בפני: כבוד השופט ערפאת טאהא
תובעים
עזבון המנוח ז”ל
באמצעות יורשיו:
ח.ב.
ה.ב. (קטינה)
א.ב. (קטין)
באמצעות אימם והאפוטרופוס הטבעי שלהם ח.ב.
נגד
נתבעים
1. א.ג.
2. מגדל חברה לביטוח בע”מ
פסק דין
לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למנוח בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.9.2022, שבה הוא קיפח את חייו.
רקע עובדתי
המנוח נפגע בתאונת דרכים עת נדרס על ידי רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת מס’ 1 ומבוטח אצל הנתבעת מס’ 2. בעקבות התאונה נפטר המנוח והשאיר אחריו אלמנה (התובעת מס’ 1) ושני קטינים – התובעים 2 ו- 3. התביעה הוגשה על ידי האלמנה והקטינים בהיותם יורשי המנוח ומי שהיו תלויים בו ערב פטירתו.
המנוח יליד xx. xx.xx ובמועד התאונה היה בן כ- 24 שנים.
כשנה וחצי לאחר התאונה התחתנה האלמנה מחדש עם בחור בשם ש.ל., שבמועד שמיעת הראיות טרם מלאו לו 25 שנים. לפי דברי האלמנה בעדותה בן הזוג החדש הוא בן “עשרים וחמש או-טו-טו”.
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר אחריותם של הנתבעים לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם ולמנוח עקב התאונה, והמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הנזק בלבד. המחלוקת בסוגיית גובה הנזק מתמקדת בשני נושאים: הראשון, בסיס השכר לחישוב נזקי העיזבון והתלויים בגין הפסדי התמיכה וההפסד בשנים האבודות נוכח טענת התובעים כי למנוח הייתה הכנסה לא מדווחת מעיסוקו כספר; השנייה, סמוך לפני ישיבת ההוכחות האלמנה התחתנה, והצדדים נחלקו בהשפעת נישואיה השניים על גובה הפיצוי. בסוגיות אלה בעיקר נעסוק להלן.
בסיס השכר
אין מחלוקת כי עובר לאירוע התאונה עבד המנוח כמשגיח כשרות. בהתאם לתלושי שכר שצירפו התובעים לתצהיריהם, שכרו של המנוח ערב התאונה עמד בממוצע על סך 8,247 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 8,742 ₪. בנוסף לכך שירת המנוח שירות אזרחי וקיבל סכום של 1,219 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 1,292 ₪. בנוסף להכנסות אלה טענו התובעים להכנסה נוספת לא מדווחת בסכום של 5,000 ₪ לחודש מעסק ספרות שהוא ניהל. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 5,300 ₪. התובעים לא שערכו את ההכנסה והעמידו אותה על סך כולל של 14,486 ₪ לחודש. נוכח גילו הצעיר של המנוח במועד הפטירה ביקשו התובעים לקבוע כי אילולא התאונה הוא היה מגדיל את הכנסתו ועל כן, ביקשו להעמיד את השכר לצורך חישוב הנזק על סך 15,000 ₪.
הנתבעת לא חלקה על שכרו של המנוח כמשגיח כשרות אם כי טענה כי שכרו הממוצע מעבודה זו עמד על סך 7,800 ₪ לחודש. חישוב זה אינו נכון. מעיון בנתוני השכר המצטבר של חודש 8/2022 (חודש לפני התאונה) עולה כי שכרו המצטבר של המנוח בשמונת החודשים שקדמו לתאונה עמד על סך 65,976 ₪ עבור שמונה חודשים. בהתאם לכך, שכרו החודשי הממוצע של המנוח ערב התאונה עמד סך 8,247 ₪ נכון ליום התאונה.
אשר להכנסת המנוח בתקופת השירות הלאומי-אזרחי יש לקבל את טענת הנתבעת, כי אין להביא בחשבון הכנסה זו בחישוב הפיצויים. מעיון באישור רשות השירות הלאומי-אזרחי שצירפו התובעים לתצהירים מטעמם עולה, כי תקופת השירות מוגבלת ל- 3 שנים וכי המנוח סיים שירות מלא כמתחייב בחוק, כך שבמועד הפטירה הוא לא היה זכאי להמשיך את השירות. האמור באישור עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 7 לחוק שירות לאומי-אזרחי, תשע”ד-2014 הקובע כי “משרת בשירות אזרחי-חברתי ישרת 30 שעות שבועיות בממוצע במשך שנתיים או 20 שעות בממוצע במשך שלוש שנים”. מאחר שבמועד אירוע התאונה המנוח “סיים שירות מלא כמתחייב בחוק” כאמור באישור הרשמי, אין הוא עוד זכאי לדמי כלכלה המפורטים באישור ועל כן, אין להביא הכנסה זו בחישוב הפיצויים.
הכנסה לא מדווחת
כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לטענת התובעים בדבר קיומה של הכנסה נוספת לא מדווחת בסכום של 5,000 ₪ שהייתה למנוח מעיסוקו בספרות. להוכחת טענה זו ביקשו התובעים לזמן 21 עדים שעל פי הנטען היו לקוחות של המנוח ערב פטירתו והסתפרו אצלו. בהחלטה מיום 24.3.2024 קבעתי כי אין הצדקה לזימון מספר כה רב של עדים, והתרתי זימון 10 עדים. בהמשך לאותה החלטה הגישו התובעים בקשה לזימון 10 עדים שהם בחרו מתוך אותם 21 עדים, כאמור לצורך הוכחת טענתם בדבר הכנסתו של המנוח מעיסוקו בספרות. ביום 21.5.2024 שמעתי את העדים מטעם התובעים, לרבות אותם עדים שעל פי הנטען היו לקוחותיו של המנוח. על סמך עדויות אלה והתצהירים שהגישו טענו התובעים, כי עלה בידם להוכיח כי למנוח הייתה הכנסה נוספת לא מדווחת מעיסוקו בספרות בסכום של 5,000 ₪ לחודש והכנסה זו יש להוסיף להכנסות מעבודתו כמשגיח כשרות ומההכנסה שקיבל משירותו הלאומי אזרחי.
בפסיקת בית המשפט העליון נקבעו מספר “כללי אצבע” שיש להביאם בחשבון עת בא בית המשפט לפסוק פיצויים במצב שבו הניזוק טוען להכנסה לא מדווחת ואלה הם:
“(-) על הניזוק-התובע נטל הוכחה מוגבר להוכחת גובה השתכרותו הלא מדווחת.
(-) אין מקום להשתמש בנקודת מוצא כמו שכר מינימום או שכר ממוצע במשק לצורך הערכת גובה ההכנסה הלא מדווחת.
(-) גם משהוכחה ההכנסה הלא מדווחת, יש להפחיתה לצורך חישוב הפיצויים, ולו במעט..
(-) ……
(-) יש להתייחס בחומרה רבה יותר לאי דיווח של עצמאי מאשר לאי דיווח של שכיר שמעבידו לא הנפיק לו תלוש משכורת.
(-) יש להתייחס בחומרה רבה יותר לניזוק החי מאשר לתביעת אלמנה ותלויים”.
(ע”א 4816/20 יאן לסקוב נ’ פלונית (10.3.2021))
לענייננו, מקובלת עליי טענת התובעים, ועל כך הנתבעים אינם חולקים, כי בנוסף לעבודתו כמשגיח כשרות היה למנוח עסק עצמאי של ספרות וכי מעסק זה הייתה לו הכנסה מסוימת נוספת. ברם, אין בידי לקבל את טענת התובעים כי הוכחה הכנסה נוספת בסכום של 5,000 ₪ לחודש. הטענה להכנסה נוספת בסכום של 5,000 ₪ לחודש נטענה באופן סתמי ומבלי שהתובעים פירטו כיצד הגיעו לסכום זה. כך למשל, בסעיף 8 לתצהירה של האלמנה נטען באופן סתמי וללא כל פירוט כי המנוח “עבד כספר עצמאי במספרה בביתנו וכן סיפר אנשים בבתיהם אך עבודת הספרות לא הייתה מדווחת. המנוח הרוויח מעסק המספרה סך חודשי של כ- 5,000 ₪”. בתצהיר אביו של המנוח נטען כדלקמן: “למיטב ידיעתי בהתאם למה שבני סיפר לי, הוא השתכר מהספרות סך חודשי של כ- 5,000 ₪”. מלבד טיעון סתמי זה לא נטען ולא פורט דבר בתצהירי התובעים. אין בתצהירים פירוט של ההכנסות החודשיות שהיו למנוח מאותו עיסוק, לא צורפו רישומים בדבר מספר הלקוחות שהוא סיפר בחודש, לא צורף יומן שבו נרשמו התורים של הלקוחות, לא צורפו הפקדות לבנק שמקורן באותה הכנסה ולא הובאו בחשבון ההוצאות שהיו למנוח באותו עיסוק, כגון הוצאות נסיעות ללקוחות, תשלומי ארנונה בגין המספרה שניהל בביתו, הוצאות רכישת ציוד כגון מספריים, מכונות גילוח, חומרים מתכלים אחרים ועוד. למעשה, ניתן למחוק את המספר 5,000 ₪ שנרשם בתצהירים ולרשום תחתיו כל מספר אחר באופן שרירותי וכל מספר שהיה נרשם היה מתאים לטיעון שהובא בתצהיר.
זאת ועוד, הנטען בתצהיר האלמנה ואביו של המנוח להכנסה נוספת בסכום של 5,000 ₪ מעיסוקו בספרות אינו מתיישב עם טענת התובעים בכתב התביעה, שם הם טענו כי הכנסתו של המנוח מעיסוקו בספרות עמדה על סך 3,000 ₪. בחקירתה הנגדית נשאלה האלמנה כיצד סכום ההכנסה הלא מדווחת גדל מסכום של 3,000 ₪ בכתב התביעה לסכום של 5,000 ₪ בתצהיר ותשובתה הייתה: “כי אחר כך כשיושבת חושבת מה עוד, איפה, בנתיבות, בעפולה, יכול להיות שזה משהו שהיה עושה רק בבית, לא יודעת” (עמ’ 126, שורות 1-3). תשובה שאינה מניחה את הדעת בלשון המעטה. גם אביו של המנוח לא ידע לתת הסבר לפער בין הסכום שנרשם בכתב התביעה לעניין גובה ההכנסה הלא מדווחת (3,000) לעומת הסכום שנרשם בתצהיר שלו (5,000 ₪). הוא לא ידע להסביר את הפער בין הסכומים ולא ידע לתת הסבר מדוע לבא כוח התובעים הוא סיפר כי המנוח הרוויח 3,000 ₪ מעבודתו בספרות (עמ’ 153 לפרוטוקול שכולו עוסק בפער בין הסכומים). לכך יש להוסיף כי בתצהיר התשובות לשאלון שהפנו אליה הנתבעים, טענה האלמנה להכנסה לא מדווחת מעיסוקו של המנוח בספרות בסכום הנע בין 5,000 ₪ ל- 8,000 ₪ (תשובה 6 לתצהיר התשובות לשאלון שסומן כנספח א’ לתיק המוצגים של הנתבעת). קיומן של 3 גרסאות בדבר גובה הכנסתו של המנוח מעיסוקו בספרות והעדר פירוט של דרך החישוב שהובילה להכנסה חודשית לא מדווחת בסכום של 5,000 ₪ כנטען בתצהיר מלמדים, כי התובעים נקבו בהכנסה בלתי מדווחת בסכום של 5,000 ₪ באופן סתמי וללא כל ביסוס.
כאמור, מלבד הטיעון הסתמי שהובא בתצהירי האלמנה ואביו של המנוח לעניין הכנסתו הבלתי מדווחת של המנוח, צירפו התובעים אישורים בכתב מאנשים שונים שנטען כי היו לקוחות של המנוח וכן זומנו 10 עדים שעל פי הנטען היו לקוחות של המנוח. על סמך אישורים ועדויות אלה ביקשו התובעים לקבוע כי הוכחה הכנסה בלתי מדווחת של המנוח, בסכום של 5,000 ₪ לחודש.
טענה זו דינה להידחות.
אתייחס תחילה למצג השווא שהציגו התובעים ובא כוחם בעניין אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם אותם עדים שחתמו על אישורים. בתצהיר העדות הראשית טענו האלמנה ואביו של המנוח, כי הם הצליחו לאתר מספר לקוחות שהסתפרו אצל המנוח “ואלו הסכימו לכתוב בעבורנו ‘הצהרה’ והתחייבו כי אם יקבלו זימון מבית המשפט הם יגיעו להעיד. רובם ככולם לא הסכימו לחתום על תצהיר מסודר אך ‘ההצהרה’, שכתבו היא למעשה תמצית עדות”. זאת ועוד, בישיבת יום 23.1.2024 ולשאלת בית המשפט מדוע לא הוגשו תצהירים של אותם לקוחות שהוא מתכוון לזמן לעדות טען ב”כ התובעים, כי הוא פנה לאותם עדים טלפונית, אך הם לא שיתפו עמו פעולה ולא הסכימו “לתת לי את אותם תצהירים כמו שאני מבקש”. במהלך שמיעת העדויות של אותם לקוחות התברר כי להצהרות אלה אין בסיס וכי למעשה מדובר במצג שווא שהציגו התובעים ובא כוחם במטרה לפטור אותם מהגשת תצהירי עדות ראשית. עדים אלה העידו בצורה מפורשת כי אף אחד לא פנה אליהם וביקש מהם לחתום על תצהיר עדות ראשית. נוכח תשובות העדים בחקירה הנגדית שלפיהן, אף אחד לא פנה אליהם וביקש מהם לחתום על תצהירים ביקשתי מבא כוח התובעים להסביר כיצד תשובות העדים מתיישבת עם הצהרתו לפרוטוקול הדיון מיום 23.1.2024 שלפיה הוא פנה לעדים והם סרבו לחתום על תצהירים. בתשובתו אישר בא כוח התובעים כי הוא לא פנה לעדים וכי הוא מעולם לא שוחח עמם אם כי טען כי כוונתו הייתה שהוא פנה לעדים באמצעות התובעים. התנהלות זו לא ניתן לקבל. יש להניח כי עו”ד מדייק בהצהרותיו לפרוטוקול ועל כן, כאשר הצהיר בא כוח התובעים כי הוא פנה לעדים והם סרבו לשתף עמו פעולה ולחתום על תצהירים, הכוונה היא שהוא אישית פנה לאותם עדים. אילו התכוון שהוא פנה לעדים באמצעות האלמנה ואביו של המנוח היה עליו לציין זאת במפורש. זאת ועוד, התברר מחקירת העדים כי אף אחד לא פנה אליהם וביקש מהם לחתום על תצהיר, לא בא כוח התובעים, לא האלמנה ולא אביו של המנוח. עולה, אם כן, כי אף אם אקבל את הסבריו של בא כוח התובעים שהוא התכוון שהתובעים פנו לעדים וביקשו מהם לחתום על תצהירים, הרי התברר כי גם הצהרה זו אינה הצהרת אמת.
לגוף העניין, מעיון באישורים שהוגשו עולה, כי מדובר באישורים סתמיים שאין בהם פירוט המאפשר לבית המשפט לבסס על פיהם ממצא בדבר גובה הכנסתו של המנוח מעיסוקו בספרות. כך למשל, באישור עליו חתום מר י.ש. הצהיר האחרון כי המנוח היה מספר אותו אחת לשלושה שבועות תמורת סכום של 50 ₪. אין באישור זה התייחסות לתקופה שבה הסתפר העד אצל המנוח והאם הדבר נמשך עד ערב פטירתו. העדר פירוט כאמור קיים בכל עשרות האישורים שצורפו. קיימת חשיבות לפירוט התקופות שבהן הסתפר כל לקוח שכן אין הכרח כי כל הלקוחות שמהם נגבו אישורים כאמור היו לקוחות של המנוח בו זמנית. על כן, על מנת שניתן יהא לערוך חישוב של גובה ההכנסה הבלתי מדווחת של המנוח, ולו באופן גס, היה על הלקוחות לפרט באישורים את התקופות שבהן הם הסתפרו אצל המנוח. זאת ועוד, לפירוט התקופות קיימת חשיבות רבה נוכח העובדה כי צורפו אישורים מלקוחות שגרים בנתיבות, מלקוחות שגרים בעפולה ומלקוחות שגרים בעכו. לא יעלה על הדעת כי המנוח סיפר בו זמנית לקוחות מעכו, מעפולה ומנתיבות. בעניין זה אישרה האלמנה, כי בשנתיים הסמוכות לאחר הנישואין הם התגוררו בנתיבות וכי בתקופה זו המנוח לא יכול היה לספר לקוחות מעכו, אלא רק בזמנים שבהם הם ביקרו את המשפחה בעכו. זאת ועוד, מאחר שבתקופה זו המשפחה לא התגוררה בעפולה ולא הייתה להם מספרה בעפולה, למנוח לא היו לקוחות בעפולה. על כן, בהעדר פירוט של התקופות, לא ניתן לבסס דבר על אותם אישורים.
אשר לעדים – משום מה כל העדים שזומנו לעדות מתגוררים בעכו והם קרובי משפחה של המנוח או חברי משפחתו הקרובים. התובעים לא נתנו הסבר מניח את הדעת מדוע לא זומנו עדים מעפולה ומנתיבות אף שלטענתם היו למנוח לקוחות מערים אלו ערב פטירתו. זאת ועוד, בחינת עדותם של העדים והשוואתם לאישורים בכתב עליהם הם חתמו מלמד, כי קיימות סתירות מהותיות בעדויות שאינן מאפשרות לבסס על אותם עדים ממצא בדבר גובה הכנסתו של המנוח מעיסוקו בספרות. להלן אתייחס לעדויות של חלק מהעדים ואראה את המגמתיות וחוסר האמינות העולה מעדויותיהם. מאחר שמגמה זו נכונה לגבי כל העדים, אינני רואה צורך להתייחס לכל עד ועד ואסתפק במספר עדים שיכולים לתת אינדיקציה לגבי היתר.
העד י.ד. שהיה חברו הטוב והקרוב של המנוח הצהיר באישור בכתב כי הוא היה מסתפר אצל המנוח אחת לשבועיים תמורת סכום של 50 ₪. בחקירתו הנגדית טען כי אמנם הוא כתב באישור בכתב שהיה מסתפר אצל המנוח אחת לשבועיים אך ייתכן שהיה מסתפר אצלו אחת ל”שבועיים, שלוש, לא יודע”. בהמשך חזר על אותה גרסה וטען, כי “תדירות של שבועיים רשמתי על דעת עצמי, אבל יכול להיות שזה גם היה פעם בשלוש לפעמים, אני לא, שלוש שבועות, אני לא..”. לעניין התמורה טען כי שילם למנוח סכום של 50 ₪ לתספורת כבר מהשלב שבו התחיל המנוח לגבות תשלום. גרסה זו נשמעה לא הגיונית שכן מרבית הלקוחות שהעידו ציינו כי המנוח גבה מהם סכום של 40 ₪ לתספורת וגם זאת בתקופה הסמוכה לפטירתו. אין זה הגיוני כי מלקוחות זרים יגבה המנוח 40 ₪ לתספורת ודווקא מחברו הטוב והקרוב ביותר שגדל עמו באותה שכונה, הוא יגבה מחיר גבוה יותר במשך שנים קודם לפטירה. בשורה התחתונה, העד עשה רושם שלילי ביותר, לא נתתי אימון בגרסתו לא לעניין התדירות שבה הסתפר אצל המנוח ולא לעניין התמורה ששילם, אם בכלל.
העד ש.א. כתב באישור בכתב שמסר לתובעים, כי המנוח היה מספר אותו ואת שלושת ילדיו אחת לחודש תמורת סכום של 50 ₪ לתספורת. בניגוד לגרסה זו טען העד בעדותו לפניי, כי הוא נהג להסתפר אצל המנוח אחת לשבועיים-שלושה תמורת סכום של 100 ₪ לתספורת. לטענתו, הוא שילם סכום גבוה יותר מאחרים מיוזמתו ומאחר שיחסיו עם המנוח היו מאוד קרובים כמו יחסי אב לבנו. עוד התברר בחקירה הנגדית כי לטענה כי הוא ושלושת ילדיו היו מסתפרים אצל המנוח בקביעות אין רגליים ולשיטתו הוא התכוון לנכדים ולחתן שלו. כדי להתרשם מחוסר העקביות והאמינות של העדות, חשוב להביא את הדברים מהפרוטוקול כפי שהם:
” ש. רגע, וכשעברת אליו אמרת אני מפרגן לו, אתה מסתפר ושלושה ילדים מסתפרים, אתה נותן לכל אחד מאה, ארבע מאות שקל?
ת. לא, לא, לא.
ש. ככה אתה אמרת, שאתה נתת תמיד יותר, מאה שקל.
ת. אני כשהייתי מסתפר הייתי נותן לו עליי מאה שקל, ככה אם הייתי מביא עוד את הנכדים שלי, אם מישהו היה מסתפר, החתן שלי גם היה מסתפר, גם החתן שלי היה מסתפר, אז לפעמים מאה על שנינו, לפעמים מאה ועשרים, כל פעם מה שבא לי”.
מאחר שלגרסה זו הנוגעת לנכדים לא היה זכר באישור בכתב שבו הצהיר העד על עצמו ועל שלושת ילדיו, שאלתי את העד מה הקשר של הנכדים למנוח ותשובותיו היו בלתי סדירות ובלתי אמינות בלשון המעטה. להלן קטע הממחיש את הדברים:
“ש. מה, מה הנכדים, לא הבנתי, מה הנכדים, מה הקשר לנכדים?
ת. הנכדים שלי גם היו מסתפרים, יש לי (שני נכדים)
ש. אז למה לא כתבת את זה בפתק הזה?
ת. תשמע, אני לא בעניין של בית משפט, מבין את החוקים.
ש. מה זה לא בעניין של בית משפט?
ת. מה צריך להגיד, מה לא צריך להגיד, אתה יודע.
ש. …..
ש. כשבאו אליך ואמרו לך אני רוצה פתק כזה, לא סיפר לך למה, למה הוא צריך את זה?
ת. תשמע, הוא סיפר לי.
ש. מה הוא סיפר לך?
ת. אני צריך שתבוא לבית המשפט, שתעיד שהמנוח באמת היה ספר והיה מספר אותך וזה, אמרתי לו, אין בעיה.
ש. לא כשבא לבקש ממך לבוא לבית המשפט, כשהוא ביקש ממך את הפתק הזה.
ת. לא הבנתי את השאלה, כבוד השופט.
ש. הוא בא אליך, אמר לך אני צריך פתק?
ת. כן, אני רוצה שתחתום לי על משהו.
ש. כן, לצורך מה?
ת. שזה בגלל התאונה של המנוח וזה, אמרתי לו אין בעיה.
ש. ……
ש. למה ציינת שלושת ילדיך בפתק?
ת. לא שלושת ילדיי.
ש. ואת שלוש ילדיי בסכום של …, מה?
ת. שנייה, רגע, אני, החתן שלי ונכדים …”.
הבלבול, חוסר העקביות וחוסר האמינות בעדות העד ניכר. בפתק הוא ציין את שלושת ילדיו כאשר על פי עדותו הוא התכוון לשני נכדיו ולחתנו. בהמשך כאשר נשאל מדוע ציין את שלושת ילדיו כמי שהסתפרו אצל המנוח טען כי גם הילדים שלו אולי הסתפרו אצל המנוח, אם כי הוא יודע בוודאות שאחד משלושת ילדיו, בוודאות לא הסתפר אצל המנוח.
העד מ.נ. הוא קרוב משפחה של המנוח, שהיה אחיינה של אשתו. העד נצמד בעדותו לכתוב בפתק וטען כי המנוח סיפר אותו ואת שלושת ילדיו בסכום של 40 ₪ לאחד. בחקירתו הנגדית טען כי את התעריף שהוא שילם לתספורת (40 ₪ למבוגר ולילד) קבע המנוח. ברם, גרסה זו אינה מתיישבת עם הכתוב באישורים בכתב שמסרו לקוחות אחרים ושלפיהם, המנוח לא גבה תעריף אחיד למבוגר ולילד. לא ניתן הסבר כלשהו מדוע דווקא מקרוב משפחתו הנשוי לדודתו הוא גבה תעריף יקר יותר בגין ילדיו. לעניין המקום שבו הוא וילדיו הסתפרו טען העד כי לפעמים המנוח הגיע אליהם הביתה שם הוא סיפר אותם ולפעמים הוא (העד) וילדיו היו מגיעים לבית הוריו של המנוח והיו מסתפרים או במרפסת או במקלחת, גרסה תמוהה בלשון המעטה. גם הטענה כי המנוח סידר “משהו נחמד” כדבריו שבו הוא סיפר את לקוחותיו בעכו, לא נשמעה מפי מי מבין העדים למעט מפיו של עד זה. אף עד זה עשה רושם שלילי ונראה כי עדותו מונעת מהרצון שלו לסייע לתובעים אף במחיר של מסירת עדות שאינה אמת.
העד מ.ד. סיפר בעדותו הראשית כי הוא הסתפר אצל המנוח אחת לשבועיים וכי הוא שילם 40 או 50 ₪ לתספורת. לדבריו, “כל פעם שם לו סכום אחר”. באישור בכתב שמסר לתובעים טען העד כי הוא נהג להסתפר אצל המנוח אחת לשבועיים בסכום של 40 ₪. אין בפתק אזכור לטענה כי הוא לפעמים היה משלם 50 ₪ לתספורת וכי “כל פעם שם לו סכום אחר”. העד לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע באישור בכתב לא ציין כי לפעמים היה משלם למנוח 50 ₪ לתספורת וכי “כל פעם שם לו סכום אחר”. על אף סתירה זו עדותו של עד זה הייתה מקובלת עליי ואני נותן בה אמון מלא.
אינני רואה צורך לפרט את כל העדויות של כל העדים שהעידו לפניי ואת כל האישורים שצורפו לתצהירי התובעים מטעם הלקוחות של המנוח. התמונה העולה מאישורים ועדויות אלה היא שהמנוח נהג לספר חברים וקרובי משפחה שלו ושל אשתו בימי שישי בשבוע בעיקר וכי עבור כל תספורת הוא נהג לגבות סכום של כ- 40 ₪. ברם, לא ניתן לקבוע במדויק, על סמך האישורים שצורפו ועל סמך העדים שהעידו, מה היה מספר הלקוחות של המנוח שהסתפרו אצלו בו זמנית ולא ניתן לקבוע על סמך עדויות ואישורים אלה מה היה גובה הכנסתו של המנוח מעיסוקו בספרות. בוודאי שלא ניתן לקבוע במדויק, על סמך העדויות והאישורים שצורפו, מה הייתה הכנסתו החייבת של המנוח לאחר ניכוי ההוצאות הכרוכות בניהול העסק.
יחד עם זאת, ניתן לומר בהסתברות די גבוהה כי למנוח היו עשרות בודדות של לקוחות שנהגו להסתפר אצלו אחת לחודש בממוצע. בהתחשב במספר האישורים שצורפו ובהינתן העובדה כי לא ניתן לקבוע על סמך העדויות והאישורים, כי כלל הלקוחות היו לקוחות של המנוח בו זמנית ויש להניח כי חלקם היו לקוחות של המנוח בזמנים שונים, אני מעריך את מספר הלקוחות של המנוח עובר לאירוע התאונה ב- 60 לקוחות. לפי עלות של 40 ₪ לתספורת, הכנסתו ברוטו של המנוח מעיסוקו בספרות עמדה, לפני ניכוי הוצאות, על סך כ- 2,400 ₪ לחודש. בהתחשב בהוצאות הכרוכות בקיום העסק ונוכח ההלכה הקובעת כי יש להפחית ולו במעט את ההכנסה המוכחת, אני מעמיד את הכנסתו הלא מדווחת של המנוח לצורך חישוב הפיצויים על סך 2,000 ₪ לחודש, נכון להיום.
בסיס השכר – סיכום
צירוף ההכנסה הלא מדווחת של המנוח לשכרו כמשגיח כשרות מעמיד את השכר לצורך חישוב הפסד התמיכה וההפסד בשנים האבודות על סך 10,742 ₪ נכון להיום. על בסיס שכר זה יחושבו הפיצויים המגיעים לתובעים בעבר ובעתיד.
אין מחלוקת כי הכנסת האישה עובר לאירוע התאונה עמדה על סך 5,200 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 5,512 ₪.
חישוב ההפסד בשנים האבודות
חישוב ההפסד בשנים האבודות ייעשה לפי תקופות בהתאם לשיטת הידות תוך הוספת ידת חיסכון וידת משק בית. אף שתביעת העיזבון “בולעת” את תביעת התלויים וגבוהה ממנה ואף שקיימת זהות בין היורשים והתלויים, קיים צורך לערוך חישוב נפרד של תביעת התלויים ותביעת העיזבון נוכח נישואיה של האלמנה מחדש ואפשרות השפעת הנישואין על תביעת התלויים.
מיום התאונה ועד היום
תביעת העיזבון
מאז התאונה חלפו 23 חודשים – קופה משותפת 16,254 ₪, 6 ידות, שווי כל ידה 2,709 ₪, הפסד לחודש 8,033 ש”ח. הפסד לתקופה:
184,759 ש”ח = 8,033 X 23.
סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 188,000 ₪ (במעוגל).
תביעת התלויים
חמש ידות, שווי כל ידה 3,251 ₪. הפסד לחודש 7,491 ₪. הפסד לתקופה: 172,293 ₪. בצירוף ריבית מאמצע התקופה עומד הפסד התלויים על סך 175,000 ₪ (במעוגל).
מהיום ועד שהבת תגיע לגיל 18
תביעת העיזבון
מדובר בתקופה בת 13 שנים וחמישה חודשים, 6 ידות, שווי כל ידה 2,709 ₪, הפסד לחודש 8,033 ש”ח. הפסד לתקופה בהיוון לפי 3% נותן:
1,061,000 ₪ (במעוגל) = 132.07X8,033
תביעת התלויים
חמש ידות, שווי כל ידה 3,251 ₪. הפסד לחודש 7,491 ₪. הפסד לתקופה עומד על סך 989,000 ₪ (במעוגל).
מיום 11.1.2038 ועד מועד סיום הגיוס של הבת
תביעת העיזבון
מדובר בתקופה בת 24 חודשים, 5.33 ידה, שווי כל ידה 3,048 ₪, הפסד לחודש 7,694 ₪. הפסד לתקופה בהיוון כפול:
120,000 ₪=23.266X0.67X 7,694
תביעת התלויים
ארבע ידות ושליש, שווי כל ידה 3,751 ₪, הפסד לחודש 6,991 ₪. הפסד לתקופה עומד על סך 109,000 ₪ (במעוגל).
מיום 11.1.2040 ועד שהבן יגיע לגיל 18
תביעת העיזבון
מדובר בתקופה בת 7 חודשים ו- 9 ימים, 5 ידות, שווי כל ידה 3,251 ₪, הפסד לחודש 7,491 ₪. הפסד לתקופה בהיוון כפול:
36,000 ₪ (במעוגל) =7.22 X 0.661 X 7,491
תביעת התלויים
ארבע ידות, שווי כל ידה 4,063.5 ₪, הפסד לחודש 6,678.5 ₪. הפסד לתקופה עומד על סך 32,000 ₪ (במעוגל).
מיום 20.8.2040 ועד שהבן יסיים את השירות הצבאי
תביעת העיזבון
מדובר בתקופה בת 3 שנים, 4.33 ידה, שווי כל ידה 3,751 ₪. הפסד לחודש 6,991 ₪. הפסד לתקופה בהיוון כפול:
150,000 ₪ (במעוגל) = 34.386 X 0.62317 X6,991
תביעת התלויים
שלוש ידות ושליש, שווי כל ידה 4,876 ₪, הפסד לחודש 5,866 ₪. הפסד לתקופה עומד על סך 126,000 ₪ (במעוגל).
מיום 20.8.2043 ועד שהמנוח היה מגיע לגיל 67
תביעת העיזבון
מדובר בתקופה בת 260 חודשים, 4 ידות, שווי כל ידה 4,063.5, הפסד לחודש 6,678.5 ₪. הפסד לתקופה בהיוון כפול:
726,000 ₪ (במעוגל) = 190.7495 X0.57 X6,678.5
תביעת תלויים
שלוש ידות, שווי כל ידה 5,418 ₪. הפסד לחודש 5,324 ₪. הפסד לתקופה עומד על סך 579,000 ₪.
תביעת העיזבון עומדת על סך 2,281,000 ₪. ואילו תביעת התלויים עומדת על סך 2,010,000 ₪. ניכוי תביעת התלויים מתביעת העיזבון מעמיד את תביעת העיזבון על סך 271,000 ₪.
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים
בהתאם לפסיקה יש לפסוק הפסד בגין פנסיה ותנאים סוציאליים סכום השווה ל- 12.5% מההפסד, קרי סכום של 251,000 ₪ בתביעת התלויים וסכום של 34,000 ₪ בתביעת העיזבון.
קצבת זקנה
מאחר שהאלמנה התחתנה, היא צפויה לקבל קצבת זקנה זוגית, ועל כן לא נגרם לה נזק בשל הפסד קצבת הזקנה. מכל מקום, החישוב שערך בא כוח התובעים בעניין זה שגוי, שכן אילו האלמנה לא הייתה מתחתנת, היא הייתה צפויה לקבל קצבת זקנה של יחיד ועל כן, מההפסד החודשי שהוא ערך לפי שיטת הידות על בסיס קצבה זוגית, יש לנכות לא רק את ידת המנוח, אלא גם את קצבת היחיד שהאלמנה תהיה זכאית לקבל בהגיעה לגיל הפרישה.
הפסד שירותי אב ובעל
המנוח הלך לעולמו והשאיר אחריו אלמנה ושני ילדים קטינים, קטינה בת כ- 4 שנים היום וקטין בן כשנתיים. אין ספק כי בשל פטירתו של המנוח עול גידול הילדים ירבוץ על האלמנה לבדה. על כן, זכאים התובעים לפיצוי בגין הפסד שירותי אב ובעל על אף העובדה כי האלמנה התחתנה. נישואי האלמנה מחדש אינם יכולים למלא את החלל שהשאיר המנוח כאב לשני ילדים קטינים. בהתחשב באמור ובהתחשב בעובדת נישואיה של האלמנה מחדש, אני מעריך את נזקי התובעים, בסכום של 250,000 ₪.
נזק לא ממוני
בגין נזק לא ממוני מגיע לתובעים בהיותם יורשי המנוח סכום של 50,000 ₪ (במעוגל).
הוצאות קבורה ומצבה
נטען בתצהיר האלמנה להוצאות בסכום של 22,000 ₪. צורפה חשבונית בגין מצבה על סך 12,000 ₪. בהינתן העובדה כי הוצאות קבורה אינן כוללות רק הוצאות מצבה, נראה לי כי הסכום הנטען בתצהיר הוא סביר.
השפעת נישואי האלמנה על תביעת התלויים
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לנישואי האלמנה יכולה להיות השפעה על תביעת התלויים בלבד, בראש הנזק שעניינו הפסד תמיכה, וזאת אם הוכח כי התלויים נתמכים כלכלית על ידי בן הזוג החדש. ברם, אין לנכות את התמיכה של בן הזוג החדש מתביעת העיזבון (רע”א 3535/09 שוקרון נ’ הכשרת הישוב חב’ לביטוח בע”מ (6.9.2011) (להלן: “פס”ד שוקרון”)).
לעניין תביעת התלויים נקבע בפסק דין שוקרון, כי הוא לא בא לשנות את ההלכות הקודמות שלפיהן מתביעת התלויים יש לנכות את התמיכה של בן הזוג החדש אם הוכחה. עוד נקבע, כי “ההלכה המקובלת היום היא כי יש לנכות את תמיכתו של בן-הזוג החדש מתביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה. אי ניכוי תמית בן-הזוג החדש, כך נפסק, יהא בבחינת ‘חיוב בפיצוי על נזק, שלא נגרם בפועל’… הלכה זו, אותה לא מצאנו לשנות, תשמש נקודת מוצא לדיון בשאלה אם יש לנכות את שווי תמיכת בן הזוג החדש גם מתביעת העיזבון” (ההדגשה במקור).
בע”א 7244/97 חכמי נ’ רותם, חברה לביטוח בע”מ פ”ד נד(2), עמ’ 30 נקבע, כי “כל עוד גישתו של המשפט הישראלי היא כי יש להתחשב בנישואין מחדש, הרי שכרוכה בכך גם התחשבות בהפרש האמור (בין כושר השתכרותו של בן הזוג המת לכושר השתכרותו של בן-הזוג החדש – ע.ט.), הפרש אשר יש לו חשיבות בקביעת נזק הממון של האלמנה לאמיתו”. בסעיף 8 לפסק הדין נקבע עוד: “מסקנתי היא, אפוא, שיש חשיבות לעניין קביעת גובה הפיצויים לאלמנה לשאלה אם ובכמה נופל כושר השתכרותו של שמעיה מזה של המנוח”. מאחר שבית המשפט המחוזי לא דן בכושר השתכרותו של בן הזוג החדש, הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי “על מנת שיחליט מחדש על הפיצוי המגיע לאלמנה בהתחשב, בין היתר, בנתון של הפער בין כושר ההשתכרות של המנוח לזה של שמעיה” (בן-הזוג החדש – ע.ט.).
לא צריכה להיות מחלוקת, אם כי, יש להתחשב בנישואי האלמנה עת באים לחשב את נזקיה כתלויה וכי בחישוב הנזק יש להתחשב בפער בכושר ההשתכרות של המנוח לעומת כושר ההשתכרות של בן-הזוג החדש. שאלה נוספת היא, האם יש להתחשב בנישואי האלמנה מחדש בתביעת הקטינים. התובעים טענו כי אין להתחשב בנישואי האלמנה בקביעת נזקי הקטינים ואילו הנתבעת טענה כי נישואי האלמנה משפיעים אף על תביעת הקטינים.
לטעמי, אין להתחשב בנישואין מחדש של האלמנה בקביעת הפיצוי המגיע לקטינים. בעניין חכמי שהובא לעיל, בית המשפט המחוזי פסק לילדים פיצוי מבלי שהתחשב בנישואי האלמנה וקבע כי מיום נישואי האלמנה אין היא זכאית לפיצוי בתור תלויה. במסגרת הערעור הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לערעור הילדים ולמערערת השנייה שם (לימור) נפסק סכום נוסף של 100,000 ₪ ונותרה במחלוקת תביעת האלמנה בלבד. יש בכך כדי ללמד כי הגישה היא שאין להתחשב בחישוב הפיצויים המגיעים לקטינים בנישואין החדשים של האלמנה. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת התובעים, כי בן-הזוג החדש אינו חייב לכלכל את הקטינים, הוא אינו חב במזונותיהם ואין כל ערובה כי הוא יתמוך בהם כלכלית. בנסיבות אלה, אינני סבור כי יש להתחשב בפיצוי המגיע לקטינים בנישואי האלמנה.
שונים פני הדברים בנוגע לאלמנה, שכן וכפי שהובא לעיל, יש להתחשב בנישואי האלמנה מחדש ויש לתחשב בפערי ההכנסות של המנוח ושל בן הזוג החדש. מחקירתה הנגדית של האלמנה עולה, כי עד הנישואין מחדש, בן הזוג החדש למד בכולל ולאחר הנישואין הוא עבר להתגורר עמה ומאז הם “מחפשים את עצמם” כדבריה. להלן החלק הרלבנטי בעדותה בעניין זה:
“ש. הוא (בן הזוג החדש)? מה עושה, מה עושה בחיים?
ת. אז זה, את האמת, עוד לא. הוא עוד לא בעבודה עכשיו, כאילו עוד לא מצאנו את עצמנו כ”כ, לאט לאט, אז מחפשים. לאט לאט, כן”.
עדותה של האלמנה הייתה מקובלת עליי. לאורך כל העדות היא נתנה תשובות כנות ומדויקות לשאלות שהופנו אליה, לא ניסתה להתחמק ממתן תשובות או להתחכם במתן תשובות וכל מי שנכח באולם יכול היה להתרשם מן הכנות והפשטות שבהן היא השיבה לשאלות. מעדותה של האלמנה עולות שתי עובדות חשובות: הראשונה, לבן-הזוג החדש אין הכשרה מקצועית כלשהי ועד נישואיו הוא למד בכולל; השנייה, לא נטען ולא נאמר כי הוא סובל ממגבלה כלשהי המונעת ממנו לעבוד. אדרבה, בן הזוג החדש מתכוון להשתלב בשוק העבודה ומאז הנישואין הוא מחפש עבודה. בהינתן עובדות אלה, אני סבור כי יש להעמיד את כושר השתכרותו של בן-הזוג החדש על שכר המינימום ובהתאם לכך לחשב את התמיכה שלו באלמנה. שכר המינימום עומד נכון להיום על סך 5,880 ₪ לחודש.
לגבי העבר אין שינוי בחישוב הפיצויים, שכן וכאמור לעיל, בן הזוג החדש טרם מצא עבודה מתאימה, לפחות עד מועד מסירת העדות בבית המשפט. מהיום ועד שהמנוח היה מגיע לגיל הפרישה (476 חודשים), יש לחשב את תמיכת בן הזוג החדש בהתאם לשיטת הידות: קופה משותפת 11,392 ₪, 3 ידות, שווי כל ידה 3,797 ₪. תמיכה בחודש 2,083 ₪. בהתאם לכך, ס”כ התמיכה לה תזכה האלמנה מבן הזוג החדש תעמוד על סך:
579,000 ₪ (במעוגל) = 277.978 X2,082
לסכום זה יש להוסיף 12.5% בגין פנסיה ותנאים סוציאליים, כך שסכום התמיכה הכולל של בן-הזוג החדש באלמנה יעמוד על סך 651,000 ₪. סכום זה יש לנכות מתביעת האלמנה כתלויה בלבד.
ניכויים
בהתאם לחוות דעת אקטוארית המתחשבת במות המנוח, קיבלו ועתידים התלויים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבת תלויים, בסכום כולל של 1,178,000 ₪ במעוגל. סכום זה יש לנכות מתביעת התלויים.
סיכום הנזקים
תביעת התלויים עומדת על הסכומים שלהלן:
הפסד תמיכה של המנוח בניכוי 1,610,000 ₪
בניכוי תמיכת בן-הזוג החדש
אובדן שירותי אב250,000 ₪
————————————————————————
סה”כ1,860,000 ₪
מסכום זה יש לנכות את קצבת התלויים שהתובעים קיבלו ועתידים לקבל, בסכום של 1,178,000 ₪ והיתרה לפיצוי תעמוד על סך 682,000 ₪.
תביעת העיזבון מסתכמת בסכומים שלהלן:
הפסד ידת החיסון לרבות הפסדי פנסיה305,000 ₪
נזק לא ממוני50,000 ₪
הוצאות קבורה ומצבה22,000 ₪
———————————————————————
סה”כ377,000 ₪
מאחר שקיימת זהות בין היורשים והתלויים, יש לחבר את הסכומים הנ”ל, כך שבסה”כ מגיע לתובעים פיצוי בסכום כולל של 1,059,000 ₪ לאחר ניכוי קצבת התלויים ותמיכת בן הזוג החדש.
סוף דבר
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים יחד סכום של 1,059,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסכום של 6,000 ₪ ושכ”ט עו”ד בסכום של 161,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפעול.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתנן היום, י”ד אב תשפ”ד, 18 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.