לפני
כבוד השופט, סגן הנשיאה עמי קובו
המבקשת: מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז מרכז
ע”י עו”ד הילה צור
המשיב: פלוני
באמצעות עו”ד [הושמט]
נוסח זה של ההחלטה מותר לפרסום
החלטה
רקע
לפני בקשה לאישור צו מעצר מנהלי לפי סעיף 4 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל”ט-1979 (להלן: החוק). הצו ניתן נגד המשיב על ידי שר הביטחון, מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק.
במועד הגשת הבקשה נבצר מכבוד הנשיאה רות לורך לדון בבקשה, ובשל כך הועברה הבקשה לטיפולי, מכוח סעיף 10 לחוק. בהתאם לכך, כמצוות סעיף 4 לחוק, קיימתי דיון בתוך 48 שעות ממועד הגשת הבקשה. בפתח הדיון עתרה ב”כ המשיב לדחיית הדיון לגופו של עניין למועד אחר, והדיון נדחה לבקשתה. בהמשך לכך, ביום 21.7.24 התקיים דיון לגופו של עניין, בו נשמעו טיעוני הצדדים, ב”כ המשיב חקרה את נציג השב”כ, וכן נשמעו טיעוני המבקשת במעמד צד אחד, והוגשו ראיות במעמד צד אחד, בהתאם לסעיף 6 לחוק, לרבות חומר מודיעיני גולמי. החומר החסוי סומן על ידי עק/1, והוחזר למבקשת. ב”כ המשיב הגישה מסמכים מטעמה הנוגעים לכאורה להליך פלילי שננקט נגד אחר בפרשה. בתום הדיון, עתרה ב”כ המשיב לאפשר לה להגיש השלמה בכתב של טיעוניה, וכך נעשה.
טיעוני הצדדים
לטענת המבקשת, ביום 26.6.24 נעצר המשיב על פי צו מעצר שניתן על ידי בעל הסמכות ונחקר בחשד למתן שירות לארגון הטרור חמאס, השתייכות לארגון טרור ופגיעה בביטחון האזור. בחקירתו באזהרה הכחיש המשיב את כל החשדות שיוחסו לו. לאחר שחומרי החקירה נבחנו על ידי התביעה הכללית, הוחלט שאין בתיק החקירה המשטרתי ראיות מספיקות כדי לגבש את העמדתו של המשיב לדין. ברם, מהחומר החסוי שהצטבר בידי רשויות הביטחון עולה כי המשך פעילותו של המשיב תהווה סכנה לביטחון המדינה. משכך, בתאריך 3.7.24 הורה שר הביטחון כי על מעצרו המנהלי של המשיב למשך 6 חודשים, עד ליום 25.12.24. שר הביטחון השתכנע על סמך המידע החסוי כי המשיב מהווה איום ממשי על ביטחון מדינת ישראל, וכי נשקפת ממנו מסוכנות ביטחונית מוחשית, וכי אין דרך אחרת למנוע את הסכנה הנשקפת מהמשיב, מלבד החזקתו במעצר מנהלי. המבקשת הדגישה כי היא נתנה דעתה לכך שהשימוש בהליך המעצר המנהלי מתבצע לתכלית מניעתית-סיכולית, מאחר שהסכנה הנשקפת מהמשיב לביטחון המדינה היא ממשית ומידית בהסתברות קרובה לוודאי. עוד סבורה המבקשת שאין דרך למנוע את הסכנה הנובעת מפני המשיב אלא על דרך של מעצרו המנהלי.
לבקשה צורפה פרפראזה שהועברה לעיון בא כוח המשיב שלפיה המשיב מכניס כספי חמאס לשטח, ופעילותו מהווה סכנה לביטחון האזור, המדינה והציבור.
בכל הנוגע לטענות ב”כ המשיב על כך שהיה על המדינה למצות את המסלול הפלילי נגד המשיב, בגין מעשים שביצע לכאורה עם מעורב אחר אשר נגדו הוגש כתב אישום – הבהירה ב”כ המבקשת, עו”ד הילה צור, כי אין בהליך הפלילי שננקט כלפי האחר, כדי להשליך על צו המעצר המנהלי נגד המשיב.
לטענת ב”כ המשיב, [הושמט], המשיב הוא אזרח ישראלי, בן לאֵם ישראלית ולאב תושב איו”ש, ללא עבר פלילי, סטודנט לרפואה שסיים שלוש שנות לימודים בטורקיה. הוא היה בשנת הפסקת לימודים בארץ, עבד לפרנסתו, ועשה הכנות לחתונתו ולחזרתו ללימודיו. המשיב נעצר ביום 26.6.24 במעצר “פלילי” לצרכי חקירה, מעצרו הוארך, וביום 3.7.24 נעצר בצו מנהלי למשך שישה חודשים. לטענת ב”כ המשיב צו מעצר מנהלי הוא אמצעי חריג אשר פוגע בזכויות הפרט, ויש לעשות בו שימוש רק בהעדר חלופה פחות קיצונית להפחתת המסוכנות. משכך רק סכנה ממשית הקרובה לוודאות לפגיעה בביטחון המדינה או הציבור תצדיק הוצאת צו מעצר מנהלי. על בית המשפט לבחון האם נעשו הפעולות הדרושות למיצוי החקירה הפלילית, לשם העברה ל”מסלול הפלילי”. לטענת ההגנה, החקירה הפלילית לא מוצתה בעניינו של המשיב, במובחן ממעורב נוסף בפרשה, אשר הוגש נגדו כתב אישום. בכל הנוגע למעשים עם המעורב הנוסף, בחקירה המשיב הכחיש, אך אילו המשיב היה נחקר שוב כיום, הוא היה לוקח אחריות על מעשיו. ב”כ המשיב הפנתה בעניין זה לחומר החקירה בעניינו של המעורב האחר, אשר הועבר לעיונה. עוד טענה כי יתכן שהמשיב הוּלָך שולל על ידי אחרים. הנזק שנגרם למשיב עקב מעצרו הוא עצום, וזאת לאור העובדה שהיה עתיד להינשא בקרוב ולשוב ללימודיו. לפיכך, עתרה ההגנה לביטול צו המעצר המנהלי, ולמצער לקיצורו.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, לרבות את המסמכים שהוגשו לעיוני במעמד צד אחד, ושמעתי את הסברי נציגי המבקשת, ומנגד שקלתי את טיעוני ב”כ המשיב – באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את צו המעצר, וכי לא קיימת הצדקה לבטלו או לקצרו.
בהתאם לסעיף 2(א) לחוק, שר הביטחון מוסמך לתת צו מעצר מנהלי בעניינו של אדם אם היה לו יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון המדינה או הציבור מחייבים זאת. הצו יינתן לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, אשר ניתנת להארכה. ככל שיאושר הצו, תיערך ביקורת שיפוטית תקופתית כל שלושה חודשים או תקופה קצרה יותר כפי שיורה בית המשפט (סעיף 5 לחוק).
מטרתו של מעצר מנהלי אינה עונשית אלא מניעתית-סיכולית. מטרתו למנוע את מימוש הסכנה הצפויה מהמשיב לביטחון המדינה והציבור. לצורך מעצר מנהלי נדרש איזון בין ערכי השמירה על חירותו וכבודו של הפרט לבין צורכי ההגנה על ביטחון המדינה והציבור. המעצר המנהלי הוא אמצעי חריג שנועד לסכל סכנה ממשית ומוחשית לביטחון המדינה או הציבור הצפויה מהעצור ברמת הסתברות קרובה לוודאות, ובהעדר אפשרות להשגת המטרה על ידי נקיטת הליך פלילי. הפגיעה בחירות הפרט במעצר המנהלי מחייבת את בית המשפט בעריכת פיקוח ובקרה יסודיים ומעמיקים כדי להבטיח שהוצאת הצו נעשתה כדין, וכי הוצאת הצו היא הכרח בלתי נמנע. עקב הפגיעה הקשה בחירות המשיב מזה והתכלית החשובה של המעצר המנהלי מזה, הביקורת השיפוטית על צו מעצר מנהלי היא קפדנית אך בה בעת זהירה, תוך מתן משקל ראוי להערכה המקצועית של גורמי הביטחון אשר מומחיותם בכך, ולא בנקל יגיע בית המשפט להערכה מקצועית העומדת בסתירה להערכת גורמי הביטחון. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו גם לכך שאי חשיפת החומר שעליו מתבססת הבקשה בפני העצור ובא כוחו, מונעת ממנו את האפשרות להתגונן באופן אפקטיבי מפני הבקשה (עמ”מ 8607/04 פחימה נ’ מדינת ישראל, פ”ד נט(3), 258 (2005); עמ”מ 7677/17 מדינת ישראל נ’ דאיף (23.10.2017); עמ”מ 7549/23 פלוני נ’ מדינת ישראל (2.11.2023)).
שאלת ההצדקה למעצר המנהלי נבחנת בארבעה מישורים: ראשית, בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק, האם שיקולי שר הביטחון היו ענייניים ובתום לב; שנית, האם החומר החסוי שהוצג מבסס מסוכנות מצד המשיב ברמת הסתברות קרובה לוודאות; שלישית, האם ניתן להשיג את מטרת הצו על ידי נקיטת הליך פלילי; רביעית, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת פוגענית פחות ממעצר או בדרך של קיצור התקופה. כל זאת, תוך כללי הביקורת המנהלית על החלטת הרשות המוסמכת, ומשקל ראוי להערכתם המקצועית של גורמי הביטחון.
במקרה הנוכחי, ראשית יאמר כי בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק, שוכנעתי כי הטעמים שבגללם ניתן הצו היו טעמים ענייניים של ביטחון המדינה וביטחון הציבור, וכי הצו ניתן בתום לב ומתוך שיקולים ענייניים.
שנית, עיינתי בחומר המודיעיני שהוגש לי במלואו, שמעתי את הסברי נציגי גורמי הביטחון, ושוכנעתי כי אכן המידע האמור מניח תשתית מספקת לקבוע שנשקפת מפניו של המשיב סכנה ממשית הקרובה לוודאות לפגיעה בביטחון המדינה ובביטחון הציבור. מהפרפראזה שהועברה לעיון בא כוח המשיב עולה כי המשיב מכניס כספי חמאס לשטח, ופעילותו מהווה סכנה לביטחון האזור, המדינה והציבור. החומר החסוי שהועמד לעיוני, אשר מעצם טיבו לא ניתן להציגו לב”כ המשיב, מבסס את הדברים כנדרש.
שלישית, בחנתי בקפידה את טענת ב”כ המשיב, שלפיה היה בידי רשויות החקירה והביטחון למצות את המסלול הפלילי, לרבות אפשרות של חקירה פלילית נוספת של המשיב, ולאחריה העמדתו לדין בגין מעשים שביצע לכאורה עם מעורב נוסף בפרשה אשר הועמד לדין. שמעתי בעניין זה אף הסברים מפי נציגי המבקשת במעמד צד אחד. לאחר בחינת מכלול הדברים, והמידע המודיעיני שהוצג לעיוני, שוכנעתי כי לא קיימת אפשרות לייתר את “המסלול המנהלי” באמצעות נקיטה ב”מסלול הפלילי”.
רביעית, בחנתי אף את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב, כפי שהוצגו על ידי באת כוחו, העובדה שהוא סטודנט לרפואה בטורקיה, אשר בכוותנו להינשא בקרוב, ואולם סבורני כי לנוכח מסוכנותו, אין בנסיבותיו האישיות, כדי לשנות מן המסקנה בדבר אישור הצו, ואין אפשרות להסתפק בקיצור התקופה או בהרחקתו של המשיב מישראל, כפי שהציעה באת כוחו.
אשר על כן, אני מאשר את צו המעצר המנהלי שניתן נגד המשיב.
מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום כה בתמוז תשפ”ד, 31.7.24 בהעדר הצדדים.
עמי קובו, שופט,
סגן הנשיאה,
