בקשה מס’ 7
לפני
כבוד השופט ניר זיתוני
מבקשת/נתבעת 2
המבקשת
באמצעות ב”כ עו”ד אייל ונדר
נגד
משיב/תובע
המשיב
באמצעות ב”כ עו”ד דודי מאור
החלטה
לפני בקשת הנתבעת 2 לדחות על הסף את תביעת התובע ולחילופין למחוק מהתביעה את הסעדים הנוגעים לרכוש שירש בעלה המנוח של המבקשת ואביו של המשיב , מהוריו .
בתיק זה מתבררת תביעה לא שגרתית שהגיש התובע בשם עזבון אימו המנוחה שנפטרה כאשר התובע היה בן 16 , להשיב לעזבונה 1,362,500 ₪ וכן כספים וזכויות נוספות ככל שיתגלו במסגרת ההליך . סכום התביעה מורכב מרבע מהתמורה שהתקבלה ממכירת בית ברח’באותו קיבל המנוח בירושה מהוריו ונרשם רק על שמו . התובע טוען כי בית זה היה שייך במחציתו לאימו המנוחה בהתאם לחזקת השיתוף , שכן הוריו נישאו בשנת 1969 . עוד מורכב סכום התביעה מרבע משווי המוערך של הבית ביישובאשר לטענת התובע נרכש באמצעות כספים שקיבל המנוח מעזבון המנוחה ומזכויות סוציאליות של המנוחה ( ס’ 4.6 לכתב התביעה ) . במישור המשפטי טוען התובע כי לפי פסיקת בית המשפט העליון בענין וינפלד ( ע”א 177/87 ) העובדה כי המנוחה לא פעלה בחייה לרשום זכויותיה מכח חזקת השיתוף כיוון שחלתה בונפטרה תוך פרק זמן קצר מגילוי מחלתה , אינה מלמדת על ויתור שכן היתה בין הורי התובע מערכת יחסים תקינה בה לא מקפידים על חלוקת זכויות פורמלית . עוד מפנה התובע לפסיקת בית המשפט בענין סירוטה ( ה”פ 1327/96 ) בה הועלתה טענת חזקת שיתוף לראשונה ע”י יורשים לאחר פטירת ההורים ונקבע כי הדבר אפשרי כל עוד היתה לבן הזוג הזדמנות סבירה בחייו לטעון לתחולת חזקת השיתוף .
במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף טוענת המבקשת כי הלכת השיתוף אינה חלה אוטומטית על נכסים חיצוניים ( זכויות שקיבל המנוח מהוריו ) רק עקב קיום קשר הנישואין ונדרש להניח תשתית עובדתית לכוונת שיתוף בנכסים חיצוניים בפועל . בירור שכזה יעשה באמצעות בית המשפט . נטען כי במקרה שלפנינו התובע לא טען כלל לכוונת שיתוף בנכסים חיצוניים בין הוריו ולכן יש לדחות על הסף את טענתו לתחולת חזקת השיתוף על נכסים שירש המנוח מהוריו . עוד נטען כי פסיקת בית המשפט העליון במועד פטירת המנוחה בשנת 1987 , וכן 7 שנים לאחר מכן , קבעה כי נכסים שבאו בירושה לאחד מבני הזוג אינם נכללים בחזקת השיתוף . רק בענין יעקובי ביום 13.8.95 נקבע כי חזקת השיתוף עשויה להקיף נכסים שהתקבלו בירושה אצל אחד מבני הזוג . נטען כי הנכס ברח’בנרשם על שם המנוח בלבד בשנת 1986 . הדבר מלמד כי לא היתה כוונת שיתוף לגבי נכס זה שהמנוח קיבל בירושה מהוריו . התובעת מבסס טיעוניו רק על מילתו , ללא כל סיוע או דבר מה נוסף ולכן לא יוכל לעמוד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל על מי שמגיש תביעה נגד עזבון . עוד נטען כי לא ניתן לדעת אלו כספים שימשו לרכישת הבית בישובבשנת 1993 , שכן כספי הירושה התערבבו . עוד נטען כי לפי הפסיקה יש לדחות החלה של חזקת השיתוף למפרע כאשר הדבר עלול לפגוע בצד ג’ . במקרה שלפנינו קבלת התביעה תפגע במבקשת כצד ג’ שגרה בבית במשנת 1993 ותאלץ לעזוב את ביתה אם התביעה תתקבל כדי לשלם לתובע את סכום התביעה . עוד מודגש כי בניגוד לנטען בכתב התביעה , המנוח לא הסתיר במסגרת הבקשה לצו ירושה אחר המנוחה כי בין יורשי המנוחה נמנה התובע , שהיה אז קטין .
ביום 29.9.24 הוגשה תגובת התובע , המבקש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולחייב בהוצאות . נטען כי די באמור בהחלטת בית המשפט מיום 12.4.24 כדי להביא לדחיית הבקשה שכן נקבע באותה החלטה כי טענות להתיישנות ושיהוי מחייבות שמיעת ראיות , כאשר במקרה דנן יש לשמוע ראיות כדי לאמץ או לדחות את טענת התובע לפיה אביו הבטיח לו לתקן את העוול שגרם לו בעת חלוקת עזבון אימו במסגרת צוואתו , אך לא קיים הבטחה זו . עוד נטען כי צירוף המבקשת להליך מאפשר לבחון את המחלוקות לאחר שמיעת טענותיה . לגבי הבקשה לצו ירושה , התובע לא ראה את הבקשה כאשר הגיש את התביעה ולכן טען בטעות כי דבר היותו קטין לא צוין במסגרת הבקשה לצו ירושה אחר אימו המנוחה . מכל מקום , הדבר אינו מעלה ואינו מוריד , שכן בית המשפט סמך על אביו שידאג לתובע הקטין בהיותו אפוט’ טבעי ולכן לא מינה מנהל עזבון , אך הדבר לא קרה בפועל . לא מדובר בתביעה כספית רגילה שכן אין לתובע את המסמכים והנתונים הנדרשים כדי לציין את סכום התביעה הסופי . אם ימצאו נכסים נוספים , התובע יבקש לתקן את סכום התביעה וישלם הפרשי אגרה כנדרש . התביעה לא התיישנה נוכח הוראות ס’ 8 ( התיישנות שלא מדעת ) וס’ 7 ( הטעייה בדרך של אי גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התביעה ) לחוק ההתיישנות . זאת משום שאביו המנוח של התובע , שהיה ידוע כאדם ישר , אמר לתובע כי יפצה אותו על העוול שגרם לו במסגרת צוואתו , ורק לאחר מותו התברר כי לא עשה כן . הורי המנוח נפטרו כשנתיים לפני פטירת המנוחה . הניסיון לטעון כי על נכסים שירש המנוח מהוריו לא חלה חזקת השיתוף מנוגד לדין ולהלכה .
לאחר עיון בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה , ללא צו להוצאות , מהטעמים שיפורטו להלן .
ראשית , תביעה תדחה על הסף , כולה או חלקה , רק במקרים בהם ברור וגלוי מכתב התביעה עצמו כי גם אם יעלה בידי התובע להוכיח כל טענותיו , לא יוכל בית המשפט לקבל את תביעתו ולתת לו את הסעדים שהוא מבקש . במקרה שלפני , יש ממש בטענה לפיה התובע לא טען במפורט ותוך הפנייה למסד עובדתי מדוע הוא סבור שחזקת השיתוף חלה בין הוריו גם על נכסים שקיבל אביו מהורי אביו . עובדה זו מצדיקה להימנע מחיוב המבקשת בהוצאות במסגרת החלטה זו אך אינה מצדיקה דחיית התביעה , כולה או חלקה על הסף , שכן לא ניתן לשלול כבר בשלב מוקדם זה כי יעלה בידי התובע בסופו של יום להוכיח את טענתו בדבר תחולת חזקת השיתוף גם על נכסים חיצוניים אלה .
שנית , אין מחלוקת כי כיום ומזה שנים רבות , ניתן לטעון לתחולת חזקת השיתוף גם על נכסים שהתקבלו בירושה במהלך תקופת השיתוף , גם כאשר הטענה מועלית ע”י יורשים לאחר פטירת בני הזוג . לא מצאתי הצדקה משפטית לאבחנה בין פסקי דין שניתנו במועד פטירת המנוחה ובשבע השנים שלאחר מכן לבין פסקי דין שניתנו מאוחר יותר . ספק רב אם בני הזוג המנוחים הכירו את פסיקת בית המשפט העליון בנושא והכווינו התנהגותם לפיה .
שלישית , כאשר מועלית טענה לפיה יש לדחות תביעה על הסף , רצוי לתמוך הבקשה בהפניות לפסיקה בה בית המשפט דחה תביעה על הסף במקרים דומים . לא הופניתי במסגרת הבקשה ולו למקרה אחד בו נדחתה תביעה על הסף בנסיבות דומות .
רביעית , הכרעה בבקשה לסילוק תביעה על הסף אינה המקום לקבוע מסמרות בשאלה האם יעלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל על מי שמגיש תביעה נגד עזבון .
על כן , אני דוחה את בקשת הנתבעת 2 לדחות על הסף את התביעה , כולה או חלקה . לאור נימוקי ההחלטה , אין צו להוצאות .
החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה .
נוסח מותר לפרסום של ההחלטה יוכן במסגרת התיק ביום 7.10.24 או בסמוך לאחר מכן ויעמוד לעיון הצדדים .
ההחלטה המקורית ניתנה ביום 30.9.24 .
ניתנה היום, ה’ תשרי תשפ”ה, 07 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
