מספר בקשה:43
בפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
מבקש
ש'
נגד
משיבים
1. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה 999010
2. פלונית
3. עו"ד א'
בעניין עזבון מ'
החלטה
בפני בקשת המבקש כי אורה לאפוט' לדין אשר מונתה למנוח בהליכים בהם התבקש בזמנו מינוי אפוטרופוס למנוח, שהיה חולה מאד, להמציא לתיק, ולחשוף בפני הצדדים להליכים בעניין עזבונו של המנוח (הם יורשיו על פי צוואה ועל פי דין) את החומרים המצויים בידיה, דהיינו תמצית שיחות שהיו לה עם המנוח עת שמשה לו כאפוט' לדין בהליכי האפוטרופסות בעניינו.
המבקש, אביו של המנוח, הנהנה על פי הצוואה, טוען כי עיון בחומרים אלו יסייע לצדדים ולבית המשפט להתחקות אחר רצונו האמיתי של המנוח ובכך יאפשר את גילוי האמת וכטענתו: סבור הוא כי בידי האפוט' לדין מידע מהותי לענייננו אשר יכול לשפוך אור על מציאות החיים של המנוח, תחושותיו ומערכת יחסיו עם המשיבה, באופן שישפוך אור על הבחירות שבחר במסגרת הצוואה שערך. משכך, לטענתו, בהינתן האמור ונוכח הרלוונטיות הרבה של המידע שבידי האפוט' לדין לחקר האמת בהליך זה, יש להורות לה להגיש לתיק את כל התרשומות בנוגע לפגישותיה ושיחותיה עם המנוח ודבריו בפניה.
המבקש מפנה לעמדת הפסיקה לפיה שעה שנדרש בית המשפט לבחינת רצונו של מנוח עת נדונים בפניו הליכים בעניין קיום צוואתו, חיסיון שהיה נתון למנוח ביחסיו עם עורך דינו עת היה בחיים, ניתן להסרה על ידי יורשיו וניתן לחשוף מידע וחומרים שהוחלפו בין המנוח לעורך דינו בפני היורשים ובפני בית המשפט במסגרת הליכים בעניין צוואת המנוח על מנת להתחקות אחר רצונו האחרון והאמיתי, שכן האינטרס של כיבוד רצון המת גובר על אינטרסים אחרים. עוד לטענתו – הלכה פסוקה היא כי הזכות לפרטיות היא לעולם יחסית ,ובפרט, כשנדרש לצמצמה לטובת חקר האמת.
אף המשיבה, בתו של המנוח, שהינה יורשת על פי דין, אשר מתנגדת לצוואה, מצטרפת לבקשה להורות לאפוט' לדין לחשוף את המידע כמבוקש, אם כי לעמדתה כפי שהוגשה חשיפת החומר צריכה להיעשות רק לאחר הגשת תצהירי המבקש, שכן תצהיר המשיבה (המתנגדת לקיום הצוואה) כבר הוגש ואילו תצהירו של מבקש הקיום טרם הוגש ולפיכך הוא יזכה ליתרון דיוני ככל שיוכל לעיין בחומרים שייחשפו טרם הגשת תצהירו.
לנוכח החזית המשותפת של הצדדים (הניצים בהליך), נצבת לבדה האפוט' לדין, אשר מתנגדת לחשיפת החומרים מהטעם שהחומרים נחשפו בפניה במסגרת הליך אפוטרופסות (ואינם קשורים לתיק העיזבון) ומשכך לטענתה, לאחר שנועצה גם בעמדת הלשכה לסיוע משפטי, ההגנה על הפרטיות בהליכי אפוטרופסות צריכה לגבור גם על הצורך להתחקות אחר חקר האמת בהליכים בעניין צוואת המנוח זאת שעה שלא מונתה למנוח בהליכים אלו שבפני כעת (זאת מטבע הדברים) והמידע שגולה לה גולה במסגרת הליכי האפוטרופסות, צריכה הזכות לפרטיות של המנוח לגבור ולפיכך יש לקבוע כי במקרה זה אין להסיר את החיסיון ולהורות לה להגיש לתיק את המסמכים והמידע שבידיה.
לטענת האפוט' לדין גם לגישת הסיוע המשפטי אפוטרופוס לדין המייצג מטעם הסיוע המשפטי בתיקי אפוטרופסות חב בחובות חיסיון ופרטיות מוגברים. ואפוט' לדין הנו שחקן חוזר המייצג בתיקים אלו בפני ביה"מש ואין לאפשר להשתמש בו ובמידע שנמסר לו במסגרת הייצוג בהליכי אפוטרופסות ככלי ניגוח בין בני המשפחה על חשבון פרטיותו של המנוח.
לטענתה, עמדה זו עולה בקנה אחד עם ההנחיה הכללית של ועדת האתיקה שהובאה בגיליון 49 "אתיקה מקצועית" לעניין חסיון עורך דין-לקוח לאחר מות הלקוח – לפיה יש להעניק הגנה מקסימלית לחיסיון המקצועי כדי לאפשר תקשורת חופשית בין לקוחות לעורכי דינם .
בנסיבות אלו, לגישת הסיוע המשפט מנועה האפוט' לדין מלוותר על החיסיון. האפוט' לדין מדגישה כי במהלך תקופת מינויה של האפוט' לדין הוגשו באמצעותה כתבי בי דין מטעם המנוח בתיק
האפוטרופסות ואלה מעידים על הלך רוחו של המנוח בסמוך לפטירתו, ומשקפים נאמנה את
שיחות האפוט' לדין עמו.
משהיו לפני טענות הצדדים, מצאתי, טרם מתן החלטה להורות לאפוט' לדין להגיש לעיונו של בית המשפט בלבד, באופן חסוי, את החומר המצוי בידיה, חומרים אלו הוגשו והונחו בפני בית המשפט ועיינתי בהם.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכל המצוי בפני בכלל ההליכים המתנהלים ושהתנהלו בפני מצאתי לקבל את הבקשה להסרת החיסיון וחשיפת החומרים בפני הצדדים ואנמק.
אכן, צודקת האפוט' לדין בכך שחלק מדבריו ומחשבותיו של המנוח באו לידי ביטוי כבר בכתבי בי דין אשר הוגשו על ידיה בתיק האפוטרופסות וכך גם מצאתי עוד טרם הגשת בקשה זו להתיר להמציא לתיק את הפרוטוקול החסוי שנערך ביום XXX המפרט את הדברים שנאמרו על ידי המנוח בפני בית המשפט ובנוכחות האפוט' לדין וב"כ היועמ"ש בלבד וזאת בהליכי האפוטרופסות. משכך, עיקרי הדברים וטפח מהלך רוחו של המנוח נחשפו כבר בפני הצדדים.
עם זאת, לנוכח טיב ההליכים שבפני, ועל אחת כמה וכמה משבית המשפט פעל (ועודנו מקווה לפעול) לסייע להגעת הצדדים להסכמות, סבורה אני כי דווקא חשיפת הלך רוחו של המנוח והצצה לרצונותיו ומחשבותיו כפי שבאו לידי ביטוי בדברים שנחשפו בפני האפוט' לדין על גווניהם ותתי גווניהם יהיה בה כדי להרחיב את היריעה ולהיטיב את היכולת לדייק את התוצאה באופן שתהלום רצונות ומחשבות אלו. לפיכך סבורה אני כי במקרה זה הצדק הוא עם המבקשים ומשכך ייסוגו כלל האינטרסים מפני האינטרס של כיבוד רצונו של המת ומתן אפשרות להנחלתו של רצון זה וככל הניתן אולי לאחר חשיפת הדברים אף בדרך של הבנות והסכמות.
לעניין זה מצאתי אף אני להפנות לגיליון 49 של "אתיקה מקצועית" למאמרו של עו"ד דרור ארד-איילון, יו"ר וועדת האתיקה, "חיסיון עו"ד – לקוח לאחר מות לקוח":
"כאשר השאלה מתעוררת בהליכי צוואה היא מקבלת אופי מיוחד, שכן מטרת העל של ההליכים היא קיום רצונו האחרון של המנוח. כך כאשר הצוואה מאותגרת, עשוי המידע שבידי עורך הדין להיות בעל ערך באשר לקביעה האם הצוואה מבטאת את רצונו האחרון.
כדי להכריע אם המידע שבידי עורך הדין חסוי, יש לשאול האם המנוח הביע רצון מפורש בשאלה זו, ואם לא, האם ניתן ללמוד מהתנהגותו על כוונתו באשר לחיסיון המידע. למשל, כאשר בידי עורך הדין שערך את הצוואה כדין יש מידע התומך בה (כמו טיוטות קודמות, רשימות מפי המנוח וכן הלאה), אפשר להניח (בהעדר אינדיקציה סותרת) שהמנוח לא היה מתנגד לגילוי המידע התומך בצוואתו.
בשאלות של ירושה, קבעה ועדת האתיקה שהחיסיון חל גם לאחר מותו של הלקוח, וככל שאין אינדיקציה לכוונת המנוח שהמסמכים יישארו חסויים לאחר מותו, רשאי עורך הדין להעבירם ליורשיו (ראו, החלטה מספר את 12/10 אתיקה מקצועית 37 עמ' 5 (2010)).
…….
בהליכי ירושה, להבדיל מהליכי חקירה פלילית, הנחת היסוד היא שהלקוח שנפטר ביקש לגלות מידע רלוונטי לקיום צוואתו, ולכן נדרשת אינדיקציה לעמדה אחרת. אפשר לדמות בקלות מקרים כאלה (דברים פוגעים שהמנוח ניחם עליהם לפני מותו, מידע המציג את המנוח באור שלילי, מידע שהוא ביקש שירד עמו על הקבר ועוד). מנגד, הליכי חקירה, כמו גם דיון שיפוטי אזרחי, מגלמים אינטרס חיצוני לאינטרס של המנוח, ולפיכך יש מקום לדרישה של אינדיקציה פוזיטיבית בדבר הרצון לגלות את המידע.
בהעדר אינדיקציה כזו יישאר המידע חסוי גם לאחר מות הלקוח, כפי שקבע בית המשפט העליון בארצות הברית. לסיכום, המבחן בהליכי ירושה הוא שאם אין הוראה פוזיטיבית – מפורשת או משתמעת – בדבר רצון המנוח לחסות את המידע, יש לגלותו בהליכים המשפטיים אולם נדרש לכך צו שיפוטי והגילוי צריך להיעשות לגורם שיפוטי ולא לבעל עניין זה או אחר."
[ההדגשות שלי א.ו]
ערה אני לסיפא של הדברים, ואולם במקרה שלפני סבורה אני כי יש מקום להסיר את הלוט מעל הדברים ולגלותם גם לכלל הצדדים, שכן ייתכן ויהיה לא רק להגיע לחקר האמת ולעמוד על רצונו של המנוח אלא אף לסייע בידי הצדדים להגיע לפשרה, תוך שצפונות ליבו של המנוח מונחות בפני הצדדים.
זאת ועוד, אף האפוט' לדין בעמדתה מיום XX בתיק עז' XXX טענה כי:
וזאת בהתייחס לפרוטוקול החסוי מיום XX אשר נרשם מפי המנוח בתיק האפוטרופסות ומשכך השאירה אז את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואז, לנוכח עמדת כלל הצדדים לרבות עמדתה של האפוט' לדין מצאתי להתיר אז, בהחלטתי מיום XX את גילויו של הפרוטוקול החסוי לעיון הצדדים.
סבורה אני כי חרף התנגדותה של האפוט' לדין כעת, טעמיה בעמדתה מיום XX תקפים גם כעת, ואולי אף ביתר שאת.
זאת ועוד, ב"כ המבקש הפנתה לפסיקה של בית המשפט העליון בברע"א 1917/92 סקולר נ. ג'רבי (פורסם בנבו) לפיה:
"זכות הפרטיות האמורה אינה עוברת מן העולם יחד עם בעל הזכות והיא ממשיכה להיות מוגנת גם אחרי מותו אלא שבמקומו של בעל הזכות המקורי שעם מותו אינו כשר עוד לזכויות )ראה סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב ( 1962- באים יורשיו תחתיו כבעלי אותה זכות שהייתה למורישם".
מכאן, שמשנכנסו היורשים לנעלי המנוח זכותם לבקש להסיר את החיסיון שעמד בשעתו למנוח, וכך עושים הם במקרה שלפני.
כך גם נפסק ברמ"ש 42302-10-15 (ב"ש) צ' ואח' נ' צ' ואח':
"על פי סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, כל אדם כשר לזכויות ולחובות ממר לידתו ועד מותו. יחד עם זאת, הגישה המקובלת היא כי החיסיון אינו בXXX ועובר מן העולם עם מותו של הלקוח אלא עובר בירושה ליורשיו (ר' י' קדמי "על הראיות" חלק שלישי 1073; ת"א (ת"א 1088/87 תם נ' תם [פורסם בנבו] ; ת"ע (י-ם) 43032/00) [פורסם בנבו] . השיקולים הם שלא להרתיע אדם ממסירת מידע לעורך דינו מחשש שלאחר מותו יגיע המידע לאחרים, כמו גם הרצון להגן על פרטיותו ועל כבודו של המת. יש לזכור עם זאת כי החיסיון האמור, במהותו, אינו מושתת על הזכות לפרטיות אלא על הזכות לייצוג משפטי.
אין לשכוח גם שתוצאת החיסיון היא מניעת מידע מבית המשפט והכבדה על גילוי האמת ואין להרחיב את יריעת החיסיון לאחר פטירת הלקוח, מעבר למתחייב ומעבר לאיזון הראוי בין האינטרסים השונים, המתעוררים בהקשר הנדון.
……
בית המשפט – המצווה בכבודו של המת – מצווה בראש וראשונה לברר האם הצוואה משקפת את "רצונו הנחזה" או את "רצונו החופשי" של המצווה. כדי לברר זאת, אין מנוס מהיזקקות לראיות שנוגעות לעניינים הפרטיים והאינטימיים ביותר של המצווה, ובכלל זה מצבו הגופני והנפשי, תלותו בזולת, מערכת יחסיו עם הסובבים אותו ועם עורך הצוואה ונסיבות עריכת הצוואה. דומה כי בהליך הנסב על תוקפה של צוואה, האינטרס שבכיבוד רצונו של המת מתוך שמירת כבוד המת, גובר על אינטרסים אחרים, ובהם שמירת הפרטיות של המנוח ושמירה על חסיונות שעמדו לו בחייו ובכללם חסיון עו"ד-לקוח. אינטרסים אלה נסוגים מפני אינטרס העל של התחקות אחר רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, והכל מתוך מחויבות לכבודו. נמצא כי בהליכי קיום צוואה והתנגדות, גילוי המידע לא רק שהוא משרת את הערך החברתי הכללי של גילוי האמת ועשיית משפט צדק, אלא שהוא מתחייב מהתכלית העומדת ביסוד הליכי קיום צוואה."[ההדגשות שלי א.ו]
מכל האמור לעיל מצאתי לקבל את הבקשה, להסיר את החיסיון כבקשת היורשים ולהורות לאפוט' לדין להמציא לתיק בית המשפט ולצדדים את החומרים המצויים בידיה.
אשר לבקשה לאפשר למבקש להעיד בעדות מוקדמת (בקשה 15), בשלב זה לא מצאתי להיעתר לבקשה שכן בזמנו הטעם העיקרי בבקשה היה מגפת הקורונה, אשר בשילוב עם גילו של המבקש (XX, אז) היוותה לטענת המבקש טעם מספיק שיש בו די כדי להצדיק את הבקשה.
משמגיפת הקורונה חלפה מן העולם, לא מצאתי כי יש די בגילו של המבקש בלבד כדי להוות נסיבה בגינה יש לחרוג מסדר הדברים הרגיל ולאפשר את העדתו המוקדמת, מה גם שלטענת המשיבה ייגרם לה נזק דיוני מהותי עקב חריגה זו. לנוכח האמור, בקשה זו נדחית.
סוף דבר:
האפוט' לדין תסרוק לתיק את החומרים המצויים בידה אשר הוגשו במעטפה סגורה וחסויה לעיונו של בית המשפט וזאת בתוך 14 יום.
הצדדים יגישו בתוך 14 יום רשימת מועדים מוסכמת רחבה ככל האפשר לדיון קד"מ מסכם.
החלטתי ניתנת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
ניתנה היום, ח' ניסן תשפ"ג, 30 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
