א.ד,ע”י ב”כ עו”ד ירדן פישר, ב.ד,ע”י ב”כ עו”ד ראובן כהן חללה,האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב,מ.ד, פסק דין

לפני

כב’ השופט שאול שוחט, סגן נשיא

כב’ השופט נפתלי שילה

כב’ השופט אילן דפדי

המערערת

א.ד

ע”י ב”כ עו”ד ירדן פישר

נגד

המשיבים

1. ב.ד

ע”י ב”כ עו”ד ראובן כהן חללה

2.האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב

3.מ.ד

פסק דין

השופט שאול שוחט, סגן נשיא, אב”ד

ביום 10.1.23 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב יפו, כב’ הש’ סגלית אופק (להלן: בית משפט קמא או בית המשפט לענייני משפחה), פסק דין לפיו התקבלה הבקשה של המשיבה למתן צו קיום לצוואת אביהן המנוח של המערערת והמשיבה, צוואה מיום 15.3.20, וניתן צו קיום צוואה כמבוקש. לפסק דין זה (להלן: פסק הדין מיום 10.1.23) קדמו שתי החלטות שניתנו על ידי רשמת בית המשפט לענייני משפחה (כב’ הרשמת גלי רון) – האחת, החלטה מיום 10.11.22 בה חויבה המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בהליך ההתנגדות שהגישה המערערת לבקשת המשיבה למתן צו קיום לצוואת האב המנוח, בתוך 30 ימים שאחרת תימחק ההתנגדות (להלן: החלטת הרשמת מיום 10.11.22) ; השנייה, החלטה מיום 15.12.22 בה הורתה על מחיקת ההתנגדות של המערערת משלא הופקדה הערובה בתוך המועד שנקבע .

בערעור שלפנינו, כך בפתח הודעת הערעור, מלינה המערערת על פסק הדין מיום 10.1.23. בפועל, בגוף הערעור מלינה המערערת על החלטת הרשמת מיום 10.11.22. ראו בהקשר זה עמ’ 7 לערעור ואילך שם טוענת היא לחריגה מסמכות ולשגגה שנפלה בהחלטת החיוב בערובה לגופה.

לצערנו לא נוכל להידרש לערעור ואין בידינו אלא למחקו על הסף בין מכוח תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט – 2018 (להלן: התקנות) בין מכוח תקנות 147(א) ו – 41(א)(4) לתקנות.

לא נפל כל פגם בפסק הדין מיום 10.1.23. פסק הדין יישם את החלטות הרשמת מיום 10.11.22 ומיום 15.12.22 משלא הופקדה הערובה במועד ומשנמחקה ההתנגדות. פסק הדין מיום 10.1.23 הוא פועל יוצא של שתי החלטות אלה. המערערת גם לא טוענת לפגם שנפל בפסק הדין האמור. השגותיה הן על החלטת הרשמת מיום 10.11.22 אשר חייבה אותה בהפקדת ערובה.

החלטת הרשמת מיום 10.11.22 לא ניתנת לערעור במסגרת ערעור על פסק הדין מיום 10.1.23. תקנה 150 לתקנות שמקנה בידי הרוצה בכך לערער על החלטות ביניים במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי מכוונת ל”החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד”. החלטת הרשמת מיום 10.11.22 הינה, אמנם החלטה שאינה פסק דין, ברם היא החלטה שניתנת לערעור בזכות. זאת ועוד, הערכאה הדיונית שמוסמכת לדון בערעור עליה הוא שופט, דן יחיד, של בית המשפט בו מכהנת הרשמת שנתנה את ההחלטה (ס’ 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד – 1984 וכן ס’ 4(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה – 1995 בנוגע לבית משפט לענייני משפחה). רוצים לומר, על ההחלטה האמורה הייתה צריכה המערערת לערער בזכות בשעתו ואין היא יכולה לערער עליה לפנינו במסגרת הערעור על פסק הדין מיום 10.1.23.

משמדובר בסמכות עניינית העלינו קושיה זו לפני ב”כ המערערת בפתח הדיון בערעור הגם שזו לא הועלתה בתשובה לערעור.

ב”כ המערערת ביקש לתמוך בזכותו לערער על ההחלטה האמורה בהליך שלפנינו בשניים: החלטת רשמת בית משפט זה כב’ הרשמת אורלי מור אל מיום 30.3.23 ; פסק דינו של כב’ הש’ שטיין, בית המשפט העליון, בע”א 7910/22 מיום 18.12.22.

החלטת הרשמת מור אל

לטענת ב”כ המערערת הרשמת מור אל נדרשה כבר לקושיה שהעלינו במסגרת בקשת המשיבה למחיקת הערעור על הסף ואשרה את המשך הדיון בערעור. עיינו בהחלטת הרשמת מור אל. החלטה זו ניתנה בבקשת המשיבה למחיקת הערעור על הסף מהטעם של הגשתו באיחור. הרשמת מור אל דחתה את טענת המשיבה כי הערעור הוגש באיחור וקבעה כי יש למנות את הימים להגשתו מהיום בו ניתן פסק הדין מיום 10.1.23 ולא, כטענת המשיבה, מהיום בו ניתנה ההחלטה בדבר מחיקת ההתנגדות, 15.12.22. אין לבקשה ולהחלטה שנתנה במסגרתה נגיעה לקושיה שהועלתה על ידינו. יתרה מזו, הרשמת מור אל הקפידה לציין, כי “משהערעור הוגש במועד, יתר טענות הצדדים לרבות השאלה אלו טענות ניתן להעלות כנגד פסק הדין, ידונו בערעור ואין צורך להכריע בהן בשלב מקדמי זה”.

ההחלטה בבע”מ 7910/22

בהחלטה זו מאשר הש’ שטיין את אשר אמרנו – ואף מחזקת את דברינו. אליבא דהש’ שטיין לא רק ההחלטה מיום 10.11.22, לחיוב בערובה, היא בגדר החלטה אחרת שהערעור עליה הוא בזכות לפני שופט הערכאה בה הרשמת מכהנת אלא גם ההחלטה שמורה על מחיקת ההתנגדות מיום 15.12.22 מחמת אי הפקדת הערובה, שלכאורה מסיימת את ההליך וחזותה כפסק דין, אף היא בגדר החלטה אחרת שהערעור עליה בזכות לפני שופט הערכאה בה מכהנת הרשמת. וכך הוא מסיים את החלטתו לאחר שהוא קובע כי גם החלטה שמורה על מחיקת הליך מחמת אי הפקדת עירבון היא בגדר החלטה אחרת: “בנסיבות אלו, היה על המבקש להגיש את ערעורו על החלטת הרשם לשופט של בית המשפט המחוזי תל אביב יפו, כמותווה בסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט….לפיו…..”.

בשולי הדברים נציין כי אין בידינו לעשות שימוש בתקנה 176 לתקנות ולתקן את הפגם/הטעות בהליך שכן הקושיה שלפנינו נוגעת לסמכות עניינית וסמכות התיקון ככל שקיימת נתונה היא בידי בית המשפט לענייני משפחה.

סוף דבר- הערעור נמחק.

בהינתן שהקושיה הועלתה על ידינו לא ייעשה צו להוצאות.

העירבון על פירותיו יושב למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתנה היום, י”א תשרי תשפ”ד, 26 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא

נפתלי שילה, שופט

אילן דפדי, שופט