27.12.2022
בית המשפט המחוזי ירושלים
תקציר הכרעת דין בתיק תפ”ח 47123-12-18
בהכרעת דין אשר ניתנה היום, ג’ בטבת, תשפ”ג, 27 בדצמבר 2022, על ידי הרכב השופטים בראשות אב”ד סגן הנשיא השופט רפי כרמל, השופט אריה רומנוב והשופטת שירלי רנר, זיכה בית המשפט את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום לאחר שקבע כי לא הוכחה בנסיבות המקרה קיומה של מחשבה פלילית.
כנגד הנאשם, רופא נשים גניקולוג, הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים בנוגע עם שלוש מתלוננות. המתלוננות הנן נשים שנזקקו לטיפולו של הנאשם בגדר מקצועיותו ונטען כי הנאשם, במסגרת ביקוריהן של המתלוננות במרפאות, ביצע בהן מעשים מיניים תוך שהוא מציג את מעשיו כמעשים המהווים חלק מבדיקות וטיפולים רפואיים. מאחר שהמתלוננת מהאישום הראשון נמנעה מלהופיע ולהעיד לפני בית המשפט, נותרו להכרעה אישומים 2 ו – 3. אישום 2 נוגע במתלוננת מ’, שטופלה אצל הנאשם במשך שבע שנים, בין השנים. העבירות המיוחסות לנאשם בגדר אישום זה הן עבירת אינוס במרמה, לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, תשל”ז-1977 (להלן: “החוק”) ומספר עבירות של מעשה מגונה במרמה לפי סעיפים 348(א) ו – 345(א)(2) לחוק. האישום השלישי נוגע במתלוננת י’, טופלה אצל הנאשם במשך שש שנים. בנוגע עם י’, נטען כי הנאשם ביצע, במסגרת אירוע אחד ספציפי עבירה של אינוס במרמה, לפי סעיף 345(א)(2) לחוק.
בית המשפט קבע כי המקרה אינו פשוט כלל ועיקר. מדובר בנאשם שתפקד כרופא מוערך, אהוב ואהוד מאוד בקרב מטופלות בקופות החולים במסגרתן עבד, בדק במשך השנים מאות ואלפי מטופלות, נשים רבות צבאו על פתח המרפאה בה עבד. הנאשם, כך לפי עדות המתלוננות עצמן, טיפל בהן במקצועיות, בענייניות, באדיבות, לא שבר מחיצות אך לא התנשא, היה זמין עבורן וקשוב. פרשת החקירה פורסמה בעיתונות בצירוף שמו של הנאשם והחשדות נגדו ולא נוספו מטופלות נוספות לרשימת המתלוננות. מנגד קבע בית המשפט כי התנהגות ללא רבב של הנאשם כלפי המטופלות הרבות האחרות איננה שוללת האפשרות לפגיעה מינית במתלוננות מתיק זה, ולא חייבת להיות השלכה ישירה בין שני הקטבים.
בית המשפט ציין כי לעניין הגדרת מעשה מגונה שבסעיף 348 ו’ לחוק העונשין, השאלה אם התנהגות מסוימת מהווה מעשה מגונה תיבחן מנקודת מבט מוסרית ואובייקטיבית של האדם הסביר, מעשה שעל פניו קיים בו אלמנט מגונה על פי השקפת החברה בה מתבצע המעשה או מעשה שעל פניו יש בו מיניות גלויה על פי אמות המידה האובייקטיביות של מתבונן מהצד, של האדם הממוצע “ייחשב לא הגון, לא מוסרי ולא צנוע. יש לתת גם משקל למניעים, בהדגש על מניע מיני, המטרה הנלוות לעשיית המעשה (גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים)”.
המתלוננות אינן מקשה אחת. האחת טוענת לפגיעות רבות, שיטתיות ודומות, והשנייה לפגיעה אחת. לאחר שמיעת עדות שתיהן, ניתן לומר כי עולה אותה המסקנה לגביהן ולפיה שתיהן תיארו את אשר חוו וחשו מבלי רצון להעליל על הנאשם או לטפול עליו אשמת שווא. עדויות שתי המתלוננות נמצאו על ידי בית המשפט אמינות ומהימנות אולם התוצאה הינה כפי שמוסבר. בית המשפט קבע כי ההכרעה, בסופו של דבר, ובדומה לתיקים אחרים העוסקים בעבירות מין, תיפול ותקום כפועל יוצא של עדויות המתלוננות מחד, והנאשם מאידך (תוך משקל מסוים לעדויות הנלוות – בני זוג ועובדות קופות החולים והמומחים).
בית המשפט קבע כי כלל הנתונים מוליכים למסקנה כי אף שהנאשם, בעת בדיקתו את מ’, אכן נעזר לצורך ביצוע בדיקה וגינלית בהרפיה מילולית, ואף שנוצר מגע, לצורך הבדיקה, באיבר מינה של מ’ לצורך הרפיית השרירים באופן שתיווצר אפשרות לבדיקה, הנאשם עשה כן לשם היתכנות הבדיקה עצמה ולא לשם גירוי או סיפוק מיניים שלו או צורך אחר שלו עצמו. מסקנה זו עולה גם מכך שלא ניתן לשלול את עדותו של הנאשם שלא הכחיש כי בוצעו הרפיות אלא הסבירן כנחוצות לצורך הבדיקה ומשיקולים מקצועיים – רפואיים בלבד. דבריו נתמכים מתיאור דבריה האמינים אף הם של מ’. יצוין כי העובדה ש-מ’, בזמן אמת, לא חשה פסול כלשהו במעשי הנאשם ואף ראתה עצמה אסירת תודה לו וראתה בו מושיעה, אינה שוללת, מחד, את האפשרות כי נעשו בה מעשים מיניים בלא שהבינה את משמעותם והפסול שבהם אך, מאידך, עובדה זו משקפת את המצוקה יוצאת הדופן ש-מ’ הייתה שרויה בה תקופה כה ארוכה.
י’ העידה כי היא זו שהתעקשה על קיום הבדיקה. אין סתירה במסקנה לפיה לא ניתן לשלול את עדותה של י’ מחד, ואת עדות הנאשם, מאידך, עדויות שניהם שהיו אמינות, שכן כל אחת ואחד מהם תיאר את מצב הדברים מהזווית בה חווה אותה.
לאור האמור החליט בית המשפט לזכות את הנאשם.
