לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה יעל רז-לוי – אב"ד
כבוד השופט אהרון משניות
כבוד השופטת רחל תורן
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד דבי מזור – פמ"ד
נגד
הנאשמים
אלמוג ברנד
ע"י ב"כ עוה"ד ענבל רביב
גזר דין
(עותק מותר לפרסום)
בהתאם להחלטתנו מיום 14.4.24, להלן עותק מותר לפרסום של גזר הדין שניתן על ידינו ביום 18.3.24. פרטי המתלוננת וכל פרט מזהה אודותיה נותרים אסורים בפרסום.
השופטת ר. תורן
לאחר שמיעת ראיות הוחלט להרשיע את הנאשם בעבירה אחת של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין וכן בשתי עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
על פי הכרעת הדין, בין הנאשם למתלוננת קיימת הכרות מוקדמת אשר החלה כשנה לפני המקרה נושא כתב האישום. ביום 19.06.2021, סמוך לשעה 02:00, אסף הנאשם את המתלוננת מביתה והשניים נסעו לבית הנאשם שגר בסמוך, זאת, לאחר שיום קודם לכן הנאשם הזמין את המתלוננת לביתו על מנת שיראו סרט ביחד, והמתלוננת הבהירה לנאשם שלא יקרה ביניהם שום דבר מיני. השניים התיישבו על מיטתו של הנאשם בחדרו ולאחר מכן נשכבו על המיטה. בעודם שוכבים ניסה הנאשם לגעת במתלוננת, והיא אמרה לו שהוא הבטיח שלא יקרה ביניהם כלום וסובבה את גבה לנאשם. בהמשך לכך, הנאשם ביצע במתלוננת שלא בהסכמתה מעשה מגונה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני, בכך שנגע בישבנה והמתלוננת הזיזה את ידיו. הנאשם נגע שוב בישבנה ובעל אותה, שלא בהסכמתה החופשית, בכך שהזיז את תחתוניה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, למרות שהמתלוננת הביעה את התנגדותה לכך. לאחר מכן המתלוננת ביקשה מהנאשם שייקח אותה לביתה, אך הנאשם אמר שיעשה זאת בעוד כעשר דקות, ואמר לה "תני לי לעשות לך כיף", אך היא סירבה לכך ושבה והביעה את רצונה לשוב לביתה. בשלב זה הנאשם סובב את המתלוננת על גבה, עלה עליה עם גופו, ובעל אותה בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. הנאשם המשיך במעשיו עד שהגיע לפורקן מיני על בטנה.
מכאן הרשעתו של הנאשם בשתי עבירות של אינוס על כך שבעל את המתלוננת פעמיים שלא בהסכמתה החופשית, ובעבירה נוספת של מעשה מגונה שביצע במתלוננת לשם ביזוי, סיפוק או גירוי מיני.
ביום 06/02/2024, לאחר שהתקבל תסקיר נפגעת העבירה והערכת מסוכנות אודות הנאשם, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.
תסקיר נפגעת העבירה
נזכיר כי תסקיר נפגעת העבירה הינו חסוי וכי מטעמים נוספים הנוגעים לצנעת הפרט, יובאו עיקרי הדברים בלבד, כאשר היתר מפורט עלי התסקיר.
נפגעת העבירה כיום בת 25, רווקה, מתגוררת עם בן זוגה ועובדת כמזכירה רפואית מזה כמספר חודשים. כעולה מהתסקיר, אביה נפטר לפני זמן קצר באופן מפתיע מדום לב, כשהוא בן 50, הדבר הביא לתחושות קשות וכאב אצל המתלוננת. מתיאוריה של המתלוננת בלט כי המסגרת המשפחתית והקשרים המיטביים עם משפחתה היוו עבורה עוגן איתן ובסיס מוצק להתפתחות וצמיחה.
עורכת התסקיר התרשמה מתמונת נזק קשה ומורכבת. ברקע לכך, חוויית חוסר האונים ואובדן השליטה עמה מתמודדת המתלוננת מאז פגיעתו של הנאשם בה, והבנתה כי בעלותה על גופה שלה נלקחה ממנה באופן בוטה וכוחני. ניכר כי הפגיעה הקשה של הנאשם בה והשלכותיה בכל מישורי החיים השונים קטעו באחת את מהלך חייה, שברו את רוחה ורמסו את יכולותיה באופן שאינו מאפשר לה לנהל את חייה בתחושת סיפוק ומימוש, ולטוות חלומות בקשר לעתידה. ציפיותיה ותקוותיה התנפצו ואת מקומן תפסו תחושות אשמה, בושה, חוסר מוגנות, חרדה ודריכות מול עולם שנחווה מאז כפוגעני ומסוכן.
כמו כן, המתלוננת מתמודדת עם השלכות הפגיעה על מגוון תחומים בחייה, עם קשיים רגשיים, נפשיים ותפקודיים, וחווה תסמינים פוסט טראומתיים. עורכת התסקיר התרשמה שהכרעת הדין שניתנה בבית המשפט הייתה משמעותית מאוד עבורה, והעניקה גושפנקא רשמית לפגיעה הקשה שחוותה. נראה כי המתלוננת משוועת לחוויית נראות ולהכרה בהיותה נפגעת, כמו גם לכך שהעונש שיוטל על הנאשם ישקף את חומרת פגיעתו בה ואת ההשלכות הקשות עמן היא מתמודדת.
ביחס לפגיעה ולנזקיה, תיארה המתלוננת כי הכירה את הנאשם כאשר למדו יחד בתיכון. כשנתיים לערך לפני אירוע הפגיעה, וניהלו קשר זוגי שנמשך מספר חודשים. בתיאוריה ומדבריה עלה כי באותה העת הייתה כמהה לתחושת זוגיות ואהבה ממנו, ורק בדיעבד הבינה את הפערים בינו לבינה וציפיותיהם השונות מן הקשר. כיום היא מצליחה לזהות את הסימנים הפוגעניים שהיו בקשר, של אלימות רגשית ומרכיבים של קנאות ורכושנות מצדו של הנאשם כלפיה. יחד עם זאת, ציינה כי מעולם לא היה אלים כלפיה בפן הפיזי, ועל כן לא העלתה בדעתה כי הוא עלול לפגוע בה בצורה כה בוטה. ניכר כי מצבה הרגשי הקשה לאחר הפגיעה, כפי שתיארה, מהווה את אחד מתחומי הנזק המשמעותיים שנגרמו לה כתוצאה מכך.
מעבר לכך, תיארה המתלוננת ניכור סביבתי וחברתי בעקבות הגשת התלונה, וזאת בשל רקעו של הנאשם ומשפחתו בעיר, כמי שלדבריה "מוכרים" היטב ברחבי העיר. כמו כן תיארה מצוקה רגשית קשה, וקשיים לצאת מביתה כשהיא סובלת מפלישת הפרסום השלילי והפצת מידע כוזב אודותיה שנכפה על מרחב חייה המצומצם.
עוד ניכר כי הפער בין חייה לפני הפגיעה ולאחריה בא לידי ביטוי גם בתפקודה הכללי, כמו גם בתחום התעסוקה. על אף העובדה כי כיום הינה עובדת, מאז הפגיעה החליפה מספר רב של מקומות עבודה ונקלעה לקשיים כלכליים. תחום נזק נוסף ממנו התרשמה עורכת התסקיר קשור לחרדות המלוות אותה מדי יום, כשהיא לרוב עם תחושת דריכות וחוששת להימצא במקומות הומי אדם. נוסף על כך תיארה סימפטומים נוספים המאפיינים את התסמונת הפוסט טראומתית, של קשיי שינה וסיוטים חוזרים ונשנים שאינם מרפים אודות הפגיעה של הנאשם בה. לדבריה, מאז הפגיעה היא מתמודדת עם מצב בריאותי מורכב ומייחסת התדרדרות זו להשלכות פגיעת הנאשם עליה.
לאור תמונת הנזק הקשה שתוארה, ועל מנת להשיב למתלוננת חוויה של שליטה ומוגנות, ולו חלקית, על חייה, לצד מסר של הכרה חברתית ומשפטית בפגיעת הנאשם בה ובקבלת אחריותו על הפגיעה, סבורה עורכת התסקיר כי נכון שיוטל על הנאשם בין היתר פיצוי כספי משמעותי לטובת המתלוננת.
הערכת מסוכנות מינית לנאשם
בהערכת המסוכנות שנערכה לגבי הנאשם נכתב כי הוא עובד ומבצע שירות מילואים. גדל במשפחה להורים אנשי צבא יחד עם שלושה אחים בוגרים ממנו. כתלמיד אובחן עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות אולם לא טופל תרופתית בשל התנגדות אמו. למד בכיתת מב"ר (לתלמידים עם לקויות למידה – ר.ת.) ולא סיים את מבחני הבגרות. התמודד כילד עם בעיית עודף משקל וקשיים חברתיים. תיאר את הקשר עם המתלוננת כקשר מיני בלבד, לא זוגיות. נמצא בטיפול ייעודי פרטני במרכז "הזדמנויות", והמטפלת עדכנה את המעריכה שהנאשם מושקע בטיפול אך יכולותיו להעמקה אינן גבוהות ויש חודרנות גבוהה מצד אמו בניסיונות לנהל את חייו ולהתערב בטיפול.
בהתאם להערכה, הנאשם מכחיש את כוונתו לפגוע במתלוננת אך החל להבין את היחס שלו כלפיה ואת עיוות החשיבה של התנהלות חד צדדית בקשר. באשר לאירוע הפגיעה חזר בפני מעריכת המסוכנות על גרסתו בבית המשפט, לפיה הקשר המיני התרחש בהסכמה, והמתלוננת העלילה עליו בשל אכזבתה מחוסר רצינותו כלפיה, וכי התנצלותו כלפיה בהתכתבויות עמה נגעה לפגיעה רגשית בה, ולא פיזית. המעריכה התרשמה כי הנאשם מתנער מאחריות, מטיל אחריות על המתלוננת ואינו מכיר בפגיעתו המינית בה. הנאשם הסביר שבעקבות הטיפול הייעודי שהוא מקבל הוא מבין שהתנהג בחוסר ערך לעצמו ולאחרים, שהתנהג באנוכיות והיום הוא יותר חושב על האחר. פעם לא חיפש באישה דבר פרט לסקס, וכיום זה השתנה.
המעריכה הוסיפה כי אין מדובר בעבריין מין רצידיוויסט. הוא בעל קווי אישיות נרקיסיסטיים המתבטאים ברצון להרשים ולהבליט את עצמו מבלי לחשוף ולהתמודד עם חולשותיו. ביחסיו עם נשים נהג כלפיהן באופן מזלזל כדרך לפיתוח חווית שליטה וביטוי להיעדר יכולת ובשלות לניהול יחסים בוגרים ואינטימיים. הוא בעל עולם פנימי שטחי, אינו מבטא אמפתיה להשלכות מעשיו על המתלוננת. מעשיו בעבירה בוצעו על רקע אישיותי, קושי בדחיית סיפוקים, עיוותי חשיבה והתנהגות שחצנית שחיפתה על דימוי עצמי נמוך. אין מדובר בסטייה מינית. נראה כי הוא מצליח להפיק מן הטיפול בו הוא מצוי הבנות אודות עצמו וחייו. בני משפחתו אינם מסייעים לו להתמודד כראוי עם מעשיו. הוא לא הפנים גורמי סיכון שעמדו בבסיס פגיעתו. חרף "גירסתו המוטעית", כלשון המעריכה (הכוונה ככל הנראה לטענתו שהכול היה בהסכמה ושהמתלוננת מעלילה עליו – ר.ת.), קיימים אצלו מורא מהחוק והרתעה מהישנות מעשיו, וקיימת תחושת בושה ממעשיו. לסיכום – רמת המסוכנות המינית שלו הינה בינונית נמוכה.
ראיות לעונש מטעם ההגנה
ההגנה הגישה חוות דעת מומחה של גב' מורן דוידיאן, קרימינולוגית חברתית שיקומית ועובדת סוציאלית המטפלת באנשים שביצעו עבירות מין, ומטפלת בנאשם מאז חודש יולי 2023, כ – 7 חודשים עובר למועד עדותה. הנאשם פנה לטיפול על רקע ההליך הפלילי ומתוך רצון לבחון את הסיבות לפער בין עמדותיו להחלטת בית המשפט בעניינו. בשלב זה הוא מקבל טיפול פרטני ולא קבוצתי, מכחיש את המיוחס לו, ולכן מטופל בטיפול ייעודי לאנשים שמכחישים את ביצוע העבירות, המתמקד ביצירת עירנות לגורמי סיכון, עמדות כלפי מערכות יחסים, התמודדות עם מצבי דחק ועוררות מינית, יצירת אמפתיה לקורבן והתמודדות עם עיוותי חשיבה המכשירים ביצוע עבירות. חרף הכחשתו, הוא נכון לבחון את הסיבות וההתנהלות שלו שבעטיין הוגש נגדו כתב האישום, ולהעמיק את אחריותו במעמד האירוע, תוך עימות עם התנהלותו המחפיצה. כילד התמודד עם קשיי קשב וריכוז, הישגיו היו נמוכים, הוא התמודד עם דימוי עצמי שלילי ונמוך, אך סיים לימודים, התגייס לצבא ושירת כלוחם, ובמלחמת "חרבות ברזל" התנדב לשרת במילואים. הנאשם סיפר למטפלת על קשריו עם המתלוננת שהיו מבוססים על סיפוק צרכיו המיניים, חזר על גרסתו המכחישה אך אמר שלא ידע לזהות את רגשותיה. במסגרת הטיפול הצליח לקחת אחריות יותר מבעבר, לרכוש ביטחון ולחזק את הערכתו העצמית. אישיותו בלתי בשלה, אך הוא מצליח להיתרם בטיפול. המטפלת מדגישה כי הוא ביצע את העבירות כשהיה בן 22, וכי הליך טיפולי בתחום המיני למתבגרים עשוי למנוע הישנות של התנהגות פוגענית מינית בגיל מבוגר יותר.
בנוסף, מטעם ההגנה העידו כעדי אופי אביו של הנאשם, אחיו הבוגר של הנאשם, ומעסיקו של הנאשם:
אביו של הנאשם תאר את ההרכב המשפחתי ומסר כי הוא ואשתו עבדו במערכת הביטחון 28 שנים, ולדבריו בשל כך ארבעת בניו בחרו במסלול לחימה בצבא והוא בירך על כך וחש גאווה גדולה. תאר את הנאשם כאוהב אדם ומסייע לזולת. הוא מסר כי בנו סיים בהצלחה את שירותו הצבאי והחל בלימודים כאשר לקראת סיום הוגשה התלונה נשוא פסק הדין, 'נפלו עליהם השמים' כלשונו, והם נקלעו לסיטואציה שעצרה את חייהם. כאשר נתבקש העד לתאר את מצבו הרגשי של הנאשם, תאר את השמחה ששרתה בבית קודם האירוע ואת מצבו של הנאשם לאחריו. לדבריו, שמחת החיים שלו נעלמה באחת, ועלתה ההבנה שעליהם לאסוף את עצמם ולטפל בסיטואציה בצורה מחבקת ותומכת.
אחיו של הנאשם מסר כי הוא מלווה את הנאשם לאורך השנים בשל היותו האח הבוגר, גם במישור התעסוקתי. הוא תאר את הנאשם כאחראי ומסור העושה עבודתו על הצד הטוב ביותר. כמו כן תאר את הנאשם כדוד אהוב לילדיו, אשר לקח חלק פעיל בחייהם. מסר כי במשך תקופה ארוכה הנאשם היה 'כבוי', ובחצי שנה האחרונה התגלה אצל הנאשם אלמנט של איפוק ושל אחריות.
מעסיקו של הנאשם מזה כ-8 חודשים, בעסק בתחום האירועים וממכר של ציוד 'גיימינג', מסר כי הנאשם הינו עובד שעומד בזמנים, אדם רגוע שלו ואכפתי. העד מסר כי היכרותו עם הנאשם היא ארוכת שנים, הוא רואה בו מעין אח קטן והדברים שהוא יכול לספר אודותיו חיוביים בלבד.
טיעוני הצדדים לעונש
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה של 7-10 שנות מאסר בפועל, כאשר היא סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, אין לחרוג מהמתחם לקולא, ובתוך המתחם יש להשית על הנאשם עונש מאסר ברף הבינוני-נמוך, מאסר על תנאי מרתיע, ופיצוי משמעותי למתלוננת.
המאשימה ביקשה לראות בכלל האירועים המתוארים בכתב האישום כאירוע מתמשך אחד, ועל בסיס זה לקבוע מתחם ענישה אחד. באשר לערכים שנפגעו ציינה את כבוד האדם, שלמות נפשו וגופו, שלוות נפשו ובטחונו של האדם. המאשימה התייחסה לחומרה הטמונה בעבירות המין ולפוטנציאל הנזק הרב כתוצאה מהן. כמו כן עמדה על הצורך שבהרתעת עברייני מין והפנתה לפסיקה רלוונטית שתיסקר בהמשך.
המאשימה סברה כי הערכים המוגנים שנפגעו ופוטנציאל הנזק ההרסני מצריכים החמרה בענישה, ואף הזכירה את הפסיקה הרווחת בבית המשפט העליון להחמיר בענישתם של עברייני מין.
עוד טענה כי מהנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ניתן ללמוד על עוצמות הפרת האמון וההבטחה בהן בחר לפעול הנאשם, אך ורק במטרה לספק את צרכיו מבלי שהוא מתחשב ברצונותיה ובתחושותיה של המתלוננת, אשר הבהירה כי מעשיו נוגדים את רצונה. על אף שהייתה היכרות מוקדמת בין הנאשם למתלוננת והם אף קיימו יחסי מין בהסכמה בעבר, אין זה שולל מהמתלוננת את האוטונומיה על גופה ונתונה לה בכל רגע הבחירה באם להסכים ואם לאו.
המאשימה הפנתה לפסיקה המלמדת על חומרת עבירות מין המתבצעות בין מכרים ועוצמת הפגיעה הטמונה במעשים אלו. המאשימה הפנתה לתסקיר נפגעת העבירה המדבר בעד עצמו ומפרט את הקשיים הנפשיים, הרגשיים והתפקודיים שהיא חווה וכן תסמינים פוסט טראומטיים. אלה, לצד העובדה כי הנאשם בחר לנהל את התיק עד תום, הוסיפו לנזק הנפשי של המתלוננת. לפיכך יש להחמיר בענישתו של הנאשם ולתת בכורה להיבטי הגמול וההרתעה, וכן לשקול לחובתו של הנאשם את העובדה שלא לקח אחריות על מעשיו, לא הביע חרטה ולא גילה כל אמפתיה כלפי המתלוננת.
ההגנה סברה אף היא כי יש לקבוע שמעשי הנאשם מהווים אירוע אחד בגינו יש לקבוע מתחם ענישה אחד, ועתרה כי מתחם העונש ההולם יעמוד על 18-32 חודשי מאסר, כאשר לטענתה, בהתבסס על חוות דעת המסוכנות שהוגשה וחוות דעת המומחה, ישנן נסיבות המצדיקות חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם, באופן שיושת על הנאשם עונש מאסר של 9 חודשים שירוצו בעבודות שירות לצד עונשים נלווים.
בפתח דבריה ציינה ההגנה כי הנאשם עומד על חפותו ועל כך שלא פגע במתלוננת. בנסיבות ביצוע העבירה טענה, כי מבלי להקל ראש בעבירות בהן הורשע הנאשם, אין בהן כדי להצביע על נסיבות מחמירות כגון הפעלת כוח או אלימות, אלא דובר בשני אנשים שקיימו לאורך תקופה מערכת יחסים לא מחייבת כאשר כל רצונה של המתלוננת היה בקשר רציני ומחייב, ומשלא השיגה את מבוקשה התרעמה. עוד נטען, כי המתלוננת לא הביעה התנגדות נחרצת אלא אף במהלך האירוע התכתבה עם אמה מבלי להסגיר דבר אודות מצבה. לשיטת ההגנה, לאור העבר בין השניים קיים קושי לקבוע מה היה הנאשם אמור להבין מהמפגש עמה, ואף חזרה על טענותיה שהועלו גם במסגרת סיכומיה באשר ל"שינוי הלבבות" בעניינה של המתלוננת, טעות במצב דברים וכו', טענות שנדחו על ידינו עת הוחלט להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו, וכפי שפורט ונומק בהכרעת הדין המרשיעה כנגדו.
ההגנה ביקשה להתחשב לקולא בהליך השיקומי שאותו עובר הנאשם והתייחסה לאמור בדו"ח הערכת המסוכנות וכן לחוות דעת המומחה שהוגשו. לדבריה, מהדו"ח עולה כי הנאשם משולב בטיפול, נתרם ממנו ומגיע לתובנות אישיות, לנאשם עורף משפחתי יציב ותומך על אף עמדתם המכחישה, הנאשם בעל שאיפות נורמטיביות לעתיד, הוא מתיירא מן החוק, וחש תחושת בושה בגין מעשיו. כעולה מהדו"ח אלה מצביעים כי מסוכנותו המינית של הנאשם הינה בינונית -נמוכה. מחוות דעת המומחה עולה כי הנאשם נמצא מתאים לטיפול בהליך פרטני, במהלכו זוהו טעויות חשיבה בהן החזיק. עוד הוסיפה כי חוות הדעת מלמדת על מצוקתו הקשה של הנאשם מעצם ניהול ההליך הפלילי נגדו, התנאים המגבילים בהם שהה והצפת כל אלה במהלך הטיפול. עוד הפנתה להתייחסות בדו"ח לגילו הצעיר של הנאשם, לאישיותו הבלתי בשלה ולמחקרים מהם ניתן ללמוד כי מרבית האנשים שביצעו עבירות עד גיל 25 ונתפסו כעבריינים צעירים, לא יחזרו לבצע עבירות בגילים מאוחרים יותר.
ההגנה הפנתה לפסיקה ביחס לנאשמים 'בגירים צעירים', ולצורך להקל בעונשם בשל קרבתם לגיל הבגירות, לנסיבותיהם האישיות, לסיכויי שיקומם ולנזק העלול להיגרם לעתידם כתוצאה מהרשעה בפלילים וביקשה לנהוג כך גם עם הנאשם. לכך הוסיפה את העובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, אשר מוביל שינוי משמעותי וחיובי בחייו והתערבות טיפולית עשויה להפחית את הסיכויים להישנות עבירות דומות. עוד טענה, כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה רלוונטית, שכן לרוב דובר בנאשמים בעלי עבר פלילי שנסיבות ביצוע העבירה בעניינם חמורות מאלה שבענייננו.
ההגנה סברה כי בשל כל האמור לעיל, יש להשית על הנאשם כאמור 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות והגישה פסיקה שתפורט בהמשך.
דיון והכרעה
הנאשם שבפנינו הורשע בביצוע עבירות קשות וחמורות במתלוננת: שתי עבירות של אינוס ועבירה של מעשה מגונה. המעשים המיניים החמורים בוצעו על רקע היכרות מוקדמת בין הנאשם למתלוננת, שכן בין המתלוננת לנאשם היה בעבר קשר מיני בתקופה מסוימת, קשר מיני שהופסק זמן ניכר טרם פגישתם נשוא הכרעת הדין. עובר לאירוע, הנאשם הבטיח למתלוננת שלא יקרה ביניהם כל אירוע מיני, ובשל האמון שנתנה בו הגיעה לביתו כבקשתו. הנאשם והמתלוננת ישבו על מיטתו, וכשניסה לגעת בה הפנתה את גבה אליו, ותוך כדי כך הזיז הנאשם את מכנסיה ותחתוניה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ללא הסכמתה. המתלוננת ביקשה ממנו לחדול ממעשיו, הנאשם התנצל, אך לא שעה לבקשותיה, המשיך במעשיו, הוריד למתלוננת את החלק התחתון של הבגדים וחדר לתוכה על אף שביקשה ממנו להפסיק, והפצירה בו כי הוא מכאיב לה. חרף התנגדותה, הנאשם המשיך במעשיו, עד אשר הגיע לפורקן מיני על בטנה.
בפתח הדברים נציין את החומרה הרבה שיש בעבירות מין ואת הצורך להילחם בעבירות אלה, בין היתר על ידי הכבדת הענישה של מי שהורשעו בעבירות מסוג זה: "נדרשת מדיניות ענישה מחמירה כלפי מבצעי עבירות מין אשר תיתן ביטוי לחומרת העבירות, לנזק שנגרם לנפגעת העבירה ואשר יש בה כדי להרתיע עברייני מין פוטנציאליים" ראו ע"פ 3265/22 פלוני נגד מדינת ישראל (02.11.22) פסקה 10 לפסק דינו של כב' הש' אלרון, וכן את דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה בע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, (11.08.2008), פסקה 14:
"על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהיעדר הסכמה מרצון אין צורך להכביר מילים. הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות הפלילית בתחום זה מוליכה מזה שנים קו בולט של החומרה בדין הן בהיבט הגמול והן בהיבט ההרתעה. הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה".
עוד ראוי להביא בעניין זה את דברי כב' הש' ברק-ארז בע"פ 269/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2012) , לפיהם:
"תפקידו של המשפט להגן מפני תקיפות מיניות גם כאשר הן מתרחשות בבית, בין קרובים, או בני זוג בהווה או בעבר. למעשה, דווקא פגיעות מסוג זה הן קשות במיוחד, …".
מתחם העונש ההולם
על פי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, קרי, קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל.
על פי סעיף 40ג לחוק, יקבע בית המשפט את מתחם הענישה בהתאם לעיקרון ההלימה הנ"ל, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
עבירות מין הן עבירות הכרוכות בפגיעה בערכים חברתיים יסודיים רבים, ובכללם ההגנה על שלומו, ביטחונו, נפשו, כבודו והאוטונומיה על גופו של נפגע העבירה וזכותו לבחירה חופשית. עבירות מין חמורות, ובייחוד עבירת האינוס, מחללות את כבודו של האדם, מבזות אותו ומותירות בנפשו צלקת עמוקה. בעניין זה ראוי להזכיר גם את דבריו של כב' הש' פוגלמן בע"פ 5203/15 פלוני נ' מדינת ישראל (23.06.16), פסקה 27:
"…עבירות המין, ובראשן – עבירות של אינוס ושל מעשה סדום – הן בין העבירות החמורות והמכוערות המנויות בחוק. הן פוצעות את הקורבנות בגוף ונפש, ועל כן הולם אותן עונש מאסר ממושך".
מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים בעניינינו היא רבה. הנאשם חדר פעמיים לגופה של המתלוננת בעל כורחה, תוך השפלתה וביזוי כבודה כאשה וכאדם, ותוך שהבהיר לה, באמצעות מניפולציה, כי אין לה כל אפשרות בחירה: "אין מצב שאת לא רוצה…", וזאת על אף שחזרה ואמרה לו באופן ברור כי היא לא רוצה בכך, וביקשה ממנו לחדול ממעשיו. הנאשם לא שעה לתחנוניה, לא העלה בדעתו שתסרב לו, והשיב לה: "שקט, תני לי לגמור", והמשיך במעשיו עד שהגיע לפורקן מיני. אמנם הנאשם לא השתמש באלימות קשה כלפי המתלוננת, אולם אחז בכתפיה כשהוא מעליה, ובכל מקרה, בכל עבירת אינוס טמון אלמנט של אלימות, זאת מעצם טיבה וטבעה של העבירה. יפים בהקשר זה, ובשינויים המחויבים, דברים שנקבעו בע"פ 2581/19 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.19), פסקה 12:
"יש לדחות את הטענה כי מעשיו לא לוו באלימות או בסחיטה וכיוצא באלו, כנימוק להקלה בעונש. מעשיו של המערער קשים וחמורים גם מבלי נלוו אליהם מעשה אלימות פיסית או איום בו. מטבע הדברים, פגיעה בקטינות או בקטינים, לא כל שכן שעה שפגיעה זו נעשית בתוככי התא המשפחתי, פעמים רבות אינה מצריכה כל שימוש באלימות או באמצעי כפייה אחרים משדי בניצול פערי הכוחות, בגיל ובמעמד, ובמלכוד שבו נתונים נפגעי העבירה בשל השלכות המעשים עליהם כמו גם המשמעויות מרחיקות הלכת הכרוכות בחשיפת המעשים שנעשים בהם, כדי להבטיח העדר התנגדות ושתיקה מצידם".
כן ראוי להפנות לקביעות בע"פ 7028/17 גרז נ' מדינת ישראל (31.7.18), בפסקה 2:
"אין עבירת מין נטולת אלימות. אכן, יש מקרים בהם רכיב האלימות קשה יותר, אך עבירת התקיפה בחוק העונשין מוגדרת כנגיעה שלא כדין (ראו, סעיף 378 לחוק העונשין). במקרה דנן, הפעלת כוח באה לביטוי בעוצמת המעשים שבוצעו, שהינם חלק מהתנהגות אלימה, גם אם לא נותר סימן או נחסמה האפשרות להתנגדות בשל השימוש המובהק בכוח פיזי. דברים אלה מובנים מאליהם וחבל שהמציאות העבריינית מחייבת כתיבתם".
הנזקים הרבים שנגרמו למתלוננת, שפורטו בהרחבה בתסקיר נפגעת העבירה, הינם קשים וכואבים ומתבטאים בכל תחומי חייה ויחייבו תהליך שיקום ארוך ומורכב. ובעניין זה ראו ע"פ 3163/11 פילאלי נ' מדינת ישראל (24.04.12), בפסק דינו של כב' הש' ג'ובראן:
"עבירות המין הן מבין העבירות הקשות שמופיעות בין סעיפי החוק ובצדק. אדם הגומר בדעתו להשתמש בזולתו ככלי לסיפוק יצרו המיני, כמוהו כמי שהפשיט אותו מאנושיותו, מהאוטונומיה שלו, ומכבודו כאדם בעל רצונות, שאיפות וחופש להחליט על גופו. הנפגע הופך לאובייקט בעיני התוקף ובאותם רגעים תכלית קיומו הופכת לרצות את צרכי התוקף".
עוד יש ליתן את הדעת לכך שבגין העבירות בהן הורשע הנאשם, קבע המחוקק בסעיף 355 לחוק העונשין עונש מזערי – רבע מהעונש המרבי הקבוע לעבירה. במקרה דכאן, הנאשם הורשע בשתי עבירות אינוס וכן במעשה מגונה. העונש המרבי בגין כל עבירה של אינוס עומד על 16 שנות מאסר, ורבע מעונש זה עומד על 4 שנים. אמנם בתיקון 113 לחוק העונשין לא נקבע היחס שבין העונש המזערי לקביעת המתחם, אולם נקבע בפסיקה כי הוא בעל השפעה על מתחם העונש ההולם:
"בית משפט זה עמד בעבר על כך שעונש המינימום הוא בבחינת אינדיקציה לחומרה שמיוחסת לעבירה ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים מחמת ביצועה, ומשכך, ראוי שתהיה לו השפעה גם על מתחם העונש ההולם" (ע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל (03.12.2015), פסקאות 31-32).
על חומרת מעשיו של הנאשם ניתן ללמוד גם מקיומן של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, שמפורטות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, ובכלל זה אחריותו הבלעדית והמלאה למעשים שביצע במתלוננת, התכנון שקדם לכך אשר בא לידי ביטוי בשכנועיו הרבים למתלוננת שתגיע בליל האירוע לביתו, תוך הבטחה שלא יקרה שום דבר שאינה רוצה בו, ושהוא רק רוצה שיישנו יחד, וכן הנזק הרב שנגרם למתלוננת כתוצאה מכך ואשר פורט בהרחבה בתסקיר אודותיה.
אשר להיכרות המוקדמת של הנאשם ולעובדה שבעבר קיימו יחסי מין בהסכמה, הרי אין בכך כדי להקל מחומרת המעשים, ויפים דברי בית המשפט העליון בע"פ 1079/16 מדינת ישראל נ' יניב נחמן (01.08.16), פסקה 24 (וההפניות שם), בו נקבע:
"…זאת ועוד, כפי שבית משפט זה הטעים לאחרונה, ההיכרות המוקדמת בין המשיב למתלוננת…. והעובדה כי השניים קיימו בעבר יחסי מין בהסכמה, הן אינן בגדר נסיבות מקלות הקשורות בביצוע העבירה ואין בהן כדי להפחית מחומרת מעשיו של המשיב או מחומרתן של העבירות בהן הורשע… והסכמתה ליחסים בנקודת זמן אחת, אין בה משום היתר לכפות על גופה מעשים המנוגדים לרצונה בנקודת זמן אחרת, והיא אינה מפחיתה – ולו קמעה – מחומרתם של המעשים המאוחרים."
ובהמשך ישיר לכך, אף אם ישנה היכרות מוקדמת, ואף אם הסכימה המתלוננת להתלוות אל הנאשם לביתו ולהתיישב במיטתו, עדיין, בכל שלב שמורה לה הזכות להביע אי הסכמה בכל דרך אשר תמצא לנכון, כך נכתב אך לאחרונה בפסק דינו של כב' הש' שטיין בע"פ 6111/23 פלוני נ' מדינת ישראל (22.02.24), בפסקה 1:
"לפני כשנה, הדגשתי, בהקשרה של עבירת האינוס, כי "הסכמה של אישה להתלוות לביתו של גבר אינה, כשלעצמה, מהווה הסכמה לקיומם של יחסי מין עם אותו גבר"…"
מדיניות הענישה הנהוגה
הצדדים הגישו שורה של פסקי דין, כל צד בהתאם לגישתו ולבקשתו.
פסיקה מטעם המאשימה
ע"פ 201/20 תומר ליברטי נ' מדינת ישראל (03.02.22) – מערער שהורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת אינוס. המערער והמתלוננת הכירו באמצעות התכתבות ברשת החברתית 'פייסבוק' ובמסגרתה קבעו להיפגש בבית המערער. עם הגעת המתלוננת לביתו ובעודם יושבים על מיטתו, נגע הנאשם בגופה של המתלוננת ונישק אותה בפיה תוך שהיא מביעה את התנגדותה. לאחר מכן אחז בה בכוח במטרה למנוע ממנה להתנגד למעשיו, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בניגוד לרצונה עד שבא על סיפוקו.
מתחם הענישה שנקבע עמד על 7-11 שנות מאסר, ובתוך המתחם, בשל עברו הפלילי העשיר של המערער במגוון עבירות, לרבות עבירות מין, היעדר לקיחת אחריות ושיקולי הרתעה, נגזרו עליו 9 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בגובה 50,000 ₪. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה. מדובר במקרה אשר מזכיר את עובדות המעשים בענייננו, אולם בענייננו הנאשם הורשע בשתי עבירות אינוס באותה סיטואציה. מנגד שם דובר בנאשם עם עבר פלילי עשיר, ועל שניים שהכירו זה את זה בהיכרות שטחית, כמו כן לא היה מדובר בנאשם צעיר, אלא בוגר ואב לחמישה ילדים, וכן בינו לבין המתלוננת היו פערי גיל משמעותיים.
ע"פ 1870/23 פלוני נ' מדינת ישראל (23.07.23) – מערער שהורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות אינוס ומעשה מגונה. הוא הכיר את המתלוננת במהלך חופשה. המתלוננת וחברתה ישבו במסעדה והנאשם וחברו הצטרפו אליהן. המתלוננת חשה לא בנוח וניסתה לזוז, אך המערער בתגובה הכניס את ידו לתוך החזיה והגופייה שלבשה, ולאחר מכן נגע בישבנה מעל בגדיה. בהמשך יצאו הארבעה לסיבוב באזור הקרוב למסעדה, הוא תפס את המתלוננת ומשך אותה לכיוון מבנה צדדי שם בעל אותה בניגוד לרצונה. מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט המחוזי עמד על 6-9 שנות מאסר בפועל ולבסוף נגזרו עליו 7 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך של 60,000 ₪. בערעור, לאחר שהשמיעו הצדדים את טיעוניהם, בהמלצת בית המשפט חזר בו מערעורו ומשכך הערעור נדחה על שני חלקיו והעונש נותר על כנו.
אמנם טיב ההיכרות שונה מענייננו אולם ההיכרות המוקדמת היא גם נסיבה לחומרא באשר יש בה ניצול והפרת יחסי אמון, ובנוסף, הנאשם כאן הורשע בשתי עבירות אינוס. גם שם דובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי, אך מסוכנותו הוערכה כבינונית ובענייננו בינונית-נמוכה.
ע"פ 6934/21 פלוני נ' מדינת ישראל (30.06.22) – מערער שהורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירת אינוס באחותה הצעירה של מי שהייתה זוגתו באותה העת, לאחר ששבו מאירוע משפחתי בו צרכו אלכוהול. המערער ביצע את המעשים במתלוננת בעוד זוגתו וילדיהם ישנים בחדר הסמוך, מבלי שהוא שועה לתחנוניה שיחדל ממעשיו. מתחם הענישה עמד על 7-10 שנות מאסר ולבסוף נגזר דינו ל-8.5 שנות מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים ופיצוי. הנסיבות בערעור זה חמורות מעט מענייננו במובן זה שבין המערער למתלוננת היו מעין יחסי משפחה, ובאירוע שהתרחש בסמיכות לבני המשפחה שישנו אותה עת, ובמערער בוגר יותר ואב לילדים, אך גם בעניינינו שררו יחסי אמון בין הנאשם למתלוננת, אמון שהופר, וכן מדובר בנאשם שהורשע בשתי עבירות אינוס.
ע"פ 6819/20 אליאב עמר נ' מדינת ישראל (09.12.2021) – מערער שהורשע בעבירות אינוס ומעשה מגונה וערעורו נסב על הכרעת הדין ועל גזר הדין. המעשים בוצעו על ידי המערער, אשר היה מכרה של אחות המתלוננת במהלך חופשה. הוא החמיא למתלוננת על חזה וחיבק אותה, נשכב עליה ואחז בידה מעל ראשה. לאחר מכן נגע באיבר מינה מעל בגדיה. בהמשך, בחדרה של המתלוננת החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ובהמשך החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת ניסתה להדוף אותו, אך בשלב מסוים משהבינה כי אין ביכולתה לעשות כן, הפסיקה להתנגד ואמרה לו שיסיים עם זה. המערער הפך את המתלוננת, הוריד את תחתוניה וחדר לתוך איבר מינה עד שבא על סיפוקו. מתחם הענישה הועמד על 6.5-10.5 שנות מאסר ולבסוף נגזרו עליו 8 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ותשלום פיצוי למתלוננת בגובה 70,000 ₪. הערעור נדחה. נסיבות המקרה דומות, אולם שם דובר במערער בעל עבר פלילי עשיר, גם אם לא בעבירות מין.
תפ"ח (באר שבע) 41460-02-16 מדינת ישראל נ' מהריי טספלם (14.03.17) – נאשם שהורשע בעבירת אינוס. בין הנאשם למתלוננת הייתה היכרות מוקדמת על רקע ביקוריו בבר בו עבדה. הנאשם הציע למתלוננת קשר רומנטי אך זו סירבה. במועד הרלוונטי בילו השניים עם חבר של הנאשם בבר, שתו משקאות אלכוהוליים ואף התנשקו. בהמשך יצאו הנאשם והמתלוננת מהבר ועלו על מונית לדירתה של המתלוננת שם צרכו עוד אלכוהול. המתלוננת נרדמה, והתעוררה לתחושת מגעו של הנאשם אשר משך אותה בכוח למיטה והפשיט אותה מבגדיה בפלג גופה התחתון והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בכל פעם שניסתה להתנגד, לחץ הנאשם על צווארה עד שהתקשתה לנשום. במהלך המעשים הגיע הנאשם לפורקן מיני. מתחם הענישה הועמד על 7-11 שנות מאסר ונגזרו עליו 8.5 שנות מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי בסך 125,000 ₪. בהמלצת בית המשפט העליון חזר בו המערער מן הערעור. גם כאן דובר בנאשם נעדר עבר פלילי, אשר לו היכרות מוקדמת עם המתלוננת, אך הנסיבות שם חמורות מענייננו שכן מעשה האינוס לווה באלימות קשה.
פסיקה מטעם ההגנה
ההגנה הגישה מספר פסקי דין שעסקו בעבירות שעברו מטפלים במהלך עיסוי כלפי מטופלות וכן פסקי דין נוספים:
ע"פ 3005/08 פלוני נ' מדינת ישראל (02.03.09) – מטפל שביצע מעשים מגונים בשתי מטופלות – לאחת החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ולשנייה נגע בחזה. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות אינוס ומעשה מגונה ונגזר דינו ל-4 שנות מאסר, מתוכן 18 חודשי מאסר בפועל. ערעורו על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה. נקבע כי העונש שהושת עליו אינו חמור שכן נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות, היותו אדם נורמטיבי העוסק במקצועו למעלה מ-20 שנים, על כך יש להוסיף את נסיבות ביצוע העבירות, ניצול מעמדו כמטפל והאמון שנתנו בו המתלוננות.
ע"פ 6863/09 פלוני נ' מדינת ישראל (01.03.10) – מערער שהורשע בעבירת אינוס כנגד מטופלת בעת עיסוי, כאשר החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. הוא כפר באשמה, ניהל הוכחות, הורשע והושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, ובערעור נותר העונש על כנו.
ע"פ 307/11 ליאור שרון נגד מדינת ישראל (03.08.11) – מטפל צעיר בן 32 שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת אינוס במטופלת במהלך עיסוי לאחר שהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל. נקבע כי ניתן משקל לנסיבותיו האישיות ולכך שנעדר עבר פלילי אך גם הוענק משקל הולם למעילת המערער באמון שניתן בו, שלו רגישות מיוחדת נוכח עיסוקו כמעסה, ולכך שייחס למתלוננת האשמות שווא. נקבע שבנסיבות אלה העונש מאזן בין השיקולים השונים ונמצא ברף הנמוך של הענישה ומכל מקום אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
ע"פ 7764/16 גיא גולדנבלט נגד מדינת ישראל (23.04.17) – מערער שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות אינוס ומעשה מגונה אותם ביצע במתלוננת במסגרת עבודתו כמעסה: נגע מספר פעמים באיבר מינה מתחת לתחתוניה, החדיר אצבע לתוך איבר מינה ונגע בפי הטבעת שלה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם ינוע בין 18-32 חודשי מאסר בפועל ולבסוף השית עליו 22 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. העונש אושר על ידי בית המשפט העליון בקבעו כי המתחמים תואמים את מדיניות הענישה, ועל אף שבמקרה זה נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן קלות, הן אינן מצדיקות את שינוי העונש.
נציין ביחס לאסופת הפסיקה הנ"ל של מעסים למיניהם, כי אמנם גם בענייננו מדובר בהפרת אמון, שם של מטפל ובענייננו של ידיד, בן זוג לשעבר, אולם בענייננו, מעבר לאינוס באמצעות החדרת האצבעות היה אינוס נוסף באמצעות החדרת איבר המין של הנאשם לאיבר מינה של המתלוננת – עד הגעה לפורקן, מעשה חמור וקשה, וכן בעבירה של מעשה מגונה.
ע"פ 4795/13 אמיר בזזינסקי נגד מדינת ישראל (20.01.14) – מערער שהורשע בערכאה ראשונה בעבירת אינוס באמצעות החדרת אצבעות לאיבר מינה של המתלוננת ובריבוי עבירות של מעשים מגונים. עונשו של המערער נגזר ל-24 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים, בערעור נותר העונש על כנו אולם גם שם דובר בעבירת אינוס אחת, שלא כמו בענייננו, עת הנאשם הורשע אף בעבירת אינוס נוספת בכך שלאחר שהחדיר אצבעות, המשיך והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שבא על סיפוקו.
ע"פ 1079/16 מדינת ישראל נגד יניב נחמן (01.08.16) – משיב שהורשע על יסוד הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בכוח ובעבירת אינוס. בבית המשפט קמא נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל ו – 6 חודשים נוספים לריצוי בעבודות שירות, לצד מאסרים מותנים וענישה נוספת. בערעור, הוחמר עונשו ל – 18 חודשי מאסר בפועל, ונקבע כי מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט המחוזי ואשר עמד על 4-6 שנות מאסר נמוך ממה שנקבע במקרים דומים. גם פסק דין זה אינו רלוונטי לענייננו שכן להבדיל מענייננו, דובר במי שהודה במעשיו ונטל אחריות, שהביע אמפתיה כלפי המתלוננת ועבר הליך שיקומי מוצלח עד כדי כך שנקבע שהייתה הצדקה לסטייה לקולא מגבולות המתחם, שלא לדבר על כך שבענייננו – נוסף על כך, דובר בהרשעה בעבירת אינוס נוספת כאמור שכן הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שבא על סיפוקו.
עוד מצאנו להתייחס לפסיקה נוספת מטעמנו:
ע"פ 6111/23 מדינת ישראל נ' פלוני (22.02.24) – משיב שהורשע לאחר שמיעת ראיות במעשה אינוס. המשיב והמתלוננת קיימו מגעים מיניים, כאשר הייתה ביניהם הסכמה כי הוא לא יחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, וזאת בשל רצון המתלוננת לשמור על קרום בתוליה. ההסכמה בין השניים קוימה עד למועד הרלוונטי, בו כאשר השניים שוכבים על מיטתה של המתלוננת, אחז המשיב בחוזקה בידיה מעל ראשה, ריתק אותה למיטה, פיסק את רגליה בעזרת ברכיו, החדיר את איבר מינו אל תוך איבר מינה בכוח רב, ובעל אותה תוך התעלמות מצעקותיה. למתלוננת נגרמו נזקים וגינאליים קשים בגינם נזקקה לטיפול בהרדמה כללית. בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב והשית עליו עונש של 5.5 שנות מאסר לצד ענישה נלווית. המדינה ערערה על קולת העונש.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי על המשיב הושת עונש מקל אשר סוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנקוטה ביחס לעבירת אינוס, וכי בבואו לאמוד את חומרת מעשיו של המשיב יש לתת משקל לפגיעה הגופנית הקשה שהסב למתלוננת ולצלקות שהותיר בנפשה, כמו כן יש לזקוף לחובתו כי לא לקח אחריות וממילא לא הביע חרטה על מעשיו. מאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, העונש הועמד על 7 שנות מאסר לריצוי בפועל ויתר רכיבי הענישה נותרו על כנם.
נוכח האמור, לאחר ששקלנו את נסיבות המקרה שבפנינו, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בנסיבות ביצוע העבירה, במידת אשמו של הנאשם ובמדיניות הענישה הנהוגה, מצאנו כי יש לקבוע את מתחם הענישה ההולם על מנעד שבין 6-10 שנות מאסר בפועל.
גזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם
בבואנו לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, רשאי בית המשפט להתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כלשונו של סעיף 40יא לחוק העונשין, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם, ביניהן בפגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו, בנזקים שנגרמו לו, בנטילת האחריות על המעשים, שיתוף פעולה, נסיבות חיים קשות שהיו להן השפעה על ביצוע העבירה, חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות וכן בהעדרו של עבר פלילי.
הנאשם כפר באופן מלא בעובדות ולא הביע כל חרטה ביחס למעשיו אף לא לאחר הרשעתו. אמנם כפירה באשמה וניהול משפט לא תיזקף לחובת הנאשם, עם זאת, לא ניתן לזקוף לזכותו של הנאשם את ההשלכות המקלות הנגזרות מהודאה באשמה, הבעת חרטה, וכפועל יוצא מכך, חיסכון בעדות נפגעת העבירה ובני משפחתה, וראו בעניין זה את ע"פ 10058/17 יונס נ' מדינת ישראל (03.07.19), פסקה 11, וההפניות שם, בו נקבע:
"המערער אף לא זכאי להקלה המסוימת הניתנת למי שמודה באשמה, בהתחשב בהשלכות שיש לקבלת אחריות על קורבן העבירה ועל ניהול ההליך הפלילי".
הנאשם הינו בחור צעיר שעבר את העבירות בגיל צעיר – 22, הוא נעדר עבר פלילי ומבצע שירות מילואים כלוחם. בהערכת המסוכנות שנערכה לגביו נכתב כי הוא אינו מכיר בפגיעתו המינית במתלוננת, וכן אינו מבטא אמפתיה להשלכות מעשיו על המתלוננת. נכתב כי מעשיו בוצעו על רקע אישיותי, קושי בדחיית סיפוקים וכי עד עתה לא הפנים גורמי סיכון שעמדו בבסיס פגיעתו. בחוות הדעת שהוגשה לגביו ע"י הגב' מורן דוידיאן תוארו הקשיים אותם חווה הנאשם כבר בילדותו ואשר עיצבו אותו והשפיעו על אישיותו. צוין כי על אף שהנאשם עדיין אינו מודה במעשים, כיום הוא לוקח אחריות יותר מבעבר, ומביע רצון לשנות עיוותי חשיבה אשר הובילו אותו לביצוע העבירה.
מעדות בני משפחתו של הנאשם נראה כי ככלל, המשפחה התנהלה באופן נורמטיבי, ועמדותיה עמדות שומרות חוק. בני משפחתו של הנאשם תיארו אותו כאדם אחראי ומסור, הן בשירותו הצבאי, ובמישור התעסוקתי והן בקשר האישי שלו עם אחיו ועם אחייניו. כמו כן תיארו את הפגיעה הקשה במשפחה עם חשיפת המקרה, פגיעה שיכולנו להבחין בה בעדות בני המשפחה בפנינו.
שקלול כלל המעשים, והתחשבות במגוון הנסיבות והשיקולים המתחייבים מכללי הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שהובאו כאן באריכות, מלמדים כי ראוי לגזור את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של המתחם, אך לא לגמרי בתחתיתו, בליווי עונשי מאסר מותנים ופיצוי משמעותי לנפגעת העבירה, פיצוי שישקף את ההיקף הנרחב של הנזק במקרה זה כמתואר בתסקיר אודותיה והליך השיקום שיהיה עליה לעבור.
סוף דבר
נוכח כל האמור ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, ואת השיקולים לקולא ולחומרא שפורטו לעיל, מצאנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
7 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו.
12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירת מין או אלימות מסוג פשע.
6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירת מין או אלימות מסוג עוון.
הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
ניתן והודע היום ח' אדר ב' תשפ"ד, 18/03/2024 במעמד הנוכחים.
יעל רז לוי,
סגנית הנשיאה, אב"ד
אהרון משניות, שופט
רחל תורן, שופטת
