ביהמ”ש לענייני משפחה בפ”ת, השופטת שירלי שי: פס”ד הדוחה תביעה לביטול פסק דין שניתן בדיון במעמד הצדדים ובהסכמתם (תלה”מ 4818-10-22)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

לפני

כבוד השופטת שירלי שי

תובע

א’ ב’

ע”י ב”כ עוה”ד ידידיה מנדל

נגד

נתבעת

א’ ב’

ע”י ב”כ עוה”ד דוד חזמה

פסק דין

עסקינן בתביעה שכותרתה “ביטול פסק דין מיום 15.5.2022 שניתן כביכול בהסכמה”.

יצוין כי מדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכמות הצדדים, שניתנו בדיון במעמד הצדדים, בעת שהתובע היה מיוצג על ידי עו”ד ב’ ז’, ביום 15.5.2022, בתיק קשור – ה”ט 25650-05-22, שהתקיים בפני חברתי, כבוד השופטת אליה נוס, אותו מבקש התובע לבטל.

הסכמות הצדדים קצרות, ועל כן יובאו במלואן, להלן:

(להלן: “ההסכמות”)

ההסכמות כאמור קיבלו תוקף של פסק דין כדלהלן:

(להלן: “פסק הדין”)

בסעד המבוקש בכתב התביעה כותב התובע כך: “ביטול פסק הדין, שניתן כביכול בהסכמה, בתיק צו הגנה, האוסר על המבקש לחזור לגור בביתו, ומכירת הבית במסגרת כונסי נכסים, למרות שהבית הרשום רק על שמו של התובע והוא בפירוש לא נתן את הסכמתו לאותן הסכמות שניתנו בשמו על ידי עורך הדין ג’ ב’ ז'”.

רקע כללי בתמצית:

הצדדים נישאו ביום 3.1.2012 ומנישואים אלה הביאו לעולם 2 ילדים משותפים:

נ’, יליד 6.3.2015 וה’, יליד 25.5.2016 (להלן: “הקטינים”).

בעת חייהם המשותפים של הצדדים, התגוררו הם יחד עם הקטינים, בבית המגורים המצוי ברחוב ——- ———- (להלן: “בית המגורים”).

מאז מתן פסק הדין, מתגוררים בבית המגורים, הנתבעת והקטינים בלבד.

תמצית טענות התובע בכתבי הטענות:

ההסכמות הוקראו לפרוטוקול על ידי עו”ד ב’ ז’, למרות שהתובע לא נתן את הסכמתו ו/או את אישורו.

עו”ד ב’ ז’ לא שאל את התובע האם מסכים להסכמות והוא הסכים כביכול בשמו.

עו”ד ב’ ז’ לא ערך בירור עם התובע, קודם לדיון ואף לא במהלכו, בנושאים שהקריא לפרוטוקול, ולא בנושא בית המגורים אשר רשום על שם התובע.

עו”ד ב’ ז’ לא ביקש ולא קיבל שום מידע בנושא הרכושי בין הצדדים לפני שנתן הסכמות קיצוניות בשם התובע.

עו”ד ב’ ז’ הסכים בשם התובע למתן צו לפירוק שיתוף רק לצורך קבלת כספים עבורו, שלא ביושר.

לא יתכן שהתובע היה מסכים להרחקתו לצמיתות מבית המגורים, הרשום רק על שמו, ולא יכול להיות שיסכים לפירוק שיתוף בבית אשר רשום רק על שמו. הנתבעת אינה רשומה כבעלת זכויות בבית המגורים ועל כן אין לה זכות לדרוש סעד זמני של פירוק שיתוף, עובדה שהנתבעת הסתירה במועד אישור ההסכמות, מבית המשפט, במכוון ובזדון.

התובע הגיש בקשה לביטול הצו האוסר עליו לחזור לבית המגורים, בה טען שההסכמות לא ניתנו על ידו אלא על ידי עו”ד ב’ ז’.

כל טענות הנתבעת בהליך צו ההגנה שקריות, מאחר והתובע לא נהג באלימות כלפיה, ותלונותיה למשטרה היו תלונות שווא.

בסיכומיו, העלה התובע טענות חדשות, שלא נטענו בכתבי הטענות, וככאלה הן מהוות הרחבת חזית. חרף זאת, אלה יצוינו כאן, ואף תינתן להן התייחסות בפרק ההכרעה.

טענתו העיקרית של התובע בסיכומיו הינה טענה כנגד התנהלות בית המשפט, כאשר נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. לטענת התובע מדובר בהסכם ממון וכמוהו מחייב את בית המשפט בבדיקה הבנת הצדדים את משמעות ההסכם, מה שבמקרה דנן לא נעשה, וכלשונו (סעיף 5 לסיכומים): “במישור יחסי הממון והתקנות, ביהמ”ש לא בירר עם התובע, האם מבין את ההסכמות שהוקראו לפרוטוקול ע”י עו”ד ג’ ב’ ז’, את משמעותן ותוצאותיהן וכי הן ניתנות מרצון חופשי, ו /או למצער האם יש רכוש אחר במחלוקת”. יצוין כי בכתב התביעה טען התובע במשפט אחד, באותו הענין כביכול, כך: “התובע יטען שביהמ”ש הנכבד אשר אישר את אותן הסכמות בין הצדדים, לא ידע שההסכמות לא ניתנו על דעתו של התובע, ולכן אישר אותן בפסק דין” (סעיף 57 לכתב התביעה).

טענתו השנייה של התובע הינה בתחום החוזי, לשיטתו לא התקיים קיבול והצעה, כפי שנדרש בחוק החוזים ולא הייתה גמירות דעת של התובע – כאמור טענה שעלתה לראשונה בסיכומים.

תמצית טענות הנתבעת:

התביעה אינה מבוססת על עילות החוק לביטול פסק דין.

התובע אינו טוען לטעות או הטעייה כי אם להיעדר הרשאה לב”כ עו”ד ב’ ז’ לפעול בשמו.

גם טענות להיעדר הרשאה מוכחשות שהרי פעולת עו”ד ב’ ז’ נעשתה בנוכחות התובע ובפני בית המשפט.

התנהגותו של התובע, אשר לא ביטל את ייפוי הכח של עו”ד ב’ ז’ ולא פעל לביטול ההסכם מיד לאחר מתן פסק הדין, מעידות כי נתן את הסכמתו לפעולות ב”כ.

התובע אף בירר עם עו”ד ב’ ז’ בקשר להגשת הערעור וזה מלמד כי הבין וקלט את משמעות פסק הדין.

התובע פעל על פי פסק הדין, וגם אם לזמן קצר, אין הוא יכול לבטלו.

התנהגות התובע כמוה כאישור בדיעבד, אשר אינו חייב להיעשות במפורש ויכול להיעשות גם מכללא.

את טענות התובע כלפי עו”ד ב’ ז’ עליו להפנות אליו, ואין הוא צד להליך זה.

משפעל התובע על פי פסק הדין שניתן בהסכמה, לאחר שהשלים עימו, ולו לזמן קצר, אין בידו לבטלו בשל חריגת שלוחו מהרשאה.

לענין רישום בעלות בית המגורים טוענת הנתבעת כי הרישום נעשה על שם התובע בלבד, אולם בהסכם ההלוואה וברישום המשכון, כמו גם ברישומי העירייה רשומה היא כשותפה מלאה.

בית המשפט, בניגוד לטענות התובע, וידא את הבנת הצדדים להסכמות שניתנו טרם מתן פסק הדין.

נוכח האמור יש לדחות את התביעה על שלל סעדיה ולחייב את התובע בהוצאות ראויות על גרירת הנתבע להליכי סרק.

דיון והכרעה

בתחילת ההליך הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף. מבלי להיכנס לטענות הצדדים, יאמר, כי על מנת ליתן לתובע את יומו, בית המשפט דחה את הבקשה לסילוק ההליך על הסף, ואיפשר לתובע לנהל את ההליך עד תומו.

אולם גם לאחר ניהול ההליך עד תום, התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו, ועל כן אקדים את המאוחר ואומר כי דין התביעה להידחות. ועתה אסביר.

טענות התובע כנגד ב”כ –

כפי שניתן ללמוד מכתבי הטענות של התובע, טענותיו עוסקות בהתנהלותו של בא כוחו, עו”ד ב’ ז’. בין היתר טוען התובע כי עורך דין ב’ ז’ לא הסביר לו את ההסכמות שנתן בשמו, כי לא נשכר לשם ייצוג בענין רכושי וכי אמר לו כי לא ניתן לערער על פסק הדין.

אם היה ספק שזו למעשה הטענה היחידה של התובע, התובע חיזק עמדה זאת, עת נשאל בחקירתו האם כל הטענה היא כנגד עורך דין ב’ ז’, ותשובתו היתה כן (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 60 שורות 12-16).

כידוע, טענות כנגד ב”כ מייצג אינן עילות לביטול הסכם. בתמ”ש 49751-99 א.ג.מ. נ’ ל.כ. ואח’ (פורסם במאגרים אלקטרוניים ביום 01.06.2008), בחן בית המשפט את השאלה האם “ייצוג גרוע” לכאורה מקנה לשולח עילה לבטלות ההסכם והגיע למסקנה שהתשובה הינה שלילית, תוך שהבהיר שגם לו היה מוכיח בעל הדין את טענתו, לכל היותר קמה לו עילת תביעה כנגד ב”כ בגין הייצוג הבלתי ראוי, ובוודאי שאין זו עילה לבטלותו של ההסכם. גם שאלת מתן ההרשאה נידונה בפסיקה, האם היתה צריכה להיות הרשאה מפורשת להליך ספציפי, או שמא ייצוגו בהליך משפטי מהווה הרשאה בפני עצמה, ובכל מקרה, טענות אלה, ככל שיש בהם טעם, נוגעות לכל היותר, למישור היחסים שבין התובע לבין ב”כ, עורך דין ב’ ז’.

משהתובע כאמור השיב בחקירתו כי כל טענותיו מופנות כלפי עורך דין ב’ ז’, יכול היה בית המשפט לדחות את התביעה רק מטעם זה, ולסיים את פסק הדין כבר כאן.

יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, מאחר והתובע העלה טענות נוספות, מגוונות יש לומר, ירחיב בית המשפט את פסק הדין ויבהיר מדוע לא הצליח התובע להוכיח גם טענות אלה, ומדוע אין מדובר בעילות לביטול הסכם ועל כן דינן של כל הטענות להידחות.

התובע לא הצליח להוכיח שלא הבין מה הכוונה במילים “פירוק שיתוף”

לטענת התובע, לא הבין בכלל שההסכמה שנתן לפירוק שיתוף הינה בקשר לבית המגורים ועל כן נשאל מה כן הבין מהמילים “פירוק שיתוף” ותשובתו היתה “שיש פירוק שיתוף מבחינתי פירוק שיתוף זה ההפרדה ביני לבינה, זה השיתוף היחיד שיש לי איתה” (ראו: פרוטוקול דיון מיום 18.9.2024 עמוד 26 שורות 19-20).

עם כל הכבוד בית המשפט לא יכול לקבל תשובה זו.

ראשית, מדובר באדם בוגר, עברית היא שפת אם עבורו, קורא וכותב, מלומד, כשיר, שבוודאי מבין את פירוש המילה פירוק שיתוף, שאינו בהכרח מושג משפטי.

שנית, פירוק והפרדה אינן מילים נרדפות. הווה אומר שגם אם התובע לא הבין את משמעות המילה פירוק, בהקשר המשפטי, בוודאי לא יכול לטעון כי הבין שפירוש המילה פירוק הינה הפרדה.

שלישית, גם המשך התשובה של התובע לפיה אין לו שום דבר משותף עם הנתבעת ולכן לא הבין שמדובר בדירת המגורים אינה נכונה, בוודאי במקום שהתובע בעצמו הגיש תביעות רכושיות כנגד הנתבעת, בהן עתר לזכויות, שלשיטתו, משותפות לו ולנתבעת.

התובע לא הצליח להוכיח כי לא הבין שמדובר במכירת הבית

גם אם בית המשפט יקבל את טענת התובע לפיה לא הבין מהו פירוק שיתוף, אין מקום לקבל את הטענה כי התובע לא הבין כי מדובר במכירת הבית, עם הדגש על המילה מכירה. ומדוע? הנתבעת אמרה בדיון שאם זה מה שצריך הצדדים ימכרו את הבית (ראו: עמוד 5 שורות 20-24 לפרוטוקול מיום 15.5.2022), והתובע אמר במפורש שאינו רוצה למכור את הבית, שהוא אוהב אותו (ראו: עמוד 5 שורה 24 לפרוטוקול מיום 15.5.2022), כלומר כל הטענה שהתובע לא הבין כי הדיון עוסק גם במכירת הבית אינה יכולה להיות נכונה.

התובע נשאל על כך בחקירתו, בתחילה העיד התובע כי הבין שמדובר במכירת בית המגורים (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 44 שורות 17-19). בהמשך העיד כי “פירוק שיתוף” זה משפט אחר ממכירת הבית ולא הבין שהמשמעות של פירוק שיתוף הינה מכירה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 60 שורות 21-22). אשר על כן, הופנה התובע בחקירתו לשורה 33 בעמוד 5 לפרוטוקול אישור ההסכם מיום 15.5.2022, תחת הסכמות הצדדים, שם כתוב שב”כ הצדדים ישוחחו ביניהם על מנת לקדם את מכירת בית המגורים וככל שלא תהא התקדמות בתוך 30 ימים תוגש בקשה למינוי ב”כ הצדדים ככונסי נכסים (ראו עמוד 6 שורות 1-2) ונשאל איך הסכמה זו עולה בקנה אחד עם תשובתו כאילו לא הבין את המילה מכירה, ותשובתו היתה מתחמקת, לא משכנעת ואף לא הגיונית, כאילו הבין שפירוק השיתוף הינו ההפרדה בשל צו ההגנה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 44 שורות 33-36).

הנתבעת בכתבי הטענות וגם בסיכומים העלתה טענה נוספת, שיש בה לשיטתה, להוכיח כי התובע הבין היטב את משמעות פסק הדין ואת משמעות המושג פירוק שיתוף, והפנתה לדברי התובע, בדיון שהתקיים בצו ההגנה, ביום 15.5.2022, בו העלה הצעה מטעמו “אני הצעתי שנעשה חלוקה בתוך הבית. הצעתי את זה מספר פעמים. אפשר להפריד פיזית את הבית לשניים” (עמוד 4 שורות 5-6). לשיטתה של הנתבעת די בכך בכדי להעיד כי התובע הבין היטב כי מדובר בפירוק שיתוף, קרי במכירת הבית. התובע הבהיר את עמדתו בענין זה, כאשר לשיטתו הכוונה היתה לחלוקה רק בעת מגוריהם יחדיו. מאחר ובית המשפט הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות, גם ללא התייחסות לטענה זו, לא ניתן משקל בפסק הדין לדברי מי מהצדדים בקשר לטענה זו.

התובע לא הצליח להוכיח כי לא נתן את הסכמתו לאמור בפרוטוקול

לטענת התובע לא נתן לעו”ד ב’ ז’ את הסכמתו, לאמור בהסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. טענה זו של התובע לא עולה בקנה אחד עם התנהלותו במהלך הדיון, אותה ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון עצמו. כך למשל קריאת עמוד 5 לפרוטוקול מיום 15.5.2022 מעידה כי מדובר בהסכמות שנתנו הצדדים עצמם ולא באי כוחם (שורות 32-36).

התובע ניסה לבסס טענה זו בטענה נוספת, לפיה הבין את משמעות ההסכמה רק מאוחר יותר, אולם גם טענה זו לא הוכחה, כי אם הופרכה – ראה סעיף 48 לעיל.

גם עדותו של עו”ד ב’ ז’ אינה תומכת בטענה זו של התובע. עו”ד ב’ ז’ העיד כי זוכר בעל דין מאוד מעורב (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 23 שורה 17), כי פסק הדין ניתן באולם מאוד קטן, בו ישבו זה לצד זה ודיברו במהלך הדיון (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 23 שורות 23-24), ועל אף שלא זכר בדיוק על מה דיבר עם התובע, העיד עו”ד ב’ ז’ כי בכל שנות עבודתו כעורך דין (32 שנים) “מעולם לא הקראתי לבית המשפט הסכמות בניגוד לרצון הלקוח שלי” (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 23 שורות 31-36, עמוד 24 שורות 1-7). עו”ד ב’ ז’ אף הוסיף כי זוכר שבסוף הדיון התובע בא וחיבק אותו ואמר לו תודה רבה תוך שהביע שביעות רצון גדולה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 24 שורה 9, עמוד 25 שורות 16-18, עמוד 32 שורה 36 ועמוד 33 שורת 1-4). בענין זה יאמר כי עדותו של עורך דין ב’ ז’ היתה ברורה, חד ערכית, לא מתחמקת ונראתה כנה.

ואם לא די בכך, יצוין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23.8.2022 אמר התובע כי בכלל לא ידע, אז, כשנתן את הסכמתו למכירת בית המגורים, כי בית המגורים רשום על שמו (עמוד 4 שורות 5-6). טענה זו גם עלתה על ידי התובע בכתב תביעתו סעיפים 18-20. מבלי להיכנס לטענה זו, האם נכונה היא או לאו, ואם נכונה היא מדוע התובע לא ידע נתון זה, עדותו זו של התובע וטענותיו מוכיחות באופן חד משמעי כי לא מדובר באי הבנה כי אם באי ידיעה, ודי בכך בכדי להסיק כי לא אי ההבנה שמדובר במכירת בית המגורים, היא זו שגרמה לתובע להגיש תביעה נשוא פסק דין זה.

התובע לא הצליח להסביר מדוע התעכב בהגשת כתב התביעה 5 חודשים

כל הסברי התובע, כפי שיפורטו להלן, לא הבהירו מדוע התביעה דנן הוגשה במועד שהוגשה ולא קודם לכן, ובסמוך למתן פסק הדין. יתר על כן, מועד הגשת התביעה, כ- 5 חודשים לאחר מתן פסק הדין, מעלה חשד כי לאחר מספר חודשים התחרט התובע על ההסכמה שנתן, וחיפש עילה משפטית לבטלה. ובמה דברים אמורים?

גם אם בית המשפט יקבל את טענות התובע כאילו לא הבין בעת הדיון מה המשמעות של “פירוק שיתוף” התובע בעצמו טען כי עוד באותו ערב הדיון, 15.5.2022, התקשר לעו”ד ב’ ז’ ושאל אותו מה זה פירוק שיתוף וזה האחרון ענה לו “מוכרים את הבית” (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 44 שורות 35-36, עמוד 45 שורות 1-6, עמוד 45 שורות 25-28). לו כך היה הדבר, נהיר כי באותה העת, בערב יום הדיון – 15.5.2022 הבין התובע כי מדובר במכירת הבית ואף על פי כן הגיש את התביעה כ- 5 חודשים מאוחר יותר.

התובע נשאל מה עשה כששמע את תשובת עו”ד ב’ ז’ ותשובתו היתה “אמרתי אוקי אני מבין ופניתי לאבא שלי. אבא שלי הוא זה ששכר אותו בעצם שילם לו” (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 46 שורות 15-17) – כלומר באותו הערב, 15.5.2022 לא רק שהתובע הבין וידע, גם אביו הבין וידע, ויחד עם זאת לקח לתובע להגיש את התביעה 5 חודשים.

למעלה מן הצורך יצוין כי אביו של התובע, שהגיש תצהיר ונחקר (להלן: “העד”), ענה תשובה אחרת מזו של התובע, לגבי המועד שנודע לו על פסק הדין ותשובה אחרת מזו שהעיד בתצהירו. ראשית יצוין כי העד העיד כי ליווה למעשה את התובע לדיון ובמהלכו המתין לו בחוץ (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 62 שורות 31-32), כך שההיגיון אומר שהתובע שיתף את העד בקורות הדיון לאחר שהסתיים, עת יצא אליו, ולא בערב. בתצהירו – סעיף 14, ציין העד כי כבר באותו הים, “אחרי הדיון”, שאל את עורך דין ב’ ז’ “למה נתת הסכמה לפירוק שיתוף?” בעדות כבר טען אחרת ואמר כי אחרי כמה ימים או שבועות, כאשר התחיל לבדוק את הדברים הבין את הבעיה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.2024 עמוד 63 שורות 21-23). לא יהיה זה מופרך לחשוב כי העד, אביו של התובע, שיתף את התובע “בבעיה” כבר באותה העת, או לכל היותר מספר ימים לאחר הדיון, ושוב נשאלת השאלה מדוע אם כך לקח לתובע להגיש את התביעה 5 חודשים מאוחר יותר. בענין זה יאמר כי עדותו של העד לא רק שלא סייעה לתובע היא אף תמכה בטענה כי הטענות הינן כנגד עורך דין ז’ בלבד ובדבריו “באתי להעיד שהבן אדם הזה סידר אותו” (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 64 שורה 6), כך שככל שלתובע יש תלונות לעו”ד ב’ ז’ עליו להפנותן אליו ולא לבית המשפט.

התובע לא הצליח להסביר מדוע בחר שלא להגיש ערעור על פסק הדין –

התובע טוען כי שאל את עו”ד ב’ ז’ אם אפשר לערער על פסק הדין וזה אמר לו שלא (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.2024 עמוד 46 שורות 24-25), אולם מתחלופת הודעות הווטצאפ שבין עו”ד ב’ ז’ לתובע, שהוצגה על ידי התובע בעצמו – נספח ג’ לכתב התביעה, עו”ד ב’ ז’ ענה לו “הסיכוי קלוש”. עדותו של התובע אם כך בעייתית. לא רק שאין היא נכונה, מאחר ולא נאמר לתובע כי לא ניתן לערער, היא אף מעידה כי התובע הוא זה שבחר שלא להגיש ערעור, שהרי ידוע שגם אם מדובר בסיכוי קלוש, יכול היה התובע לנסות לערער, ובכל זאת לא ניסה.

אם לא די בכך, התובע העיד כי בנוסף לעו”ד ב’ ז’ פנה גם לעורכי דין אחרים באותה השאלה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 49 שורות 27-36). בתחילה העיד כי כולם נתנו לו את אותה התשובה לפיה אי אפשר לערער כי פסק הדין ניתן בהסכמה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 50 שורות 2-3), לאחר מכן שינה ואמר שאמרו לו שהסיכויים קלושים – שורה 5. הלכה למעשה לא ברור מתשובותיו של התובע מה בדיוק ייעץ לו עו”ד זה או אחר, יחד עם זאת לא נמצא בעדותו של התובע כי כל פנייה שלו לאיש מקצוע העלתה את אותה התשובה לפיה לא ניתן לערער, נהפוך הוא. התובע כאמור העיד, בין היתר, כי עו”ד אחרים אמרו לו שהוא זכאי לערער רק שהסיכויים מאוד קלושים (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 61 שורות 4-13). כפי שניתן לראות התובע אף זגזג בין גרסאות, בחקירה נגדית אמר כי לפני שפנה לעו”ד ב’ ז’ וקיבל את התשובה שהסיכוי קטן, פנה לעורכי דין אחרים שנתנו לו את אותה התשובה, בחקירה חוזרת אמר שקודם פנה לעו”ד ב’ ז’ ורק אחרי זה פנה לעורכי דין אחרים (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 59 שורות 7-11). עדותו של התובע, לכל הפחות בענין זה, לא היתה אמינה.

זאת ועוד, במסגרת ההליך הוזמן עו”ד ב’ ז’, על ידי התובע, לעדות. במהלך חקירתו הוצגה לבית המשפט תכתובת הווטצאפ האוטנטית שהוחלפה בינו לבין התובע ונמצאה בעייתיות בנספח ג’ שצירף התובע לכתב התביעה. ובמה דברים אמורים?

התובע ביקש להוכיח כי מיד כאשר הבין שמדובר במכירת הבית פנה לעו”ד ב’ ז’, ואת זאת ניתן ללמוד לשיטתו מנספח ג’, משלוח הודעת ווטצאפ מיום 20.5.22. מנגד, עיון כאמור בטלפון הנייד של עורך דין ז’ מעלה כי הודעה זו של התובע נשלחה לעו”ד ב’ ז’ רק ביום 29.5.22.

התובע נשאל איך מסביר את השוני שבין הודעות הווטצאפ שבטלפון של עו”ד ב’ ז’, שנצפו כאמור על ידי בית המשפט בדיון עצמו, אל מול הנספח שהוגש על ידו, והאם יכול להיות שהנספח אינו מייצג נכונה את המועדים, ולכך לא היתה לתובע תשובה פרט ל “אין לי מושג” (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 51 שורות 12-16). התובע נתבקש לבדוק את הטלפון הנייד שלו ולדבריו החליף טלפון ולא הצליח להעביר את היסטוריית הווטצפ (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 51 שורות 6-15).

מאחר ואין בנתון זה בכדי להכריע את פסק הדין, ובמקרה דנן אין לו שום משקל, לא נכנס בית המשפט לעובי הקורה ולבחינת הפער שבין המוצגים. יחד עם זאת יאמר כי מה שראה בית המשפט, בפועל, בדיון עצמו, לא יכול שלא לשקף את מה שהתנהל, באותה העת, בפועל.

המבקש לתקוף פסק דין בהסכמה צריך לבחור באחד משני המסלולים האפשריים – תקיפת החלק “ההסכמי” או תקיפת החלק “השיפוטי”, וכך נפסק ברע”א 7148/98 עזרא נ’ זלזניאק פ”ד נ”ג (1) 337: “… באותם מקרים בהם צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי – ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה “הסכמות” או “שיפוטית”. כאשר צד להסכם מנסה לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כמו טעות, הטעיה, אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות) הפן ה”ההסכמי” מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. ע”י הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין… הפן השיפוטי – היינו האישור שניתן להסכם ע”י שופט כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים”.

כפי שניתן לראות, טענותיו של התובע לביטול ההסכם, נעות בין טענות בפן ההסכמי לבין טענות בפן השיפוטי, והכל בהליך אחד.

כאמור, טענות בפן השיפוטי יש להגיש במסגרת ערעור, ובמקרה דנן על אף שנטענו טענות מהפן השיפוטי, בחר התובע שלא להגיש ערעור. בע”א 116/82 עמיקם לבנת נ’ יצחק טולידאנו, פ”ד לט(2) 729, 732 (15.7.1985) נקבע: “כאמור לעיל, פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עמו אופי של הסכם ואופי של פסק דין. הוא מורכב משני מרכיבים, והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור בניתן לו על ידי השופט. אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות סדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק הדין ניתן רק בלחצו של בית משפט), יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר.” …

ואילו טענות בפן ההסכמי יש להגיש במסגרת תביעה חדשה – כפי שנעשה במקרה דנן. אולם, ביטולו של פסק דין שניתן על סמך הסכמות הצדדים יתאפשר במקרים נדירים בלבד. בע”א 11750/05 יעל שמר נ’ בנק הפועלים בע”מ (פורסם בנבו) נקבע כי “אף שניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אם נפל פגם בכריתתו, על בית המשפט לנהוג משנה – זהירות בעניין זה, ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי – משקל המצדיקים את הביטול”.

יתר על כן, הפסיקה קבעה כי יש לייחס משקל רב לעיקרון סופיות הדיון של הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין, על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים להם, ובשל החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים. ראו: ע”א 2495/99 בן לולי נ’ אטראש, פ”ד נ”א (1) 577; רע”א 4976/00 בית הפסנתר נ’ מור, פ”ד נ”ו 577; ע”א 5914/03 שוחט נ’ כלל (פורסם בנבו). 

הפסיקה הוסיפה בהקשר זה כי “… אכן גישה אחרת גמישה יותר, שתאפשר ביטול הסכם הפשרה כל אימת שמי מן הצדדים יסבור בדיעבד שהפשרה לא הייתה מוצלחת או כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים לפיהם טעות בכדאיות העיסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה, ואינה מזכה את הצד שטעה – בביטולו. גישה כזו אף חותרת תחת יסודותיו של מוסד הפשרה, היא מערערת את הוודאות ואת הסופיות שהן מסימניו המובהקים של המוסד ועלולה להרתיע מתדיינים מלסיים בדרך זו את המחלוקות שביניהם, בכך יצא נפסד האינטרס הציבורי המחייב לפעול, ככל שהדבר ניתן, לקידום ולעידוד פשרות בהליכים משפטיים” (ע”א 11750/05 יעל שמר נ’ בנק הפועלים בע”מ (פורסם בנבו)).

בית המשפט מתרשם כי התובע מצטער על ההסכמה שנתן לגבי מכירת בית המגורים, ויכול להיות שנתן אותה בטרם ששקל לעומק את תוצאתה, ועתה, כאשר מבין את משמעותה, מתחרט. הגעה להסכמות מגלמת בתוכה סיכונים וסיכויים, בוודאי כאשר מדובר במספר הסכמות יחדיו. יחד עם זאת כידוע, טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטולה. בית המשפט מצא את עדותו של התובע כלא אמינה, בלא מעט מהסוגיות, כפי שמפורט מעלה, ונראה כי התובע ניסה בעדותו “לתקן” שלא לומר, ליצור מציאות אחרת, למעשים עליהם מתחרט.

ביסוס נוסף להתרשמות זו ניתן ללמוד מהעובדה שמחד טוען התובע כי לא שכר את עו”ד ב’ ז’ לשום ענין מלבד צו ההגנה, ומאידך, בין יתר ההסכמות שניתן להן תוקף של פסק דין יש הסכמות לענין הילדים, לגביהן אין לתובע תלונות כנגד עורך דין ז’ (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 52 שורות 5-28). ואם לא די בכך, גם לאחר מספר ימים ממשיך התובע לפנות לעו”ד ב’ ז’ בשאלות הקשורות להסכמות בענין הילדים ומעיד כי לא היה שום צורך לטעון כנגד הסכמות אלה (ראו: פרוטוקול דיון מיום 11.9.24 עמוד 48 שורות 14-21).

למעלה מן הצורך – כאמור בפרק טענות התובע, בסיכומיו העלה התובע טענות חדשות לגמרי, שהמהוות הרחבת חזית. כידוע, הרחבת חזית היא אסורה, שכן גדר המחלוקת בין הצדדים להליך משפטי נקבעת על פי כתבי הטענות שלהם ואין לאפשר אותה, בטח שלא בשלב הסיכומים. ראו בעניין זה: א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחרת עשרה -2013), בעמ’ 143; ע”א 6799/02 יולזרי נ’ בנק המזרחי המאוחד בע”מ, פ”ד נח(2) 145.

בית המשפט רשאי להיעתר להרחבת חזית בשני מצבים, האחד כאשר צד להליך מבקש להרחיב חזית מגיש בקשה לתיקון כתבי טענותיו, והשני כאשר צד שכנגד נתן הסכמתו לכך ( ראו: ע”א 37/48 בנק הפועלים בע”מ נ’ קרבצ’וב, פ”ד ב 143, 146; ע”א 3199/93 קראוס נ’ ידיעות אחרונות בע”מ, פ”ד מט (2) 843, 874), ברור כי אין זה המקרה שבפניי.

יחד עם זאת בשל חשיבותן מחד, ודחייתן מאידך, יאמר כך:

טענת התובע כי מדובר בהסכם ממון שלא אושר על פי סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון

חוק יחסי ממון אכן קובע כי על בית המשפט לאשר הסכם ממון שנחתם בין הצדדים, תוך בחינת הבנת הצדדים את ההסכם ומשמעויותיו. במקרה דנן אין מדובר בהסכם ממון, ולפיכך אין תחולה לסעיף 2ב’ לחוק יחסי ממון, התשל”ג – 1973 הקובע כי “האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו”, ומדוע? מדובר בהסכמות שניתנו על ידי הצדדים, במהלך דיון במעמדם, בצו הגנה, שכוללות מספר סעיפים בלבד, ושאינן צופות בהכרח פני גירושין ואינן ממצות אל כלל נכסי הצדדים (ראו בענין זה ע”א 169/83 שי נ’ שי ובע”מ 5142/10 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו)) וכן עמדתו של המלומד ניסים שלם בספרו יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה, הוצאת ענתות, 2013 ר”ג, בעמוד 306).

יתר על כן, גם אם היה רואה בית המשפט את הסכמות הצדדים כאילו הסכם ממון הן, הסכמות אלה לא הוגשו לאישורו של בית המשפט יש מאין, כי אם הושגו במהלך דיון בנוכחות הצדדים, ועל כן אין דין אישורן כדין אישורו של הסכם ממון שהוגש לבית המשפט לאישורו. לא יכולה להיות מחלוקת, במקרה בו ניתנות הסכמות במהלך דיון, כי בעלי הדין הכשירים, הבינו את משמעות ההסכמות, ואין חובה כי בעת מתן תוקף של פסק דין להסכמות אלה, ייכתב שוב, באותיות קידוש לבנה, כי הצדדים מבינים את ההסכמות. חזקה שבית המשפט אישר את ההסכמות, שהתקבלו בפניו, רק לאחר שהבין ומצא כי הצדדים שבפניו, מבינים אותם. זאת ועוד, טענות התובע כי בית המשפט, בעת אישורו את ההסכמות, היה צריך לברר האם יש רכוש אחר במחלוקת ומה יעשה ברכוש זה (סעיף 25 לסיכומים), אינן נכונות. אין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון את מה שלא הוסכם על ידי הצדדים, בוודאי לא מה בתוכנית הצדדים לעשות עם רכוש אחר, ככל שקיים.

טענת התובע שמדובר בהסכם שלא היתה בו הצעה וקיבול

טענות התובע כאילו לא היתה הצעה וקיבול, בנוסף לכך שנטענו כאמור לראשונה בסיכומים, כל כך מופרכות בהקשר של הסכמות אליהן מגיעים צדדים במהלך דיון, בנוכחות בית המשפט, ובמקרה דנן כאשר התובע היה מיוצג, שאין מקום כלל להתייחס אליהן.

סוף דבר – התובע לא הוכיח אף לא אחת מטענותיו, ואין מקום במקרה דנן לבטל את פסק הדין, משכך דין התביעה להידחות.

נוכח התוצאה אליה הגעתי הריני מורה על חיוב התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת בסך של 25,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים לאחריהם יצברו ריבית שקלית.

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ”ד חשוון תשפ”ה, 25 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.

לחזור למשהו ספיציפי?

תמונה של פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!