המערער:
עומרי שטרית, ת"ז 311493399
נגד
המשיבה:
מדינת ישראל
מהות הערעור: ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' בן הרוש), במסגרת ת"פ 9-05-20, מיום 19.12.2022.
נוכחים:
המערער ובא-כוחו, עו"ד שני פרג'ון
ב"כ המשיבה, עו"ד ציון קינן
<#7#>
פסק דין
המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, איומים (2 עבירות) ותקיפה סתם.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 30.08.18 בשעת בוקר, הגיעו המערער ואשתו, הנאשמת 1, למחלקת אשפוז יום בבית החולים "סורוקה". הגברת חבצלת מימון, המשמשת אחות אחראית במחלקה וכאחראית על הנשים ההרות, ניגשה אל המערער והנאשמת 1 והציעה להם לגשת להיבדק במיון יולדות. לאחר כשעתיים, המערער והנאשמת 1 שבו למחלקה, המערער ניגש לחדרו של אחד הרופאים, פנה אל הרופא ואמר לו "תענה לי מי אתה חושב שאתה". בהמשך, המערער והנאשמת 1 נכנסו לחדרה של חבצלת, והמערער החל להרים עליה את קולו ולהלין על אופן הטיפול בהם. כאשר ביקשה חבצלת לבדוק את הנאשמת 1, המערער איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה כך שאמר לה "יאלה תתחילי בטיפול לפני שאני אפגע בך", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. והנאשמת 1 צעקה על חבצלת וקיללה אותה. בהמשך, כשהמערער הבין שחבצלת קראה לביטחון, הוא איים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה כך שאמר לה "אני ארצח אותך אם לא תטפלי בה, אני אחכה לך בחניה ואני אפגע בך", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה. בהמשך, הגיע למחלקה מאבטח והבחין במערער ובנאשמת 1 כשהם מתפרעים, צועקים ומקללים את חבצלת, והוא ביקש מהם לחדול, אך הם סירבו. והמערער ניסה לתקוף את המאבטח כך שהרים כיסא והניף אותו לכיוונו וכן הרים משקל ואיים לזרוק אותו לעברו. בנוסף, המערער איים על המאבטח כך שאמר לו "אני אוריד אותך וגם את האחות".
שירות המבחן ערך תסקיר על המערער ממנו עולה שהמערער בן 28, נשוי ואב לשני ילדים קטנים. עובד בשתי עבודות. נשר מלימודיו בגיל צעיר. בשנות נעוריו אביו ריצה עונשי מאסר ממושכים. תיאר גדילה לצד אב עבריין, מכור לסמים, שלימד אותו התנהגויות פורצות גבולות כדרך להשיג כסף. לא גויס לצבא על רקע פטור שקיבל בשל מחלת אמו. מצוי בהליך של חדלות פירעון. לחובתו הרשעה בעבירות איומים וניסיון תקיפה סתם שביצע לאחר העבירות בתיק זה, עליהן נידון למאסר על תנאי והתחייבות. אשר לעבירות, מודה בביצוען, לוקח אחריות ומצר עליהן. ולאחר המעשים התנצל בפני המאבטח והאחות. תיאר שהעבירה אינה מאפיינת אותו ומעולם לא נקט באלימות כלפי אחרים. שירות המבחן העריך שבשנים האחרונות המערער עורך מאמצים להתנהלות תקינה במישורי חייו ומחויב למשפחתו. שקל את גורמי הסיכוי והסיכון שלו, העריך שהסיכון לביצוע עבירות נוספות בתחום האלימות נמוך, והמליץ להטיל על המערער מאסר על תנאי ושל"צ. בתסקיר משלים צוין שהמערער יצר קשר מיוזמתו ועדכן שהחליף את מקום עבודתו ועורך מאמצים לעמוד בתשלומים אליהם התחייב. שירות המבחן העריך שהמערער לוקח אחריות על התנהגותו. ציין כי עונש מוחשי עלול לפגוע בפרנסת המשפחה. וחזר על המלצתו העונשית.
התביעה טענה שמתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתנים לריצוי בעבודות שירות ל- 18 חודשי מאסר בפועל, ועתרה להטיל על המערער מאסר בשליש התחתון של המתחם שיכול וירוצה בעבודות שירות, ועונשים נלווים.
ההגנה עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן.
בית המשפט עמד על הערכים המוגנים בעבירות שביצע המערער ועל מידת הפגיעה בהם, אותה קבע כבינונית; על חומרת מעשי האלימות המבוצעים כלפי צוותי בית חולים; על נסיבות ביצוע העבירות; ועל מדיניות הענישה הנוהגת. וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לשאת בעבודות שירות ועד ל 10 חודשי מאסר בפועל. עוד ציין שאין מקום לסטות לקולא או לחומרה. שקל את הודאת המערער- על משמעויותיה, את הרשעתו המאוחרת בעבירות דומות, ואת העובדה שהמערער לא עבר הליך טיפולי. ובסופם של דברים הטיל על המערער 3 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסרים על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪.
מכאן הערעור.
המערער טוען לנסיבותיו האישיות המורכבות. להיותו מפרנס יחיד הנתון בהליך של חדלות פירעון. למחלה של אמו. להודאתו במעשיו. לחרטה שהביע בפני המאבטח והאחות. להתרשמות שירות המבחן ולהמלצתו. לזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. ולפגיעה של העונש בו ובמשפחתו. והוא מבקש לבטל את רכיב המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו.
המשיבה טוענת שיש לדחות את הערעור. לטענתה, העונש שהוטל על המערער לא רק שאינו חמור אלא הוא אפילו מקל. המערער ואשתו התנהגו בצורה מחפירה לצוות רפואי, באיומים קשים ובאלימות. והתנהגו בצורה דומה באירוע נוסף. התנהגות כזו גורמת פגיעה בצוות הרפואי ובציבור ויש להתייחס אליה בחומרה. ובנסיבות אין מקום להקל בעונשו של המערער.
נתנו דעתנו למלוא הנתונים והנסיבות הנוגעים לענין והחלטנו לדחות את הערעור.
המעשים עליהם המערער ואשתו הובאו לדין, מקוממים ומעוררים שאט נפש.
המערער ואשתו הגיעו לבית החולים "סורוקה" למחלקת אשפוז יום נשים, שככלל ההגעה אליה הינה אמבולטורית ובלתי דחופה, והיה עליהם להמתין לתורם כמקובל בנסיבות. המערער פנה לרופא במקום וללא כל סיבה עניינית דיבר אליו בחוצפה. ואחר כך, פנה לאחות האחראית ואיים עליה בבוטות תוך שהוא אומר לה "יאלה תתחילי בטיפול לפני שאני אפגע בך", כשאשתו מוסיפה משלה מלים גסות ביותר כלפי האחות. אחר כך, כשהאחות קראה לביטחון, המערער איים עליה שירצח אותה אם היא לא תטפל באשתו והבטיח להמתין לה בחניה ולפגוע בה. גם הגעת מאבטח למקום לא הרגיעה את המערער והוא הפנה גם כלפיו איומים ואלימות, הניף מולו כיסא ואחר כך הרים משקל ואיים לזרוק אותו לעברו, תוך כדי שהוא מאיים ל"הוריד" אותו ואת האחות.
המערער התנהג בבריונות, בכוחנות ובגסות, מתוך רצון לכפות את רצונו על הצוות הרפואי ועל הציבור שיש להניח שהיה במקום והמתין אף הוא לקבלת טיפול, וגרם למהומה ולפגיעה ברופא, באחות ובמאבטח.
למרבה הצער, תופעת האלימות במוסדות הרפואה נוכחת כמעשה של יום ביומו. ורק כאשר מתרחש אירוע אלימות יוצא דופן הדבר מגיע לידיעת הציבור הכללי.
אלימות כלפי צוותים רפואיים הינה מעשה מקומם ובלתי נסבל, הראוי לכל גינוי והוקעה. אין זה מתקבל על הדעת שאנשי הרפואה, שמלאכתם קשה ותובענית מטבעה, המשרתים את הציבור במסירות יומם ולילה בכל ימות השנה, יהיו חשופים לגחמות של בריונים חסרי גבולות ויאלצו לספוג איומים ואלימות במסגרת עבודתם.
על החברה להוקיע את התופעה בכל דרך אפשרית, בין היתר בהטלת ענישה מרתיעה. לשם כך, נדרש קשב מתאים של גורמי האכיפה לנושא, מיצוי חקירת האירועים ביעילות והבאה לדין בתוך זמן קצר לאחר האירוע. ענישה המוטלת שנים לאחר המעשה מאבדת מערכה ההרתעתי ומהאפקטיביות שלה.
מדיניות הענישה המוצהרת בעבירות אלימות כלפי צוותים רפואיים הינה של רצינות וחומרה, הנותנת בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה –
"אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על-ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה (ראו והשוו: ע"פ 6123/05 חתוכה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 (25.12.2005); ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (9.1.2013)). שומה עלינו כחברה מתוקנת להבטיח כי אנשי הצוות הרפואי הפועלים יום-יום תחת עומסים כבדים, במסירות ובהתמדה, יוכלו לבצע את מלאכתם כשהם חשים בטוחים ומוגנים, וללא כל מורא (ראו: ע"פ 2712/09 שמילוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 2 (18.11.2009)). עוד יצוין כי מעשי אלימות או איומים המופנים כלפי אנשי צוות רפואי הניצבים על משמרתם אינם פוגעים "רק" בקורבן העבירה מושא התקיפה או האיומים, כי אם בשלומם של החולים כולם (ראו גם: ע"פ 3036/92 חמודה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (24.11.1992)). מעשים אלה מחייבים, אפוא, ענישה מחמירה – אשר תבטא גמול ראוי בגין הפגיעות האמורות, וכן תשמש אמצעי להרתעת הרבים מפני ביצועם. זאת, בייחוד על רקע המציאות בימינו, בה נוכחים אנו לצערנו כי איומים על רופאים ואחיות ואף תקיפתם של אנשי צוות רפואי – הינם חזון נפרץ (ראו: עניין חתוכה, בפסקה 3; עניין שמילוב, בפסקה 2; רע"פ 5458/12 ליכטמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (15.7.2012); כן, ראו והשוו: דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 105) (תקיפת מטפל ומאבטח), התשס"ט-2008, ה"ח 265, 56 (3.11.2008))."- ע"פ 7284/19 מדינת ישראל נ' יצחק זגורי (06.02.20)
אולם עדיין קיים פער בין ההוקעה החברתית והרטוריקה החריפה בפסקי הדין, לענישה המוטלת הלכה למעשה. ובפועל, תופעת האלימות כלפי צוותי הרפואה איננה מתמתנת.
אין זה מעשה האלימות היחיד של המערער. כשנה לאחר האירוע עליו המערער נותן את הדין, המערער ואשתו היו מעורבים באירוע אלימות נוסף. בתאריך 06.10.19 המערער ואשתו היו במרכול באילת והתגלע ויכוח בינם ובין קופאית שעבדה במקום במהלכו הוחלפו ביניהם קללות. אשת המערער החזיקה בידה חבילת סכינים וצעקה לקופאית "בואי בחוץ". ובהמשך, בעת שהקופאית ישבה מחוץ למרכול, המערער הניף עגלות באוויר לעברה, כשהוא מאיים עליה שיחפש אותה, ואז זרק לעברה גלגל של עגלה, ואשתו זרקה לעברה חפצים שאחד מהם פגע בראשה. המערער ואשתו הובאו לדין והמערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון תקיפה סתם ואיומים, ונידון למאסר על תנאי ולהתחייבות. (ת"פ 2085-07-20).
מצד חומרת מעשי העבירות של המערער בנסיבותיהם ומצד מידת אשמו של המערער, מן הראוי היה להטיל על המערער עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, ובין היתר העובדה שכתב האישום הוגש לבית המשפט רק כ- 20 חודשים לאחר מועד האירוע, ובהתחשב בנסיבותיו המורכבות של המערער, הודאתו, החרטה שהביע, והמאמצים שהוא עושה לנהל אורח חיים נורמטיבי, בית המשפט קבע את עונשו ברף הנמוך של המתחם שקבע, והעמידו על 3 חודשי מאסר בעבודות שירות.
עונש המאסר שהוטל על המערער איננו חמור ביחס למעשי העבירות שהוא ביצע ובהתחשב בכלל הנתונים והנסיבות הנוגעים לענין. ואין כל הצדקה להתערב בו.
הערעור נדחה.
<#8#>
ניתן והודע היום כ"ב אדר תשפ"ג, 15/03/2023 במעמד הנוכחים.
אליהו ביתן, שופט, סגן הנשיאה
יעל ייטב, שופטת
יובל ליבדרו, שופט