בפני
כב’ השופטת מיכל ברדנשטיין
המבקשת
האם
על ידי ב”כ עו”ד ריקי אופק אבן צור
נגד
המשיב
האב
על ידי ב”כ עו”ד שירה דרורי סאלם
החלטה
לפני בקשת האם שהוגשה ביום 14.11.24 לעיון מחדש בהחלטה מיום 27.6.24 לנוכח שינוי נסיבות נטען שעיקרו בהפרדת מגורי הצדדים מאז מתן ההחלטה.
כללי
לצדדים 3 ילדים קטינים: ר’… כבת … שנים, ה’ … כבן … שנים, י’ … כבן … שנים. שלושת הילדים מאובחנים כ… וזכאים לקצבאות ילד נכה בסך כולל של 15,657 ₪ לחודש.
ההחלטה מיום 27.6.24 ניתנה בהליך ישוב סכסוך, לעת שהצדדים עדיין גרו תחת קורת גג אחת. בהחלטה נקבע כדלקמן:
“הצדדים עדיין גרים ביחד, והאישה טוענת כי האיש הקפיא את חשבון הבנק המשותף וכל הוראות הקבע חזרו וכן כרטיס האשראי על שמה. האישה טוענת כי היא מעולם לא עבדה והיתה אמונה על ניהול משק הבית וגידול הילדים שכולם … בעוד שמשכורת האיש וכן קצבאות הקטינים הופקדו לחשבון המשותף. האישה טוענת כי הקפאת החשבון המשותף פוגעת ביכולתה לשלם הוצאות בסיסיות כמו מזון, חשבונות שוטפים טיפולים בילדים וקייטנות וכיוצ”ב. האישה עותרת לחיוב האיש לחתום מידיית על כל מסמך הנדרש לצורך הפשרת הקפאת החשבון המשותף.
האיש מתנגד לבקשה. האיש טוען כי דינה להדחות על הסף מהטעם שאינה נכללת בגדר העניינים הדחופים שניתן לעתור בגינם במסגרת הליך ישוב סכסוך. האיש טוען כי מכל מקום, יש לדחותה גם לגופה. לטענתו, שני הצדדים עבדו לפרנסת המשפחה והפקידו משכורותיהם לחשבון המשותף, וכך גם קצבאות הילדים המסתכמות לסך של 15,657 ₪. לטענתו, האישה משכה כספים בסכומים שחרגו מההתנהגות הכלכלית של הצדדים והוציאה בחודש מאי השנה סך של 63,674 ₪ מאחורי גבו של האיש. האיש טוען עוד כי בניגוד לטענת האישה, הוראות הקבע בחשבון המשותף, לרבות שכ”ל עבור האישה, לא בוטלו וכך גם חויב המשכנתה המשותף נותר בעינו, וביום 13.6.24 שני הצדדים הפקידו 6,000 ₪ כל אחד לחשבון המשותף. לטענתו, הדבר מלמד כי לאישה יש יכולת כלכלית. האיש טוען כי הציע לאישה כי הצדדים יחלקו בקצבאות הילדים שווה בשווה אך האישה סירבה.
מאחר והבקשה מעלה עניינים שקשורים בטובת הקטינים, מצאתי שלא לקבל את הטענה לדחייתה על הסף.
לגוף העניין, משעה שהצדדים עדיין גרים יחד, ולנוכח המחלוקות העובדתיות בשאלות שונות, לרבות בשאלה האם האישה עבדה בחיים המשותפים והמחלוקות אודות עשיית שימוש בכספים משותפים, ובהינתן שהבקשה הוגשה במסגרת ישוב סכסוך, סבורתני כי יש להורות כדלקמן:
כל הוראות הקבע מהחשבון יוותרו בעינן, וכן חיוב המשכנתה.
האב יעביר לאם מידי חודש מחצית מקצבאות הילדים, מיד עם קבלתן.
תוקף החלטה זו עד למתן החלטה אחרת…”.
טענות האם
האם טוענת כי חל שינוי נסיבות מאז מתן ההחלטה, שעניינו בכך שהצדדים הפרידו מגוריהם מאז חודש … 2024, וכי יש לקבוע כעת את חיוב האב במזונות זמניים.
האם טוענת כי האב משתכר כ-14,000 ₪.
האם לטענתה לא עבדה במשך שנות החיים המשותפות וטיפלה בילדים, אך החלה ללמוד … עוד כשהצדדים חיו יחדיו. כעת, לנוכח המצוקה הכלכלית היא החלה לעבוד כמזכירה במשרה חלקית ולפי תלוש אחד בודד שצירפה לחודש ספטמבר 2024, היא משתכרת 3,442 ₪ נטו לחודש.
האם שוכרת דירה מאז … ובהתאם להסכם השכירות שצירפה היא משלמת דמי שכירות בסך של 6,000 ₪ לחודש.
לטענת האם, מחצית מקצבאות הילדים לא מועברות אליה על ידי האב על אף ההחלטה מיום 26.7.24, והאב אינו מפקיד כספים בחשבון המשותף והוראות הקבע משולמות מקצבאות הנכות של הילדים ולא לטובת הילדים. לטענתה, האב קיבל 31,312 ₪ בגין קצבאות הילדים מאז ההחלטה מיום 27.6.24, ב-4 חודשים האחרונים, ורק ב-9,142 ₪ מתוכם הוא עשה שימוש לטובת תשלום למטפלים עבור הקטינים, בעוד שאת יתרה בסך של 22,170 ₪ הוא שלשל לכיסו. בשל כך, היא הגישה במקביל בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.
האם טוענת עוד כי האם נאלצת לעשות שימוש בחלק מהקצבאות המגיעות לידה עבור הוצאות מחיה וביגוד מינימליים וכן נעזרת בכספי צדקה ונותרו חובות למטפלים של הילדים. עקב כך נגרם נזק לקטינים שאינם מקבלים טיפולים שהם נזקקים להם כדלקמן (כלשונה):
……
כמו כן, הקטינים אינם רשומים לחוגים החיוניים לשילוב החברתי שלהם.
האם עותרת לכך שכל קצבאות ילד נכה שמשולמות עבור הקטינים יועברו אליה והיא תעשה בהם שימוש לטובת צרכי הקטינים.
האם מפנה לפסיקה הקובעת כי קצבת ילד נכה צריכה לכסות בראש ובראשונה את צרכיו המיוחדים של הקטין ולא לפטור מתשלום מזונות עבור צרכים שוטפים, ורק אם לאחר כיסוי הצרכים של הקטין נותרת יתרה, אזי יש להפחיתה מהחיוב במזונות שוטפים.
האם טוענת כי בנוסף על מתן הוראה כי קצבאות ילד נכה של הקטינים ישולמו לחשבונה, יש לחייב את האב גם בחלקו בגין הוצאות מדור ואחזקת מדור של האם, כאשר האם מעמידה חלק זה על 3,973 ₪ לחודש.
האם טוענת כי בשל פערי השתכרות בין הצדדים, וחלוקת זמני השהות שאינה שוויונית והיא לטובת האם, יש לחייב את האב ב-75% מההוצאות ואילו את האם ב-25% הימנן, וכך גם יש להורות על החלוקה בהוצאות חינוך ובהוצאות רפואה, שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, ולהורות לאב להשיב לאם את יתרת קצבאות הילדים שבהם לא עשה שימוש לטובת כיסוי צרכי הקטינים.
טענות האב
האב טוען כי יש לדחות את הבקשה בהעדר עילה לטענתו לעיון מחדש בהחלטה. האב מפנה לכך שהאם הגיש 3 בקשות בעניין מזונות זמניים וההחלטה האחרונה ניתנה ביום 1.8.24.
האב טוען כי לא חל כל שינוי נסיבות מהותי ברכיבים שהם חלוקת זמני השהות בין, הצדדים, הכנסת האב, צרכי הילדים, ותשלום קצבאות ילד נכה, והשינוי היחידי שחל לטענתו הוא שהאם החלה לעבוד.
האב טוען כי לאורך הנישואין האם עבדה. היום, האם עובדת במשרה חלקית ולפי התלוש הבודד שצירפה, היא ביצעה 38 שעות עבודה. ערך שעת עבודה שלה הוא 90 ₪, כך שאם היא תעבוד במשרה מלאה של 182 שעות בחודש, שכרה יעמוד על 16,380 ₪, דהיינו היא תשתכר יותר מהאב, וכי עובדה זו צריכה לפעול לטובת האב. כמו כן, האב טוען כי האם …, והיא מוכשרת עם יכולת השתכרות גבוהה, והיא ניהלה פרוייקטים מורכבים ב…
האם לא צירפה תדפיסי חשבון בנק וכרטיסי אשראי שלה. כמו כן, היא שכרה דירה יקרה ואין לדעת אם היא זכאית להנחה או הטבה, דבר שניתן היה לראות לו צירפה חשבונות בנק.
האב טוען כי הוא משתכר כשכיר ב… סך של 14,149 ₪ נטו בממוצע לחודש.
בהתאם לתגובה שהגיש האב לבקשה לפי פקודת הביזיון שהגישה האם ביום 24.11.24, הוא מסר כי הוא מסכים לשאת לבדו בעלות החזר הלוואת המשכנתה החודשי על הבית המשותף שבו הוא גר, וזאת בכפוף לכך שבעת פירוק השיתוף, לחלקו בתמורה יתווסף חלקה של האם בהחזר החודשי כאמור (דהיינו מחצית מההחזר). בהתאם להבהרה שהאב הגיש בעקבות החלטתי מיום 5.12.24, ההחזר החודשי המלא של הלוואת המשכנתה עומד על 4,893.45 ₪.
צרכי הילדים לא השתנו, לטענת האב. כך, אין שינוי באבחונים של הקטינים מאז מתן ההחלטה המקורית. האב צירף טבלה מפורטת של צרכי הילדים לטענתו, ולפיה צרכי הילדים, כולל הוצאות בגין טיפולים, הם כדלקמן: י’ – 4,265 ₪ (ובשנה הבאה 3,145 ₪), ה’– 2,220 ₪, ור’ – 2,890 ש”ח.
קצבאות הילדים אף הן נותרו כשהיו: 15,657 ₪ קצבאות ילד נכה וכן קצבת ילדים בסך של 483 ₪, ובסה”כ – 16,140 ₪ לחודש.
לטענת האב, סך קצבאות הילדים מכסות את כלל הוצאות הילדים, לרבות טיפולים והוצאות חריגות ואף נותרת יתרה בסך של כ-7,000 ₪ לחודש.
האב טוען עוד כי האם דאגה לכך שקצבת הילדה ר’ תועבר מהחשבון המשותף לחשבון לא ידוע וכן גרמה לכך שקצבת המל”ל בסך 461 ₪ תעבור מהחשבון המשותף לחשבון לא ידוע. עוד לטענת האב, האם דאגה לקבל החזר מקופ”ח עבור טיפולים בקטינים בסך של 8,479 ₪ ואלו התקבלו לחשבון האישי שלה.
לטענת האב, האם אינה אומרת אמת בענין כיסוי הוצאות הילדים על ידי האב. האם היא זו שמשלשלת כספים לכיסה ולא משלמת את הוצאות הילדים והאב הוא זה שנושא במרבית הוצאותיהם. כל האסמכתאות שצירפה האם הן מהתקופה שקדמה לפירוד והן שולמו מהחשבון המשותף, ולא בכדי האם לא צירפה אף קבלה שמתייחסת להוצאות שהוצאו לאחר הפירוד.
האב מפנה לעובדה שזמני השהות בין הצדדים הם שוויוניים או כמעט שוויוניים, שעה שהאב שוהה עם הילדים בהתאם להחלטה מיום 16.6.24 שהוארכה בהחלטה מיום 1.7.24 בימים א’ וג’ מסיום המסגרות ועד למחרת ובכל סופ”ש שני מיום שישי ועד יום א’ השבה למסגרות.
האב מציין כי בהתאם להחלטה מיום 1.8.24 קיימת חלוקה שווה של קצבאות ילד נכה בין הצדדים, כך שבידי האם צריכים להיות 7,878 ₪ מידי חודש מהמל”ל. כעת האם עותרת לקבלת כל הקצבאות וחיוב האב ב-15,000 ₪ נוספים, כך שהיא טוענת למעשה לחיוב במזונות בסך של 30,000 ₪, וברי כי מדובר בבקשה חסרת יסוד.
דיון והכרעה
אני דוחה את טענת האב כי לא חל שינוי נסיבות שמצדיק עיון מחדש בהחלטה מיום 27.6.24 שאושררה ביום 1.8.24.
הצדדים הפרידו מגוריהם, ולכל מהצדדים עלות מדור נפרדת כעת. גם חלוקת זמני השהות בין הצדדים היא בעלת תוכן אופרטיבי מבחינת החיוב במזונות, שכן בעת שהקטינים שוהים עם כל אחד מהצדדים, אזי כל אחד מהם נושא בפועל במזונותיהם תלויי השהות, ויש גם לחשב את צרכיהם בשני הבתים גם יחד ולהקצות את החיובים בין הצדדים בהתאם לכללים המנחים בעניין זה (כמפורט בהמשך). כמובן, בכלל זאת, יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהאם החלה לעבוד.
כידוע, לצורך פסיקת מזונות זמניים אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה. מזונות זמניים נפסקים לאחר הגשת כתבי טענות ולפני בירור העובדות ובחינת ראיות הצדדים. מזונות זמניים הינם בבחינת סעד של “עזרה ראשונה”, ע”מ להשיב, ככל הניתן, את המצב לקדמותו (ר’ ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה פ”ד כד(1), 169, 170; ע”א 637/68 והב נ’ והב פ”ד כג(1), 182-183).
הלכה פסוקה היא כי עת קיימים במשפחה מספר קטינים, הסך הכולל של הוצאותיהם אינו כפולה אריתמטית של הוצאותיו של כל אחד מהם (ר’ ע”א 552/87 ורד נ’ ורד פ”ד מב(3), 599).
הצדדים יהודים. על הצדדים חל הדין העברי.
שלושת ילדי הקטינים מעל גיל 6. בנסיבות אלו, חבים שני ההורים במזונותיהם על פי יחס הכנסותיהם הפנויות, צרכי הקטינים, חלוקת זמני השהות ומכלול נסיבות העניין.
חלוקת זמני השהות בין הצדדים היא כמעט שווה. האב שוהה עימם ב- 6/14 ימים ואילו האם שוהה עימם ב-8/14 ימים. יחס זמני השהות הוא אפוא: 43% – 57% לטובת האם.
האב משתכר לדבריו נטו בממוצע 14,149 ₪. בהתאם לאמור בתגובתו שהוגשה ביום 5.12.24 לבקשה של האם שהוגשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, האב מוכן לשאת במלוא החזר הלוואת המשכנתה החודשי, בסך של 4,892 ₪, וזאת, כמימון ביניים, עד לפירוק השיתוף בבית המשותף וחלוקת התמורה בין הצדדים, שאז יקוזז מחלקה של האם חלקה בהחזרי הלוואת המשכנתה. מכאן שהכנסתו הפנויה, לאחר קיזוז חלקו (50%) בעלות המשכנתה (המחצית השניה משקפת את חלקם של הקטינים במדורו, והיא תילקח בחשבון בעת חישוב הצרכים של הקטינים בשני הבתים, כמפורט להלן), עומדת על 11,703 ₪ (14,149 ₪ פחות 2,446 ₪)
האם משתכרת לפי התלוש הבודד שצירפה לחודש ספטמבר 2024 סך של 3,442 ₪ וזאת במשרה חלקית. לנוכח העובדה כי לאב זמני שהות נרחבים עם הקטינים, כמעט שוויוניים, איני רואה כל סיבה שהאם לא תמצה את פוטנציאל הכנסתה, ותצא לעבודה במשרה מלאה. עם זאת, החישוב שמציע האב למשרה מלאה על בסיס משכורתה הבודדת אינו נראה לי בשלב זה, שעה שעסקינן בתלוש בודד ולא ברור כלל שבתפקיד הנוכחי שממלאת האם ניתן להרחיב את המשרה עד ל-182 שעות בחודש, לפי ערך שעה של 90 ₪. אני רואה להעמיד את פוטנציאל השתכרותה על שכר המינימום בשלב זה, דהיינו על הסך של 5,880 ₪. כאשר מנכים משכרה זה את חלקה בשכר הדירה (50%, כאשר המחצית השניה, שמשקפת את חלקם של הקטינים במדור האם, תילקח בחשבון במסגרת החישוב של צרכי הילדים בשני הבתים), הרי שהכנסתה הפנויה עומדת על 2,880 ש”ח (5,880 ₪ פחות 3,000 ש”ח).
אעיר בהקשר זה, כי לעניין גובה שכר הדירה שהאם משלמת, בהעדר אינדיקציה לקבלת השתתפות בשכר הדירה שמשלמת האם, למעט טענות בעלמא של האב, אין מקום שלא לקבל בשלב זה את טענתה כי היא משלמת 6,000 ₪ שכר דירה.
אני מעמידה אפוא בשלב זה את יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים על 20% – 80%, לטובת האב (11,703 +2,880 = 14,583 ₪; מכאן ש-2,880/14,583 מביא ליחס האמור).
היות ועסקינן במצב של משמורת משותפת, הרי שאצא מתוך הנחה שצרכי כל קטין בשני הבתים הוא כ-2,100 ₪ לחודש (בהתאם לחזקות המקובלות לגבי צרכי קטין בשני הבתים (ראו למשל: רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ’ א.נ. [פורסם בנבו] (2018); עמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (2019); עמ”ש (חיפה) 20634-04-18 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (2019) שבהם דובר על סך של 2,250 ₪ עלות לקטין בשני הבתים), בכפיפות להלכת ורד); ובסה”כ עבור 3 הקטינים, צרכיהם בשני הבתים מסתכמים לסך של 6,300 ₪ לחודש. לכך יש להוסיף את חלקם של הקטינים במדור האב, שהוא 2,446 ₪ (50% מ-4,893 ₪), וכן את חלקם של הקטינים במדור האם, שהוא 3,000 ₪ (50% מ-6,000 ש”ח). סך הכל צרכי הקטינים בשני הבתים הוא אפוא 11,746 ש”ח.
עבור שלושת הקטינים משולמות קצבאות ילד נכה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) בסך של 15,657 ₪.
האם טענה בבקשתה כי קצבאות ילד נכה מיועדות בראש ובראשונה לכיסוי צרכיו המיוחדים, ואולם לא פירטה בבקשתה את העלויות הנטענות לכיסוי צרכים מיוחדים שיש לקטינים כבעלי נכות אשר אינם מכוסים על ידי ביטוח בריאות ממלכתי או ביטוח משלים או על ידי השתתפות גורם ציבורי אחר. מהפירוט שנכלל בנספח ז’ לבקשתה, עולה כי לטענתה, לר’ יש עלויות מיוחדות בסך של 2,878 ₪ לחודש בגין הוצאות רפואיות חריגות (תרופות – 308 ₪, הידרותרפיה בסך 200 ₪, ספורט טיפולי בסך 1,200 ₪, פסיכולוגית בסך 1,170 ₪); לה’ יש עלויות מיוחדות בסך של 2,296 ₪ לחודש בגין עלויות רפואיות חריגות (תרופות – 40 ₪, רכיבה טיפולית – 936 ₪, קלינאית – 1,320 ₪); ולי’ יש עלויות מיוחדות בגין הוצאות רפואיות חריגות בסך של 4,696 ש”ח (תרופות – 40 ₪, ריפוי בעיסוק – 2,400 ₪, רכיבה טיפולית – 936 ₪, קלינאית – 1,320 ₪). סך הכל הוצאותיהם הרפואיות המיוחדות של הקטינים לפי האם מסתכמים לסך שך 9,870 ₪.
האב בתגובתו לבקשה לעיון מחדש כולל בנספח 1 לתגובה טבלאות ובהן הוצאות נטענות בגין עלויות רפואיות לקטינים בסדר גודל נמוך משמעותית יותר לחודש, כדלקמן: לר’ – 1,165 ש”ח (תרופות -245 ₪, הידרותרפיה – 200 ₪, ספורט טיפולי 720 ₪); לה’ – 235 ש”ח (תרופות – 40 ₪, טיפול רגשי 195 ₪); לי’ – 2,280 ש”ח (תרופות – 40 ₪, ריפוי בעיסוק – 2,240 ₪). סך הכל הוצאותיהם הרפואיות המיוחדות של הקטינים לפי האב מסתכמים לסך שך 3,680 ש”ח ₪.
אין בפני אסמכתאות להוצאות הנטענות על ידי כל אחד מהצדדים, ובשלב זה אניח כי “האמת מונחת באמצע” וכי ההוצאות המיוחדות של הקטינים בגין עלויות רפואיות שלא מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי עומדות על סך של 6,775 ₪ לחודש.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, על כל נספחיהם, והבאתי בחשבון את מכלול השיקולים ובכלל זה, גילי הילדים והדין החל, צרכי הילדים במשמורת משותפת בשני הבתים, חלוקת זמני השהות בין הצדדים, הכנסות ההורים, לרבות פוטנציאל השתכרות לכאורה של האם, וקצבאות ילד נכה שמשולמות אל מול ההוצאות הרפואיות המיוחדות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי או גורם ציבורי אחר, מצאתי לקבוע כדלקמן:
לולא קצבאות ילד נכה שמשולמות עבור הקטינים, הייתי רואה להעמיד בשלב זה את חיוב האב לאם על תשלום בסך של 1,500 ₪ לחודש לכל קטין, וכן הייתי קובעת כי הוא ישא במחצית מהוצאות החינוך של הקטינים ומחצית מהוצאות הרפואה החריגות שלהם, שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי (סכום זה נובע מיחס ההכנסות הפנויות שהוא משמעותית לטובת האב, ומיחס זמני השהות וסל הצרכים בשני הבתים אשר כפי שהוסבר, הוא גדול יותר משמעותית מסל הצרכים בבית אחד, הרלבנטי למקרה שבו אין מתקיימת משמורת. משותפת).
ברם, לא זה המקרה דנן, שבו משולמות קצבאות ילד נכה וקצבת ילדים בסכום כולל שמעל 16,000 ₪ עבור שלושת הקטינים, והדברים נאמרו רק לסיבור אזני הצדדים.
לפיכך, נקבעות ההוראות הבאות.
קצבאות הילדים שמשולמות עבור שלושת הקטינים – 15,657 ₪ קצבאות ילד נכה וכן קצבת ילדים בסך של 483 ₪, ובסה”כ – 16,140 ₪ לחודש – ישולמו החל מחודש ינואר 2025 במלואן לידי האם. מובן כי ככל והסכומים ישתנו, הרי שהסכומים העדכניים בכל עת נתונה ישולמו לידי האם בהתאם להוראה דנן.
בהינתן גובה הקצבאות, האם, והיא לבדה, תישא בכל ההוצאות הרפואיות החריגות של שלושת הקטינים, שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי או גורם ציבורי אחר וכן תישא בהוצאות הביטוח הרפואי הרגיל והמשלים עבור הקטינים (ככל וקיים ביטוח משלים עבורם) של שלושת הקטינים. ככל וקיימת מחלוקת בעניין נחיצות הטיפול/ההוצאה, יש לפעול בהתאם לעמדת הגורם המקצועי הרלבנטי (רופא משפחה או רופא מומחה).
כן תישא האם, והיא לבדה, בעלויות משקפיים של הקטינים, שגם הן לצורך העניין הוצאה רפואית, ותהווה הורה מרכז שישלם את ההוצאות שאינן תלויות שהות שהן: רב-קו ו/או תחבורה ציבורית, עלויות טלפון סלולארי (אם יש), מתנות למסיבות של חברים, ושכר לימוד עבור שלושת הקטינים.
בהינתן גובה הקצבאות שישולמו במלואן מכאן ואילך לידי האם, איני רואה בשלב זה לחייב את האב בתשלום מזונות שוטפים עבור הקטינים או בחלקם במדור האם (שממילא נלקח בחשבון במסגרת חישוב בצרכים בשני הבתים). האב כמובן ישא בכל העלויות בעין של הקטינים כשהם שוהים עמו.
הצדדים ירכשו שווה בשווה ביגוד והנעלה לקטינים לעונות השונות.
למעט הוצאות שכ”ל אשר האם תממן לבדה עבור שלושת הקטינים כאמור, ההורים יישאו בכל הוצאות החינוך של הקטינים, מכל מין וסוג שהוא (צהרון עד סיום כיתה ג’, מטפלת, ציוד לבית הספר, חוג אחד לכל ילד, קייטנה בקיץ במחזור אחד בעלות מתנ”ס, שיעורי עזר, תנועת נוער, מסע לפולין וכיו”ב), בחלקים שווים ביניהם, והכל בקיזוז המענק שזכאית האם לקבל, ככל שהיא זכאית, בתחילת כל שנת לימודים, מאת המל”ל.
תשלומים אלה יבוצעו כנגד קבלות או אישורים, ובמקרה של מחלוקת בדבר נחיצות ההוצאה יכריע בכך הגורם החינוך הרלוונטי.
תוקף החיוב בהתאם להחלטה דנן הוא בשלב זה הוא החל מיום 1.1.25. איני רואה בשלב זה מקום לתן הוראות לעניין תשלום עבור התקופה מאז הפרדת המגורים.
האב ישא בהתאם להסכמתו בתגובה לבקשה שהגישה האם לפי פקודת בזיון בית המשפט במלוא החזר תשלום המשכנתה החודשי, אף שמדובר בהוצאה הונית משותפת, וחלקה של האם בהחזר זה יקוזז מחלקה בתמורה בגין הדירה בעת פירוק השיתוף בבית.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ד’ כסלו תשפ”ה, 05 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
