29.8.2023
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ”צ 18984-07-22
לפני כבוד סגן הנשיאה השופט שאהר אטרש אביד
כבוד השופט ערפאת טאהא
כבוד השופטת תמר נסים שי
בעניין:
עיר האפוטרופוס לדין – עוה”ד גלית ביטון לנקרי
המערערת:
עיין בי’כ עוה”ד רפאל עמר
נגד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
השופט ש’ אטרש
ע”י ב”כ עוהייד ש. אלוני זרחיה ואח’
פסק דין (מתק או oloro)
לפנינו הליך שהתחיל כערעור בענייני אימוץ על פסק דין משלים” של בית המשפט לענייני
משפחה בנצרת (כב’ השופט מחמוד שדאפנה) מיום 27.6.2022 בתיק אימוץ 20/16, בגדרו חזר
בית המשפט על קביעתו שניתנה בפסק דינו הראשון מיום 25.9.2019 ונעתר לבקשת נציג
היועץ המשפטי לממשלה והכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי הוריה (האם המערערת
והאב המשיב 2), באימוץ סגור בהתאם להוראות סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמייא
– 1981 (להלן : “חוק האימוץ’י).
משהורינו בהחלטתנו מיום 25.10.2022 (להלן: “ההחלטה”) על מינוי מומחה נוסף, דייר טליה
אונגר (להלן : יידייר אונגר” או “המומחית’י), אשר מצאה כי המערערת נעדרת מסוגלות הורית
וכי מתקיימים התנאים להכרזתה של הקטינה כבת-אימוץ, מבקש בייכ המערערת בסיכומיו
לקבל את הערעור ולקבוע כי אין מתקיימת עילת אימוץ, וזאת בעיקר מאחר ושתי חוות
הדעת, הן של דייר כהן והן של דייר אונגר, יילוקות בכל אספקט ומשכך לא ניתן להתבסס על
מסקנותיהן”; בנוסף, מבקש ב”כ המערערת להורות על העברת התיק לבית המשפט לנוער,
תוך חידוש קשר הדרגתי ומבוקר בין המערערת לקטינה.
רקע והליכים רלוונטיים
בהחלטתנו עמדנו על הרקע, השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות. בתמצית נאמר כי
של המערערת והמשיב 2, אשר הוכרזה
המדובר בקטינה ילידת
הבת
1
.
והוצאה ממשמורת הוריה לבית משפחת אומנה ביום
בהיותה בת כשנה וחצי. בעקבות ועדות לתכנון ולטיפול שהתקיימו בעניינה
בשנים 2014 – 2016, הוחלט עייי לשכת הרווחה להתחיל בתהליך להכרזתה כבת אימוץ בשל
תפקודה הלקוי והבעייתי של המערערת.
בפסק דינו הראשון מיום 25.9.2019, החליט בית המשפט קמא להיעתר לבקשה והכריז על
הקטינה כבת אימוץ כלפי הוריה באימוץ סגור, וזאת בהסתמכו על חוות דעתה של המומחית-
הפסיכולוגית הקלינית גב’ אתיה חיות (להלן: “גב’ חיות”).
במסגרת עמיין 26389-11-19 שהוגש על ידי המערערת, קיבלו ב”כ הצדדים את המלצת
ההרכב, ומשכך הורינו על השבת הדיון לבית המשפט קמא לצורך ביצוע הערכה פסיכולוגית
מחודשת לבחינת טובתה של הקטינה ולצורך קבלת חוות דעת מקצועית אודות המסוגלות
ההורית של המערערת.
משהוחזר הדיון אליו, מינה בית המשפט קמא את הפסיכולוגית גב’ חיות לצורך ביצוע הערכה
פסיכולוגית מחודשת לבחינת טובתה של הקטינה ומינה את הפסיכולוגית הקלינית דייר נעמי
כהן (להלן: ייד”ר כהן) לצורך קבלת חוות דעת מקצועית אודות המסוגלות ההורית של
המערערת.
בחוות דעתה מיום 1.5.2020, המליצה גב’ חיות על מעברה של הקטינה למשפחה שתוכל
לאמצה, חזרה על המלצותיה הקודמות משנת 2017. בעקבות חוות דעתה, הורה בית המשפט
קמא על העברת הקטינה ממשפחת האומנה למשפחה המיועדת לאמצה.
בחוות דעתה מיום 20.5.2020, סברה דייר כהן כי אין למערערת הכלים להעניק לבתה חוויה
מתקנת ואחרת מזו שהייתה לה, כאשר הקטינה זקוקה לבית גידול שיעניק לה יציבות
וקביעות והורה שיכול לפגוש את צרכיה הרגשיים בעומק ובחדות; משכך, המליצה דייר כהן
יילאפשר הליך של אימוץ ראוי ומהיר כדי לא להמשיך בחוויית הארעיות והחסר בה שרויה
מזה שנים רבות”.
בפסק דינו המשלים, סבר בית המשפט קמא כי חוות הדעת של שתי המומחיות מחזקות את
קביעותיו בפסק הדין הראשון ומביאות שוב לאותה תוצאה בדבר הכרזתה של הקטינה כבת
אימוץ כלפי הוריה באימוץ סגור. בית המשפט קמא דחה את השגותיו של בייכ המערערת
לפסילת חוות דעתה של דייר כהן, והחליט לאמץ את חוות הדעת של שתי המומחיות
בגדרו של הערעור הנוכחי, השיגה המערערת בפנינו על הכרזתו של בית המשפט קמא כי
הקטינה הנה בת אימוץ. בהחלטתנו מיום 25.10.2022 סברנו, כי “לא ניתן לומר בוודאות
גמורה שאין סיכוי שבעתיד הנראה לעין יחול שינוי בהתנהגותה ובמצבה של המערערת, אף
בהינתן עזרה טיפולית וכלכלית סבירה; משכך נחה דעתנו, כי מן הראוי למנות מומחה נוסף
לשם קבלת תמונת מצב עדכנית ביחס לכשירותה ומסוגלותה ההורית של המערערת”
2
ובסוף האבחון בעצם יש את הדיון בשאלה האם יש להערכתה מסוגלות הורית
על בסיס הצרכים הרגשיים וההתפתחותיים של
לפגוש את הצרכים ההתפתחותיים שלה” (עמ’ 7, ש’ 30-26 לפרו’).
אמא טובה, אלא
עוד השיבה המומחית בחקירתה לבייכ היועמ”ש :
“… והשאלה העיקרית בעצם בחוות הדעת לא האם
יש את היכולות הספציפיות לעמוד מול הדרישות
האם לך
ההתפתחותיות הכל כך ייחודיות, ומורכבות של יי (עמ’ 19, ש’ 28-26
לפרו'(.
אין בידי לקבל את טענת ב”כ המערערת, לפיה, המומחית חשפה את זהותם של הורי האומנה
המיועדים לאימוץ; אמנם המומחית נקבה בשמות הפרטיים שלהם, אך אין בכך כדי לחשוף
את זהותם.
אמנם המומחית אישרה בחקירתה, כי פגשה את הבת הצעירה ללא קבלת הסכמתו של אביה,
אך אין באמור כדי להוות פגם מהותי היורד לשורשו של עניין. מדובר בעניין שאינו נמצא
בליבת חוות הדעת ואינו רלוונטי לשאלות שנתבקשה המומחית לחוות דעת בעניינן.
באשר לטענה להעדר גילוי נאות ביחס לבעלי מקצוע בהם נעזרה המומחית ובאשר לחלק מן
המסמכים עליהם נסמכה – אין בידי לקבל את טענותיו של בי’כ המערערת.
–
אמנם המומחית ציינה כי “חוות הדעת מסתמכת על מידע ועל
באשר לאנשי מקצוע –
התרשמויות אשר נאספו במהלך הפגישות…” (עמ’ 2 לחווהייד), אך לא ציינה כי עמדו
לרשותה אנשי מקצוע שהייתה יכולה להתייעץ אתם. בחקירתה השיבה המומחית :
ייבנוסף, עומד לרשותי עו”ד שאיתו אני יכולה להתייעץ אם יש לי
התלבטויות וכמו כן יכולה לקבל ייעוץ מטעם המכון של פסיכולוגית בעלת
ניסיון רב בתיקי אימוץ” (עמ’ 2, ש’ 22-20 לפרו’).
מתשובתה של המומחית עולה, כי עמדה בפניה האפשרות והיכולת להתייעץ עם אותם בעלי
מקצוע, אך לא השיבה כי הלכה למעשה היא קיבלה ייעוץ מהם.
אף אם נעזרה המומחית במומחים או בגורמי מקצוע אחרים, אין בכך כדי לפגום במהימנות
חוות דעתה, שכן בהחלטת המינוי מיום 31.10.2022 קיבלה המומחית מנדט לעשות כן :
“לצורך עריכת חוות דעתה תהיה המומחית רשאית להיעזר במומחים או
בגורמי מקצוע נוספים על-פי שיקול דעתה, ורשאית לדרוש חומר משלים
הדרוש לה מכל גורם שבידו חומר כזה” (סעיף 3 להחלטה).
11
.16
.17
.18
בנוסף, המומחית לא נדרשה ואינה חייבת לציין את בעלי המניות של מרכז דקל. לדבריה
“אין לי שום ידע בעניין הזה. אני פרילנסרית, עברתי איזשהם תהליכים עד לקבלת המינוי
הזה ואני עובדת תחת המטרייה שלהם – מכון דקלי (עמ’ 3, ש’ 2-1 לפרו’).
בעניין הדיווח של גב’ שרה עמיר מיום 18.8.2020 (נספח ב’ לסיכומי המערערת), אמנם
. מסמך זה אינו מופיע ברשימת המסמכים שהועברו לעיונה של המומחית, אך אין בכך כדי
לפגום במהימנות חוות דעתה, לא כל שכן, משהשיבה בחקירתה כי קיבלה את המסמך
כחלק ממסמכים שהעבירה ב”כ היועמ”ש לעיונה בתור נספח לתצהיר. העיקר, שמדובר
במסמך רלוונטי שעמד לעיונה של המומחית עובר למתן חוות דעתה. כבר בהחלטת המינוי
נדרשו בייכ הצדדים להמציא למומחית כל מסמך רלוונטי, והמומחית הוסמכה לדרוש חומר
משלים הדרוש לה מכל גורם שבידו חומר כזה. אף אם נפלה שגגה בזיהוי מקור המידע עליו
הסתמכה המומחית, הרי בסופו של יום נפרשה בפני המומחית מסכת חייה של המערערת
לאורך שנים, כפי שטענה ב”כ היועמ”ש ובצדק.
אין בידי לקבל את טענתו הכוללנית והסתמית של ב”כ המערערת בדבר שינוי גרסאות של
המומחית והסתרת מידע; גרסתה של המומחית בחקירתה עולה בקנה אחד עם תוכן חוות
דעתה. המומחית לא הסתירה מידע כלשהו, והשיבה בכנות לשאלות בייכ המערערת, תוך
שהותירה עלי, רושם חיובי ומהימן, הן בעניין מקצועיותה ובקיאותה בחומר והן בעניין
תשובותיה הענייניות.
20
.20
צודק ב”כ המערערת בכך, שמקור הציטוט המופיע בסוף חוות דעתה של המומחית אינו
מופיע במכתבה של שרה עמיר מיום 18.8.2020. בעניין זה ציינה המומחית בחוות דעתה
לפני הציטוט “כדברי הפסיכולוגית המטפלת בן
11
וכך גם השיבה בחקירתה “בחוות
הדעת אני מצטטת את הפסיכולוגית של יי (עמי 18, ש’ 19 לפרו’).
מקובלת עלי טענתו של בייכ המערערת, כי היה על המומחית להעביר את חומרי הגלם של
מבחן הרורשאך לעיונה של המומחית מטעם המערערת, ולא להשליך את החומר נראה לה
שלא רלוונטי. המומחית השיבה בעניין זה :
“אני מחזיקה את הדף שרשמתי בכתב יד את ההתרשמות הכללית שלי,
אתם מוזמנים לקרוא. בסופו של יום יש 8 תשובות שלא שלחתי אותם
לבוחנת כי בתוך הניתוח של המבחן בעצם רשמתי לי את הנקודות האלה
ואת התשובות הספציפיות אין לי. הוצאתי מתוכן את התמות” (עמ’ 15, ש’
36-33 לפרוי).
N
12
.21
.22
בחקירה השיבה המומחית, כי תדאג להמציא לבית המשפט סיכום טיפול של האם
הביולוגית” (עמ’ 4, ש’ 18-17 לפרו’). לטענת בייכ המערערת המומחית לא המציאה את סיכום
הטיפול. אינני סבור שיש בכך כדי לפגוע במהימנות חוות הדעת. הדרך הייתה פתוחה בפני
בייכ המערערת להגיש בקשה רלוונטית כדי להורות למומחית להמציא את המסמך הנייל. אין
במחדל כזה כדי להביא לפסילת חוות דעתה של המומחית.
אין בידי לקבל את טענתו של בייכ המערערת, לפיה, לא יעלה על הדעת שהמומחית לא תבצע
לקטינה אבחון ותסתמך על אבחון שנערך לפני כשלוש שנים.
ראשית, מדובר בעניין מקצועי הנתון לשיקול דעתה של המומחית.
שנית, המומחית נפגשה עם הקטינה במקום מגוריה במשפחת האומנה והתרשמה ממנה
באופן ישיר ובלתי אמצעי. המומחית השיבה בחקירתה ייאני פגשתי את בעצמי כדי
להתרשם בעצמי ממצבה על מנת לא להסתמך על עדות בלבד” (עמ’ 6, שי 5 לפרו’).
שלישית, המומחית לא ערכה מבחן פורמלי לקטינה, כי לדעתה זה לא היה דרוש; וכך
השיבה :
“אני בחרתי לפגוש את ולהעריך מתוך דבריהם של הורי האומנה, מתוך
כל הדיווחים העדכניים בעצם מה הייתה ההתקדמות שלה. לפגוש אותה
ולהתרשם בעצמי באיזה מקום היא נמצאת, מה מערכת היחסים שלה עם
הוריי האומנה, זה מה שבחרתי לעשות באותו מפגש, לא עשיתי שום מבחן
פורמלי ל זה גם לא היה דרוש… לא ראיתי צורך לעשות מבחנים
פורמליים עדכניים, כך להשקפתי” (עמ’ 18, ש’ 16-11 לפרו’).
לטענת בייכ המערערת, העבירה המומחית את המבחנים למערערת במהלך פגישה אחת כאשר
הספרות המקצועית דוגלת בפריסת המבחנים לשניים עד שלושה מפגשים.
מתי שהיא
המומחית השיבה בחקירתה, כי הריאיון הקליני והאבחונים שערכה למערערת ארכו כ- 7
שעות (עמ’ 9 ש’ 23-22 לפרו’), אך הוסיפה “היו הפסקות לבקשתה של
רצתה. גם אני וידאתי שיש מספיק הפסקות במהלך היום (עמ’ 10 ש’ 36-35 לפרו’).
13
.23
.24
.25
בנסיבות האמור, אינני סבור כי יש באורך הזמן שבו נערכו הריאיון הקליני והאבחונים כדי
להוות פגם מהותי, כאשר היו מספיק הפסקות במהלך אותו מפגש וכאשר המומחית קיימה
מפגש נוסף עם המערערת.
אין בידי לקבל את שלל טענותיו של בייכ המערערת באשר לאופן עריכתם של הריאיון הקליני
והמבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים. טענותיו של בייכ המערערת קיבלו מענה במהלך חקירתה
של המומחית. המומחית רכזה את כל החומר הרלוונטי עובר לעריכתם של הריאיון הקליני
למערערת והאבחונים הנוספים. אני דוחה בשתי ידיים את טענתו של בייכ המערערת, לפיה
המומחית ניגשה לבדיקה כשהיא כבר נתונה להשפעות חיצוניות ודעות קודמות. אין כל יסוד
לטענה זו. גם אם דעתה של המומחית בסופו של יום הנה כדעתם של גורמי מקצוע אחרים,
אין בכך כדי ללמד עם דעה קדומה או דעה מגמתית.
לפי התרשמותי מחוות דעתה וחקירתה של המומחית, סבורני כי המומחית עשתה את
עבודתה נאמנה. היא ערכה את המבחנים הנדרשים לאחר שקיבצה כל מידע רלוונטי אודות
המערערת והקטינה. המומחית השיבה “כשאני כותבת את חוות הדעת אני לוקחת את
המכלול של כל המידע שיש לייי (עמ’ 3, ש’ 36-25 לפרוי).
בחקירתה השיבה המומחית לעניין עת נשאלה ארוכות על ידי ב”כ המערערת אודות כל מבחן
שערכה; וכך היא תיארה את הליך האבחון :
“פגשתי את
וערכתי ריאיון קליני שבמהלכו שמעתי מפיה את
השתלשלות האירועים של חייה. לאחר מכן, היא קיבלה מטלה של מה
שנקרא מבחן HTP לצייר ציורים של עץ, של בית, של אדם, של משפחה, כדי
לקבל איזשהו מושג על חיי הנפש שלה. לאחר מכן, ערכתי בדיקת משכל,
אינטליגנציה כדי לבדוק יכולות קוגנטיביות, חוזקות ואזורי חולשה, קושי.
בנוסף יש את מבחן בנדר שבוחן מגוון יכולות, יש את מבחן רורשך שהוא
מבחן השלכתי, ויש את ה- TAT שזה מבחן שמראים תמונות ומבקשים
לספר סיפור על התמונה” (עמ’ 9, ש’ 16-11 לפרוי).
המומחית הוסיפה והתייחסה בחקירתה הן לראיון הקליני והן לכל אבחון בצורה נפרדת.
14
.26
27
א.
ב.
ג.
ד.
ה.
בעניין הריאיון הקליני, הבהירה המומחית, כי “האמיתות של העובדות אין שום דרך
להוכיח אותן, זה הסיפור שלה, הנרטיב שלה, היא מספרת את החיים שלה” (עמ’ 9,
ש’ 29-28 לפרו’). אשר לדיוק המידע שנרשס בפרק זה שבחוות דעתה, ציינה המומחית
ייאני לא יודעת להגיד בדיוק את הזמן שהיא הכירה את בן הזוג שלה, אני אוספת את
הפרטים מתוך התסקירים. יכול להיות שבתסקיר משנת 2016 היה כתוב ככה ויכול
להיות שעשיתי טעות בחישובי (עמ’ 10, 17-16 לפרו’).
אשר לשימוש במבחן WAIS שלוש ולא במבחן העדכני WAIS ארבע, השיבה המומחית,
כי אפשר עדיין להשתמש ב- WAIS שלוש (עמ’ 12, ש’ 13 לפרו’) וכי ייוויז 3 נחשב כמבחן
תקף לכל דבר ומשתמשים בו בכל המסגרות… זה מבחן תקף ורלוונטי שמשתמשים
בו לאבחון של מסוגלות הורית” (עמ’ 12, ש’ 26-23 לפרו’) בתשובה לשאלת בית
המשפט הוסיפה המומחית, כי אין הבדל מהותי בין ווייז 3 לבין ווייז 4, רק במספר
פריטים קטנים (עמ’ 12, ש’ 32-31 לפרו’).
בעניין הפערים בין תתי-התחומים במבחן הוכסלר, השיבה המומחית, כי כאשר
קיימים פערים בין החלק הביצועי למילולי, נשאלת השאלה מה ההסבר לאותם
פערים. במקרה של המערערת, החלק המילולי היה נמוך יותר משמעותית מהחלק
הביצועי, והסבר לאפשרי לכך הוא, שלמערערת יש הפרעת קשב וריכוז ולקויות למידה
(עמ’ 13, ש’ 22-11 לפרו’).
המומחית הבהירה כי “מבחן האינטליגנציה הוא מרכיב אחד מיני מרכיבים רבים
בנוגע להחלטה למסוגלות הורית” (עמ’ 13, ש’ 23 לפרו’).
אשר למבחן ה- TAT, המומחית הסבירה כי מבחן זה אינו עומד בפני עצמו אלא מבחן
נוסף לשאר המבחנים, כאשר בחירת כרטיסי התמונות המוצגים לנבחן נתונה לשיקול
דעת הבוחן, ואין מספר מינימום של תמונות. המומחית הדגישה, כי מדובר במעין כלי
עזר בתוך המכלול ולא במבחן נפרד (עמ’ 14, ש’ 8-3 לפרו’).
ו. אשר למבחן רורשאך, הבהירה המומחית כי “יש לו תוקף נמוך אבל הוא חלק
מהסוללה הכללית של האבחונים” (עמ’ 15, ש’ 4 לפרוי) וכי השלימה את
הבדיקה וגם אני” (עמ’ 15, ש’ 12 לפרו’). לפי הסברי המומחית, “התוקף של המבחן
הרורשך, הוא כשיש 15 תשובות ומעלה. יש 10 קלפים, כשיש 15 תשובות ומעלה
11
המבחן תקף ואם יש פחות תשובות ההתייחסות היא לא בהכרח פר תמונה אלא שוב
בהצלבה עם מבחנים אחרים אפשר לבדוק את התמונה הקלינית הכללית. מכיוון
שהיו פחות מ- 15 תשובות, היו 12 תשובות, זו היתה ההתייחסות שלי, חלק ממכלול
של המבחנים ההשלכתיים האחרים” (עמ’ 15, ש’ 16-12 לפרוי). המומחית הוסיפה
בגילוי לב כי “אין לי את 12 התשובות הספציפיות האלה שבעצם לא היו תקפות
למבחן והשתמשתי בהם בתוך הדיון הכללי כשעשיתי את האינטגרציה של
האבחונים וברגע שכתבתי את הדוח, וכך אני עושה, אני משליכה את כל מה שלא
רלוונטי” (עמ’ 15, ש’ 27-25 לפרו’).
לגבי מבחן HTP בגדרו נדרש הנבחן לספר סיפור על ציור המוצג לו, השיבה המומחית
מיעטה מאוד בלספר סיפורים, היו לנו חילופי דברים לגבי מה זה דמיון, היא
לא כל כך הבינה למה אני מתכוונת בלספר סיפור מהדמיון” (עמ’ 16, ש’ 23-22 לפרו’).
15
ט.
המומחית השיבה לעניין בכל הנוגע לפגישות שקיימה פגישת האינטראקציה עם
המערערת ובתה הצעירה, שתי פגישות עם הורי האומנה ופגישה עם הקטינה. לסיכום
השיבה המומחית, כי עמדתה המקצועית הנה ייעל סמך כל המכלול של כל האבחון
הזה, כל השתלשלות העניינים, הכל. זה לא על סמך דבר אחד” (עמ’ 19, שי 7 לפרו’).
המומחית פנתה לגורמי מקצוע מסוימים, לפי שיקול דעתה המקצועי, כדי לקבל מידע
ועדכונים רלוונטיים. ב”כ המערערת היה רשאי להמציא למומחית כל חומר רלוונטי
גם ביחס לבני משפחתה של המערערת, לרבות אחיה הבוגרים של הקטינה.
בניגוד לטענתו של בייכ המערערת, המומחית לא התעלמה מרצונה הכן והאמיתי של
המערערת ומתהליך השיקום שלה, אך סברה כי אינה בעלת מסוגלות הורית מספיקה
אף אם מביאים בחשבון את תהליך שיקומה החיובי. אשר להליך השיקום ולמצבה
של המערערת כיוס, ציינה המומחית בחוות הדעת :
ייהטלטלות והמעברים לצד הנוכחות של סמים בחייה, מצביעים על כך
שתהליך השיקום בעיצומו והדרך עוד ארוכה לפניה. כיום מגדלת
בגפה את שני ילדיה הנוספים מנישואיה השניים, האחד בעל צרכים
מיוחדים (הירוציפולוס) והשנייה עם לקות תפקודית בלב. היא סובלת
בעצמה מבעיות בריאותיות (אפילפסיה, גידול ברחם) שאינן מטופלות…”
(עמ’ 13 פסקה אחרונה).
בהמשך הוסיפה המומחית :
מצבה כיום לאחר גירושין טריים, עם בעיות בריאותיות שאינן מטופלות וילד
בעל צרכים מיוחדים, ללא תמיכה מהגרוש ותמיכה מצומצמת של הסבים.
במקרה הנ”ל, חשוב לעשות את ההבחנה בין צרכי השיקום של האם לבין צרכי
אינם
). מתוך הנתונים הקיימים נראה שתנאי חייה של
השיקים של
מיוצבים דיים והיא זקוקה לתמיכה רבה מגורמים חיצוניים. בעצמה מעיה על
גוזל את רוב זמנה וסובלת מחסך ביחסיה עם האם היא
כך שהבן
אמנם מגדלת את שני ילדיה הצעירים, אך אין זה מעיד על מסוגלותה ביחס
שעברה בחייה טלטלות רבותיי (עמ’ 14 לחווהייד).
אשר לרצונה של המערערת ציינה המומחית :
“חשוב לעשות הפרדה בין תהליכי השיקום החיוביים שהאם עוברת
ויכולתה עכשיו ובעתיד לבין תהליכי השיקום ש עוברת. הרצון של האם
לחייה אינו מוטל בספק, ולצד זה קיים חוסר עקביות
להחזיר את
במאמציה… נראה שהמוטיבציה של מונעת מהצורך בתחושת מסוגלות
16
והצלחה, ולא ממחשבה על טובתה של שכן ברור שאין בחייה של
משאבים פנימיים וחיצוניים מספקים לגידולה של
עבור
שנמצאת בתהליך שיקום ולומדת כיצד להיות אם מיטיבה
לילדיה, נדרשת עבודה חינוכית וטיפולית רבה” (עמ’ 15 לחווהייד).
ובמקום אחר ציינה המומחית :
ייעל אף רצונה הכן של האם, היא איננה מסוגלת לנהל קשר יציב ועקבי עם
לעמוד בזמנים ובגבולות, להכיל את מרוכבות הסיפור של ולקבל
את העובדה כי המשפחה המאמצת היא האלטרנטיבה הטובה מבין כל
האפשרויות” (עמ’ 16 לחווהייד).
המומחית חזרה על עמדתה האמורה גם במהלך חקירתה; וכך השיבה :
“… ובתוך חוות הדעת שלי אני גם כתבתי ש עוברת תהליכים
משמעותיים במסוגלות ההורית שלה אז זה לא שזה בלתי נראה או שלא
נלקח בחשבון, בהחלט אפשר לראות את ההתקדמות והרצון שלה… (עמ’ 8,
ש’ 33-31 לפרוי).
בהמשך הוסיפה המומחית, כי למערערת יש הרבה כוחות (עמ’ 9, ש’ 2 לפרו’).
למותר לציין, כי הרצון הסובייקטיבי החיובי של המערערת אינו מספיק כדי למנוע את
התוצאה הקשה של ניתוק הקשר, אלא נחוצה גם המסוגלות האובייקטיבית לעמוד
בחובותיה כלפי הקטינה, וכפי שציינה המומחית “אין בחייה של משאבים פנימיים
וחיצוניים מספקים לגידולה של
נוכח כל המקובץ לעיל, אין בידי לקבל את עמדתו של בייכ המערערת, לפיה המומחית חטאה
לתפקידה וכשלה במלאכת עריכת חוות הדעת והסקת המסקנות. כפי שכבר ציינתי,
המומחית עשתה את עבודתה נאמנה ובצורה מקצועית והותירה עלי רושם חיובי ומהימן.
משלא עלה בידו של ב”כ המערערת לשכנע בדבר קיומם של טעמים מיוחדים ובעלי משקל
המשכנעים ומצדיקים סטייה מהמלצותיה של המומחית, ומשלא הוצגה כל חוות דעת
מקצועית התומכת בעמדתו, אני מחליט לאמץ את עמדתה המקצועית והמלצותיה של
המומחית.
17
סוף דבר, על סמך כל החומר המונח בפנינו, ובעיקר חוות דעתה של המומחית, ועם כל ההבנה
למערערת, אמליץ לחבריי כי נורה על דחיית ערעורה של המערערת ונקבע כי בנסיבות המקרה
דנן מתקיימת העילה הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ בדבר הכרזתה של הקטינה כבת
אימוץ, ונורה על צמצום צו האימוץ (אימוץ סגור) בהתאם להוראות סעיף 16(1) לחוק
האימוץ.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
השופט ע’ טאהא:
אני מסכים.
השופת ת’ נסים שי:
אני מסכימה.
הוחלט אפוא, פה אחד, כאמור בחוות דעתו של השופט ש’ אטרש.
ניתן והודע היום יב’ אלול תשפ”ג, 29.8.2023 בהעדר הנוכחים.
שאהר אטרש.
סגן נשיאה, שופט
ערפאת טאהא,
שופט
תמר נסים שי,
שופטת.
שאהר אטרש
סגן נשיאה, שופט
ערפאת טאהא,
שופט
תמר נסים שי.
שופטת
18
(פסקה 10). בהמשך לכך, הורינו על מינויה של דייר אונגר, פסיכולוגית קלינית, אשר תחווה
דעתה בדבר המסוגלות ההורית של המערערת, יכולתה לגדל את הקטינה עם עזרה או בלעדיה
וצמצום תוצאות האימוץ.
חוות דעתה של ד״ר אונגר
בחוות דעתה מיום 26.1.2023, ציינה דייר אונגר כי ממצאי האבחון מעידים כי המערערת
בעלת כישורים קוגניטיביים גבוליים המצויים בטווח הנמוך של האוכלוסייה, היא בעלת
מבנה אישיותי גבולי, הכולל מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה, דפוס
בלתי יציב במערכות יחסים בינאישיות, הנע בין קצוות של אידיאליזציה והפחתת ערך. דימוי
עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה ואימפולסיביות. עוד ציינה, כי אצל הקטינה חל שיפור בכל
המדדים, שכן הורי האומנה מתארים קשר קרוב לקטינה. לפי התרשמותה והערכתה
המקצועית, הורי האומנה המיועדים לאימוץ עושים את עבודתם נאמנה ובעלי מסוגלות
הורית גבוהה. המומחית ערכה, בין היתר, פגישת אינטראקציה עם המערערת ובתה הצעירה
(בת 5). המומחית סבורה, כי גירושיה הטריים (מבן זוגה השני על רקע השימוש שלו בסמים)
מדגישים את הקושי של המערערת להחזיק את טובת ילדיה מעל לסיפוק צרכיה וחסכיה
הרגשיים. הטלטלות והמעברים לצד הנוכחות של סמים בחייה, מצביעים על כך שתהליך
השיקום בעיצומו והדרך עוד ארוכה לפניה. כיום, המערערת מגדלת בגפה את שני ילדיה
הנוספים מנישואיה השניים, האחד (בן 6) בעל צרכים מיוחדים, והשנייה (בת 5) עם לקות
תפקודית בלב. המערערת עצמה סובלת מבעיות בריאותיות שאינן מטופלות. תנאי חייה של
המערערת אינם מיוצבים דיים והיא זקוקה לתמיכה רבה מגורמים חיצוניים. בעצמה מעידה
כל כך, שהבן גוזל את רוב זמנה והבת סובלת מחסך ביחסיה עם האם. היא אמנם מגדלת את
שני ילדיה הצעירים, אך אין זה מעיד על מסוגלותה ביחס לקטינה שעברה בחייה טלטלות
רבות.
בעניין המסוגלות ההורית של המערערת, סברה המומחית כי ניתן לקבוע כי לא נמצאו
סממנים היכולים להעיד על רמת מסוכנות פיזית לילדיה, יחד עם זאת, ועל אף שבשנים
האחרונות הלכה ונפתחה לקבלת סיוע מגורמים סביבתיים, ניתן לראות כי באורח חייה של
האם לא חל שינוי מהותי, ותנאי דחק קיימים בכל היבטי חייה. במצב כזה, היא חסרה את
התנאים הנדרשים לחינוכה וגידולה של הקטינה. המוטיבציה ההורית שלה שמה בראש את
סיפוק צרכיה הפגועים על חשבון התפתחותם המיטיבה של ילדיה.
אמנם המומחית סבורה, כי הרצון של המערערת להחזיר את הקטינה לחייה אינו מוטל
בספק, אך לצד זאת קיים חוסר עקביות במאמציה. נראה שהמוטיבציה של המערערת מונעת
מהצורך בתחושת מסוגלות והצלחה ולא ממחשבה על טובתה של הקטינה, שכן ברור שאין
בחייה של המערערת משאבים פנימיים וחיצוניים מספקים לגידולה של הקטינה.
3
לבסוף, ממליצה המומחית שלא לאפשר פתיחת הסדרי ראיה עם המערערת לאחר ניתוק של
6 שנים, שכן מפגש כזה עשוי רק להגביר את הבלבול והכמיהה ולחבל בתהליך שיקומה של
הקטינה, שגם כך נמצאת בבלבול זהויות. פתיחת הקשר בשלב זה, כשהקטינה בעיצומו של
תהליך הסתגלותה למשפחה החדשה, עלול להזיק לה קשות בתהליך שיקומה, שלא לומר
הרסני עבורה.
המומחית השיבה במכתבה מיום 26.2.2023 לשאלות הבהרה שהופנו אליה על ידי ב”כ
היועמ”ש. בתשובה לשתי השאלות הראשונות ביחס למסוגלותה ההורית של המערערת
ולאפשרות שיפור מצבה בעתיד, ציינה המומחית, כי חסרה למסוגלות ההורית
להתמודד עם מורכבות האתגרים הניצבים בפני הקטינה, כך שגם בהינתן תמיכה כלכלית
וטיפול הדבר לא ישנה את המורכבות ש מביאה איתה לצד המורכבות ש נושאת
עמה”.
בתשובה לשאלה השלישית, ביחס לשמירת הקשר בין המערערת ובין הקטינה, השיבה
המומחית, כי “בהתחשב במעברים ובטלטלות הרבות ש עברה מאז היותה פעוטה ועד
היום שבמהלכם פיתחה בלבול בזהות ההורית ובשייכותה המשפחתית, נוכחותה של האם
שלא פגשה מזה שנים תוסיף עוד בלבול ועלולה להזיק לתהליכים הרגשיים שהיא עברה
ועוברת בתקופה זו. יתירה מזאת, הכניסה לתקופת ההתבגרות כשלעצמה מציבה קשיים
ואתגרים רבים ובין היתר בשאלות של זהות ושייכות והדבר עלול להציף את
לכוחותיה וליכולתה להכיל את הבלבול בין שלוש דמויות אם, בזמן שהיא כה זקוקה לייצוב
כל מערכות התומכות בהיי.
מעבר
לבקשת בייכ המערערת שמענו בדיון מיום 8.5.2023 את חקירתה של המומחית.
בייכ המערערת חקר ארוכות את המומחית אודות ניסיונה המקצועי, המסמכים שעמדו
בפניה, מקורות המידע הנוספים, הבדיקות והמבחנים הפסיכודיאגנוסטיים שהועברו
ותקפותם, השיחות והפגישות שקיימה עם המערערת, עם הקטינה ועם ההורים המיועדים
לאימוץ.
בתשובותיה לשאלות ב”כ היועמ”ש, אישרה המומחית כי ערכה את חוות-דעתה על-פי
הכללים הנהוגים של הפסיכולוגים, וכן אישרה כי ערכה את כל הבדיקות הנדרשות.
4
.5
.6
לטענת בייכ המערערת, נמצאו כשלים רבים בחוות דעתה של המומחית הפוגעים במהימנותה
ובמקצועיותה. לשיטתו, הצגת העובדות באופן שגוי עלולה להביא בסופו של יום למסקנה
שגויה. הבדיקה שערכה המומחית הייתה רצופה בפגמים וכשלים מהותיים. עוד נטען, כי
המערערת לא זכתה ולו פעם אחת לבדיקת מסוגלות הורית הוגנת ומקצועית דיה, וכי
“במקרה שלפנינו חוות הדעת לוקות בכל אספקט ומשכך לא ניתן להתבסס על מסקנותיהן”.
א. הכרת חוק האימוץ
בייכ המערערת טוען, כי עיון בחוות דעתה וחקירתה של המומחית מלמד שאיננה מכירה
את חוק האימוץ; המומחית לא ערכה מעולם חוות דעת בנוגע להערכת מסוגלות הורית
בתיקי אימוץ. מבחינתה, פתיחת תיק האימוץ נעשה יידרך סעיף 12ג’ לחוקיי, כאשר הסעיף
הנכון הוא סעיף 13 לחוק. עוד נטען, כי לפי הספרות המקצועית, המומחה חייב להכיר את
החוקים הנוגעים למקרה שלפניו. בנוסף נטען, כי המומחית חשפה את זהותם של הורי
האומנה המיועדים לאימוץ, ועברה עבירה אתית עת בדקה את הבת הצעירה ללא קבלת
הסכמתו של אביה.
ב. גילוי נאות ומהימנות
לטענת בייכ המערערת, חוות דעתה של המומחית נעדרת כל מידע באשר לאנשי הצללים,
הן בהתייחס לעורך הדין והן בהתייחס לפסיכולוגית המייעצת, שבהם נעזרה המומחית.
עוד נטען, כי בחוות הדעת לא צוין שאחת מבעלי המניות של מרכז דקל הינה עובדת
סוציאלית.
באשר לחלק מן המסמכים עליהם נסמכה המומחית בחוות דעתה, טוען ב”כ המערערת, כי
הדיווח של הגב’ שרה עמיר (עוייס מנחת אומנה) משנת 2020 (נספח ב’ לסיכומי המערערת)
אינו מצוין ברשימת המסמכים שהועברו למומחית, ויש לתהות ולהתחקות אחר הגורם
האלמוני שהעביר את הדריים הנייל לידי המומחית. עוד נטען, כי לאחר עיון באותו דיווח לא
נמצא את אותה פסקה המצוטטת בעמוד האחרון של חוות הדעת. בחקירתה מסרה
המומחית גרסה אחרת, לפיה, היא מצטטת את הרווחה שמצטטת את הפסיכולוגית של
הקטינה.
לשיטתו של בייכ המערערת, שינוי גרסאות המומחית והסתרת מידע מעיבים על אמינותה
ופוגעים במהימנותה של חוות הדעת. ב”כ המערערת מוסיף, כי המומחית בחרה שלא
להעביר את חומרי הגלם של מבחן הרורשאך ולא העבירה עד היום סיכום הטיפול של
המערערת, כפי שהתחייבה במהלך חקירתה.
עוד נטען, כי לא יעלה על הדעת שהמומחית לא תבצע לקטינה אבחון ותסתמך על אבחון
שנערך לפני כשלוש שנים בעת שהקטינה נמצאה במצב שונה לגמרי.
5
המערערת.
עוד נטען, כי אופן עריכת שאר המבחנים נמצא כלא עדכני בחלקו, דוגמת עריכת מבחן
וכסלר ישן וכלא אמין במיוחד בכל הקשור למבחנים ההשלכתיים, דוגמת מבחן הרורשאך
ומבחן TAT; בייכ המערערת מוסיף וטוען, כי בעניין זה רב הנסתר על הגלוי באשר להשמדת
הראיות ואי-העברת חומרי הגלם למומחית מטעם המערערת, כל זאת בניגוד לכללי
האתיקה, המחייבים שמירת חומרי הגלם.
בנוסף נטען, כי מלאכת הסקת המסקנות נמצאה חסרת תוקף ואינה משקפת את חומרי
הגלם; ובנוסף נמצאו טעויות בעיבוד הנתונים במבחן הוכסלר, שכן הפערים בציונים בין
תתי התחומים פוגעים באמינות תוצאות המבחן.
ד. מסוגלות הורית
לטענת ב”כ המערערת, בפרק “סיכום ודיון” שבחוות הדעת, ינתלית המומחית על חוות
דעת ישנות ועל עמדת משרד הרווחה”, ובכך למעשה נפגע תוקפה ומהימנותה של חוות
הדעת. ב”כ המערערת חוזר וטוען, כי לא זו בלבד שמלאכת עריכת האבחון נעשתה באופן
לקוי, גם פרק הדיון נעדר כל אינטגרציה עם המבדקים, לא כל שכן מסקנות חוות הדעת
מוטות מאירועים ומסמכים שונים.
בהינתן כל אלה, סבור ב”כ המערערת כי המומחית חטאה לתפקידה וכשלה במלאכת
עריכת חוות הדעת והסקת המסקנות העצמאית.
6
תשובת ב”כ היועמ”ש
.8
בייכ היועמ”ש מבקשת לקבוע כי הוכח כי המערערת אינה מסוגלת לדאוג לקטינה כראוי בשל
התנהגותה או מצבה, ואין סיכוי שהתנהגותה או מצבה ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף
עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הרווחה לשם שיקומה; בנוסף, היא מבקשת
לקבוע כי טובת הקטינה תהא באימוצה על ידי המשפחה בביתה גדלה, וכי תוצאות האימוץ
לא יצומצמו.
בייכ היועמ”ש הפנתה בסיכומיה לפסק דינו המשלים של בית המשפט קמא שלא בוטל, אשר
קבע את חוסר מסוגלותה של המערערת לגדל את הקטינה, לחוות דעתה של דייר כהן
ולחקירתה בבית המשפט קמא, וכן לחוות דעתה של דייר אונגר ולתשובותיה לשאלות
ההבהרה.
ב”כ היועמ”ש השיבה בסיכומיה להשגותיו של ב”כ המערערת על חוות דעתה של דייר אונגר
כדלהלן :
:
ג.
א.
באשר לטענה לפיה המומחית אינה מכירה את חוק האימוץ – נטען כי בעת חקירתה
לא הציג ב”כ המערערת בפני המומחית את הספר המוזכר בסיכומיו ולא ניתנה
למומחית הזדמנות להביע דעתה על כך. עוד נטען, כי תשובתה של המומחית בחקירתה
הנגדית, לפיה ייהשאלה העיקרית בעצם בחוות הדעת לא האם אמא טובה, אלא
יש את היכולות הספציפיות לעמוד מול הדרישות ההתפתחותיות הכל כך
האם ל
ייחודית ומורכבות של , ממחישה כי יש לה הבנה וידיעת הפן המשפטי הנדרש
על-פי חוק האימוץ.
ב.
ד.
ה.
נטען כי
באשר לטענה כי המומחית לא ביקשה את הסכמת אביה של הקטינה
המומחית אישרה בחקירתה כי הייתה צריכה לקבל את הסכמתו של האב לבדיקת
בתו, אך לא קיבלה הסכמה כאמור.
באשר לטענה לפיה המומחית חשפה את זהותם של הורי האומנה – נטען כי המומחית
נקבה בשם פרטי של בני משפחת האומנה ואין בכך חשיפת זהות הורי האומנה.
באשר לטענה לפי המומחית לא גילתה גילוי נאות (לא ציינה כי אחת מבעלי המניות
של המכון בו היא עובדת הינה עוייס, ולא ציינה כי התייעצה עם עורך דין) – נטען כי
אין לראות במעשים אלו חוסר גילוי נאות מצד המומחית.
–
באשר לטענה בעניין הפגיעה במהימנות המומחית הנסמכת על הצגת גרסה אחרת
בעת עדותה למקור המסמכים עליהם הסתמכה נטען כי לנוכח ריבוי המסמכים
שהועברו למומחית, אך טבעי כי נפלה שגגה בזיהוי מקור המידע עליו הסתמכה
המומחית, כאשר בסופו של יום, נפרשה בפני המומחית מסכת חייה של המערערת
לאורך שנים.
7
ז.
ח.
ט.
באשר לטענה לפגם שנפל בהליך האבחון – נטען כי ב”כ המערערת לא הביא בפני
המומחית את הספרות המקצועית הדוגלת לטענתו בפריסת המבחנים למספר מפגשים,
כך שלא ניתנה התייחסותה לאותה טענה.
באשר לטענה לפיה המומחית לא דאגה לפנות ולקבל ממצאים עדכניים בדבר
המערערת טרם עריכת הבדיקה – נטען כי המומחית השיבה בחקירתה כי שוחחה יום
לפני עם עוייס המשפחה על מנת להתעדכן לפני הדיון ; מאמירה זו, כך לשיטתה של בייכ
היועמ”ש, וכן מידיעת המומחית בדבר חלוקת העבודה בין העוייס אורטל לעוייס דורית
ניתן להבין כי המומחית שוחחה לפני כן עם העוייס המטפלות כיום במערערת.
באשר לטענה לפיה קריאת חוות הדעת טרם הריאיון הקליני יצרה אצל המומחית
הטייה שבגינה חוות דעתה אינה אובייקטיבית – נטען כי ב”כ המערערת לא הציג כל
אסמכתא בפני המומחית הדורשת כי קריאת מסמכים אלו תעשה לאחר הריאיון עם
המערערת.
באשר להשגות המערערת על דרך עריכת הבדיקה והמבדקים בהם השתמשה
המומחית – נטען כי השגות המערערת נטענו ללא המצאת כל אסמכתא בדבר הדרך
הנדרשת לעריכת הבדיקות, וללא מתן אפשרות למומחית להתמודד עם השגותיה.
בייכ היועמ”ש הדגישה בסיכומיה, כי המומחית ענתה כי ערכה את חוות דעתה על-פי הכללים
הנהוגים של הפסיכולוגים, וכן העידה כי ערכה את כל הבדיקות הנדרשות וכי מידע נוסף
מגורם כלשהו לא היה תורם משמעותית.
ליכם טוענת ב”כ היועמ”ש, כי בהתאם להלכה הפסוקה בעניין פסילת חוות דעת מומחה,
ומשלא הוכיחה המערערת כי נפל פגם בהתנהלות המומחית, ובוודאי לא פגם היורד לשורשו
של עניין אשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין קשה, אין מקום לפסול את חוות דעתה של
המומחית. עוד נטען, כי אין מקום לקיום קשר בין המערערת לקטינה, וכי עמדה זו עולה
בקנה אחד עם המלצות הגורמים המטפלים בקטינה, עמדת ענייס שירות למען הילד וכן
עמדתה של האפוטרופא לדין של הקטינה.
.10
.11
דיון והכרעה
לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בחוות הדעת השונות ובשאר החומר שהובא לפתחנו, באתי
לכלל מסקנה כי אין בנמצא עילה מוצדקת לפסילת חוות דעתה של דייר אונגר; אף אם חוות
דעתה אינה כלילת השלמות, עדיין לא שוכנעתי כי נפל בה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין
ושיש בו כדי לגרום עיוות דין קשה. לפי התרשמותי, בקשתה של המערערת לפסול את חוות
דעתה של המומחית אינה בשל פגמים שנפלו בה כביכול אלא בשל כך שהתוצאה שנקבעה בה
אינה נושאת חן בעיניה.
8
12
.(17.4.2018
עוד נקבע בפסיקה כי יש ליתן משקל רב לחוות דעת מומחה, באופן שבית המשפט יאמץ
ככלל את המלצת המומחה שמינה, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים ובעלי משקל
המצדיקים סטייה מאותה המלצה. סעד של פסילת חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית
המשפט יינתן רק במקרים נדירים בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי לגרוס
לעיוות דין חמור. בעניין זה נקבע ב- בעיימ 789/18 הנ”ל (פסקה 6) כדלהלן :
“חוות דעת מומחה מהווה כלי חשוב בו מסתייע בית המשפט בבואו להכריע
בסוגיות שאינן בידיעתו השיפוטית, כמו למשל היבטים מקצועיים של
המסוגלות ההורית. על כן, מינוי מומחה שיחווה דעתו בתיקים אלה מהווה
לחם חוק. וכבר נכתב בעבר כי יש משקל רב לחוות דעת מומחה (בע”מ
7204/10 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (22.2.2011),
פסקה 9 (להלן: עניין פלונית 2); על פסק דין זה נערך דיון נוסף, שאישר את
התוצאה והוגדר לעיל כעניין פלונית, הדיון הנוסף). ככלל, יאמץ בית המשפט
את המלצת המומחה שמינה, אלא אם כן קיימים טעמים בעלי משקל
ומשכנעים המצדיקים סטייה מאותה המלצה (השוו: בע”מ 9358/04 פלונית
נ’ פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 10 (2.5.2005)). ואולם, בית המשפט הוא
הפוסק האחרון. אכן, בית משפט הוא בעל ניסיון ובאחריותו ליישם את חוק
האימוץ על המקרה הקונקרטי. הוא אינו מומחה בתחום הפסיכולוגיה בפני
עצמו, אך תפקידו וחובתו לבחון את המומחה המקצועי לרבות האפשרות של
דחיית חוות דעתו. חקירת המומחה בבית המשפט עשויה להיות שלב חשוב
במלאכה. מדובר בתחום רגיש, הדורש בחינת ההורה הביולוגי מצד אחד
והבנת הקטין מן הצד האחר. מכאן, חיוניותה של חוות דעת המומחה. לכן,
אף נקבע בפסק הדין הקודם כי בנסיבות העניין נדרשת חוות דעת מקצועית
עדכנית בטרם הכרעה”.
בייכ המערערת עותר לפסילת חוות דעתה של המומחית ממגוון טעמים שונים ; מאידך, בייכ
היועמ”יש סומכת את ידיה על חוות דעתה של המומחית ומבקשת לקבלה.
עיננו הרואות, כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשלב זה בעיקר בחוות דעתה של
המומחית, המשקיפה ומתייחסת לכלל החומר שהצטבר עד כה מטעם הגורמים השונים.
עוד אנו רואים, כי טיעוניו של ב”כ המערערת אינם מתמקדים בכשלים או בפגמים
9
.13
.14
קונקרטיים, אלא לשיטתו חוות דעתה של המומחית יילוקה בכל אספקט ולא ניתן להתבסם
על מסקנותיה”.
אדון להלן בטענותיו העיקריות של בייכ המערערת.
לא מצאתי כל ממש בטענתו של ב”כ המערערת, לפיה, המומחית אינה מכירה את חוק
האימוץ.
בחוות דעתה פירטה המומחית את השכלתה (פסיכולוגית קלינית מומחית החל משנת
2012), ניסיונה התעסוקתי (עריכת חוות דעת לבתי המשפט, אבחוני מסוגלות ואבחוני
אישיות ביימרכז דקליי החל משנת 2019) והעיסוקים שלה בהווה (“טיפול, הדרכה פרטנית
וקבוצתית, אבחונים פסיכו-דיאגנוסטיים, ומנחת סדנאות”). המומחית אף פירטה את
המסמכים שהועברו לעיונה ומקורות מידע נוספים במהלך עריכת חוות הדעת, את
המבחנים שהועברו [ייראיון קליני, ציורים (HTP), הערכת משקל (3 WAIS), בנדר, מבחן
תפיסתי השלכתי (רורשאך), TATיי). המומחית ציינה באופן ברור, כי “מטרת האבחון : חוות
דעת עדכנית בנוגע למסוגלותה ההורית של ; היא תארה את “הריאיון הקליני”,
תוצאות המבחנים, המפגש עם הורי האומנה המיועדים לאימוץ, הפגישה עם הקטינה,
פגישת אינטראקציה עם המערערת ובתה הצעירה; בחלקה האחרון של חוות הדעת, ערכה
המומחית ייסיכום ודיון”, בגדרו ציינה באופן ברור את הדברים הבאים :
ייבבואנו לדון בשאלת יכולתה ו/או מסוגלותה ההורית של עלינו לבחון:
1. בחינת העדר מסוגלות הורית המתבטאת בהתנהגות מסוכנת
(פיזית/נפשית) נסיבות חיים וסך התנאים והמשאבים
הפנימיים/החיצוניים הזמינים לה.
2. צפי האם ההתנהגות/מצב ישתנה בעתיד.
.3
טובת הקטינה.”
יוצא, כי המומחית הייתה מודעת לסוגיות שעליה לדון בהן, למטרת האבחונים שערכה ולתכלית
חוות דעתה. אמנם בחקירתה השיבה המומחית כי ערכה כ- 10 חוות דעת בעניין מסוגלות הורית,
אך מדובר בחוות דעת ראשונה שלה בתיק אימוץ; אין בעובדה זו כשלעצמה כדי ללמד על כך כי
המומחית אינה מכירה את חוק האימוץ. גם הטעות שנפלה בציון הסעיף הרלוונטי בחוק האימוץ
אין בה כדי ללמד על כך. מכלול הדברים מלמד כי המומחית הייתה ערה ומודעת לשאלה
העיקרית שעליה לחוות דעת בעניינה ולהבנת וידיעת הפן המשפטי הנדרש על-פי חוק האימוץ;
כך השיבה המומחית בחקירתה הנגדית :
“… שהרי מסוגלות הורית מורכבת משני מרכיבים האחד, היכולת של האם
לספק את צרכיה הבסיסיים של הקטינה והמרכיב השני, שנבדק מול הילדה
הספציפית, מה הם הצרכים ההתפתחותיים והמצב הספציפי של הילדה הזו
10
