לפני
כבוד השופט אילן דפדי
ת"צ 10685-03-24
המבקשים
1. ארז רביב
2. אורי סופר
3. מאי סולומון
4. בתאל פרנקו
5. יהודה ויצמן
ע"י ב"כ עוה"ד משה בן דרור וינון חימי
נגד
המשיבות
1. אס.בי.אן. הלבשה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ערן גוטפריד ואביה ואנונו
2. אייץ' אנד או רשתות אופנה (2003) בע"מ
3. גוטקס אופנה בע"מ
4. גוטקס מותגים שותפות רשומה
5. דניאל גוטקס בע"מ
6. גוטקס סווימוור ברנדס בע"מ
המשיבות 2-6 ע"י ב"כ עו"ד הילה גולדפלד
7. שוקו ספורטוויר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דקל קרבר
8. אפריל – רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד נעם מחלב ואבי גבאי
9. בריל תעשיות נעליים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ערן גוטפריד ואביה ואנונו
ת"צ 18197-03-24
המבקשים
1. אורי סופר
2. מעיין מנדלוביץ
3. ארז רביב
4. מור כהן
5. אייל זלבסקי
6. זוהר טאוב יעקבסון
7. יהודה ויצמן
ע"י ב"כ עוה"ד משה בן דרור וינון חימי
נגד
המשיבות
1. הצורפים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורלי מדינה
2. אלקטרה קמעונאות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אסף שובינסקי וחן שומרת
3. מוצצים ראשל"צ (2003) שותפות מוגבלת
ע"י ב"כ עו"ד אבי עמבר
4. כפר השקעות בע"מ (ניתן פסק דין – הסדר הסתלקות)
5. באג מולטיסיסטם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רועי ריינזילבר
6. מולטי ריטייל גרופ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסף שובינסקי ועו"ד חן שומרת
7. סטימצקי (2005) בע"מ
8. ריקושט 3000 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רוי בר קהן ועו"ד הראל דדון סירקיס
החלטה
לפניי שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית. כל בקשה הוגשה על ידי מספר מבקשים נגד מספר משיבות. הסוגיה שעומדת לדיון בהחלטתי זו היא האם בכל אחת משתי הבקשות לאישור היה מקום לכלול יחדיו את כל המשיבות. מאחר שסוגיה זו עמדה לבירור בשתי הבקשות שלפניי ולאור הדמיון בטענות שהועלו על ידי הצדדים, בחרתי לדון בהן במאוחד.
המבקשים בת"צ 10685-03-24 (להלן: "הבקשה הראשונה") טענו בבקשת האישור כי עניינה של התובענה היא בהתנהלות פסולה של המשיבות המבצעות מספר עוולות במסגרת עסקאות מכר מרחוק. לטענתם, המשיבות מפרות כעניין של מדיניות ובאופן נרחב את החובה להשיב ללקוחות בעת ביטול עסקה את דמי המשלוח ששולמו על ידם; מפרות את הוראות הדין בכל הקשור לגילוי המידע אותו הן נדרשות לגלות ללקוחותיהן במסגרת עסקאות "מכר מרחוק" לרבות אי גילוי הדרכים לביטול עסקת מכר מרחוק; מפרות את חובתן ליתן ללקוחות את האפשרות לבטל עסקת מכר מרחוק באמצעים שנקבעו בדין וביניהם קישור ייעודי בדף ראשי של אתר האינטרנט של המשיבות. הם טענו כי בעשותן כן המשיבות מפרות את הוראות הדין (סעיפים 14ג, 14ה' 14ז ו- 14ט(ב) לחוק הגנת הצרכן, חוק עשיית עושר ולא במשפט, סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, סעיפים 35, 36, ו-41 לפקודת הנזיקין), מחסירות מידע חשוב מהלקוחות ומתעשרות שלא כדין.
המבקשים ביקשו כי יינתן צו עשה אשר יורה למשיבות או מי מהן לתקן את התנהלותן באופן שבו ישיבו את דמי המשלוח או כל תשלום נוסף אחר שגבו לאחר ביטול העסקה; לגלות את המידע הנדרש מהן במסגרת עסקת "מכר מרחוק" בהתאם לדין; לאפשר את ביטול העסקה באמצעות כל הדרכים הקבועות בדין לרבות קישור ייעודי בדף ראשי של אתר המרשתת של המשיבות; להורות למשיבות לפצות את המבקשים כמו גם כל לקוח אחר הנמנה על הקבוצות המיוצגות (הוצגו 3 תתי קבוצות שונות) בסכום הנזק שנגרם להם; להורות למשיבות לפצות את הציבור בגין התעשרותן; למנות בודק שיבדוק את היקף ההפרות, משך ההפרות, היקף חברי הקבוצות שניזוקו מן ההפרות, היקף הנזקים לחברי הקבוצות והיקף התעשרותן של המשיבות מההפרות. כן ביקשו כי ייפסק להם גמול ושכר טרחה.
במסגרת הבקשה תיארו המבקשים עסקאות שביצעו המבקשים השונים עם המשיבות השונות. בהחלטתי שניתנה ביום 7.4.2024 קבעתי כדלקמן:
"התיק נותב לטיפולי. לאחר עיון נראה ש-5 מבקשים שונים כללו בתובענה אחת 9 תובענות נגד 9 משיבות שונות.
המבקש 1 נקשר בעסקה עם המשיבה 1; המבקש 2 נקשר בעסקה עם משיבה 2; המבקשת 3 נקשרה בעסקה עם משיבות 3-6; המבקשת 4 נקשרה בעסקה עם משיבות 7-8; והמבקש 5 נקשר בעסקה עם המשיבה 9.
העסקאות בוצעו במועדים שונים, לגבי מוצרים שונים, על ידי מבקשים שונים כאשר כל עיסקה ונסיבותיה וכל משיבה וטענותיה. על אף שיש לכאורה דמיון בין התביעות ומבלי לקבוע מסמרות טרם ניתנה אפשרות למבקשים להגיב לאמור נראה שאין מקום לדון בהן במסגרת תובענה אחת ויש להורות על הגשת תובענות נפרדות ולשלם את האגרה הנדרשת. טרם ייעשה כן ניתנת אפשרות למבקשים למסור תגובתם בתוך 20 ימים".
באותו יום ובטרם ניתנה החלטתי, הגישה המשיבה 7 בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור בשל צירוף משיבים שלא כדין ואי תשלום אגרה כדין. בבקשה טענה כי בקשת האישור הוגשה נגד 9 חברות מבלי שהתקיים התנאי לצירוף נתבעים לפי תקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתה, מדובר במקרה מובהק בו לא מתעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין. היא הוסיפה כי מדובר ב-9 משיבות שאין ביניהן כל קשר עסקי וכי הטענות המופנות כלפי כל משיבה שונות. הוכחה לכך היא העובדה שהבקשה עצמה מבקשת להגדיר שלוש קבוצות שונות, לכל משיבה ומשיבה אתר אינטרנט משלה, כללי החזרת מוצרים משלה ודרכי ביטול משלה. היא הוסיפה וטענה כי המבקשים אגרו במשך כשנה משיבות פוטנציאליות ורק לאחר איסוף של לא פחות מ-9 משיבות, הגישו את בקשתם וכי אין ספק כי הדבר נעשה במטרה להתחמק מתשלום אגרה בגין כל הליך. עוד טענה כי קיומו של הליך נגד 9 משיבות יגרום לסרבול גדול והוצאות מרובות לה וליתר המשיבות בבקשת האישור. כך, בשלב ההוכחות באי כוחן של 9 המשיבות יחקרו את המבקשים ובא כוחם יחקור בנפרד 9 נציגי משיבות. הדברים נכונים ביתר שאת היה ותאושר הבקשה לאישור ותנוהל תובענה ייצוגית הכוללת הליכים מקדמיים, תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים, חקירות וכיו"ב על ידי 10 צדדים לתיק. בית המשפט יצטרך להכריע לגבי כל קבוצה ולגבי כל משיבה מה היקף הקבוצה והיקף הנזק ככל שאלה קיימים.
עוד טענה כי עניין זה גורם להוצאות מרובות לכל המשיבות אשר יצטרכו לשאת בשכר טרחת עורכי דין שילוו את ההליך כולו שיימשך זמן רב מבלי שלמרשתו יהיה עניין בדבר. בית המשפט הופנה לפסק דין של בית המשפט השלום, כב' השופט סלאמה, שקיבל בקשה דומה (ת"צ 40866-02-20) וכן לפסק דינו של כב' השופט עמית יריב בת"א 55092-10-21 שהורה על מחיקת בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף.
בהחלטתי שניתנה ביום 7.4.2024 ציינתי כי הבקשה לסילוק על הסף מתיישבת עם ההחלטה מאותו יום שניתנה מיוזמתו של בית המשפט והוריתי על העברתה לתגובת המבקשים.
ביום 10.4.2024 הגישו המבקשים את עמדתם בה הסבירו מדוע היה עליהם לכרוך ולהגיש במאוחד את בקשת האישור נגד כל המשיבות יחדיו ומדוע ראוי להתיר את הבקשה במתכונתה הנוכחית. לטענתם, לצורך היעילות הדיונית, בקשת האישור הוגשה במאוחד כנגד כל 9 המשיבות כיוון שסבלו מאותה הפרה משותפת וזהה, פשוטה וברורה מצד כל המשיבות באופן שאינו דורש בירור עובדתי מורכב. לדבריהם, בנסיבות דומות קבע בית המשפט העליון בעע"מ 852/23 סודמי נ' המועצה הדתית אשקלון (5.2.2024), כי במקרים המתאימים רצוי שהמבקשים יפעלו בדרך של צירוף מספר משיבות באותה בקשה לאישור. זאת, על מנת לייעל את הדיון ולמנוע הכרעות סותרות. הם הפנו לתקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרת הגשת תובענה נגד מספר נתבעים. הם הפנו לפסיקה נוספת שלטענתם תומכת בעמדה זו. כן הפנו לפסק הדין ברע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה בע"מ (6.9.2017) אשר לפיו מטרת ההליך הייצוגי לרכז את המחלוקות בפני פורום אחד. לטענתם, במקרה דנן, היעילות הדיונית והמהותית מצריכה בירור משותף. זאת, בשים לב לדמיון במסד העובדתי והטענות המשפטיות המרכזיות אשר הוגשו על ידי מבקשים שנפגעו באופן דומה מאותן עוולות ולכן ישנה חשיבות רבה לדיון משותף מול המשיבות יחדיו. הפרדת הדיון בענייננו תביא למצב של אי אחידות שיפוטית והחלטות סותרות בין מותבים שונים באותו בית משפט.
לחלופין, למען הזהירות ולמען היעילות ובמקרה שבית המשפט יורה על הפרדת הדיון, ביקשו להותיר את ההליך על כנו ולהגיש 4 בקשות נפרדות נוספות ולא 8 נוספות. בקשת אישור זו תיוותר עם המבקשת 3 כנגד המשיבות 3-6 שהן חברות מאותה קבוצה; המבקשת 4 תגיש בקשה לאישור כנגד המשיבות 7-8 מפני שאותה מבקשת נפגעה משתי משיבות שונות; וכל אחד מיתר המבקשים יגישו בקשה לאישור כנגד המשיבה הרלוונטית עבורו (המבקש 1 כנגד המשיבה 1; המבקשת 2 כנגד המשיבה 2; המבקש 5 כנגד המשיבה 9).
בקשה לאישור תובענה כייצוגית הוגשה גם בת"צ 18197-03-24 על ידי 7 מבקשים שונים (להלן: "הבקשה השניה"). גם שם ביקשו המבקשים סעדים דומים.
בהחלטתי שניתנה ביום 7.4.24 במסגרת הבקשה השנייה קבעתי כי "לאחר עיון נראה ש-7 מבקשים שונים כללו בתובענה אחת 8 תובענות שונות נגד 8 משיבות שונות. המבקש 1 נקשר בעסקאות עם משיבות 1 ו-2; המבקש 2 נקשר בעסקה עם משיבה 2; המבקש 3 נקשר בעסקה עם משיבה 3; המבקשת 4 נקשרה בעסקה עם המשיבה 4; המבקש 5 נקשר בעסקה עם המשיבה 5; המבקשת 6 נקשרה בעסקה עם משיבות 6 ו-7; המבקשת 7 נקשרה בעסקה עם המשיבה 8.
העסקאות בוצעו במועדים שונים, לגבי מוצרים שונים על ידי מבקשים שונים כאשר כל עסקה ונסיבותיה וכל משיבה וטענותיה. על אף שיש לכאורה דמיון בין התביעות ומבלי לקבוע מסמרות טרם ניתנה אפשרות למבקשים להגיב לאמור נראה שאין מקום לדון בהן במסגרת תובענה אחת ויש להורות על הגשת תובענות נפרדות ולשלם את האגרה הנדרשת. ניתנת אפשרות למבקשים למסור עמדתם בתוך 20 ימים".
גם כאן הגישו המבקשים עמדתם והסבירו מדוע כרכו והגישו במאוחד את בקשת האישור, תוך שחזרו על אותם נימוקים שהעלו במסגרת הבקשה הראשונה, כמפורט לעיל. לחלופין, למען הזהירות ולמען היעילות במקרה שבית המשפט יורה על הפרדת הדיון, ביקשו להותיר את ההליך על כנו ולאפשר להם להגיש בקשות לאישור עם עובדות חופפות, כך שיוגשו 5 בקשות נפרדות נוספות במקום 7. הבקשה דנן תיוותר עם המבקשים 1 ו-2 יחדיו כנגד המשיבות 1ו- 2; המבקשת 6 תגיש בקשה לאישור כנגד המשיבות 6 ו-7; וכל אחד מיתר המבקשים יגיש בקשה לאישור כנגד המשיבה הרלוונטית עבורו.
בהחלטות שניתנו על ידי בשני התיקים הוריתי על העברת עמדת המבקשים לתגובת המשיבות השונות.
מעיון בתגובות השונות שהוגשו בשני התיקים עולה כי המשיבות סברו כולן כי לא היה מקום להגשת התובענות בדרך זו וכי היה על המבקשים להגיש תובענות נגד כל משיבה בנפרד. בתגובות השונות שבו ועלו טענות דומות. כך למשל, הטענה כי בקשת האישור הוגשה נגד משיבות שונות בעלות אישיות משפטית נפרדת; כי מדובר בנסיבות עובדתיות שונות כשכל אחת מהמשיבות אוחזת בטענות שונות ביחס לטענות נגדה; כי מדובר בטענות ספציפיות שיש לכל אחד מהמבקשים נגד כל אחת מהמשיבות; כי עניינם של המבקשים אינו זהה בראי התקנונים של כל אחת מהמשיבות כך שריבוי הצדדים המיוצגים על ידי עורכי דין שונים ואי הזהות בעילות עלולים לסרבל את ההליך לטובת "חיסכון" לא מוצדק באגרת בית המשפט; כי המבקשים לא עמדו בתנאי תקנה 26(א) לתקנות שכן לא הבהירו כיצד צירוף החברות השונות, ביניהן אין כל קשר, דרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בהליך. בנוסף, ניתנה במסגרת חלק מהתגובות התייחסות לעניין סודמי אליו הפנו המבקשים והוסבר מדוע אין בו כדי לסייע להם. ראוי לציין את הטענה שהועלתה בתגובת המשיבה 8 בבקשה הראשונה כי המבקשת 4 הסתירה בחוסר תום לב מבית המשפט כי הגישה יחד עם אחרים 2 בקשות נוספות לאישור בקשר עם טענות להפרה של הוראת סעיף 14 ה לחוק הגנת הצרכן. זאת, בניגוד גמור לעמדתם במקרה דנן. (ראו סעיף 22 לתגובתה). כן יש לציין את הטענה שהועלתה על ידי המשיבה 5 בבקשה השנייה בדבר הליכים נפרדים נוספים שהוגשו על ידי המבקשים באותו עניין מה שעומד לטענתה בסתירה לטענת המבקשים כי שאפו לייעל את הדיון (ראו סעיף 16 לתגובתה). המשיבה 3 בבקשה השנייה אף טענה לשימוש לרעה בהליכי משפט מצד המבקשים בכך שניסו להתחמק מתשלום אגרה וכן בכך ששרבבו אותה להליך למרות שהינה נבדלת מיתר המשיבות (ראו סעיפים 14 -15 לתגובתה).
תשובת המבקשים לתגובות המשיבות הייתה דומה עד מאוד בשני התיקים. בתשובה נטען, בין היתר, כי המבקשים סבלו מאותה הפרה, כי זו אינה דורשת בירור עובדתי מורכב וכי קיימות שאלות זהות של עובדה או משפט בהתאם לתקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי. הם שבו והפנו לעניין סודמי עליו נסמכו בעמדתם ודחו את טענות המשיבות ביחס לניסיון לחסוך באגרה. הם הוסיפו כי היעילות הדיונית והדמיון העובדתי והמשפטי בין המשיבות הוביל לכך שבבקשה הראשונה המשיבות שכרו ייצוג במשותף (המשיבות 1ו-7 על ידי אותם באי כוח ומשיבות 2-6 על ידי אותם באי כוח). הם הוסיפו כי במחשבה תחילה ועל מנת שלא להעמיס על הליך אחד מרוכז, הגישו שתי בקשות אישור המתבררות בפני אותו מותב. לאור כל זאת ולנוכח השאלה המשפטית הזהה והעובדה שאין כמעט מחלוקת עובדתית, טענו כי הגשת בקשת האישור במאוחד משרתת את היעילות הדיונית והמהותית.
כאמור לעיל, מאחר שהסוגיה לעיל עמדה לבירור בשתי הבקשות שלפניי ולאור הדמיון בטענות שהועלו על ידי הצדדים, בחרתי לדון בהן במאוחד.
יש לציין כי במהלך התקופה שניתנה לבעלי הדין למסור עמדתם, הוגשה בקשה להסדר הסתלקות במסגרת הבקשה השנייה בין המבקשת 4 למשיבה 4. ביום 7.5.2024 ניתן על ידי פסק דין במסגרתו אושר הסדר ההסתלקות תוך דחיית תביעתה האישית של המבקשת 4.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, נחה דעתי כי לא היה מקום לאגד יחד במסגרת בקשת אישור אחת משיבות שונות שאין קשר ביניהן וכי היה עליהם להגיש בקשות אישור נפרדות ולשלם בגין כל אחת מהן את האגרה הנדרשת בהתאם לתקנות.
המבקשים מתבססים בבקשתם על פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי כב' הרכב השופטים וילנר, גרוסקופף וכשר בעע"מ 852/23 סודמי נ' המועצה הדתית אשקלון (פורסם בנבו, 5.2.2024). עיינתי בפסק הדין ולא מצאתי כי האמור בו מצדיק את הגשת בקשות האישור כפי שהוגשו. טרם אתייחס לפסק הדין ועל מנת להבין את הקשר הדברים, יש להביא מהשתלשלות העניינים שקדמה לאותו פסק דין.
המדובר בערעור על החלטתו של בית משפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים שניתנה על ידי כב' השופטת י. רז בת"צ 11206-09-22. בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופט כבוב ביום 8.3.2023 בבקשה לעיכוב ביצוע של אותה החלטה, פירט כב' השופט את השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הערעור. הדברים כפי שהוצגו על ידו יפורטו להלן.
באותו עניין הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד 4 משיבות שהינן מועצות דתיות וחברות לענייני קבורה בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971. המבקשים, קרובי משפחה של נפטרים, אשר טיפלו בהבאת יקיריהם לקבורה, פנו למשיבות על מנת שתבצענה עבורם את שירותי הקבורה. המבקשים טענו כי המשיבות גובות, דורשות או מקבלות כספים מבני משפחות נפטרים בקשר לקבורה או להקמת המצבה, בין במישרין ובין בעקיפין, כאשר תשלומים אלה מיועדים עבור הקמת 'יסודות למצבה' או אלמנטים אחרים הקשורים לקברו של הנפטר. הם טענו כי גביית תשלומים אלה אסורה בהתאם לחוק, לתקנות, להסכמים ולהוראות נוהל. לפיכך, עתרו להשבת אותם כספים שנגבו ביתר.
בית המשפט המחוזי הורה למבקשים שם להבהיר "מכוח מה הוגשה הבקשה יחד נגד 4 מועצות דתיות בארבע רשויות מקומיות שונות, כאשר שתיים מהן אף מאזור הצפון". במסגרת הבהרת המבקשים מיום 25.10.2022, הסבירו כי אין מניעה להגשת התובענה הייצוגית באופן בו הוגשה, שעה שהתובענה מעוררת שאלות משותפות של עובדה או משפט, הרלבנטיות למשיבות כולן. בהמשך הוגשה התייחסותן של המשיבות. משיבה 1 הביעה התנגדותה לאופן ניהול הליך התובענה הייצוגית תחת מטרייתו של בית משפט קמא, תוך הפניה לכך שאין למבקשים זכות קנויה לעשות כן. זאת, בין היתר, נוכח שונותם המובהקת של המקרים והנסיבות בין המשיבות השונות. לעמדה זו הצטרפה גם משיבה 4.
בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 4.1.2023 הורה על מחיקת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד משיבות 4-2, והותירה נגד משיבה 1 בלבד. זאת, מבלי למנוע הגשתן של בקשות אישור נפרדות על-ידי המבקשים כנגד כל אחת מן המשיבות. בתוך כך נומק, כי סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "בית המשפט רשאי להעביר בקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית משפט אחר אם מצא שהדבר מוצדק; ומקום בו מצא כי מתעוררות שאלות משותפות של משפט ועובדה. משמע, המדובר בסמכות איחוד המוקנית לבית המשפט ולא למבקשים – והדברים נכונים מקל וחומר כאשר מדובר במחוזות שיפוט שונים. עוד נומק בהחלטה, כי גם הטעמים שפורטו בתשובת משיבה 1, לרבות הטענה כי קיים שוני רלבנטי בין עילות התביעה נגד המשיבות השונות; והטענה כי הוגשו בקשות דומות בבתי משפט אחרים אשר עשויות להצדיק איחוד הדיון דווקא שם, מצדיקים הגשת בקשות נפרדות. וכך, ככל שתוגשנה בהמשך בקשות איחוד, תיבחנה גם הטענות במישור זה לגופן. לעניין זה הודגש, כי העובדה שישנה סמכות לאחד בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, אין משמעותה שהמבקשים יכולים להניח, מראש, כי אילו היו מוגשות בקשות אישור נפרדות הן היו מאוחדות – ועל יסוד הנחה זו להגיש בקשת אישור אחת. אלא, שהיה על המבקשים להגיש בקשות נפרדות בגין העילות הנפרדות נגד המשיבות הרלבנטיות, בפני בתי המשפט המתאימים, ולפי כללי הסמכות המקומית" (ראו סעיף 4 להחלטת כב' השופט כבוב בעע"מ 852/23 סודמי נ' המועצה הדתית אשקלון (פורסם בנבו, 8.3.2023).
כב' השופט כבוב דחה בהחלטתו את הבקשה לעיכוב ביצוע. בנימוקיו התייחס בין היתר לכך שעניין פיצול הדיון הנו עניין דיוני מובהק המסור לסמכותו של בית המשפט הדן בתיק. להלן דברים מתוך ההחלטה:
"מבלי לקבוע מסמרות בעניין, עיון בהחלטת בית משפט קמא מעלה כי מדובר בהחלטה דיונית מובהקת, הנסמכת על התרשמותו בנוגע ליעילות ונכונות אופן ניהול ההליך שלפניו".
ובהמשך: "למקרא החלטתו של בית משפט קמא, איני סבור כי המקרה שלפניי הוא ממין המקרים החריגים המצדיקים התערבות. בית המשפט שקל ובחן את נסיבותיו של המקרה דנא – ומצא, כי הדרך הדיונית הראויה והיעילה, בשלב זה, היא פיצול בקשות האישור, וניהול הליכים נפרדים נגד כל אחת מן המשיבות לבדה. זאת, מבלי לאיין את אפשרות איחודן בהמשך, ככל שתוגש בקשה בנדון – וככל שלאחר בחינת נימוקי האיחוד גופא, ישתכנע בית המשפט כי יש מקום לעשות כן.
וכך גם לגופם של דברים. איני בא לטעת מסמרות בעניין בעת זו, אך הדעת נותנת כי כל אחת מן המשיבות תהיה מיוצגת במסגרת ההליך, ולכל אחת מהן תהיה הזכות להעלות טענות מטענות שונות, הרלבנטיות לעניינן של כל אחת מהן. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בגופים ציבוריים, שיאלצו להחליט במהלך הדרך אם לנהל הליכים עד תומם, אם לאו – בהתבסס, בין היתר, על שיקול ציבורי של עמידה על ערכים וקיום הדין. זאת, בשונה משיקולים טהורים של יעילות וחיסכון משאבים בניהול התביעה, או טעמים בלבדיים של עלות תועלת. לגישתי, טעמים אלו, מחזקים אף הם את החלטתו של בית משפט קמא, גם לגופה" (ראו סעיף 12 להחלטה).
בהמשך, פירט את החסרונות והקשיים הגלומים בהגשת תובענות מרובות משיבים ומנגד, את הקשיים בהגשת תובענות נפרדות משוכפלות. לדבריו, טרם נקבעו כללים ברורים בעניין זה. להלן דבריו: "כאמור, חרף רתיעתן של הערכאות הדיוניות מטיבן של תובענות אלה – נכון לעת זו, טרם גובשו בפסיקה כלים אופרטיביים מספקים להתמודדות עם התופעה; וטרם הותוו אמות המידה על-פיהן ראוי להכריע בין ניהול תובענות במאוחד או בנפרד. בתוך כך, לא ניתנה גם הדעת לשאלה המתעוררת בעניינו כאן – והיא האם הגשה מאוחדת, מלכתחילה, מגשימה במובן זה את תכליותיה של התובענה הייצוגית – או דווקא שומטת את הקרקע תחתיהן. בתוך כך, מתעוררת גם השאלה עליה הצביעו המבקשים כאן – והיא שאלת היחס שבין סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות לבין תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי. כל אלו, כאמור, טרם הותוו באופן סדור בפסיקה – ויכול כי הגיעה העת לעשות כן" (ראו סעיף 26 להחלטה).
בפסק הדין של כב' ההרכב בעניין סודמי עליו מסתמכים המבקשים נקבע כדלקמן: "בפתח הדיון הבהרנו לצדדים כי לשיטתנו פסק דינו של בית משפט קמא אינו יכול לעמוד. אין מניעה בדין, שבקשה לאישור תובענה כייצוגית תוגש נגד מספר משיבות שונות, ובלבד שביסוד התובענה עומדת שאלה עובדתית או משפטית משותפת (וראו תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: תקסד"א), החלה גם ביחס לתובענות ייצוגיות מכוח הוראת תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע–2010). במקרים מתאימים, אף רצוי לפעול בדרך זו על מנת להביא לייעול הדיון, ולמנוע הכרעות סותרות. משכך, לא היה מקום למחוק את המשיבות 4-2 מבקשת האישור שהגישו המערערים, רק מהטעם שכריכת התביעות נגדן נעשתה ביוזמת מגישי בקשת האישור, וזאת גם אם סמכות השיפוט המקומית בעניינן של חלק מהמשיבות היא במחוז אחר" (הדגשות הח"מ).
בהמשך, הפנה פסק הדין להוראה בסעיף 7 (א) לחוק תובענות ייצוגיות המעניקה לבית המשפט סמכות להביא לריכוז הליכים ייצוגיים שהוגשו בנפרד בפני הערכאה הדנה בהליך הייצוג הראשון שהוגש. "ואולם מקיומה של סמכות זו אין להסיק כי האפשרות לרכז מלכתחילה במסגרת תובענה ייצוגית אחת הליכים נגד מספר נתבעים שונים באותה שאלה משפטית או עובדתית מכוח תקנה 26 לתקסד"א אינה עומדת למגישי בקשת האישור". לאור הבהרות אלה, הסכימו המשיבות לקבלת הערעור. לפיכך, מחיקתן של המשיבות בוטלה והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי.
אין בפסק הדין קביעה השוללת את סמכותו הדיונית של בית המשפט במקרים המתאימים לקבוע כי אין מקום להגיש תובענה אחת נגד משיבות שונות. כל שנקבע הוא שאכן על פי התקנות, ניתן לעשות כן. ואכן, תקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "מותר לצרף בכתב תביעה אחד, כתובע או כנתבע כל אדם הדרוש לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה ובלבד שהתובענה מעוררת שאלה עובדתית או משפטית משותפת לכל בעלי הדין". בהחלט ייתכן כי יהיו מקרים מתאימים בהם רצוי לעשות כן. כפי שיפורט בהמשך, בבקשות האישור שלפניי אין מקום לעשות כן.
עוד נקבע כי אין בהוראת תקנה 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות כדי לשלול אפשרות כזו, כאשר הדבר נעשה ביוזמת המבקשים. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי לא היה מקום למחוק את המשיבות רק מהטעם שכריכת התביעות במסגרת תובענה אחת הייתה ביוזמת המבקשים וזאת, אף בסיטואציה בה הסמכות המקומית של חלק מהמשיבות הוא במחוז אחר. לא זה המקרה שלפנינו.
בנסיבות דנן לא היה מקום לרכז את כל המשיבות
בחינת הנסיבות בגינן הוגשו בקשות האישור מובילה למסקנה כי לא היה מקום לרכז במסגרת בקשת אישור אחת את כל המשיבות.
כאמור, מדובר במבקשים שונים, אשר כל אחד מהם רכש מוצר שונה מאת משיבה שונה.
במסגרת בקשת האישור הראשונה פירטו המבקשים את העסקאות שביצעו כדלקמן:
המבקש 1 רכש ביום 15.11.2022 חולצה מהמשיבה 1 אס. בי. אן. הלבשה בע"מ.
המבקש 2 רכש ביום 30.12.2022 גופיית קפוצ'ון לגבר מהמשיבה 2 – אייץ' אנד או רשתות אופנה (2003) בע"מ.
המבקשת 3 רכשה ביום 6.12.2022 טופ ללא תפר בחנות של זארה וכובע בחנות ברשקה.מדובר בחנויות בהן נמכרים מוצרי המשיבות 3-6, גוטקס אופנה בע"מ, גוטקס מותגים שותפות רשומה, דניאל גוטקס בע"מ וגוטקס סווימוור ברנדס בע"מ.
המבקשת 4 רכשה ביום 12.1.2023 קפוצ'ון בחנות היינס המשווקת את מוצרי המשיבה 7 שוקו ספורטוויר בע"מ.
המבקשת 4 רכשה ביום 15.1.2023 ג'ל להיגיינת ידיים מהמשיבה 8 אפריל רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ.
המבקש 5 רכש ביום 16.1.2023 חולצה מהמשיבה 9, בריל תעשיות נעליים בע"מ.
במסגרת בקשת האישור השנייה פירטו המבקשים את העסקאות שביצעו כדלקמן:
המבקש 1 רכש ביום 20.12.2022 מזוזה מהמשיבה 1, הצורפים בע"מ.
המבקש 2 רכש ביום 17.12.2022 מצלמת רשת מהמשיבה 2, אלקטרה קמעונאות בע"מ.
המבקש 3 רכש ביום 16.11.2022 מראה אחורית לרכב מהמשיבה 3, מוצצים ראשל"צ.
המבקשת 4 רכשה ביום 11.12.2022 כלי עבודה מעץ לילדים מהמשיבה 4, כפר השקעות בע"מ.
המבקש 5 רכש בתחילת ינואר 2023 מגן לטאבלט מהמשיבה 5, באג מולטיסיסטם בע"מ.
המבקשת 6 רכשה ביום 20.12.2022 זר קנה סוף לבן מהמשיבה 6 מולטי ריטייל גרופ בע"מ.
המבקשת 6 רכשה ביום 30.12.2022 את הספר "לאן אני שייך" מהמשיבה 7, סטימצקי (2005) בע"מ.
המבקש 7 רכש ביום 15.1.2023 גרב קומנדו מהמשיבה 8, ריקושט 3000 בע"מ.
מהפירוט שהובא לעיל עולה כי מבקשים שונים רכשו במועדים שונים מוצרים שונים ממשיבות שונות, כך שעל פניו, בכל עסקה מדובר במסכת עובדתית ייחודית שאין לה קשר עובדתי עם עסקה אחרת.
לא בכדי צוין בתגובת המשיבות 1 ו-9 בבקשה הראשונה כי מדובר ב-9 משיבות שונות, אשר לכל אחת אישיות משפטית נפרדת וביחס לכל אחת מהן מתקיימת מסכת עובדתית שונה. כפי שציינו משיבות אלה, יש לבחון את טענות המבקשים באופן פרטני ונפרד ביחס לכל אחת מהמשיבות וביחס לכל אחד ואחד מאתרי הסחר השונים בהם נרכשו המוצרים המפורטים בבקשת האישור, שכן אין קשר בין כל אחד מהאתרים בהם נרכשו המוצרים לבין כל אחת ואחת מהמשיבות. בנסיבות אלה, עולה החשש שהוזכר בתגובתן כי מדובר בניסיון של המבקשים לעקוף את הוראות הדין והחובה לשלם אגרה בגין כל הליך בנפרד (ראו סעיפים 5-7 לתגובתן).
זאת ועוד, המשיבות 1 ו-9 אף טענו כי לבקשה הראשונה צורפו תכתובות רבות שהתקיימו בין ב"כ המבקשים לבין חלק מב"כ המשיבות טרם הגשתה. עיון בתכתובות אלה מגלה כי לכל אחת מהמשיבות קיימות טענות עובדתיות ומשפטיות שונות ביחס לטענות המבקשים נגדן.
כך למשל, המשיבה 1 טענה כי עלות המשלוח לא הוחזרה למבקש 1 באופן נקודתי ובשגגה וכי המשיבה 1 פועלת על פי דין ומקפידה על השבת דמי משלוח (עמ' 64 לבקשת האישור).
בהתכתבות שהתנהלה בין המבקש 2 לבין נציג המשיבה 2 נכתב כי זו אינה מחזירה את דמי המשלוח בנסיבות בהן הרוכש התחרט על ביצוע הרכישה (ראו עמ' 113 לבקשת האישור).
המשיבה 7 טענה במכתב התשובה כי למבקשת 4 הוסבר שהיא יכולה לבחור בין אופציה של קבלת המוצר מאחת מחנויות הרשת או קבלת המוצר עם שליח, בכפוף לתשלום 20 ₪ וכי המבקשת 4 בחרה באופציה השנייה. בעניין זה ציינה המשיבה 7 כי המשלוח אינו מבוצע על ידה אלא על ידי חברת משלוחים אשר קיבלה ממנה את כספה בגין ביצוע המשלוח (ראו עמודים 179-180 לבקשת האישור).
המשיבה 8 טענה במכתב התשובה מטעמה כי שירותי השליחות אינם חלק מהטובין שנרכשו וכי לצרכן אין זכות לבטל עסקה לקבלת שירות אם העוסק כבר החל בנתינתו (עמ' 202 לבקשת האישור).
עינינו הרואות כי למשיבות שונות טענות שונות ביחס לעסקה הספציפית שבוצעה מולה. במצב עניינים זה, הרי שלצורך בירור עניינה של כל אחת מהמשיבות, עשוי בית המשפט להידרש לעתירות לקבלת מסמכים שונים או מידע נחוץ אחר מכל אחת מהמשיבות. במסגרת כל בקשה שכזו, צפוי שיידונו הסתייגויות שונות של כל אחת מהמשיבות לגבי המבוקש ממנה. כך הדבר גם לגבי כל עניין שיעלה בתובענה וידרוש התייחסות ספציפית הנוגעת לכל אחת מהעסקאות הנדונות במסגרת התובענה. האמור לעיל יוצר הכבדה של ממש, אשר בנסיבות אלה חסרת הצדקה.
המשיבה 7 בבקשה הראשונה היטיבה לתאר את האבסורד שבמצב העניינים המתואר לעיל במסגרת בקשתה לסילוק על הסף. לנוכח חשיבות הדברים, הם יובאו במלואם כדלקמן: "קיומו של הליך זה כנגד 9 משיבות, יגרום לסרבול גדול והוצאות מרובות למבקשת, כמו גם ליתר המשיבות. ניתן לדמיין כיצד ייראה שלב ההוכחות בבקשה, עת 9 עורכי דין, באי-כוחם של 9 המשיבות, יחקרו את המשיבים – המבקשים בבקשה. כך גם בא –כוחם יחקור בנפרד 9 נציגי המשיבות שיגישו תצהיר בתמיכה למענה לבקשה. הדברים נכונים ביתר שאת היה ותאושר הבקשה ותנוהל תובענה ייצוגית, מקרה בו שלב ההליכים מקדמיים, תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחים, חקירות וכו' – הכל יתבצע על ידי 10 צדדים להליך. בית המשפט עצמו יצטרך להכריע לגבי כל קבוצה וקבוצה ולגבי כל משיבה ומשיבה מה היקף הקבוצה והיקף הנזק (במידה וייקבע שהן קיימות). ברי כי הדבר אינו אפשרי. הדבר גם גורם להוצאות מרובות לכל המשיבות, באשר לא דין שכר טרחתו של עורך דין השוהה בבית המשפט מספר מועט של שעות, לעומת עורך דין שנאלץ להיות נוכח שעות על גבי שעות של חקירות ובירורים מבלי שלמרשתו יש עניין בדבר" (סעיף 9 לבקשת הסילוק). דברים אלה נכונים גם לגבי הבקשה השנייה.
בנוסף, כפי שצוין בתגובות המשיבות בשני התיקים, קיימים הבדלים בין המשיבות השונות ואופן התנהלותן המאיינים אפשרות לבירור משותף של הטענות נגדן. בהקשר זה, יש לציין את טענת המשיבה 3 בבקשה השנייה כי בהיותה שותפות מוגבלת, מעמדה שונה בתכלית מהמשיבה 6 המהווה חברה ציבורית המפעילה רשתות קמעונאיות רבות כמו גם מיתר המשיבות המאוגדות כחברות בע"מ ואישיותן המשפטית שונה (ראו סעיף 8 לתגובת המשיבה 3). כן יש לציין את טענת המשיבה 8 בבקשה הראשונה בדבר המדיניות והתקנונים הייחודיים לכל אחת מהמשיבות לגבי החזר דמי משלוח או לגבי ביטול עסקה והאם נגבים דמי ביטול, לגבי קיומה של אפשרות לאיסוף עצמי ועוד (ראו סעיף 10 לתגובתה).
ראוי גם לציין את האמור בתגובתה של המשיבה 2 בבקשה השנייה כי העילות הנטענות נגד המשיבות השונות אינן זהות ומתבססות על מערכת עובדתית שונה. כך למשל, ביחס לעילת הפרת חובת הגילוי, מיוחס לכל משיבה "אי גילוי" שונה וביחס לעילה הנוגעת להיעדר קישור ייעודי לביטול עסקה, נטענו טענות שונות ביחס לכל משיבה (העדר קישור, קישור שלא עובד או קישור "שאינו מהווה עמוד ייעודי") (ראו סעיף 2 לבקשה השנייה).
לאמור לעיל יש להוסיף כי דיון במסגרת תובענה אחת עלול לחשוף ללא הצדקה נתונים כספיים ומסחריים של משיבה מסוימת שמטיבם סודיים בפני משיבות אחרות.
זאת ועוד, כל מבקש מתיימר למעשה לייצג קבוצה שונה. לכאורה מדובר בקבוצות בעלי מאפיינים שונים. כך למשל יש להניח כי קבוצת רוכשי מצלמת רשת אינה בהכרח דומה במאפייניה לקבוצת רוכשי כלי עבודה מעץ לילדים.
העובדה שבמסגרת הבקשה השנייה הגישו המבקש 4 והמשיבה 4 בקשה לאשר הסדר הסתלקות שאושרה, מעידה על כך שלאור הנסיבות הספציפיות של אותה משיבה לא היה מקום לכלול את הדיון בעניינה יחד עם דיון בענייניהן של המשיבות השונות.
אם נקבל את גישת המבקשים כי אז לכאורה ניתן יהיה לרכז במסגרת בקשת אישור אחת את כל התאגידים בישראל הפועלים לשיטת המבקשים בניגוד להוראת חוק ספציפית. הדבר אינו מתקבל על הדעת.
יש לציין כי גם הפסיקה מצאה לנכון להורות לא פעם כי אין מקום לאגד במסגרת תביעות נגד משיבות שונות . מדובר בעניין דיוני מובהק המצוי בסמכותו של בית המשפט. לעניין זה ראו החלטתה של כב' השופטת עידית ברקוביץ' בת"צ (ת"א) 38134-12-17 האני חנא נ' כהן מחסני השוק בע"מ (פורסם בנבו, 15.6.2021); פסק דינו של כב' השופט רמי חיימוביץ בת"צ (מרכז) 4540-05-23 עמוס נ' שופרסל בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.2023); החלטת כב' השופט אברהים בולוס בת"צ (חי') 43638-03-22 פיין נ' מאפית אריאל בע"מ (פורסם בנבו, 24.8.2022); החלטתו של כב' השופט דורון חסדאי בת"צ (ת"א) 32638-12-18 אביטל נ' תנובה- מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (פורסם בנבו. 22.1.2020) .
לסיכום עד כאן, שוכנעתי כי לא היה מקום לקבץ במסגרת בקשת אישור אחת את כל המשיבות כפי שנעשה במקרה דנן.
מעבר לאמור לעיל, קיימים שיקולים נוספים להגשת בקשת אישור נפרדות.
תשלום חסר של אגרה
כידוע, בבסיס חובת תשלום האגרה עומדים מספר טעמים. היא מגלמת בין היתר את ההשתתפות החלקית של בעל הדין בעלות ההליך המשפטי וכן משמשת לסינון תביעות סרק ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי (לעניין הטעמים המונחים ביסוד החיוב באגרה ראו: רע"א 3106/16 עו"ד יעקב כהן המפרק הקודם לקלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד איתן ארז מפרק קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 30.11.2017, פסקה 18 לפסק הדין).
מקובלת עלי הטענה שהועלתה בתגובת המשיבים 1ו-9 בבקשה הראשונה לפיה "באיחוד המלאכותי של בקשות האישור (כבענייננו), אין כדי להביא לחיסכון בזמן שיפוטי או במשאבים, כי אם לחיסכון כיס של המבקשים" (ראו סעיף 22 לתגובתן).
לעניין זה ראו גם החלטת כב' השופט אברהים בולוס בת"צ (חי') 43638-03-22 פיין נ' מאפית אריאל בע"מ (פורסם בנבו, 24.8.2022). כי "במצב דברים זה, שעה שאין מנוס מניהול נפרד של בקשת האישור כנגד כל אחת מהמשיבות, הרי האיחוד הוא מלאכותי ולא יצמיח תועלת ממשית למי מהמעורבים, לבד מחסכון המבקשות בתשלום אגרת ביהמ"ש".
קיום דיון בבקשות האישור כפי שהוגשו כרוך בהשקעת משאבים רבה של המערכת המשפטית שאינה פרופורציונלית ביחס לסכום האגרה ששולם. קבלת עמדת המבקשים חותרת למעשה תחת הטעמים בגינם נקבעה חובת תשלום אגרה. אין מקום לכך.
עיוות בהקצאת המשאבים השיפוטיים
זאת ועוד, קבלת עמדתם של המבקשים עלולה לפגוע גם באופן ניהול מלאי התיקים של בית המשפט ובקבלת החלטות בדבר הקצאה יעילה של משאבי בית המשפט וחלוקת העומסים.
בסיטואציה בה בקשת אישור מרכזת יחדיו מספר משיבות כפי שנעשה במקרה דנן, בהחלט ייתכן כי לגבי חלק מהמשיבות בקשת האישור תידחה; לגבי חלק אחר מהמשיבות יוגש הסדר הסתלקות עם מי מהמבקשים (כפי שאירע במקרה דנן); ייתכן שחלק מהמשיבות יגיעו עם מי מהמבקשים להסדר פשרה במועדים שונים, דבר שיצריך נקיטת פרוצדורה של פרסום ההסדר, העברתו לתגובת היועץ המשפטי ומתן אפשרות לציבור להגיש התנגדות; ולגבי חלק מהמשיבות הבקשה לאישור תתקבל ויהיה עליהן להגיש כתב הגנה, כאשר בהמשך יתקיים הליך של בירור התובענה ומתן פסק דין. מבחינת מלאי התיקים מדובר בתיק אחד בלבד שעה שמהותית מדובר במספר רב של תיקים המתנהלים יחדיו. האמור לעיל ממחיש את הקושי בניהול יעיל ונכון של הקצאת משאבי בית המשפט ומכאן ליצירת עיוות אפשרי בהקצאתם.
העדר חשש מהכרעות סותרות והוראות להמשך
יובהר ויודגש כי במחיקת חלק מהמשיבות והגשת בקשות אישור נפרדות אין כדי ליצור הכרעות סותרות. כאמור לעיל, לא היה מקום מלכתחילה לרכז בבקשת אישור אחת את כל המשיבות שאין קשר ביניהן יחדיו. מכל מקום, ככל שמי מהמבקשים יהיה סבור לאחר הגשת בקשות אישור נפרדות כי נחוץ לבררן בפני אותו מותב, ולאור מהות הדברים נראה לכאורה שאין הצדקה לכך, יוכל הוא לעתור בבוא העת בבקשה מתאימה וזו תיבחן.
המבקשים במסגרת תגובתם ביקשו לחלופין כי אם בית המשפט יורה על הפרדת הדיון לאפשר להם במסגרת בקשת אישור אחת לכלול שתי משיבות רק בשל כך שמדובר באותו מבקש שביצע עסקאות עם שתיהן. מאותם טעמים שפורטו בהרחבה לעיל, אין מקום לכך. עם זאת אין מניעה להיעתר לבקשתם כי במסגרת הבקשה הראשונה תתברר בקשת האישור של מבקשת 3 נגד המשיבות 3-6 בהיותן משתייכות לאותה קבוצה – גוטקס. כך גם עולה מתגובת המשיבות 3-6.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
הבקשה הראשונה תיוותר עם המבקשת 3 כנגד המשיבות 3-6. יתר המבקשים והמשיבות יימחקו.
הבקשה השנייה תיוותר עם המבקש 1 כנגד המשיבה 1. יתר המבקשים והמשיבות יימחקו.
המבקשים ישלמו לכל משיבה או קבוצת משיבות שיוצגה על ידי אותו בא כוח ואשר הגישה עמדה בסוגיה זו הוצאות בסך של 2,500 ₪.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים
ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ד, 12 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
