לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן
מבקש/תובע
גל אקוקה
ע”י ב”כ עו”ד אברהם ישראל
נגד
משיבה/נתבעת
משיבה פורמאלית
נפולוני בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד ענבל לביא ועו”ד דניאל אלימלך
עו”ד ענבל לביא בתפקידה ככונסת נכסים
<#8#>
החלטה
הבקשה:
1. לפני בקשה לעיכוב הליכי הוצל”פ המתנהלים בתיק מימוש משכנתא בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בתיק שמספרו 580262-05-22 (להלן: “תיק ההוצל”פ”).
2. הבקשה באה לפני כסעד זמני במסגרת תורנות.
3. בקצירת האומר, גל אקוקה (להלן: “המבקש”), יחד עם גרושתו אורלי אקוקה (להלן: “אורלי”) התקשר ביום 15.11.2016 בהסכם הלוואה (להלן: “הסכם ההלוואה”) עם המשיבה 1 (להלן: “המשיבה”).
ב”כ המשיבה, עו”ד ענבל לביא, מונתה ככונסת נכסים במסגרת תיק ההוצל”פ ולכן צורפה בתיק זה כמשיבה פורמאלית, המשיבה 2.
הסכם ההלוואה צורף כנספח 1 לבקשה.
המבקש נטל הלוואה כספית מאת המשיבה. לפי סעיף 2 להסכם מדובר בהלוואה בסכום של 2.5 מיליון ₪ בפריסה ובתנאי תשלום וריבית כמפורט בהסכם ההלוואה.
לפי סעיף 4 להסכם ההלוואה, שיעבדו המבקש ואורלי במשכנתא מדרגה ראשונה את זכויותיהם בבית מגורים שברחוב אצ”ל 35 בהרצליה פיתוח, הידוע גם כגוש 6668 חלקה 1287 (להלן: “הנכס” או “בית המגורים”).
זהו הנכס שאת מימושו עותר המבקש לעכב באמצעות הבקשה שלפני.
4. המבקש טוען בתצהירו כי הסכם ההלוואה לקה בחובות הגילוי ולא נמסרו לו פרטים מלאים על ההלוואה – לשיטתו שלוש הלוואות – אותן קיבל. עוד לטעמו, ההסכם לא עומד בדרישות חוק אשראי הוגן התשנ”ג-1983 (להלן: “חוק אשראי הוגן”) שכן לא נקובים בו תקופת ההלוואה וסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה, כמו גם שיעור הריבית או ריבית הפיגורים.
5. המבקש טוען, כי הריבית על פי הסכם ההלוואה עומדת על 26.8% לשנה בתוספת הצמדה למדד וכי זו היא ריבית נשך האסורה על פי חוק אשראי הוגן (סעיף 26 לתצהירו). גם ריבית הפיגורים לטעמו מופרזת ובלתי חוקית (סעיף 29 לתצהירו).
6. בנוסף, טוען המבקש כי פרע את מלוא חובו למשיבה עוד ביום 14.5.2020 כאשר שילם לה סך של 2.2 מיליון ₪. לטענתו, יש בכך כדי לסלק את מלוא החוב (סעיפים 31 – 33 לתצהירו).
עוד טוען המבקש, כי שטר המשכנתא מוגבל לסך של 2.5 מיליון ₪ ועל כן אין המשיבה רשאית מכוחו לתבוע סכומים העולים על כך. לדבריו, מר משה בר שלטון, שהוא המוציא והמביא אצל המשיבה, נתן תצהיר בפתיחת תיק ההוצל”פ ושם הודה כי שולמו ע”י המבקש סך של 2.2 מיליון ₪ להחזר ההלוואה.
7. לטענת המבקש, התנהלות המשיבה מהווה הפרה של הסכם ההלוואה ולכן היא זו שחייבת לו כספים – פיצוי מוסכם (סעיף 35 לתצהיר). ההפרה מתבטאת לטענתו בריבית הנשך ובהלוואה של “כסף שחור” (סעיף 36 לתצהיר).
8. המבקש מוסיף כי ייגרם לו נזק משמעותי אם יימכר בית המגורים המשפחתי וארבעת ילדיו יסולקו מביתם (סעיף 42 לתצהיר). לעומת זאת, לא ייגרם לדבריו שום נזק למשיבה אם ההליכים למימוש המשכנתא יעוכבו עד למתן פסק דין בתובענה, כאשר לטענתו כבר שילם את מירב הסכומים לסילוק החוב, שעה ששוויו של בית המגורים מוערך ע”י שמאי מקרקעין, שחוות דעתו צורפה כנספח 5 לבקשה, בסכום של 16.5 מיליון ₪.
9. המבקש גורס, כי כי לאור שווי בית המגורים כאמור, אין צורך לחייב אותו בהפקדת ערובה (כתנאי להיעתרות לבקשה), משום ערכו הרב המשמש כשלעצמו ערובה.
התשובה:
10. המשיבה טוענת כי מדובר בבקשת סרק שכל תכליתה להתחמק מתשלום החוב. עוד הוסיפה, כי קיים הליך מקביל עם אותן טענות שהגישה אורלי כנגד המשיבה. מספר התיק שצוין בתשובה לא היה מדויק והצדדים סיפקו את מספר התיק הנכון- ת.א. (מחוזי ת”א) 13466-01-23 (להלן: “תביעת אורלי”), המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
11. המשיבה מחדדת, כי אורלי היא הבעלים הרשום של המקרקעין על פי נסח הרישום שצורף כנספח א’ לתשובה. לכן, למבקש למעשה אין זכות גישה לערכאות לצורך עתירה כנגד מימוש הנכס.
12. המשיבה גם טוענת לשיהוי, כאשר לטענתה המבקש מודע להליכים הן בבית המשפט והן בלשכת ההוצל”פ במשך שנים, ורק כעת הוא בוחר להגיש את הבקשה.
13. המשיבה מוסיפה, כי המבקש לא בא בידיים נקיות לבית המשפט לאחר שביום 1.3.2023 הוא חתם על התחייבות לתשלום סכום מופחת לצורכי פשרה עד לסוף חודש יוני 2023, והסכים כי במידה ולא יעמוד בהסדר יימשכו הליכי המימוש (נספח ג’ לתשובה).
לטעמה של המשיבה, מדובר בהודאת בעל דין השוללת את כל טענותיו ביחס לפירעון התשלום, וכן משמיטה את כל בסיסה של התביעה והבקשה לעיכוב הליכים.
14. המשיבה מאשרת כי המבקש שילם בחודש מאי 2020 סך של 2.2 מיליון ₪ ע”ח החוב, אולם מאז לא שולם דבר לטענתה. המשיבה מוסיפה, כי שטר המשכנתא הוגש לביצוע והחוב בתיק ההוצל”פ הופחת לצורכי אגרה על סך 4 מיליון ₪ בלבד (סעיף 19 לבקשה).
15. שני הצדדים מציינים את קיומו של ההליך ה.פ. 7903-04-17 עירית תל-אביב נ’ אקוקה (להלן: “תיק ה.פ.”) שהתנהל אף הוא בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המשיבה גורסת, כי בפסק הדין שניתן שם נקבע כי המבקש אומנם זכאי להירשם כבעל הזכויות בנכס, אולם רישום זה לא יפגע בתוקפה של המשכנתא הרובצת על הנכס לטובת המשיבה.
לא למותר לציין כבר בשלב זה, כי פסק הדין ניתן לבקשת עיריית תל אביב, בהליך שהמבקש היה צד לו כנתבע. פסק הדין הכיר בזכויותיו של המבקש כבעל זכויות בנכס לבקשת עיריית תל-אביב. למרות זאת, המבקש עצמו חלק על כך ואף הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון כאשר למיטב הידיעה הערעור עודנו תלוי ועומד.
16. המשיבה מכחישה כי מדובר במספר הלוואות כפי שטוען המבקש, אלא לטענתה מדובר בהלוואה אחת (סעיף 27 לתשובה). המשיבה סבורה, כי ההלוואה שניתנה למבקש כשרה וכי היא כוללת בריבית חוקית העומדת בדרישות חוק אשראי הוגן (סעיפים 30 – 34 לתשובה).
היא מוסיפה, כי הינה חברת אחזקות בתחום הנדל”ן ולפיכך חוק אשראי הוגן ממילא אינו חל עליה, שכן הוא מתייחס רק לגופים שעיסוקם במתן הלוואות (סעיף 38 לתשובה).
מעבר לכך, טוענת המשיבה כי ניתן ונמסר למבקש ולאורלי גילוי מלא של כל תנאי ההלוואה.
17. מבחינת מאזן הנוחות, סבורה המשיבה כי הכף נוטה לטובתה ולחובת המבקש. לעמדתה: המבקש לא הראה זכות לכאורה; כי התביעה היא תביעת סרק; כי למבקש אין אחיזה בנכס; כי הוא הסתיר את הסכם הפשרה נספח ג’ מיום 1.3.2023 ; עמעם וטשטש את קיומו של פסק הדין בתיק ה.פ. 7903-04-17; לא צרף העתק של תביעת אורלי; אינו מציע כל בטוחה ;
מן האמור, יש לדחות לטעמה את בקשתו.
18. המשיבה ציינה, כי מר משה בר שלטון שהוא מנהלה, לא נמצא בארץ בימים אלה ולכן הגישה כתמיכה בתשובה, תחילה תצהיר עבר של מר בר שלטון שתמך בפתיחת תיק ההוצל”פ למימוש המשכנתא. לאחר הערת בית המשפט בעניין זה (החלטה מיום 25.2.2024), הגישה המשיבה תצהיר של מר לב קיבריק שלטענתו רשום כמנהל המשיבה החל מחודש ינואר 2024, הוא זה שהתייצב לדיון ונחקר.
נקודות לדיון:
19. ממכלול הדברים שנשמעו לפני עלו הנקודות הבאות:
א. מעמדו של המבקש כמי שמצד אחד נטל את ההלוואה יחד עם אורלי על פי הסכם ההלוואה, אך אינו רשום כבעל הזכויות בנכס שעיכוב ההליכים לגביו התבקש ואף אינו צד לתיק ההוצל”פ. בהקשר זה טען ב”כ המבקש כי מעמדו של המבקש בבקשה נובע מסעיף 13(א) לחוק המשכון תשכ”ז-1967 (להלן: “חוק המשכון”).
ב. המבקש לכאורה רשאי להירשם כבעל הזכויות בנכס על פי פסק הדין בתיק ה-ה.פ., אך הובהר שם כי זכויותיו כפופות למשכנתא שנרשמה לטובת המשיבה. יודגש, כי על פניו המבקש עצמו אינו מסכים עם תוצאה זו של פסק הדין בתיק ה.פ. עת הגיש ערעור עליו יחד עם אורלי, גרושתו כיום.
ג. המבקש ואורלי גרושים כיום, אך לטענתו הם במשמורת משותפת על ארבעת ילדיהם כאשר המבקש מתגורר בבית המגורים והילדים עמו. אורלי מתגוררת בדירה קטנה ברח’ חנה רובינא בהרצליה (עמ’ 5 לפרוטוקול ש’ 6 – 13).
ד. גובה ההלוואה, גובה הריבית וגובה ריבית הפיגורים שלטענת המבקש אינם עומדים בתנאי חוק אשראי הוגן.
ה. טענת המבקש כי פרע את ההלוואה במלואה או ברובה.
מנגד, המבקש חתם ביום 1.3.2023 על נספח ג’ לכתב התשובה ובו התחייבות לפרוע יתרת הלוואה בסכום של 2.15 מיליון ₪, לכל המאוחר עד ליום 30.6.2023, דבר שסותר לכאורה את טענתו על פירעון ההלוואה.
ו. שיקולי מאזן הנוחות ובכלל זה – שיהוי, תום לב ואיזונים בין הנזקים הצפויים לכל אחד מן הצדדים.
ז. החוב בתיק ההוצל”פ הועמד על 4 מיליון ₪ בלבד, לטענת המשיבה לצורכי אגרה. לעומת הזאת ערכו של הנכס על פי חוות דעת שמאי שצרף המבקש עומד על 16.5 מיליון ₪.
ח. במידה ויש מקום לעיכוב הליכים, מה גובה הערבות בה יש לחייב את המבקש. בהקשר זה יצוין כי המבקש טען שנוכח ערכו של הנכס 16.5 מיליון ₪, אין מקום להשית עליו ערובה כספית בנוסף. המשיבה טענה מנגד, כי שווי הנכס למימוש נמוך משמעותית מסכום זה ויש לחייב בערובה משמעותית. עוד הובא לפני במסגרת בקשות דיוניות שהוגשו בתיק, כי כב’ ראש ההוצל”פ התנתה עיכוב הליכים בהפקדה של למעלה ממיליון ₪.
דיון והכרעה:
20. בטרם אדרש לבקשה ואכריע בה, יצוין כי החלטה האחרונה בתיק ההוצל”פ שהוצגה לפני (מיום 22.2.2024) מורה אמנם על עיכוב הליכי מימוש הנכס, אך זאת בתנאי להפקדה של כ- 1.1 מיליון ₪ על ידי החייבת-אורלי. לא הוצגה לפני כל אסמכתא להפקדת הסכום הנ”ל, ומכאן שנראה כי בקשה זו היא נתיב נוסף שבו מבוקש לעצור את מימוש הנכס.
בקשה לסעד זמני – המסגרת הנורמטיבית:
21. כידוע, בבואו לבחון בקשה לסעד זמני, על בית המשפט להביא בחשבון שני שיקולים
עיקריים:
סיכויי התביעה – במסגרת שיקול זה יש לבחון האם ישנן ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”);
מאזן הנוחות – הבוחן האם הנזק שצפוי להיגרם למבקש מדחיית הבקשה עולה על הנזק שעלול להיגרם למשיב, ככל שיינתן הסעד הזמני (תקנה 95(ד)(1) לתקנות).
בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס של “מקבילית כוחות”, כך שככל שסיכויי התביעה נמוכים יותר, גובר הנטל על המבקש להראות כי מאזן כוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, ולהיפך.
על דרך הכלל, מקובל לראות בשיקול של מאזן הנוחות כבעל “מעמד בכורה”, כאשר שיקול זה אף מגביר את הנטייה להיעתר לסעד הזמני, עת עסקינן בבקשה שנועדה למנוע מימוש ופינוי של דירת מגורים.
לצד שיקולים אלה, יש להתחשב גם בשיקולי יושר וצדק, ובכלל זה בתום ליבו של מבקש הסעד הזמני ובמועד שבו הוגשה הבקשה.
(ראו למשל: רע”א 6869/23 אבן דרך הפודים 12 רמת גן נ’ אבנעים, פסקה 14 (14.1.2024); ע; רע”א 4999/23 ג’רוס נ’ עזבון המנוח ג’רוס ז”ל, פסקה 17; (29.8.2023); רע”א 1708/23 אשמי נ’ א.ר.א.ב בונוס בע”מ, פסקה 13 (7.5.2023) (להלן: “עניין אשמי”); ע”א 3820/22 שמואל ואח’ נ’ Don Stene, פסקה 14 (18.8.2022)).
מעמדו של המבקש:
22. אבחן תחילה, האם המבקש הוא בעל מעמד בתובענה הנוכחית.
לכאורה, אורלי כמי שרשומה כבעלת הזכויות הנכס והחייבת בתיק ההוצל”פ, היא הגורם הנכון הפורמלי להלין כנגד מימוש המשכנתא. והנה, במסגרת התשובה לבקשה לעיכוב הליכים נודע לראשונה באמצעות המשיבה כי אורלי אכן הגישה תביעה כזו כנגד המשיבה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. זו היא תביעה קודמת לתובענה זו שהוגשה במסגרת ת.א. 13466-01-23 אקוקה נ’ נפולוני בע”מ ואח’ (שהוגדרה להלן: “תביעת אורלי”). המבקש אינו צד לתביעה זו ולטענתו בדיון לפני, הוא אינו מודע לה (עמ’ 5 לפרוטוקול ש’ 14 – 15).
עם זאת, עלה בדיון כי מי שמתגורר בנכס בפועל היום הוא המבקש המצוי במשמורת משותפת על ארבעת הילדים עם אורלי המתגוררת בדירה נפרדת, כך שנושא הפינוי ככל הנראה מעיק על המבקש יותר מאשר על אורלי.
23. עוד ראינו, כי על פי פסק הדין בתיק ה-ה.פ., המבקש רשאי להירשם כבעל הזכויות בנכס, כפוף לזכותה של המשיבה ולמשכנתא שלה, כך שמעמדו כבעל זכויות אינו מופרך לכאורה ודאי לא לצורך השלב המקדמי בו אנו מצויים עתה, של דיון בסעד זמני.
לכך אוסיף, כי גם הסכם הגירושין בין המבקש לבין אורלי שצורף לבקשה סעיף 6, מאפשר למבקש למכור את הנכס ללקוח ואורלי תקבל חלק מסכום המכירה לאחר כיסוי החובות הרובצים על הנכס ובראש ובראשונה החוב למשיבה.
24. אשר על כן, מבחינת מעמדו של המבקש כמי שזכאי לטעון לעיכוב הליכים הגם שאינו רשום פורמאלית כבעל זכויות בנכס, אני מוצאת כי לצורך השלב הדיוני הנוכחי של הסעד הזמני, כאשר המבקש הוכיח זיקה לנכס, דהיינו טוען למגורים בו, וישנם מסמכים משפטיים המכירים בזכויותיו – הסכם הגירושין ופסק הדין בתיק ה-ה.פ. – גם אם הזכויות הללו כפופות לזכויות המשיבה, הדבר מעניק לו מעמד לטעון בבקשה הנוכחית. בכך מוסדרים סעיפים א’ ו- ב’ בסעיף 19 לעיל.
אשר לטענות בדבר זכאותו של המבקש לטעון בהליך לפי סעיף 13(א) לחוק המשכון, לאור הנסיבות הנ”ל המלמדות על זיקתו של המבקש לנכס, איני רואה לקבוע בשלב זה מסמרות בשאלת מעמדו להגיש את התובענה דנן. יוער, כי סעיף זה אומנם מתייחס לזכות לפדות את המשכון ולאו דווקא לעכב הליכים בגינו, אולם הפסיקה הבהירה סוגיות הנובעות מסעיף 13(א) הנ”ל, ממילא מקומן להתברר בהליך העיקרי (ראו: החלטת כב’ השופטת כנפי-שטייניץ בתיק רע”א 1547/23 ארז (ג.ז.) יעוץ כלכלי והשקעות בע”מ נ’ פרז ואח’, פסקה 16 (14.5.2023) (להלן: “עניין פרז”).
לסיכום נקודה זו, לצורך שאלת הסעד הזמני של עיכוב הליכים ביחס לנכס, אני מוצאת כי המבקש נמצא במעמד משפטי ראוי.
סיכויי התביעה:
25. מהות התביעה היא למעשה טענות המבקש כנגד הסכם ההלוואה מול המשיבה, גובה החוב וחוקיותו, ובכלל זה טענות כנגד ריבית הפיגורים ואי כשרות ההלוואה לפי חוק אשראי הוגן, כמו גם טענותיו לפירעון ההלוואה. מנגד, ניצבת גרסת המשיבה כי חוק אשראי הוגן אינו חל עליה, כי ההלוואה תקינה והריבית כשרה, וכי הפירעון לא בוצע. בין היתר לאור נספח ג’ לכתב התשובה.
בשלב הנוכחי קשה לקבוע לאן נוטה כף המאזניים. אני מוצאת, כי מדובר בטענות אשר מטבען מצריכות בירור עובדתי ומשפטי אשר כוחן יפה להכרעה בהליך גופו. אין מקום לצלול לעומק הראיות בבקשה לסעד זמני. לכל צד שמורות טענותיו בעניין זה להליך העיקרי.
בכל הנוגע לשלב ראשוני זה, ניתן לומר כי המבקש הצליח לעורר שאלות ראשוניות במסגרת חקירתו על תצהירו בדיון לפני (עמ’ 2 שורה 30 – 35).
אגב אורחא אציין כי נושא זה התעורר גם בתביעת אורלי ועניין גובה הריבית הועלה ככל הנראה גם שם, דבר המחזק את מסקנתי שבית המשפט אמור לבחון את הנושא במסגרת של הליך עיקרי ולא במסגרת של סעד זמני.
26. אשר לטענות שמעלה המשיבה מנגד, להכרה בגובה החוב מצד המבקש לאור נספח ג’, כאשר המבקש מאשר בחקירתו שלא שילם את הסכום של 2.15 מיליון ₪ המופיע בנספח (עמ’ 3 לפרוטוקול ש’ 5 – 9 וכן עמ’ 4 ש’ 4 – 9). גם כנגד טענות אלה הלין המבקש בחקירתו. כל אלה נושאים שכוחם יפה להליך העיקרי גופו ולא יוכרעו במסגרת הבקשה לסעד זמני (ראו: עניין פרז, פסקה 16);
27. מנגד, על פני הדברים עולה גם כי זכויותיה של המשיבה אינן קטלא קניא. המשיבה נסמכת על משכנתא רשומה, על הסכם הלוואה חתום ע”י המבקש ואורלי, על נספח ג’ לתשובה מיום 1.3.2023, חתום ע”י המבקש עצמו, בו הוא מודה בכך שעליו להוסיף סכום משמעותי של 2.15 מיליון ₪ לצורך פדיון החוב, וכאשר המבקש עצמו הודה בפרוטוקול ישיבת יום 29.2.2024 לפני כי לא שילם סכום זה.
למבקש אומנם היו טענות כנגד נספח ג’ האמור אשר שמורות להליך העיקרי, אך בכל זאת לפנינו מסמך חתום שאין להקל בו ראש גם בשלב לכאורי זה.
28. יחד עם זאת, המשיבה לא תמכה יתד טענותיה בתצהיר משכנע, וזאת בלשון המעטה. תצהירו של מר לב קיבריק שצורף לתמיכה בתשובתה, היה סתמי במקרה הטוב. מר קיבריק התייצב לעדות אך עדותו לא הועילה לתמוך במאומה בגרסת המשיבה. הוא לא ידע אם מר בר שלטון הוא בעל מניות בחברה שהוא טוען להיות מנהלה (עמ’ 5 ש’ 31 – 32), לא ידע תחילה היכן נמצאים משרדי החברה שהוא עובד בה (עמ’ 5 ש’ 35 עד עמ’ 6 ש’ 12). כאשר עומת עם העובדה שהחברה לא נמצאת במקום הנטען השיב: “אין לי תשובה” (עמ’ 6 ש’ 13 – 19). עוד העיד כי אינו יודע היכן נמצא מר בר שלטון, לא פגש אותו למרות שהוא המעסיק שלו והוא זה שלטענתו קיבל אותו לעבודה (עמ’ 6 ש’ 20 – 29). לטענתו, ראיון קבלת העבודה התקיים בזום. הוא לא שמע על העבודה דרך חברת כוח אדם אלא דרך מכרים. עם זאת, הוא סרב לומר מי הם המכרים (עמ’ 7 ש’ 1 – 4).
לאחר שנדרש ע”י בית המשפט להשיב לשאלה, הוא לא זכר את שמם של המכרים (עמ’ 7 ש’ 8). וכך הלאה והלאה.
מר קיבריק לא ידע מדוע הוענקה הלוואה למשפחת אקוקה, מהם הדוחות הכספיים של החברה ובאותן שנים לא עבד כלל בחברה ולא היה רשום כמנהל (עמ’ 7 ש’ 13 – 23).
מר קיבריק העיד שהוא עובד יחיד בחברה, אשר ניזון אך ורק מפיו של מר בר שלטון וכל תצהירו עדות שמועה (עמ’ 7 ש’ 24 – 29).
29. לפנינו אם כן, גרסה עובדתית של המשיבה שלא ניתן ליתן לה משקל אמיתי בשלב הנוכחי, עת היא נסמכת על תצהיר של גורם שאינו מעורה ואינו בקיא בפרטים כלל, בוודאי לא באופן ישיר, שעדותו ניתנה מפי השמועה בלבד, כאשר נראה כי תצהירו הוגש לצורך עמידה בדרישה פורמאלית בלבד.
בנסיבות אלה, אין למעשה בפי המשיבה, נכון לשלב זה, יכולת לסתור כדבעי את טענות המבקש. הראיות שהוצגו בתשובה יזכו לוודאי להתייחסות בהליך העיקרי באמצעות תצהירו של גורם מעורב באופן ישיר, כגון מר בר שלטון.
30. על כן, בכל הנוגע לסיכויי ההליך, אני סבורה כי לא ניתן לומר שלפנינו תביעה חסרת סיכוי כשלעצמה. בהקשר זה יוזכר כפי שצוין לעיל, כי ממילא כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב הליכי מימוש הנוגעים לבית מגורים, קיימת חשיבות פחותה לשיקול שעניינו סיכויי התביעה.
בכך מוסדרות הנקודות שהועלו ג’ – ה’ בסעיף 19 לעיל.
מאזן הנוחות:
31. מכאן אעבור לבחון את מאזן הנוחות. זהו הרכיב המשמעותי יותר בנסיבות העניין, כפי שהוסבר לעיל.
הכלל שהשתרש בפסיקה הוא שכאשר הסעד הזמני נועד לעכב פינוי או מימוש של מקרקעין, ובפרט כשמדובר בבית מגורים, מאזן הנוחות נוטה ככלל לטובת מבקש הסעד. זאת, לנוכח הקושי שעשוי להתעורר בהשבת המצב לקדמותו אם לא יינתן הסעד הזמני, והמבקש יזכה בסופו של דבר בהליך העיקרי.
עוד נקבע כי בית המשפט ישקול את נסיבות המקרה לגופו, בין היתר לנוכח התמשכות הליכי הגבייה והתנהלות המבקש; קיומו של שעבוד על הנכס לטובת המשיב; הגילאים של החייב ובני המשפחה הגרים עמו, נסיבותיהם האישיות ומצבם הבריאותי; וכן, חלופת דיור שקיימת למבקש.
ראו: רע”א 6455/23 פלונית נ’ פלוני, פסקה 18 (3.11.2023); רע”א 3452/21 קחטן נ’ בנק הפועלים בע”מ, פסקה 15 (7.7.2021); עניין אשמי, בפסקה 15.
32. בענייננו, כאשר מדובר בפינוי מבית מגורים, וגרסה זו לא נסתרה בחקירת המבקש או בתצהיר נגדי מטעם המשיבה שכאמור משקלו אפסי, יש להקנות לכך חשיבות לטובת מתן הסעד הזמני.
כמו כן, אי היעתרות לבקשה משמעה מימוש ופינוי של בית מגורים, על כל הנובע מכך.
גם הפער בין ערך הנכס לפי חוות דעת השמאי שהגיש המבקש, אשר לא נסתרה בחוות דעת נגדית, כנספח 5 לבקשה – 16.5 מיליון ₪ מול גובה החוב שלפיו נפתח תיק בהוצל”פ העומד על 4 מיליון ₪ (סעיף 42 לתשובת המשיבה) – אומר דרשני ופועל לטובת עיכוב ההליכים.
אשר לעמדת המשיבה כי הסכום של 4 מיליון ₪ בתיק ההוצל”פ נפתח לצורכי אגרה בלבד, אומר כי הדבר לא מצא סימוכין בתצהיר תומך. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי כאשר בעל דין בוחר להגביל את סכום תביעתו לצורכי אגרה, גוזר הוא על עצמו כי זהו סכום התביעה ולא יוכל להעלותה לאחר מכן ולפרוץ את גבולות האגרה שהוא עצמו בחר לשלם, ולהגדיר בהתאם את מסגרת תביעתו.
ראו:
דברי כב’ השופט רובינשטיין בתיק רע”א 3385/08. מרקט פלייס מערכות בע”מ נ’ טל טל ערוצי תקשוב הע”מ (25.9.2008).
33. אשר לטענת המשיבה כי עיכוב ההליכים יגרום נזק למבקש עצמו, שכן הריבית תתפח, אכן מדובר בסיכון משמעותי שהמבקש לוקח על עצמו. אם המבקש יפסיד בתביעתו, וכנ”ל גם אורלי בתביעתה הנפרדת, הם יידרשו להחזיר סכום גבוה פי כמה.
אולם, ערך הנכס שהמבקש הצהיר עליו בסך של 16.5 מיליון ₪, סכום שגובה בחוות דעת שמאית, מפיס את הדעת בעניין הזה.
כמו כן, זהו סיכון מחושב שהמבקש נוטל על עצמו. המשיבה לא תשים עצמה אפוטרופוס של המבקש לצורך עניין זה.
34. מן העבר השני, הנזק שייגרם בסופו של דבר למשיבה אם לא יינתן עיכוב הליכים, הוא נזק כספי גרידא וכאשר שאלת היכולת לגבות את החוב באמצעות העמדת הנכס אינה מאויינת אלא רק מעוכבת. ניתן אם כן לקבוע, כי במכלול הנסיבות שפורטו, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.
שיקולי יושר ותום לב:
35. האם המבקש השתהה בהגשת בקשתו? האם המבקש התנהל בחוסר תום לב כאשר לא גילה פרטים מהותיים? על פי הנטען, המבקש ידע על קיומם של תיק ההוצל”פ והתביעה הקודמת שהוגשה על ידי אורלי, אך חרף זאת לא נחפז בהגשת הבקשה הנוכחית, דבר זה מהווה לטענת המשיבה שיהוי בהגשתה.
כמו כן, עצם אי הגילוי על ידי המבקש של תביעת אורלי התביעה הקודמת, הליך מקביל וחופף או דומה בטענותיו, המהווה לטעמה של המשיבה, התנהלות בחוסר תום לב וללא ניקיון כפיים.
36. לטעמי, טענות אלה של המשיבה, ככל שהן נכונות, מתאזנות במידה רבה מול עדותו של מר קיבריק מטעמה, שלא הועילה לה במאומה וזאת בלשון המעטה.
מי שמבקש לקעקע את טיעוני הצד שכנגד מסיבות של חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, צריך להביא עד אשר מכיר את הנסיבות ויודע להעיד עליהן ולא כך נעשה בענייננו.
מכאן, המשיבה לא הרימה את נטל טענותיה בדבר חוסר תום לב ושיהוי של המבקש.
המבקש העיד לפני כי לא ידע על תביעת אורלי וגרסתו זו לא נסתרה.
ב”כ המבקש גם הודיע כי יעתור להצטרף לתביעת אורלי או לאיחוד שני התיקים.
37. מכאן גמרתי בדעתי, כי במכלול השיקולים לאחר שאני מאזנת בין סיכויי התביעה לבין מאזן הנוחות ושיקולי תום לב, יושר, ושיהוי, ובהינתן כי מדובר בבית מגורים ששוויו גבוה מאד על פניו מול טענות המבקש ביחס לגובה הריבית לפחות אם לא לטענות הפירעון שהוא מעלה, יש מקום לעיכוב ההליכים המבוקש.
שאלת הטלת הערובה וגובהה:
38. תקנה 96(א) לתקנות קובעת, כדלקמן:
“סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש לפיצוי כמפורט בתקנת משנה (ב), וכן בערובה כמפורט בתקנת משנה (ג) לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני, אם יפקע הצו או יצומצם היקפו”
תקנה 96(ג) לתקנות קובעת, כדלקמן:
“המבקש יפקיד ערובה מספקת, להנחת דעתו של בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לפטור את המבקש מהפקדת ערובה, אם סבר שהדבר צודק וראוי בנסיבות העניין וכן רשאי להתנות את מתן הסעד הזמני בכמה ערובות; הסעד הזמני ייכנס לתקפו רק עם הפקדת כל הערובות שעליהן הורה בית המשפט, זולת אם בית המשפט הורה אחרת מטעמים מיוחדים”.
39. בנושא הערובה אומר לאלתר, כי אינני רואה מקום להפעלת סמכותי לפי תקנה 96(ג) רישא הנ”ל ולפטור את המבקש מהפקדת ערובה כספית, גם בשים לב לערך הנכס הנטען המובטח במשכנתא, כטענת המבקש.
נקודת המוצא היא חיוב בערובה, בעוד שמתן הפטור הוא החריג (ראו: רע”א 3935/23 מוטי בן ארצי, עו”ד – נאמן נ’ זובידאת, פסקה 12 (31.5.2023)).
תכלית הערובה שתיקבע כתנאי למתן הסעד הזמני, לשמש כמקור לפיצוי המשיבים בגין הנזק שייגרם להם עקב מתן הסעד הזמני, ולפיכך על תנאיה לעמוד בקשר ישיר עם אופי הנזק (רע”א 2900/22 תאופיק חביב אללה נ’ יורופן גי אר בע”מ, פסקה 11 (31.7.2022)).
מן האמור, נראה שיש להבחין בין קיומו של הנכס להבטחת החוב נושא הסכסוך באמצעות הליכי מימוש של הנכס, לבין התכלית לקבוע ערובה נאותה כתנאי למתן הסעד הזמני בהיותה מקור לפיצוי בגין הנזק שעלול להיגרם עקב עיכוב הליכי המימוש.
40. תקנות סדר הדין משנת תשמ”ד -1984 הבחינו בין “ערבות” שהגדרתה “התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי” (אך אינה כוללת שיעבוד של זכות או נכס), לבין “עירבון” שהוגדר כ”ערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב, לרבות ערבות בנקאית”.
לעומת זאת, התקנות הקיימות ממזגות את המושגים “ערבות” ו”עירבון”, המכונים שניהם גם יחד “ערובה” וקובעות כי “ערובה” היא “הפקדת סכום כסף בקופת בית המשפט או מתן ערבות של צד שלישי לרבות של מוסד פיננסי” (תקנה 6 לתקנות).
ראו: יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, 480 (מהדורה שנייה, 2023).
41. בענייננו, אני סבורה כי לא ניתן להסתמך על הנכס כערובה מספקת להבטחת נזקי המשיבה, ככל שייגרמו, כתוצאה ממתן הצו.
ספק בעיני אם נכס מקרקעין מתיישב עם הגדרת “ערובה” לפי התקנות. שהרי לא לא נזכרו בהגדרה זו באופן מפורש זכויות בנכסים חפציים כדוגמת נדל”ן וכיוצ”ב.
מכל מקום, גם אם הדבר אפשרי, אני סבורה כי היכולת של המשיב להיפרע בגין נזקו כתוצאה ממתן הסעד הזמני צריכה להיות יעילה, מיידית ובלתי תלויה בגורמים חיצוניים שעלולים לפגוע ביכולתו להיפרע. כידוע, לעתים מימוש נכס מקרקעין אינו דבר שניתן לביצוע בנקל. הדבר מצריך נקיטה של פעולות משפטיות וחוץ משפטיות שמטבען מעכבות את יכולת הפירעון. עצם קיומה של הבקשה דנן מלמד על כך.
בהקשר זה יש לזכור כי המבקש העיד על עצמו שהוא מתגורר בנכס עם ארבעה ילדים. לאורך כל בקשתו הוא מקפיד לכנות את הנכס בכינוי “בית המגורים”, דבר המעיד על כך שהפינוי לא יבוא בנקל על כל המשתמע מזה. מימוש כפוי של בית מגורים גם מפחית משמעותית את ערך הנכס, מקשה על המימוש ויש לקחת את כל זה בחשבון במבט לעתיד.
יתר על כן, חוות הדעת שצירף המבקש נערכה ביום 22.1.2023, אין לדעת אם ערך הנכס לא פחת או לא יפחת במרוצת הזמן, גם אם ההפחתה לא תהיה משמעותית בהינתן שמדובר בבית מגורים צמוד קרקע באיזור הרצליה פיתוח.
כמו כן, מנסח המקרקעין שצרף המבקש עצמו עולה כי על הנכס רובצים חובות נוספים. גם נתון זה יש לקחת בחשבון.
דרך המלך היא כי הענקה של סעד זמני, במיוחד כאשר מדובר בעיכוב מימוש של נכס מקרקעין, תותנה בהפקדת ערובה, וכך אני רואה לנכון לנהוג בענייננו.
יוער בהקשר זה, כי לא נעלם מעיני פסק דינו של כב’ השופט זילברטל בתיק ע.א. 7145/14 משה פרייס נ’ בנק אוצר החייל (12.11.2014). אני מוצאת כי פסק ההחלטה שניתנה שם נכונה לנסיבותיה, אולם בענייננו יש לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות, בין היתר את החוב התופח ואת העובדה שמדובר בבית מגורים שהמבקש מייחס לו ערך ריגשי רב (עמ’ 6 לפרוטוקול ש’ 10 – 11). על כן, מסקנתי היא שהעמדת הנכס לבדו אינה מספקת ויש לצרף אליו ערובה כספית.
42. מהו גובה הערובה שיש להשית במקרה זה?
בפסיקה נקבעו פרמטרים שונים ביחס לגובה הערובה.
ראו:
רע”א 5780/10 גרינשפון ואח’ נ’ בן הרוש, דברי כב’ השופט גרוסקופף (24.10.2019) (להלן: “עניין גרינשפן”).
רע”א 6805/20 כהן נ’ כהן ואח’, דברי כב’ השופט גרוסקופף (14.12.2020) (להלן: “עניין כהן”).
רע”א 596/24 בנייני ישר יורם קבלנים בע”מ ואח’ נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ, דברי כב’ השופטת כנפי-שטייניץ (8.2.2024) (להלן: “עניין בנייני ישר”).
43. בעניין גרינשפון, עמד כב’ השופט גרוסקופף על ארבעה שיקולים אותם על בית המשפט לשקול, כאשר הוא מגיע למסקנה כי יש להתנות את הסעד הזמני בהפקדת ערובה, כדלקמן:
א. הבטחת מקור כספי לפיצוי המשיבה מפני הנזק שצפוי להיגרם בעקבות מתן הסעד הזמני אם יתברר בדיעבד כי הסעד לא היה מוצדק. זהו הנזק הפוטנציאלי.
ב. יכולתו הכלכלית של מבקש הסעד הזמני, במטרה למנוע מצב בו תידחה הבקשה למתן סעד זמני וייסגרו שערי בית המשפט לפניו מחמת דלותו.
ג. טיב הנזקים העשויים להיגרם לכל אחד מן הצדדים כתוצאה מגובה הערבות למבקש הסעד. הנזק שעשוי להיגרם מקביעת הערובה הכספית בסכום גבוה מכפי יכולתו ולמשיבה – מקביעת גובה הערובה מהסכום הנמוך מן הנזק הפוטנציאלי.
ד. קיומן של חלופות אחרות מכבידות פחות כגון ערבות צד ג’ או בענייננו קיומו של נכס מקרקעין.
44. ראש ההוצל”פ ראתה כאמור להתנות את עיכוב הליכים בסכום של כ- 1.1 מיליון ₪, אך כאמור סכום זה נוגע לתיק ההוצל”פ המתנהל נגד החייבת, גרושת המבקש. המבקש לא טען ולא התייחס כלל בתצהירו או בחקירתו להחלטה זו והאם קיימת אפשרות או נכונות מצדו (או מגרושתו, ככל שהוא מצוי בקשר עמה מהבחינה הזאת ומהו טיב יחסיהם כיום) להפקיד סכום זה.
המבקש גם לא טען וממילא לא הניח תשתית כלשהי להעדר יכולת כלכלית שלו. בכך נמנע המבקש מלספק לבית המשפט כלים אובייקטיביים ונחוצים לבחון או למדוד מהם משאביו ויכולותיו הכלכליות להפקיד ערובה כספית.
לא למותר לציין, כי כאשר המבקש טען בתצהירו בעניין הערובה וביקש לפטור אותו ממנה, הנימוק שלאורו התבקש הפטור היה קצר ותמציתי עת הוא התמקד בעצם העמדת הנכס חלף ערובה, וכן בטענות לאי צדק שעלול להיגרם לו ולילדיו (סעיפים 58-61 לתצהיר המבקש). המבקש היה מודע איפוא לאפשרות כי תוטל עליו ערובה כמצוות התקנות, אך אך בחר מצד אחד לגלות טפח (קיומו של הנכס), אך מצד שני כיסה טפחיים (לא מסר כל מידע אודות יכולותיו הכלכליות).
במאמר מוסגר יוער, כי דומה שעובדת מגורי המבקש בנכס ששוויו מוערך בסך של כ- 16.5 מיליון ₪, עשויה להעיד כשלעצמה על יכולות כלכליות לא מבוטלות של המבקש. שהרי העלות הכרוכה במגורים בנכס כזה, החל מתשלומי מיסי הארנונה ועד לתחזוקתו, היא גבוהה מאד. הדעת נותנת, כי רק אדם בעל ממון יכול להרשות לעצמו מגורים בנכס כזה.
(אם כי המבקש צבר חוב ארנונה לעיריית הרצליה).
כמו כן, יוזכר כי טענות המבקש כנגד החוב הנטען היא לעצם קיומו ועצם חוקיותו, ולא להעדר יכולתו לפרוע אותו. בהקשר זה ראיתי להפנות בשינויים המחויבים לפסיקת בית המשפט העליון בעניין מאזן הנוחות, שלפיה מקום שבו לא נטען כי מצב כלכלי אינו מאפשר לפרוע את החוב אלא נטען נגד עצם קיומו, אזי אפשר כי מאז הנוחות לא ייטה לטובת מבקש הסעד הזמני (רע”א 4175/20 עמותת מעלות התורה נ’ רייכמאן, פסקאות 16-17 (30.7.2020)).
45. אמנם, מנסח המקרקעין ומרשימת החובות שנמנו בתיק ה-ה.פ., נראה כי למבקש חובות נוספים, לא רק למשיבה אלא גם לגורמים נוספים כגון עיריית תל-אביב, עיריית הרצליה, בנק מזרחי טפחות בע”מ. אך בכך לא די. מעבר לכך, אין לפני כאמור נתונים מספיקים ומלאים לקביעת יכולותיו ומשאביו של המבקש, וכאמור גם לא נטען על ידו בתצהירו להעדר יכולת כזו.
46. מנגד, אין לזנוח את זכויותיה של המבקשת שהעניקה הלוואה במסמכים חתומים ע”י המבקש וטוענת לנזק פוטנציאלי בו סכום ההלוואה יתפח במרוצת תקופת עיכוב ההליכים, באופן שיקשה עוד יותר את גביית סכום ההלוואה מן המבקש ומאורלי.
47. במכלול הדברים, אני סבורה כי יש מקום לקביעת סכום ערובה משמעותי כתנאי לכניסתו לתוקף של עיכוב ההליכים.
כבסיס לחישוב גובה הערובה, אני רואה לנכון להחיל את הפרמטר החשבונאי שנקבע על ידי כב’ השופט גרוסקופף בעניין גרינשפן, כדלקמן:
יש לקחת בחשבון את שוויו המשוער של בית המגורים ולגזור ממנו את גובה שכר הדירה כאומדן לצורך קביעת שיעור הנזק הצפוי למשיב, את סכום החוב ואת משך הזמן שבו צפוי ההליך להתקיים.
כב’ השופט גרוסקופף סבר כי יש לפלח משווי הנכס שלושה אחוזים כדמי שכירות שנתיים, תוך התחשבות במשך זמן ממוצע של שנה וחצי בו התיק שנדון לפניו יהיה תלוי ועומד.
בענייננו, בשים לב לשווי הנכס הנטען, 16.5 מיליון ₪, אני סבורה כי ניתן להסתפק אפילו בפילוח של שני אחוזים לשנה, דהיינו 330,000 ₪. אשר לאורך חיי התיק, אני סבורה כי הערכה זהירה תעמיד את משך הזמן המשוער על שלוש שנים לערך, בהינתן כי עסקינן בתיק אזרחי. כך נגיע לסכום של כ- 990,000 ₪.
48. יחד עם זאת, ראיתי להפחית מסכום זה, בעיקר בשל שני פרמטרים:
ראשית – העדר יכולת לקבוע מהן יכולותיו הכספיות של המבקש, בהעדר נתונים שסופקו על ידו. אמנם מחדל זה אמור לפעול לרעתו של המבקש, שכן העדר שקיפות בדבר מצבו הכלכלי עשויה ללמד דווקא כי המבקש אינו מעוניין לחשוף נתונים אלה, שכן הדבר יפעל לרעתו בכל הנוגע לבקשה דנן. יחד עם זאת, יש להתחשב בזכות הגישה לערכאות של המבקש ובצורך לאזן זכות זו על ידי קביעת ערובה שאינה גבוהה יתר על המידה.
שנית – היקף הנזק המשוער המוערך שייגרם למשיבה אם המימוש אכן יעוכב עד להכרעה בתיק. קשה להניח כי גם נוכח הריבית הנטענת, הסכום יתפח מארבעה מיליון ₪ של פתיחת תיק ההוצל”פ במיליון ₪ למשך שלוש שנים. בית המשפט היטיב להדגיש פרמטרים אלה גם בעניין כהן.
על כן, אני מוצאת כי העמדת סכום הערובה על מחצית מן הסכום המתקבל כתוצאה מהתחשיב הנ”ל, דהיינו חצי מיליון ₪ – מספקת בנסיבות העניין.
49. למען שלמות התמונה, יצוין כי אם יאמר המבקש שגם סכום ערובה של חצי מיליון הוא למעלה מן הנדרש, אין לי אלא להפנות לקביעת כב’ השופטת כנפי-שטייניץ בעניין בנייני ישר, שם אושררה ערובה על סך 300,000 ₪, בנסיבות שבהן שווי בית המגורים נושא צו עיכוב ההליכים שניתן, הוערך ב- 7 מיליון ₪ בלבד – שווי נמוך ממחצית הסכום של הנכס בענייננו.
50. בטרם אחתום ואסכם החלטה זו, ראיתי לציין כי עצם קבלת הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בנסיבות ענייננו, מהווה כשלעצמה התחשבות משמעותית בנסיבות ענייננו, ולא אוסיף.
סיכום:
51. מן המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן:
הבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל מתקבלת משיקולי מאזן הנוחות ומחמת שיש לאפשר למבקש להוכיח את תביעתו, כמפורט וכמנומק לעיל.
רשמתי לפני הצהרת המבקש כי בדעתו להצטרף להליך בו נקטה גרושתו אורלי מול המשיבה ובעלי מניותיה במסגרת ת.א. (ת”א) 13466-01-23, בכך יתעקר הטיעון כי מדובר בשני הליכים שאחד מהם מייתר את משנהו. במיוחד כאשר גם המבקש וגם אורלי חתומים על מסמך ההלוואה, הרי ששניהם צדדים נכונים להלין עליה בהליכי משפט ולא כל אחד מהם בנפרד.
על המבקש להבטיח את ניזקה הפוטנציאלי של המשיבה בהפקדת ערובה לפי סעיף 96(א) לתקנות.
לעניין זה אין להסתפק בשוויו הנטען של הנכס הממושכן ממכלול הסיבות שפורטו בהחלטה זו ועל המבקש להוסיף ערובה כספית.
בקביעת סכום הערובה יש לאזן מספר שיקולים ולערוך חישוב על פי הפרמטרים שנקבעו בפסיקה. החישוב נערך תוך התחשבות מירבית במבקש על מנת שלא לנעול שערי בית המשפט לפניו ולאחר הפחתה משמעותית, אני גוזרת את סכום הערובה הכספית למחצית הסכום שמתקבל בחישוב ומעמידה אותה על סך של 500,000 ₪.
אשר על כן, במידה והמבקש יפקיד תוך 60 יום מהיום סך של 500,000 ₪, יעוכבו הליכי המימוש כמבוקש. לציין כי את פרק הזמן של 60 יום קבעתי כהלימה להוראות תקנה 137 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט 2018.
למשך פרק זמן זה יעוכבו הליכי המימוש. במידה וההפקדה לא תבוצע תוך 60 יום, יפקע תוקף הצו וניתן יהיה לחדש את הליכי המימוש.
אני פוסקת הוצאות לדיון בבקשה זו בסך של 10,000 ₪ שישולמו לפי התוצאות בהליך העיקרי.
המזכירות תדוור החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ”ד אדר א’ תשפ”ד, 04 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
