בפני
כבוד השופט ניר זיתוני
בענין ילדי הצדדים : 1. הבן הבכור , יליד 2004
2. הבן השני , יליד 2006
3. הבן השלישי , יליד 2013
4. הבן הצעיר , יליד 2017
המבקשת / התובעת
האם
באמצעות ב”כ עו”ד יוסף גביזון
נגד
הנתבע / המשיב
האב
באמצעות ב”כ עוה”ד דורית ענבר סברדליק ושמעון פרץ
החלטה
עניינה של החלטה זו, בקשה לפסיקת מזונות זמניים שהגישה המבקשת (להלן: “האם”) כנגד המשיב (להלן: “האב”) שבמסגרתה עתרה לחיובו במזונות ילדיהם המשותפים (להלן: ” הילדים”).
רקע עובדתי בקצרה:
הצדדים יהודים נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2003 . מנישואי הצדדים נולדו הילדים כמפורט לעיל. יחסי הצדדים עלו על שרטון.
ביום 4.1.2022 הגישה האם תביעת מזונות ומדור. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה בקשה לפסיקת מזונות זמניים. ביום 20.1.2022 ניתנה החלטתי בבקשת האם לפסיקת מזונות זמניים, במסגרתה נקבע כי על האב לשאת במזונות הזמניים של הקטינים בסך 103,829 ₪ : 15,255 ₪ עבור הבן הבכור , 21,690 ₪ עבור הבן השני , 19,470 ₪ עבור הבן השלישי ו 12,635 ₪ עבור הבן הצעיר בנוסף לדמי מדור והוצאות אחזקת מדור בסך של 34,779 ₪ וזאת החל מיום 4.1.2022.
ביום 4.2.2022 הגיש הנתבע בקשה דחופה לביטול החלטה מיום 4.1.2022. לאחר שהוגשו תגובות מטעם הצדדים, ביום 22.3.2022 ניתנה החלטתי שבמסגרתה הוריתי על דחיית בקשת האב. ביום 1.5.2022 הגיש האב בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 4.2.2022 וזאת במסגרת רמ”ש 692-05-22.
ביום 31.5.2022 ניתנה החלטת כב’ השופט סארי ג’יוסי שבה נקבע :”לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע/קציבת מזונות זמניים וכן בתשובת המשיבה, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה באופן חלקי כך שהמזונות הזמניים שישולמו יופחתו לכדי 45,000 ₪ לחודש, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, עיכוב הביצוע הוא ממועד מתן ההחלטה ובכפוף להפקדת יתרת הסכום על פי ההחלטה קמא בקופת בית משפט”.
ביום 2.8.2022 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. במעמד הדיון הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה לפיהן ” מבלי שאף צד מודה בטענות משנהו, תוך שכל צד שומר על כל טענותיו וזכויותיו מכל מין וסוג שהוא, בפרט לעניין המזנות כולל מזונות זמניים, אנו מסכימים לקבל את הסכמת בית המשפט לפיה בית המשפט קמא יקיים דיון לגבי המזונות הזמניים …”.
בזיקה להחלטת ערכאת הערעור, נקבע דיון בבקשת האם ליום 29.9.2022. ביום 15.9.2022 הגיש האב תגובה לבקשת האם לפסיקת מזונות זמניים. ביום 25.9.2022 הגישה האם תשובה לתגובת האב. ביום 29.9.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים שבמהלכו נחקרו הצדדים וכן העדה רו”ח ל’וניתן צו להגשת סיכומים. קדם לדיון הפורמלי , דיון לא פורמלי ממושך במסגרתו שמעתי באריכות את הצדדים ובאי כוחם וניסיתי להביאם להסכמה , לא הצלחה .
למען שלמות התמונה העובדתית יצוין כי ביום 1.6.2003 חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון בין בני זוג אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט וזאת במסגרת תמ”ש 7240/03 ( להלן : “הסכם ממון”).
סיכומי האם הוגשו ביום 18.10.22 וסיכומי האב הוגשו ביום 25.10.22 . מכאן, נדרשת הכרעתי.
טענות הצדדים
טענות האם
מדובר במשפחה המשתייכת לקצהו של האלפיון העליון – גרה באחוזה נטול משכנתא ששוויה מעל 20 מיליון ₪ , כאשר ההורים נוסעים על רכבי פאר ששוויים מאות אלפי ₪ . ילדי הצדדים התרגלו לרמת חיים הכוללת שיעורי העשרה , מספר חוגים בעלות גבוהה , מסעדות יוקרה , בגדי מותגים , טיסות לחו”ל במחלקה ראשונה , מטפלת צמודה , מוניות ספיישל לכל יעד ועוד . לכן ההוצאות השוטפות הגיעו ל 100 אש”ח ואף למעלה מכך עד פרוץ המשבר . רק הוצאות אחזקת האחוזה עולות על 26 אש”ח בחודש . המשפחה מחזיקה בנדל”ן רב ובמניות של חברות רבות . עקב ניהול כלכלי מורכב הקשור לחברות הקונצרן הוחלט כי כל משפחה תפתח חברה אליה יזרים הקונצרן סכום קבוע לצרכי המשפחה . כך הוקמה חברת( להלן “החברה” ) . לחברה הוזרם מדי חודש 702 אש”ח ממנו נוהלה כלכלת הבית . כל אחד מהצדדים משך לצרכיו האישיים . האב משך 60 אש”ח ומע”מ . האם משכה 40 אש”ח ומע”מ והאב הוסיף לה מחשבונו עוד 30 אש”ח . העברה זו הופסקה עם פרוץ הסכסוך כמצור כלכלי ואמצעי להפעלת לחץ להתפשר . משחקי מס , תכנוני מס , שימוש בכרטיסי אשראי של חברות הקונצרן להוצאות משפחתיות ופרטיות , הם המאפשרים לאב לקיים את רמת חייו הנוכחית . האם סגרה עסק מצליח כדי לעבור מהצפון ל. בתי המשפט לא התעלמו מרמת החיים לה הורגלו הילדים ערב הפירוד בעת פסיקת מזונות ילדים . הפנייה לגב’ ל’ היתה כאשר לא היו הליכים משפטיים בין הצדדים ולכן הטבלה שערכה גב’ ל’ , על בסיס דיווחי האם , משקפת את הוצאות התא המשפחתי . מדובר במעין הודאת בעל דין שכן רו”ח ל’ היא שלוחה של האב . האב אישר בחקירתו כי אין לו מושג מהי ההוצאות החודשית של המשפחה אך הסכים להודות בהוצאה של 40 עד 45 אש”ח בבזבוזים . האב בחר לא לנקוב במסגרת כתבי הטענות בהוצאות המשפחה כיוון שידע כי בהתאם להסכם הממון עליו לדאוג למדור וכלכלה לאישה ולילדים בהתאם לרמת החיים הנהוגה . בשל השימוש בכרטיסי אשראי של החברות , מרבית הקבלות מצויות בידי האב או מי מטעמו ולא בידי האם . הודאת האב כי שילם הוצאות במישרין מהווה למעשה “הודאה והדחה” לגבי גובה הוצאות הילדים . לא בכדי סירב ב”כ האב לבקשת בית המשפט בגמר הדיון כי יוגשו תדפיסי כרטיסי אשראי ע”י הצדדים. בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי נאלצה האם לצמצם מאד את הוצאות הבית והילדים ולכן לא שילמה מספר חודשים את הוצאות הבית לרבות גינון ואחזקת בריכה . הגעת המנקה צומצמה . המטפלת איננה והוחלפה בשירותי שמרטפות . כך נפגעה משמעותית רמת החיים של האם והילדים . האב הודה כי נתן לכל אחד מהילדים הגדולים כרטיס אשראי , כאשר כל ילד מוציא כ 3,500 ₪ לחודש . האב “קונה” את הילדים באמצעים חומריים , דוגמת רכב טסלה חדש אותו רכש לבן הגדול . כיוון שהאב נמנע מלשחק בקלפים פתוחים כמצוות הלכת עמיצור יתקשה בית המשפט לאמוד את הכנסתו מכל מקור שהוא . לכן יש לזקוף לחובתו את הכלל בדבר הימנעות מהבאת ראיה . האם נאלצה למשוך 750 אש”ח מהחברה לאחר שראתה כי הקונצרן הפסיק להעביר לה כספים כפי שהורגלה . במקביל האב משך 1.35 מיליון ₪ לחשבונו הפרטי ופתח את חברה הנושאת את שמו . בחקירתו אישר כי ההכנסה החודשית של החברה בסך 702 אש”ח הועברה במלואה לחברה הנושאת את שמו . רק בחודש 1.22נכנסו לחשבון האב 6,619,833 ₪ . בחודש 2.22 הועברו לחשבון 389,059 ₪ ובחודש 3.22 383,649 ₪ . למרות עיקולים שהוטלו , בחינת ההפקדות לחשבון בחודשים 1-5.22 מלמדת על הכנסה חודשית ממוצעת של 1,621,513 ₪ לחודש . סכום זה לא כולל הכנסות החברה הנושאת את שמו של האב , דיבידנדים מחברות שונות , רווחים מעסקאות נדל”ן ומניות . האב הוא הרוח החיה מאחורי קונצרן החברות שבבעלות אביו ולכן יש לו כושר השתכרות של מיליוני שקלים כאשר החברות מרוויחות עשרות מיליוני שקלים בשנה.
לאם שכר חודשי ממוצע של 40 אש”ח בתוספת מע”מ ברוטו אך מקור פרנסתה תלוי באב , שהוא המנכ”ל על הנייר של החברה , אותה מנהלת בפועל האם . האב לא מתמיד בזמני השהות שקבעו הצדדים . למעט הפחתת “דמי טיפול” בזמנים בהם שוהה האב עם הילדים , אין שינוי בהוצאות הילדים בעת שהותם עם האב . הכלל לפיו מזונות הילדים נקבעים לפי צרכי הילדים ולא לפי עושרו של האב אינו נוקשה . אם האב אמיד יש לחייבו מדין צדקה . כך לא תפגע כלכלת הילדים , כל עוד האב יכול לספק צרכים אלה . כיוון שיחס ההכנסות הוא 1-23 לטובת האב , הסדרי השהות מצומצמים והאב התחייב לשמור על רמת החיים של האם והילדים כפי שהורגלו , יש לחייב את האב לשאת במלוא צרכי הילדים . הבן הבכור לומד בכיתה י”ב ולכן אין כל שינוי בעקבות הגעתו לגיל 18. לכן מבוקש לפסוק מזונות בסך של 103,829 ₪ לחודש כפי שנפסק בהחלטה מיום 20.1.22 . מדובר בסכום זניח עבור האב שימנע מהקטינים לעג ובושה אל מול חבריהם מהאלפיון העליון.
טענות האב
כיוון שהבן הבכור הגיע לגיל 18 אין לחייב את האב במזונותיו או לפחות לחייב את שני הוריו בסכום סביר עד סיום כתה י”ב . יש לגנות את ניסיון האם להטעות את בית המשפט כאשר שיוותה לבקשתה למזונות זמניים מצג שווא של דחיפות ולא סיפרה כי יש בחשבונה מאות אלפי ₪ . האם לא הוכיחה את הסכומים המנופחים אותם תבעה והגיעה לא מוכנה לחקירתה לפי דבריה שלה . הימנעות האם מהצגת ראיות הובהרה לאחר שעיון בדפי חשבון הבנק שלה גילה הוצאות בסכום ממוצע של כ 40 אש”ח לחודש הכולל גם את הוצאותיה שלה . הטבלה עליה מבוססת הבקשה נסתרה בתצהירה של רו”ח ל’ ובעדותה , שלא נסתרה . במייל מיום 26.4.20 ( נספח ז’ לתגובת האב ) טענה האם עצמה להוצאות בסך של 76 אש”ח . כיוון שהאם העריכה הוצאותיה בתביעתה למזונות אישה ב 40 אש”ח , לשיטתה של האם , הוצאות הקטינים אינן עולות על 36 אש”ח . האם אישרה בחקירתה כי היא מספקת את כל צרכי הקטינים . לאחר 10 חודשים בהם האם לא קיבלה מזונות נותרו בחשבונה יתרות זכות בלתי נתפסות ולא בור של כמיליון ₪ . לאחר שהאב שילם ביום 28.4.22 מזונות בסכום מרוכז של 400 אש”ח , נותר חשבון האם עד חודש 8.22 ביתרת זכות שלא ירדה מ 400 אש”ח . הדבר מלמד כי האם לא מוציאה את הסכומים להם היא טוענת ואותם לא הוכיחה . כיוון שהאם לא הוכיחה את ההוצאות יש להשתמש בחזקה המשפטית ולהעריך את צרכי כל קטין בסך של 2,500 ₪ .
לאחר הגשת התביעה ההכנסות של האם מהחברה בה היא עובדת עלו באופן דרמטי לממוצע של 79,309 ₪ , שהוא למעלה מפי שלוש מהסכום לו טענה בכתב התביעה .האם הודתה בקולה , בהתפרצות לדיון , כי הכנסתה הינה 70 אש”ח לחודש . מהראיות עולה כי הכנסות הצדדים לפחות שוות . הסכום של 702 אש”ח לחודש משולם לחברה ומשמש את החברה כדי לשלם למוסדות , משכורות , תפעול ומיסים . לכן סכום זה אינו רלוונטי להכנסות האב . הכספים שקיבל האב מהוריו אינם רלוונטיים , שכן אלו נועדו לאפשר לו לרכוש דירה לאחר שנאלץ לעזוב את הבית המשותף . לפי בע”מ 919/15בגילאים 6-18 חבות ההורים במזונות ילדיהם הינה שווה . יש לדחות את הטענה לפיה האב חייב לבדו במזונות הילדים לפי הסכם הממון . לא הוגשה תביעה לאכיפת הסכם הממון כהסכם מזונות . הסכם הממון אושר לפני שמי מהילדים נולד . הסכם הממון נערך בשנת 2003 כאשר המצב המשפטי היה שונה . ההסכם לא נקב בסכומים , אלא קבע עקרונות , שאותם יש לבחון בשום שכל ולפי ראיות בדבר הצרכים הריאליים . האב דואג לכלכלה ומדור של הקטינים כאשר הקטינים אצלו . לכל היותר יש לחייב את האב במחצית הוצאות המדור . האם הודתה בכך בס’ 31 לכתב התביעה . האב לא התחייב בהסכם לשאת לבדו בהוצאות הנלוות של הילדים . האם הגישה תביעת גירושין , אך היא מסרבת להתגרש למרות שהודתה שיש לה בן זוג אחר . האב הצהיר כי הוא מוכן לחלוק עם האם בחלקים שווים את כל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין . לכן האם תישאר עם רכוש רב שיאפשר לה לרכוש מדור ולהשתתף בהוצאות הקטינים . האב דאג לאם למקום עבודה . פסיקת בית המשפט צריכה לראות את סיום הסכסוך ולאפשר לצדדים לנהל מו”מ הוגן להסכם כולל . לכן מבוקש לדחות את הבקשה למזונות זמניים ולחילופין לחייב את האם להשתתף במזונות הקטינים . יש לקבוע כי תוקף ההחלטה הוא ממועד הגשת התביעה כך שהאם תחויב להשיב מזונות שקיבלה ביתר לפי ההחלטה הראשונה . כמו כן , מבוקש לחייב את האם בהוצאות ריאליות .
דיון והכרעה
סעיף 4.8 להסכם הממון, מעגן ומסדיר את סוגיית דמי המזונות. הסעיף קובע כדלקמן :” על אף האמור בהסכם, במקרה של גירושין מתחייב האיש לדאוג למדור וכלכלה לאישה ולילדים המשותפים של הצדדים מנישואיהם (ובלבד שישנם ילדים כאמור) וזאת בהתאם לרמת החיים שהיתה נהוגה ע”י הצדדים עובר לגירושין…” [ראה סע’ 4.8 בעמ’ 4 להסכם הממון שצורף כנספח א’ לבקשת האם לפסיקת מזונות זמניים].
מכאן נדרשת ההכרעה בשתי שאלות מרכזיות ? השאלה הראשונה, מהי הפרשנות הנכונה למונח “לדאוג” והאם יש מקום לקבוע כי מי שחייב בתשלום דמי המזונות הוא אך ורק האב, וזאת ללא כל השתתפות מצדה של האם או שגם האם מחויבת להשתתף בנטל דמי המזונות? והשנייה, מהי רמת החיים שהייתה נהוגה עובר לגירושין שעל פיה יש לקבוע את גובה החיוב?
אקדים ואבהיר בזאת כי ההכרעה הסופית בשאלת הפעלתו , החלתו ופרשנותו של סעיף 4.8 להסכם הממון, תתברר במסגרת פסק הדין וזאת לאחר שתונח בפני בית המשפט מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית לרבות הנוגעת לכוונת הצדדים, אומד דעת הצדדים וכו’. לעת הזו ונוכח השלב שבו אנו נמצאים, במסגרת ההחלטה שעניינה מזונות זמניים אני קובע כי יש לפעול ברוח הדברים העולים מהסכם הממון כלשונו . כך לעת הזו, יש להטיל את החיוב בדמי המזונות על האב וזאת מבלי שהאם תשתתף בנטל המזונות והכל תוך כדי שמירה על רמת החיים של הילדים שהייתה נהוגה עובר לגירושין. מובהר בזאת, כי אין באמור לעיל, בכדי להביע עמדה או לקבוע מסמרות בחיובו של האב במלוא הצרכים ובאי השתתפותה של האם בנטל המזונות ובדרך קביעת החיוב שכן מסקנה לכאורית זו יכולה להשתנות בהמשך ההליך.
אינני מתעלם מטענות האב לפיהן האם לא הגישה תביעה לאכיפת הסכם. עם זאת אינני סבור כי יש מקום לקבל טענות אלו. ככלל, כל עוד לא בוטל ההסכם שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין אזי יש לראות באותו הסכם כהסכם שהוא מחייב ותקף אלא אם כן ניתן פסק דין המבטל את ההסכם שאושר. באשר לטענות האב בכל הנוגע למועד עריכת ההסכם עוד לפני לפסיקת בע”מ 919/15, יצוין כי האב לא טרח להגיש תביעה לביטול הסכם הממון. מכל מקום וכפי שהבהרתי לעיל, טענות הצדדים בעניין זה תוכרענה במסגרת פסק הדין.
יש לזכור גם כי עסקינן בהחלטה למזונות זמניים, כאשר בעניין זה קבע כב’ השופט שרעבי ברמ”ש (חיפה) 41433-04-18 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] כי ההחלטה למזונות זמניים מבוססת על תמונה חלקית ועל ממצאים עובדתיים חלקיים וכי אין המדובר בהחלטה סופית : ” … דברים אלה מבטאים את המעבר מהכרעה שהיא בגדר “סיוע ראשוני”, מזונות זמניים, להכרעה שהיא תולדה של בירור עובדתי מקיף – מזונות קבועים במסגרת פסק דין….”. [ ההדגשה אינה במקור – ניר זיתוני ].
צרכים / הוצאות הקטינים / רמת החיים שהייה נהוגה עובר לגירושין
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפני ועל סמך התשתית העובדתית שהונחה בפני לעת הזו ולאחר שעיינתי באסמכתאות שצירפה האם, אני מעמיד ומעריך את צרכי הילדים לרבות על דרך האומדנא, ע”ס של 63,000 ₪ כולל הוצאות מדור.
כאן המקום להדגיש כי אכן צדק ב”כ האם, אין המדובר במקרה קלאסי ורגיל. אין ספק כי מהתיאור שהציגו הצדדים בפני בכל הנוגע להיקף הפעילות הכלכלית והעסקית של הצדדים, ניהול והקמת מספר רב של חברות, היקף הסכומים הן הנקובים בחשבוניות מס והן המופיעים במסמכים הבנקאיים, שווי וטיב המתנות שהועברו למי מהצדדים, הנכסים הנאמדים במאות אלפי ואף לעיתים במיליוני שקלים, ההוצאות הנטענות שחלקן נתמך באסמכתאות רלוונטיות ועל פי הצהרות האב בכל הנוגע לרמת החיים הגבוהה שבה חיו הצדדים, הרושם המתקבל הוא רמת החיים שבה חיו ילדי הצדדים הייתה גבוהה, שאינה זהה ואף אינה דומה לרמת החיים הממוצעת של ילדים אחרים.
חיזוק לאמור לעיל, ניתן למצוא בכתב ההגנה שהוגש מטעם האב עת ציין בסעיף 18 ” …(ודוק היות שהנתבע הגיע מלכתחילה ממשפחה עתירת ממון, היה ברור וידוע מראשית הדרך כי הצדדים יחיו ברמת חיים גבוהה).” [ ראה סע’ 18 בעמ’ 4 לכתב ההגנה]. עוד נטען ” בנוסף ולשם האיזון המפורט לעיל, התחייב הנתבע לשלם דמי מזונות ההולמים את רמת החיים של המשפחה, תוך שאת רכיב המדור אמור הנתבע לכסות ע”י מסירת דירה בהתאם לרמת החיים, ובנוסף לשלם דמי מזונות שוטפים ראויים….” [ סע’ 19 בעמ’ 4 לכתב ההגנה]. באשר לרכיב המדור נטען כי ” בנסיבות אלה ברי ( לצורך קיום הסכם הממון), כי ההתחייבות לדאוג לתובעת לדירה מכסה את רכיב המדור (כולל אחזקתו), אחרת אנו מצויים בכפל פיצול בלתי סביר, וכל שיוצר הינו פסיקת מזונות סבירים, המתחשבים בהכנסות והנכסים של שני הצדדים …” [ סע’ 20 בעמ’ 4 לכתב ההגנה].
לטענת האם, ההוצאות השוטפות של המשפחה נאמדות, מידי חודש בחודשו, בעשרות אלפי שקלים המגיעים לסך של 100,000 ₪ ואף למעלה מכך. כך לפחות היה טרם המשבר בחיי הצדדים, וזו רמת החיים לה רגילים הקטינים [סע’ 5 לסיכומי האם] עוד נטען כי רק בגין אחזקת אחוזת המשפחה, משלמת המשפחה סכום של למעלה מ- 26,000 ₪ מידי חודש – לא כולל משכנתא (מאחר וכאמור אין משכנתא) אשר כוללים בין היתר, ארנונה, אגרת מים וביוב, אגרת יישוב, חשמל, אחזקת הבריכה, גנן, ביטוחים, ניקיון ועוד [ סע’ 6 לסיכומים].
האם מתבססת על פירוט ההוצאות כאמור בתוכנית / תחשיב שהכינה לדבריה הגב’ ל’, אשר שימשה באותה העת כרו”ח של עסקיו של אביו של האב [סע’ 17-20 לסיכומים]. עיון בחישוב שערכה הגב’ ל’ מלמד וכפי שצוין בכתב התביעה, הוצאותיהם השוטפות של הילדים עומדות על סך של 69,050 ₪ בחודש, והוצאות אחזקת המדור הינן בסך 34,779 ₪ בחודש ובסה”כ 103,829 ₪ [סע’ 27-29 לכתב התביעה].
צרכי הבן הבכור , לטענת האם, הוצאות הילד שהן תלויות שהות עומדות ע”ס של 3,300 ₪ ואילו הוצאות הילד שאינן תלויות שהות עומדות ע”ס של 12,655 ש”ח ובסה”כ כלל ההוצאות של הילד הבכור עומדות ע”ס של 15,955 ₪. עיינתי באסמכתאות שצירפה האם אודות הוצאות כלכלה והיגיינה שצורפו כנספח כנספי א’1 לגילוי מסמכים שהוגשה מטעם האם אך לא ניתן ללמוד מהאסמכתאות שצורפו, מה היו החיובים עבור כל ילד ולכן הקביעה בדבר ההוצאות השוטפות הינה קביעה ממוצעת עבור כל אחד מהילדים. מכאן, הן על בסיס הקבלות / פירוט החיובים שצירפה האם והן על דרך האומדנא אני קובע כי סה”כ ההוצאות עבור כל אחד מהילדים לרבות עבור הילד הבכור עומד ע”ס של כ 3,500 ₪.
לגבי שאר ההוצאות, האם צירפה חשבונית המלמדת כי העלות עבור ייעוץ עבור הבן הבכור כולל מע”מ עמדה ע”ס של כ 1,300 ₪ כאשר החשבונית שצורפה היא מחודש 9/22. לגבי יתר ההוצאות לא צורפו ראיות.עם זאת, בשים לב לרמת החיים שאליה הורגלו ילדי הצדדים, על פי ניסיון החיים של השופט היושב בדין ועל דרך האומדנא, אני קובע כי סה”כ ההוצאות האחרות עומדות ע”ס של 6,000 ₪. על כן, בסה”כ ההוצאות החודשיות של הבן הבכור עומדות ע”ס של = 9,500 ₪.
צרכי הבן השני , נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני מעמיד את ההוצאות עבור כלכלה ע”ס של 3,500 ₪. לגבי שאר ההוצאות, על סמך המסמכים שהונחו בפני כגון הוצאות בגין שיעורים פרטיים שצירפה האם אני מעריך על דרך האומדנא את הוצאות הבן השני ע”ס של 7,000 ₪. מכאן, סה”כ הוצאות הבן השני עומדות ע”ס של כ 10,500 ₪.
צרכי הבן השלישי , לגבי הוצאות בגין כלכלה אני מעמיד הצרכים כפי שהסברתי לעיל ע”ס של 3,500 ₪. לגבי הוצאות בגין בייביסטר והמטפלת, עיינתי באסמכתאות. בעניין זה צירפה האם צילום מתנועות / העברות שבוצעו שבו מופיע עבור ” בייביסיטר – 370 ₪” בדף תנועה אחר הופיע ” בייביסיטר – 2,885 ₪, עוד הופיע ” רכיבה טיפולית – 1,500 ₪”. על סמך מסמכים אלה אני קובע כי סה”כ הוצאות הבן השלישי כולל מטפלות, עומדות ע”ס של 10,000 ₪ ובסה”כ הוצאות הבן השלישי עומדות ע”ס של 13,500 ₪.
צרכי הבן הצעיר, ההוצאות כפי שנקבע לעיל הוערכו ע”ס של 3,500 ₪. לגבי שאר ההוצאות, על סמך המסמכים שצירפה האם ועל דרך האומדנא אני מעריך את צרכי הבן הצעיר ע”ס של כ 5,000 ₪ ובסה”כ סך של 8,500 ₪.
. מכאן, אני קובע ומעריך את הצרכים כלהלן: עבור הבן הבכור ע”ס של 9,500 ₪, הבן השני ע”ס של 10,500 ₪, הבן השלישי ע”ס של 13,500 ₪ והבן הצעיר ע”ס של 8,500 ₪ ובסה”כ צרכי הילדים עומדים ע”ס של כ – 42,000 ₪ לא כולל הוצאות מדור.
אינני מתעלם מהחישוב שמיוחס לגב’ ל’ אך אינני סבור כי המדובר בחוות דעת מקצועית כטענת האם. דומני כי המדובר בחישוב טכני שמקורו באם . לענין זה נתתי את דעתי לתשובותיה של הגב’ ל’ עת הופנו אליה שאלות שנגעו לאופן עריכת החישוב כאשר בעניין זה העידה העדה ” בשאלה את עונה על התשובה, זה לא מתפקידי והם ביקשו ממני עזרה לעשות סדר בהוצאות המשפחתיות. זה באמת הייתה איזושהי בקשה לעזרה, נתתי סיוע, ביקשתי מהאם שתשלח לי את הקובץ עם כל הוצאות המשפחה, לא בדקתי את הקובץ, אני לא נדרשת לבדוק את הקובץ זה לא מתפקידי, זה רק סיוע שנתתי לעשות סדר טכני בהוצאות, חילקתי אותם לראשי פרקים, הוצאות משתנות והוצאות קבועות, אין שום שירות חשבונאי שאני צריכה לתת במסגרת התפקיד שלי בהקשר הזה” [ש’ 3-8 בעמ’ 12]. מכאן, האמור לעיל אינו מוביל בהכרח למסקנה כי הנתונים המוצגים בחישוב העדה הם משקפים נאמנה את הוצאות הילדים וזאת לאחר שנערכה בחינה מעמיקה ולאחר שהגב’ ל’ בדקה את ההוצאות על סמך אסמכתאות וקבלות . עוד אציין כי גב’ ל’ המתינה שעות ארוכות מחוץ לאולם לשמיעת עדותה מבלי להלין על כך . תשובותיה היו ענייניות ועדותה הותירה רושם חיובי .
לגבי צרכי / הוצאות הילדים, עמדתי על כך בהרחבה לעיל תוך התייחסות ובחינת המסמכים שצורפו מטעם הצדדים. בעניין כאן, אציין כי אינני מתעלם מהפסיקה אליה מפנה האב בסיכומיו כאמור בסעיף 24 לסיכומים. עם זאת, יש להביא בחשבון גם את הפסיקה שהפנתה אליה האם בסיכומים בכל הנוגע לצרכי ילדים שחיו ברמת חיים גבוהה. [ ראה והשווה : עמ”ש (חיפה) 41465-10-17 ש’ נ’ ש’ [פורסם במאגרים המקוונים]].
הוצאות מדור, עיינתי במסמכים שצירפה האם ועל בסיס אותם מסמכים אני מעמיד את הוצאות אחזקת המדור ע”ס של 21,000 ₪. האם צירפה דף חשבון בדבר החיוב עבור ארנונה והחברה לפיתוח ממנו עולה כי החיוב החודשי הינו כ 3,500 ₪ [ ראה נספח ד’ לתגובת האם]. חשמל, כפי שעולה מחשבוניות החיוב החודשי בממוצע עומד ע”ס של כ – 6,000 ₪ [ ראה נספח ד’ לתגובת האם וראה פירוט החשבוניות שצורפו לגילוי מסמכים מיום 15.9.2022]. לגבי הוצאת אחזקת ניקיון, האם צירפה חשבוניות מס מאת ס’ כאשר בגוף החשבוניות צוין אחזקת ניקיון, למשל עבור חודש 7/22 שילמה האם סך של כ 5,700 ₪, עבור חודש 08/22 שילמה האם סך של כ 4,500 ₪ .מכאן, אני קובע כי הוצאות בגין אחזקת ניקיון עומדות ע”ס של כ 5,000 ₪. הוצאות בגין אחזקת בריכות, האם צירפה חשבונית מאת י’ עבור החודשים 5/22-8/22, ההוצאות עמדו על סך של כ 5,500 ₪ כך שהעלות החודשית הממוצעת עומדת ע”ס של כ – 1,400 ₪, הוצאות בגין פלאפון כפי שעולה מחשבונית שצורפו עבור התקופה החל מ 16.5.2022 עד 15.6.2022 סה”כ החיוב החודשי – כ 400 ₪. בנוסף, לסכומים המפורטים לעיל, לגבי יתר הרכיבים שפורטו בטבלת האם ועל אף שלא צורפה כל אינדיקציה או הוכחה לכך, אני מעריך על דרך האומדנא וקובע הוצאות נוספות ע”ס של כ 4,000 ₪. מכאן, סה”כ הוצאות המדור עומדות ע”ס של 21,000 ₪ ובסה”כ הוצאות / צרכי הילדים כולל הוצאות המדור עומדות ע”ס של כ 63,000 ₪.
ראוי לציין כי בכתב ההגנה, צוין כי למעשה ההוצאות שהוא העביר לאם החל מחודש מאי 2021 שהן הוצאות הבית והקטינים בתשלום ישיר כך שהיקף התשלומים ששילם בגין רכיב זה עולים לכדי 60,000-70,000 ₪ בחודש [ סע’ 41 לכתב ההגנה]. סכומים אלה תואמים את הסכום שהתקבל לעיל.
מבלי לגרוע באמור לעיל, נוכח טענות האב בדבר חיוב האם בנטל דמי המזונות בשים לב לקיומן של הכנסות שוות, מצאתי לנכון לומר כמה דברים. אקדים ואומר כי הן בשים לב לזמני השהות המצומצמים של הילדים אצל האב בבית האב והן בשים לב לפער הניכר והמשמעותי הקיים בהכנסות הצדדים, המסקנה המתקבלת היא כי בנסיבות המקרה דנן, יש לחייב את האב בדמי המזונות , מבלי כל השתתפות מצדה של האם.
לא ניתן להתעלם כי רוב הנטל בגידול הילדים מוטל על האם וזאת בשים לב לזמני השהות המצומצמים של הילדים אצל האב. לא מצאתי כי בתיק הוגשה הודעה מוסכמת בכל הנוגע לקיום זמני שהות מוסכמים. עם זאת, הבאתי בחשבון כי האב לא התייחס בסיכומיו לחלוקה המוצגת בסיכומי האם בעניין זה על אף שהייתה התייחסות מפורשת לרכיבים אחרים כגון הכנסות וצרכי ילדים. מכאן ועל יסוד האמור לעיל, אני קובע כי זמני השהות המתקיימים הם בהתאם לזמני השהות המתוארים בסיכומי האם ואשר לפיהם, בכל יום שלישי בשבע מגיע האב אל בית המשפחה בבשעה 17:00 לן שם עם הילדים ומפזרם למסגרות בבוקר. בכל סוף שבוע שני אמור האב להגיע אל בית הצדדים ביום חמישי בשעה 17:00 ללון שם עם הילדים ביום חמישי ושישי ובמוצאי שבת לשוב אל דירתו השכורה ב. על יסוד החלוקה המוצגת לעיל, יש לקבוע כי זמני השהות של הילדים אצל האב בבית בו גר האב הינם מצומצמים.
כפי שהזכרתי לעיל, קיים פער משמעותי וניכר בהכנסות הצדדים. לגבי הכנסות האם, בבקשה לפסיקת מזונות זמניים שהגישה האם, נטען כי המבקשת משמשת כיום [נכון למועד הגשת הבקשה] כמנכל”ית ויו”ר דירקטוריון בחברה היא עובדת שהנה אחת מהחברות הבנות של החברה, שהיא חברה המצויה בבעלות משותפת של הצדדים. מעבודתה זו, משתכרת כ- 25,000 ₪ + מע”מ בחודש כנגד חשבונית [סע’ 38 לבקשה]. עוד צוין כי עד חודש 04/21 הועברו לאם דמי ניהול מהחברה הנאמדים בכ- 200,000 ₪. מכאן, אנו למדים כי לשיטתה של האם, הסכומים שהיא קיבלה ואשר לדבריה עומדים ע”ס של כ 200,000 ₪ הם כחלק מהכנסתה. מכאן, הבאתי בחשבון ההכנסה מדמי ניהול שהועברו לחשבון הבנק שלה ואשר כנגד אותם סכומים הוציאה האם חשבוניות מס.
האב צירף לבקשתו מיום 8.3.22 , כנספח ב’ חשבוניות שהוציאה האם והמופנות לבסכומים ע”ס של 35,100, 46,800, 58,500, 46,800. [ למשל חשבונית מס / קבלה מיום 110003 בסך של 58,500 ₪ כולל מע”מ בגין “דמי ניהול אפריל 2021, שם החברה “, חשבונית מס / קבלה מיום 8.4.2021 110002 בסך של 35,100 ₪ בגין “דמי ניהול מרץ 2021, שם החברה”, חשבונית מס / קבלה מיום 7.3.2021 מס’ 110001 בסך של 46,800 ₪ בגין ” דמי ניהול פברואר 2021, שם החברה” וחשבונית מס מיום 8.2.2021 מס’ 100009 בסך של 46,800 ₪ כולל מע”מ בגין “דמי ניהול ינואר 2021, שם החברה”. [ ראה גם פירוט החשבוניות שצורפו לתגובת האב מיום 15.9] על פי החשבוניות שצורפו, עולה כי בסה”כ הכנסת האם מהכנסות החברה מדמי ניהול הן ע”ס של 46,800 ₪ כולל מע”מ .
לגבי ניכויים וחיובים שיש לנכות כגון חיובי ביטוח לאומי, חיובי מס הכנסה, אינני מתעלם מהאישור שצירפה האם מטעמו של רו”ח נ’ . על פי האישור, יתרת הרווח החודשי בעסק לאחר תשלומי המסים הינו כ 29,000 ₪. מסך של 29,000 ₪ מנוכה סך של 5,200 ₪ בגין חוב ביטוח לאומי. בעניין החוב, נטען כי המדובר בחוב שנוצר בשנת 2021 במהלך החיים המשותפים. משהעביר האב את החשבון , נוצר לאם חוב למל”ל , אשר לשם הסדרתו הגיעה האם להסדר פריסת תשלומים. האם צירפה פירוט מהמוסד לביטוח לאומי אודות חיובים [ ראה נספח ח’ דוח חיובים ביטוח לאומי]. מכאן על בסיס הסכומים הנקובים במסמכים ובשלב זה ועל דרך האומדנא אני מעריך את ההוצאות החודשיות בסכום גלובאלי ע”ס של 10,000 ₪.
מכאן, סה”כ הכנסת האם עומדת ע”ס של כ 40,000+ 25,000 [ לא כולל מע”מ] בניכוי דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה ובסה”כ ע”ס של כ 55,000 ₪.
בס’ 13 לטופס הרצאת פרטים צוינו שני חשבונות בנק שבבעלות האם: חשבון עסקי הנושא את שם החברה בבנק מרכנתיל דיסקונט וחשבון פרטי ע”ש האם בבנק מרכנתיל . האם צירפה תדפיסי חשבון בנק שלה גם כנספח להודעתה מיום 22.9.2022. אבהיר כי פירוט התנועות / הזיכויים / ההפקדות / הניכויים שבוצעו בחשבון המשותף של הצדדים לא הבאתי בחשבון וזאת נוכח השלב בו מצוי בתיק כאשר טרם הונחה בפני בית המשפט תמונה מדויקת לגבי חלוקת הכספים ואופן ניהול וקבלת הכספים ואף טרם נערך בירור לעניין טיב ומהות אותם כספים שהועברו / הופקדו.
עם זאת, הפקדות / זיכויים שבוצעו בחשבון הבנק של האם, כן הבאתי בחשבון וזאת למעט העברות / זיכויים שהועברו / בוצעו מחברות כלשהן הקשורות לקבוצת. האמור לעיל נכון גם להעברות / זיכויים שבוצעו בחשבון הפרטי של האב מחברות השייכות לקבוצת.
לא נעלמו מעיני הסכומים הנקובים באישור שצירף האב לכתב ההגנה כנספח ד’, אישור רו”ח מיום 19.2.22 לפיו, האם קיבלה דמי ניהול בסך של 160 אש”ח והאב קיבל דמי ניהול בסך 660 אש”ח. עוד נכתב באותו אישור כי האם משכה 835 אש”ח לכיסוי הוצאות פרטיות והאב משך 435 אש”ח לכיסוי הוצאות פרטיות. נטען כי האם ביצעה משיכות אלה באופן חד צדדי תוך ניצול היותה מורשית חתימה ובעלת מחצית ממניות החברה [סע’ 2 להחלטה מיום 22.3.2022]. יצוין, כי טענות הצדדים בעניין משיכות חד צדדיות שאינן בגדר “דמי ניהול” ראויות להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת הבקשה דנן. מכאן, לא אביא בחשבון בשלב זה סכומים שהופקדו לחשבון המשותף של הצדדים . אין באמור לעיל, בכדי למנוע מלהביא סכומים אלה במסגרת פסק הדין וזאת כפי שהרחבתי לעיל.
זיכויים והפקדות שבוצעו בחשבון האם [ לא החשבון המשותף], למשל ראו תנועה מיום 15/5 ע”ס 71,000 ₪, תנועה מיום 1.9 ע”ס 52,200 ₪, תנועה מיום 5.9 ע”ס 30,000 ₪ [ ראו עמוד 16 לגילוי מסמכים]. על כן, משלא ניתן כל הסבר המניח את דעת לאותן העברות / הפקדות / זיכויים אני מביא סך זה במסגרת חישוב הכנסת האישה.
לגבי הכנסת האב, נטען כי האב משמש מנכ”ל בחברה הנ”ל של הצדדים, ומושך הימנה “משכורות” חודשיות הנעות בין 60,000 ₪-40,000 ₪ לחודש ברוטו. עוד נטען כי המשכורות נמשכות תחת עוסק מורשה של האב. לבקשה צורפו חשבוניות המעידות על הכנסות האב לאורך שנת 2021 [ ראה נספח א’ לבקשת האב מיום 8.3.2022]. עיון בחשבוניות מלמד כי הכנסתו ברוטו [ כולל מע”מ] הממוצעת עמדה ע”ס של 70,200 ₪ . עיון בתדפיסי חשבון הבנק הפרטיים אינו מלמד ואף אינו מחזק את טענות האב בעניין חיובי מע”מ ומס הכנסה. הפירוט המתייחס לניכויים מסוג זה מוצג בתדפיסי חשבון הבנק המשותף וכפי שהבהרתי לעיל, אין בשלב זה להתייחס לניכויים / הפקדות שבוצעו בחשבון זה. מכאן, אני מעריך את הכנסת האב ע”ס של 60,000 ₪. [ ראה דברי האב במהלך עדותו בעניין הכנסותיו [ש’ 16 בעמ’ 5]].
כאן המקום להדגיש כי מטעם האב צורף תדפיס חשבון בנק מבנק מרכנתיל , עיון בתדפיס מלמד כי לחשבון זה בוצעו העברות מחברת היזמות, למשל ראו תנועה מיום 9.3 ע”ס 70,200, תנועה מיום 28.2 ע”ס 70,200, תנועה מיום 27.2 ע”ס 50,000 ₪, תנועה מיום 4.2 ע”ס 50,000 ₪, תנועה מיום 23.2 ע”ס 25,000 ₪, תנועה מיום 15.2 ע”ס 148,026 תנועות מיום 26.1 ו 28.1 ע”ס של 1,503,883 ₪ ו 5,000,000 ₪ , תנועה 18.1 ע”ס 25,000 ₪ תנועה מיום 5.1 ע”ס 70,200 ₪ , תנועה מיום 15.12 והפקדת שיקים למשל תנועה מיום 28.3 ע”ס 20,833 ₪, תנועה מיום 28.2 ע”ס של 20,833 ₪, תנועה מיום 28.12 ע”ס 20,883 ₪ [ראה פירוט תנועות בנספח ב’]. על פי הסכומים המופיעים / הזיכויים / ההפקדות בתקופה שצורפה היו לאב הפקדות / זיכויים / פירעון צ’קים ע”ס של כ 800,000 ₪ וזאת לא כולל העברות שבוצעו מהאב ומחברת היזמות ולא כולל שתי העברות שבוצעו האחת בסך של 1,503,833 מיום 26.1. והעברה בסך של 5,000,000 מיום 30.1. בהעדר כל נימוק / הסבר המניח את הדעת לאותן העברות, למעט ההסבר שניתן לראשונה בסיכומים לפיו הסך של 5 מיליון ₪ ניתן במתנה כדי לרכוש בית , אזי בבואי להעריך את הכנסות הצדדים, הבאתי בחשבון אותן העברות.
בכל הנוגע להעברות שקיבל האב מהוריו [ש’ 7-8 בעמ’ 8], האב בעצמו אישר כי מטרת הכספים שהועברו לו הייתה לצורך רכישת נכסים / דירה. די בהצהרת האב בעניין זה כדי להצדיק להביא בחשבון את שווי אותם נכסים במסגרת הערכת הכנסות הצדדים. כמו כן, הבאתי בחשבון את הרכבים שבבעלות האב כאשר בבעלותו רכב יוקרה מסוג אאודי [ש’ 19 בעמ’ 8] מכאן, על יסוד כל האמור אני מעריך כי הכנסתו הממוצעת של האב מעבודתו בחברה שבבעלותו הינה סך 70,200 ₪ [ ברוטו ] ולא פחות מסך של 500,000 ₪ מכלל כל המקורות.
מכאן ועל יסוד על האמור לעיל, בשים לב פער בזמני השהות ובהכנסות הצדדים מכלל המקורות, אני קובע כי הקביעה בדבר חיוב האב ללא השתתפות האם בנטל דמי מזונות סבירה בנסיבות העניין , כך שעל האב להעביר לאם דמי מזונות ע”ס של 63,000 ₪.
המזונות ישולמו עד ה- 6 בכל חודש לידי האם בגין החודש השוטף. המזונות הם בנוסף לקצבת הילדים שתשולם לאם ע”י המל”ל כאשר סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום ויעודכן 4 פעמים בשנה.
ההוצאות החינוכיות והרפואיות החריגות, בשלב זה ונוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר פרשנות סעיף 4.8 להסכם, אני מחייב את האב לשאת במלוא ההוצאות הרפואיות שאינן מכוסות במסגרת הביטוח הרפואי בקופ”ח ואינן כלולות בפרטי הוצאות הקטינים כמפורט בסעיף 28 לבקשת האם וכנגד הצגת קבלות. כמו כן , יישא המשיב בהוצאות החינוך של הקטינים בהתאם לדרישות המוסד החינוכי הרלוונטי , לרבות כל הוצאה חינוכית שאינה כלולה בהוצאות הקטינים כמפורט בסעיף 28 של הבקשה.
מועד תחילת החיוב, כפי שנטען בסעיף 46ה’ ובהמשך להחלטתי מיום 20.1.2022 תוקף ההחלטה דנן הינו מיום 4.1.2022.
חוב מזונות עבר / דמי מזונות ששולמו ביתר, בשים לב לעיכוב החלטתי מיום 20.1.2022 ובשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר החיוב במזונות טרום זמניים ע”ס של 45,000 ₪, על הצדדים לבוא ביניהם בדברים ולבצע את התחשבנות. במידה ויתברר כי קיים חוב עבר, אזי החוב ישולם ב 20 תשלומים רצופים ושווים. במידה ויתברר כי שולמו דמי מזונות ביתר, אזי הסכומים יקוזזו מדמי המזונות החודשיים וזאת ב 20 תשלומים רצופים ושווים.
נוכח תוצאת ההחלטה ונימוקיה , מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות במסגרת החלטה זו .
ההחלטה המקורית ניתנה ביום 31.10.22 .
ביום 12.9.23 ניתנה החלטה לפיה החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה .
ניתנה היום, ה’ תשרי תשפ”ד, 20 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה
