ביהמ”ש השלום ת”א, השופט אביים ברקאי: פס”ד המכריע במחלוקת שהועברה מביהמ”ש המחוזי בעניין קנין רוחני ופגיעה בפרטיות (ת”א 30633-01-18)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעת והנתבעת שכנגד:

שרון דוידסון

נגד

הנתבעים והתובעים שכנגד:

1. וייטל פיתוח מערכות בע”מ

2. יצחק שלקוביץ

3. מיזם הרפואה האסתטית בע”מ

4. גדי ציון

5. אבי אברהם בן סימון

ב”כ התובעת והנתבעת שכנגד: עו”ד גיורא בן – טל, עו”ד זהר פדובה, עו”ד נטע יגר – ממשרד גרוס ושות’

ב”כ הנתבעים והתובעים שכנגד: עו”ד יוסף לוי

פסק דין

חלק ראשון – פתח דבר

מהות פסק הדין

עניינו של פסק הדין הוא מחלוקת בין התובעת, נשיאה לשעבר של “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית”, לבין מי שהיה עימה בקשר בהפעלת וניהול המכללה. בתמצית ייאמר שדרכם של התובעת והנתבעים נפרדה בהסכם עליו חתמו ביום 11/7/2017 (להלן: “הסכם הפרידה”). אותו הסכם כלל בין היתר הוראות ביחס להמשך פעילות כל אחד מהצדדים. לטעמה של התובעת – הפרו הנתבעים את הוראות ההסכם וכן עוולו כלפיה בעוולות נזיקיות וביניהן עוולת גניבת עין. הנתבעים, מנגד, טוענים דווקא להפרה ולעוולות מצידה של התובעת ולכן גם הוגשה תביעה שכנגד.

התובעת עותרת לסעד כספי בסך של 600,000 ₪ וכן לסעד סעד הצהרתי וצווי מניעה קבועים. בתביעה שכנגד עותרים התובעים שכנגד לסעד כספי בסך של 400,000 ₪ וכן למתן צו מניעה קבוע.

הקשר המקצועי בין הצדדים החל בניהול מכללה – “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית”. הקשר המקצועי בין הצדדים התנהל בין השנים 2014-2017. ביום 11/7/2017 חתמו הצדדים על “הסכם פרידה”. הצדדים להסכם היו התובעת מצד אחד ומנגד הנתבעת 1 והנתבע 2. עוד חתמו על ההסכם כערבים, הנתבעים 4 ו-5.

בהתאם להסכם הפרידה מכרה התובעת לנתבעת 1 ולנתבע 2 את החזקותיה בנתבעת 3. כך מכרה התובעת 250 מניות רגילות בנות 1 ₪ כל אחת. החלוקה בין הנתבעים 1 ו-2 כרוכשי המניות נעשתה כך שהנתבע 1 רכש 167 מניות כאמור והנתבע 2 רכש 83 מניות כאמור.

הסכם הפרידה כלל בין היתר את ההסכמות הבאות:

הסכמה לפיה כל צד יוכל לפעול ללא הגבלה, לרבות בתחום פעילות הנתבעת 3.

הסכמה לפיה הנתבעת 3 לא תעשה כל שימוש בשמה של התובעת, או בחזותה החיצונית, או בתמונות מטופליה.

הסכמה לפיה “כלל החומרים שהוכנו” במסגרת ועל ידי הנתבעת 3 מתחילת פעילותה שייכים לנתבעת 3. זאת יחד עם הסכמה לפיה “חומרים המצויים ברשותה” של התובעת במועד חתימת ההסכם יישארו ברשותה והיא רשאית לעשות בהם שימוש, אך ללא “שימוש בשם החברה ו/או בשם המכללה”.

מי ומי בהליך – בעלי הדין ושתי העדויות שנשמעו

כללי – המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לגוף שכונה “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית” (להלן: “המכללה(“. אותה מכללה הוצגה כ “בית הספר הראשון בישראל להכשרת רופאים בתחומי הרפואה האסתטית. נשיאת המכללה הייתה התובעת ומנהלה הרפואי היה הנתבע 2. המכללה הופעלה על ידי הנתבעת 3, “מיזם הרפואה האסתטית בע”מ”. בעלי המניות בנתבעת 3 הם התובעת, הנתבעת 1 והנתבע 2. בעלי המניות בנתבעת 1 הם הנתבעים 3 ו-4.

התובעת – ד”ר לרפואת שיניים העוסקת בתחום האסתטיקה הרפואית וכן ציינה שהיא נמנית על סגל ההוראה של בית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת תל אביב. הנתבעים הציגו את התובעת גם כמי ששימשה כנשיאת “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית”, תואר שהוא ייצוגי בלבד לטענתם.

הנתבעת 1 – היא חברה פרטית, העוסקת בתחום שירותי התוכנה, פיתוח, תוכן, הקמה ותפעול אתרי אינטרנט ושיווק טכנולוגי. הנתבעת 1 היא מבעלי מניות הנתבעת 3.

הנתבע 2 – רופא עור, מומחה בתחום הרפואה האסתטית. הנתבע 2 שימש כמנהל הרפואי של המכללה. הנתבע 2 הוא גם מבעלי מניות הנתבעת 3.

הנתבעת 3 – היא החברה המפעילה את המכללה.

הנתבע 4 – הוא בעל מניות בנתבעת 1 וכפי שנרשם בכתב התביעה, הוא עו”ד.

הנתבע 5 – הוא בעל מניות בנתבעת 1.

שתי העדויות שנשמעו – במסגרת ההליך נשמעו שתי עדויות. מטעם התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: “התובעת”) העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: “הנתבעים”) העיד הנתבע 4, עו”ד גדי ציון.

תמצית המחלוקת בין הצדדים

בעקבות ולאחר הפרידה בין הצדדים, העלתה התובעת טענות לפגיעה בזכויותיה הקנייניות, בסודות מסחריים, פגיעה בפרטיות ושימוש בשמה ודמותה של התובעת. מנגד העלו הנתבעים, כתובעים שכנגד, טענות בדבר פרסומים של התובעת העושים שימוש בשם המכללה, בניגוד להסכם הפרידה בין הצדדים.

תוצאת פסק הדין

כפי שיורחב להלן, יש להבחין בין התביעה החוזית הנובעת מהסכם הפרידה מיום 11/7/2017 לבין העילות הנזיקיות אשר העלו הצדדים הן בתביעה והן בתביעה שכנגד. בתמצית ניתן לומר כך:

בכל הקשור לעילה החוזית, במסגרת התביעה העיקרית – הרי יש לקבל את טענות התובעת וכן יש ליתן צו מניעה כפי שיפורט להלן. עם זאת אין מקום לקבוע כל פיצוי כספי, שכן הזכות לפיצוי לא הוכחה.

בכל הקשור לעילה החוזית במסגרת התביעה שכנגד – הרי יש לדחות את התביעה שכנגד.

בכל הקשור לעילות התביעה הנוספות, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד – יש לדחות התביעות למעט ביחס לטענת הפגיעה בפרטיות בגינה ייקבע פיצוי בסך של 10,000 ש”ח.

חלק שני – הסעדים להם עותרים הצדדים וכן תמצית טענות הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד

הסעדים להם עותרת התובעת

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בסדרה של צווי מניעה וכן בתשלום פיצוי כספי, כמפורט להלן:

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש בדמותה של התובעת על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פרסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו-YouTube) ובאתר האינטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או מי המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש בשמה של התובעת על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פרסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו- YouTube) ובאתר האינטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או מי המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש בתמונות ו/או דמויות מטופליה של התובעת על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פרסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו- YouTube) ובאתר האינטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או מי המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש במצגת “שפתיים” שהוכנה על ידי התובעת, לרבות במצגת ערוכה ו/או בחלקים הימנה, על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פרסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו- YouTube) ובאתר האינטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או מי המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש במצגת “תכנון טיפול” שהוכנה על ידי התובעת, לרבות במצגת ערוכה ו/או בחלקים הימנה, על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פרסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו- YouTube) ובאתר האינטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

צו מניעה האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או המועסק על ידם ו/או עבורם במישרין או בעקיפין לעשות שימוש במצגת “סדנת עיצוב ומילוי לחיים” הוכנה על ידי התובעת, לרבות במצגת ערוכה ו/או בחלקים הימנה, על גבי כל מדיה, לרבות במסגרת פרסומי המכללה בפלטפורמות החברתיות ( לרבות Facebook ו- YouTube) ובאתר האינטרנט של המכללה ו/או בכל אמצעי אחר מטעמם.

כל צו כפי שימצא בית המשפט לנכון ולצודק בנסיבות העניין.

חיוב כספי – לחייב את הנתבעים בסך של 300,000 ₪ בגין הפרת הסכם הפרידה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעה זו ועד למועד התשלום בפועל.

חיוב כספי שני – לחייב את הנתבעים בסך של 800,000 ₪, כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות.

חיוב כספי שלישי – לחייב את הנתבעים בסך של 500,000 ₪, אשר מהווה פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות.

התובעת ציינה כי נוכח החשש כי מצבם של הנתבעים אינו מאפשר גביית מלוא הסכום היא מעמידה את הסכום הכולל של התביעה על סך של 600,000 ₪ בלבד.

הסעדים להם עותרים הנתבעים, כתובעים שכנגד

הנתבעים, כתובעים שכנגד, עותרים לסעדים הבאים:

צו מניעה האוסר על הנתבעת שכנגד ו/או עסקה המתחרה ו/או מי מטעמם לעשות שימוש בשם המכללה על גבי כל מדיה כתובה ו/או אינטרנטית מכל סוג שהוא, ו/או בכל אמצעי אחר.

לחייב את הנתבעת שכנגד בסך של 80,000 ₪ בגין הפרת הסכם הפרידה מיום 11.7.2017.

לחייב את הנתבעת שכנגד בסך של 240,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בגין גניבת עין, והפרת חוק עוולות מסחריות, תשנ”ט-1999.

לחייב את הנתבעת שכנגד בסך של 80,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב של המכללה ובמוניטין שלה.

תמצית טענות התובעת בתביעה העיקרית

התובעת ציינה כי התובענה מוגשת לאחר שהנתבעים הפרו בצורה בוטה את זכויותיה הקנייניות, פעלו בניגוד גמור להוראות הסכם פרידה שנחתם בין הצדדים. לדברי התובעת, היא נדהמה לגלות כי הנתבעים עושים שימוש בדמותה ו/או בשמה ו/או בדמות מטופליה על מנת לקדם את עסקיהם.

התובעת ניהלה את המכללה בשנים 2014-2017 בהתאם להסכם מייסדים שנחתם ביום 23/6/2014. הניהול נעשה יחד עם הנתבעים 1 ו-2. התובעת והנתבע 2 היו אחראים על תחום הרפואה האסתטית. הנתבעת 1 סיפקה שירותים בתחום האינטרנט, התכנות, תפעול, ושיווק טכנולוגי.

ביום 11/7/2017 נחתם הסכם הפרידה בו מכרה התובעת את החזקותיה בנתבעת 3 וכן נכללו בו בין היתר ההוראות הבאות:

התובעת מכרה 250 מניות רגילות בנות 1 ₪ ע.נ. של הנתבעת 3. המניות נמכרו כך שהנתבעת 1 רכשה 167 מניות ואילו הנתבע 2 רכש 83 מניות. לאחר מכירת המניות החזיקה הנתבעת 1 ב- 667 מניות של הנתבעת 3 ואילו הנתבע 2 החזיק ב- 333 מניות.

הנתבעת 3 התחייבה (סעיף 8.1 להסכם) לא לעשות שימוש בשמה ו/או בחזותה החיצונית ו/או בתמונות של מטופלי התובעת בכל דרך שהיא. עוד התחייבה לפעול להסרתן מכל חומר מודפס ו/או מגנטי וכן מהמצגות שהוכנו על ידיה.

הנתבעים 4 ו-5 ערבו בערבות אישית לקיום מלוא התחייבויות הנתבעת 1 על פי הסכם הפרידה.

כבר בחודש אוגוסט 2017, כחודש לאחר חתימת הסכם הפרידה, נודע לתובעת שהנתבעים אינם מקיימים את הוראות הסכם הפרידה. לדברי התובעת, הנתבעים עשו שימוש בדמותה ו/או בשמה ו/או בשמות מטופליה ותמונותיהם תוך שהם גורמים לה לנזקים מהותיים ובלתי הפיכים. השימוש נעשה בין היתר באתר האינטרנט של המכללה ו/או בפלטפורמות החברתיות אותן מנהלת המכללה ו/או במסגרת קידום פעילות המכללה במנועי החיפוש באינטרנט. לדברי התובעת, נודע לה ששמה עדיין מוזכר מתנוסס באתר האינטרנט של המכללה כמי שמכהנת כנשיאה. פרסום זה היה צריך להיות הראשון שמוסר לאחר החתימה על הסכם הפרידה.

התובעת פנתה לנתבעים בדרישה לחדול ממעשיהם ולהסיר את התמונות וסרטוני הווידאו. למרות פניותיה, המשיכו הנתבעים לעשות שימוש בשמה ו/או בדמותה. התובעת הפנתה להפרות הבאות:

שימוש שנעשה בדמותה ובשמה במסגרת “סרטון ממליצים-נובמבר 2014″ המפורסם באתר האינטרנט של המכללה ובאתר האינטרנט YouTube כאשר היא מוצגת כ”נשיאת המכללה”.

קיומם של סרטונים באתר האינטרנט של המכללה, המפורסמים גם באתר האינטרנט YouTube. בסרטונים נעשה שימוש בשמה ו/או בדמותה.

בעמוד הפייסבוק של המכללה מופיעות תמונות רבות של התובעת ואף מצוין שמה. עוד מופיעים בעמוד הפייסבוק מספר סרטונים בהם נעשה שימוש בדמותה ו/או בשמה של התובעת. בחלק מהסרטונים היא מוצגת כמי שלוקחת חלק פעיל בביצוע הדרכות במסגרת פעילותה של המכללה.

התובעת הפנתה גם אל פרסום באתר האינטרנט של המכללה, סרטון שכינויו “סדנה מעשית בוטוקס” במסגרתו היא מצולמת כשהיא מדריכה רופאים ומדגימה טיפולי הזרקת בוטוקס.

עוד הפנתה התובעת אל אתר האינטרנט של המכללה שם פורסם “סרטון ממליצים מחזור פברואר 2016” וכן “סרטון ממליצים מחזור יוני 2015″ ו”סרטון ממליצים מחזור יוני 2016” במסגרתם היא מוצגת כחלק מאנשי צוות המכללה.

עוד הפנתה התובעת אל אתר האינטרנט YouTube בו פורסמו סרטונים בהם נעשה שימוש בשמה ו/או בדמותה ואף מצוין בהם כי היא נשיאת המכללה ו/או אחת מאנשי הצוות במכללה.

התובעת הפנתה גם למצגת וסרטונים באתר האינטרנט של המכללה, כאשר המצגת הוכנה על ידה וכאשר בסרטונים מופיעים מטופליה. התובעת אף הוסיפה וציינה בתביעתה כי קיימת אפשרות שמטופליה ינקטו בהליכים משפטיים כנגדה שכן השימוש שעושים הנתבעים בדמותם ו/או בשמם נעשה שלא בהסכמתם וללא ידיעתם.

התובעת הדגישה כי הדוגמאות שפורטו לעיל הן דוגמאות על קצה המזלג בלבד שכן אין באפשרותה להתחקות אחר כל הפעולות ו/או הפרסומים המבוצעים על ידי הנתבעים ו/או מי הם.

התובעת טענה להפרת הוראות הסכם הפרידה; עוד הוסיפה וטענה כי להפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעים בין לפי חוק הגנת הצרכן, חוק עוולות מסחריות, חוק עשיית עושר ולא במשפט, חוק החוזים (חלק כללי), חוק הגנת הפרטיות. לדברי התובעת, במעשיהם ובמחדליהם פגעו בה הנתבעים וגרמו לפגיעה בסודותיה המסחריים כמו גם לפגיעה כלכלית בפעילותה העסקית.

ביחס לנתבעים 4 ו- 5, ציינה התובעת כי הם ערבים לקיום מלוא התחייבויותיה של וייטל מכח הסכם הפרידה ובהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות הרי שהם אחראים כלפיה ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים.

תמצית טענות ההגנה של הנתבעים בתביעה העיקרית

הנתבעים ציינו שהתובעת היא רופאת שיניים שכיהנה כנשיאת “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית” והייתה בעלת מניות בנתבעת 3 שהיא המפעילה של המכללה. התובעת סיימה את תפקידה במכללה ביום 11.7.2017 במסגרת הסכם בין הצדדים והעבירה את מניותיה בנתבעת 3 לנתבעת 1 (אשר בעלי המניות בה הם נתבעים 4 ו-5) ולנתבע 2.

לטענת הנתבעים, התובעת פתחה עסק מתחרה בשם המטעה והדומה מאוד לזה של המכללה והידוע כ- “המכללה ללימודי אסתטיקה לרופאים”. עוד ציינו הנתבעים שהתובעת מפרסמת תמונות וסרטונים מתקופת עבודתה במכללה הנושאים את שם המכללה באופן מודגש ומובלט בניגוד להתחייבויותיה. בכך, לטענת הנתבעים, פוגעת התובעת בנתבעת 3, במכללה ובשמה הטוב וכן מטעה את ציבור הפונים אליה.

הנתבעים הדגישו שאין בסיס לטענה כאילו הם עושים שימוש “בשמה ובתמונותיה” של התובעת.

מחיקת הנתבע 2 – הנתבעים עתרו למחוק את התביעה כנגד הנתבע 2. לדבריהם, ביום 27.6.2018 נחתם בין הנתבע 2 ובין הנתבע 1 הסכם להעברת מניות בנתבעת 3. במסגרת ההסכם נטלה על עצמה הנתבעת 1 אחריות מלאה וחבות מלאה לכל טענה, תביעה, חבות, התחייבות ואחריות לכל פעילות בנתבעת לרבות בתביעה דנן. לדבריהם, הנתבעים 4 ו- 5 ערבים אישית להתחייבויותיה של הנתבעת 1. לטענתם, ביום 16.8.2018 במסגרת המו”מ בין הצדדים, הודיע ב”כ הנתבעים לב”כ התובעת על עזיבתו של הנתבע 2 את הנתבעת 3. לאור התחייבות הנתבעת 1 כלפי הנתבע 2 מיום 27.6.2018 וערבותם של נתבעים 4 ו-5 להתחייבות זו- הנתבעים סבורים כי יש למחוק את הנתבע 2. עם זאת נכלל הנתבע 2 בין התובעים בתביעה שכנגד.

הנתבעים הוסיפו וטענו שטענות התובעת אינן מתיישבות עם האמור בסעיף 8.1 להסכם הפרידה. לעניין זה ציינו הנתבעים שהסכם הפרידה כולל שלוש התחייבויות שונות כדלקמן:

התחייבות עתידית ממועד חתימת הסכם הפרידה ואילך – לטענתם, מנוסח הסעיף ברור כי הכוונה בסעיף זה הייתה שבכל פרסום עתידי של המכללה באמצעי המדיה לא יעשה שימוש בשמה ו/או חזותה של התובעת ו/או מטופליה. ואכן לטענתם, התובעת לא נכללה בפרסומי החברה לאחר עזיבתה. לדבריהם, מעולם לא הוסכם למחוק את העבר וההיסטוריה של המכללה ואת כל הסרטונים ו/או התמונות בהן מופיעה גם דמותה ו/או שמה של התובעת ולא לכך התכוונו הצדדים. לטענת הנתבעים אילו זו הייתה כוונתם היו מוסיפים הוראה מפורשת. לצד זאת, הנתבעים הדגישו כי מחקו את כל הפרסומים שהופיעו באתר המכללה ובעמוד הרשת החברתית של המכללה בהם הופיעה התובעת לבדה. עוד ציינו כי התובעת באמצעות בא כוחה ערכה ניסחה ותיקנה את ההסכם שבין הצדדים ובמצב דברים זה יש להחיל את הכלל לפיו כל אימת שנדרשת פרשנות לגבי כוונת הצדדים בהסכם יש לפרשה כנגד עורך המסמך-המנסח ולפיכך יש להעדיף את פרשנותם על פני זאת של התובעת.

התחייבות עבר ועתיד, התייחסות למטופליה של התובעת – לטענת הנתבעים, חלקו השני של הסעיף מתמקד אך ורק במטופליה של התובעת. לדבריהם, הסעיף קובע שלא יעשה שימוש בתמונות מטופלי התובעת בכל פרסום עתידי. לגבי העבר נטען כי הסעיף קובע כי המכללה “תפעל להסרתן” של תמונות מטופליה מחומר מודפס ו/או מגנטי וכן מהמצגות שהוכנו ע”י התובעת.

איסור של התובעת משימוש בשם המכללה בפרסומיה – הנתבעים טענו שלמרות התחייבויותיה המפורשות של התובעת, היא פעלה בניגוד גמור להסכם ועשתה שימוש בולט בשם המכללה, בפרסום העסק המתחרה שהקימה. הנתבעים הפנו אל מקבץ פרסומים של התובעת שאותרו על ידם במדיה האינטרנטית.

הנתבעים הדגישו שהסכם הפרידה קובע כי החומרים שהוכנו על ידי המכללה “שייכים למכללה” וכי המכללה רשאית לעשות בהם כרצונה. הנתבעים ציינו כי מעולם לא התחייבו ל”שכתב” את ההיסטוריה ולערוך מחדש את התכנים הכוללים את שרון . לטענתם, כל הדוגמאות המפורטות בכתב התביעה הם פרסומי עבר של המכללה מהזמנים בהם התובעת הייתה חלק ממנה.

תמצית טענות הנתבעים כתובעים שכנגד

התובעים שכנגד עתרו לחייב את הנתבעת שכנגד בתשלום הסך 400,000 ₪. לטענתם, הנתבעת שכנגד פתחה עסק מתחרה למכללה בשם מטעה ודומה – “המכללה ללימודי אסתטיקה לרופאים” ולצורך קידומו נטען כי היא עושה שימוש במדיה האינטרנטית ומציגה עצמה כנשיאת ו/או בעלת המכללה.

לטענת התובעים שכנגד, הנתבעת שכנגד מפרסמת תמונות וסרטונים מתקופת עבודתה במכללה הנושאים את שם המכללה באופן מודגש ומובלט בניגוד להתחייבויותיה בהסכם ובכך פוגעת במכללה ובשמה הטוב וכן מטעה את ציבור הפונים אליה לחשוב כי מדובר במכללה. לעניין זה הפנו התובעים שכנגד למקבץ פרסומים של הנתבעת שכנגד וביניהם:

תמונות הנתבעת שכנגד באתר האינטרנט שלה עם חלוק הנושא את שם המכללה “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית”.

שימוש בצילום שבוצע במסגרת סיום קורס במכללה הלאומית לרפואה אסתטית עם צוות המכללה, מוצג בדף הפייסבוק האישי שלה לצד פרסומי פניה למתעניינים בלימודים.

שימוש בצילום מסרטון שבוצע במסגרת לימודים במכללה הלאומית לרפואה אסתטית בדף הפייסבוק האישי של הנתבעת שכנגד ובו ניתן לראות את לוגו המכללה מוצג על גבי החלוק הרפואי בצורה בולטת לעין.

גניבת עין והטעיה בשימוש בצילום במסגרת לימודים המכללה הלאומית לרפואה אסתטית הנתבעת שכנגד עם לוגו המכללה מוצג על גבי החלוק הרפואי.

הטעיה ושימוש בצילום במסגרת לימודים המכללה הלאומית לרפואה אסתטית הנתבעת שכנגד עם לוגו המכללה מוצג על גבי החלוק הרפואי.

גניבת עין והטעיה בשימוש בצילום במסגרת לימודים במכללה הלאומית לרפואה אסתטית לצד תמונות שבוצעו אצל הנתבעת שכנגד בעסקה המתחרה. לדוגמא: משמאל רואים כיתה מלאה בשלב מעשי במכללה הלאומית לרפואה אסתטית לצד תמונה שלה בהרצאה עיונית במכללה עם לוגו המכללה מאחוריה.

צילומים מסדנאות שנערכו במכללה ומוצגות באתר הפייסבוק של הנתבעת שכנגד עם ציון שם המכללה.

גניבת עין והטעיה בשימוש בצילום במסגרת לימודים במכללה הלאומית לרפואה אסתטית כאשר בצד הימני של המסך מופיע שם המכללה-“המכללה הלאומית לאסתטיקה רפואית”.

גניבת עין והטעיה בשימוש בצילום במסגרת לימודים המכללה הלאומית לרפואה אסתטית הנתבעת שכנגד במהלך הדגמה עם לוגו המכללה מוצג על גבי החלוק הרפואי.

גניבת עין הטעיה ושימוש בצילום במסגרת לימודים המכללה הלאומית לרפואה אסתטית הנתבעת שכנגד במהלך הדגמה עם לוגו המכללה מוצג על גבי החלוק הרפואי.

שימוש בחומרים מצולמים לטובת צרכיה העסקיים של הנתבעת שכנגד, עם שם המכללה.

התובעים שכנגד הדגישו כי החומרים המצויים באתר האינטרנט של הנתבעת שכנגד כלל לא היו ברשותה וכי היא נטלה אותם ללא הסכמתם. לדבריהם, חלקם נערכו על ידה וחלקם נשארו כפי שהם ונשתלו בפרסומיה כדי לקדם את עסקה המתחרה.

התובעים שכנגד טוענים שהנתבעת שכנגד:

הפרה את הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ”ט- 1999.

מפיקה רווחים אסורים בניגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל”ט 1979.

מפרסמת פרטים שאינם נכונים על עסקה המתחרה, על תפקידה (כנשיאת ו/או הבעלים של המכללה) וכן עושה שימוש בתמונות שנלקחו מכיתות הטיפול וחדרי ההרצאות של המכללה בזמן עבודתה שם. לטענתם מעשים אלו מהווים הטעיה של קהל הצרכנים ומנוגדים לחוק הגנת הצרכן – התשמ”א-1981.

התובעים שכנגד עותרים לסעדים הבאים:

צו מניעה האוסר על הנתבעת שכנגד ו/או עסקה המתחרה ו/או מי מטעמם לעשות שימוש בשם המכללה על גבי כל מדיה כתובה ו/או אינטרנטית מכל סוג שהוא, ו/או בכל אמצעי אחר.

פיצוי בסך של 80,000 ₪ בגין הפרת הסכם הפרידה מיום 11.7.2017.

פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 240,000 ₪ בגין גניבת עין והפרת הוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ”ט-1999.

פיצוי בסך של 80,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב של המכללה ובמוניטין שלה.

תמצית טענות ההגנה של הנתבעת שכנגד

הנתבעת שכנגד טענה שתכלית התביעה שכנגד הוא ניסיון להציב משקל נגדי לתביעתה. הנתבעת שכנגד הפנתה לכך שכאשר ניהלה יחד עם צחי וייטל את המכללה לא הייתה לתובעים שכנגד טענה כלשהי כלפיה בקשר לסדנאות הלימודיות שהועברו על ידה וטענותיהן בעניין זה “נולדו” במסגרת כתב התביעה שכנגד בלבד.

הנתבעת שכנגד ציינה שלתובעים שכנגד 4 ו-5 אין עמה יריבות ו/או עילת תביעה. עוד טענה כי היא פועלת על פי הסכם הפרידה ומקיימת את כל הוראותיו. לטענתה, בהתאם לסעיף 8.1 להסכם הפרידה עומדת לה הזכות לעשות כל שימוש בחומרים שהוכנו במסגרת ועל ידי מיזם הרפואה המצויים ברשותה בכפוף לכך שלא ייעשה על ידה שימוש בשם החברה ו/או המכללה והיא פועלת בהתאם לכך. עוד טענה כי התובעים שכנגד החלו להעלות את טענותיהם בשיהוי למרות שידעו זמן רב קודם להגשת התביעה שכנגד שהיא עושה שימוש בחומרים כפי שמתיר לה ההסכם.

לדברי הנתבעת שכנגד, ככל ופורסמו על ידה תמונות ו/או סרטונים שהיו בידה במועד החתימה על הסכם הפרידה ובהן מופיע באותיות של טל ומטר (קרי אותיות קטנות מימד) שם המכללה על גבי חלוק או בכל מקום אחר בתמונה הרי אין בכך הפרה של ההסכם הפרידה. לגישתה, שימוש בתמונות ו/או בסרטונים ו/או במדיה מגנטית שהיו ברשותה בהן קיים כיתוב קטן ולא בולט של שם המכללה גם אין בו משום ניסיון להציג מצג שווא כאילו היא פועלת במסגרת המכללה ו/או מטעמה. לצד זאת, הנתבעת שכנגד הוסיפה וציינה כי “על מנת לפנות לדרכי שלום” הסירה חלק מהפרסומים שהיו באתר האינטרנט שלה.

הערת מעבר – אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי – הכרעה בתביעה העיקרית

הנתבעים אכן הפרו הוראות הסכם הפרידה – התייחסות להוראות הסכם הפרידה ולהפרתן

סעיף 8.1 להסכם הפרידה קובע מנגנון המתיר לכל צד לפעול ללא הגבלה; עוד קובע סעיף 8.1 שהנתבעת 3 לא תעשה כל שימוש בשמה של התובעת, חזותה או תמונות שלה או מטופליה; הוסכם ש”כלל החומרים” אינם שייכים לתובעת אלא לנתבעת 3 ואולם מנגד הוסכם שהתובעת דווקא תוכל לעשות שימוש ב”חומרים המצויים ברשותה”, כאשר אלה לא נתחמו ולא הוגבלו.

סעיף 8.1 להסכם קובע כך (ההדגשות לא במקור):

” החל ממועד חתימת הסכם זה, כל צד להסכם זה יהא רשאי לפעול בכל תחום, ללא הגבלה ו/או תנאי, לרבות בתחומי פעילות החברה. על אף האמור לעיל מוסכם כי, החברה לא תעשה כל שימוש בשמה של שרון ו/או בחזותה החיצונית ו/או בתמונות של מטופליה בכל דרך שהיא ועל גבי כל אמצעי מדיה, לרבות במסגרת פרסומי החברה בפלטפורמות החברתיות. למען הסר ספק, החברה לא תעשה כל שימוש בתמונות מטופליה של שרון ותפעל להסרתן, מכל חומר מודפס ו/או מגנטי וכן מהמצגות שהוכנו על ידי שרון (מצגת “שפתיים ומצגת תכנון טיפול”). למעט המפורט לעיל ובכפוף לו, מובהר כי כלל החומרים שהוכנו במסגרת ועל ידי החברה מתחילת פעילותה, שייכים לחברה, כאשר חומרים כאמור המצויים ברשותה של שרון במועד חתימת הסכם זה, על גבי כל מדיה, יישארו ברשותה של שרון והיא רשאית לעשות בהם כל שימוש אך ללא שימוש בשם החברה ו/או בשם המכללה”.

הפרשנות המילולית של ההסכם ברורה. כאשר לשון החוזה ברורה הרי אין ברגיל להוסיף ולדון באומד דעת הצדדים או בניסיונות פרשנות חיצוניים. כך נקבע בסיפת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי, תשל”ג – 1973 לפיו -“אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה יפורש החוזה בהתאם ללשונו”. גם פסיקת בתי המשפט קובעת שכאשר “בחינה ‘פנימית’ של החוזה – של לשונו, אופיו, הקשרו, היחס שבין הוראותיו – מעלה ומשקפת בבירור את אומד דעת הצדדים ומלמדת על נסיבות כריתת החוזה, עולה קרנה של הבחינה הפנימית על פני הפנייה לנסיבות חיצוניות ככלי להערכת אומד דעת הצדדים”, ור’ ע”א 10159/16, מועצה אזורית יואב נ’ עיריית קרית-גת  (מיום 20/6/19); ע”א 7649/18, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע”מ נ’ רכבת ישראל בע”מ  (מיום 20/11/2019); ע”א 3339/12, גוטמן נ’ מינהל מקרקעי ישראל (מיום 18/9/13) או ע”א 453/11, מ.ש. מוצרי אלומיניום בע”מ נ’ אריה חברה לביטוח בע”מ (מיום 21/8/13).

מתוך ההסכם וסעיף 8.1 לו עולה בבירור שאין מדובר בהסכמה סימטרית לשימוש הדדי בתוצרים ובתמונות שהופקו במהלך הפעילות המשותפת. ניתן לראות בבירור שההסכמה העניקה עדיפות מסוימת לתובעת כאשר לתובעת ניתנה הרשות לעשות שימוש ב”חומרים” הנמצאים בידיה וזאת ללא מגבלה. מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כך:

ראשית, התובעת רשאית לעשות שימוש בכלל ה”חומרים” שהוכנו במסגרת פעילותה של הנתבעת 3, ככל שאלה נמצאים ברשותה;

שנית ומנגד, נאסר על הנתבעת 3 לעשות שימוש בשמה, חזותה או תמונתה של התובעת או מטופליה.

אכן אין מדובר כאמור בזכות שימוש הדדית, אך זו הייתה ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ואין מקום לשנות הסכמה זו או להתערב בה בדיעבד. זאת ועוד, נתתי דעתי לכך שמשמעות ההוראות ההסכמיות היא שעל הנתבעת 3 להשמיט מתוך עברה המקצועי כל סרטון, פרסום ותמונה של התובעת שכיהנה כנשיאת המכללה. אכן מדובר בהסכם המגביל את הנתבעת 3 וממילא מי מטעמה, וכן מגביל את אפשרויות הפרסום מטעמה. עם זאת – אלה ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. הסכמות אשר מטבע הדברים משכללות לתוכן מכלול שיקולים, כאשר אין מקום להתערב בהם בדיעבד ולשנותם.

על כך שאין להתערב בהוראות חוזיות בין צדדים, כאשר מילות ההסכם ברורות ר’ האסמכתאות בסעיף 11.2 לעיל. עוד ר’ דנ”א 8100/19, ביבי כבישים עפר ופיתוח נ’ רכבת ישראל בע”מ (מיום 19/4/2020) שם נקבע ע”י הנ’ א’ חיות כי “רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר”. להרחבה ר’ מאמרם של עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון “תכליות דיני פרשנות החוזים: באיזו דרך עלינו ללכת כשחשוב לנו לאן נגיע?” עיונים בתורת החוזה – ספר שלו 507 (יהודה אדר, אהרן ברק ואפי צמח עורכים, 2021).

ההסכם הופר. די בעיון בנספחי תצהירה של התובעת על מנת לגלות כיצד, פעם אחר פעם, הופיעו פרסומים ותמונות המשויכים לה, בין היתר באתר האינטרנט של המכללה ואף ברשתות החברתיות. נראה שלפחות ביחס לכך אין חולק – ואם היה חולק הרי עיון בפרסומים שהוצגו מוכיח שלא הייתה הקפדה על הוראות סעיף 8.1 להסכם הפרידה ואלה הופרו.

הנתבעים הרחיבו ביחס לפרסומים השונים, הן במסגרת הדיון והן במסגרת סיכומיהם. ואולם בזמן אמת לא היה חולק על כך שעליהם להסיר כל פרסום של התובעת בניגוד להסכם. לעניין זה הציגה התובעת שורה של הודעות דוא”ל ששלח הנתבע 4 ובהן הוא מתייחס להסרת הפרסומים השונים. וכך הוצגו הודעות מיום 29/6/2017, מיום 21/8/2017, מיום 23/8/2017, מיום 3/9/2017 וכן מיום 29/9/2017 – כאשר בכולן הסביר הנתבע 4 כיצד הוא פועל להסיר פרסומים שונים של התובעת.

בהודעה מיום 29/9/2017, אף מתנצל הנתבע 4 בהגינות וכן מבקש הפניה מצד התובעת ככל שלא הוסר פרסום. וכך מציין הנתבע 4 שאתר האינטרנט של הנתבעת 3 הוא אתר גדול וכלשונו – “… אתר גדול מאוד… (במידה ומשהו לא הוסר נשמח באם תפנו אותנו…)”. כלומר, עד כאן הרחבתי מדוע אין צורך לדון באומד דעת הצדדים כאשר מילות ההסכם ברורות. ואולם מהדוגמאות לעיל למדים שאפילו היינו פונים לבחינת אומד דעת הצדדים – הרי ברור הוא שהייתה הסכמה להסיר כל הסרטונים והפרסומים של התובעת.

הסעד להם זכאית התובעת – סעד של צו מניעה בלבד. אין לקבוע פיצוי כספי בגין נזק שלא הוכח

התובעת עותרת לפיצוי כספי בסך של 300,000 ₪ בגין הפרת הוראות ההסכם. פיצוי אשר לא נתמך בדבר ואשר הוגדר, גם בסיכומי התובעת כ”פיצוי שמרני שהוערך על ידי התובעת”. בנוסף עותרת התובעת לשורה של צווים, כפי שפורט אף בסעיף 5 לעיל.

התובעת לא הוכיחה נזק ואינה זכאית לפיצוי כספי

התובעת ציינה בכתב התביעה שהיא מעריכה את נזקיה בגין הפרת ההסכם בסך של 300,000 ₪. טענה זו נטענה בעלמא ולא נתמכה בדבר, לא בכתב התביעה, לא בעת הבאת הראיות וממילא לא בסיכומי התובעת. אין מדובר בהשמטה מקרית. כתבי הטענות של התובעת, כמו גם ניהול ההליך, לימדו שהתובעת ידעה היטב לעמוד על זכויותיה. חזקה היא שאילו אכן היה נגרם נזק בר פיצוי כלשהו – הייתה התובעת תומכת את טענותיה במסמכים ואסמכתאות לקיומו.

כאן ייאמר שגם ברגיל עולים קשיים כאשר מבקשים להוכיח נזק למוניטין, או כל נזק כללי אחר. אין מדובר ברכיב פיצוי אשר קל לכימות והוכחה ואכן התובעת לא הציבה כל בסיס לדרישת הפיצוי. התובעת אמנם הפנתה לחשיבות השמירה על מוניטין, וכן להפרות ההסכם, אך כאשר אלה לא לוו בראיות להפסד כספי בר פיצוי הרי ממילא לא ניתן לקבוע פיצוי כלשהו.

אכן לעתים כוללים צדדים להסכם תניות הקובעות פיצוי כספי ללא הוכחת נזק. כך לא קרה בעניינינו. הסכם הפרידה עליו הסתמכה התובעת לא כלל כל התחייבות לתשלום פיצוי מוסכם. גם בשל כך אין לקבוע פיצוי כלשהו לתובעת.

למען הסר ספק נתתי דעתי לחמישה מכתבים, כמעט כולם אחידים, אשר המציאה התובעת לתמיכה בטענותיה (נספח 28 לתצהיר). הכוונה לחמישה מכתבים של רופאים שונים אשר נרשמו ללימודים ב”מכללה הלאומית לרפואה אסתטית בע”מ” ואשר נמסרו לתובעת. במלוא הכבוד אין במכתבים אלה כדי ללמד דבר.

שלושה מתוך חמשת המכתבים נוסחו באופן כמעט זהה, כאשר שמות הרופאים הושלמו בכתב יד. בכולם הופיעה התייחסות לרישום בקורס במכללה ובשלושתם נרשם כך – “הרישום לקורס נעשה מתוך הבנה כי ד”ר שרון דוידסון מלמדת ומרצה בכירה בקורס ולו ידעתי כי ד”ר שרון דוידסון איננה חלק מהסגל המלמד הרי שלא הייתי נרשמת לקורס מלכתחילה”. שני מכתבים נוספים נוסחו באופן מעט שונה אך מבחינה מהותית כללו אף הם טענות דומות.

אין במכתבים שצורפו כדי ללמד דבר שכן – ראשית, שלושה מהמכתבים הם מהמועדים נובמבר 2015, ינואר 2016 ופברואר 2017 – כלומר בטרם הסכם הפרידה מיום 11/7/2017. שני מכתבים נוספים הם מחודש יוני ופברואר כלשהם – מבלי שנרשמה השנה. כך שאין מדובר במכתבים המתייחסים לתקופה המאוחרת להסכם הפרידה; שנית – אין במכתבים כל נתון אשר יכול להביא לקביעה כספית כלשהי, להפסד כספי בר פיצוי; שלישית – התובעת לא העידה אף אחד ממוסרי המכתבים האחידים שעל פניו נוסחו על ידה.

התובעת זכאית לסעד של צו מניעה

לאור הוראות ההסכם, ובהינתן העובדה שאלה הופרו בדרך של פרסומים שונים – הרי יש ליתן צו האוסר על פרסומים כאמור. הצו ינוסח תוך התאמה להסכם הפרידה ותוך הרחבה אף למי מטעם הצדדים להסכם הפרידה ומכאן לכל הנתבעים וגם למי מטעמם.

אשר על כן בסיומו של פסק דין זה יינתן צו האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לעשות כל שימוש בשמה של התובעת ו/או בחזותה החיצונית ו/או בתמונות של מטופליה בכל דרך שהיא ועל גבי כל אמצעי מדיה, לרבות במסגרת פרסומי החברה בפלטפורמות החברתיות. צו זה מחייב גם הסרת כל שימוש כאמור מכל אתר באינטרנט או בכל מדיה לרבות רשתות חברתיות, כל חומר מודפס ו/או מגנטי וכן מהמצגות.

אין לקבל הטענות הנוספות של התובעת ואין לקבוע פיצוי בגינן, למעט טענת הפגיעה בפרטיות בגינה ייקבע פיצוי בסך של 10,000 ₪

טענת הפגיעה בפרטיות

התובעת טוענת שהפרסומים השונים בהם מופיעה היא ומטופליה – הם בגדר פגיעה בפרטיות כמשמעות המונח בחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א – 1981.

בכל הקשור לטענת הפגיעה במטופלי התובעת, הרי בוודאי שהתובעת אינה זכאית לפיצוי בגין כך. התובעת היא לא הנפגעת הפוטנציאלית בגין פגיעה בזכויות מטופליה. זאת ועוד – ספק אם אכן קיימת פגיעה כאמור – שכן חזקה שהמטופלים ממילא הביעו הסכמתם לפרסום. לא הוכח שמי מהמטופלים הסכים דווקא לפרסום תחת חסותה של התובעת, וסירב לפרסום לאחר הסכם הפרידה. קשה אף להניח שמי מהמטופלים יסכים מלכתחילה לפרסום ובלבד והתובעת היא עדיין חלק מהנתבעת 3.

בכל הקשור לפגיעה בפרטיות התובעת – הרי יש מקום לקבל הטענה. לצורך העניין אצא מהנחה שהתובעת אמנם הסכימה, בתחילה, לפרסומים כאלה ואחרים – ואולם הסכם הפרידה ביטל במפורש כל הסכמה לפרסום. הסכם הפרידה הבהיר שאין לפרסם את תמונתה, דמותה ופרסומים נוספים של התובעת. מכאן – יש לבחון כל פרסום כאמור גם במסגרת הוראות חוק הגנת הפרטיות.

סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות כך:

“פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

(8) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו לשם ריווח”

השימוש בדמותה של התובעת נעשה במסגרת פרסומים מסחריים ושיווקיים של הנתבעים או מי מטעמם. לצורך כך, גם פרסומים ברשתות חברתיות נעשו שלא על מנת להחליף חוויות חבריות או לצורך מיתוג ופרסום המכללה. מכאן יש לומר שהשימוש בדמותה של התובעת נעשה, לכל הפחות בין היתר “לשם רווח”.

קביעת היקף הפיצוי – קביעת הפיצוי ללא הוכחת נזק בשל פגיעת הפרטיות, תיעשה לאחר בחינת הנסיבות ובעניינינו התייחסתי לגורמים הבאים – ראשית, התייחסתי לכך שבתחילה הופקו תוצרי הפרסומים בהסכמה ולא בכפיה או תוך הפרת הפרטיות. הפרסומים הפכו למפרים כאשר הוסרה הסכמת התובעת; שנית, התייחסתי להוראות הסכם הפרידה המתייחסים להסרת הסכמת התובעת כאמור לעיל; שלישית, התייחסתי למספר הפרסומים, תוכן הפרסומים, תכיפות הפרסומים וזהות הנמענים הפוטנציאליים. מבחנים אשר נקבעו ביחס לפיצוי סטטוטורי בגין הוצאת לשון הרע אך כוחם יפה גם לקביעת פיצוי בהתאם לחוק הגנת הפרטיות. ביחס למבחנים אלה ר’רע”א 2855/20, פלונית נ’ פלוני (מיום 6/10/2022, הש’ נ’ סולברג, ד’ ברק-ארז, י’ וילנר); רביעית, התייחסתי כאמור למכלול הנסיבות וכן לכך שלא הוכח שהפרסומים נעשו “בכוונה לפגוע” כמשעות סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות.

לאחר בחינת כל האמור לעיל אני מעמיד הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות התובעת על הסך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

טענה לעוולות מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ”ט – 1999 וכן להטעיה מכח חוק הגנת הצרכן, תשמ”א – 1981 או הפרת חובה חקוקה

התובעת טענה לעוולה של גניבת עין, ואף התערבות בלתי הוגנת כמשמעם בחוק עוולות מסחריות וכן להטעיה מכח חוק הגנת הצרכן והפרת חובה חקוקה. התובעת הפנתה, בין היתר, לסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות הקובע כך – “לא ימנע ולא יכביד עוסק באופן לא הוגן על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר”.

אין מקום לקבל טענות התובעת וזאת בשל הנימוקים הבאים:

ראשית, התובעת לא הוכיחה גניבת עין, לא הוכיחה התערבות בלתי הוגנת ולא הוכיחה עוולה כמשמעה בחוק עוולות מסחריות. התובעת לא העידה ולו אדם אחד אשר הוטעה, או אשר הושפע מפעולות הנתבעים. התובעת אפילו לא זימנה לעדות, ואפשר שלא בכדי, את מי מחמשת הרופאים שחתמו על מכתבים שניכר כי הוכנו ביד מכוונת. על כך בפסקה הבאה.

שנית, התובעת המציאה, כאמור, חמישה מכתבים של רופאים שכביכול הוטעו לחשוב שהיא חלק מהמכללה המנוהלת על ידי הנתבעים או מי מטעמם. לכך התייחסתי בסעיף 12.2(ג) לעיל. ואולם מכתבים אלה לא מתייחסים ישירות לפרסומים אלא ל”הבנה” כללית לפיה התובעת היא חלק מהנתבעת 3. זאת ועוד – כפי שצוין כבר לעיל, שלושה מהמכתבים הם מהמועדים נובמבר 2015, ינואר 2016 ופברואר 2017 – כלומר בטרם הסכם הפרידה מיום 11/7/2017. שני מכתבים נוספים הם מחודש יוני ופברואר כלשהם – מבלי שנרשמה השנה. כך שאין מדובר במכתבים המתייחסים לתקופה המאוחרת להסכם הפרידה.

שלישית, למעלה מהנדרש ייאמר שאפילו הייתה מוכחת עוולה בהתאם לחוק עוולות מסחריות, הרי לא הייתי קובע פיצוי סטטוטורי נוסף לזה שנקבע כבר בגין הפגיעה בפרטיות.

כאשר נקבע פיצוי לא ממוני וללא הוכחת נזק, הרי יש להיזהר בקביעת פיצוי נוסף שאף הוא ללא הוכחת נזק. אין מקום לקושש פיצוי על גבי פיצוי, כל אחד מהם בנפרד הוא ללא הוכחת נזק. על כך ניתן ללמוד בהיקש מקביעת בתי המשפט ביחס לפיצוי לא ממוני כגון בשל עגמת נפש או בגין עוולות אחרות כגון עוולה של פגיעה באוטונומיה. לעניין זה ר’ ע”א 2278/16, פלונית נ’ מדינת ישראל (מיום 12/3/2018, הש’ י’ עמית, ע’ ברון, י’ וילנר, ההדגשות לא במקור) שם נקבע כך – “כפי שבתי המשפט אינם נוהגים לפסוק פיצוי נפרד עבור צער, בושת, אי-נוחות, כעס, השפלה, טרדה, פחד, אבדן אמון בבני אדם וכיו”ב, אין מקום לפסוק פיצוי נפרד עבור אותן תחושות שליליות תוצאתיות כאשר הן נובעות משלילת זכות הבחירה. ובקיצור, אין מקום להציב בנפרד את מגוון התחושות הנובעות מהפגיעה באוטונומיה, לצד אותם שניים-שלושה בתי אב המוכרים בנזק הלא ממוני”.

טענה לעשיית עושר ולא במשפט

התובעת אף טענה לעשיית עושר ולא במשפט, אך גם היקפה של טענה זו כלל לא הוכח. לא הוכח הרווח אותו הפיקו, כנטען, הנתבעים.

חלק רביעי – הכרעה בתביעה שכנגד

(לצורך הנוחות והאחידות התובעים שכנגד יכונו “הנתבעים” ואילו הנתבעת שכנגד תכונה – “התובעת”)

אין לקבל טענות הנתבעים בגין הפרת הסכם הפרידה וכן בגין פרסומים שביצעה התובעת

הנתבעים הציגו מקבץ רחב של תצלומים ופרסומים שהעלתה התובעת תוך טענה להפרת הסכם הפרידה וכן בין היתר הטעיה ועוולת גניבת עין. הנתבעים הקפידו לעיין בתמונות השונות והצליחו להבחין בחדות עין שעל גבי החלוק שלובשת התובעת בסרטוני ותמונות עבר ניתן לזהות את הכיתוב “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית”. עוד מצאו הנתבעים תמונות ופרסומים שצולמו ונערכו במכללה. כל אלה, לטעמם של הנתבעים, מקימים להם זכות לפיצוי. בנוסף הפנו הנתבעים לסרטון אחד שהתובעת אכן מיהרה להסיר, תוך שהיא מציינת שהוא דווקא פוגע בה.

אין לקבל את טענות הנתבעים וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית, הסכם הפרידה התיר לתובעת לעשות שימוש ב”חומרים” הנמצאים ברשותה. לעניין זה קובעת הסיפא לסעיף 8.1 להסכם הפרידה כך:

“… מובהר כי כלל החומרים שהוכנו במסגרת ועל ידי החברה מתחילת פעילותה, שייכים לחברה כאשר חומרים כאמור המצויים ברשותה של שרון במועד חתימת הסכם זה, על גבי כל מדיה, יישארו ברשותה של שרון והיא רשאית לעשות בהם כל שימוש אך ללא שימוש בשם החברה ו/או בשם המכללה”

הסכם הפרידה אף דאג להדגיש שאותם “חומרים” נותרים בבעלות הנתבעת 3 אך התובעת קיבלה זכות שימוש בכל “החומרים” שנמצאו ברשותה של התובעת. גם אין בפרסומים משום שימוש בשם החברה או המכללה. כאן יש להוסיף שהעובדה שחדי עין יכולים להבחין שעל כיס החלוק של התובעת נרשם שם המכללה אינה בגדר “שימוש בשם החברה ו/או בשם המכללה”. כך בכלל וכך בוודאי כאשר הותר לתובעת מלכתחילה לעשות שימוש באותם פרסומים.

שנית, הנתבעים לא הוכיחו כל גניבת עין, ואף לא הוכיחו הטעיה וגם לא עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה האמור בסעיף 13 לעיל המתייחס לכך שהתובעת לא הוכיחה דבר באשר לגניבת העין נכון גם ביחס להיעדר הוכחה מצד הנתבעים.

שלישית, זאת ועוד, טענה לגניבת עין, הטעיה או עשיית עושר ולא במשפט לא יכולה להישמע כאשר התובעת פעלה בהיתר ומכח זכות שימוש ניתנה לה מכח הסכם הפרידה.

אין הטעיה בשם המכללה שהקימה התובעת

הנתבעים טענו, בסעיף 24 לכתב התביעה ובמסגרת הטענה ל”גניבת עין” שהתובעת הקימה עסק מתחרה בשם דומה.

המוסד שהפעילו הנתבעים נקרא “המכללה הלאומית לרפואה אסתטית” ואילו המוסד שהקימה והפעילה התובעת נקרא “המכללה ללימודי אסתטיקה לרופאים”.

העובדה שבשם שתי המכללות מופיעה המילה “מכללה”, אינה מעלה ואינה מורידה. גם השם המלא של כל אחת מהמכללות אינו מהווה הטעיה. שני השמות, של שתי המכללות, כוללים מילים גנריות שאינן זהות ואשר השילוב ביניהן לא מביא להטעיה או לבלבול. להרחבה ביחס לכך ששימוש ב”מילה גנרית” אינו יכול להיות שימוש מוגן, ר’ כבר בע”א 5792/99‏, תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע”מ – עיתון “משפחה” נ’ אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע”מ – עיתון “משפחה טובה”‏, פ”ד נה(3) 933. להרחבה ביחס לשימוש במילים גנריות ר’ הסקירה במסגרת עש”א (מחוזי תל אביב) 38136-03-20, Vanguard Trademark Holdings USA LLC נ’ רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר (מיום 1/6/2021, השופטת ת’ אברהמי).

חלק חמישי – סוף דבר

לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעה העיקרית בחלקה תוך קביעת פיצוי וסעד כמפורט בחלק השלישי לפסק הדין ובסעיפים 12 ו-13 לעיל. באשר לתביעה שכנגד, הרי יש לדחותה, כמפורט בחלק הרביעי לפסק הדין. אשר על כן אני קובע כדלקמן:

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/1/2018 ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעים או מי מטעמם לעשות כל שימוש בשמה של התובעת ו/או בחזותה החיצונית ו/או בתמונות של מטופליה בכל דרך שהיא ועל גבי כל אמצעי מדיה, לרבות במסגרת פרסומי החברה בפלטפורמות החברתיות. צו זה מחייב גם הסרת כל שימוש כאמור מכל אתר באינטרנט או בכל מדיה לרבות רשתות חברתיות, כל חומר מודפס ו/או מגנטי וכן מהמצגות.

התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעים התובעים שכנגד, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד שנדחתה בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ”ד חשוון תשפ”ג, 18 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

פורטל פסקי הדין של ישראל

פס"ד חדשים באתר

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!