לפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
תובע
ש'
נגד
נתבעת
כ'
פסק דין
בין הצדדים מתנהלים החל משנת 2019 בעצימות גבוהה מספר הליכים משפטיים כדלהלן:
תביעה בעניין קטינים תלה"מ 57919-05-19 בקשה למשמורת בלעדית אותה הגיש האב כנגד האם בטענה כי האם אינה כשירה והקטינים (בני כ- X ו- Y. באותה עת) צריכים להיות בחזקתו הבלעדית.
תביעה רכושית לרבות פירוק שיתוף תלה"מ 57940-05-19 אותה הגיש האיש כנגד האישה.
תביעה למזונות תלה"מ 57951-05-19 אותה הגיש האב כנגד האם.
פסק הדין יכריע בכלל המחלוקות הקיימות בין הצדדים בכלל התיקים.
רקע והליכים קודמים
הצדדים הינם בני זוג יהודים אשר נישאו זל"ז ביום Y, מקשר זה נולדו לצדדים שני הקטינים : XXX (כבת Y כיום) וXXX ( כבןY כיום). בעת הגשת התביעות הייתה XXX כבת Y וXXX היה כבן Y
ביום Yעזב האב את בית המגורים המשותף בXXX ועבר לגור בבית אחותו בXXX, לאחר מכן בהוראת בית משפט עבר להתגורר בדירה שתואמת את צרכי הילדים גם דירה זו בXXX, לעניין זה אדרש בפירוט בהמשך.
במסגרת ההליכים התקיימו כחמישה דיונים, מתוכם שלושה דיוני הוכחות, הוגשו בקשות רבות לרבות מספר בקשות לסעדים זמניים בעניין חלוקת זמני שהות זמנית, בעניין מזונות זמניים ובעניין הרכב. הוגש תסקיר מטעם שירותי הרווחה בXXX, מונה אקטואר אשר הגיש חוות דעתו לביצוע איזון משאבים ובהמשך לעניין שווי עסק נטען של האישה, ומונתה שמאית אשר הגישה חוות דעת לעניין שווי הדירה.
ביום 12.1.21 הוגש תסקיר הרווחה אשר לא מצא כי יש ממש בטענות האב בדבר אי כשירות האם. ביום 30.1.21 אימץ בית המשפט את המלצת התסקיר בדבר זמני שהות שוויוניים, בנוסף הופנו הצדדים לתיאום הורי.
בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 28.4.21 בעניין התיק הרכושי הגיעו הצדדים להסכמות ונחתם הסכם במסגרתו רכשה האישה את חלקו של האיש בדירת הצדדים, להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין.
בין הצדדים נותרו מחלוקת לעניין חלוקת זמני השהות של הקטינים, דמי המזונות, איזון המשאבים וכן בעניין טענת האב לדמי שימוש ראויים בבית המשפחה בהתייחס לתקופה בה התגוררה האם (עם הקטינים) בדירה.
התיק בעניין הקטינים – חלוקת זמני השהות
טענות האם
ביום 26.5.19 עתר האב למשמורת בלעדית בטענה לאי כשירות של האם, בסמוך לתביעה זו ביום 6.6.19 הגיש האב בקשה דחופה למתן החלטה על משמורת זמנית בלעדית לאב בלבד.
ביום 28.7.19 נתנה על ידי המותב הקודם, כב' הש' עידית בן דב ג'וליאן החלטה לעניין זמני שהות של האב עם הקטינים שקבעה כי האב ישהה עם הקטינים בימים ב' ו- ד' וכל סוף שבוע שני כולל לינה עד לשעה 19:30 במוצאי שבת, במסגרת החלטה זו הוזמן תסקיר מאת שרותי הרווחה בXXX, זמני שהות אלו חלו מחודש Y2019 ועד לחודש Y2021.
ביום 12.1.21 הוגש תסקיר הרווחה אשר לא מצא כי יש ממש בטענות האב בדבר אי כשירות האם. התסקיר המליץ על זמני שהות שוויוניים.
ביום 30.1.21 נתנה החלטת בית המשפט המאמצת את המלצת התסקיר ואשר קבעה זמני שהות שוויוניים. האם מסכימה עם המלצות התסקיר להן ניתן תוקף של החלטה אך מבקשת מבית המשפט לקבוע כי בזמני השהות שנקבעו לאב ישהה הוא בעצמו עם הקטינים, למעט מקרים חריגים שאז יפנה תחילה לאם.
טענות האב
לטענת האב החלטת בית המשפט מיום 30.1.21 אשר אימצה את המלצות התסקיר ונתנה להן תוקף מסיימת את המחלוקת לעניין סוגיית המשמורת ואין לשנות מהחלטה זו. לטענת האב בהתאם לתסקיר מתקיימים זמני שהות שווים וכך יש להותיר את הדברים.
לטענת האב האם שיקרה לפקידת הסעד בעניין תכתובת לא מכבדת של הבעל כלפיה, ואף בדיון ההוכחות הודתה האם כי התנהגה כלפיו באופן אלים וקיללה אותו אף בפני הילדים.
האב לא התייחס לדרישת האם לקבוע כי בזמני השהות שנקבעו לו הוא בעצמו ישהה עם הקטינים.
דיון והכרעה בעניין זמני השהות של הקטינים
מסיכומי הצדדים עולה כי קיימת הסכמה למתן תוקף של פסק דין להחלטה מיום 30.1.21 אשר אימצה את המלצות התסקיר וקבעה חלוקת זמני שהות שוויונית.
עם זאת, האם ביקשה לקבוע כי בימים בהם הקטינים מצויים בחזקתו של האב הם יהיו בהשגחתו והוא יהיה זה אשר ישהה במחציתם ובמקרים חריגים בהם לא יהיה באפשרותו להימצא הוא יפנה ראשית אליה. האב לא התייחס לבקשה זו של האם במסגרת סיכומיו.
לנוכח הסכמת הצדדים העולה בקנה אחד עם המלצות העו"ס, לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 30.1.21, לפיכך ניתן תוקף של פסק דין להחלטה זו.
לא מצאתי להיעתר לבקשת האם לחייב את האב להימצא עם הקטינים בזמני השהות שלו. בעת שהקטינים מצויים עם האב ינהג האב בהתאם לשיקול דעתו ותמיד לטובת הקטינים. לפיכך, מצאתי להמליץ לאב נוכח גילם של הקטינים ולטובת חיזוק הקשר עימם לנצל זמן זה באופן מיטבי וככל הניתן בהימצאות פיסית שלו עמם בעת ששוהים עמו.
למען הסדר הטוב תצורף ההחלטה מיום 30.1.21.
תביעת המזונות
ביום 17.10.19 ניתנה החלטה למזונות זמניים על ידי המותב הקודם, כבוד השופטת עידית בן דב ג'וליאן. מזונות אלו חלו החל מיום הגשת הבקשה 12.8.19. במסגרת החלטה זו נקבע כי האב ישלם לאם מזונות עבור הקטין XXX בסך של 1,600 ש"ח ואילו האם תשלם לאב בגין הקטינה XXX סך של 300 ₪ לחודש.
להלן יובאו עיקר טענות הצדדים בתמצית לעניין המזונות.
לטענת האם, החלטה זו התבססה על נתונים שקריים שהציג האב. לטענת האם הכנסתו של האב גבוהה בהרבה מההכנסה שנקבעה בהחלטה למזונות זמניים שכן ככל שבית המשפט ייקח בחשבון את הכנסתו האמיתית של האב הכוללת: משכורת, הטבה בגין העמדת רכב ממקום העבודה בסך של כ- 3,240 ₪, החזרי דלק המגלמים הטבה של כ- 1,000 ₪, החזר הוצאות בגין טלפון נייד בסך של 105 ₪, כרטיס אשראי ממקום העבודה לצרכיו השונים של האב בסך של 1,500 ₪ בחודש, ימצא בית המשפט כי שכרו של האב מגיע לסך של 18,379 לאחר הפחתת מיסי חובה. על כך יש להוסיף בונוסים חודשיים בממוצע חודשי של כ-3,187 ש"ח (ממוצע של 14 חודשים מאי 2019-יולי 2020) ודמי הבראה שנתיים בסך של כ-2,500 ₪ ובממוצע חודשי שנתי כ- 200 ₪ לחודש. דהיינו הכנסתו החודשית הממוצעת של האב בשנים 2019-2020 עומדת על כ- 21,766. כמו כן לטענת האם הסכם השכירות שערך האב לכאורה עם אחיינו פיקטיבי ושקרי, (כך גם ההסכם שנערך קודם לכן עת התגורר האב בבית אחותו) לנוכח האמור הרי שאין לאב הוצאת מדור.
לטענת האם מחקירות העדים עולה כי מיום הקרע אין לאב כל הוצאות מדור והוא מתגורר ללא תשלום בנכסים השייכים למשפחתו והמצג שניתן לפיו הוא משלם לאחותו דמי שכירות בסך של 3,700 ₪ עבור יחידת דיור אותה הוא שוכר ממנה לכאורה הוא שקרי ואף הוכח כבר לבית המשפט כי יחידת הדיור בה נטען שהוא מתגורר ואותה לכאורה הוא שוכר משמשת בעצם כסטודיו לצילום בעת שהאב ישן עם הילדים בקומת המגורים בה מתגורר אף בנה של אחותו.
כך גם, לטענת האם טענת האב כי כיום מתגורר בדירה שכורה (אשר התברר כי "שייכת" לאחיינו) ומשלם לפיכך לאחיינו דמי שכירות בסך של 4,200 ₪ היא שקרית. לטענת האם הדירה שייכת בעצם לאחותו של האב (XXX, אמו של XXX) וכשם שלא שילם לה בעבר דמי שכירות עת התגורר בביתה, אין הוא משלם כיום דמי שכירות וההעברות הנחזות בחשבון הבנק שלו הן פיקטיביות ובחשבון הדברים אינן עוברות מהאב לאחותו או לאחיינו. לטענת האם כספים שלכאורה שילם האב לאחותו או לבנה XXX עבור שכירות הוחזרו אליו בהמשך כ"תמיכה וסיוע משפחתיים". לפיכך, כיום לטענת האם הכנסות הצדדים הנכונות הינן: 18,379 ₪ לאב, 10,846 ₪ לאם. לאב אין הוצאת מדור לעומת האם אשר לה הוצאת משכנתא. לאור כל זאת ההכנסות הפנויות של הצדדים הן: 18,379 ₪ לאב, 6,646 ₪ לאם, המהווים יחס של 73% לאב ו- 27% לאם.
האם עותרת לחיוב האב בסך של 1,000 ₪ לכל קטין לצרכים תלוי שהות, ליתר הצרכים יש לקבוע תשלום ביחס של 73% לאב ו- 23% לאם. עוד מבקשת האם לקבוע כי היא ההורה המרכז לטובת צרכים שאינם תלויי שהות.
עוד טוענת האם כי האב חב לה סך של 7,800 ₪ בגין שלושה חודשים שלא שולמו לה מזונות מיום עזיבת הבית (מ- 15.5.19 ועד לאוגוסט 2019) וכן מבקשת כי לנוכח חשיפת הכנסתו האמיתית של האב יש לחייבו להשיב לה תשלום בסך של 300 ₪ אותו העבירה לו עבור בתם XXX, חיוב זה יש לחשב לטענתה רטרואקטיבית מיום 12.8.19.
מנגד, לטענת האב, מיום ההחלטה למזונות זמניים חל שינוי נסיבות מהותי, המשמורת הוכרעה באופן שזמני השהות שווים וכל צד יישא בהוצאות המדור בזמן שהילדים אצלו, הילדים גדלו כך ששניהם מעל גיל 6, האישה בעלת נכס לאחר שרכשה דירת 5 חדרים בעוד הוא נאלץ לשלם שכ"ד על דירת ארבעה חדרים ולשלם חובות שנצברו בשנתיים האחרונות. לאור כל האמור ובהתאם להכנסות הצדדים שפורטו לעיל הרי שחובות המזונות והמדור צריכה להיות מוטלת על האם או לכל הפחות לא לחול כלל.
האב מבקש לקבוע את המזונות בהתאם לנתונים שפורטו בחוו"ד האקטואר המוכיחים כי האם דיווחה על הכנסותיה באופן חלקי והסתירה הכנסות שקיבלה ב"שחור". לטענתו הכנסתה הממוצעת של האם בהתאם לנתונים שהוצגו לשנת 2018-2019 עומדת עך סך של 22,800 ₪ לכל הפחות. זאת ועוד, לטענתו לעומת העלייה בשכר האם הרי שבשכרו חלה ירידה בשל התפרצות הקורונה ויציאתו לחל"ת כך שהכנסתו הממוצעת עומדת על סך של 10,957 ₪, במענה לטענות האם משיב האב כי אין באפשרותו לוותר על הטבת הרכב וכרטיס האשראי משמש הוצאות לשימוש העסק בלבד ולא שימוש אישי .
לטענת האב, עניין שכר הדירה נבדק ארוכות בדיון ההוכחות וללא קשר למקום מגורי האב ברור כי האב צריך שלם בגין שכירות או בגין רכישת דירה. חלקו של האב בדירה המשותפת נרכש על ידי האם, הוא נותר עם חובות וצריך להחזיר לבני משפחתו על החזר בגין הלוואות שלקחו עבורו בכדי שיוכל לשרוד כלכלית.
עוד מבקש האב לחייב את האם בסך של 13,780 ₪ בגין הפקדת כספים לחשבון המשותף, תשלומי בריאות ומשכנתא וכן הפרשים שונים ובתוספת סך של 7,020 ₪ ששילם האב כשכ"ט לאקטואר.
ביום 9.10.23 הגיש האב בקשה לביטול דמי מזונות זמניים והשבת מזונות רטרואקטבית ששילם עבור XXX לאחר גיל 6 וטען כי מעבר לכל טענותיו במסגרת ההליך והסיכומים הרי שמשעה שהקטין XXX הוא כבר כבן Y הרי שלא היה צורך בתשלום מזונות עבורו החל מהגיעו לגיל 6 והאב שילם שלא לצורך דמי מזונות בסך 1,600 ₪ במשך כשנתיים (22 חודש) ומכאן ששילם בעודף 58,200 ₪ אותם על האם להשיב לו. עוד טען כי היה ראוי שהחל מיום הגיעו של XXX לגיל 6 תשלם האם לידי האב סך של 300 ₪ לחודש כפי שנקבע שעליה לשלם בגינה של XXX.
ביום 26.10.23 הגישה האם את תגובתה בה דחתה את כל טענות האב וחזרה על טענותיה במסגרת סיכומיה.
דיון והכרעה לעניין המזונות
הצדדים הציגו גרסאות קוטביות ומנוגדות ביחס להכנסותיהם וכן נמנעו מהגשת מלוא האסמכתאות הנדרשות, אקדים ואומר כי גרסאות הצדדים שניהם לא עשו עלי רושם מהימן וניכר בגרסאות הצדדים שניהם כי הינן מוגזמות ומגמתיות. עם זאת מצאתי כי גרסת האם ביחס להכנסותיה תואמת יותר את הנתונים והמסקנות שהציג המומחה בחוות דעתו וכן מצאתי כי בהתייחס לעניין הוצאות המדור מעדיפה אני את גרסת האם לפיה לכל הפחות כל עוד התגורר האב בבית אחותו חרף העברות שכ"ד בסך 3,700 שבוצעו לכאורה מחשבון האב לחשבון אחותו XXX ואף הוצגו כראיה, בפועל במסכת ההתחשבנות הכוללת בין האב לאחותו לא שולמו על ידי האב כספים ביגן שכירות לאחותו.
הצדדים שניהם הגישו לאקטואר שאלות הבהרה וביום 31.1.21 הגיש המומחה את חוות דעתו הסופית לאחר שהשיב על שאלות ההבהרה משני הצדדים. משהמומחה לא נחקר מצאתי לקבל את חוות דעתו במלואה, בכפוף לעדכונים שונים כפי שיפורט בהמשך פסק הדין.
לעניין הכנסות הצדדים, מצאתי לקבל את חוו"ד דעת המומחה אשר ניתח את הכנסות האם הממוצעות בשנים 2014-2018 ומצא כי הכנסתה הממוצעת של האם עומדת על סך של 13,353 ₪. המומחה מצא כי בהמשך (בתקופת הקורונה) חלה ירידה בהכנסות האם, ואולם משהקורונה היא ארוע זמני, שלשמחתנו אף חלף, מצאתי להתעלם מירידה זו ולבסס את שכרה של האם על הממוצע שהוצג על ידי המומחה. דהיינו שכרה של האם נכון לשנת 2021 (מועד הגשת חווה"ד) עומד על 13,353 ₪ וזאת בהתבסס על הממוצע הרב שנתי שחישב המומחה.
אשר להכנסת האב, את הכנסתו הממוצעת של האב מצאתי להעמיד על סך כולל של כ- 14,500 ₪, ואסביר. האב הגיש לתיק במסגרת תצהירו מיום 1.9.20 תלושי שכר לתקופה מאי 2019 ועד יולי 2020. חישוב של ממוצע הכנסותיו (שכר לאחר ניכויי חובה בלבד), בחודשים אלו מביא להכנסה של 11,805 ₪ על כך יש להוסיף כרטיס אשראי ממקום העבודה לצרכי האב בסך של 1,500 ₪ (ר' עדות האב בעמ' 38 ש' 1-26) וכן הטבות נוספות – חלקן בעין – כגון טלפון נייד, רכב חברה, בונוסים, דמי הבראה וכד'. לנוכח כל אלו אני מעמידה את הכנסתו של האב על סך ממוצע של כ-14,500 ₪ לחודש.
כאמור, מצאתי את עדותו של האב בדבר תשלום דמי שכירות בסך של 3,700 ₪ לאחותו עבור מגוריו ב"מרתף" ביתה כלא משכנעים בלשון המעטה. מעדותו של האב עולה כי למעשה לא התגורר כלל במרתף, אשר שימש ברובו כסטודיו לצילום (ר' עדות האב בפרוטוקול הדיון מיום 22.2.21 עמ' 34 ש' 20-34, וכן ראו עדות XXX מדיון מיום 28.4.21 עמ' 43 ש' 17-29) עדותו של XXX מבהירה כי חרף הדברים שנאמרו על ידי האב, האב מעולם לא התגורר במרתף הבית אלא בקומת המגורים בה התגורר אף XXX עצמו. ויובהר כי XXX העיד מטעמו של האב. לא סבירה בעיני בעליל גרסת האב כי התגורר בבית אחותו, וכעולה הן מעדותו והן מעדותו XXX התגורר בבית עצמו ולא ביחידה נפרדת, ועדיין שילם לאחותו סך של 3,700 ₪ לחודש המהווים שכר דירה ריאלי עבור דירת 3-4 חדרים ואני דוחה גרסה זו.
מעדותו של האב עולה כי אחותו XXX תמכה בו כלכלית כל העת, היא ובני משפחה אחרים. לפיכך מצאתי את גרסתו כאילו שילם לה שכר דירה בעת שהיא תומכת בו ומממנת אותו כבלתי סבירה ובלתי משכנעת. סביר יותר בעיני כי גם אם נחזים בחשבון הבנק של האב תשלומים שהועברו לאחות XXX, הרי שבפועל במסגרת ה"עזרה" שהעניקה לו (כך לדבריו) הושבו לו תשלומים אלו ואף למעלה מכך. (לעניין זה ראו עדותו של האב בעמ' 32 ש' 8, עמ' 33 ש' 6-7, עמ' 34 ש' 1-33 עמ' 35 ש' 1-7)
אשר לדמי השכירות של האב, עבור מגוריו ב"דירה של XXX", הסכם השכירות הוצג בלי שני העמודים הראשונים, וזאת להתרשמותי על מנת להסתיר את זהות המשכיר. גם לאחר חקירתו של האחיין XXX ביום 28.4.21 לא שוכנעתי כי האב אכן משלם בפועל דמי שכירות בסך של 4,200 ₪ לחודש, עם זאת , גם אם לא שילם האב באותה עת לאחיין XXX (או לאחות XXX) דמי שכירות, אין מחלוקת כי התגורר בדירה ולאורך זמן סביר להניח כי תהיה לאב הוצאת מדור, כשם שתהיה אף לאם, בין אם בדמות תשלום שכר דירה ובין אם בדמות תשלום משכנתא של אלפי ₪ לחודש.
מכל האמור עולה כי הכנסתה של האם מועמדת על 13,353 ₪ והכנסתו של האב מועמדת על כ- 14,500 ₪. לשני ההורים צריכה להילקח בחשבון הוצאת מדור, אם בתשלום משכנתא ואם בתשלום דמי שכירות. הקטינים כיום שניהם למעלה מגיל 6 והם שוהים עם ההורים בזמני שהות שוויוניים. בנסיבות אלו, מצאתי כי אין מקום לחיוב מי מההורים בדמי מזונות.
בהתאם להלכה בפרשת פלונית (בע"מ 919/15, 1709/15 מיום 19.7.17) שהשוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15 ובהתאם לה כיום שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור שהוא.
(בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17), עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב (20.12.17))
בנסיבות אלו פער ההכנסות בין ההורים כפי שקבעתי לעיל אינו מצדיק תשלום מזונות מהורה אחד להורה השני. עוד יוער כי משההורים שניהם עוסקים באותו תחום מקצועי הרי שגם פוטנציאל ההשתכרות שלהם דומה ולפיכך אני מוצאת כי נכון למועד מתן פסק הדין על כל אחד מהצדדים לשאת במלוא הוצאות הקטינים עת הקטינים שוהים עמו והצדדים יחלקו בחלקים שווים (50%) בכל הוצאות החינוך והבריאות.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות חינוך הקטינים, לרבות צהרון עד תום כתה ג', תשלומי חובה לבי"ס, חוג אחד ושני מחזורי קייטנה בחודשי הקיץ בעלות קייטנת מתנ"ס. הוצאות החינוך ישולמו כנגד המצאת קבלות ותוך 7 ימים מיום המצאת הקבלה לצד ששילם. הוצאות החינוך יכללו, בין השאר, שיעורים פרטיים ואבחונים דידקטיים במידת הצורך. ככל שתתעורר מחלוקת בעניין נחיצותה של הוצאה חינוכית כלשהי, יכריע בדבר הגורם החינוכי או יועץ/ת ביה"ס לפי העניין.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות הרפואיות של הקטינים, לרבות אבחונים וטיפולים רגשיים, רפואת שיניים וטיפולים אורתודנטים, משקפיים/עדשות מגע וכל הוצאה רפואית אחרת. ככל שתתעורר מחלוקת בעניין נחיצותה של הוצאה רפואית כלשהי, יכריע בדבר הגורם הרפואי המטפל בקטין. כל צד יחזיר לצד השני הוצאה שהוציא וזאת בתוך 7 ימים מיום המצאת קבלה על הוצאה כאמור.
משמצאתי שהכנסתה של האם נמוכה מזו של האב תשולם קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי לידי האם. עם זאת, כל קצבה ומענק אחרים בגין הקטינים יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים, לרבות מענק החינוך המשולם מידי שנה בראשית שנת לימודים.
ההורים יחלקו בכל הוצאות הקטינים (חינוך, בריאות, שיעורי נהיגה, וכיוצ"ב) לכל הפחות עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 21.
אשר לתקופה בה שולמו מזונות זמניים בהתאם להחלטה מיום 17.10.19 ובהתייחס לטענות האם כי: (1) יש לחשב את דמי המזונות ממועד עזיבת האב את הבית (Y, הוא מועד הקרע) ולא מיום Y(מועד הגשת הבקשה למזונות זמניים) כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים, ו(2) יש לבטל את חיובה בסך של 300 ₪ בגין מזונותיה של XXX, מצאתי לקבוע כדלקמן:
משדחיתי את גרסת האב בדבר הוצאת מדור שהייתה לו בעת שהתגורר בבית אחותו, שעה שההחלטה למזונות זמניים התבססה על הכנסתו הפנויה של האב לאחר הוצאת מדור, ושעה שמצאתי להעמיד את הכנסתו של האב על כ- 14,500 ₪, הרי שלא היה מקום לחייב את האם בתשלום מזונותיה של XXX, בסך של 300 ₪ לחודש ועל האב להשיב לאם את כל דמי המזונות ששולמו לו עבור XXX.
אשר למועד החיוב, בנסיבות העניין, לא מצאתי לקבל את הבקשה לחייב את האב במזונות טרם הגשת הבקשה למזונות זמניים על ידי האם, גם אם מתייחסת היא לתקופה לאחר עזיבת האב את הבית ולאחר מועד הקרע. מכל שהובא בפני, עולה כי האב עדיין נשא בהוצאות מסויימות הקשורות לבית ולילדים גם לאחר מועד עזיבתו את הבית ובהתאם להסכמות הצדדים (ולאחר מכן החלטת בית המשפט בדבר חלוקת זמני השהות) הילדים שהו עמו זמן ניכר (כ- 40%) גם אם לא מחצית מהזמן.
בהתייחס לXXX, אשר היה בעת מתן ההחלטה למזונות זמניים מקטני קטנים, סבורני כי דמי מזונות של 1,600 ₪ עומדים בהלימה לסכומים הנקובים בפסיקה, שכן שיעור מזונות הכרחיים מינימאליים לקטין הועמד לאחרונה בפסיקה מנחה של בתי המשפט המחוזיים על סך 1,600 ואף למעלה מכך, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך ורפואה.
(השוו רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ. (25.10.18), עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (9.10.17)).
משכך, כאמור לעיל, עם הגיעו של XXX לגיל 6, אין מקום עוד לתשלום מזונות וכל אחד מהצדדים יישא בכל הוצאות הילדים בעת שהם שוהים עמו. מזונות ששולמו על ידי האב בגינו של XXX לאחר הגיעו לגיל 6 יושבו אליו.
איזון משאבים
טענות הצדדים
האישה מבקשת החרגת סך של 153,126 ₪ מהאיזון, לטענתה סכום זה היה מצוי בחשבונה טרם הנישואים. לטענתה במועד הקרע היו בחשבונה סך של 148,577 ₪ והאיש אישר בחקירתו כי החשבון היה בבעלותה ושימושה הבלעדי. לפיכך יש לבצע החרגה של הכספים שהיו בחשבונה הנפרד לכל אורך 7 שנות נישואיהם, תוך הפרדה רכושית בהתאם לחוק יחסי ממון. לטענת האישה בתשובת המומחה לשאלות ההבהרה שהוגשו ביום 16.3.21 קבע המומחה כי הסכום שעל האישה לפרוע באיזון המשאבים לאחר החרגת הכספים שצברה בחשבונה עומד על סך של 86,148 ₪.
עוד מבקשת האישה לדחות את בקשת האיש להחרגת סך של 37,046 ₪ שלטענתו צבר טרם הנישואים בחשבונם המשותף שעה שתביעה זו לא הועלתה בתביעתו אלא נתבקשה לאחר בקשת ההחרגה שהעלתה ושעה שבמועד הנישואים עמד חשבונו ביתרת חובה של 12,000 ש"ח.
לטענת האישה במועד הנישואין צירף אותה האיש לחשבונו מתוך כוונת שיתוף מלאה, על פי בדיקת המומחה ערב הנישואים היה החשבון של האיש מצוי ביתרת חובה של 12,000 ₪, עובדה זו אף אישר האיש בחקירתו. אמנם לטענת האיש יומיים טרם החתונה סך של 50,000 ₪ הועברו לחשבונו מתוכנית חיסכון שהפכה נזילה, אך לטענת האישה מקור סכום זה הוא בהעברת שביצעו הוריו לחשבון כמתנת חתונה ולכן יש להתייחס לסכום זה ככל הכסף שקיבלו הצדדים כמתנות לחתונה. כמו כן האב אך לא הציג שום אסמכתא המעידה קיומה של תכנית חיסכון כאמור.
סכום נוסף אותו מבקש האיש להחריג היה מצוי לטענתו בניירות ערך, במענה לכך טוענת האישה כי לאחר צירופה לחשבון הפקדת כספי מתנות החתונה בחשבון המשותף, האיש מכר את ניירות הערך שהיו ברשותו וקנה במקומם ניירות ערך אחרים בסכום גבוה הכולל גם את כספי החתונה, לאור קביעת המומחה בסעיף 12.8 לחוות דעתו הקובעת כי הכספים שהיו בחשבון האיש ערב הנשואים התערבבו עם הכספים המשותפים של הצדדים לאחר הנישואים יש לדחות את בקשת התובע להחרגת הכספים מן החשבון המשותף.
אשר להוצאות לאחר מועד הקרע, מועד הקרע נקבע ליום Y, החשבון המשותף נסגר כמעט שנה לאחר מכן ביום Yוהצדדים פרעו את יתרת החובה בחשבון בחלוקה שווה. לטענת האישה האיש חב לה סך של 619 ₪ בגין תשלום יתר שלה בתשלום המשכנתא. כמו כן חב לה סך של 4,988 ₪ בגין קיזוז קצבת ילדים, הוצאות עבר של האיש בכרטיס אשראי, תשלום מים והחזר מס הכנסה.
לטענת האיש יש לחייב את האישה בגין תשלום ביטוחי בריאות לילדים, ביטוחי חיים ומשכנתא, לטענת האישה תשלום ביטוחי הבריאות הפרטיים במועד שלאחר הקרע האיש פרע על דעתו ללא הסכמתה ולכן לא ניתן לחייבה בסכום זה. לפיכך לטענתה הסכום אותו היא חבה לאיש עומד על סך של 1,102 ₪ לכל היותר.
לטענת האישה כל טענות האיש לעניין שווי העסק שלה נדחו על ידי המומחה, האישה מבקשת לחייב את האיש בהוצאות בגין אין ספור הבקשות שהוגשו בנושא ולאור המאמץ אותו השקיע בהמצאת מסמכים מתקופה של 5 שנים טרם הנישואים.
האישה מבקשת להורות על רישום זכויותיה בשווי של מחצית מהאופציות, בהתאם לסעיף 15 בחוות הדעת נכון למועד הקרע ישנן 6,094 אופציות משותפות במחיר מימוש של 3.673 ₪.
כן מבקשת האישה החרגת הרכב הרשום על שמה ומצוי בחזקתה, לטענת האישה טרם הנישואין היה ברשותה רכב חדש אותו קיבלה במתנה מאביה, בשנת 2013 רכשה רכב אחר אשר רכישתו מומנה באמצעות מכירת הרכב הישן והוספת סכום נמוך מחשבונה הפרטי. בשנת 2017 רכשה האישה את הרכב המצוי כיום ברשותה וזאת באותו אופן של מכירת הרכב הישן והוספת סכום נמוך מחשבונה הפרטי. לטענת האישה האיש החזיק במשך כל Yשנות הנישואין ברכב חברה. האישה טוענת כי החלפת הרכב מומנה מכספה בלבד והרכב מהווה רכב חליפי לרכב אשר היה ברשותה טרם הנישואין וניתן לה במתנה על ידי אביה ולכן יש להחריגו בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון.
לטענת האיש יש לקחת בחשבון כי עזב את הבית תור ויתור על מרבית תכולתו יש לקחת בחשבון את ההוצאות שנגרמו לו בגין רכישת תכולה חדשה לבית השכור.
לטענת האיש, אומנם האישה הצטרפה לחשבונו מיד בסמוך לנישואין. אך לא ניתן לקבל את טענתה בדבר חשבון נפרד (שלה) באופן חד צדדי באופן שכספיה אינם משותפים ומנגד הכספים בחשבונו משותפים ולפיכך אין להחריג אף לא אחד מהחשבונות לצורך איזון המשאבים. עם זאת, ככל שיוחלט להחריג את חשבונה של האישה, יש להחריג אף את הסכומים שהיו מצויים בחשבונו טרם הצטרפותה של האישה לחשבון.
לטענת האיש בחשבון האישה נעשה בפועל שימוש הן שלו והן לטובת המשפחה כגון: טיולים, הוצאות עבור הילדים וכו'. הכסף שהיה מצוי בחשבונה טרום הנישואין שימש לרכישת דירתם המשותפת. אומנם הוא לא היה רשום כבעל החשבון אך לא התקיימה ביניהם הפרדה רכושית.
לטענת האיש הצדדים חיו בשיתוף כלכלי מלא, גם המגורים אצל הורי האישה נעשו בהחלטה משותפת על מנת לחסוך כסף לרכישת דירה. משכך אין לקבל את טענות האישה בדבר חוב משותף של הצדדים להורי האישה בשל המגורים אצלם, מה גם שלא תלויה כל תביעה כזו מצד הוריה. הסכום בסך של 100,000 ₪ שהעבירה האישה מחשבונה לחשבון הוריה צריך אף הוא להיות מוחזר לחשבון האישה ולהילקח בחשבון האיזון הכולל.
לטענת האיש, מחקירת האישה עולה כי הסתירה כספים ודיללה את חשבון הבנק לקראת הקרע. עוד לטענתו, האישה הציגה בחקירתה ובתצהירה מספר גרסאות ביחס לסכום הכסף שהיה מצוי בחשבונה וכן לאופן השימוש בו, תחילה נטען כי שימש לרכישת הרכב בשנת 2013 ולאחר מכן נטען כי שימש לרכישת הדירה.
לעניין העסק טוען האיש כי לנוכח תשובת האקטואר לשאלות ההבהרה כי אכן יש "עסק" רק ששוויו נמוך יש לחייב את האם בתשלום מחצית שכ"ט האקטואר ששילם האב עבור בדיקת העסק.
לעניין הרכב, האיש מבקש להכניסו לשיתוף ולהכלילו במסגרת האיזון מאחר ונרכש במשותף ולא נערך לגביו הסכם ממון, לטענת האב שווי הרכב נכון ליום הקרע על פי מחירון לוי יצחק לאחר שקלול עומד על סך של 112,350 ₪.
האיש מבקש לקבוע כי שני החשבונות שלו ושלה הינם משותפים, הצדדים התנהלו בשותפות מלאה, הייתה כוונת שיתוף מלאה.
האיש מבקש לפסוק בהתאם לחוות דעת האקטואר באלטרנטיבה א' לפי האם נדרשת להעביר לאב לצורך איזון משאבים סך של 158,510 ₪.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכלל טענות וראיות הצדדים ומשסבורה אני כי הצדדים שניהם, כל אחד מטעמיו מצאו לצייר את התמונה באופן הנוח לכל אחד מהם, ולא תמיד בדרך התואמת באופן מדויק את המציאות, ולאחר עיון בחוות דעת המומחה מיום מחודש ינואר 2021 (הוגשה ביום 7.2.21) מצאתי לקבל את המלצות חוות דעת המומחה במלואן (בכפוף לעדכון בהתאם להוראות פסק הדין.
אשר ל"עסק האישה" (חלק 3 לחווה"ד) מצאתי לקבל במלואה את חוות דעתו של המומחה כי לא ניתן לקבוע כי יש ל"עסק" של האישה שווי כלשהו אותו יש לקחת בחשבון לצורך איזון המשאבים משכך, טענת האיש לעניין זה נדחית והוא יישא במלוא עלות שכ"ט המומחה בעניין זה.
אשר להוצאות הצדדים לפני ולאחר מועד הקרע (חלק 2 לחווה"ד). מצאתי לקבל את במלואה את חוות דעתו של המומחה כמפורט בסעיף 7.3 ו- 7.4 משכך על האישה להשיב לבעל סך של 8,193 ₪ בגין הוצאות לאחר עזיבת האיש את הבית. זאת בקיזוז תשלום בסך 287 ₪ עבור חשבון מים בגין תקופת חיים משותפת.
אשר לתשלומים נוספים שבוצעו לאחר מועד הקרע מצאתי כי תשלומים ששילם האיש ל"יס" עבור הבית בXXX 229 ₪ X 3 לאחר מועד עזיבתו את הבית ייזקפו לזכותו של הבעל, לא כך הדבר אשר לתשלומים לסלקום אינטרנט. לעניין זה מופנים הצדדים לסעיף 9 לחווה"ד בעמ' 21.
אשר לתשלומי ביטוח בריאות וביטוח משכנתא, כמפורט בסעיף 10 לחווה"ד, על הצדדים לשאת בתשלומים אלו בחלקים שווים ומשרק הבעל נשא בתשלומים אלו על האישה להשיב לו מחציתם.
אשר להתייחסות המומחה לחוב המזונות הנטען, ראו קביעותי לעניין תשלום המזונות ומועד תחילת החיובים. עם זאת, מצאתי להבהיר כי ככל שקצבת הילדים נכנסה לחשבון המשותף ולא לחשבון האם, משבהתאם להחלטה על מזונות זמניים הייתה אמורה להשתלם לידי האם, על המומחה לקחת זאת בחשבון.
כך גם ככל שהאישה שילמה ביתר עבור משכנתא, יאוזן הדבר במסגרת העדכון לחווה"ד והאיזון הסופי.
משמצאתי כי אכן היה מקום לבחון את טענות האיש לעניין השתתפות הצדדים בהוצאות ותשלומים שבוצען על ידם, יישאו הצדדים בשכ"ט המומחה לעניין זה בחלקים שווים, וככל שרק האיש שילם את שכ"ט המומחה תשיב לא האישה מחצית.
אשר להחרגת הכספים/רכוש טרום הנישואים –
הרכב – לעניין הרכב מצאתי לקבל את טענת האישה כי הרכב הוא בבחינת רכוש שהיה בבעלותה טרם הנישואין ומשכך מוחרג מהרכוש המשותף וזאת בהתאם לסעיף 5(א) (1) לחוק יחסי ממון. אף כי הרכב הוחלף פעמיים במהלך חיי השיתוף הרי שאין מחלוקת שעם נישואי הצדדים היה בבעלות האישה רכב (חדש יחסית) שניתן לה במתנה על ידי הוריה. כך גם אין מחלוקת כי רכב זה נמכר ותמורתו שימשה לרכישת רכב אחר על שם האישה תוך תוספת (ככל הנראה של סכום לא משמעותי במיוחד) ותוספת זו הייתה מחשבונה הנפרד של האישה. גם הרכב השלישי הנמצא בידי האישה כיום, נרכש באותה דרך, כאשר רכב קודם בבעלות האישה נמכר והרכב השלישי (הנוכחי) נרכש בכספי תמורת מכירת רכב קודם כאשר תוספת התשלום (שאינה משמעותית) מתבצעת מחשבון האישה.
משאין מחלוקת כי היו לאישה יתרות משמעותיות בחשבונה (שנשאר בבעלותה בלבד) ערב הנישואין, ואין מחלוקת כי הסכומים שהוספו לצורך רכישת הרכבים מקורם בחשבון זה, מצאתי לקבל את גרסת האישה במלואה ואני קובעת כי יש להחריג את הרכב מכלל האיזון. יצויין כי מצאתי שגרסא זו של האישה (פרוטוקול הדיון מיום 23.2.21 עמ' 35 ש' 12-28 ועמ' 36 ש' 1-2) לא נסתרת כלל בעדותו של האיש, ואף נתמכת על ידי עדותו (פרוטוקול דיון מיום 22.2.21 עמ' 41 ש' 3-6 ועמ' 42 ש' 15-22).
חשבונות הצדדים – מחוות דעת המומחה וכן מעדויות הצדדים שניהם עולה כי בעת נישואי הצדדים הייתה יתרת זכות משמעותית בחשבון האישה (סך של 188,577 ₪ בהתאם לחוו"ד המומחה) ובחשבון האיש הייתה יתרת חובה בסך של 12,000. כך גם אין מחלוקת כי עובר לנישואין החליטו הצדדים כי האישה תצורף לחשבון הבעל והוא יהפוך להיות חשבון משותף.
נכון הדבר כי גם בהתאם לעדות האישה הופקדה רוב הכנסתה לחשבון בבעלותה, ממנו גם שולמה המשכנתא עבור הדירה שרכשו הצדדים, וגם אם אקבל את טענת הבעל כי בוצעו מחשבון זה הוצאות עבור חופשות משפחתיות, עדיין, משך Y שנות נישואין לא החליטו הצדדים להפוך את החשבון למשותף על כל הכספים המצויים בו.
בהתאם לחוות דעתו של המומחה במועד הנישואין היה בחשבון סך של 144,725 ₪ ובעת מועד הקרע היו בחשבון כאמור סך של 188,577 ₪. משכך נצבר בחשבון בתקופת נישואי הצדדים, תקופת השיתוף, סך של 43,852 ₪ אשר הם משותפים, זהו הסכום שהצטבר בחשבון לאחר שבוצעו מהחשבון הוצאות כגון משכנתא וכל הוצאה אחרת לטובת ילדי הצדדים או נסיעות משותפות לחו"ל ככל שאכן בוצעו כאלו, ואין מחלוקת כי סכום זה משותף. ואולם לא השתכנעתי כי הייתה לאישה כוונת שיתוף בחשבון ובכספים שהיו לה טרם הנישואין ולא מצאתי שלא ניתן להפריד בין מה שהצטבר בחשבון טרם מועד הנישואין למה שהצטבר לאחריו. משכך אני קובעת כי הסך שהיה מצוי בחשבון האישה במועד הנישואין מוחרג מהאיזון ושייך לאישה בלבד.
אשר לטענת האיש כי ככל שתתקבל טענת האישה כי יש להחריג את חשבונה יש להחריג גם את חשבונו של הבעל, לא מצאתי לקבל טענה זו. ראשית, הטענה לא נטענה בכתב התביעה ובאה לעולם רק שעה שהאישה, בכתב הגנתה טענה להפרדה רכושית ביחס לחשבון הרשום על שמה. שנית, אין מחלוקת כי האיש הביע כוונת שיתוף בכל המצוי בחשבונו שעה שהוסיף את האישה לחשבון וכפי שקבע המומחה בחוות דעתו בסעיף 12.8 "מהבדיקה נראה כי הכספים שהיו בחשבון [האיש – א.ו] ערב הנישואין התערבבו עם הכספים המשותפים של הצדדים לאחר מועד הנישואין". כוונת שיתוף כזו לא הובעה על ידי האישה ביחס לצבור בחשבונה טרם הנישואין.
דמי השכירות עבור מגורי הצדדים אצל הורי האם – ראשית אציין כי לא הוגשה תביעה בגין דמי חוב כזה ואף לא הוגשה כל ראיה לקיומו, משכך טענה זו נדחית. אין מחלוקת שהצדדים התגוררו במשך כ- Y שנים אצל הורי האישה ללא שנדרשו לשלם דמי שכירות. ביום Y בסמוך למועד הקרע העבירה האם לחשבון הוריה סך של 100,000 ₪ ולאחר מכן 5,000 ₪ נוספים ובסה"כ 105,000 ₪ (עדות האישה בפרוטוקול דיון מיום 23.2.21 עמ' 30 ש' 18-30).
לטענת האישה סכום זה מהווה כמחצית מסכום השכירות שהיה צריך להיות משולם להוריה בגין המגורים ולכן לצורך האיזון יש להפחית סכום זהה מהאב. לא מצאתי לקבל טענה זו. מן המפורסמות הוא כי הורים רבים מסייעים לילדיהם בשנים הראשונות לאחר נישואיהם אם בדרך של מתן מגורים בנכס שלהם או בנכס השייך להם ואם בדרך של מתן עזרה כלכלית קבועה וזאת בכדי להקל על הזוג הצעיר בתחילת דרכו המשותפת. לעניין זה מצאתי לקבל את טענת האב כי המגורים אצל הורי האם נעשו בהחלטה משותפת על מנת לחסוך כסף לרכישת דירה והצדדים לא היו אמורים לשלם דבר להורי האישה.
עוד יוער, כי ככל שהוריה של האם היו עומדים על השבת "תשלומי השכירות" היה עליהם לפתוח בהליך נפרד וכזאת לא עשו ולא עומדת לאישה הזכות לעמוד על זכויותיהם.
לנוכח האמור, את איזון המשאבים יש לבצע תוך שהסך המצוי בחשבונה של האם במועד הקרע כמפורט לעיל מביא בחשבון את הסכומים ששילמה להוריה (105,000 ₪) אשר נגרעו מחשבונה. דהיינו, יש להוסיף לסכום שנצבר לאחר הנישואין ועד למועד הקרע, והוא בבחינת סכום משותף, את הסך של 105,000 ₪ אשר שולמו על ידי האישה להוריה מהחשבון. כספים שנצברו בחשבון לאחר מועד הנישואין ועד למועד הקרע הם כספים משותפים.
אופציות – לעניין האופציות ינהגו הצדדים כאמור בחוות דעתו של המומחה כמפורט בסעיף 15 לחווה"ד.
דמי שימוש
טענות האיש
האיש מבקש כי ישולמו לו דמי שימוש בגין מגורי האישה בדירת הצדדים לאחר שיצא מהבית וזאת במסגרת התביעה הרכושית (סעיף 8 לתביעה). האיש עותר לחיוב האם רטרואקטיבית בגין דמי שימוש ראויים החל מחודש Y עת יצא מהבית ועד ליום מכירת הבית ביום T. עוד עתר האיש לסעד של מינוי שמאי מומחה לבחינת שווי דמי השימוש, טענה שלא מצאתי לקבל בזמנו.
לטענת האיש בחודש Y "גורש" מהבית ונאלץ לעזוב בשל אלימות פיסית ומילולית שהופעלה כנגדו, לטענת האיש דמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 5,200 ₪ לפיכך נכון ליום הגשת התביעה דמי השימוש עומדים על סך של 57,000 ₪.
לטענת האיש בהתאם לתקנות החדשות אין צורך בתביעה נפרדת וניתן לבקש סעד לדמי שימוש כחלק מתביעת הרכוש. האיש מבהיר כי לכל אורך ההליך עתר לסעד של דמי שימוש (ראה פרוטוקולים מיום 20.7.20 ו-27.10.20) וכן בבקשת האב למינוי שמאי ומתן צו פירוק שיתוף.
טענות האישה
לטענת האישה יש לדחות את הבקשה לדמי שימוש שכן היא הוגשה במסגרת סיכומי התובע ולא כתביעה נפרדת. גם במסגרת התביעה הרכושית לא נכלל סעד של דמי שימוש ראויים במסגרת הסעדים המבוקשים. התביעה הרכושית הוגשה ביום Y כשנה וחצי טרם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין החדשות אשר תחולתן החל מיום 1.1.21 לפיכך היה על התובע להגיש תביעה נפרדת, משלא הוגשה תביעה כזו ולא נתבעו דמי שימוש לא נתנה לנתבעת הזכות להתגונן יש לדחות את הבקשה.
אף בהיבט המהותי ובהתאם להלכה הנוהגת יש להורות על דחיית התביעה, האיש עזב ביום Y את הבית מרצונו לאחר שביום Yפתח הליך י"ס כשהוא מיוצג. האישה לא מנעה ממנו את השימוש בדירה. לטענת האישה, בחקירת האיש מיום Y אישר כי עזב את הדירה משיקוליו ביום Y וביום X כעשרה ימים מאוחר לעזיבתו כבר הוגשו התביעות שהוכנו מראש.
לטענתה, האיש ניסה להציג מצג שווא כאילו עזב את הבית בשל אלימות שנקטה האישה נגדו ולצורך כך אף הציב התובע מצלמות נסתרות ללא ידיעתה בדירה צילם והקליט את האישה סמוך לעזיבתו כשהוא מביים ומתמלל אירועים, גם לאחר עזיבתו הגיע האיש לדירה מידי ערב לשהות עם הילדים. האיש אף שלח לאישה הודעה על החלטתו לעזוב את הבית (נספח ה', עמוד 83 לתצהיר התובע).
דיון והכרעה
אתחיל ואומר כל לא הונחה בפני כל תביעה לדמי שימוש ראויים ואזכורו הלאקוני של עניין זה בסעיף 8 לכתב התביעה שעה שהסעד אף לא כלול בסעיף הסעדים מעלה תהיה משמעותית אשר לכוונת האיש, התובע, לקבל סעד זה.
צודקת האישה, הנתבעת, כי נכון למועד הגשת התביעה לא היו התקנות בחדשות בתוקף ולפיכך היה על האיש להגיש תביעה נפרדת לדמי שימוש או לכל הפחות לפרט את תביעתו כראוי (גם אם במסגרת כתב התביעה עצמו) וודאי להתייחס לכך בסעיף הסעדים המבוקשים, דבר שלא נעשה.
זאת ועוד משניתנה החלטתי מיום 17.5.20 בה קבעתי כי "לא מצאתי להיעתר לבקשה לפסיקת דמי שימוש ראויים אשר לא הוגשה כל תביעה בעניינם…" ולא הוגשה כל בקשת רשות ערעור או כל בקשה אחרת על החלטתי זו ואף במסגרת חוות דעת השמאית לא התבקשה כל התייחסות הרי שהחלטה זו חלוטה ואין מקום להידרש לטענה זו.
למעלה מן הצורך מצאתי להוסיף בקצרה כי אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש לטענה לדמי שימוש ראויים על מה לעמוד ואפרט בקצרה.
סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע כדלקמן:
"שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש".
בהלכת זרקא נקבע התנאי לחיוב תשלום דמי שימוש ראויים:
"כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין"
(ר': ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס [פורסם בנבו] (ניתן ביום 20.1.1993)).
עם זאת, נקבע בפסיקה כי ככלל בן זוג העוזב את דירת המגורים מרצונו אינו זכאי לדמי שימוש ראויים, שכן אינו יכול להפוך את בן הזוג האחר ל"שוכר בעל כורחו"
(ר': בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (מיום 9.4.2006) ע"מ (ירושלים) 320/02 ורדה עפל-רפאלי נ' עמיחי עפל [פורסם בנבו] (מיום 13.10.2002) ).
אמנם נקבע גם כי אין בעזיבת בן זוג את הבית המשותף בתקופת משבר בין בני הזוג כדי להוות ויתור לעתיד וכדי לשלול ממנו דמי שימוש בתקופה מאוחרת יותר.
(ר': בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] מיום 26.1.2006).
אך איני סבורה כי גם לגופו של עניין, ככל שהייתה מוגשת תביעה לדמי שימוש ראויים המקרה שלפני נופל לגדר אותם מקרים בהם אכן יש מקום לפסיקת דמי שימוש ראויים.
האיש בחר לעזוב את הדירה וחרף כל שהובא בפני לא השתכנעתי כי "גורש" מהדירה כטענתו, זאת על אף שמבינה אני כי יחסי הצדדים היו טעונים עד מאד. זאת ועוד, הצדדים לא שילמו דמי שכירות אלא משכנתא אותה המשיכו הצדדים שניהם לשלם והאב אף לא חוייב בשל כך בדמי מדור ואף לא בהוצאות מדור.
יתירה מכך, כפי שפורט באריכות במסגרת הדיון בסוגיית המזונות, מצאתי כי לאיש לא הייתה כל הוצאת מדור שכן התגורר בבית אחותו, התומכת בו כלכלית, ולעניין זה מופנים הצדדים לדיון בחלק זה של תביעת המזונות בפסק הדין. לנוכח האמור סבורה אני כי בנסיבות אלו הן דיונית והן מהותית אין מקום לקביעת דמי שימוש ראויים ורכיב זה נדחה.
אשר לטענות הצדדים (ההדדיות בחלקן) בעניין חדירה לפרטיות, האזנת סתר ולשון הרע – לא מצאתי להידרש אליהן כלל. הצדדים שניהם לא נקטו יחס מכבד האחד כלפי השניה ולהפך ועל כך יש להצר עד מאד. אף לא אחת מטענות וראיות הצדדים אשר הוגשו בעניין זה לא השפיעה על הסוגיות בהן הכריע פסק הדין, ופסק הדין ניתן ללא שהתבסס על הראיות "השנויות במחלוקת" ככל שאכן שנויות הן במחלוקת.
אם זאת, למעלה מן הצורך מצאתי לציין כי לאחר ששמעתי את עדותו של איש המחשבים ("המומחה") מר XXX (פרוטוקול הדיון מיום 23.2.21 עמ' 37-39) אני דוחה את הטענה שהאישה בכוונה תחילה פרצה למחשב האיש ומצאתי לקבל את הטענה כי החומרים בהם עיינה ועשתה שימוש למרות שהיו מקושרים לאיש היו במחשב שלה ללא כל הגנת סיסמא וללא שהיה עליה לעשות כל פעולה מכוונת ושלא כדין על מנת לחשפם.
כאמור, לא מצאתי להתייחס לעניין צילום והקלטת הסתר שנטענו ואולם יש להסתייג מאופן ההתנהלות בעניין זה, ולגנותו.
הוצאות –
האיש, התובע הוא שהגיש 3 תביעות כנגד האישה.
בעניין הקטינים – תביעתו של האב לחזקה בלעדית בעניין הקטינים נדחתה לחלוטין, ומוטב היה לולא הייתה מוגשת כלל.
בתביעת המזונות – נדחו טענות הצדדים שניהם אשר לגובה השתכרות כל אחד מהם. עם זאת, הכנסתה של האם כפי שנטענה על ידה נמצאה דומה עד זהה להכנסה שנקבעה על ידי המומחה. לא כך באשר להכנסת האב, אשר נמצאה גבוהה משמעותית ממה שנטען על ידו. כמו כן, משקבעתי במסגרת פסק הדין שלא היה כל ממש בטענת האב כי הייתה לו הוצאת מדור ולפיכך הכנסתו הפנויה הייתה לכל הפחות דומה לזו של האם (ובמסגרת פסק הדין קבעתי שאף עלתה עליה) הרי שההחלטה למזונות זמניים שהתבססה על טענות האב שלא היו נכונות בלשון המעטה לא שקפה את צרכיהם האמיתיים של הקטינים, על כך יש להצר.
בתביעה הרכושית – התקבלו חלקית טענות האישה שכן הן הרכב והן המצוי בחשבון הבנק של האישה טרם הנישואין הוחרגו מהשיתוף וכן נדחתה תביעת האיש ביחס לעסק האישה ולא התקבלה טענת האיש בהתייחס לדמי שימוש. עם זאת, התקבלו בחלקן טענות האיש באופן שנפסק שעל האישה להשיב לו חלק מהסכומים ששילם לאחר מועד הקרע וכן התקבלה טענה על כך שהאישה הוציאה מחשבונה סך של 105,000 ₪ אותם העבירה בסמוך למועד הקרע להוריה על חשבון "דמי שכירות" שלטענתה היה על הצדדים לשלם להם – טענה שנדחתה.
התנהלות הצדדים שניהם לא הייתה ראויה לשבח, וזאת בלשון המעטה. סברתי ואף הבעתי דעתי לא אחת במהלך ניהול ההליך, כי יש וניתן היה לסיים את ההליך בהסכמה. לצערי הצדדים לא שעו לדברי בית המשפט, כל אחד משיקוליו. עם זאת אין להתעלם מהעובדה שכל התביעות הוגשו על ידי האיש, האב, בסמיכות לעזיבתו את הבית, לרבות תביעה הטוענת לאי כשירות של האם (אשר נדחתה לחלוטין) ותביעת מזונות ביחס לשני קטינים האחד מקטני קטנים והשניה בת Y, ולא ניתן להתעלם מכך שחלק לא מבוטל מטענות ותביעות האיש נדחו.
לנוכח האמור מצאתי להטיל על התובע הוצאות בסך של 50,000 ₪ אשר ישולמו לידי הנתבעת בתוך 45 יום. אשר להוצאות בעניין העד XXX, אלו נבלעות בהוצאות שנקבעו כעת. ככל שמצוי סכום שהופקד בקופת בית המשפט, יוחזר סכום זה למפקיד.
סוף דבר
הצדדים יפנו אל המומחה על מנת שיעדכן את חוות דעתו בהתאם לקביעות פסק הדין. הצדדים יישאו בחלקים שווים בשכר טרחת המומחה בעניין זה. המומחה יעדכן את חוות דעתו בתוך 30 יום. האיזון יתבצע בתוך 30 יום מיום הגשת חוות הדעת המעודכנת לידי הצדדים ובהתאם לאלטרנטיבה של איזון בשני שלבים, אלא אם יסכימו שני הצדדים על אלטרנטיבה של איזון חד פעמי. הנני מתירה לצדדים להגיש במשותף פסיקתאות שיכין המומחה לתיק הסגור.
פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.
תואיל המזכירות לשלוח פסק דיני לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ד, 18 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
