בפני
כבוד השופט הבכיר יהושע צימרמן
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשם
גונן בן יצחק
גזר דין
רקע והשתלשלות העניינים
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והתקהלות אסורה במהלך הפגנה שהתקיימה ביום 18.7.20.
הנאשם כפר באשמתו, נשמעו הראיות, וניתנה הכרעת דין מפורטת בה זוכה הנאשם מעבירה של התקהלות אסורה והורשע בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
במסגרת הטיעונים לעונש המאשימה עתרה, בין היתר, להטלת עונש של של"צ והדיון נדחה לשם קבלת תסקיר שרות המבחן ולשם הכנת תוכנית של"צ. בהמשך, ב"כ הנאשם הגיש בקשה לבית המשפט ובמסגרתה ביקש כי שרות המבחן בתסקירו יבחן וייתן המלצתו גם בשאלת הרשעת הנאשם, סוגיה הנתונה במחלוקת בין הצדדים.
שרות המבחן הגיש את תסקירו, התייחס כמבוקש גם לשאלת ההרשעה, מסר המלצתו בסוגיה זו, והכין תוכנית של"צ בהיקף של 200 שעות. בדיון שנערך ביום 14.3.24 השלימו הצדדים טיעוניהם.
תמצית טיעוני המאשימה
ב"כ המאשימה טענה אודות נסיבות ביצוע העבירה והתנהלותו של הנאשם לאורך האירוע. ב"כ המאשימה הפנתה את בית המשפט לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם, לפגיעה בסדר הציבורי והפגיעה ביכולת המשטרה לאכוף את החוק. המאשימה בטיעוניה הדגישה כי מעשי הנאשם בוצעו במסגרת הפגנה וכאשר הנאשם, אף לדבריו, הינו ממנהיגי המחאה. בנסיבות אלו, מוסרת המאשימה, השפעתו של הנאשם על המפגינים רבה. המאשימה ציינה עוד כי בכל הנוגע למועד הגשת כתב האישום, המאשימה עשתה מלאכתה במהירות וביעילות, וחלוף הזמן, ממועד זה ועד לסיומו של ההליך, הינו בעטיה של ההגנה בלבד. המאשימה סברה כי מתחם העונש ההולם מתחיל מהטלת של"צ ועד למאסר בעבודות שרות, יחד עם קנס ומאסר על תנאי, והעונש המתאים לנאשם הינו בתחתית המתחם, היינו של"צ מאסר על תנאי וקנס. המאשימה הציגה פסיקה לתמיכה בעמדתה. ובאשר לשאלת ההרשעה, המאשימה טענה כי הנאשם לא עומד בכללים אשר נקבעו בהלכות בית משפט העליון ואשר מצדיקים ביטול ההרשעה. לדבריה, חומרת העבירה אינה מאפשרת הימנעות מהרשעה והנאשם אף לא הוכיח כי נגרם או יגרם לו נזק קונקרטי בעקבות ההרשעה. המאשימה התייחסה לטענת ההגנה ולפיה כבר נגרם נזק בעצם הגשת תלונה על ידה ללשכת עוה"ד כנגד הנאשם, עו"ד במקצועו, וזאת בגין ההרשעה בתיק זה. המאשימה הבהירה כי הדיווח ללשכת עוה"ד נעשה במסגרת נהלי העבודה בפרקליטות כאשר המאשימה מחויבת לנהלים אלו.
תמצית טיעוני ההגנה
ב"כ הנאשם מיקד את טיעוניו בשאלת ההרשעה. הסנגור ציין כי סוג העבירה, נסיבות ביצועה, ונסיבותיו של הנאשם עומדים בכללים שנקבעו בהלכת בית המשפט העליון בעניין כתב. ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לכך שמדובר בעבירה ראשונה של הנאשם, ביצוע העבירה אינה משקף דפוס התנהגות קבוע של הנאשם, ולכן לא מדובר בהתנהגות כרונית עבריינית אלא בהתנהגות מקרית שנבעה כתוצאה מאירוע מסוים. עוד טען הסנגור כי עברו של הנאשם, גילו ואופיו מלמדים על כך שלא נשקפת מסוכנות שהנאשם יעבור את העבירה פעם נוספת, זאת ניתן ללמוד גם ממעמדו של הנאשם ומיחסו לעבירה. הנאשם בדבריו, הביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו.
באשר לנזק הקונקרטי העלול להיגרם מהרשעתו של הנאשם, טען ב"כ הנאשם כי עצם הגשת התלונה ופתיחת ההליכים כנגדו בלשכת עורכי הדין מהווה פגיעה קונקרטית. הסנגור ציין כי המאשימה עצמה הגישה נגד הנאשם את התלונה ללשכת עורכי הדין ולא מדובר באפשרות תיאורטית גרידא. ב"כ הנאשם מסר כי הנאשם עורך דין אשר מייצג גם בתיקים פליליים ולא מן הנמנע שאנשים יהססו לפנות אליו ככל ויורשע. בעניין זה ציין הסנגור כי כיום הנאשם מתפרנס בעיקר מהרצאות, גם בצבא ובמשטרה, כיום, לדבריו, המשטרה נמנעת מלהזמין אותו להרצות, ולא מן הנמנע כי יהיו לכך גם השלכות על הזמנתו להרצות בצבא. אף הנאשם אמר את דברו לבית המשפט ומסר אודות פגיעות נוספות הכרוכות בהרשעתו. הנאשם התייחס לאפשרות לקבל רישיון לנשק. הנאשם מסר עוד כי ביקש בעת האחרונה, ובשל המלחמה, להתנדב לכוחות המילואים ולתרום מיכולותיו הביטחוניות ואולם בקשתו נפסלה ללא נימוק ברור. הדעת נותנת, אומר הנאשם, כי ההליך הפלילי והרשעתו הביאו לפסילתו מלהתנדב לצבא. פגיעה נוספת אותה ציין הנאשם הנה האפשרות להמשיך ולהרצות במקומות שונים בעולם. לטענת הנאשם ישנן מדינות אשר מונעות קבלת אשרת כניסה מאנשים שהורשעו ביניהם אוסטרליה בה אף הוזמן להרצות בעבר. הנאשם הציג לבית המשפט העתק בקשת ויזה הכוללת שאלה לגבי הרשעה פלילית.
תסקיר שרות המבחן
שרות המבחן בתסקירו המפורט תיאר את נסיבות חייו של הנאשם. שרות המבחן התרשם כי הנאשם הנו אדם בעל ערכים ונורמות מוסריות שמנהל אורח חיים מתפקד ונורמטיבי בכל המישורים. שרות המבחן ציין כי הנאשם הדגיש בפניהם כי החלטתו לשכב תחת המכת"ז הייתה החלטה פזיזה ומתוך רצון להגן על המפגינים. שרות המבחן התרשם כי חרטתו של הנאשם כנה. באשר לשאלת ההרשעה מסר שרות המבחן כי הנאשם הסביר כי הרשעה תפגע בפרנסתו באופן ישיר. הנאשם תיאר בפני שרות המבחן את האופנים השונים בהם פרנסתו תיפגע, ושרות המבחן אכן התרשם כי ההרשעה תהווה פגיעה ישירה בחייו.
לנוכח כל זאת שרות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה והטלת של"צ בהיקף של 200 שעות.
דיון והכרעה
הערכים המוגנים אשר נפגעו ורמת הפגיעה בערכים אלו
הערכים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם הנם הפגיעה בסדר הציבורי, בגורמי אכיפת החוק, ובשלום הציבור. עיון בפסיקה הנוהגת מעלה כי קיימת פסיקה רחבה באשר לענישה על העבירה בה הורשע הנאשם ואשר נעה בין מאסר על תנאי לבין מאסר בעבודות שירות (ראו לדוגמא: רע"פ 3958/17, רע"פ 3208/15, רע"פ 6838/14).
אין ספק כי למעמדו של הנאשם בעיני קהל המפגינים ובעיני אחרים רלוונטיות רבה בקביעת רמת חומרת הפגיעה בערכים המוגנים. מנגד יש לקחת בחשבון כי מדובר באירוע נקודתי, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, לא מן הנמנע כי הנאשם פעל כך מתוך חשש שמא יתבצע שימוש במכת"ז, שימוש שהנאשם סבר כי יסכן שלא בצדק את המפגינים. מעשהו של הנאשם פסול, כפי שנקבע, ואולם ההתייחסות למניעיו של הנאשם רלוונטית לשאלת חומרת הפגיעה בערכים המוגנים. עוד יש לתת את הדעת, בהקשר זה, כי מהעבירה הנוספת בה הואשם, קרי התקהלות אסורה, הנאשם זוכה.
שאלת ביטול ההרשעה.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני סבור כי יש להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם.
אכן הצדק עם המאשימה, כי הכלל לאחר הוכחת ביצוע העבירה הנו הרשעה, והחריג לכלל הינו ביטולה. יחד עם זאת וכפי שעמד על כך בית המשפט העליון "…במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה…כאשר עלול להיווצר פער
בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין…" (ראו: ע"פ 9893/06).
לטעמי, במקרה שלפנינו יש לחרוג מהכלל. אין חולק כי ישנה חשיבות רבה בהעברת מסר חד וברור כי יש להישמע להוראות אנשי החוק, ואולם במקרה שלפני אני סבור כי ניתן להעביר את המסר באמצעות הטלת ענישה המכבידה משמעותית מהענישה אשר צוינה בתסקיר שרות המבחן, בד בבד עם הימנעות מהרשעה. מעשהו של הנאשם, כפי שהוסבר לעיל, איננו ברף חומרה כה משמעותי אשר מונע אפשרות שקילת הימנעות מהרשעה. ובאשר להוכחת פגיעה קונקרטית בנאשם. מחד גיסא צודקת המאשימה באמרה כי בכל ההיבטים אשר צוינו על ידי ההגנה כבעלי פוטנציאל פגיעה, ההגנה לא הצביעה על וודאות הפגיעה. ואולם מאידך גיסא ההיבטים שצוינו על ידי הנאשם וסנגורו כבעלי פוטנציאל פגיעה, היו לא מועטים, והשתרעו על פני נושאים שונים ומגוונים, בכולם פגיעה פוטנציאלית, אם כי לא וודאית. לאור אמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול הרשעת הנאשם.
העונש המתאים לנאשם
כפי שהוסבר לעיל מצאתי כי יש מקום להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם. יחד עם זאת על הענישה שתוטל לבטא את החומרה היתרה הנלוות למעשיו של הנאשם בשל מעמדו הציבורי. ההפגנה אשר במהלכה ביצע הנאשם את העבירה הייתה חלק מפעולות מחאה כלליות, ואשר הנאשם אישר כי הוא נמנה עם מנהיגיה. היות הנאשם בעל מעמד ציבורי, בפרט בקשר להפגנות המחאה, מטיל עליו רף אחריות גבוה וחובת מתן דוגמא אישית. בנסיבות אלו ביצוע העבירה על ידי הנאשם מחייב הטלת ענישה ההולמת גם את מעמדו הציבורי. המחוקק, בסעיף 40ז לחוק העונשין, ראה בצורך בהרתעת הרבים שיקול לגיטימי לשם החמרה בענישה, ובענייננו, דווקא בשל מעמדו הציבורי של הנאשם בעיני רבים, ראוי שישלח מסר ותשלח אזהרה לרבים, באמצעות ההחמרה בענישה, לבל יבקשו אחרים לחזור על מעשיו הפסולים של הנאשם. לנוכח האמור אני סבור כי יש להטיל על הנאשם ביצוע של"צ שהיקפו נרחב משמעותית מהיקף השל"צ שצוין על ידי שרות המבחן בתסקירו.
לפיכך אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם וקובע כי הנאשם ביצע עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
אני דן את הנאשם לעונשים הבאים :
צו של"צ בהיקף של 500 שעות ובהתאם לתוכנית שרות המבחן. לנוכח היקף השל"צ אין מניעה כי יבוצע במשך שנתיים וללא החלטה שיפוטית נוספת.
התחייבות בסך של 10,000 ₪ למשך שנה שלא יעבור את העבירה אותה ביצע. ההתחייבות הוסברה והנאשם הבין והתחייב.
ניתן היום, כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בנוכחות הצדדים.
