לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
ב’
נגד
המשיב
מרכז לבריאות הנפש שער מנשה
<#2#>
נוכחים:
ב”כ המערער: עו”ד סאבא אמיר (סיוע משפטי)
המערער בעצמו בליווי מלווה מבית החולים
ב”כ המשיב: עו”ד דרור קנריק- שריג (פרקליטות מחוז חיפה- אזרחי)
פרוטוקול
<#3#>
החלטה
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 20.07.2023 בבית החולים “שער משנה” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 10(ג)(1) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט על הארכת אשפוזו הכפוי של המערער עד יום 10.08.2023 (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית היו כדלקמן:
“המטופל מאושפז בכפיה וכיון עומד בפני סיום הוראה שניה. חסר תובנה למצבו ולהחמרה במצבו עקב שימוש בסמים ושינוי על דעת עצמו בטיפול התרופתי, מדובר במי שאושפז פעמים רבות בעבר, כמו כן לחובתו מספר רב של תיקים פלילים לרבות בעבירות אלימות. כיום חל שיפור מסוים במצבו אולם טרם הגיע לכלל שיפור אופטימלי, עשה שינוי בטיפול התרופתי לטובת טיפול ארוך טווח. שחרורו כיום עדיין מעמידו במצב של סכנת הדרדרות וכן לסביבתו כעולה מאשפוזים קודמים ומנסיבות אשפוז זה. הוועדה מתרשמת כי עודנו במצב מאני רוגזני, לאור הצורך בהמשך האיזון התרופתי ולאור העובדה ששחרורו כעת ללא חלופה הולמת עדיין יוצר מסוכנות לעצמו ולאחרים, מאורך האשפוז, יחד עם זאת מקוצרת התקופה והאשפוז יוארך עד שלושה שבועות בלבד.”
במהלך הדיון בעניינו של המערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית, נשמעו הדברים הבאים:
“[…] תספר על המצב שלך – יש תרופות שמאזנות את המחלה שלי.
לקחת אותן? כן. כל הזמן.
בחוץ לקחתי גם אבל הפסקתי עם הזיפרקסה וזה מה שקרה. אבל לקחתי דלפלט 1000.
[…]
המחלקה מבקשת שנאפשר להם לטפל בך עד סיום הטיפול, אתה מסכים להישאר כאן? לא אני אסביר למה, כי אני יכול לעשות אינטק עם דיור מוגן. לעשות את כל מה שרוצים מהבית.
איך אני אאמין לך? כי אם לא אני אחזור לכאן.
מתי לקחת פעם אחרונה קנאביס? לילה לפני האשפוז.
אתה יודע שאסור לך, ואסור לך גם לשתות, מה יהיה? עשיתי דיור מוגן, סל שיקום, עכשיו אני עושה בדיקות שתן כל שבוע, ויש צ.ט.מ.כ. כל חודש הייתי אצל נטריוס, צעקתי כי אני יכול לעשות הכל.
אתה שתית ולקחת סמים והפסקת תרופות. נכון.
עשית הכל כדי להגיע לכאן. אבל אני מודע למצב.
אתה לא מודע, אתה הורס לעצמך את החיים. המחלקה מבקשת חודש ימים לצורך הטיפול בזריקות טווח, קיבלת רק אחת בינתיים. אני יכול לקנות ושהאחות תעשה לי אותם. […].”
טרם מתן החלטת הוועדה וכתיבת נימוקיה, קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כי מסוכנותו של המערער כלפי עצמו וכלפי אחרים הינה ברמה בינונית. בשורה בה נדרש היה לדון בבחינת חלופות אשפוז נרשם כי ב”מצבו לא ניתן לשקול חלופת אשפוז – ראה מלל נימוקים”.
בטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית מיום 19.07.2023 דווח כי המערער כבן 30, רווק, ללא ילדים, התגורר בגפו, עבד בתחום החשמל, התפטר כי נמאס לו, לדבריו עזב את העבודה לפני כחודש בשל מצבו הנפשי, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי. המערער מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים חוזרים. המערער לא מקפיד על טיפול תרופתי בין האשפוזים. המערער אובחן כסובל מהפרעה אפקטיבית דו-קוטבית עם תחלואה כפולה ברקע. לחובתו של המערער מספר רב של תיקים פליליים לרבות בעבירות אלימות, בעברו מאסר של 9 חודשים בגין עבירות הונאה. לאשפוז הנוכחי המערער הובא עקב תיאור של החמרה במצבו הנפשי. מספר ימים טרם קבלתו, לא ישן בלילות, חשב שהוא המשיח, צעק בלילות, הטריד את שכניו וכיו”ב. המערער נלקח לבית החולים, שם נמצא שרוי במצב מאני פסיכוטי עם מרכיב של מסוכנות פיזית. אושפז במחלקה סגורה בהוראת אשפוז עקב מצב פסיכוטי חריף ניכר עם סף גירוי נמוך, אי שקט, קושי בדחיית סיפוקים, מחשבות שווא של גדלות ורדיפה. קיבל טיפול תרופתי אינטנסיבי בזריקות. לאור שיפור במצבו, בתאריך 31.05.2023 חתם על טופס הסכמה לאשפוז, קיבל יציאה לחופשות, ובהדרגה חלה החמרה במצבו הנפשי. ביום 09.07.2023 התבקשה עבורו הוראת אשפוז עקב חזרה של תסמינים מאנים פסיכוטיים מלויים בהתנהגות חסרת שיפוט. הוראת האשפוז הוארכה בשנית. במקביל בוצע שינוי תרופתי בטיפול לאור עמידות לטיפול. למרות השינוי, טרם חל שיפור במצבו, עודנו שרוי במצב פסיכוטי מניפורמי מלווה בהתנהגות חסרת שיפוט, סף גירוי וסף תסכול נמוכים, אי שקט פסיכומוטורי ניכר, תובנה, בוחן מציאות ושיפוט לקויים. בית החולים העריך כי במצבו הנוכחי המערער עודנו מהווה סכנה לעצמו ולסובביו, על כן ביקש להאריך את אשפוזו לעוד חודש ימים.
תמצית נימוקי הערעור הינה כי הוועדה הפסיכיאטרית שגתה עת קבעה שמסוכנותו של המערער לעצמו ולאחרים ברמה בינונית, שכן מעיון במסמכים הרפואיים של המערער עולה כי לא נשקפת ממנו כל סכנה, כי הוועדה הפסיכיאטרית שגתה כאשר לא שקלה כלל חלופות אשפוז בעניינו של המערער, וכי ההארכה שנקבעה עד ליום 10.08.2023 אינה מידתית.
עיון במסמכיו הרפואיים של המערער מלמד כי על פי רוב, במחלקה המערער קם בזמן, דואג לצרכיו, שקט כלפי חוץ, יוצר קשרים סבירים, ללא תלונות מיוחדות, אוכל ושותה, מקבל טיפול תרופתי, מצב רוחו יציב, משתף פעולה עם הצוות הרפואי כפי יכולתו, שומר על כללי המחלקה. עוד נרשם כי המערער שולל שמיעת קולות, לא נראה הוזה, שולל מחשבות וכוונות אובדניות או תוקפניות, שיפוט ובוחן מציאות ותובנה במגמת שיפור. עדויות ממושכות אלה עומדים לזכותו וטובתו של המערער.
מנגד, מסוכנותו של המערער כלפי עצמו ואחרים הוכחה כבר בעבר. זה הוא אינו האשפוז הראשון של המערער, ואין להתעלם מעברו הפלילי. מסוכנותו של המערער כלפי עצמו או אחרים עלולה להתפרץ שוב באם יחדל מקבלת טיפול רפואי ותרופתי, דבר שכבר אירע וכן בא לידי ביטוי בדיון שהתנהל בפני הוועדה הפסיכיאטרית, שם הודה המערער כי הפסיק ליטול תרופותיו, וכן השתמש בקנאביס ואלכוהול על אף האיסור לעשות כן (השתמש בקנאביס לילה לפני האשפוז). עברו של המערער הינה הוכחה כי אכן התנהגותו של המערער יש בה כדי לתת תוקף להערכת מסוכנותו כלפי עצמו או אחרים.
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ועיינתי בחומר הרפואי בעניינו של המערער, שממנו עולה כי ההטבה במצבו נמשכת וכי ראוי גם ראוי במצב זה לבחון לעומק מדוע אין בחלופה אחרת שאיננה אשפוז כפוי כדי להשיג את מטרת האשפוז. ודוק, מטרת האשפוז איננה שיפור אופטימלי אלא שיפור כזה המאפשר אמצעי טיפול מידתי יותר המאיין את המסוכנות הנשקפת מהמערער כלפי עצמו וכלפי אחרים.
אשר על כן, אני מורה כי עניינו של המערער יבוא בפני הוועדה הפסיכיאטרית עד ולא יאוחר מיום 03.08.2023. על הוועדה לבחון לעומק, באופן שערכאת הערעור תוכל לבקר את החלטתה לגבי חלופות אשפוז הולמות שאינן אשפוז כפוי שהוא כאמור, האמצעי הקיצוני ביותר.
הערעור מתקבל בחלקו.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
<#4#>
ניתנה והודעה היום י”ב אב תשפ”ג, 30/07/2023 במעמד הנוכחים.
אספרנצה אלון, שופטת
