העותר
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
המשיב
.1
.2
.3
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
.4
******
ba
פטר
כבוד השופט רמי אמיר
אשר ברבי
ע"י ב"כ עו"ד אלון אביב ועוייד אור גרציק
נגד
שירות בתי הסוהר
עייי בייכ עוייד קרן אביסרור ועוייד סאלי געסוס מפמיימ
פסק דין
זהו גלגול שני של עתירה קודמת באותו עניין – של אי הארכת שירותו של העותר כסוהר
בשביים.
בעתירה הקודמת, עתיים 56062-01-21, תקף העותר את החלטת רמייל משייא (ראש מנהל
משאבי אנוש) בשביס מיום 11.1.21 שלא להאריך את שירותו. בסופו של דבר נתתי פסק
דין ביום 6.10.21, ובו ביטלתי את החלטת רמייל משייא, והחזרתי אליה את העניין להפעלה
מחדש של שיקול דעתה ולהכרעתה מחדש, תוך שקבעתי הנחיות וקביעות לעניין זה, לרבות
לעניין טיעון בכתב בנושא מצד העותר בפני רמייל משייא.
בהתאם לפסק דיני האמור, התקיים ההליך החוזר בפני רמייל משיא. העותר הגיש את
טיעוניו בכתב. רמייל משיא שבה ושקלה בדברים. וביום 21.2.22 נתנה רמייל משיא את
החלטתה החוזרת, לפיה היא שבה והחליטה שלא להאריך את שירותו של העותר.
מכאן העתירה שבפניי.
הרקע העובדתי פורט בפסק דיני בעתירה הקודמת, ואשוב על עיקריו כעת:
העותר שימש כסוהר בשבייס מאז שנת 2003. במהלך שנות שירותו הרבות ביצע עבירות
משמעת לא מעטות, קיבל התראות בגין חלק מהן, ונשפט משמעתית בגין חלק מהן.
ביום 20.6.18 החליטה רמייל משייא על הארכת שירות חלקית של העותר לתקופת מבחן של
שנתיים, מיום 13.11.18 ועד יום 12.11.20. לצורך השלמת בדיקת הדברים בסוף התקופה,
הוארכה תקופת השירות בחודשיים נוספים.
ביום 11.1.21 החליטה רמייל משיא את החלטתה נושא העתירה הקודמת, שלא להאריך
את שירותו של העותר.
1 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.6
******
ba
פטר
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
בפסק דיני שבעתירה הקודמת פסלתי את החלטתה של רמייל מש"א בשל כך שלא מיקדה
את התייחסותה באשר נעשה בתקופת המבחן בת השנתיים; בשל כך שראתה בחוות הדעת
שניתנו באותה תקופה כחוות דעת שליליות; ובשל כך שהתעלמה מתעודת ההצטיינות
מנובמבר 2020 בה אחז העותר. באשר לחוות הדעת המדוברות, מהימים 13.2.19, 9.3.20,
ו-13.5.20, קבעתי ממצאים פוזיטיביים, כי מדובר בחוות דעת המצביעות על קו עקבי של
העותר בתפקוד תואם לדרישות (ואף עולה על הנדרש), ומגמה עקבית אצל העותר של
השתפרות תוך הפנמה של הערות קודמות.
בצד זאת הצדקתי את התייחסותה של רמייל מש"א לשני כשלים משמעתיים של העותר
במהלך השנה הראשונה של תקופת הניסיון, כאשר בראשון מהם הוא קיבל אזהרה, ובשני
אף הורשע ונענש בדין משמעתי.
בסופו של דבר החזרתי את העניין לרמייל משייא כאמור, על מנת שתפעיל את שיקול דעתה
מחדש בשים לב להנחיות של בית המשפט, ותוך מתן משקל הולם למרכיבים השונים כפי
שנקבע על ידי בית המשפט.
לאחר מתן פסק הדין נדרשה רמייל משיא לעניין מחדש, וזאת בהחלטתה מיום 21.2.22
נושא העתירה הנוכחית.
אכן, בהחלטתה זו תיקנה רמייל משיא את שעשתה קודם לכן, במובן זה שהתייחסה כעת
בעיקר לנעשה באותן שנתיים בהן הועמד העותר בניסיון, מנובמבר 2018 ועד נובמבר 2020.
רמייל משייא שבה וציינה לשלילה את שתי חריגות המשמעת של העותר שהסתיימו בראיון
אזהרה ובהרשעה בדין משמעתי, כשמדובר בעבירות של אי מילוי הוראה והתנהגות שאינה
הולמת.
אלא שבהתייחס לחוות הדעת בחרה רמייל משיא לשוב ולראות בהן כחוות דעת שאינן
חיוביות ואף שליליות. כך, ביחס לחוות הדעת לשנת 2018 (שהיא חוות הדעת מיום 13.2.19)
נאמר, בניגוד לאמור בחוות הדעת ובניגוד למה שנקבע במפורש בפסק דיני, כי היא אינה
חיובית, אינה מספיקה, ואינה מעידה על שינוי מהותי לטובה. כך, ביחס לחוות דעת לשנת
2019 (שהיא חוות הדעת מיום 9.3.20), כתבה רמייל משיא שאין לתת לה משקל משום
שכתב אותה מפקד שהכיר את העותר זמן קצר בלבד, וכי היא לא תואמת את הראיונות
השליליים שהיו בשנת 2019 – גם זאת בניגוד לקביעתי שמדובר בחוות דעת חיובית
ומחייבת. כך, ביחס לחוות דעת מיום 13.5.20, בחרה רמייל משייא לראות בה כחוות דעת
בלתי חיובית ואשר אינה מצביעה על שיפור בשל ראיונות קודמים ובשל העברתו של העותר
בין יחידות, דבר שמעיד לדעתה ההפך – גם זאת בניגוד לקביעתי המפורשת בפסק הדין,
שחוות הדעת קובעת מגמת עליה, ולקיחת הערות לתשומת לב ושיפור התנהלות בפועל.
אשר לעניין תעודת ההצטיינות – רמייל משייא קבעה שהתעודה לא הוענקה לעותר מעולם,
משום שהיא מחייבת המלצות פיקודיות בטרם תקבל תוקף ואלה לא ניתנו.
2 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
wwwwww
ba
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
עוד בחרה רמייל משיא לזקוף לחובת העותר ייפגמים באמינותיי שעלו מטענותיו בשימוע,
ומהאופן בו בחר להציג את טענותיו, כאשר לא ברור מהם אותם פגמים באמינות, והאם
אינם נובעים מעצם העובדה שהעותר רואה את הדברים באופן שונה מרמייל משייא (ובאופן
דומה לאשר כתוב בפסק הדין!).
על יסוד מכלול השיקולים האמורים בחרה רמייל מש"א שלא להאריך את שירותו של
העותר.
העותר תקף את החלטת רמייל משיא מכמה בחינות. לטעמו, רמייל משייא הייתה נעולה
בדעתה באופן שלא אפשר הליך הוגן, והדבר התבטא לגישתו באופן בו בחרה להעמיד את
החלטתה. להלן אפרט את עיקרי הדברים.
בראש וראשונה, ההתייחסות לחוות הדעת הייתה בניגוד לקביעות בית המשפט בפסק הדין
– כך ביחס לשנת 2018, כאשר רמייל משיא תיארה את חוות הדעת כשלילית; וכך כאשר
בחרה להתעלם מחוות הדעת לשנת 2019 בתירוץ שכותב חוות הדעת הכיר את העותר זמן
קצר, וזאת במיוחד כאשר אותו מפקד נתן גם את חוות הדעת הממשיכה מיום 13.5.20.
שנית, ובהתייחס לתעודת ההצטיינות – רמייל משייא לא עמדה בחובת ההנמקה שנדרשה
ממנה בפסק הדין, אלא דחתה את העניין ללא הסבר ממשי.
שלישית, חוסר האמינות שמיוחס לעותר בשל אופן טענותיו בשימוע, אינו אלא ייענישה"י
על כך שהעותר עומד על זכויותיו מכוח הדין ומכוח פסק הדין.
המשיב התנגד לעתירה והציע לדחות את כל הנטען בה.
לדידו של המשיב, סוהר שמצוי בתקופת מבחן נדרש לעשות שיפור משמעותי ללא עבירות
כלל, בעוד שבעניינו של העותר היה שיפור קל בלבד, ולצידו הרשעה בעבירת משמעת וראיון
אזהרה.
העותר ניסה לגמד את עבירות המשמעת שביצע בתוך תקופת המבחן – אך אלו עבירות
חמורות המצביעות על היעדר גבולות והיעדר קבלת מרות.
החלטת רמייל משייא מתבססת על רקע מתמשך ורציף של עבירות משמעת ושל חוות דעת
שליליות.
אין ולא היו אצל שביים שיקולים זרים, והטענה נדחתה עוד בפסק הדין הקודם.
בהתייחס לתעודת ההצטיינות – כאן ניתנה תשובה ארוכה, כי אין מדובר בתעודה שניתנה
באמת אלא בצילום מסך בלבד של טיוטה שמעולם לא ניתנה לעותר; הקצין שהכין את
הטיוטה רצה לתתה כחלק ממתן תעודות לכלל הסוהרים הכפופים לו כדי לתמרץ אותם;
לאחר בחינה עם מפקדיו הבין שהדבר אינו נהוג, ולכן לא נתן את התעודה לעותר.
3 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
.10
******
ba
פטר
דיון והכרעה
.11
מעבר לכך, מתן תעודה כזו אינו תואם את נהלי שביים הדורשים הכרות ארוכה יותר של
הקצין הממליץ עם הסוהר מקבל התעודה. ובכל מקרה הדבר אינו מאיין את התנהלותו
הכוללת של העותר לאורך שירותו.
עוד עמד המשיב על כך שמדובר בשיקול דעת של הרשות המנהלית ובהחלטה מקצועית
שלה, ואל לו לבית המשפט לעניינים מנהליים להתערב בהחלטה כזו אלא אם מדובר
בהחלטה שהתקבלה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או בשיקולים זרים או באי סבירות
קיצונית היורדת לשורשו של עניין; כך בדרך כלל, ובמיוחד כך בענייני כוח אדם בגופים
היררכיים ומיוחדים.
בדיון בפני חזרו בייכ הצדדים על האמור בעתירה ובתגובה, תוך שבייכ המשיב ציינה שניתן
לראות בתגובה כתשובה, וניתן להכריע כבר כעת בעתירה עצמה.
כך התייתר גם הצורך לדון בבקשה לצו ביניים, והצדדים ראויים לברכה על גישתם זו.
לצערי אני נדרש לעניין זה פעם שנייה.
במסגרת פסק דיני שבעתירה הקודמת עמדתי על הכשלים שנפלו בהחלטת רמייל משייא
הראשונה, אך תוך הפעלת ריסון שיפוטי השבתי את העניין לשולחנה של רמייל משייא, תוך
מתן הנחיות בדבר השיקולים הרלוונטיים, ותוך קביעת מספר ממצאים עובדתיים בהם
שגתה רמייל משייא בהחלטתה הקודמת.
ניתן היה לצפות כי רמייל מש"א תיישם את הדברים ותפעיל את שיקול דעתה במסגרת
הנחיות אלו, ובשים לב לקביעות אלו. למרבה הצער, לא כך נעשה.
אכן, רמייל מש"א תיקנה את החלטתה במובן זה שבחרה להתייחס הפעם בעיקר לתקופת
המבחן. כך הנחיתי את רמייל משיא, וכך נעשה. ואמנם, מה הטעם בהעמדה של העותר
למבחן למשך תקופת ניסיון מוגדרת (ולא קצרה, יש לציין), אם בסופו של יום לא תהא
התנהלותו בתקופה זו העניין העיקרי שיעמוד ביסוד שיקול הדעת האם להאריך או לא
להאריך את שירותו של העותר.
אך מה נעשה באותן שנתיים של ניסיון, אשר צריך היה להיבחן על ידי רמייל משייא?
מדובר למעשה בשלושה מרכיבים, או בשלושה עניינים, שחייבו התייחסות. האחד הוא
נושא העבירות המשמעתיות של העותר בתקופה זו; השני הוא נושא חוות הדעת
התקופתיות של המפקדים בהתייחס לתקופה זו; והשלישי הוא נושא נקודתי של תעודת
הצטיינות שהעותר קיבל לטענתו בסוף התקופה, נושא שכלל לא נבחן בהחלטה הקודמת.
4 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
******
ba
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
.13
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
מרכיבים אלו הם מרכיבים אותם קבעתי בפסק דיני הקודם ככאלו שצריכים לעמוד לנגד
עיני רמייל משייא, כאשר היא בוחנת את העניין מחדש. אין זו רשימה סגורה, ואולם זו
בהחלט רשימה מחייבת ומרכזית.
בהתייחס לעבירות המשמעת – העניין נבחן על ידי רמייל מש"א. עבירות משמעת תוך כדי
תקופת ניסיון הן בהחלט עניין משמעותי שצריך להיזקף לחובת מי שעומד במבחן. משקלן
של עבירות כאלו גדול ממשקלן של אותן עבירות שלא בתקופת ניסיון. בצדק דחתה רמייל
משיא את הגישה הממזערת של העותר לאותן עבירות. למעשה עמדתי על כך עוד בפסק
הדין הקודם, שלא הליכים אלו בפני רמייל משייא ואף בפני בית המשפט הם ההליכים
המתאימים לכך.
בצד זאת, התעלמה רמייל משייא מטענות בייכ העותר, כי שתי עבירות המשמעת נעברו בחצי
השנה הראשונה מתוך השנתיים של תקופת הניסיון, ולא הייתה כל עבירת משמעת לאחר
מכן. אין פרושו של דבר שחומרתן של עבירות המשמעת מתאיינת, ואולם זהו שיקול שיש
להביאו ביחד עם שאר השיקולים, ובמיוחד חוות הדעת התקופתיות, כדי לראות אם אמנם
מתיישב הדבר עם מגמה של שינוי גישה ושיפור אצל העותר.
בהתייחס לחוות הדעת התקופתיות כאן פעלה רמייל משיא ממש בניגוד לפסק הדין
ולקביעותיו.
ראשית, וכפי שקבעתי בפסק הדין הקודם, חוות הדעת הן חוות דעת חיוביות ולא שליליות.
הן מעידות על התאמה לתפקיד ואף מעבר לכך. אי אפשר להפוך את המילים, ולומר שלא
די בתפקוד תואם, ושמה שתואם איננו תואם. חוות הדעת מדברות במפורש על הפנמה של
הערות, על תיקון בהתאם, ועל שיפור. אין להתעלם מכך ולהוסיף, ללא בסיס לדבר, שלא
מדובר בשיפור משמעותי או בשיפור מספיק.
שנית, אין להתעלם מחוות הדעת השנייה, זו מיום 9.3.20 שעניינה בשנת 2019, מהטעם
שעורך חוות הדעת הכיר את העותר למשך תקופה קצרה. אין זו אחריותו של העותר לקבוע
מי יוסמך על ידי שבייס להכין חוות דעת תקופתית בעניינו. ככל שמדובר בגורם פיקודי חדש
יחסית, הרי יכול הוא להיוועץ בקודמו. ובכל מקרה, מעת ששבייס מינה והסמיך גורם
פיקודי כלשהו לתת חוות דעת תקופתית, אף שלא היה מפקד בכל התקופה, משמע ששבייס
סמך על אותו גורם כמי שיכול לתכלל את כל שהיה בתיקו של העותר בכל אותה תקופה.
ובוודאי שאם העותר עומד למבחן, לא ייתכן ששביים ימנה גורם פיקודי מסוים לערוך את
חוות הדעת בעניין העותר לאותה תקופה, ואז יתנער בדיעבד מאותה חוות דעת.
5 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
wwwwww
ba
פטר
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
.15
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
למעלה מכך אציין, שאותו גורם פיקודי שנתן את חוות הדעת השנייה מיום 9.3.20, הוא גם
זה שנתן את חוות הדעת השלישית מיום 13.5.20, שאף היא חוות דעת שנזכרה בפסק דיני
כחוות דעת חיובית ומחייבת שיש להתייחס אליה. רוצה לומר, גם אם תחילה הכיר המפקד
את העותר חצי שנה בלבד, הרי שהוא שב ונדרש לעניין גם כעבור חודשיים, כלומר כאשר
הכיר את העותר כבר שמונה חודשים.
העניין האחרון הוא עניין תעודת ההצטיינות מנובמבר 2020.
כאן רב הנסתר על הנגלה. העותר אוחז בידיו תעודה מאת מפקדו הישיר באותה עת, יוסי
שטרית. בייכ שביים העלו בתגובה לעתירה הקודמת טענות רבות בעניין אותה תעודה. אלא
שאז קבעתי, שמי צריך היה להתייחס לדבר ולא עשה כן היא רמייל משייא, אשר נתנה את
ההחלטה נושא העתירה הקודמת; וכי בעקבות השבת העניין לפתחה, תידרש רמייל משייא
לגבש עמדה ולנמקה בעניין זה.
והנה, בהחלטה נושא העתירה הנוכחית קבעה רמייל משיא (בסעיף 12 להחלטה) כי ייתעודת
ההצטיינות לא הוענקה לך מעולם, הענקת תעודת הצטיינות מחייבת שורת המלצות
פיקודיות בטרם תקבל תוקף ואלה לא ניתנו בעניינך". הא ותו לא.
דברים אלו מותירים סימני שאלה רבים. האם התעודה לא הוענקה? או שמא הוענקה אך
אין לה תוקף משום שאינה עומדת בנהלים? מה נעשה כדי לברר את העניין? האם נעשתה
בדיקה עם נותן התעודה? במה התעודה אינה עומדת בנהלים?
אין לכך תשובה וחצי תשובה בהחלטת רמייל משייא.
הפרקליטות נתנה מענה נרחב לעניין תעודת ההצטיינות בסעיפים 168-150 לתגובה
לעתירה. אליבא דהפרקליטות, מדובר בצילום מסך של טיוטה ולא בתעודה שהוענקה
בפועל; המפקד לא העניק אותה מעולם לעותר; המפקד רצה לתת זאת לכל פיקודיו כדי
לתמרץ אותם בתקופה קשה; המפקד נועץ בעניין עם האחראים עליו, והבין שהדבר אינו
עומד בנהלים; ואז גנז המפקד את תוכניתו זו ולא נתן את התעודה לאף אחד מהסוהרים
הכפופים לו, ובכלל זה לעותר.
בסעיף 155 לתגובה נאמר, כי עניין שיפור המוטיבציה הקבוצתית עלה יימבדיקה עם
הקצין" – ואולם הערה זו, לעניין הבדיקה עם הקצין, לא נזכרה ביחס למכלול הטענות
העובדתיות בקשר לכך. בפרט אין התייחסות בתגובה, ובוודאי לא התייחסות של הקצין,
לאופן בו הגיע עותק התעודה לידי העותר – בסעיף 163 נאמר שהעותר לא קיבל את התעודה
אלא ביקש מהקצין לראות אותה, אך לא נאמר כיצד הגיע העותק לידיו. וביחס לדברים
אלו אף לא נאמר שנעשתה בדיקה עם הקצין.
–
6 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
.17
wwwwww
ba
פטר
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
.18
יתרה מכך, התגובה נתמכה בתצהיר של גבי נטע דוד, רייצ ניהול סגל, אשר אינה רמייל
משיא ואינה הקצין שערך את תעודת ההצטיינות. ובהתייחס לסעיפים בתגובה הרלוונטיים
לעניין תעודת ההצטיינות, נאמר כי האמור נכון "יעל מי מיטב ידיעתי ואמונתי", כשהמקור
לכך הוא "עיון במסמכים ויעוץ משפטייי.
בכל הכבוד לניסיון של הפרקליטות להשלים את החסר בהחלטת רמייל משייא – אין היא
יכולה להחליף את רמייל משייא, ולא ניתן ללמוד מתשובתה של הפרקליטות כי דברים אלו
אכן היו לנגד עיניה של רמייל משיא כאשר נתנה את ההחלטה נושא העתירה.
חובת ההנמקה, כך באופן כללי, ובפרט לנוכח ההוראות המפורטות בפסק דיני בעתירה
הקודמת – היא חובה המוטלת על רמייל משייא, ולא על הפרקליטות כאשר היא מבקשת
להגן על החלטותיה של רמייל משייא.
על רמייל משייא היה לוודא את הדברים עם הקצין הרשום כנותן התעודה. על רמייל משייא
היה להתייחס לכך בהחלטתה.
למעלה מכך, גם בתגובת הפרקליטות אין תשובה מספקת לעניין, משום שאין הצהרה
ברורה מי מבין הטענות שנכתבו בתגובה נכתבו לאחר בדיקה עם אותו קצין. ובכל מקרה,
אין תצהיר לעניין זה, לא של הקצין, ולא של מי שבדק עם הקצין. יתרה מכך, מי שנתנה
תצהיר כתבה במפורש כי כל שהיא יודעת הוא מתוך עיון במסמכים ומיעוץ משפטי, דהיינו
ללא בירור עם הקצין.
אם אסכם את הדברים, הרי שרמייל מש"א שבה ולא עמדה בנדרש ממנה לצורך מתן
ההחלטה. אמנם היא צמצמה את התייחסותה כנדרש לאותה תקופת מבחן בת השנתיים.
ואמנם היא ציינה בצדק את חומרת עבירות המשמעת. אך היא שגתה כאשר פרשה את
חוות הדעת התקופתיות בניגוד למה שנקבע בפסק הדין, וכאשר בחרה להתעלם מאחת מהן
בניגוד למה שנקבע בפסק הדין. רמייל משיא התייחסה אמנם לתעודת ההצטיינות, אך היא
לא נימקה את דבריה והותירה את הרוב סתום.
בנסיבות אלו אין לי אלא לשוב ולפסול את החלטתה של רמייל משייא, שלא להאריך את
שירותו של העותר.
כמו בעתירה הקודמת, כך גם כעת נותרתי עומד בפני הדילמה מהו הסעד הראוי.
בפסק הדין הקודם בחרתי בדרך של השבת העניין לשקול דעתה של רמייל משייא, כמתחייב
מהריסון השיפוטי בו אנו מחויבים בתחום המשפט המנהלי, ובפרט בעקרון שאין בית
המשפט ממיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו.
7 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
ba
פטר
.19
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
בעתירה הנוכחית הדילמה קשה יותר, משום שגם לאחר שהשבתי את העניין לרשות
המבצעת, לא קיימה זו את הוראות בית המשפט. מה הטעם אפוא בהשבת העניין פעם
נוספת לרשות המבצעת?
למרות הקושי האמור החלטתי להמשיך לעת הזו באותה דרך של ריסון שיפוטי, ולהשיב
את העניין פעם נוספת ואחרונה לרמייל משייא על מנת שזו תיבחן את הדברים ותפעיל
מחדש את שיקול דעתה.
למען הסר ספק אבהיר לרמייל משיא, כי חוות הדעת התקופתיות בעניינו של העותר בתוך
תקופת המבחן הן חוות דעת חיוביות, כפי שקבעתי כממצא עוד בפסק הדין הקודם, וכי
שלושתן הן חוות דעת שיש להביאן בחשבון ולתת להן משקל מהותי. עוד אבהיר לרמייל
משיא, כי יש לבדוק את נושא תעודת ההצטיינות לעומק, לרבות בדיקה עם הקצין שכתב
אותה, ואת ההחלטה בעניין זה יש לנמק באופן מפורט.
בהמשך לאמור לעיל אוסיף ואבהיר לרמייל משיא, כי משמעות השבת העניין לפתחה הוא
ששיקול הדעת נותר שלה. היא יכולה להחליט שלא להאריך את שירותו של העותר בשבי'ס,
כשם שהיא יכולה להחליט להאריכו. אלא שלשם החלטתה עליה להפעיל את שיקול דעתה,
ולבחון את האיזון הנכון ואת השקלול הנכון בין המרכיבים העובדתיים שבפניה בהתאם
להנחיות בית המשפט, ובכלל זאת את עבירות המשמעת לחובתו של העותר, את חוות הדעת
התקופתיות לזכותו, ואת עניין תעודת ההצטיינות כפי שתמצא לנכון (לרבות את עצם
הערכתו של המפקד הישיר את העותר, גם אם הכין את התעודה רק כמהלך קבוצתי
מתוכנן, וזו לא ניתנה בסופו של דבר באופן רשמי).
התוצאה הסופית היא שאני מקבל את העתירה, מבטל את החלטתה של רמייל משייא מיום
21.2.22 בדבר אי הארכת שירותו של העותר, ומשיב את העניין לפתחה של רמייל משייא
לשם מתן החלטה חדשה בעניין בהתאם להנחיות ולקביעות דלעיל.
לעת הזו, ועד למתן החלטה חדשה של רמייל משייא, יישאר העותר בסטטוס של עובד כסוהר
בשבייס. אין בכך משום הוראה לעניין אופן העסקתו ושיבוצו של העותר בעבודה, אם בכלל,
עניין שנתון לשיקול דעת הרשויות בשבייס. ואולם המשכורת תמשיך להיות משולמת לעותר
כסדרה, ולא על חשבון ימי חופשה, לא חופשה רגילה ולא חופשת פרישה.
מעת שתתקבל החלטה חדשה של רמייל משייא, וככל שלא תאריך את העסקתו של העותר,
יהיה העותר זכאי לחופשת פרישה לפי המקובל בשבייס, מבלי לנכות מאותה חופשה את
ימי החופשה בהם היה מאז ההחלטה נושא העתירה כאן, החלטה שבוטלה כאמור.
8 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
ba
פטר
.20
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 13025-03-22 ברבי נ' שירות בתי הסוהר
נותר עניין הוצאות המשפט.
כידוע, הכלל הוא שההוצאות הן לפי התוצאות, וכי עליהן להיות הוצאות ריאליות אך
סבירות. בעתירה הקודמת צמצמתי במעט את פסיקת ההוצאות. כעת, משנדרשנו לעניין
פעם שניה, ושוב מתקבלת העתירה, אין מקום לצמצום זה.
לפיכך אני מחייב את שביים לשלם לעותר, לידי בייך, תוך 30 יום מהיום, הוצאות משפט
ושכ"ט עוייד בסך כולל של 35,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשפייב, 24 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 9
רמר אמיר, שופט
1
2
3
4
5
6789
19
