בפני
כב’ השופט פליקס גורודצקי
מבקש
ד.
ע”י ב”כ עו”ד מוטי אסרף
נגד
משיב
י. ד.
ע”י ב”כ עו”ד ג’ימי שטרן
החלטה
לפניי בקשה דחופה להפחתת מזונות זמניים (להלן: “הבקשה”), אשר נפסקו בבית הדין הרבני (להלן: “בית הדין”) בסך של 5,300 ₪ לחודש בעבור ארבעת ילדיהם המשותפים של הצדדים.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעתו של המבקש לקביעת מזונות קטינים.
הליך זה נפתח בחודש פברואר 2023, אולם בירורו התעכב, בין היתר, בהסכמת הצדדים, בשל הליכים משפטיים שהתנהלו וטרם נסתיימו בבית הדין.
המשיבה מתנגדת לבקשה, כפי שפורט בתגובתה. טענתה המרכזית היא כי המבקש לא פירט את המידע נחוץ לבירור הבקשה, לרבות צרכי הקטינים, ולא צירף אסמכתאות רלוונטיות, כגון תלושי השכר ודפי חשבון בנק.
הכרעה
לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה, כפי שהוגשה, להידחות.
במישור העקרוני, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לשנות חיוב מזונות זמניים שנפסקו עבור הקטינים בבית הדין. הלכה פסוקה היא, כפי שנקבע בבר”ע 120/69 שרגאי נ’ שרגאי, פ”ד כג(2) 171 (1969), כי תביעת מזונות קטינים אינה ניתנת לכריכה בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין הרבני, בהתאם לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי”ג–1953.
הלכה זו שרירה וקיימת גם בימים אלו, ראו: בע”מ 7628/17 פלוני נ’ פלונית (22.9.2019); דנ”א 6669/19 פלונית נ’ פלוני (26.12.19).
במילים אחרות, בהעדר הסכמה לכרוך את שאלת מזונות ילדי בני הזוג בתביעת גירושין המוגשת לבית דין רבני, הסמכות לדון במזונותיהם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, ראו: עמ”ש 62314-05-23 ב’ נ’ ב’ (6.2.2024). יתרה מכך, בית המשפט לענייני משפחה רשאי גם לדון בבקשה לשינוי מזונות זמניים שנפסקו בבית הדין, אף אם לא הוכח בפניו שינוי נסיבות מהותי.
יחד עם זאת, על מנת לאפשר לבית המשפט לדון ולהכריע בבקשה לשינוי מזונות זמניים שנפסקו בבית הדין, נדרש ממגיש הבקשה לעמוד במספר תנאים.
תקנה 33 (א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א – 2020 (להלן: “תקנות משפחה”) קובעת כי:
“בעל דין שהגיש תביעה למזונות ומבקש שיפסקו לו מזונות זמניים יגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים (להלן בתקנה זו – הבקשה); בבקשה יפרט המבקש את טיעוניו, ויצרף תצהיר שבו יאמת את העובדות שביסוד הבקשה וכן האסמכתאות לבקשה.”
לטעמי, תקנה זו חלה, בשינויים המחויבים, גם על בקשה לשינוי מזונות זמניים. בתוך כך, על מגיש הבקשה לפרט בבקשתו את כלל הנתונים הרלוונטיים לשם בירורה, השוו: רע”א 3121/24 בריגע נ’ קוואלטי קרדיט פאנד 2 שותפות מוגבלת (14.4.2024); ת”א (מחוזי ת”א) 11855-10-24 שובל נ’ אופן ווב טכנולוגיות בע”מ (12.11.2024).
בשים לב לטענת המבקש כי גילאי כל הקטינים הינם מעל גיל 6 שנים (המבקש לא פירט את גילאי הקטינים באופן מדויק), ולאור העקרונות שנקבעו בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית ואח’ (19.7.2017) ויישמו בעמ”ש 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (20.12.2017), היה על המבקש לפרט את הנתונים הבאים:
צרכי הקטינים (לרבות צרכיו של כל קטין בנפרד) ראו: תקנה 11 (א) (3) לתקנות משפחה;
היכולות הכלכליות של ההורים;
קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו;
חלוקת זמני השהות בפועל.
המבקש לא פירט את צרכי הקטינים כלל. לכאורה, ניתן היה לבוא ולומר כי בית המשפט “בעמו יושב” והוא יכול להעריך את צרכי הקטינים על דרך אומדנה ראו: ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3)822, 825, 828. ואולם, המבקש לא פירט גם את חלוקת זמני השהות באופן מדויק והוא הסתפק באמירה כללית לפיה “גילאי הקטינים, זמני השהות בין הצדדים, יחס ההכנסות וההוצאות של הצדדים – מצדיקים הפחתת מזונות שנקבעו באקראי על ידי בית הדין הרבני” ראו: ס’ 19 לבקשה.
המבקש גם “לא יצא מגדרו” בכל הנוגע להוכחת הכנסתו. המבקש אומנם טען כי שכרו מגיע לסך של 11,500 ₪ לחודש ואולם הוא לא צירף תלושי השכר כדי לתמוך בטענה זו.
במילים אחרות, המבקש לא הניח תשתית עובדתית מספקת לשם בירור הבקשה, ובהעדרה אין יכולת לבית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים לכאוריים לצורך בירור הבקשה, ראו: רמ”ש 1903-02-22 ח’ נ’ ח’ (20.03.2022); רמ”ש 47364-02-23 ב’ נ’ ב’ (14.5.23), אין מנוס מדחייתה.
לאור התוצאה, המבקש יישאו בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
מתיר את פרסום ההחלטה לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”ח כסלו תשפ”ה, 29 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
