לפני
כבוד השופטת מירה רום פלאי
תובע ונתבע
ש’ ח’
נגד
תובע ונתבע
נ’ ח’
פסק דין
מה דינם של הליכים שמנוהלים על ידי בעל דין אשר מפר באופן חוזר את כללי הדיון, אינו מקיים באופן שיטתי החלטות שיפוטיות, מגיש בקשות חוזרות ונשנות למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית ולדחיית מועדי דיון, אותן הוא עצמו אינו מקיים, פועל על דעת עצמו ללא החלטה מפורשת, וגורם להימשכות ההליכים במשך שנים, באופן שאינו מאפשר לבית המשפט לבצע את מלאכתו?
כללי:
עניין לנו בבקשות לקיום צוואותיהם של בני זוג שהלכו לעולמם, המנוח ד’ ח’ שהלך לעולמו ביום 00.00.1994 (להלן: “המנוח”), והמנוחה ס’ ח’ ז”ל שהלכה לעולמה ביום 00.00.2005 (להלן: “המנוחה”) (להלן יחד: “המנוחים”).
למנוחים היו שני ילדים; מר ש’ ח’ (להלן: “הבן”) והמנוחה מ’ ח’ ז”ל, שהלכה לעולמה ביום 00.00.2014. בנוסף, למנוח היה בן נוסף מר י’ ח’ ז”ל, שהלך לעולמו ביום 00.00.2014.
מר נ’ ח’ הוא נכדם של המנוחים, בנה של הבת המנוחה הגברת מ’ ח’ ז”ל ויורשה היחיד (להלן: “הנכד”).
המנוחים השאירו אחריהם שני מסמכים שנטען כי הם צוואות: האחת, צוואה בשני מסמכים מודפסים במכונת כתיבה מיום 00.00.1980 (הצוואות המוקדמות); השנייה, צוואה משותפת במסמך אחד בכתב יד 00.00.1989 (הצוואה המאוחרת).
על המדוכה שבעה הליכים משפטיים כמפורט להלן:
בקשה לצו קיום צוואת המנוח מתאריך 00.00.1980, שהגיש הבן;
בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מתאריך 00.00.1980, שהגיש הבן;
התנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 00.00.1980, שהגיש הנכד;
התנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 00.00.1980, שהגיש הנכד;
בקשה לצו קיום צוואת המנוח מתאריך 00.00.1989, שהגיש הנכד;
בקשה לצו קיום צוואת המנוחה מיום 00.00.1989, שהגיש הנכד;
תביעה חוזית הצהרתית לביטול הסכם מתנה, שהגיש הנכד.
השתלשלות ההליכים עד כה:
ההליכים שלפניי מתנהלים משנת 2019, קרוב לשש שנים.
יצוין כי ההליכים בין הצדדים החלו את דרכם בשנת 2017 בפני כב’ השופטת חני שירה, ובשל שינויים בסדרי עבודת בית המשפט, הועברו לדון בפניי.
לאחר שהתקיימו חמישה דיוני קדם משפט לפניי, בתאריך 15.03.23 ניתנו הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות לתאריכים 26.12.23 ו-27.12.23.
בין לבין, מונו מומחים לבדיקת חתימות המנוחים על הצוואות, וכן לבדיקת טביעת האצבע של המנוחה על גבי הצוואה המאוחרת.
ביום 04.12.23 בית המשפט נעתר לבקשת הבן לדחיית דיוני ההוכחות ולמתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית, חרף התנגדות הנכד, ועל אף התארכות ההליכים. לפיכך ניתנה ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית וכן נדחו דיוני ההוכחות לתאריכים 01.05.24 ו- 02.05.24.
ביום 30.04.24 בית המשפט נעתר פעם נוספת לבקשת הבן לדחיית דיוני ההוכחות ולמתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו, כאשר הנכד הגיש תצהיריו כבר לפני הבן, ביום 26.11.23. לפיכך, שמיעת הראיות נדחתה ליום 24.11.24, וניתנה לבו ארכה להגשת תצהיריו עד ליום 01.06.24, כבקשתו.
ביום 01.05.24 הוגשה חוות דעת גרפולוגית מטעם מכון נפתלי, לפיה קיימת סבירות גבוהה כי המנוח חתם על שתי הצוואות (המוקדמת והמאוחרת). ביום 26.08.24 הוגשה חוות דעת מטעם המומחה שלמה ברוק בעניין השוואת טביעות אצבע של המנוחה על גבי הצוואות, לפיה לא ניתן לקבוע מסקנה סופית, חיובית או שלילית, בנוגע לזהות בין טביעות האצבע שנבדקו.
יצוין כי לאורך כל ניהול ההליכים, הבן המיוצג בקושי טרח להגיב, בניגוד להחלטות שיפוטיות המורות לו לעשות כן, ואף ניתנו מספר החלטות בהעדר עמדתו.
ביום 23.11.24 בשעה 22:44, שעות ספורות לפני קיום דיון ההוכחות שנקבע ליום 24.11.24 בשעה 10:00, שוב הגיש הבן באמצעות בא כוחו בקשה לדחיית מועד דיון, בטענה כי ב”כ הבן אינו חש בטוב, לאחר שחזר משירות מילואים.
כתימוכין לבקשתו, צירף ב”כ הבן צו מילואים לפיו עליו להתייצב לשירות מיום 20.11.24 עד ליום 21.11.24. עוד צירף ב”כ התובע מרשם לאנטיביוטיקה.
מיד עם הבאת הבקשה לידיעת בית המשפט, ביום 24.11.24 בשעה 01:03 (בלילה), ניתנה החלטה לדחיית הבקשה: “בית המשפט מאחל החלמה מהירה לעו”ד א’, יחד עם זאת, לא צורף אישור רפואי, בכל מקרה, עו”ד י’ אף היא מייצגת את המבקש, ולא התקבלה תגובת המשיב. לפיכך בשלב זה, הדיון יתקיים במועד”.
ביום 24.11.24 בשעה 09:18, פחות משעה לתחילת הדיון, הגיש ב”כ הבן בקשה חוזרת לדחיית מועד הדיון, בטענה כי עוה”ד הנוספת אינה מועסקת עוד במשרדו, וכן צירף אישור מחלה שהופק באופן מקוון, ללא פירוט אודות המצב הרפואי בגינו נבצר ממנו לכאורה להתייצב לדיון, ואף צוין על גבי המסמך: “אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים”.
בפרוטוקול הדיון שנקבע להוכחות, נרשם כדלקמן: “השעה כעת 10:47, התובע לא התייצב לדיון. גם בא כוחו, עו”ד א’ לא התייצב לדיון, אף לא שלח מישהו מטעמו, שיחליף אותו, וזאת על אף החלטת בית המשפט מאתמול לאחר חצות”.
לא זו בלבד שהבן, ואף אחד מטעמו, לא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע לפני חצי שנה, לאחר שנדחה פעמיים, והיה אמור להתקיים לפני שנה, בהליכים שמתנהלים משך שש שנים, עד היום לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו, חרף הארכות שניתנו לו, האחרונה עד ליום 01.06.24.
ודוק; לבן ניתנה לבקשתו ארכה להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו עד ליום 01.06.24. ואולם בבקשת בא כוחו לדחיית מועד דיון ההוכחות מיום 24.11.24 נטען כי ימי המילואים ומצבו הרפואי לא אפשרו לו להיערך לדיון, חרף פרק הזמן הארוך שעמד שרשותו לעשות כן.
לכך יש להוסיף את העובדה כי הנכד הקדים והגיש ראיותיו כבר ביום 26.11.23, בעוד שדבר לא נעשה מטעם הבן, חרף הארכה שניתנה לו להגשת תצהירים עד ליום 01.06.24 כאמור, קרי- לפני חצי שנה.
מצב בריאותו של ב”כ הבן, אשר בית המשפט אינו מקל בו ראש, אינו יכול להצדיק את העובדה כי לקוחו אינו מגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ואף במשך חצי שנה אינו טורח להגיש בקשה מתאימה לארכה נוספת, אלא מבקש לדחות את מועד הדיון שעות ספורות לפני קיומו, והכל בניגוד להחלטות שניתנו. על בעל דין מיוצג לקדם את ענייניו, תוך קיום הוראות בית המשפט וסדרי הדין.
במצב בו שוריינו סה”כ חמישה ימים מלאים לשמיעת הוכחות, כאשר בסמוך למועדי ההוכחות נאלץ בית המשפט לבטלם פעם אחר פעם, נשחת זמן שיפוטי יקר ופוגע קשות בבעלי דין רבים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט.
יש לתת את הדעת לשיקול האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, המתדפקים על דלתות בית המשפט וממתינים להכרעה בעניינם. מדובר באינטרס של כלל הציבור בניצול מיטבי של הזמן השיפוטי (ע”א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע”מ (בפירוק) נ’ נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע”מ (12.04.2015)). כך בפרט שעסקינן בהליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, אין צורך להכביר מילים אודות חשיבות ניצול זמנו של בית המשפט.
בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בהפרה חוזרת, נמשכת והולכת של כללי הדיון, ואי קיום שיטתי ומכוון של החלטות בית המשפט, המציבות תנאים מסוימים לבירור התובענה העיקרית, רשאי בית המשפט לסלק את התובענה על הסף בדרך של דחייתה, כדי למנוע אפשרות הטרדה נוספת של הצד שכנגד ושל בית המשפט (ע”א 2328/07 יורם גיל נ’ עו”ד אביחי דרזנר (03.05.2009).
נסיבות המקרה שלפניי, מצדיקות להעדיף את האינטרס הציבורי והמערכתי. במקרה דנן, בית משפט זה נדרש לסוגיות רבות בהליכים, סעדים זמניים, חוות מומחים, דיונים, עשרות אם לא מאות בקשות בכלל התיקים. ואולם הבן לא עמד בחובותיו הדיוניות ואינו נוהג כפי שבעל דין סביר אמור לנהוג. במצב דברים זה, נבצר מבית המשפט לנהל את ההליכים שבכותרת.
לצד זכותו החוקתית של הבן לקבלת יומו בבית המשפט, עומדת חובתו כבעל דין לקבל על עצמו את סדרי הדין והחלטות בית המשפט כדי להבטיח את זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין, וכדי לאפשר את מהלכם התקין של הליכי בית המשפט.
אין ספק כי דרך המלך היא העדפת בירור מהותי של סכסוך בין הצדדים, כאשר את מחדליו הדיוניים של בעל הדין יש לרפא באמצעות חיוב בהוצאות. עם זאת, קיימים מקרים בהם התנהלות בעל הדין מצביעה על שימוש לרעה בהליכי משפט ועל זלזול בהליך המשפטי, עד כי על בית המשפט לנקוט בסנקציות חמורות יותר כנגד בעל הדין (רע”א 5673/11 עאדל גרים רגבי נ’ נאיף סלימאן מוחמד כחלה [פורסם בנבו] (20.12.2011)).
בשים לב להתנהלות הדיונית של הבן כמפורט לעיל, כאשר לא הוצגה כל מניעה של הבן עצמו להתייצב לדיון ההוכחות שנקבע זה מכבר, ולכל הפחות להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, והכל בניגוד להחלטות, יש בהתנהלות זו משום זלזול חמור בהליכי המשפט באופן שאינו מאפשר ניהול ההליכים והכרעה במחלוקות שהבן הוא שמבקש הכרעה בהן.
לכך יש להוסיף כי אף חוות דעת המומחים, ולפחות אחת מהן, תומכות בדחיית גרסתו של הבן, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגופו של עניין.
מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על דחיית התובענות שהוגשו ע”י הבן, וקבלת התובענות שהוגשו על ידי הנכד כדלקמן:
בקשת הבן לקיום צוואת המנוח מיום 00.00.1980- נדחית;
בקשת הבן לקיום צוואת המנוחה מיום 00.00.1980- נדחית;
התנגדות הנכד לקיום צוואת המנוח מיום 00.00.1980- מתקבלת;
התנגדות הנכד לקיום צוואת המנוחה מיום 00.00.1980- מתקבלת;
בקשת הנכד לקיום צוואת המנוח מיום 00.00.1989- מתקבלת;
בקשת הנכד לקיום צוואת המנוחה מיום 00.00.1989- מתקבלת;
התביעה החוזית הצהרתית לביטול הסכם מתנה שהגיש הנכד- מתקבלת.
בנסיבות אלה, ישלם הבן סך של 50,000 ₪ עבור הוצאותיו של הנכד עד ליום 01.01.2025.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
תואיל המזכירות לסגור את כל ההליכים.
ניתן היום, כ”ה חשוון תשפ”ה, 26 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.