לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובעת/נתבעת
ב’ (האם)
ע”י ב”כ עוה”ד יאיר שיבר ו/או דורון שיבר
נגד
נתבע/תובע
ס’ (האב)
ע”י ב”כ עוה”ד תיקי פרטר
בעניין הקטינות:
ר. ילידת dd/mm/16
ל. ילידת dd/mm/20
פסק דין (נוסח לפרסום)
לפניי שתי תביעות הדדיות שהגישו הורי הקטינות, בנוגע למזונותיהן ותביעה נוספת הנוגעת למחלוקת בעניין חלוקת זמני השהות של ההורים עם הקטינות.
האם הגישה תביעה למזונות (תלה”מ 48167-11-19) והאב מצידו הגיש תביעה שעניינה קביעת נטל הוצאות הבנות וקביעתו כהורה מרכז (תלה”מ 36198-11-19).
כמו כן, האב הגיש תביעה לעניין חלוקת זמני השהות עם הקטינות (תלה”מ 36216-11-19).
לשם הנוחיות ייקראו הצדדים להלן: האם והאב.
מספר הערות מקדמיות:
שלוש התביעות הוגשו בטרם נולדה הקטינה ל’ והתייחסו רק לקטינה ר’. במהלך ההליכים, לאחר לידתה של ל’, הוסכם בין הצדדים לצרפה לכתבי הטענות והדבר אף מתיישב עם ההיגיון ויעילות הדיון.
התביעות החלו להתנהל לפני כב’ השופטת גולן-תבורי, עד לפרישתה מכס השיפוט, שאז הועברו לטיפולי.
בתחילת ההליך היו שתי הבנות מתחת לגיל 6 (ר’ הייתה בת 3 ול’ כאמור רק נולדה). בשים לב להתמשכות ההליך, ר’ חגגה לפני מספר חודשים את יום הולדתה השביעי ול’ צפויה לחגוג בעוד ימים ספורים את יום הולדתה הרביעי.
למרבה הצער, הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות בעניין מזונותיהן של שתי קטינות, אף שהצליחו לצמצם את המחלוקת בעניין זמני השהות, כפי שיפורט בהמשך והגיעו להסכמות בעניין הרכוש, הסכם אושר ביום 30.9.21 במסגרת תלה”מ 36260-11-19.
בסיכומיו טען האב כי הוא חוזר בו מתביעתו בעניין קביעת חלוקת נטל ההוצאות ומבקש כי זו תמחק, היות והוא “מבין כי רמת העצימות הגבוהה וחוסר האמון השורר בין התובעת/הנתבעת לבינו, לא תאפשר להם להתנהל בקונסטלציה בה ייפתח חשבון בנק משותף לצורך הוצאות הבנות” – סעיף 32 לסיכומיו.
לאור האמור, אני מורה על מחיקת התביעה שהגיש האב (תלה”מ 38198-11-19).
אף על פי שהאם כלל לא התייחסה בסיכומיה לעתירות האב, לא אוכל לקבל את בקשת האב כי לא יחויב בהוצאות התביעה.
עם זאת, בנסיבות העניין, מצאתי לחייבו בהוצאות על הצד הנמוך ואני מחייבת אותו בהוצאות האם בסך כולל של 7,500 ₪.
זאת ועוד, היה וישוב ויעתור בעתיד לקבלת הסעד האמור, יהיה עליו לשלם לאם את יתרת הוצאות המשפט בסך 7,500 ₪, בגין ההליך שנמחק כאן, כתנאי להגשת תביעה נוספת.
חלוקת זמני השהות – תלה”מ 36216-11-19
בכל הנוגע להליך בעניין חלוקת זמני השהות עם הקטינות, הצליחו הצדדים לצמצם את המחלוקות ביניהם ולמעשה, נותרה רק מחלוקת אחת בעניין המפגש של האב עם הקטינות, בימי חמישי אחת לשבועיים.
בעוד האם בקשה שהאב יגיע לאסוף את הקטינות בימי חמישי אחת לשבועיים, ישירות מהמסגרות, עתר האב לוותר על ביקור זה (בטענה כי הנסיעה בפקקים בימי חמישי אחה”צ אינה מתיישבת עם טובת הקטינות). לחילופין, ביקש האב לקבוע כי אם עליו לאסוף את הקטינות גם בימי חמישי אחת לשבועיים, האיסוף יהיה בשעה 18:00, מבית האם.
נראה כי המחלוקת בעניין זה איננה משמעותית – הצדדים חלוקים באשר לצורך להוסיף לימי השהות של הקטינות עם האב, גם את ימי חמישי – אחת לשבועיים.
עצם קוימה של המחלוקת בעניין זה אינה מתיישבת עם טובת הקטינות.
יש לקוות כי התחושה שהועברה בבית המשפט, שמבחינת שני ההורים, השהות עם הקטינות היא נטל בימי חמישי אחת לשבועיים, לא הועברה לקטינות, שמא תחושנה לא רצויות.
מכל מקום, כדי להכריע בשאלה זו, עמדה לפניי התייחסות האפו’ לדין, לפיה איסוף הקטינות ע”י האב בימי חמישי אחה”צ אינו יעיל ואינו מתיישב עם טובת הקטינות.
המלצת העו”ס לסדרי דין בתסקיר המחזקת את המלצת האפו’ לדין, במסגרתה המליצה במפורש להפסיק את השהות בימי חמישי אחה”צ, בטענה שהדבר אינו משרת את טובת הקטינות.
גם חוו”ד המומחה מטעם בית המשפט, תמכה בהמלצות אלו וגם על פיה יש להפסיק את השהות בימי חמישי, מהטעם שהדבר אינו מתיישב עם טובת הקטינות.
כאשר אלו הן עמדות שלושה אנשי מקצוע שונים, לא ראיתי סיבה ממשית להמשך התנגדות האם להמלצות, בפרט כשלא הציגה כל טעם ענייני שמצדיק את התנגדותה.
לאור האמור, אני מורה כי הקטינות ישהו עם האב פעמיים בשבוע, כולל לינה ובכל סוף שבוע שני וההסדרים בימי חמישי יופסקו.
ה”נטל” הנוסף המוטל על האם בשל כך, יילקח בחשבון במסגרת פסיקת מזונות.
בשל המסקנה אליה הגעתי, אני מחייבת את האם בהוצאות האב בגין הליך זה בסך כולל של 5,000 ₪.
סכום זה יקוזז מהחיוב בתביעה שהגיש האב ואשר נמחקה.
תביעת מזונות קטינים – המסגרת הנורמטיבית
כידוע, תביעת מזונות, כמוה כתביעה כספית שהנטל להוכיחה מוטל על התובע (בענייננו על האם).
בתי המשפט הכירו בסכומים שנעים בין 1,700 ₪ לבין 2,300 ₪ לחודש כסכום שמבטא צרכיו של קטין ואינו דורש הוכחה (כאשר הסכום הגבוה יותר משקף את צרכיו של קטין שחולק את זמנו בין בתי שני ההורים, שאז חלק מהוצאותיו כפולות), ראו למשל, פסק הדין בעניין עמ”ש (מרכז) 45565-07-20 א”פ נ’ ק”פ (פורסם במאגרים).
עם זאת, רכיב זה של צרכי הקטין הוא רק רכיב אחד שיש להוכיח במסגרת תביעת מזונות.
זאת ועוד, כאשר נטען כי צרכיו של קטין עולים באופן משמעותי על הסכומים האמורים ולא מצורפות ראיות להוכחתם, אפשר ובית המשפט יראה בכך חוסר תום לב מצידו של התובע.
בבואו של בית המשפט לפסוק מזונות עבור קטינים, עליו להידרש למספר פרמטרים, אשר ייסקרו להלן.
מהו הדין האישי החל?
במקרה שלפנינו, חל הדין העברי, על פיו אב חייב במזונות ילדיו.
במשך השנים, עם התמורות בחברה, הגיעה התובנה כי הטלת מלוא החיוב על האב, איננה מתאימה לישראל של המאה ה- 21.
אם בעבר, הייתה חלוקת תפקידים ברורה בין ההורים, באופן שהאם דואגת לבית ולילדים והאב דואג לפרנסה, הגיעה המהפכה הפמיניסטית ושינתה את סדרי העולם. נכון להיום, יותר ויותר אבות דואגים גם לבית ולילדים ויותר ויותר אמהות משתתפות גם בנטל הפרנסה.
במצב דברים זה, קבעו בתי המשפט כי יש לצמצם את החיוב האבסולוטי המוטל על אב לשאת במזונות ילדיו, כך שיחול רק עד גיל 6 ורק ביחס לצרכים ההכרחיים של הקטין וכי בסכומים הנדרשים מעבר לכך, יחלקו ההורים לפי יחס הכנסותיהם.
השינוי המהותי הנוסף בעניין זה, הגיע עם פסיקת בע”מ 919/15 שנדרש לחיוב במזונות, ביחס לילדים מעל 6, שחולקים את זמנם באופן שווה, בין בתי שני ההורים.
יחד עם זאת, ביחס לקטינים עד גיל 6 נותר הדין כפי שהיה.
מה הם צרכי הילדים?
הכלל הוא כי על התובע (או התובעת, כפי שזה במרבית המקרים) לפרט את הוצאותיו וצרכיו של הקטין ולהוכיחם ולא לצפות כי בית המשפט יעסוק בניחושים והשערות (פסק הדין בעניין ע”א 130/85 כהן נ’ כהן, פד”י מ(1) 69).
זאת כמובן בכפוף לסכומים שנקבע כי אינם דורשים הוכחה, כמפורט לעיל.
כאשר מדובר במספר קטינים, יש לפרט את החיוב ביחס לכל קטין בנפרד, מתוך הבנה שלכל קטין יש צרכים המיוחסים לו.
מהי הכנסתו של כל הורה, מה כושר השתכרותו ומהי הכנסתו הפנויה?
בעניין זה ראוי לציין כי בתי המשפט מתייחסים לכושר השתכרותו של כל הורה ולאו
דווקא להשתכרותו בפועל, זאת מתוך הבנה כי הכלל הוא שהורים חייבים לזון את ילדיהם.
כאשר הורה מחליט שלא לעבוד, או שלא למצות את מלוא כושר השתכרותו, לא ניתן לפטור אותו מחובתו בעניין זה.
לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהצורך שנוצר (ומתעורר לעיתים רק בעקבות פרידת ההורים), לצמצם את שעות העבודה כדי לשהות יותר שעות עם הילדים, תובנה שאליה מגיעים לא פעם הורים שנדרשים “לתכנן מסלול מחדש”.
כאשר מהצד השני, יש להתייחס לאפשרות של שני ההורים, להרחיב את שעות העבודה, בימים שבהם הקטינים שוהים עם ההורה האחר.
20.2 עוד יש להדגיש כי על בתי המשפט לבחון את ההכנסה הפנויה של כל הורה, תוך התחשבות בהוצאות המשולמות על ידי כל אחד מההורים עבור צרכיו הפרטיים ובפרט עבור מדור.
על מנת שתעמוד לפני בית המשפט תמונה מדויקת יותר והוא יוכל לאזן בין בתי ההורים, כך שלא יהיה לקטינים בית אחד עני ואחד עשיר, נהוג לקזז מתוך ההכנסה של כל הורה, את ההוצאה המשולמת בפועל עבור מדור ולהתייחס לסכום שנותר, כהכנסה פנויה.
ההתייחסות להכנסה פנויה רלוונטית בעיקר במשפחות בהן לאחר הפירוד לאחד ההורים יש נכס בו הוא יכול לגור ללא עלות (אם אצל הוריו ואם במקום אחר) והאחר נדרש לשלם דמי שכירות.
רכוש
האם יש למי מהצדדים רכוש שניתן להתחשב בו לצורך פסיקת המזונות.
כך למשל עת יש בידי מי מההורים רכוש שניתן לממש או כשמדובר ברכוש שמניב הכנסה, ניתן להתייחס לשווי הרכוש, כרכיב רלוונטי, בעת פסיקת המזונות.
זמני שהות
23.1 בית המשפט נדרש לבחון כיצד נחלקים זמני השהות של הילדים עם כל הורה.
23.2 ההבנה היא שכל הורה נושא בהוצאות הילדים, כאשר הם שוהים אצלו (הוצאות תלויי שהות כמו כלכלה, הוצאות אחזקת הבית ועוד).
התעלמות מרכיב זה, תיצור חוסר שוויון ועלולה להטיל כפל חיוב, על אחד ההורים.
23.3 בפסק הדין בעניין בע”מ 919/15 (פורסם במאגרים) הובהר עניין זה באופן מפורש, עת נקבע כי יש לקחת בחשבון את זמני השהות בהם שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים, לשם קביעת אופן חלוקת הנטל בין ההורים בצרכי הקטינים.
בעקבות פסק דין זה, החלו יותר ויותר אבות דורשים בבית המשפט לקבוע
שהמשמורת ביחס לקטינים תהא משמורת משותפת, או ביתר דיוק, כי ייקבעו זמני
שהות שווים.
באופן עקרוני אין לראות בכך פסול, שכן ככלל, טובת הקטינים הינה לחלוק את זמני
השהות, כך שיהיה להם זמן משמעותי עם כל הורה.
עם זאת, על בית המשפט לבחון אם מדובר בדרישה אותנטית ששמה לנגד עיני הדורש
את טובת הקטינים, או שמא כוונתו רק שסכום המזונות יופחת.
23.4 עוד מצאתי להדגיש בעניין זה שכאשר הילדים צעירים יותר, יש לבחון לא רק את חלוקת זמני השהות, מבחינה פיזית, בכל אחד מהבתים, אלא גם את האחריות שכל אחד מההורים לוקח על עצמו ביחס לחיי הילדים – מי ההורה שעל פי רוב דואג לצרכי הילדים, לוקח אותם לטיפולים רפואיים, נשאר עימם בימי מחלה או שביתה, מגיע לפעילויות בבית הספר וכיו”ב.
פעולות אלו דורשות מאמץ וזמן ולא פעם גם כרוכות בעלות של ממש (הפסד ימי עבודה וכיו”ב).
לאחר שעומדים בפני בית המשפט כל הנתונים האמורים, ניתן לקבוע איך לחלק את הנשיאה בהוצאות הקטינים, בין שני ההורים.
מן הכלל אל הפרט
הדין החל
כאמור, בהתאם לדין העברי, הוא הדין החל בענייננו, חייב האב לזון את שתי הקטינות.
במסגרת ההכרעה אתייחס הן למזונות בהם יש לחייב עבור כל אחת מהבנות עד גיל שש והן במזונותיהן אחרי גיל 6.
צרכי הילדות
בכתב התביעה העריכה האם את צרכי הבת ר’ בסך של 6,105 ₪ לחודש כשלסכום זה בקשה להוסיף השתתפות עבור הוצאות מדור (אותם העריכה האם בסך של 7,715 ₪) ועבור חינוך ורפואה.
לכתב התביעה צורפו מעט מאוד אסמכתאות (מכתב התראה ביחס לחוב ארנונה, התראה בעקבות חוב לחברת חשמל, חשבונות חשמל, חשבון מים והסכם שכירות).
במסגרת התצהיר התייחסה האם לצרכי שתי הקטינות, אולם לא עשתה אבחנה בין שתיהן וטענה שההוצאות עבור שתיהן מסתכמות ב- 9,480 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות המדור, אחזקת המדור וההוצאות החריגות עבור רפואה וחינוך.
בחקירתה אישרה האם כי לא ניתן לקבוע שיש לחלק את הסכום האמור בחלקים שווים בין שתי הבנות, בשים לב לצרכים המיוחדים של כל אחת מהן, נכון למועדים השונים וזאת למרות שבתצהירה לא ערכה הפרדה, כמתבקש (פרוטוקול עמ’ 28 משורה 26 ואילך).
כך למשל ניסתה (ולא בהצלחה מרובה) להסביר בחקירתה:
“אני פשוט מנסה לחשוב אתכם ביחד, אבל אני מנסה לחשוב כאילו שאם לצורך העניין על ר’ יש לי דברים כאילו אחרים, למשל בתרבות ופנאי יותר ממנה, על מקומות שעל ל’ אני לא משלמת, זה כאילו מתקזז, כאילו האוכל, זה אותו דבר. אבל נגיד סתם, לצורך העניין מוצרי פארם, ל’ יותר ממנה, מוצצים, חיתולים…. נגיד לצורך העניין ביגוד והנעלה לר’ אני קונה הרבה יותר, כי לל’ אני מביאה דברים מר’, כאילו ר’ גדלה ולל’ אני לוקחת בגדים מר’, זה כאילו מתקזז….” ובהמשך לשאלת בית המשפט: “את יכולה להגיד כמה עבור ל’ זה, כמה, מתוך 1,200 ₪ מוצרי פארם, זה לל’ וכמה לר’?
ת. המון. כאילו בסופר פארם, לא יודעת בסביבות ה- 800 ₪ שם, 700 ₪ כאילו, משהו כזה.
ש. על מי?
ת. על שתיהן.
ש. את תבעת 1,200 ₪ על שתיהן.
ת. אני יודעת, אבל ל’ כבר לא עם חיתולים כל יום, היא רק בלילה…
ש. אז 1,200 זה לא נכון להיום? היום זה בערך 800 ₪ ?
ת. היום בערך מוצרי הפארם, אני לא יודעת, שוב כל חודש זה משהו אחר, אבל בערך פלוס מינוס 800, 1,000, תלוי. שם יש גם את הדברים שאני קונה לעצמי….”.
(פרוטוקול עמ’ 30 שורה 1 ואילך).
הנה כי כן, האם לא עשתה הפרדה בין החיובים הנדרשים עבור שתי הבנות, לא צירפה ראיות לצורך הוכחת הסכומים שתבעה, לא יכלה להסביר אילו סכומים תבעה עבור כל אחת מהקטינות ואף לא יכלה להשיב לשאלה הבסיסית אם חלק מהסכומים שפירטה כוללים גם את הוצאותיה האישיות.
לצורך דרישתה לחייב את האב בהוצאות המדור של הקטינות, צירפה האם הסכם שכירות, עליו, לטענתה, חתמה עם אביה.
מהסכם זה עולה כי האם לכאורה סיכמה עם אביה שהיא תשלם לו 5,500 ₪ לחודש.
עוד צירפה האם, בהתאם להחלטת בית המשפט, פירוט של כרטיס האשראי שברשותה ממנו עולה כי לצד חודשים בהם ההוצאה הכוללת עמדה על סך של כ- 2,500 ₪ לחודש, ישנם חודשים בהם הגיעה ההוצאה לסכום של 10,000 ₪ ואף יותר.
בחקירתה עומתה האם עם הטענה כי היא לא משלמת לאביה עבור דמי שכירות.
מעיון בתדפיסי חשבון הבנק שצירפה עלה כי היא אינה מעבירה לאביה את הסכום שנרשם בהסכם השכירות באופן שוטף ויותר מכך, כי כמעט מדי חודש, לאחר שהיא מעבירה לו סכום כלשהו, לכאורה עבור דמי שכירות, הוא משיב לה את הסכום ששילמה.
(פרוטוקול עמ’ 24 שורה 4 עד עמ’ 25 שורה 15).
זאת ועוד, לא היה בידי האם כל הסבר הגיוני לכך שעת הצדדים חיו יחד, אביה אפשר להם להתגורר בביתו ולא דרש דמי שכירות ודווקא לאחר שפרץ הסכסוך בינה לבין הנתבע, בחר אביה לדרוש שכר דירה, למרות שניתן להניח כי בעת הזו, היא זקוקה יותר לעזרתו.
הסבריה בעניין זה נשמעו לא אמינים (פרוטוקול עמ’ 21 שורה 21 עד עמ’ 22 שורה 9).
לא היה בעדות האם כדי לתת הסבר מניח את הדעת לעניין זה, בפרט אם לטענתה, אביה ממשיך לתמוך בה, כך למשל לאחר שטענה כי היא מקפידה לבלות עם הקטינות בסופי שבוע “בילויים שכל שבת איתן, 300, 400 שקל, ככה כאילו… כל שבת אני לוקחת אותן לפעילויות ולדברים שעולים המון המון כסף…. ” וכאשר נשאלה כיצד היא מממנת עלויות אלו ציינה “אני לא מתביישת להגיד לך, בשבתות אבא שלי הרבה פעמים אומר לי קחי 200 קחי 300, שיהיה לי לדברים האלה..” (פרוטוקול עמ’ 28 שורות 4-17).
אם זהו המצב, אין זה סביר בעיניי כי אביה גובה ממנה דמי שכירות.
יותר מכך, האם לא מצאה לנכון לזמן את אביה להעיד.
לפיכך, יש להניח כי אילו זומן, הייתה עדותו מחזקת דווקא את גרסת האב, לפיה היא איננה נושאת בהוצאות מדור.
לאור האמור, אינני מוצאת להפחית סכום כלשהו מהכנסתה של האם, כדי לקבוע את הכנסתה הפנויה.
עם זאת, מקום שההורים הם שחייבים לספק לילדיהם מדור, לא מצאתי כי האב יכול להתבסס על כך שאביה של האם מאפשר לה להתגורר בביתו ללא תשלום של שכר דירה, כדי לפטור עצמו מחובתו לספק לבנותיו את הוצאות המדור.
לפיכך, אני קובעת כי אם וכאשר תשכור האם דירה, למגוריה ולמגורי הקטינות, מאדם שאינו בן משפחתה, ניתן יהיה להעמיד את הוצאות המדור של הקטינות על גובה של 40% מדמי השכירות, עד לתקרה של 3,000 ₪ לחודש.
חיוב זה יהיה כפוף לכך שהאם תציג הסכם שכירות תקף וכן אישור על העברת התשלום.
אשר ליתר צרכי הבנות
ברי כי במסגרת המסמכים שצורפו אין כדי להעיד על צרכי הקטינות שנתבעו ואף לא על סכום קרוב לכך.
עם זאת, גם האב מצידו לא טרח לציין מה גובה צרכי הבנות לטעמו והסתפק בטענה כי האם דרשה סכומים מופרזים, שלטעמו אינם משקפים את צרכי הקטינות.
גם בתביעה שהגיש האב מטעמו, הוא לא התייחס לגובה צרכי הקטינות, כפי שהוא לדעתו.
במצב דברים זה, בהיעדר ראיות מצאתי להעמיד את צרכי הקטינות על סך של 5,000 ₪ לחודש – לפי 2,500 ₪ לכל חודש (הערת העורכת: קיימת טעות סופר, צריך להיות: “לפי 2,500 ₪ לכל אחת”) עבור הוצאותיהן בבתי שני ההורים.
אעיר כי סכום זה מהווה כ- 40% מההוצאות ששני ההורים יחד מוציאים בכרטיסי אשראי, בממוצע ומצאתי כי יש בו כדי לשקף, פחות או יותר, את צרכי הקטינות.
סכום זה כולל את חלקן של הקטינות בהוצאות אחזקת הבית.
סכום זה אינו כולל את הוצאות המדור של הקטינות ולא את ההוצאות החריגות עבור רפואה וחינוך.
השתכרות ההורים, כושר השתכרות והכנסה פנויה
האב
במהלך החיים המשותפים עבד האב בחברת רכב ולטענתו השתכר 10,500 ₪ לחודש.
האב צירף תלושי שכר, מהם עולה כי זה אכן היה שכרו וכן כי החל לעבוד אצל אותו מעסיק בחודש ינואר 2016.
בחקירתו האב טען כי פוטר מעבודתו, סמוך לפני מועד ההוכחות (פרוטוקול עמ’ 39 שורה 20).
האב טען כי הסיבה לפיטוריו הייתה הצורך שלו לעבוד פחות שעות, כדי לשהות עם הקטינות. טענה זו לא הוכחה.
האב לא צירף מכתב פיטורין, כך שכלל לא הוכח כי פוטר ויותר מכך, לא הוצגה סיבת הפיטורין.
האב אמנם צירף מכתב המעיד על סיום עבודתו בתאריך 13.3.23 ואולם אין במכתב זה כדי להבהיר מי יזם את הפסקת העבודה ומדוע (פרוטוקול עמ’ 39 שורות 14-28, נ/1, נ/2) ולא ניתן לשלול את האפשרות שהדבר נעשה לקראת דיון ההוכחות.
האב טען כי אינו עובד מאז פוטר וכי הוא מצוי בהליכים משפטיים כנגד המעסיק שפיטר אותו ללא הודעה מוקדמת, ללא שימוע ולא תשלום פיצויים (פרוטוקול עמ’ 39 שורה 30), אף שבהמשך תיקן גירסה זו וטען שהתביעה נגד המעסיק טרם הוגשה (פרוטוקול עמ’ 40 שורות 4-20).
טענות האב בעניין זה לא הוכחו ולא היו אמינות בעיניי.
כך גם לא קבלתי את הטענות כי המעסיק של האב הלין על הצורך של האב שלא לכסות את שעות העבודה במלואן, כדי לצאת להביא את הבנות.
טענה זו לא רק שלא נתמכה בראייה כלשהי, אלא שאף עמדה בסתירה לתלושי השכר של האב, מהם עלה כי נהג לעבוד שעות נוספות. האב לא הציג את השינוי שנעשה בשכרו בעקבות הצורך שהיה לו, לטענתו, לצאת מוקדם מהעבודה, כדי לאסוף את הקטינות (פרוטוקול עמ’ 46 שורות 25-27 ובהמשך בעמ’ 47 משורה 20 ואילך, שם אף העלה טענה כי תלושי השכר שקיבל אינם משקפים את שכרו וזו הסיבה שהוא בתביעה מול המעסיק, אשר כלשונו “שם לו סכין בגב”, פרוטוקול עמ’ 48 שורה 3).
האם טענה כי האב הפסיק לעבוד על דעת עצמו, ללא קשר לזמני השהות עם הקטינות וכי הוא פתח יחד עם אחיו פיצרייה.
להוכחת טענתה, האם צירפה צילום של פוסט שפורסם על ידי אחת הלקוחות שביקרה בפיצרייה, בו היא משבחת את הפיצרייה החדשה בשכונה, שפתחו “האחים”.
האב הכחיש טענות אלה, אף כי אישר שהוא מגיע מדי פעם לפיצרייה שפתח אחיו, אלא שלטענתו, הוא עושה זאת כדי לעזור לאחיו (“בא מדי פעם לעזור לו, זה אחי, ברור שאני אבוא לעזור לו” (פרוטוקול עמ’ 51 שורה 23).
האב לא זימן את אחיו לעדות ולא הציג כל ראיה כדי לסתור הערכתה של האם, כי הוא עובד עם אחיו בפיצרייה.
עם זאת, אין באמור כדי להעריך את גובה השתכרות האב מהפיצרייה, או כושר השתכרותו משם ומכל מקור אחר.
לפיכך וכדי לקבוע את כושר השתכרות האב, מצאתי להתבסס על השתכרותו עובר לפרוץ הסכסוך.
כאמור, האב לא הוכיח כי שכרו פחת, לא בשל זמני השהות הרחבים יחסית ולא מסיבה אחרת וכן לא הציג ראיה לכך שפוטר.
יותר מכך, עת נשאל בעת החקירה אם יוכל להציג אסמכתה להוכחת טענתו השיב בחיוב, אך לא הגיש כל בקשה בעניין (אף שדיון ההוכחות התקיים בחודש מאי 2023).
לאור האמור, אני מעמידה את כושר השתכרות האב על סך של 10,500 ₪ לחודש.
היות והאב אינו משלם דמי שכירות, אני קובעת כי הכנסתו הפנויה זהה לכושר השתכרותו.
האם
האמנתי לטענת האם כי לא עבדה במהלך החיים המשותפים.
מהראיות שהוצגו לפניי עולה כי במהלך החיים המשותפים נהג אביה של האם להעביר לה מדי חודש אלפי שקלים, אותם רשם כמשכורת.
האם טענה כי לא עבדה אצל אביה, אלא רק באה לסייע לו מעת לעת ולמעשה הסכום ניתן לה כסיוע, כך הסבירה זאת האם בעדותה: “כשהייתי נשואה לס’, אז חלק מהעזרה וכשילדתי… אז חלק מהעזרה שלו (של אביה- נ.ג) הייתה זה שאני אעבוד במקום שיהיה לי גמיש מבחינת השעות…” (פרוטוקול עמ’ 16 שורות 10-12).
מעיון בתלושי השכר שצורפו עולה כי השכר שכביכול שולם לאם על ידי אביה עמד על סך של 7,500 ₪ לחודש.
האם טענה כי עם פרוץ הסכסוך, היא החלה לעבוד כסייעת בבית ספר וכי היא משתכרת סך 3,500 ₪ לחודש.
עת נחקרה, התבקשה האם להתייחס להעברות המבוצעות כמעט מדי חודש לחשבונה, מאביה וציינה כי מדובר בסיוע שאביה נותן לה, באופן שוטף.
אף שלא התרשמתי כי האם חשפה את מלוא המידע בעניין זה, לא אוכל לקבוע כי סיוע זה של אביה, מהווה חלק מהכנסתה הקבועה, למעט המסקנה כי כל זמן שהיא מתגוררת בנכס שהוא מעמיד לרשותה, היא איננה נדרשת לשלם דמי שכירות.
יחד עם זאת, גם ביחס לאם יש מקום להידרש לכושר השתכרותה של האם, במובחן מהשתכרותה בפועל.
האם לא הציגה כל טעם לכך שלא תוכל להמשיך ולעבוד אצל אביה, כפי שעשתה בעבר, לכל הפחות, תמורת אותו שכר שקיבלה ממנו.
לפיכך, מצאתי להעמיד כושר השתכרות זה, על סך של 7,500 ₪ לחודש, לפי השכר שהיא ואביה קבעו כשכר ראוי וסביר עבור עבודתה, עת נרשמה כמי שעבדה אצלו.
כאמור, בשלב זה, אני קובעת כי האם איננה משלמת דמי שכירות, כך שכושר השתכרותה מהווה גם את הכנסתה הפנויה לצורך קביעת חלוקת הנטל ביחס לצרכי הקטינות.
רכוש
האב היה זכאי להירשם כאחד מיורשי אביו המנוח ולטענתו חתם על ויתור לטובת אימו, שתבדל”א.
עוד טען כי קיבל סך של 50,000 ₪ מאימו, עבור חלקו בירושת אביו המנוח (פרוטוקול עמ’ 65 שורות 11-13).
אף אחד מהצדדים לא הציג ראיות באשר לנכסים שהאב יכול היה לקבל מעיזבון אביו, כך שלא ניתן לקבוע אם הסך שקיבל מאימו משקף את שווי חלקו בעיזבון.
לגבי האם לא נטען וודאי שלא הוכח שיש לה נכסים מסוימים בעלי ערך משמעותי, בבעלותה.
עם זאת, ניתן להעריך כי הסיוע השוטף שהיא מקבלת מאביה, שווה ערך לסך שקיבל האב מאימו.
הצדדים כאמור הגיעו להסכמות במסגרת התיק הרכושי, ויתרו על מינוי מומחה שיערוך חוות דעת לאיזון המשאבים והסכימו כי כל צד יוותר עם זכויותיו.
במצב דברים זה, לצורך קביעת גובה המזונות, אני קובעת כי אין למי מהצדדים רכוש בעל ערך כספי משמעותי, אשר יש להתחשב בו לשם הכרעת תיק זה.
חלוקת זמני השהות
כאמור, חלוקת זמני השהות עם הקטינות היא כמעט שווה, שכן האב שוהה עם הקטינות פעמיים בשבוע, כולל לינה וכן כל סוף שבוע שני (עד מוצ”ש).
הצדדים היו חלוקים בעניין התוספת של ימי חמישי, אחת לשבועיים וכאמור לעיל, לא מצאתי להוסיפה.
בנסיבות אלו, מדובר בשהות של חמישה לילות אצל האב, במערך של שבועיים, כלומר יחס של 35% לאב ו- 65% לאם.
כמו כן, נדרשתי לטענות האם כי מעבר לחלוקת הזמנים הקבועה, הרי שמוטל עליה נטל מוגבר בכל הנוגע לטיפול בקטינות, היות והיא זו שנדרשת לאסוף אותן, כשמי מהן אינה חשה בטוב, או כשאין מסגרת חינוכית מסיבה אחרת.
מתשובות האב בעניין זה, עולה כי הוא סבור שהאם ממהרת להוציא את הבנות מהמסגרות כשהן מתקשרות וטוענות שאינן חשות בטוב, כך הסביר:
“לב. יש נטייה… קצת להיות היסטרית… והיא מרגילה בעצם את ר’ … כל טלפון של הילדה מבית הספר, היא באה לקחת אותה….”
(פרוטוקול עמ’ 42 שורות 14-23).
כך גם עת נשאל האב על השבוע שקדם לדיון, הוא אמנם הכחיש את הטענה כי לא שהה עם הקטינות במשך שלושה ימים רצוף, אך לא ידע לאשר אם היו באותו שבוע ימים בהם מי מהקטינות לא ביקרה במסגרת החינוכית, אם בשל שביתה, או מחלה או מסיבה אחרת.
עניין זה מוסיף כאמור נטל על האם ויילקח בחשבון בעת פסיקת המזונות.
.
סיכום
מהאמור לעיל ניתן לסכם ולומר כך:
צרכי הקטינות הוערכו על ידי בסך של 2,500 ₪ לחודש לכל ילדה (ללא מדור שיחושב רק אם האם תשכור דירה).
כושר השתכרות האב הועמד על סך 10,500 ₪ לחודש וכושר השתכרות האם על סך של 7,500 ₪ לחודש.
חלוקת זמני השהות נקבעה – 35% לאב ו- 65% לאם.
לקחתי בחשבון את התוספת בנטל הטיפול בקטינות המוטל על האם.
כאשר זהו מצב הדברים, אני מורה כדלקמן:
עד הגיע כל אחת מהבנות לגיל 6, ישלם האב לידי האם, סך של 1,300 ₪ לחודש עבורה.
לאחר גיל 6, יפחת הסכום ויעמוד על 750 ₪ לחודש.
באשר להוצאות המדור של הקטינות, מעת שהאם תשכור דירה למגוריה ומגורי הקטינות, מאדם שאינו בן משפחתה, ישלם לה האב סך של 1,500 ₪ בגין חלקו (לפי 750 ₪ לכל אחת מהן).
לצורך גביית הסכום, על האם להקדים ולהציג לאב הסכם שכירות תקף וכן אישורים על העברת הסכום למשכיר.
הסכום חושב לפי גובה שכר הדירה שהאם נדרשה לכאורה לשלם לאביה, מתוך הבנה שגם החיוב בגין רכיב זה צריך להתחלק בין שני ההורים.
הצדדים יחלקו ביניהם בחלקים שווים את התשלומים השוטפים לבית הספר, לפי חוזר שיתקבל מבית הספר ואת התשלומים לגן, לפי מה ששולם בפועל.
הצדדים יחלקו ביניהם, בחלקים שווים, את התשלומים עבור רכישת צרכי לימוד
(כלי כתיבה, תיק בית ספר וכיו”ב), בתחילת כל שנת לימודים, בניכוי המענק
המשולם ע”י המל”ל לצורך כך, ועד לסך של 500 ₪ לכל אחת מהקטינות.
הצדדים יפנו במשותף למוסד לביטוח לאומי ויבקשו להורות כי המענק ביחס לכל אחת מהקטינות ישולם לסירוגין, שנה אחת לחשבונה של האם ושנה אחת לחשבונו של האב.
הצדדים יחלקו ביניהם את עלות הצהרון, ביחס לכל אחת מהקטינות, עד סיום כיתה
ג’, לפי הסכום המשולם בפועל. ככל ותהיה מחלוקת באשר למסגרת הצהרון, החל משנת הלימודים הבאה (תשפ”ה) החיוב יוגבל בתעריף של הצהרון העירוני הקיים במסגרות החינוך של הקטינות.
הצדדים יישאו במשותף בעלות חוגים לקטינות, חוג אחד לכל אחת מהן, לפי עלות
מתנ”ס.
השתתפות בתנועת נוער תחשב אף היא כחוג, והתשלום יהיה לפי התשלום הנדרש עבורה בפועל.
התשלומים עבור החוג יהיו גם עבור התשלום השוטף וגם עבור הוצאות נדרשות על ידי מארגני החוג – תלבושות, ציוד, הסעות ועבור תנועת הנוער יכללו גם תשלומים עבור טיולים וטקסים.
ברי כי הצדדים רשאים להסכים לרשום את הקטינות או מי מהן ליותר מחוג אחד, או לחוג שעלותו גבוהה יותר ואם כך יעשו (מראש ובכתב) יחלקו את ההוצאה שתשולם בפועל.
קייטנות – הצדדים יחלקו בעלות קייטנות לקטינות, לפי עלות עירונית, עבור מחזור קייטנה אחד בתקופת הקיץ, עד לסיום כיתה ד’, אלא אם תהיה הסכמה אחרת, מראש ובכתב.
שיעורים פרטיים – הצדדים יישאו בעלות שתידרש עבור שיעורים פרטיים, לפי
צרכיה של כל קטינה.
במקרה של מחלוקת בדבר הצורך בשיעורים פרטיים, תחייב המלצת המורה הרלוונטי.
באשר לזהות המורה הפרטי – בהיעדר הסכמות, יציע כל הורה מורה שנראה לו מתאים ואשר פנוי ומוכן לקבל על עצמו את התפקיד ושני המורים שהוצעו ייוועדו ביניהם ויבחרו מורה שלישי, באיזור מגורי הבנות, אליו יפנו הצדדים.
71.8 גן ילדים – היות ותחולת פסק הדין הינה מיום הגשת התביעה, מובהר כי תשלומים ששולמו עבור הגנים בהם ביקרו הקטינות, חלים על הצדדים בחלקים שווים ביניהם, לפי התשלומים ששולמו בפועל וכנגד קבלות.
71.9 הוצאות רפואיות – הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינות, שאינן משולמות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, פסיכולוג וכיוצא בזה.
במקרה של מחלוקת בדבר הצורך בטיפול רפואי מסוים, תכריע דעתו של הרופא המטפל בקטינה, שעבורה דרוש הטיפול.
כל הורה יהיה רשאי להציע רופא חלופי ובלבד שמדובר ברופא באזור מגורי הקטינות ולשם כך הצד המבקש להציע רופא אחר, ימסור למשנהו הצעת מחיר מפורטת ואישור של הרופא כי הוא פנוי ומוכן לטפל בקטינה.
במקרה כזה, החיוב להשתתף במחצית, יהיה לפי העלות הזולה מבין שתי ההצעות.
מובהר כי הצדדים יחלקו ביניהם גם עלות של תרופות שידרשו עבור הקטינות, ביחס לתרופות שעלותן, לאחר השתתפות קופת חולים, עולה על 100 ₪ לחודש.
הוראות כלליות – כל התשלומים שפורטו לעיל, יבוצעו כנגד קבלות או אישורים שצד אחד
יציג למשנהו, מעת לעת, לפי דרישה.
ככל שאחד הצדדים יישא בעצמו בהוצאות אלו במלואן, ישיב לה האחר את מחציתם מיד עם
דרישה.
דין התשלומים האמורים, כדין מזונות.
תוקף החיוב במזונות על פי פסק הדין הינו מיום הגשת התביעה והם ישולמו החל מיום 2.2.24 ובכל 2לחודש שאחריו.
מובהר בזאת כי כל סכום שהאב שילם לידי האם, בגין מזונות, ממועד הגשת התביעה ועד היום, אם על פי החלטות קודמות, או בכלל, יקוזז מתוך הסכומים שהצטברו לחובתו, ויתרתם תשלום תשלומים של 1,000 ₪ לחודש, במצורף לתשלומי המזונות הנ”ל.
ככל ויסתבר כי האב שילם ביתר, הרי שהסכום ששולם ביתר יקוזז מתוך יתרת התשלומים העתידיים, בקיזוז של 1,000 ₪ לחודש עד לפירעון החיוב.
למען הסר ספק, לא נעלמה מעיניי טענת האם בעניין “מזונות שנאכלו” ואולם בשים לב לכך שהדיון בתיק זה נמשך כארבע וחצי שנים, עדכון סכום המזונות (בין אם לחובה ובין אם לזכות), נשמע לי הוגן וראוי, שמא יווצר הרושם שהאם בקשה לעכב את מתן פסק הדין בחוסר תום לב ומתוך כוונה להמשיך ולגבות מזונות בסכומים שאינם מתאימים למצב הדברים החדש.
סכום המזונות ישולם עבור כל אחת מהבנות, עד אשר היא תגיע לגיל 18, או עד סיום לימודי התיכון, המאוחר מבין השניים.
במהלך השירות הצבאי (שירות חובה בלבד) או שירות לאומי, ישלם האב לידי האם עבור כל אחת מהבנות שליש מסכום המזונות ששולם עבורה, עובר למועד זה.
כל הסכומים הנ”ל צמודים למדד המחירים לצרכן שבסיסו מדד חודש דצמבר 2023שפורסם ביום 15.1.24.
סכום המזונות יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב למפרע.
קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי, תשולם לידי האם בנוסף למזונות הנ”ל.
הוצאות משפט
מקום בו האם הגישה תביעת מזונות במסגרתה עתרה לחייב את אב, בסך שעולה על סך של 10,000 ₪ לחודש ובסופו של דבר, נפסק סכום נמוך משמעותית, שקלתי לחייב דווקא אותה בהוצאות משפט.
אלא שכאשר האב בקש לפטור אותו לגמרי מהחיוב, אפשר והיה מקום לחייב דווקא אותו בהוצאות.
בנסיבות אלו ולאור ההתנהלות לאורך ההליך, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י”ג שבט תשפ”ד, 23 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
