בפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המבקש
ח’
ע”י ב”כ עוה”ד ואפי נאסר אל דין
נגד
משיבים
1.פ’ ח’
2. ע’ ח’
ע”י ב”כ עוה”ד תמיר יחיא
פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת הבכירה (אילנה הדר) בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה שניתנה ביום 25.05.2023, בתמ”ש 38881-09-22 (להלן: “בית משפט קמא”), בגדרה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש “להבהיר כי צו המניעה שניתן ביום 18.09.2022 בטל וחסר תוקף”, לחלופין “להורות על ביטולו”, לחלופין “להורות על מתן הוראות ולתת הזדמנות להתמודד עם שלל טענות המשיבים שהועלו במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני”.
בית משפט קמא קבע כדלקמן:
“לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי שדין הבקשה להידחות. המבקש תולה יהבו באי המצאת הצו לידיו בהתאם להוראת בית המשפט, אולם מאישור המסירה נספח י”ג לתגובה עולה, כי בוצעה לו מסירה ביום 22.9.22, קרי יום לאחר הפקדת הבטוחות והפקת הצו. כן לא ניתן להתעלם שמתגובת המבקש כפי שהוגשה ביום 1.12.22 עולה כי היה מודע לצו, ובכל זאת לא הגיש כל בקשה בענייננו באותה עת.
איני מוצאת לנכון להורות על ביטול הצו בשל עיכוב ההליך, וכל עוד ההליך לא בוטל או הסתיים בדרך אחרת, אין הדבר כשלעצמו מהווה עילה לביטול הצו. בנסיבות אלה, היות שנחה דעתי שבוצעה מסירה וכי המבקש היה מודע לצו, ובשים לב לשיהוי בהגשת הבקשה לביטולו על אף שהיה מודע לו עוד מיום 1.12.23, איני נעתרת לבקשה.
על מנת שלא להעצים את הסכסוך, איני עושה צו להוצאות.”
(להלן: “החלטת בית משפט קמא”)
כאן המקום לציין כי בין הצדדים התנהל הליך קודם בשנת 2016 (תמ”ש 57593-05-16, הליך בעניין עיזבון) שהוכרע והסתיים, במסגרתו ניתן צו מניעה זמני (להלן: “ההליך הקודם”, “צו המניעה הראשון” בהתאמה). צו המניעה הראשון בוטל על ידי בית משפט קמא בהחלטה מיום 13.07.2022, לאחר שנקבע כי בתביעת העיזבון אין עוד הצדקה בהותרת צו המניעה הזמני על כנו. כאמור, ההליך הקודם הוכרע ונסגר.
ההליך הנוכחי נפתח בחלוף כשש שנים מאז פתיחת ההליך הקודם. ביום 18.09.2022, כחודשיים לאחר ביטול צו המניעה הראשון ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שהיה מותנה בהתחייבות עצמית, ערבות צד ג’ והמצאה למשיב (להלן: “צו המניעה השני” ו/או ההליך הנוכחי). המבקש הגיש בקשה לבהמ”ש קמא לביטול צו המניעה השני ובית משפט קמא כאמור דחה את בקשתו. על החלטה זו הגיש המבקש כאמור בקשת רשות ערעור.
בתמצית טען המבקש כי צו המניעה השני ניתן במעמד צד אחד, לא הומצא לו ולא הובא לידיעתו. לטענתו, שגה בית משפט קמא משלא קבע כי צו המניעה השני בטל, לחלופין לא קיים דיון במעמד הצדדים כמתחייב מכוח תקנות סדר הדין. עוד הוסיף וטען כי הותרת צו המניעה השני על כנו, פוגעת בזכויותיו ובקניינו.
המשיבים טענו כי אין מקום ליתן רשות ערעור לבקשה. לטענתם, נערך דיון במעמד הצדדים בצו המניעה הראשון שניתן בהליך הקודם וצו המניעה השני שניתן בהליך הנוכחי הינו המשך ישיר לצו המניעה הראשון. המבקש לא ערער על ההחלטה שהשאירה את צו המניעה הראשון על כנו ומשכך, צדק בית משפט קמא שדחה את בקשתו. ביטול צו המניעה השני, לעמדת המשיבים, יעניק למבקש אפשרות לפעול במקרקעין המשותפים ככל העולה על רוחו, דבר שיביא להסלמת הסכסוך.
לאחר שקראתי החלטת בית משפט קמא, בחנתי את עמדות הצדדים ועיינתי בתיק בית משפט קמא בשני ההליכים, הן ההליך הנוכחי והן ההליך הקודם, מצאתי כי יש ליתן רשות הערעור לבקשה, לדון בה כבערעור ולהורות לבית משפט קמא לקיים דיון במעמד שני הצדדים בצו המניעה השני. מעתה ייקרא המבקש – המערער.
יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה לגוף ההחלטה, וחזקה על בית משפט קמא שיפעל על פי חכמתו.
ואלו נימוקיי:
ראשית אפנה לתקנה 97(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018, (להלן: “תקנות סדר הדין האזרחי”) המורה כי סעד זמני ארעי שניתן במעמד צד אחד יומצא למשיב במסירה אישית, לרבות הבקשה והמסמכים המצורפים לה והעתק כתב הערבות, בלא דיחוי ולא יאוחר משלושה ימים ממועד מתן הצו (אלא אם הורה בית משפט על מועד אחר מטעמים מיוחדים). ואם לא די בתקנה עצמה, הרי שבית משפט קמא אף הפנה את המשיבים לתקנה זו והורה מפורשות למשיבים להמציא העתק הצו, הבקשה והמסמכים לידי המשיב בתוך 3 ימים מיום הפקת הצו על ידי המזכירות (ראו סע’ 6 להחלטה מיום 18.09.2022).
בית משפט קמא קבע שנחה דעתו שבוצעה מסירה ביום 22.09.2022 וכי המבקש היה מודע לצו, כעולה מתגובתו מיום 01.12.2022. סבורני שהתשתית העובדתית אינה עולה בקנה אחד עם מסקנה זו. מנספח י”ג לתגובת המשיבים, אליו הפנה בית משפט קמא, עולה כי רק כתב התביעה והבקשה למתן צו המניעה השני הם אלו שהומצאו לידי המערער ולא צו המניעה השני עצמו, וזאת, כאמור, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי ולהחלטת בית המשפט קמא מיום 18.09.2022. גם בתשובת המשיבים לא מצאתי כי אלה הכחישו את טענת המערער שהצו לא הומצא לו. ודוק, יש הבדל בין המצאת הבקשה למתן צו מניעה זמני לבין המצאת צו המניעה הזמני עצמו.
שנית, הפסיקה קבעה כי דיון במעמד בעלי הדין הינו בגדר “דרך המלך”, שכן כידוע, “לבקשות למתן סעד זמני נודעת חשיבות מעשית רבה משעה שהכרעה בהן עשויה להשליך באופן מרחיק לכת על האינטרסים והזכויות של הצדדים, ולעיתים אף על גורל התיק העיקרי כולו […]. לפיכך, בבואו ליתן החלטה בעניין סעדים זמניים, שומה על בית המשפט לבחון כדבעי את מכלול טענות הצדדים, בהתאם לאמות המידה שהותוו בדין” (עיינו רע”א 2700/23 ג’ואד כנאני נ’ חוסיין עזאיזה (נבו 17.07.2023) והאסמכתאות המצוינות שם), ובדרך שהותוותה בדין, שהיא על דרך הכלל, במעמד בעלי הדין (עיינו רע”א 8339/21 עצמאות ניהול מלונות בע”מ נ’ פלטרין השקעות בע”מ (נבו 21.06.2022)), וכן רע”א 2700/23 ג’ואד כנאני נ’ חוסיין עזאיזה (נבו 17.07.2023)).
יוצא אפוא שדיון במעמד בעלי הדין הינו בגדר “דרך המלך”, דרך שלא צעדו בה.
די בשני נימוקים אלה כדי לקבל את עמדת המערער.
טעם נוסף לקבלת הערעור הוא שאינני בדעה אחת עם קביעת בית משפט קמא כי המערער הגיש את בקשתו לביטול צו המניעה השני בשיהוי. בית משפט קמא סבר כי מתגובת המבקש שהוגשה לבית משפט קמא עוד ביום 01.12.2022, היה המבקש עוד אז מודע לצו ובחר שלא להגיש כל בקשה באותה עת.
המערער הבהיר כי היה מודע לצו המניעה הראשון שניתן בהליך הקודם ולא לצו המניעה השני, הוא הצו הנוכחי, שניתן בתיק מושא הערעור. המערער צירף את ההחלטה מההליך הראשון, היא ההחלטה מיום 13.07.2022, שהורתה לצדדים להודיע האם פניהם לגישור, לחלופין נקיטת הליכים משפטיים נוספים וביטול צו המניעה הראשון תוך 60 ימים.
יוצא איפוא, כי יש רגליים לטענת המערער כי ידיעתו הייתה אך בקשר לצו המניעה הראשון ולא לצו המניעה השני שכאמור המשיבים לא המציאוהו.
זאת ועוד, בית משפט קמא קבע מפורשות בהחלטתו למתן צו המניעה השני שניתן במעמד צד אחד כי: “ככל שהמשיב יודיע על רצונו לקיים דיון בבקשה, בכל עת, יקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי” (ראו סע’ 8 להחלטה). בית משפט קמא לא הגביל מועד להגשת הבקשה ודומני כי די בספק שהעלה המבקש באשר להמצאה ולידיעה, ובהתאם ללשון ההחלטה ותקנות סדר הדין האזרחי ליתן למבקש את יומו.
כאמור מדובר בשני הליכים משפטיים נפרדים. ההליך האחד הוכרע ונסגר ובעקבותיו בוטל צו המניעה, ואילו ההליך שני נפתח לאחר כשש שנים ולא התקיים בו דיון במעמד שני הצדדים חרף תקנות סדר הדין האזרחי, חרף ההלכה בדבר היות הדיון במעמד בעלי הדין “דרך המלך” וחרף סעיפים 6 ו 8 להחלטת בית משפט קמא מיום 18.09.2022.
אשר על כן, מתבקש בית משפט קמא לקבוע דיון בבקשה לצו המניעה וזאת בהתאם לתפוסת יומנו. כאמור, אין בהחלטתי זו כדי להביע כל עמדה באשר לגוף ההחלטה.
המשיבים יישאו בהוצאות המבקש ובשכ”ט עו”ד בגין הליך זה בסך של 3,500 ₪, וזאת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ב אב תשפ”ג, 30 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
