לפני כב’ השופט שלמה אלבז, שופט עמית
המבקשת:פלונית
ע”י עו”ד פאוסט גילה
נגד
המשיב:אלמוני
ע”י עו”ד אלה רגב
פסק דין
זוהי בקשה לצו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ”א–1991, שהגישה אישה כנגד בעלה. בית המשפט התבקש להרחיק את המשיב למרחק 100 מ’ מדירת הצדדים ולמנוע בעדו להטריד את המבקשת, לשלוח אליה מסרים וכיוצא בזה.
בני הזוג נשואים מזה 22 שנה והם הורים ל – 8 ילדים.
בשנת 2007 הגישה המבקשת כנגד המשיב בקשה לצו הגנה. בעקבות בקשה זו הסכים המשיב להיות מורחק מדירת המגורים למשך מספר ימים והותר לו לשוב לדירה בצורה הדרגתית.
ביום 28.9.2022 הגישה המבקשת בקשה נוספת לצו הגנה בתיק 56103-09-22. בבקשתה טענתה שהמשיב נוהג בה באלימות מזה 22 שנה והתמקדה באירוע אלים שהתרחש בבית הצדדים בעת ביקורה של בתם הבכורה של בני הזוג, בינה לבין המשיב היו חילוקי דעות.
בינתיים נישאה הבת, בברכתו של המשיב, אך המחלוקת בין המבקשת לבין המשיב נותרה בעינה. המבקשת מעוניינת לסיים את הקשר הזוגי ולהיפרד בגירושין ואילו המשיב מתנגד לכוונה זו ועושה מאמצים ניכרים להשיב את היחסים על מכונם, אך ללא הצלחה.
המבקשת הייתה אמנם זו אשר הגישה את הבקשה הקודמת לצו הגנה וזאת למרות שבאותו אירוע היה זה המשיב אשר נפצע בידו ונזקק לטיפול רפואי.
בפסק דין שניתן ביום 11.10.22 דחיתי את טענת המבקשת לפיה פציעת המשיב נגרמה בטעות מעט שהחזיקה במקרה בידה וקבעתי שהמבקשת דקרה את המשיב במתכוון ולאחר מעשה ניסתה לטשטש את העקבות בטרם הגיעה המשטרה. בסופו של דבר התרתי למשיב לחזור לדירת המגורים.
בבקשה המונחת לפני טענה המבקשת שלאחר שהמשיב גילה שהיא הגישה בקשה ליישוב סכסוך הוא פועל במגמה לגרום לה לעזוב את דירת המגורים ולמנוע בעדה כל קשר עם הילדים. לדבריה, המשיב הולך אחריה לכל מקום בדירה, צועק עליה שוב ושוב, מנופף בידיים וצועק על הילדים, כאשר המבקשת מנסה ליצור עמם קשר. לדבריה, במקרה מסוים העיף המשיב מידיה צלחת ועליה תבשיל שבישלה וניסה לחטוף מידיה את מכשיר הטלפון שלה ואת מפתחות הרכב. עוד הוסיפה שכאשר ניסתה להיכנס לחדר השינה, לסגור את הדלת וללכת לישון מנע המשיב זאת בעדה והיא זימנה את המשטרה.
בתצהיר תשובה ארוך שהגיש הכחיש המשיב את טענות המבקשת וטען שהמבקשת היא זו אשר מנסה להרחיקו מדירת המגורים, על לא עוול בכפו, וזאת תוך שימוש בתלונות שווא ובפרובוקציות קשות. המשיב פירט פעולות שונות שלטענתו עשתה המבקשת בתקופה האחרונה. לדבריו המבקשת פינתה את חפציו מהארונות, העבירה את קולבי בגדיו לילדים, דיווחה לילדים שאבא לא יחזור, העלימה חפצים רבים השייכים לו, החביאה את הטלפון האישי שלו, חסמה את חשבון הדוא”ל המשותף, בו יש לו מסמכים רבים ולדבריו גרמה לו אינספור נזקים ועלילות.
בעוד המבקשת ביקשה את הסעד המבוקש בבקשה הכתובה בכתב יד, עם פירוט לא רב, הגיב המשיב בתצהירו בפרוטרוט לאירועים שנזכרו בבקשה ולכאלה שלא נזכרו בה. בשלב מאוחר יותר הובהר למשיב שהמבקשת מנסה להוכיח את טענותיה באמצעות הקלטות וסרטי וידאו אשר המבקשת הקליטה וצילמה בהסתר ואשר המשיב נחשף להם רק במהלך הדיון.
לאור העובדה האמורה הצעתי לצדדים לדחות את הדיון על מנת לאפשר למשיב להיערך כראוי, לצפות בסרטים ולהאזין להקלטות שביצעה המבקשת. המשיב, אשר הורחק מדירת המגורים וביקש לחזור אליה, לא קיבל את ההצעה. אשר על כן נחקרו בעלי הדין והוצגו לפני המשיב ההקלטות וסרטי הוידאו.
בשל התארכות הדיון מעבר למשוער הסכימו באי כוח הצדדים שפסק הדין יינתן על סמך החומר שבידי בית המשפט. בתום הדיון מסרה לי ב”כ המבקשת שני תקליטורים בהם תועדו הקלטות וסרטי וידאו ולאחר מכן מסרה תקליטור נוסף.
לאחר שמיעת הראיות וצפייה והאזנה לחומר המתועד שוכנעתי שהמדובר בבקשה לפי סעיף 3(3) לחוק, אשר על פי סעיף 4 לחוק היה מקום לדון בה רק לאחר זימון שני הצדדים. עוד אוסיף שאין המדובר כאן בטענה שהמשיב התעלל במבקשת התעללות נפשית מתמשכת ומהטענות עולה שהמדובר בטענה שהתנהגותו של המשיב אינה מאפשרת למבקשת ניהול סביר ותקין של חייה.
המבקשת הצהירה שהיא מקליטה את המשיב בסתר מזה למעלה מחודש. בית המשפט התבקש להיעתר לבקשת המבקשת על סמך עדות המבקשת עצמה ובאמצעות קטעי הקלטות שמע וקטעי הקלטות וידאו בני מספר דקות כל אחד. מתוך ההקלטות וצילומי הסרטים שבוצעו במהלך חודש לפחות הציגה המבקשת קטעי ראיות בני מספר דקות כל אחד, אשר תיעדו אירועים שככל הנראה שאירעו במהלך יומיים.
חשבון פשוט מעלה שבמהלך חודש ימים יכולה הייתה המבקשת לצבור למעלה מ 40,000 דקות הקלטה, אך כאמור הוגשו כראיה מספר קטעי סרט שכל אחד נמשך מספר דקות אשר נבחרו על ידי המבקשת. אין גם להתעלם מהעובדה שהמבקשת ידעה שהיא מקליטה ומצלמת את ההתרחשויות ואילו המשיב לא ידע שהוא מוקלט. סביר להניח שהמבקשת, שהייתה מודעת לתיעוד כיוונה את התנהגותה בהתאם.
קטעי ההקלטות לא נתנו תמונה ברורה של התחלה ושל סוף ולא תמיד ניתן היה להבין את הקשר הדברים.
בהקלטות הנבחרות שהמבקשת הגישה כראייה נשמע המשיב צועק על המבקשת בצעקות רמות ומשתמש כלפיה במילים בוטות “עופי מפה, עזבי את הילדים”, “רע לך בבית לנו טוב פה הכי כיף בעולם לא מבקשים מהשם, לכי להורים שלך”. עוד נשמע המשיב חוזר ואומר לילדים “אמא שרוצה לפרק את הבית, יש אמא שעושה רק רע לילדים שלה”, “לכי לשופט, יללה בית משפט”. באחד המקרים תועד המשיב כשהוא מרים את קולו ומחקה קולות של קוף ועוד ועוד.
לעומת המשיב דיברה המבקשת בדרך כלל בקול שקט ובמקרים מסוימים, בעיקר כאשר דיברה עם הילדים, דיברה בלחש עד כדי כך שלא ניתן לשמוע את דבריה, זאת למרות שהמיקרופון היה צמוד לגופה. בכל פעם שהמשיב דיבר כלפיה רעות באוזני הילדים שבה המבקשת על המנטרה שלילדים יש גם אמא וגם אבא. לעתים השתמשה המבקשת בפרפרזות שלא תאמו את הסיטואציות בה נאמרו: “אמא אוהבת וגם אבא אוהב אתכן ואנחנו מדברים יפה, נכון?”
בכל ההקלטות והסרטים בהם חזיתי לא תועד אירוע בו נגע המשיב בגופה של המבקשת בכל דרך ולא שמעתי שהמשיב איים לפגוע בה. המבקשת גם אישרה שכאשר הצהירה בבקשה שהמשיב “תקף” אותה – הכוונה הייתה שהוא ניסה למשוך שקית שהייתה מתחת לבית שחייה והדבר לא עלה בידו (עמ’ 8, שורות 13-14).
היו שני מקרים לפחות בהם הרימה המבקשת את קולה בהקלטה אך התרשמתי שהגברת הקול לא הייתה פרופורציונלית לאירוע ונועדה להגביר את הרושם שהמשיב פוגע בה או מבקש לפגוע בה. תגובתו המידית של המשיב הייתה שלילת טענתה. כך לדוגמא טענה המבקשת שהמשיב דוחף אותה והוא השיב שאינו דוחף אותה. בעניין זה אני נוטה להעדיף את טענת המשיב, זאת בין היתר על סמך אחת הסיטואציות שתועדו, נפילת צלחת פלסטיק לרצפה, אשר המבקשת טענה שהמשיב היה זה אשר זרק אותה לרצפה ולא שוכנעתי בכך וגם על סמך עדות המשיב שהוא אינו נוגע במשיבה כשהיא נידה. עוד יש להוסיף שהמשיב הכחיש את הפגיעה במבקשת עוד בטרם ידע שהאירוע מוקלט.
במקרה אחד צעקה המבקשת כלפי המשיב: “יש לי משהו חד ביד ואתה לא מושך לי את הדברים, לא התכוונתי לדקור אותך אני פשוט מטפלת במשהו…” נראה שדברים אלה מתכתבים עם האירוע הקודם בו דקרה המבקשת את המשיב בעט שאחזה בידה. ייתכן שלו היו נאמרים הדברים בפי המשיב הייתה המבקשת לראות בהם איום.
בטרם אמשיך אציין שהעובדה שהמבקשת תיעדה את האירועים בהסתדר גרמה לכך שעדשת המצלמה כוונה לעבר תקרת הדירה, דבר אשר גרם לכך שחלק ניכר מהצילומים שנועדו לתעד אירוע בצורה ויזואלית היו מטושטשים ולעיתים לא סיפקו מידע חזותי כלשהו.
התרשמתי גם מהעבודה שהמבקשת אישרה כי הפעילה את מכשיר ההקלטה עוד בטרם נכנסה לדירה (עמ’ 8, שורה 4). משמעות הדבר שהמבקשת צפתה מראש התרחשויות אירועים שביקשה לתעד עוד בטרם התרחשו.
במהלך הדיון התבררו מספר עובדות חיוניות שלא ניתן להתעלם מהן בעת הדיון בבקשתה של המבקשת.
הוכח שלפני כחודשיים חסמה המבקשת למשיב את תיבת הדוא”ל אשר שימשה את שני בני הזוג במהלך 15 השנים האחרונות ואשר נמצאת במחשב הבית. המבקשת שינתה את קוד הכניסה לתיבת הדוא”ל, מבלי לקבל את הסכמת המשיב ומבלי למסור לו את הסיסמה החדשה. מאז החסימה לא מתאפשר למשיב לקבל או לשלוח דוא”ל והמבקשת שולטת בדוא”ל. המבקשת טענה שהיא מעבירה למשיב את דברי הדוא”ל להם הוא זקוק.
המבקשת השתלטה על המפתחות החליפיים של הרכב המשותף וכאשר נעלם סט מפתחות שהיה ברשות המשיב (לטענתו המבקשת העלימה לו את המפתחות) והמשיב היה אמור להשתמש ברכב (ביום בו נהג להשתמש בו) סירבה המבקשת, במשך זמן ממושך, לתת למשיב את המפתחות שברשותה.
בהקלטות נשמע המשיב מבקש באדיבות את מפתחות המכונית הרזרביים והמבקשת חוזרת על כך שאלה המפתחות שלה ואינה מוכנה למסור לו אותם. ניכר היה שניתן היה לפתור עניין זה בקלות והמבקשת התעקשה במשך זמן ממושך לא למסור למשיב את המפתחות על אף שלא הועלתה טענה שהיא מסרבת לעשות כן משום שהיא זקוקה למכונית בעצמה.
היה מקרה בו הזעיקה המבקשת את משטרת ישראל לבית, לאחר שהמשיב לקח את בנם המשותף של בני הזוג לטיול אופניים, בסמוך לפני תחילת הלימודים בבית הספר, בניגוד לדעתה של המבקשת. המבקשת טענה שמטרת הזעקת המשטרה הייתה “שהשוטר יגיד לו לדבר אלי יפה.. ולהזהיר אותו שיתחיל להקשיב לי קצת…” המבקשת אישרה שלא התלוננה על כך שהמשיב איים עליה.
המבקשת הודתה שבמהלך החודשיים האחרונים פגעה בפרטיותו של המשיב בכך שחיטטה במכשיר הטלפון שלו ולטענתה מצאה בו הודעה.
שוכנעתי שהמשיבה שבה וכיבתה למשיב את האור בחדר, שלא בשעות הלילה המאוחרות אלא בשעות מוקדמות יחסית (ראו סעיפים 12 ו – 21 לתצהיר המשיב).
שמעתי בהקלטה את המבקשת שרה ומזמזמת לעצמה גם במהלך אירועים מתוחים בין הצדדים. המשיב הצהיר שהמבקשת עשתה זאת בקול רם ובצמוד אליו, שעה שישב וניסה להתרכז במחשב (סעיף 21 לתצהירו). המשיב לא נחקר על כך ויש לקבל את דבריו.
המשיב טען שהמבקשת הפרה הסכמה שהושגה ביניהם לפיה כספים שהיו אמורים להתקבל בגין מכירת נכס מקרקעין, הרשום על שם המבקשת, היו אמורים להיות מופקדים בנאמנות. המבקשת לא חלקה על העובדה שהיו דיבורים על כך אך לדבריה אמרה שתחשוב על כך “והדבר לא התממש”. אף כי הדיון בבקשה לצו הגנה אינו אמור לעסוק בענייני רכוש הרי שלמחלוקות כספיות קיימת במקרים רבים השפעה על התנהגותם של הצדדים הנצים. במקרה דנן, הודתה המבקשת שהציעה שהכסף יופקד בקופת הגמ”ח המרכזית וכי בסופו של דבר הגיע לכספת של אמה. אין ספק שעובדה זו ליבתה את האווירה והגבירה את כעסו של המשיב.
המבקשת הייתה מודעת לכך שמעשיה והתנהגותה גורמים למשיב להתרגז והיא שבה ואתגרה אותו. במקום לנסות להרגיע את האווירה בבית נמשכו הפעולות הפרובוקטיביות והקנטרניות.
שוכנעתי מרצינות כוונותיו של המשיב לסייע לילדים בלימודיהם. אין כל סיבה לסבור שהמבקשת אינה מעוניינת בהשגת אותה מטרה, עם זאת כאשר שני ההורים עומדים מעל ראשו של בנם וכל אחד מנסה להרביץ בו תורה, דומה הדבר למספר טבחים המקדיחים את התבשיל.
המסקנה היא שהתנהגותו של המשיב בימים הסמוכים להגשת הבקשה אמנם הפריעה למבקשת לנהל את חייה בצורה סבירה ותקינה, עם זאת התנהגותו של המשיב הושפעה מהתנהגותה הפרובוקטיבית של המבקשת, אשר מטבע הדברים דאגה שלא להציג תיעוד מהם.
במאמר מוסגר אציין שייתכן שגם תיעוד יומיומי של אירועים בדירת המגורים, לרבות בחדר השינה, עשוי להצדיק בתנאים מסוימים שימוש בסעיף 3(3) לחוק כנגד הגורם המתעד.
נראה שהרחקת המשיב מדירת המגורים למשך מספר ימים על ידי משטרת ישראל ולאחר מכן על ידי בית משפט (לאחר הדיון במעמד צד אחד) זה די בהם כדי להרתיע את המשיב מפני התנהגויות פוגעניות בעתיד וניתן להסתפק בכך. במיוחד אמורים הדברים לאחר ששוכנעתי שהמשיב אישר כי לא התייחס אל המבקשת יפה (עמ’ 9, שורה 30). עוד אוסיף שהתנהגותו של המשיב, שאין להצדיק אותה, התרחשה ברגעים של כעס, כאשר המשיב חש שעולמו חרב עליו או במילותיו הוא “באותו רגע שהעולם נפל עלי”, “השמים נפלו עלי”. ניכר שהמשיב מבין כי נהג בדרך לא ראויה בקטנוניות ובדיון חזר על כך שבמצב שנוצר הוא בחר להתנהג “כמבוגר אחראי”.
בטרם אסכם מצאתי לנכון לצטט מדברי עמיתי כב’ השופט (בתוארו אז) ב.צ. גרינברגר בתמ”ש 1031/99 פלונים נ’ אלמוני (12.12.99) אשר למרות הזמן הרב שחלף מאז נכתבו מתאימים ככפפה ליד במקרה דנן:
“לא מצאתי כי העובדות של המקרה שבפנינו ממלאים את התנאים של סעיפי החוק האלו. לא היו מעשים אלימים ממש, ואף לא שוכנעתי כי היו איומים למעשים אלימים שיש להתייחס אליהם ליותר מאשר פליטות פה ‘בעידנא דריתחא’. מטבע הדברים, כאשר קיים סכסוך דוגמת הסכסוך שלפנינו שמביא למשבר בחיי בני הזוג, ובפרט כאשר מתנהלים הליכים משפטיים בין בני הזוג. ההימצאות והשהות של בן הזוג בחברת בן הזוג השני הופכת לבלתי נסבלת. כל אירוע, כל מילה או טענה שנאמרת על ידי מי מהצדדים, כל פעולה שעושה מי מהצדדים מתפרשת לעתים על ידי אחד מבני הזוג כהתנהגות ‘מאיימת’ שגורמת לשיבוש אורחות חיים בבית אשר אינה מאפשרת ניהול אורח חיים תקין וסביר של בן הזוג הנפגע. ברם, הגם שקיים מתח רב במשפחה, וסביר אף להניח כי מפלס המתח יעלה אם יחזור המשיב הביתה, הרי שהחוק למניעת אלימות במשפחה אינו מיועד למניעת כל סוגי המתח שהינן מנת חלקם של משפחות בפירוק. העובדה שבני הזוג הינם מסוכסכים, שהם רבים ואף צועקים, או מתבטאים קשות אחד נגד השני, והעובדה שתופעות אלו אף משפיעות לרעה באופן הקשה ביותר בשלוותן הנפשית של בני הזוג אין בכל אלה כדי להוות עילה להתערבותו של בית המשפט במתן צו הגנה, תופעות מהסוג הזה מצערות כמובן, ומוטב היה אם בני הזוג היו נוקטים בצעדים קונסטרוקטיביים לקראת פירוד סופי, וכך להפסיק את ההשפעה ההרסנית גם על בני הזוג עצמם וגם על ילדיהם, של המשך המתחים שביניהם, אבל לא למניעת תופעות מהסוג הזה בא סעיף 3(3) לחוק, אם כך פני הדברים הרי שכל אימת שיתפרץ סכסוך בין בני הזוג, שמטבע הדברים נוצר בעקבותיו אי נעימות, מתחים ואף סבל פסיכולוגי מעצם קיומו של הסכסוך, הרי שניתן היה לצפות שהחוק יאפשר למי מבין הצדדים להוציא את השני מהבית על מנת ‘להרגיע את הרוחות’ וברור כי תוצאה כזו הינה אבסורדית בעליל.
רק במקרים חריגים ביותר, שלא הסכסוך עצמו הוא אשר מביא להפרעה בחייהם התקינים של בני המשפחה, אלא התנהגותו של אחד מהצדדים, המתעלל בבני משפחה אחרים או מתנהג באופן חריג וקיצוני (ודוק: באופן החורג מהתנהגותם של בני הזוג הרבים שנמצאים אף הם בסכסוכים ומתחים) באופן שהתנהגותו זו היא אשר מונעת ניהול חיים תקינים”.
המבקשת הודתה שהמשיב לא תקף אותה ולא נטען כי איים עליה. חלקה של המבקשת בפגיעה בחיים הסבירים והתקינים של בני המשפחה לא נפל מחלקו של המשיב. על שני הצדדים לנהוג כמבוגרים אחראיים ולאפשר לכל אחד מהם ולילדיהם תנאי חיים סבירים ורגועים עד למציאת פתרון למחלוקות שביניהם.
לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים הגעתי למסקנה שיש לבטל את הצו הזמני שניתן ולאפשר למשיב לחזור ולהתגורר בדירת המגורים לאלתר.
במהלך הטיפול בבקשה שוכנעתי שהילדים נמצאים בתווך בין ההורים הנצים, כאשר כל אחד מההורים מנסה למשוך אותם למחנהו והדבר גורם להם סבל ונזקים. הואיל וכפי הנראה לא יהיה מנוס מהפרדת כוחות בין הצדדים מוטב ששני הצדדים יחפשו דרך מתאימה, בין משפטית, בין גישורית ובין טיפולית לשם מציאת פתרון. צווי הגנה לא נועדו לתכלית זו.
ניתן בזה צו לתסקיר עו”ס לסדרי דין בו תבחנה השפעות הסכסוך על ילדי בני הזוג ותוצענה הצעות לעתיד. התסקיר יוגש בתוך 45 ימים.
בשל תוצאות ההליך כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.
המזכירות תואיל לסגור את התיק.
ניתן לפרסם את פסק הדין לאחר הסרת שמות הצדדים ופרטי זיהוי ובתיקוני נוסח קלים לפי הצורך.
ניתן היום, כד’ באייר התשפ”ג, 15 במאי 2023, בהעדר הצדדים.
שלמה אלבז, שופט עמית
