לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

37898-05-19

בפני כב’ השופט חנא סבאג

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

.1 חסן אבו מוך ת”ז 303169411

.2 מחמוד אבו סעדיה ת”ז 300597077 -נדון

.3 אחמד אבו מוך ת”ז 206258279 – נדון

.4 נור אלסאלם דקה ת”ז 308498823 – נדון

<#1#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו”ד הדס קליין

הנאשם מס’ 1: בעצמו ועל ידי מתמחה מר נסאר פאדי ממשרד עו”ד שלומי בלומנפלד

<#2#>

גזר דין

בעניינו של הנאשם מס’ 1

הנאשם, חסן אבו מוך (להלן: “הנאשם”), הודה בכתב האישום (שתוקן בישיבת יום 11.12.2019) והורשע בעבירות בנשק (ייבוא), עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”).

במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, התבקש אודות הנאשם תסקיר והוסכם כי לאחר קבלת התסקיר יטענו הצדדים באופן חופשי לעונש.

כתב האישום

כתב האישום הוגש במקור נגד הנאשם ושלושה אחרים, מחמוד אבו סעדיה (להלן: “נאשם מס’ 2”), אחמד אבו מוך (להלן: “נאשם מס’ 3”) ונור אלסאלם דקה (להלן: “נאשם מס’ 4”) (להלן יקראו יחדיו: “הנאשמים”).

מעובדות כתב האישום עולה כי עובר ליום 18.04.2019 בשעות הצהריים, קשרו הנאשם ונאשם מס’ 4 קשר לפיו הם ייבאו עשרות כלי נשק ממדינת ירדן לשטח ישראל. לצורך מימוש הקשר, עמד הנאשם באותו יום, בקשר טלפוני עם מספר גורמים, וביניהם, אדם ירדני (להלן: “הירדני”) ותיאם אתו את ייבוא הנשק דרך הגבול שבין ירדן לישראל, דרום מזרחית לישוב אשדות יעקב איחוד (להלן: “מקום ההברחה”), כך שהנשק היה אמור להיות מוברח סמוך לשעה 15:00.

במקביל ובתיאום עם הנאשם לצורך מימוש הקשר, הגיע נאשם מס’ 4 בסמוך לשעה 14:45, אל מקום ההברחה במטרה לקבל לידיו את הנשק. בשל העובדה שממידע שקיבל הנאשם הוא סבר שבמקום ההברחה ישנם כוחות שיסכלו את ההברחה, החליטו הנאשם ונאשם מס’ 4, בתיאום עם הירדני להשהות את התוכנית לעת עתה, עד שהנאשם ונאשם מס’ 4 יפגשו פנים אל פנים ויבררו באופן בלתי אמצעי את חששם דלעיל ביחד עם הירדני.

בסמוך לשעה 15:30, עזב נאשם מס’ 4 את מקום ההברחה לכיוון מקום מגוריו של הנאשם ובסמוך לשעה 17:25 נפגשו השניים לצורך בירור חששם דלעיל, ולצרוך כך גם התקשרו לירדני ושוחחו אתו.

לאחר השלמת הבירור הגיעו השלושה למסקנה לפיה מקום ההברחה “נקי” מכוחות. בשלב זה הוחלט לחדש את תכנית ההברחה. נאשם מס’ 4 מסר לנאשם כי הוא נוסע עם משפחתו לחיפה ולכן לא יוכל לבצע עמו את מעשה ההברחה אלא בשעה מאוחרת יותר, אי לכך, החליט הנאשם לבצע את הייבוא בלעדיו.

במקביל, סמוך לשעה 16:30 יצר הנאשם קשר טלפוני עם נאשם מס’ 2 והשניים קבעו להיפגש. בהמשך אותו היום קשרו השניים קשר לפיו נאשם מס’ 2 יבוא ביחד עם הנאשם וינהג ברכבו של נאשם מס’ 2, מסוג ב.מ.וו מספר רישוי 333-88-301 (להלן: “הב.מ.וו”), אל מקום ההברחה וביחד הם יאספו את הנשק מהמקום. בד בבד, קשר הנאשם קשר עם נאשם מס’ 3 לפיו הוא יסייע לו במעשה הייבוא ולצורך כך יגיע סמוך למקום ההברחה ברכבו מסוג טויוטה מ”ר 81-096-86 (להלן: “הטויוטה”).

בהתאם לתכנון המוקדם, סמוך לשעה 19:00 נסעו הנאשם ונאשם מס’ 2 ברכב הב.מ.וו ואילו נאשם מס’ 3 נסע ביחד עם אדם נוסף ברכב הטויוטה לכיוון מקום ההברחה. במהלך הדרך עמד הנאשם בקשר טלפוני רצוף עם הירדני ושותפיו והנחה אותם להכניס את הנשק לשטח ישראל ולהשאיר אותו במקום מוסתר במקום ההברחה.

בהתאם לתיאומים אלה, סמוך לשעה 20:00 הגיעו שני אנשים מצדו הירדני של הגבול, כשאחד מהם נושא שק ובו שני תיקים שבהם 32 כלי נשק (להלן: “הנשק”). אחד מן השניים טיפס מעל לגדר המערכת, חצה את הגבול והניח את השק ובו כלי הנשק במקום המוסכם וחזר לירדן. הנחת הנשק במקום המסתור דווחה לנאשם ובהנחייתו נותרו שני הירדנים סמוך לגבול ותצפתו על מקום הנחת השק על מנת להבטיח שאיסוף הנשק יתבצע בצורה “בטוחה”.

מספר דקות לאחר מכן, הגיעו הנאשם ונאשם מס’ 2 בב.מ.וו למקום ההברחה, ועצרו סמוך למקום בו הונח הנשק. הנאשם ירד מהרכב, ניגש למקום המסתור והתכופף לכיוון השק על מנת ליטול אותו.

במקביל, הגיע נאשם מס’ 3 בטויוטה לתחנת הדלק בכניסה לישוב אשדות יעקב מאוחד והמתין במקום על מנת לסייע בייבוא הנשק. בשלב זה, עצרו כוחות המשטרה את הנאשם ונאשמים מס’ 2 ו- 3 וכן תפסו את השק ובו 32 כלי הנשק שכללו: 31 אקדחים מסוגים שונים עם מחסניות תואמות וכן עוד 6 מחסניות נוספות התואמות ל- 6 אקדחים (לחלק מהאקדחים נתפסו שתי מחסניות תואמות). כמו כן נתפס נשק אוטומטי בצבע שחור תוצרת גרמניה וגלגל תוף רזרבי 9 מ”מ – CAL.

תסקיר

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר ממנו עולה כי הוא כבן 33, נשוי ואב לשלושה ילדים, טרם מעצרו התגורר בבאקה אלגרביה. לחובתו הרשעה אחת בפלילים משנת 2013.

שירות המבחן ציין בתסקיר כי בהתייחסותו לעבירות מושא כתב האישום, הודה הנאשם בפניהם במיוחס לו ומסר כי קיימת היכרות קודמת עם שותפיו לתיק. כן מסר כי הגיע למקום בו היו לעתים נפגשים כחלק מבילוי חברתי, אך לא ידע שמדובר בייבוא של נשק והסתמך על נאשם מס’ 4 אשר מסר לו כי אין המדובר בעבירה על החוק. הנאשם הוסיף וציין כי לא בחן לעומק את משמעות מעשיו, לא הפעיל שיקול דעת תקין ונכנע לדחף ולפיתוי בקבלת רווח כספי קל.

שירות המבחן הוסיף וציין כי בפניהם, ביטא הנאשם הבנה לכך שמדובר בעבירה פלילית חמורה ומסר כי התנהלותו מנוגדת לערכיו ולערכי משפחתו, אשר מבוססים על היעדר לגיטימציה למעשים עבריינים. הנאשם שלל כוונה לעשות עסקה או שימוש בנשק, ביטא עמדות מתנגדות להחזקת נשק על רקע תרבותי או על רקע חרדה לביטחון האישי. בנוסף, שלל סכסוכים עם גורמים שונים ותיאר את עצמו כמי שמנהל אורח חיים תקין ומתפקד ומשקיע מאמצים לפרנס את משפחתו. הנאשם הביע בפני שירות המבחן צער ואכזבה על מעורבותו בעבירות, ביטא הבנה לחומרת המיוחס לו ולסיכון הכרוך בנושא הנשק הבלתי חוקי.

שירות המבחן ציין בתסקיר כי בפגישה עם הנאשם בלטה מחוברותו למחירים האישיים בהם הוא נושא על רקע ההליך הפלילי הן ברמה האישית, המשפחתית, התעסוקתית והכלכלית, בעיקר בשל מעצרו הממושך והרחקתו ממקום מגוריו. כן ציין שירות המבחן כי בלט גם עיסוקו בעונש הצפוי לו והשלכותיו על המשך חייו. הנאשם שיתף בקשייו בפן הכלכלי והביע תחושות של תסכול, אכזבה וחוסר אונים מהתנהלותו באירוע כתב האישום. שירות המבחן הוסיף וציין כי בשיחה עם הנאשם הביע רצון לשקם את חייו ולחזור לאורח חיים חיובי ותקין, תוך ששיתף כי מעצרו וההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, הוו גורם מרתיע וחדדו לו את חומרת מעשיו.

בבוא שירות המבחן להעריך את הסיכון לעבריינות אל מול סיכויי השיקום, הדגיש כי בסיום הליך האבחון, התרשם מאדם בעל יכולת תפקודית גבוהה, בעל הערכה חיובית בסביבתו. שירות המבחן העריך כי הרקע לביצוע העבירות עליהם נותן את הדין, הינו ניהול קשרים חברתיים שליליים, כאשר עמדותיו ואורח החיים הנורמטיבי שניהל, לא סייעו בהצבת גבולות פנימיים וחיצוניים לרצונו להפיק רווח כספי קל ומהיר.

כן ציין שירות המבחן כי בגיבוש ההמלצה אודות הנאשם, שקלו את גורמי הסיכון להישנות ביצוע עבירות, בכלל זה חומרת העבירות, קיום קשרים חברתיים בעייתיים, קשיו לבחון באופן מעמיק קשרים אלה, הימנעות מלבחון באופן מעמיק את בחירותיו, מעשיו והשלכותיהם לרבות המחירים בהם עלול לשאת, קשייו להציב גבולות פנימיים וחיצוניים וכן קשייו לעמוד בדחף ובפיתוי להשיג רווח קל ומהיר. מנגד שקלו את גורמי הסיכוי לשיקום, לרבות העובדה כי המדובר באדם בעל יכולות ורבאליות ותפקודיות תקינות, היעדר עבר פלילי מכביד, העובדה כי ההליך המשפטי מהווה גורם הרתעה משמעותי עבורו, תפקודו בתא המשפחתי ותפקודו התעסוקתי התקין לאורך השנים, הערכת הסובבים אותו, שאיפותיו לנהל אורח חיים נורמטיבי ויציב, הבעת צער וחרטה על התנהלותו, הבעת אכזבה עצמית בשל הפגיעה שהסב לבני משפחתו וכן שיתוף הפעולה עם גורמי הטיפול במסגרת חלופת המעצר “בית חם” בה שוהה בתנאי מעצר.

באיזון כלל הגורמים, סבר שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד והוא נמנע מלבוא בהמלצה שיקומית במסגרת הקהילה. תחת זאת, המליץ לגורמי שב”ס לשקול את שילובו של הנאשם בהליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר.

ראיות לעונש

במסגרת ראיותיו לעונש, הגיש הנאשם שני מסמכים. מכתב שכתב מעסיקו של הנאשם, מר מרקו דוד אשר העיד על אופיו הטוב של הנאשם ותרומתו הרבה למקום עבודתו. מכתב נוסף, שערך מר יעקוב אילוז מנכ”ל “בית חם”, מקום חלופת המעצר בה שוהה הנאשם, אשר העיד אף הוא על אופיו הטוב של הנאשם, הצלחתו בתהליך השיקום ועל רצונו להמשיך ליטול חלק בהליך השיקומי.

עדי אופי

מטעם הנאשם העידה אשתו, גב’ אסראא אבו מוך. העדה העידה על אופיו הטוב של הנאשם כן ציינה כי בעקבות מעצרו מצבם הכלכלי התדרדר וביקשה את רחמי בית המשפט בגזירת עונשו.

טיעוני הצדדים לעונש

בפתח טיעוניה לעונש עמדה המאשימה על חומרת מעשיו של הנאשם ועל הערכים החברתיים שנפגעו מייבוא ונשיאת 32 כלי נשק, ביטחון המדינה וריבונותה, שלמות גוף האדם, ביטחון הציבור והסדר הציבור. לגישת המאשימה, הפגיעה בערכים המוגנים הנובעת מזמינותו של נשק חם המוחזק בידי אנשים, הינה משמעותית וחמורה. כאשר עבירת יבוא הנשק מצויה במדרג החומרה הגבוה ביותר מכלל עבירות הנשק, על אחת כמה וכמה עת מדובר בייבוא 32 כלי נשק.

המאשימה ביקשה להדגיש כי בעת האחרונה אנו עדים לאיבוד תחושת הביטחון האישי בישראל בכלל ובחברה הערבית בפרט, תחושה הנובעת בעיקר מריבוי אירועי האלימות בהן מעורבים כלי נשק אשר הוחזקו באופן בלתי חוקי. כן הדגישה כי בתי המשפט בראשם בית המשפט העליון, עמדו לא אחת על הצורך להירתם למאבק הבלתי מתפשר בתופעה זו. כך גם המחוקק, בהצעת תיקון החוק בה ביקש לעגן באופן חריג עונשים מזעריים בעבירות נשק.

בקביעת מתחם העונש ההולם, הפנתה המאשימה לאסופת פסקי דין מטעמה בעבירות דומות, כן עמדה על מגמת ההחמרה בענישה המשתקפת לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון. בנוסף עמדה המאשימה על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, בכלל זה, התכנון שקדם לביצוע העבירות אשר כלל קשירת קשר עם אחרים ותיאום עם גורם מחוץ למדינה, את חלקו המרכזי של הנאשם בביצוע העבירות. כן עמדה המאשימה על הנזק שהיה צפוי להיגרם מייבוא כמות כה גדולה של כלי נשק שיכלו להוות תשתית למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים, שוד מזוין ועבירות אלימות חמורות ובהן מעשי רצח, להם אנו עדים לאחרונה. בנוסף עמדה המאשימה אגב טיעוניה, על גילו של הנאשם ועובדת היותו בגיר המבין היטב את אשר הוא עושה ואת הפסול שבמעשיו ויכולתו להימנע מביצוע המעשה בכל שלב, החל משלב קשירת הקשר ועד לנסיעתו למקום המסתור לקבלת כלי הנשק.

המאשימה סברה כי בשים לב לרמת הענישה המקובלת בעבירות נשק, לנסיבות ביצוע העבירות ולעובדה כי מדובר בעבירת הברחה ברף הגבוה מאוד, נע מתחם העונש ההולם בין 11 ל-15 שנות מאסר.

טרם קביעת עונשו של הנאשם בתוך המתחם, עמדה המאשימה על הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, תוך שהדגישה כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, למדים כי הוא לוקח אך אחריות פורמאלית על ביצוע העבירות ומפחית מהאחריות שלו באופן דרמטי, באופן הסותר את העובדות בהן הודה. כן הדגישה כי שירות המבחן קבע כי קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד ונמנע בשל כך מלבוא בהמלצה טיפולית במסגרת הקהילה. בנוסף, ציינה המאשימה כי אומנם, הודה הנאשם בכתב האישום, אך הוא עשה כן בשלב מאוחר של הההליך, הודיה שאינה מבטאת חרטה אלא ניהול סיכונים מחושב.

אגב טיעוניה, ביקשה המאשימה לא לגזור גזירה שווה בין הנאשם לנאשמים האחרים שדינם נגזר. לגישתה, הנאשם היה הרוח החיה בביצוע העבירות, הוא זה שעמד בקשר עם הירדני, הוא זה שחזר למקום לבצע את העסקה עצמה, בשונה מנאשם מס’ 4 והוא זה אשר פנה לנאשם מס’ 2 ולנאשם מס’ 3 סמוך לביצוע העסקה.

לסיכום, ביקשה המאשימה בהתחשב בכל אשר צוין לעיל ובצורך בהרתעת היחיד והרבים, למקם את עונשו של הנאשם במרכז מתחם העונש ההולם ולהטיל עליו לצד עונש המאסר, עונשים נלווים לרבות מאסר הצופה פני עתיד.

מנגד, עתר בא כוח הנאשם שלא למצות את הדין עם מרשו ולהשוות את עונשו לעונשים שהוטלו על יתר המעורבים בפרשה. בתוך כך, ביקש הסנגור להדגיש כי מחומר הראיות עולה בבירור מהות הקשר בין המעורבים בפרשה והעובדה כי מי שהיה הרוח החיה בפרשה הינו נאשם מס’ 4 עליו נגזרו חמש וחצי שנות מאסר. באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הפנה הסנגור לראיות לעונש ולדברי עדת האופי. בנוסף, ביקש הסניגור לנכות את ימי המעצר של הנאשם ולהתחשב בתקופה הארוכה בה שהה הנאשם בחלופת מעצר.

כאן המקום לציין כי בא-כוח הנאשם ניסה לטעון כי הנאשם כאן היה עושה דברו של הנאשם מס’ 4, ניסיון שהמדינה התנגדה לו מאחר והוא סותר את עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם. משהתקבלה עמדת המדינה, נמנעה ההגנה מלהמשיך בטיעון לעונש וכל ניסיונות בית המשפט להפציר בסניגור להשלים את טיעוניו לא עלו יפה. הסניגור הפנה לתסקיר המעיד על נסיבותיו האישיות של הנאשם וניסיון השיקום שלו ונמנע מלהוסיף. בהמשך ביקש לנכות את ימי המעצר של הנאשם מכל עונש שיוטל. צר לי על התנהגות הסניגור והימנעותו מהשלמת טיעוניו לעונש כדבעי.

דברי הנאשם לעונש

הנאשם בדבריו לעונש מסר כי הוא טעה עת נענה לניסיונות השכנוע לבצע את העבירות והוא מצטער על מעשיו.

חומרת העבירות – הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו

אין צורך להכביר מילים בדבר חומרת מעשיו של הנאשם, הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות בנשק, ייבוא 32 כלי נשק, בלא רשות על פי דין. הנאשם במעשיו פגע בערכים חברתיים של ביטחון המדינה וריבונותה, שלום הציבור ובטחונו, הגנה על חיי אדם ועל הסדר הציבורי. ערכים אלו כולם נמצאים בסיכון ממשי מקום בו אנשים דוגמת הנאשם, מבצעים עבירות כה חמורות בנשק.

בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתן של עבירות הנשק ופוטנציאל הנזק הכרוך שכן “נשק המתגלגל מיד ליד עלול להגיע לידי גורמים עברייניים או לפעילות ביטחונית, פגיעתו הרעה מורגשת ומהווה איום על שלום הציבור כולו; כתוצאה מכך גדל ההכרח להרתיע את היחיד והרבים מפני עיסוק בכך” ( ראו ע”פ 135/17 מדינת ישראל נגד סמיר בסל (פורסם ביום 08.03.2017)). לאחרונה נקבע שוב כי “התופעה של החזקת נשק שלא כדין על ידי אזרחים מהווה איום על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי. היא התשתית… למגוון רחב של עבירות..” (ראו ע”פ 4406/19 מדינת ישראל נ’ יונס סובח ואח’ (05.11.2019) (להלן: “עניין סובח”)). לא יכול להיות חולק כי איום זה, עת מייבא הנאשם 32 כלי נשק, הינו ממשי ביותר.

מדיניות הענישה

לאור ריבוי עבירות הנשק וריבוי המקרים בהם נעשה שימוש בנשק המוחזק שלא כחוק המסכן חיי אדם, נקבעה מדיניות ענישה מחמירה ביחס לכל מי שעובר עבירות בנשק. עמד על כך כב’ השופט עמית בע”פ 2398/14 אלהזייל נגד מדינת ישראל (08.07.2014) בציינו כך:

“אחזור ואדגיש את מדיניות ההחמרה בעבירות נשק, שבאה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין של בית משפט זה בשנים האחרונות…לזמינות הבלתי נסבלת של נשק חם בידי מי שאינם מורשים לכך יש פוטנציאל לשמש ל”חיסול חשבונות ” ול” פתרון סכסוכים” כמו-גם לעבירות חמורות נוספות. המציאות בארצנו מוכיחה כי הקלישאה אודות האקדח במערכה הראשונה אינה מדוייקת, באשר לעיתים מזומנות האקדח אינו ממתין עד למערכה האחרונה ויורה עוד קודם לכן, מכאן, שבעבירות כגון דא ,גם לשיקולי ההרתעה משקל של ממש.”

רכישת נשק, ניסיון לרכישת נשק, החזקת נשק, ניסיון להחזיק נשק, נשיאתו, הובלתו וביצוע עסקאות בו, בידי מי שאינם מורשים כלל להחזיק בנשק, מאפשרים לנשק לעשות דרכו לאותם עבריינים. אי לכך לצורך הרתעת הכלל מביצוע עסקאות בנשק יש צורך בענישה מחמירה על-מנת לשנות את מאזן הכדאיות של סוחרי הנשק ואלה המבקשים לרכוש או להחזיק נשק. לאחרונה חזר בית המשפט העליון והדגיש כי “…כחלק מתפקידו של בית המשפט בביעורן של תופעות קשות אלו, קיימת חשיבות של ממש להטלת ענישה הולמת ומרתיעה על כל חוליות השרשרת העבריינית – החל מיצרני או מבריחי הנשק הבלתי חוקי, דרך הסוחרים בו, ועד לאלו הנוטלים אותו לידם ועושים בו שימוש בלתי חוקי.”(ראו ע”פ 4456/21 מדינת ישראל נגד מוחמד אבו עבסה (23.01.2022)).

באותו עניין הוסיף בית המשפט וציין כי “אף המחוקק נתן דעתו לצורך בהחמרה בענישה לאלו המורשעים בעבירות נשק, וזאת במסגרת קביעתו מהעת האחרונה, …בתיקון מס’ 140 לחוק (חוק העונשין (תיקון מס’ 140 – הוראת שעה), התשפ”ב-2021, ס”ח 2938). בהוראת שעה זו, המחוקק ראה לעגן באופן חריג עונשים מזעריים, בקביעתו כי העונש שיוטל על אדם שהורשע בעבירות מסוימות הנוגעות להחזקת, הובלת או רכישת נשק שלא כדין: ‘לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו; …’ “. יודגש כי תיקון זה אינו חל בענייננו, ברם הוא מלמד על מגמה ודרך שהמחוקק מתווה, וזאת בצירוף למדיניות המחמירה שבית המשפט העליון מוביל מזה שנים רבות.

סקירת מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם מלמדת על טווח ענישה רחב התלוי לרוב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

ת”פ 54338-03-21 מדינת ישראל נגד אבו חטאב (10.02.2022) הנאשם הורשע בעבירה של ייבוא נשק ועבירות תעבורה נוספות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 4 ל- 8 שנות מאסר, בגין יבוא 6 כלי נשק מירדן שכללו 4 אקדחים, רובה צייד ורובה מסוג קלצ’ניקוב, וגזר על הנאשם 6 שנות מאסר בפועל, תוך שהוא מפעיל מאסר מותנה בן 4 חודשים.

ע”פ 4477/98 מדינת ישראל נגד אחמד טאהא (וערעור שכנגד ע”פ 4609/98) (01.07.2009) המשיב, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות רבות של סחר בנשק, הובלת נשק והחזקת נשק, לאחר שרכש ממספר תושבים באזור יהודה ושומרון, במספר הזדמנויות, 15 כלי נשק בהם תת-מקלע אחד, 5 רובים ו- 9 אקדחים, וכן תחמושת לכלי הנשק, ומכר את כלי הנשק לתושבי כפרו ותושב של כפר סמוך. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר את עונשו של הנאשם מחמש שנות מאסר לשבע שנות מאסר.

ת”פ 41228-03-18 מדינת ישראל נ’ frank פרנק (08.04.2019) הנאשם, עבד כנהג בקונסוליה הכללית של צרפת בירושלים ובמסגרת שהותו בעזה, פגש בשלוש הזדמנויות אדם וקיבל ממנו אקדחים עטופים בחבילה, הכניס את החבילות לתיקו, הניח את התיק בתא המטען של הרכב הקונסולרי והגיע למעבר ארז כשהוא נוהג ברכב קונסולרי כשהוא יודע כי בהיות הרכב רכב הקונסוליה לא יעבור בדיקה ביטחונית. בהגיעו לקונסוליה, העביר הנאשם בכל פעם את החבילה שקיבל לרכב הסיטרואן, גם הוא רכב בעל לוחית זיהוי קונסולרית, נסע בו למחסום, עבר אותו ללא בדיקה והגיע לרמאללה, שם פגש אדם ומסר לו את החבילה. הנאשם הצליח להעביר בסך הכל 29 אקדחים. בתמורה לחלקו, קיבל הנאשם סך של 26,000 ₪. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים לרבות העונש המוסכם וגזר על הנאשם 7 שנות מאסר בפועל תוך שקבע כי “העונש המוסכם בין הצדדים של שבע שנות מאסר, גם אם אינו קל בפני עצמו יש בו כדי להקל עם הנאשם ואף הקלה משמעותית”.

ת”פ 8076-04 מדינת ישראל נ’ מוחמד בן סלמאן בניית (ניתן ביום 17.03.2005) הורשעו שלושה נאשמים, תושבי חבל סיני שבמצרים, על פי הודאתם, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון ליבוא נשק ותחמושת, יבוא נשק וכניסה לישראל שלא כדין וכל זאת בהקשר לשני אישומים של הברחת אמל”ח בהיקף נרחב אל ישראל דרך גבול ישראל-מצרים. באישום הראשון הורשעו הנאשם 1 בייבוא 5 רובי קלצ’ניקוב ואילו הנאשם 3 הורשע ביבוא 2 אקדחים, 10 רובי קלצ’ניקוב ו-1500 כדורים תואמים. באישום השני הורשעו השלושה בייבוא של 35 רובי קלצ’ניקוב כאשר המזימה סוכלה ובפועל נתפסו 30 רובים מתוך 35 הרובים אשר הוברחו. נקבע כי חלקו של נאשם 3 היה גדול יותר ביחס לשניים האחרים, בין היתר מהטעם כי היה הרוח החיה מאחורי מזימות הברחה. על כן, על נאשם 1 הושתו 8 שנות מאסר בפועל, על נאשם 2 הושתו 6 שנות מאסר בפועל ועל נאשם 3 הושתו 10 שנות מאסר בפועל.

ע”פ 7519/08 טרבין נ’ מדינת ישראל (ניתן ביום 27.04.2009) שם הורשע נאשם, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסתננות ועבירות בנשק (ייבוא, נשיאה והובלה), בין היתר בכך שהוביל 7 רובי קלצ’ניקוב ממצרים כשלכל אחד מהם מחסנית ו-72 כדורים ובאירוע אחר הוביל עוד 5 רובים מהסוג האמור. בנוסף נעתר הנאשם להצעתו של תושב ישראל, להוביל 15 ק”ג של סם מסוכן מסוג הרואין, כאשר את הסם היו אמורים הנאשם ושותף נוסף להעביר מירדן. הנאשם אף חדר לשטח ישראל שלא כדין, אולם כוונתו לחצות את הגבול עם ירדן סוכלה עקב נוכחותם של כוחות צבא באזור. על הנאשם הושתו 11 שנות מאסר בצירוף עונשים נלווים. ערעור על חומרת העונש נדחה.

ת”פ 39675-11-20 מדינת ישראל נ’ טראבין (07.09.2022) הנאשם קשר עם אחרים לייבא כלי נשק מירדן לישראל, במסגרתה הוכנסו לישראל שלא כדין עשרות רבות של אקדחים, לאחר מכן מכר הנאשם מספר כלי נשק. בית המשפט המחוזי ציין בגזר הדין כי כתב האישום מגולל פרשה חמורה ביותר של התארגנות עבריינית מקצועית, מאורגנת ושיטתית, בהיקף משמעותי מאוד, של ייבוא כלי נשק מירדן לישראל, שבוצעה לאורך זמן אשר היתה כרוכה בשיתוף פעולה עם גורמים ירדנים מעבר לגבול, וחייבה תכנון והיערכות מוקדמים. כן הדגיש לחומרה כי מספר לא מבוטל של כלי נשק שיובאו נמכרו לאחרים ולא נתפסו. בית המשפט גזר על הנאשם בהתאם להסדר טיעון שבין הצדדים, 11 שנות מאסר ותשעה חודשים לצד עונשים נלווים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

עובדות כתב האישום מדברות בעד עצמן. אין ניתן לומר כי המדובר במעידה רגעית של הנאשם, שכן הנאשם תכנן מבעוד מועד ובקפידה את מעשיו. עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, מלמדות, בניגוד לדברי הסנגור בטיעוניו, כי הנאשם היה הרוח החיה והמתכנן של עסקת ייבוא כלי הנשק, הוא זה שעמד בקשר טלפוני עם הגורם הירדני ותיאם אתו את ייבוא הנשק. הנאשם לא חדל ממעשיו עת הודיע לו נאשם מס’ 4 כי הוא לא יוכל להצטרף לשלב ההוצאה לפועל של העסקה, תחת זאת יצר הנאשם קשר עם שני הנאשמים הנוספים ויחדיו נסעו למקום ההברחה. אין להתעלם מהעובדה כי הייבוא של כלי הנשק יצא אל הפועל ונזק רב עלול היה להיגרם ממעשי העבירה שבוצעו, לולא תפסו כוחות המשטרה את הנשק. כאן המקום לציין כי אנו עדים בתקופה האחרונה לריבוי מקרי ירי בנשק ומקרי אלימות קשים המבוצעים בנשק ואין חולק כי מעשי הנאשם יכלו לגרום לנזק בל ישוער, לו הנשק, שייבא הנאשם, היה מגיע לידיים עברייניות, בעיקר עת מדובר בכמות גדולה מאוד של כלי נשק שטמונה בהם סכנה עצומה לשלום הציבור ובטחונו. נתתי את דעתי לסוג הנשק ולכמות וכן לעזות המצח של הנאשם אשר תכנן וביצע ייבא נשק זה ממדינה אחרת.

בהתחשב בכל אלה ובמגמת ההחמרה ההדרגתית של בית המשפט העליון בעבירות נשק, מצאתי כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 8 ל- 12 שנות מאסר לריצוי בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

אין כל חולק כי עונש מאסר בפועל יפגע בנאשם. בוודאי עונש המאסר יפגע בבני משפחתו של הנאשם ובעיקר ברעייתו וילדיו. בשל ביצוע העבירה, נעצר הנאשם ונמצא במעצר כ-17 חודש, מאחורי סורג ובריח, לאחר מכן שוחרר לחלופת מעצר, הרחק מביתו ובני משפחתו, בתנאי מעצר בית מלא. הגבלה זו על חירותו פגעה בו ובבני משפחתו פגיעה קשה. הנאשם הודה בבית המשפט ובפני שירות המבחן במיוחס לו. יחד עם זאת, התמקד בפני שירות המבחן בהצגת עמדה קורבנית ביחס למעורבותו בעבירה, תוך שטען בניגוד מוחלט לעובדות בהן הודה, כי הגיע למקום ביצוע הייבוא במקרה, משמדובר היה במקום בו נהג לבלות יחד עם חבריו. כן התמקד הנאשם בפני שירות המבחן בחריגת מעשיו מאורח חייו בדרך כלל וניסה להדגיש את חלקו הקטן והשולי, לתפיסתו, בביצוע העבירה, תוך שציין כי הסתמך על נאשם מס’ 4 שאמר לו כי לא מדובר בעבירה על החוק. לחובתו, יש לשקול גם את הערכת שירות המבחן כי קיים בעניינו סיכון להישנות עבירות דומות בעתיד וכי אין בחלופה שיקומית בקהילה כדי לאיין מסוכנות זו.

כאן המקום להוסיף ולציין כי אין בידי לקבל את טיעוני הסנגור, לגזור בעניינו של הנאשם גזירה שווה לזו שנגזרה על יתר המעורבים בפרשה. ראשית, כפי שכבר ציינתי לעיל הנאשם היה הרוח החיה מאחורי תכנון וייבוא כלי הנשק והוא גם הוציא את העסקה אל הפועל וקיבל את הנשק לידיו, שניות לפני שנעצר על ידי המשטרה. שנית, כתבי האישום בהן הודו יתר הנאשמים תוקנו באופן משמעותי, כך גם סעיפי האישום בהן הורשעו. בסופו של יום, הורשע נאשם מס’ 2 בעבירת סיוע לעבירות בנשק (ייבוא), עבירה לפי סעיף 144(ב2), יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין והוא נידון ל-54 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. נאשם מס’ 3 הורשע בסופו של יום בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה 499(א)(1) לחוק העונשין ונידון לעונש מאסר של 9 חודשים שירוצה בעבודות שירות, ואילו נאשם מס’ 4 הורשע בביצוע עבירת ניסיון לביצוע עבירות בנשק (ייבוא), עבירה על סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין והוא נידון ל- 5.5 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. כן יש לזכור כי הנאשם הודה בשלב מאוחר וזאת לאחר שנשמעה פרשת התביעה במלואה.

הרתעת הרבים

בקביעת עונשו של הנאשם, יש לזכור כי בעבירות נשק יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות נשק, שכן יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים. עבירות הנשק הפכו לנגע שהתפשט בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט ועל בתי המשפט להילחם בנגע זה מלחמת חורמה. חדשות לבקרים מתבצעים מקרי ירי ובריונות תוך שימוש בנשק חם ללא כל מורא או חשש. משכך, קם צורך ממשי בהרתעת הרבים כבר ב”מערכה הראשונה”, של ייבוא כלי הנשק לישראל והפצתם, בטרם נגיע ל”מערכה השנייה”, של השימוש בנשק ואובדן חיים.

בהתחשב בכל אשר הובא לעיל, מצאתי לקבוע את עונשו של הנאשם ברף הבינוני של המתחם שנקבע.

העונש

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים ונתתי את דעתי לנסיבות המקרה ולנסיבות העושה, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של 10 שנים וזאת בניכוי ימי מעצרו מיום 18.4.2019 ועד ליום 23.9.2020.

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור על העבירה בה הורשע או כל עבירת נשק מסוג פשע.

אני מטיל על הנאשם קנס בסך 100,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 180 יום.

לידיעת הנאשם, החוב (הקנס והפיצוי) מועברים למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן  גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  

מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000

במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט העליון.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ל’ חשוון תשפ”ג, 24/11/2022 במעמד הנוכחים.

חנא סבאג, שופט

הסנגור: מבקש עיכוב ביצוע רכיב המאסר בפועל למשך 45 יום. אשתו של הנאשם אמורה ללדת בשבועיים הקרובים והוא רוצה להיות איתה גם אימו אמורה לעבור ניתוח לא פשוט בתחילת חודש דצמבר. מדובר בהריון בסיכון. הנאשם נמצא בתנאים מגבילים כמעט שנתיים ללא דופי. מבקש להתחשב. מועד הלידה המשוער של אשתו הוא 6.12.2022 או 10.12.2022.

התובעת: מדובר בעונש חמור במיוחד שנגזר על הנאשם מתנגדים לעיכוב ביצוע של ענישה שכזאת.

<#4#>

החלטה

בהתחשב בתקופת המאסר שהוטלה והעובדה שגזר הדין ניתן לאחר שהנאשם הודה והורשע, אינני רואה מקום לעכב ביצוע עונש המאסר שהוטל.

הבקשה נדחית.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ל’ חשוון תשפ”ג, 24/11/2022 במעמד הנוכחים.

חנא סבאג, שופט

הוקלד על ידי שרה זרביב

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

פורטל פסקי הדין של ישראל

פס"ד חדשים באתר

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!