בעניין:
המבקש:
היועץ המשפטי לממשלה
משרד הרווחה והשירותים החברתיים
רח’ קפלן 2 – קריית הממשלה
ירושלים
נגד
המשיבה
פלונית מספר זהות במדינת A
אלמוני מספר זהות במדינת A
בעניין
הילדה ילידת YYY.Y.Y דרכון במדינת A
ובעניין:
חוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981
פסק דין
המדובר בבקשה להכריז על הילדה XXX, ילידת , YYY.Y.Y (ולהלן: “הילדה”) בת אימוץ כלפיה הוריה, המשיבים 1-2, המתגוררים במדינת A.
הבקשה הוגשה ביום 23.Y.Y שבוע ימים בקירוב בטרם מלאו לילדה 18 שנה.
כנטען בבקשה הילדה נולדה במדינת A למשיבים, אשר ניהלו קשר זוגי אך לא היו נשואים זל”ז וככל הידוע היו דרי רחוב וסבלו מהתמכרות לסמים שונים. בשנותיה הראשונות גדלה הילדה עם המשיבים ונדדה עמם ברחובות בתנאי הזנחה קשים, תוך חשיפתה לסיטואציות קשות וניצולה לקיבוץ נדבות.
לאחר שננטשה על ידי המשיבים, כשהייתה בת 4 שנים בקירוב, גדלה הילדה בבית סבתה במדינת A, כאשר אחות אמה, גב’ B סייעה בגידולה והפכה מטפלת עיקרית שלה. עת מלאו לילדה 7 שנים עזבה גב’ B לישראל והילדה נותרה בבית סבתה. גם שם סבלה הילדה מהזנחה, וחוותה שוטטות ברחובות וחשיפה לסמים ולאלכוהול. במשך השנים הגיעה הילדה פעמיים לבקר את גב’ B בישראל. ביום 10.7.17 הגיעה שוב הילדה לגב’ B בישראל, ומאז ועד כה היא גדלה עמה ועם משפחתה כבתם לכל דבר ועניין. לדברי גב’ B לכתחילה נתנה המשיבה 1 את הסכמתה למעברה של הילדה להתגורר עמה בישראל.
כבר משנת 2016 פנו גב’ B ובעלה מר C (ולהלן: “הדודים”) לרשויות במדינת A בבקשה לאמץ את הילדה. ביום 23.9.16 נמסר להם כי עמדת הרשויות במדינת A היא חיובית לקידום הליך אימוץ בין ארצי, שהמשיבים הסכימו לאימוץ וגם הילדה מודעת לבקשה ומסכימה לה. אין צורך לחזור על כל העובדות המפורטות בבקשה, ודי לציין שעל אף שכל גורמי הטיפול מצאו שהאימוץ הוא לרווחתה ולטובתה של הילדה לא עלה בידי הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי לקדם את הליך האימוץ מול הרשויות המוסמכות במדינת A.
בהמשך להחלטות מיום 18.5.23 ומיום 23.5.23 הודיע ב”כ היועמ”ש ביום 1.6.23 שהיות ונכשל הניסיון להסדיר את האימוץ בהליך בין מדינתי, וכאשר הרשויות במדינת A מודעות לשינוי הסטטוס של הילדה בישראל, ניתן לעתור בעניין לבית המשפט בישראל, מקום מושבה של הילדה. ב”כ היועמ”ש הפנה אף ל”אמנה בדבר הגנה על ילדים ושיתוף פעולה בדבר אימוץ בין מדינתי” לפיה הגישה הנוהגת היא מקום מושבו של הילד המועמד לאימוץ ולא בהכרח מדינת אזרחותו.
בהודעה זו פורט גם שהמשיבה 1 נפטרה לבית עולמה ביום 20.5.23.
בתגובה מיום 27.6.23 פירט ב”כ היועמ”ש שנכשלו כל הניסיונות לאתר את המשיב 2 באמצעות קרובי משפחה ורשתות חברתיות על מנת לקבל את עמדתו לבקשה. עוד פורט שעקבותיו של המשיב 2 נעלמו כבר לפני 4 שנים וגם לילדה אין מידע באשר למקום הימצאו. כן נאמר שגם פניה לרשויות במדינת A העלתה חרס בשאלת מקום הימצאו של המשיב 2, וכלל לא ידוע אם הוא עודנו בין החיים.
בנסיבות העניין נעתר בית המשפט לבקשה לתחליף המצאה בדרך של פרסום מודעה בעיתון יומי במדינת A בשפה ה-XXX המובנת למשיב 2 ובה פורט גם שמה של עוה”ד שמונתה בישראל לייצגו. המודעה פורסמה בעיתון ביום 27.8.23. כעולה מבקשת ב”כ היועמ”ש למתן פסק דין מיום 25.10.23 חרף חלוף המועד שנקצב עד כה לא פנה המשיב 2, או מי מטעמו, לעוה”ד שמונתה לייצגו. עד כה גם לא הגיב המשיב 2 לבקשה.
ביום 6.9.23 הוגשה הודעת הילדה לפיה היא מעוניינת באימוצה על ידי הדודים.
בנסיבות אלו עותר ב”כ היועמ”ש למתן פסק דין המכריז על הילדה בת אימוץ כלפי המשיבים. היות ולילדה מלאו 18 שנים כבר ביום 23.Y.Y מבקש ב”כ היועמ”ש לפנות לסייג הקבוע בהוראת 25 לחוק אימוץ ילדים, תשמ”א-1981, משהאימוץ יהיה לטובתה של הילדה.
חוק האימוץ נועד מעיקרו לקבוע מסגרת חוקית לאימוץ קטינים. הוראת סעיף 2 לחוק האימוץ קובעת כלל לפיו “אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים”. עם זאת, הוראת סעיף 25 (1) לחוק האימוץ קובעת חריג המאפשר אם “נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ” בנסיבות מיוחדות ומטעמים המצדיקים זאת לסטות מהכלל לעיין גילו של המאומץ.
הסוגיה של אימוץ בגירים זכתה לדיון מעמיק בע”א 7155/96 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נא(1) 160 (ולהלן: “עניין פלוני”). בפסק הדין נקבעה ההלכה שניתן לאפשר אימוץ בגיר במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות:
“אם נסכם את האמור ונשוב אל השאלה אשר סביב דיוננו: האם ניתן על יסוד הוראות חוק האימוץ ליתן צו לאימוץ בגיר? המסקנה היא כי החוק מלכתחילה לא נועד לאפשר כדבר שבשגרה אימוץ בגירים. עם זאת, הכיר המחוקק באפשרות לאמץ בגירים בנסיבות מיוחדות וחריגות. על פי הוראות החוק כפי שהוא מתפרש על רקע השיטה המשפטית בכללה וכחלק ממנה, אין למנוע אימוץ של בגיר, ככל שאימוץ כזה אינו פוגע באינטרס בר הגנה, בין אם אינטרס ציבורי ובין אינטרס ראוי להגנה של פרט אחר.
כשהאימוץ המבוקש משקף באופן אמיתי צורך חיוני של המעורבים בהליך האימוץ, או נותן ביטוי חוקי ליחסים דמויי יחסי הורים-ילד שקיימים למעשה במציאות, יראה בכך בית המשפט נסיבות מיוחדות למתן צן אימוץ על פי סעיף 25(1) לחוק. בכל מקרה לא ינתן צו כזה אלא אם נוכח בית המשפט שיהיה זה לטובת המאומץ.
ההליכים המוקדמים שהם תנאי למתן צו-אימוץ אכן אינם מתאימים מעיקרם לבגיר, והם ייושמו בהתאמה ובמגבלות הנובעות מאופיו של האימוץ המבוקש. מבחינת הנושא בכללו, מתבקשת ההערה כי משקבע המחוקק במפורש כי בנסיבות מיוחדות ניתן לאמץ בגיר, מן הראוי שייתן דעתו לקביעת הסדרים ותנאים המאפשרים הפעלת החריג בהתאמה לנסיבות המיוחדות ולשיקול הדעת שהוענק לבית המשפט למתן צו לאימוץ בגיר” (שם, בעמ’ 189-190).
על רקע עקרונות אלו יש לבחון את הדרישה של “טובת המאומץ”. גם בשאלה מהן אמות המידה לבחינת ‘טובתו’ של מועמד לאימוץ בגיר מצאתי להביא מעניין פלוני:
“‘טובתו של המאומץ’ כשמדובר באדם עצמאי, בגיר, בעל הכרה ודעה משלו, אינה אלא רצונו, מאווייו, משאלות לבו והצורך שהוא מבטא כאשר אלה כנים ונובעים ממניעים ראויים. אין לפרש ‘טובתו של קטין מאומץ’ בנסיבות כאלה של בגיר בר-דעת ובריא בדומה לטובתו של קטין הזקוק להשגחה וטיפול, ואף לא על פי צרכיו החומריים בלבד. חזקה על אדם בגיר, בשל ובעל דעה משלו, כי הוא יודע לקבוע מהי טובתו. ‘כבוד האדם’ מחייב מתן משקל ומעמד לרצונותיו של האדם ולשאיפתו לבטא את יחסו הכן והעמוק למי שהיה לו לאב בעת שמחה ובעת צרה. רצונו זה הוא גם’ טובתו’ שעל בית המשפט לשקול ולכבד”.
נסיבות המקרה שלפני תואמות את הדרישה של טובת המאומץ על פי העקרונות שנתגבשו בעניין פלוני. הילדה והדודים הביעו את משאלתם לאימוצה, על רקע יחסי הורה ילד יציבים וממושכים שמתקיימים למעשה מזה תקופה ארוכה. הדודים גידלו את הילדה וטיפחו אותה כהורים מאז שנת 2017 עת הייתה בת 12 שנים ומבקשים כעת לאמצה ולתת ביטוי חוקי ליחסי הורה-ילד אמתיים וכנים שמתקיימים למעשה. כעולה מהבקשה וכן מהודעתה של הילדה ישנה כוונה כנה לקיים מערכת יחסי הורים ילדים גם בעתיד. הילדה הודיעה שהיא מעוניינת בכל מאודה לאימוצה על ידי הדודים.
גם אם תאמר שלא די בהצהרת מועמד לאימוץ כי האימוץ הוא לטובתו כדי לקבוע שכך הדבר ויש צורך ב”חיזוק אובייקטיבי נוסף” [ראו חוות דעתו של השופט טירקל בע”א 1165/01 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נז(1) 69, עמ’ 87] הרי שחיזוק כזה נמצא בענייננו. מלבד משאלתה של הילדה חיזוק כזה ניתן למצוא בעוצמת הקשר שבין הילדה לבין הדודים לאורך תקופה ממושכת שבמהלכה נבחן הקשר. הקשר ביניהם של הורה-ילד עמד במבחן הנסיבות והזמן. למצער מאז שנת 2017 היו הדודים לילדה כהורים והתקיימה ביניהם מערכת יחסים כמו בין הורים לבין ילדיהם הטבעיים ובכך חיזוק להצהרתה של הילדה.
לפי האמור בתסקיר עו”ס חוק האימוץ שצורף לבקשה הילדה אינה גדלה בקרוב המשיבים מאז שהייתה בת 4 שנים, ואף קודם לכן הייתה דודתה גב’ B דמות עיקרית בטיפול בה ובדאגה לכל צרכיה. כשהייתה בת 4 שנים נתנו הרשויות במדינת A היתר לדודתה גב’ B לגדלה. מעת שהגיעה הילדה לישראל בשנת 2017 התמודדה הילדה מקשיים ומאתגרים רבים בשל רקע ילדותה בקרב המשיבים ולאחר מכן עם סבתה והמצב הרגשי ממנו סבלה. פורט בתסקיר שהדודים הם הוריה הפסיכולוגיים של הילדה ומגדלים אותה “כבתם לכל דבר יחד עם שלושת ילדיהם המשותפים” ומבחינת הילדה אין לה משפחה אחרת.
עוד נאמר “הסידור אצל דודיה במסגרת אימוץ הינו הכרחי להסדרת השתייכותה המשפחתית ולביסוס הקביעות בחייה. בהיותה חסרת מעמד קבע אזרחי בישראל, אנו תקווה כי האימוץ יאפשר להסדיר קביעות ושייכות גם בנושא זה עם כל הזכויות והחובות המשתמעות מכך” (נספח 1 לבקשה; בפרק הדיון בתסקיר).
עוד יש לזכור שמדובר בבגירה-צעירה שגם בשל נסיבותיה האישיות כפי שהן עולות מהרקע שתואר זקוקה להורים מלווים אף מעבר לכל בגיר-צעיר אחר.
גם התנאי של “נסיבות מיוחדות” מתקיים בענייננו. הנסיבות המיוחדות חופפות בחלקן את הנסיבות המהוות את החיזוק הנזכר לבחינת טובתה של הילדה, והן בעיקר העובדה שבין הילדה לבין הדודים מתקיימים יחסי הורה-ילד מזה תקופה ממושכת ועוד מקטנותה עת מלאו לה 12 שנים. הדודים מטפחים את הילדה במסירות רבה והם מהווים מאז את משפחתה היחידה. בעניין פלוני קבע בית המשפט, כנזכר, מהם השיקולים הראויים לאימוץ בגירים. בראש השיקולים העמיד את “מבחן קיום יחסי הורה-ילד” כמבחן היחיד “שהוא תנאי בלעדיו אין לקיום נסיבות המצדיקות אימוץ בגיר” (עניין פלוני, בעמ’ 181). השתכנעתי שלדודים יש כוונה כנה לקיום מערכת יחסים הורה-ילד, ומערכת יחסים כזו קיימת כבר למעשה מאז שנת 2012 ועת הייתה הילדה קטינה. על כן מתקיימות נסיבות מיוחדות בענייננו, שהרי “ככל שמשך היחסים ארוך יותר, וככל שהחל בשלב מוקדם יותר, ייטב בית המשפט יותר להכיר בהם כנסיבות מיוחדות, המצדיקות צו אימוץ” (עניין פלוני, בעמ’ 183).
יתרה מזאת, מקום שהתקיימו למעשה יחסים של מאמץ ומאומץ לפני שבגר המאומץ, ואחרי שבגר מבקש הוא לעשות את “האימוץ למעשה” גם לאימוץ להלכה, יש בכך משום “נסיבות מיוחדות” (עניין פלוני, בעמ’ 182). עוד נקבע בעניין פלוני שכאשר מדובר בבגיר שמבקש לנתק את הקשר עם הוריו ולקיים קשר דומה עם אחרים, אין נדרשת התערבות של המדינה, וככל שיש פעולת התערבות מצד הרשויות, היא אינה נוגעת לניתוק המעשי, אלא לקביעת המעמד המשפטי של הניתוק ושל יצירת הקשר החדש בין המבקש לאמץ לבין המאומץ הפוטנציאלי. בענייננו, הקשר בין הילדה לבין המשיבים למעשה נותק לפני שנים ארוכות ומאז היא גדלה אצל הדודים כבתם לכל דבר ועניין. המדינה היא שיזמה את הבקשה וממילא תומכת במתן מעמד משפטי למצב הקיים למעשה.
אשר להליכים המקדמיים הנדרשים למתן צו אימוץ. הוראת סעיף 8 לחוק האימוץ קובעת שצו אימוץ יינתן רק בהסכמת ההורים הביולוגיים או לאחר הכרזה על הקטין בר אימוץ. הוראת סעיף 13 לחוק האימוץ קובעת את העילות בהתקיימן יוכרז קטין בר אימוץ כלפי הוריו. בעניין פלוני נקבע שהתנאים למתן צו אימוץ, הסכמת ההורים לאימוץ או עילת אימוץ, אינם מתאימים מעיקרם לבגיר ועל כן “מחייבת מתן פירוש מצמצם לדרישות ולתנאים מוקדמים בדרישת ההסכמה או החלופה של ההכרזה כבר אימוץ”. ועל כן יש ליישמם “בהתאמה ובמגבלות הנובעות מאופיו של האימוץ המבוקש”.
בהימצא הסכמה של ההורה הביולוגי לאימוץ אין צורך בהכרזה על קטין כבר אימוץ ודי בהסכמת ההורה כדי ליצור עילת אימוץ. אשר לבגיר המועמד לאימוץ נקבע בעניין פלוני “לכאורה, אין אפוא הצדקה לדרישת הסכמת ההורה הביולוגי כתנאי לאימוץ כשמדובר בבגיר, המסוגל לקבוע את עתידו וגורלו ולעצבו כאוות נפשו, והוא כשיר לבצע כל פעולה משפטית. עילת האימוץ הנשענת על הסכמת ההורה מקורה אף היא בהיותו של החוק מיועד להסדרת אימוצם של קטינים.
עם זאת, נוכח המשמעות המשפטית שיש לניתוק הקשר הורה-ילד גם כאשר מדובר בהורים של בגיר, הרי יש מקום לבחון קיומה של הסכמה על פי החוק, אולם לתת לה את המובן המתאים והמתבקש מהנסיבות הקשורות בניתוק יחסי ההורות עם בגיר העומד על דעתו” שככלל כאשר מדובר במועמד לאימוץ בגיר לצורך קיום תנאי הוראת סעיף 8(א) לחוק האימוץ די במתן הזדמנות להורה הביולוגי להשמיע התנגדותו למתן צו האימוץ”.
בענייננו, בסעיף 23 לבקשה פורט שלכתחילה הסכימו המשיבים לאימוץ הילדה על ידי הדודים, כפי שדווח ביום 23.9.16 על ידי הרשויות במדינת A (תרגום המכתב צורף כנספח 2 לבקשה). במסגרת ההליך דכאן נעשו מאמצים סבירים (ולמעלה מכך) לאיתור המשיב 2 וקבלת עמדתו לבקשה. למשיב 2 אין קשר עם הילדה מזה שנים רבות (ועד כה) במהלכן לא התעניין בגורלה וממילא לא מילא את חובותיו כלפיה כולן או מקצתן.
בהוראת סעיף 13 לחוק האימוץ מנויות העילות להכרזה על ילד כבר אימוץ. בעניין פלוני נקבע שסעיף זה “מותאם אף הוא- כיתר סעיפי החוק הנוגעים להליך האימוץ – לקטינים. עיקר עניינו בחובות ההורים כלפי ילדים, שאי מילוין מביא לצורך להצהיר על “אי מסוגלותם” או על אי התאמתם של הורים למילוי התפקיד ההורי. אף אחת מחובות אלה או מהתנאים המנויים בו אינו רלוונטי לבגיר”… “ספק רב אם ניתן לקבוע אי מסוגלות הורית כלפי בגיר ובוודאי שאין לקבוע הפקרה והזנחה מקום שמדובר בבגיר עצמאי” (שם, בעמ’ 186). עם זאת, לא נקבע שאין תחולה להוראות חוק אלה כשמדובר במועמד לאימוץ בגיר ויש ליישמן “תוך התאמה לנסיבות הקשורות להליך שאותו אנו מבקשים לקיים” (שם). בנסיבות בהן האימוץ נועד לתת תוקף חוקי ליחסים המשקפים מצב המתמשך מאז שהיה המועמד לאימוץ קטין נקבע ש”ההכרזה אינה אלא הצהרה על היווצרותה של העילה במועד שבו קמה הלגה למעשה, בזמן ניתוק הקשר עם ההורה הביולוגי”.
כעולה מהבקשה שלא נסתרה, בין הילדה לבין הדודים מתקיימים יחסים דמויי הורות מאז שנת 2017, על רקע של הזנחה, אי התאמה וחוסר מסוגלות הורית מצד המשיבים. למצער מאז שנת 2017 המשיבים הפקירו את הילדה ונמנעו מלקיים את חובותיהם כלפיה זאת אף שנים ארוכות קודם להגעתה לישראל בשנת 2017. אף קודם לכן, מעת שהייתה הילדה בת 4 שנים לא היו מסוגלים לדאוג לה כראוי בשל מצבם. לפיכך, על יסוד התשתית העובדתית המעוגנת בבקשה על צרופותיה ובתסקיר, שלא נסתרה על ידי המשיב 2, לבסס עילת אימוץ כלפי המשיבים שקמה עוד בתקופת ילדותה של הילדה. נכון למועד ניתוק הקשר התקיימו כלפי המשיבים התנאים הקבועים בהוראות סעיפים 13(א)(4), 13(א)(5) ו- 13(א)(7) לחוק האימוץ. בהתחשב בכך שלא חל שינוי בעובדות, מצב זה של הזנחה, הפקרה, אי התאמה והעדר מסוגלות מצד המשיבים נמשך עד לבגרותה של הילדה, ועל כן יש מקום להכריז על הילדה כבת אימוץ כלפי השיבים גם עתה.
על אף ההזדמנות שניתנה למשיב 2 להביע את עמדתו לבקשה לא נטען שהאימוץ המבוקש פוגע באינטרס ציבורי או פרטי הראוי להגנה. עוד יש לזכור שהמדובר בבקשה יזומה של המדינה הסבורה שהאימוץ אינו פוגע באינטרס בר הגנה, בין אם אינטרס ציבורי ובין אינטרס ראוי להגנה של פרט אחר.
המדובר בבקשה להכריז על הקטינה בת אימוץ כלפי הוריה הביולוגיים, המשיבים, על מנת לאפשר את אימוצה על ידי דודיה, עמם היא גדלה מאז שנת 2017. כבר בשנת 2016 המשיבים הודיעו לרשויות במדינת A על הסכמתם לאימוצה על ידי הדודים וניתקו עמה כל קשר למצער מאז שנת 2017. הילדה גדלה למעשה אצל הדודים מאז שנת 2017 והם מקיימים מערכת יחסים של הורה – ילד מאז ועד כה. גם עובר לשנת 2017 ולמעבר הילדה לדודים בישראל לא תפקדו המשיבים כהורים ולא מילאו את חובותיהם כלפי הילדה. המשיבה 1 נפטרה במהלך ניהול ההליך ועל כך נודע לילדה ולבני המשפחה האחרים רק באקראי. עקבותיו של המשיב 2 נעלמו לפני מספר שנים וכל הניסיונות לאתרו העלו חרס. הבקשה משקפת רצון כנה ואמיתי הן של הדודים והן של הילדה, להסדיר את מערכת היחסים של הורה – ילד המתקיימת ביניהם למעשה באופן כנה ואמתי מאז שנת 2017 ונמשכת עד כה. בנסיבות אלו אין המדובר בהתערבות המדינה לצורך ניתוק מעשי של הילדה ממשפחת מוצאה אלא לקביעת המעמד המשפטי של הניתוק על מנת לאפשר את אימוצה של הילדה על ידי הדודים.
הוכח שהאימוץ המבוקש משקף באופן אמתי צורך של הילדה ושל הדודים בהליך האימוץ, ונותן ביטוי חוקי ליחסים דמויי יחסי הורים – ילדים שמתקיימים למעשה מאז שנת 2017, עת הייתה הילדה קטינה. השתכנעתי אפוא שמתקיימות בענייננו “נסיבות מיוחדות” כאמור בהוראת סעיף 25(1) לחוק האימוץ, כי הצו המבוקש יהיה “לטובת המאומץ” וכי אין סיבה ראויה שלא ליתן גושפנקא חוקית ליחסים אלה שבין הילדה לבין הדודים על דרך של הכרזת הילדה בת אימוץ כלפי המשיבים.
סיכומו של דבר אני נעתרת לבקשה ומכריזה על הילדה כבת אימוץ כלפי המשיבים.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כח’ חשון תשפ”ד, 12 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
___________________
אורית בן-דור ליבל, שופטת
