בפני
כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערער
ו’
ע”י ב”כ עוה”ד ליאת ליזר
על פי מינוי מהלשכה לסיוע משפטי מחוז חיפה והצפון
נגד
המשיבים
1. מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור)
2. משרד הבריאות/שירותי בריאות הנפש
ע”י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים שהתכנסה ביום 05.07.2023 בבית החולים לבריאות הנפש “מזור” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 10(ג)(1) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט על הארכה נוספת של תקופת האשפוז הכפוי בו מצוי המערער אשר הוצאה לראשונה ביום 22.06.2022 עד ליום 19.07.2023 (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
המערער, חרדי בן 28, ללא ילדים, מתגורר עם הוריו הקשישים, מקבל קצבת נכות, שירותי שיקום ורווחה, מאובחן עם סכיזופרניה מגיל 13 עם תיאורי פגיעה התפתחותית וחשד לפיגור קל, עם סימני ליקוי מתקדמים ביותר ועמידות לטיפול, מוכר למערכת הפסיכיאטרית ממס’ אשפוזים קודמים. המערער אושפז בפעם זו לאחר שתקף את הוריו הקשישים, ברח מהבית, ניסה לברוח מהרכב לאחר שאביו ניסה לאסוף אותו, וכן נמסר על אירועים חוזרים שבהם תקף המערער לאחרונה את הוריו, שבר חפצים בבית, ניסה להצית חפצים בבית, איים על אחיותיו שהוא יהרוג אותן וגם בתוקפנות מינית. בני משפחתו של המערער, הוריו ואחיותיו, ממאנים לקבל את המערער בחזרה לביתם. המשפחה התנגדה לשחרורו של המערער, הביעו עניינם שיישאר באשפוז כפוי עד למציאת מסגרת שיקומית מתאימה, והודיעו כי אם ישוחרר, הרי שישוחרר לרחוב.
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית היו כדלקמן:
“מדובר במטופל המוכר למערכת הפסיכיאטרית ומאובחן כלוקה בסכיזופרניה ממושכת. ידוע על חוסר היענות לטיפול תרופתי. אושפז בתוקף הוראת אשפוז בתאריך 6.6.23 עקב ניסיון הצתה של חפצים בבית, פגע פיזיות בהוריו הקשישים ושוטט ברחובות לאחר שברח מהבית. היום בקשת המחלקה להאריך את אשפוזו הכפוי בחודש נוסף.
על פי דיווח מהמחלקה עדיין שרוי במצב פסיכוטי הלוצינטורי כרוני עמיד לטיפול, קושי בתפקוד לצרכים הבסיסיים, אמנם אין עדות לסיכון מידי, אך לנוכח התנגדות הוריו לשחרורו חזרה לביתם, וללא מסגרת מתאימה, כעת התכנית לשלבו בהוסטל. המחלקה מציינת כי אם ישוחרר הוא ישוחרר לרחוב.
בבדיקתו המטופל שרוי עדיין במצב פסיכוטי, נראה הלוצינטורי. חסר כל תובנה למצבו, שיפוט בוחן המציאות פגומים במידה ניכרת ועקב כך התנהגותו בלתי צפויה ועלולה להיות מסוכנת. שחרורו כעת יביא אותו להיות ברחוב, ללא שום תמיכה רפואית נפשית וגופנית ובכך לסכן את מצבו הן הגופני והן הנפשי.”
טרם כתיבת ההחלטה ונימוקיה, קבעה הוועדה הפסיכיאטרית כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ברמה בינונית ומסוכנות לאחרים ברמה גבוהה. שורת בחינת חלופות האשפוז נותרה ריקה.
הוועדה הפסיכיאטרית בדקה את המערער ובמהלך הדיון נרשמו הדברים הבאים:
“[…] אתה רוצה להשתחרר להוסטל. כן.
רוצים לדאוג לך להוסטל מתאים, אבל זה לוקח זמן, אתה מסכים להישאר עד שימצאו לך הוסטל. אני רוצה להשתחרר מהועדה. להוציא אותי לאבא ואמא עדיף.
איך הצוות במחלקה. הצוות משהו משהו…
היית בבית חולים כללי בגלל דלקת ריאות. כן.
עכשיו אתה מרגיש יותר טוב. יותר גרוע.
אז תישאר לנוח כאן בבית החולים. לא בית חולים פסיכיאטרי, בבית חולים כללי. כדי שירפאו אותי.
במה אתה חולה. שירפאו אותי, זה לוקח זמן.”
בטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, נושאת תאריך 04.07.2023, נרשם כי במחלקה לא נמצאו ביטויי תוקפנות או התנהגויות של פגיעות עצמיות, כי אין עדות לסיכון מידי מצד המערער לעצמו או לסובביו, וגם בביקור אתמול, יום 03.07.2023, לא הייתה התנהגות מסוכנות.
כבר כאן יש לציין כי מעיון במסמכי הביקור של המערער נלמד כי יום לפני כן, 03.07.2023, התקיימה שיחה משותפת בפורום מורחב שכלל את שלושת אחיותיו של המערער, דודו ודודתו, עו”ס משפחות מהרווחה, סמח עו”ס לחוק [כך נרשם – א.א.], ד”ר אלינור (רופאה) וכן יחיא דיאב, שם נרשם “שחור על גבי לבן” כי לגרסת בית החולים, לא נשקפת מצד המערער מסוכנות מידית, כי לא מתקיימת עילה לאשפוזו הכפוי, וכי בהיעדר עילה לאשפוז כפוי הרי שהשארתו בבית החולים הינה בעצם כליאת שווא המפרה את זכויותיו הבסיסיות.
כדלקמן הציטוטים הרלוונטיים:
“משפחתו מבינה את אי היכולת לשהות בביתו, אך אינה מבינה כי אינו יוכל להישאר באשפוז ללא הסכמתו כאשר אין אינדיקציה לסיכון מיידי”; וכן:
“הוסבר בפירוט על חוק טיפול בחולי נפש והאינדיקציות לאשפוז בכפייה, הוסבר שתום ההוראה של המטופל הוא עד ה-5.7.2023, ושעד כה לפי התנהלותו במחלקה, אין עילה לאשפוזו”; וכן:
“הוסבר מס’ פעמים לשון החוק, ושכעת מבחינה רפואית, אין אינדיקציה לאשפוז פסיכיאטרי ושהשארת אדם בניגוד לרצונו במחלקה פסיכיאטרית סגורה, כשאין עילה לאשפוז בכפייה, הינה בגדר כליאת שווא שמפרה באופן ברור את זכויותיו הבסיסיות, לפי לשון החוק.”
על אף האמור לעיל, בטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית מתאריך 04.07.2023, נרשם כי מצד המערער קיימת מסוכנות עצמית ברמה גבוהה, ומסוכנות לאחרים ברמה בינונית, וכי אם ישוחרר מבית החולים ישוחרר לרחוב “ובשל הפגיעה הקשה בשיפוט, דלותו והקושי התפקודי, ישנו סיכון פוטנציאלי לעצמו באם ישוחרר ללא מסגרת”.
פערים משמעותיים אלה אינם מובנים ולא הוסברו במהלך הדיון שנערך בפניי. אין ביכולתי ליישב העובדה כי ביום אחד נטען שלא נשקף מצד המערער כל אינדיקציה לסיכון מידי ושאין כל אינדיקציה לאשפוזו הכפוי, ויום למחרת נקבע כי מסוכנותו של המערער נעה על מנעד שנע בין בינוני – גבוה.
לא די באמור, מעיון במסמכים עולה כי באותה שיחה שהתקיימה ביום 03.07.2023, הועלו הצעות ואפשרויות שיכולות להוות חלופת לאשפוזו הכפוי של המערער, שכללו בין היתר שהמערער יישאר בסטטוס הסכמה ויחכה לוועדה אשר תבחן התאמתו למסגרת, שישוחרר כמחוסר דיור במידה ומשפחתו לא תקבל אותו, מסגרות מסוימות שמשפחת המערער התנגדה להם בגלל אופיין החילוני ונופשון מטעם הרווחה. מבלי לקבוע מסמרות בנושאים השמורים לעולם התוכן המקצועי של צוות בית החולים, סבורני כי קיימות חלופות אשפוז נוספות מעבר למה שצוין לעיל, לרבות שהייה במחלקה פתוחה, המרת הוראת האשפוז הכפוי לטיפול מרפאתי כפוי, פתרונות שונים בקרב הקהילה וכיו”ב.
מנגד, מעיון בפרוטוקול הוועדה הפסיכיאטרית (04.07.2023), חלופות אשפוז שצוינו לעיל יום קודם לכן, לא באו לידי ביטוי בדיון, וזאת למעט השורות שנכתבו בנימוקי הוועדה, כדלקמן: “[…] אך לנוכח התנגדות הוריו לשחרורו חזרה לביתם, וללא מסגרת מתאימה, כעת התכנית לשלבו להוסטל. […]”.
כידוע, בחינת חלופת אשפוז לעומקו של עניין, אין היא בגדר זכות, לחלופין חסד, אלא בגדר חובה. אשפוז כפוי הינו מוצא אחרון, והוא נעשה לצורך שמירה על חולה הנפש מעצמו וכן שמירה על הציבור. טרם מוצא אחרון זה, אשר הינו פוגעני באופן קשה לחולה הנפש, יש לבצע ולכוון אל עבר פעולות מידתיות יותר ופוגעניות פחות. וכפי שכבר כתבתי בעבר: “בין שחרורו המלא של מתמודד נפש לבין אשפוזו הכפוי, נמצא טווח רחב של אפשרויות רפואיות שבכוחן לתת מענה של טיפול ועזרה, ושיהיה בהם כדי לאזן את האינטרסים השונים, הן של החברה והן של מתמודד הנפש. דומני כי לאור ההגנה על זכויות היסוד הנפגעות של המערער, כוחה העודף של הוועדה הפסיכיאטרית, ולאור עקרון המידתיות, אשר אינו בגדר המלצה חוקתית אלא בגדר חובה, נדרשה הוועדה הפסיכיאטרית לבחון חלופות אשפוז באופן ענייני”. (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 29354-02-22 ד’ א’ נ’ הועדה הפסיכאטרית המחוזית מזור (נבו 24.02.2022).
ביקורת שיפוטית על וועדה פסיכיאטרית, גוף מנהלי מקצועי, אמורה להתבצע במסורה, שכן עסקינן בוועדה רפואית המורכבת מאנשי מקצוע. על אף האמור, “הבקרה אותה עורך בית המשפט בערעור על החלטת הוועדה המוגש לו על פי סעיף 29 של החוק, משתרעת על פני שני המישורים האמורים: [א] הצורך וההצדקה המהותיים להמשיך באשפוז הכפוי, מפאת מצבו של החולה והסיכון הנשקף ממנו. [ב] תהליך קבלת ההחלטות לגבי החולה שמכוחן הוא מאושפז בכפיה, ומימושן כחוק על ידי הגורמים הנוגעים בדבר, והם, בעיקר, הפסיכיאטר המחוזי והוועדה”. (עיינו ע”ו (מחוזי חיפה) 14052-12-14 פלונית נ’ הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע (נבו 18.12.2014)
סבורני כי הפערים המשמעותיים שנמצאו בין יום 03.07.2023 לבין יום 04.07.2023 באשר למסוכנות הקיימת מצד המערער לעצמו ולאחרים, וכן חלופות האשפוז הרבות שהועלו בדיון מיום 03.07.2023 והעובדה שלחלופות אשפוז אלה לא נמצא כל זכר בדיון שנערך בפני הוועדה, מחייבות בדיקה חוזרת, לחלופין הסבר מפורש, שיעשה הן באמצעות טופס הפנייה חדש מצד בית החולים וכן התכנסות נוספת, לאלתר, של הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של המערער.
לא די בכך, מעבר לסוגיה האם דעתו של מי מבני משפחת המערער יכולה לחייבו, לחלופין להיחשב כדעה בעלת משקל מכריע בדבר המשך אשפוזו הכפוי של המערער (אף לא אחד מבני המשפחה מוגדר כאפוטרופוס שלו), מהדיון שנערך בפני עלה כי המערער כן מעוניין להשתחרר מהאשפוז הכפוי למסגרת חלופית, גם אם זו מתקיימת ומתבצעת באופן שאינו תואם את סגנון חייו החרדי (חלופה ‘חילונית’), וזאת לו לפרק זמן מוגבל, שכן השהות באשפוז כפוי קשה ומכבידה עליו, וזאת על אף ובניגוד לדעת בני משפחתו. וכדבריו הוא: “אני רוצה להיות בהוסטל או במקום חרדי, מחוץ לאשפוז.
לשאלת בית המשפט אם אני מסכים לאשפוז יום, אני משיב שכן אני מסכים לאשפוז יום, שאהיה בהוסטל ואבוא לקבל טיפול בבית החולים ובערב אחזור למקום”.
עניין זה לא קיבל ביטוי או התייחסות מצד הוועדה הפסיכיאטרית, ודי בעניין זה כדי להשיב את המערער לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית, אשר תתכנס לאלתר לצורך דיון בחלופות האשפוז.
אשר על כן אני מורה כדלקמן:
מנהל בית החולים יסביר את הפערים המשמעותיים בין הדברים שנכתבו ביחס להערכת המסוכנות מצד המערער (יום 03.07.2023 לבין יום 04.07.2023), ויגיש טופס הפנייה חדש לוועדה הפסיכיאטרית, עם המלצתו המקצועית, נכון להיום.
הוועדה הפסיכיאטרית תשקול הצטרפותה של עו”ס בית החולים לדיון, לחלופין המצאת דוח מעודכן לגבי חלופות דיור אליו נזקק המערער. התייחסותה מתבקשת לגבי האם נעשתה פניה לוועדות המיוחדות (מסגרות אקולוגיות / שיקומיות), אם כן מתי ואם לא מדוע, מסגרות חלופיות ‘חילוניות’ לשהות זמנית כהסכמת המערער, פירוט בדבר נופשון הרווחה והאם המערער יכול להתקבל לשם באופן מידי.
הוועדה הפסיכיאטרית תתכנס פעם נוספת ותקיים דיון בעניינו של המערער, שליבתו בחינת חלופות האשפוז, באופן ברור ושיאפשר ביקורת שיפוטית על החלטתה.
כל האמור יבוצע תוך 4 ימים מהיום.
18. המזכירות תמציא בדחיפות לצדדים ולבית החולים ותסגור התיק.
19. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”א תמוז תשפ”ג, 10 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
