בפני
כב' הרשמת הבכירה ריבי לב אוחיון
תובעים
1. **** **** *** ת"ז ********
נגד
נתבעים
1. ****** *** ת"ז ********
2. ** **** *** חברות *********
החלטה
לפניי 2 בקשות בעניין סעדים זמניים, האחת בקשת האיש לביטול החלטה לצו מניעה שניתן במסגרת הליך י"ס ביום 12.7.20 ובהחלטה נוספת מאוחרת מיום 30.4.21 והשנייה בקשת האישה להטלת עיקולים על כספי המשיב במסגרת ההליך דנן, כאשר האישה דרשה להטיל העיקול על כספים בחשבון הבנק של צד שלישי, הגב' *** ****, שאינה צד להליך דנן וכלפיי חברת "**** ***".
בהחלטה מיום 25.11.22 נעתרתי לצו באופן חלקי והטלתי צווים ארעיים במעמד צד אחד.
למען הנוחות יקראו הצדדים בהחלטה זו "האיש" ו"האישה".
בהחלטה זו נבחנו הצווים באופן נפרד ויישום תנאי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לגבי כל אחד מהם, בהתאמה.
לאחר שעיינתי בבקשות ובסיכומים שהוגשו לתיק בתום דיון ארוך, הגעתי למסקנות ולפיהן צו המניעה מיום 12.7.20 ביחס לנכס *** **** ונכסי העיר יבוטל ואילו החלטה מיום 25.11.22 ביחס לבקשת עיקול אצל "**** ***" תעמוד בעינה, הבקשה לעיקול אצל הגב' *** **** נדחית, ואסביר:
ביטול צו מניעה
בהחלטה מיום 12.7.20 הוטל צו גורף על נכסים שפורטו בבקשה שם, וכעת עותר האיש לבטל הצו ביחס לנכסים ברח' **** * וברח' *** ** (להלן נכסי העיר) והמגרשים בשכונת ** ****.
נכסי מרכז העיר ב*******
לשיטת האיש, בעניין נכסים אלו חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה (תקנה 98 לתקנות).
טענות האיש לעניין זה הינן כי יש לבטל הצו מן הטעם שהתנאי של הבטחת זכות לכאורה, אינו מתקיים.
בפירוט – האיש טוען כי בתביעתה המקורית של האישה היא עתרה לסעד הצהרתי באשר לשיתוף בנכסי העיר. ואולם בהמשך חזרה בה והצהירה כי נכסים אלו שייכים לבנם של הצדדים, מר **** *** (להלן ****) וכי לה ולאיש אין חלק בנכסים אלו.
עוד קודם לכן, בשנת 2019 נאלץ האיש להגיש תביעה נגד בנו, **** ומאז הוא והאישה עושים "יד אחת נגדו".
בהתאם, הגישה האישה תביעה לפסק דין הצהרתי וכללה בה את נכסי העיר, ובמסגרתה עתרה לצו מניעה זמני, כאשר עיקר טענתה שם כי במסגרת הפירוד העסקי שבין האיש ו****, יקבל האיש את חלקו.
על יסוד טענות האישה בכתב תביעתה שם ובבקשה לצו מניעה, שעיקרן שיתוף מכוח חזקת השיתוף, נעתר ביהמ"ש לבקשתה לסעד זמני.
ואולם, לאחר כשנתיים וחצי, הגישה האישה כתב תביעה מתוקן במסגרתו טענה באופן מפתיע, כי נכסי העיר אינם בבעלותו של האיש, אלא של ****. מכאן, ניתן ללמוד כי האישה אינה עומדת עוד על טענותיה לשיתוף בנכסי העיר והיא אינה עותרת לזכויות בעניינם.
לכן, לטענת האיש, אין להותיר את הצו בעניינם.
לעניין נכסי העיר טוענת האישה – כי אכן לכתחילה עתרה לסעד הצהרתי גם בעניין נכסי העיר אולם בהמשך התברר לה כי הם רשומים ע"ש חברת "** ***" שבבעלותו של ****. עם זאת, האיש עצמו טוען כי נכסי העיר בבעלותו ולכן עתר בתביעתו נגד **** לסעדים שונים בעניין, לרבות הזכות להשכיר את הנכסים ולגבות את דמי השכירות.
מכאן ועוד מבלי להיכנס לטענות הבעלות בעניין זה, די בכך כדי לבטל את צו המניעה בעניין זה ואסביר.
תקנה 95(ב) לתקסד"א דורשת קיומן של עילות תביעה וראיות לכאורה. למעשה, האישה אינה עותרת לסעד עיקרי הנוגע לנכסי העיר וטוענת כי הם בבעלותו של הבן ****. בנסיבות העניין, במסגרת תביעתה, לאישה לא יכולה להיות טענה של "ראיות לכאורה" שכן היא עצמה ויתרה על הסעד ההצהרתי בעניין נכסי העיר. נשאלת השאלה, האם זכאית האישה לסעד זמני (וליתר דיוק להותיר את הצו הזמני בעינו), במסגרת תביעתו של האיש נגד הבן, מכוח טענתו כי נכסי העיר שייכים לו.
לאחר שבחנתי את הדברים מצאתי כי התשובה לכך בשלילה. האישה אינה יכולה לאחוז במקל משני קצותיו ומחד לטעון כי נכסי העיר שייכים לבן ****, במסגרת תיקון כתב תביעתה, ומצד שני לנסות להבטיח את זכויותיה, במידה שבהליך נפרד בין האיש לבן **** (שהיא אינה צד לו), ככל שתידחה תביעתו של הבן, הרי שיש להבטיח את זכויותיה מכוח שיתוף עם האיש.
לנוכח שינוי עמדתה של האישה בעניין נכסי העיר, אני מקבלת את טענת האיש לשינוי נסיבות וממילא דרישת תקנה 95 (ב) בדבר ראיות לכאורה אינה מתקיימת שעה שהאישה עצמה טוענת כי נכסי העיר אינם שייכים לאיש.
תקנה 109 לתקסד"א קובעת כי "בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין". במסגרת ההליכים דנן נכסי העיר אינם מהווים חלק מתביעותיה של האישה ולכן תנאי תקנה 109 לתקס"דא אינם מתקיימים בנידוננו.
אי לכך, צו המניעה מיום 12.7.20 באשר לנכסים ברח' **** * ו*** ** מבוטל.
בקשת האישה מיום 24.11.22 להטלת עיקולים (תמ"ש 54216-11-22)
ביום 24.11.22 הגישה האישה בקשה להטלת עיקולים אצל חב' "**** ***" והגב' *** **** על כספי תמורת מכר שקיבל או עתיד לקבל האיש בגין מכירת המגרשים בשכונת ** ****.
הגב' *** ****
טענות האישה – הגב' **** משמשת מעין יועצת עסקית של האיש. הגב' **** אישה ערירית אשר הפכה לאשת סודו של האיש. האישה חושדת או חוששת כי הגב' **** השתלטה על רוחו ונפשו של האיש, והיא זו אשר פועלת מאחורי הקלעים, מכוונת, מייעצת ומשפיעה עליו בכל הקשור בניהול כספים וזכויות כספיות.
בתקופה האחרונה העביר האיש כספים רבים, כ-***,*** ₪ לבן ****, ו-***,***₪ לצורך פירעון חובות.
האיש מכר מגרשים בשכונת ** **** במיליוני שקלים, בעסקה שבוצעה מאחורי גבה של האישה, ויש לה יסוד ממשי להניח כי כספי התמורה הופקדו בחשבון הבנק של הגב' ****.
בהחלטה מיום 27.11.22 ביקשתי את תגובתה של הגב' **** וכן את תגובת המשיב.
טענות האיש – נטענו בעיקר לעניין מהות הכספים לגביהם נטען ע"י האישה כי יש חשש שהופקדו בחשבון הגב' **** (ועל כך יורחב בהמשך).
טענות הגב' **** – מתנגדת לבקשה. החשבון המדובר הינו חשבון פרטי המשמש את הגב' **** במשך 30 שנה בפעילות אישית ומקצועית והגבלת הפעולות עלול להסב לה נזק.
כספי מכר נכס המקרקעין של האיש ב**** מעולם לא הופקדו בחשבון הבנק של הגב' ****, ואף לא כספי תמורת נכסים אחרים.
מעת לעת קיבלה הגב' **** כספים מאת האיש לצורך ביצוע תשלומים שונים עבורו, השטרות היו צבועים ומיועדים למטרות הספציפיות כגון תשלומי המשכנתא ותשלום לבן **** ע"ס ***,*** ₪ (ולא ***,*** ₪).
הגב' **** הוסיפה כי טענות האישה תמוהות מכיוון שהיא מכירה את טיב היחסים שלה עם האיש, ויודעת כי היא טיפלה בנושאים מקצועיים שלו וכן של הבן **** בעבר.
הגב' **** דחתה טענות האישה לאחזקת כספי האיש וטענה כי הוא חייב לה ספים רבים בגין אי תשלום שכר-טרחתה.
הגב' **** לא צירפה מסמכים לתגובתה.
תקנה 103(א) לתקסד"א קובעת כי ניתן להטיל עיקול על כספי משיב המוחזקים בידי מחזיק. בהתאם, גם הפסיקה השונה הכירה בכך כי לא יינתן סעד זמני כנגד מי שלא הוגשה נגדו תביעה בהליך עיקרי (אלא אם מדובר במחזיק בגדרה של בקשת עיקול); ר' רע"א 6723/07 מבורך (חני) ג'רבי נ' הבנק למסחר בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 26.11.2007).
די בכך כדי לדחות הבקשה לעיקול כספים בחשבון הבנק של הגב' ****. ואבהיר, אף אילו לאישה עילת תביעה, וראיות לכאורה באשר לזכויות משותפות במגרשי ** ****, לא הוכח בפני כי הכספים בגין מכירת קרקעות ב** ****, הופקדו בחשבון הבנק של הגב' ****, והיא עצמה דחתה הטענה בתוקף, ללא קשר לעובדה כי במשך שנים היא משמשת כיועצת פיננסית של האיש וכספים שונים שלו, עברו תחת ידה.
גם בבחינת מאזן הנוחות דומני כי הסעד הנדרש דרקוני, כאשר ביהמ"ש נדרש להטיל עיקול על כספים בחשבון בנק פרטי הרשום ע"ש צד שלישי, אך בשל יסוד ממשי לחשוד כי הכספים הופקדו שם. אילו סמוכה ובטוחה האישה כי האיש הבריח כספי תמורת מכר משותפת לצדדים, עליה לשקול חלופה מידתית ויעילה יותר מזו.
אי לכך, הבקשה להטיל עיקול על חשבון הבנק של הגב' ****, נדחית.
הנכס ב** **** – בקשת האישה להטלת עיקול אצל "**** ***" אל מול בקשת האיש לביטול צו המניעה
טענות האישה – ביום 12.7.20 נעתר ביהמ"ש והטיל צווים זמנים בזכויות הרשומות ע"ש האיש. במהלך שנת 2021 גילתה האישה אודות זכויות נוספות (מגרשים) הרשומים ע"ש האיש, וביום 30.4.21 הורחב צו המניעה בהחלטת בימ"ש, גם ביחס אליהם.
בהמשך התברר לאישה כי האיש החל למכור את המגרשים ב** **** תמורת תשלום של כ-10- 9 מיליון ₪, אשר למיטב ידיעתה, באמצעותם מימן רכישת דירה ברח' ***** *** *, *-*, אותה רשם ע"ש הבן ***** ***, כך אישר האיש בעצמו בחקירתו מיום 23.6.21.
באופן קונקרטי לעניין הצו נטען ע"י האישה, כי האיש עצמו הודה בחקירתו שהוא עושה שימוש בכספי תמורת מכר המגרשים של ** ****, הוא רכש דירה ורשם אותה ע"ש הבן *****, שילם את חובותיו בתיק הוצל"פ, העניק סכום כסף לבן **** והוא משתמש בכספים באופן יום-יומי למחייתו. כן נטען ע"י האישה כי האיש בזבז כספים רבים בהיותו מכור להימורים.
בנוסף נטען ע"י האישה, כי האיש טוען שלכאורה הוא חשוף להליכים משפטיים בשל אי קיום הסכם המכר מול "**** ***", הגם שמלוא התמורה שולמה על-ידה, ברם טענותיו אלו קרסו משנשאל לעניין זה בחקירתו, מדוע "**** ***" לא משלימה את הליכי רישום הבעלות והשיב: "זה עניין שלהם, למה אתה שואל אותי".
עם זאת, עיון בהסכם המכר בין האיש ל"**** ***" מלמד כי יתרת תמורת המכר תשולם עם הצגת נסחים נקיים משעבודים, ואילו עיון בנסח עדכני שצורף כנספח 2 לסיכומי האישה, מעלה כי בעת הזו עדיין רשומה משכנתא על המגרשים, ומכאן כי טרם שולמה לאיש מלוא תמורת המכר.
כן נטען כי בעבר הבריח האיש נכסים משותפים ופעל מול השוק האפור תוך סיכון והפסד נכסי/כספי האישה.
טענות האיש – התנאי הבסיסי של "שימור המצב הקיים" אינו מתקיים. לכתחילה נרכש הנכס ע"י הבן *****, עוד בשנת 1994. בשנת 2015 העביר ***** את הזכויות במגרשים ב** **** לאביו במטרה שיממש את הנכס ויפרע חובות. ואכן, כפי שהעיד האיש בדיון, מתמורת מכירת המגרשים הוא פרע חובות ורכש דירה עבור הבן *****, על כך האישה עצמה אינה חולקת.
למעשה, האישה ידעה היטב את הפרטים הנ"ל בזמן אמת ובכל זאת, והגם שהיתה רשומה הערת אזהרה על המגרשים הגישה בקשה לצו מניעה בעניינם. כן נטען, כי האישה העידה בדיון שידעה אודות מכירת המגרשים כבר לפני כשנתיים ובכ"ז לא דיווחה על כך לביהמ"ש.
מאידך, בהליך קשור שהגישה האישה נגד האיש ונגד הבן ***** היא טענה כי נכס מקרקעין ברח' ****, נרכש מכספי תמורת מכר המגרשים של ** ****. על אף זאת, ביום 19.4.21 ביקשה האישה להרחיב את צו המניעה ולהחילו גם על מגרשים נוספים המהווים חלק מהנכס ב** ****.
מאחר שהאישה ידעה זה מכבר כי הנכס נמכר לצד ג', לא היה מקום לבקש להטיל צו בעניינו מלכתחילה. לכן יש להורות על ביטול צו המניעה על הנכס ב** **** ולבטל צו העיקול אצל "**** ***".
לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין ובמסמכים שצורפו להם, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון ההוכחות הגעתי למסקנה כי מחד יש לבטל את צו המניעה בעניין המגרשים ב** **** ומאידך יש להותיר את העיקול הרשום אצל "**** ***" על כנו, ואסביר.
זה המקום לציין, כי הצדדים חלוקים בשאלה העקרונית האם בעניינם חלה חזקת השיתוף אם לאו, כאשר האישה טוענת כי הצדדים נישאו בשנת 1962, הם הביאו לעולם 5 ילדים, מתגוררים תחת קורת גג אחת מזה 40 שנה ומעולם לא נפרדו. כן טענה האישה כי אך לפני 5 שנים, באירוע משפחתי לרגל חגיגת 55 שנות נישואין כתב לה האיש ברכה חמה בה שיבח אותה והרעיף עליה מילות חיבה ואהבה. מנגד טוען האיש כי מאז ומתמיד שררו בין הצדדים יחסים של הפרדה רכושית מוחלטת, ללא כוונת שיתוף, כן הם אינם חיים יחד כבעל ואישה מזה כ-15 שנה.
טיבה של הכרעה במחלוקת דנן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא מצאתי להביא בחשבון את טענות הצדדים לעניין זה במסגרת שיקוליי בהכרעה בבקשה.
בבחינת הבקשות שקלתי מחד את טענות האיש בבקשה לביטול הצווים מן הטעם כי עוד בזמן הטלתם ידעה האישה כי הם נמכרו לצד שלישי ולכן מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה בעניינם, וכי הטלת הצווים מעמידה אותו בפני סיכון מול רוכשת המגרשים. מאידך שקלתי את טענות האישה, כי הנכס נמכר ב-10 מיליון ₪ בקירוב, כי האיש עשה שימוש משמעותי בכספים וכי עיון בהסכם שלו מול "**** ***" מלמד כי טרם קיבל את מלוא תמורת המכר בגין העסקה.
מטרתו של סעד זמני הינה, כידוע, לשמור על המצב הקיים או להפסיק מידית מצב בלתי-נסבל אליו נקלע המבקש. זוהי המשמעות שיש ליתן לדיבור “ביצועו היעיל של פסק-הדין”, בהגדרת “סעד זמני” לפי תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, השתע"ט-2018 {לתכלית השמירה על המצב הקיים ראו: א’ גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס”ג), 399}.
"ניתן אפוא, לסכם, כי עיקול נכס ובייחוד עיקול זמני, הוא הליך שעניינו כאמור, "שימת יד מושגית-משפטית" על נכס מסוים שהוא בבעלות הנתבע, המוחזק ברשותו או ברשות אחר, אשר נועד להבטיח את מימושו של הנכס המעוקל לשם פירעון חובו של הנתבע כלפי התובע, אם התובע יזכה בתביעתו נגדו. "הנושה-המעקל אינו אלא 'חליפו', הבא בנעליו של החייב… ואין הוא יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב ולא יותר" (ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673 (1983), כבוד השופט ת' אור, פסקה 4)"; ר' תא (י-ם) 29089-11-20 פלונים נ' ארגון החמאס (חרכת מקאומה איסלאמיה), הש' תמר בר אשר.
לאחר שבחנתי את הבקשות וכן את הבקשה להטלת עיקול אל מול ההוראות שבתקנות 95 ו – 103 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, הגעתי למסקנות הבאות:
קיימות ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, על פי תקנה 95 (ב), שהינה תביעה בעניין רכוש בני הזוג.
קיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, על פי תקנה 103 (א), וזאת, בין השאר מעצם העובדה שמדובר ברכוש משותף הרשום ע"ש המשיב בלבד.
הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני עולה על הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. ועל כן מתקיימת גם דרישת תקנה 95 (ד) (1).
הסעד הינו ראוי וצודק בנסיבות העניין.
כאמור לעיל, בעוד האישה עותרת להותרת צו המניעה הזמני על – כנו ולהטיל צו עיקול על כספי התמורה אצל "**** ***", עותר האיש לביטול הצו.
כנטען ע"י הצדדים בסיכומיהם, בבוא בית המשפט להחליט בדבר מתן סעד זמני עליו לבחון קיומם של התנאים הללו: ראיות מספיקות לכאורה לקיומה של עילת התביעה; נחיצות הסעד הזמני להשגת המטרה ובכלל האמור, כי הסעד נדרש לשם שמירה על המצב הקיים וכי הוא הכרחי עוד בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה (תקנה 95(ב) ו- (ג)), בבחינת נזק בלתי הפיך שאינו ניתן לפיצוי כספי; בחינת מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובכללם תום לב הצדדים, הן לעניין ההליך והן לעניין הבקשה, ולרבות התייחסות קונקרטית לשיהוי (תקנה 95(ד)(3)).
תכלית הסעד הזמני כאמור לעיל, הינו הותרת המצו הקיים על כנו. הצדדים שניהם טוענים כי הנכס ב** **** נמכר זה מכבר לצד ג' וכי למעשה הבקשה לצו מניעה הוגשה לאחר שהליכי המכר החלו. האישה למעשה אף ציינה כמה וכמה פעמים כי ידוע לה שהאיש קיבל את תמורת המכר – בהתאם אף הגישה בקשה להטלת עיקול זמני, וכי בכספים שקיבל האיש בתמורה, הוא רכש מקרקעין שנרשמו ע"ש הבן *****, כי הוא עושה שימוש בכספי התמורה באופן יום-יומי וכו'.
די בכך כדי לבטל את צו המניעה ביחס למקרקעין שב** ****.
ואולם, מאחר שדינן של טענות הצדדים לעניין קיומה או היעדר קיומה של חזקת השיתוף בעניינם להתברר במסגרת ההליך ופסק הדין, ומאחר שאין חולק כי האיש זכאי לקבלת תמורת המכר בגין הנכס ב** ****, את חלקה כפי הנראה קיבל, אולם נראה כי הוא זכאי להשלמת התמורה, ויתכן כי האישה זכאית ל-50% לכספים הללו, מקבלת אני את טענתה לעניין העיקול הזמני.
בתמצית אזכיר את הוראות התקנות לעניין זה הקובעות קיומן של ראיות לכאורה (95(א)). בענייננו, נשואים הצדדים זל"ז כ-60 שנים. ככלל הלכת השיתוף חלה בעניינם ומכוחה הרכוש הנצבר במהלך חיי השיתוף שייך לשניהם. כפי שצוין לעיל, האיש אמנם חולק על טענות האישה לעניין זה וטוען כי שררה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת ומוסכמת, וכן הם אינם חיים יחד כבני זוג כ-15 שנים. טיבה של הטענה להתברר במסגרת ההליך ויתכן כי טענותיו תתקבלנה, ולו באופן חלקי, לעניין 15 השנים האחרונות בהן כל מה שצבר מי מהצדדים שייך לו באין היותם של הצדדים בני"ז.
עם זאת, במסגרת הכרעה בסעד הזמני אין בידי כדי להקדים את המאוחר ודי לי בראיות לכאורה ובדיון "מעל לפני השטח" ומבלי להיכנס לעובי הקורה.
בנידוננו, יש להבטיח כי ככל שהנכס ב** **** משותף לצדדים, ועל פניו בשלב זה של ההליך עצם היות הצדדים נשואים מאז שנת 1962 מהווה ראיות לכאורה לזכויות בנכס ב** ****, זכויות האישה תישמרנה.
גם בבחינת מאזן הנוחות (תקנה 95(ד)(1)+(2)) דומני כי הצו מידתי, אינו קיצוני ומקיים את המבחן שבתקנה לעניין הנזק שייגרם לאיש כתוצאה מהטלת הצו קטן מהנזק שעלול להיגרם לאישה באם לא יוטל צו העיקול.
האמור לעיל מתיישב עם ההחלטה לביטול צו המניעה הזמני, אשר מאפשר לאיש להביא לסיום הליכי המכר עליהם ידעה האישה בזמן אמת והגישה הבקשה ביודעין, ומנגד צו העיקול יבטיח את שמירת חלקה של האישה בכספים ככל שיוכרע בסופו של ההליך כי היא שותפה בזכויות ובכספים.
אשר על כן הנני קובעת כדלקמן:
צו המניעה בעניין נכסי העיר יבוטל.
צו המניעה על הנכס ב** **** יבוטל.
הבקשה לעיקול חשבון הבנק של הגב' **** נדחית. האישה תישא בהוצאות הגב' **** בסך 1,500 ₪.
צו העיקול על כספי תמורת המכר אצל "**** ***" יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת.
בעניין ערובה – מאחר שמדובר בצו זמני במסגרת הליך רכושי בין בני זוג, איני מוצאת להורות אישה להפקיד ערובה.
בשל התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.
החלטה זו תפורסם אלא אם תוגש התנגדות עניינית בתוך 7 ימים שאז תינתן החלטה לגופו של עניין.
ניתנה היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
