בימ”ש המחוזי ירושלים, השופטת חנה מרים לומפ: גז”ד לנאשמים במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה עת יידו אבנים על רכב בשכונת אבו טור בירושלים (ת”פ 64404-05-21)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

ירושלים: DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 20 בפברואר 2023

DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT כ”ט בשבט תשפ”ג

תקציר גזר דין

בימ”ש המחוזי ירושלים, השופטת חנה מרים לומפ, ת”פ_64404-05-21

הנאשמים מחמד סבתיאני ומחמד אבו אהלווא בשנות העשרים לחייהם, תושבי ירושלים, הורשעו ביום 19.9.22 לאחר שמיעת ראיות, בעבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) (1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “החוק”) בצירוף סעיף 29 לחוק וסעיף 37 לחוק המאבק בטרור, תשע”ו- 2016 (להלן: “חוק המאבק בטרור”), יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה, לפי סעיף 332א(ב) לחוק וחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני לפי סעיף 413 ה’ בצירוף סעיף 144 ו’ לחוק. לצד זאת, התקבלה טענתם, שלא הבחינו בתינוקת ברכב בעת ביצוע מעשה העבירה. כמו כן נקבע,  שנסיבה זו תבוא לידי ביטוי כאשר תבחן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, ואשמם של הנאשמים בעת גזירת הדין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.5.21, יום שחרור ירושלים תשפ”א, סמוך לשעה 09:15 נסעו בני משפחת יואלי ברכבם בשכונת א-טור שבירושלים לכיוון הר הצופים. אב המשפחה נהג ברכב, לצדו ישבה אשתו ובמושב ישבה בכיסא בטיחות בתם התינוקת, שבמועד האירוע הייתה בת שבעה חודשים. עקב עומס תנועה, נאלץ יואלי להאט את מהירות נסיעתו. הנאשמים נסעו בנתיב הנגדי לנתיב הנסיעה של משפחת יואלי, כאשר נאשם 1 נוהג ברכב. עת חלפו הנאשמים על פני הרכב של משפחת יואלי והבחינו בהם, גמלה בליבם ההחלטה לתקוף את משפחת יואלי והכל מתוך מניע לאומני-אידיאולוגי וגזעני. נאשם 1 עצר את רכבו בחדות בצידי הכביש. הנאשמים ירדו במהירות מהרכב, וכל אחד מהם הרים אבנים גדולות במטרה ליידות אותן לעבר משפחת יואלי ולחבול בהם חבלות חמורות, והכל ממניע לאומני אידיאולוגי וגזעני. הנאשמים רצו עם האבנים בידיהם לעבר הרכב. נאשם 1 יידה לעבר החלק האחורי של הרכב, שם ישבה אותה העת התינוקת שתי אבנים גדולות. במקביל, יידה נאשם 2 לעבר חלון הנהג אבן גדולה. האבן לא ניפצה את השמשה ונאשם 2 דפק על חלון הנהג ובעט בדלתות הרכב. האבנים שיידה נאשם 1 פגעו בשמשה האחורית של הרכב וניפצו אותה. אחת האבנים פגעה בפניה של התינוקת, ולאחר מכן נחתה על בטנה והתינוקת ר’ החלה לבכות. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמה לתינוקת המטומה משמעותית על כל אורך מצח ימין וחתך מתחת לגבה הימנית.

בעניינם של הנאשמים הוגשו תסקרי שירות המבחן המפרטים את נסיבותיהם האישיות ואת יחסם אשר לביצוע העבירות. לגבי נאשם 1 הומלץ על עונש מציב גבולות והרתעתי בדמות מאסר בפועל, תוך לקיחה בחשבון של תקופת מעצרו הממושכת וגילו הצעיר. לגבי נאשם 2, בשים לב להרשעותיו הקודמות, והקושי בהבעת חרטה, הומלץ על ענישה מוחשית של מאסר בפועל ופיצוי לנפגעי העבירה.

ב”כ המאשימה ציין את חומרת העבירות וטען כי על בית המשפט לתת ביטוי לסלידה ממעשים אלו, ועל גזר הדין להוות מסר מרתיע כלפי הנאשמים ואחרים, וביקש להטיל עליהם עונש של מאסר בפועל לשמונה שנים, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה.

ב”כ נאשם 1 טען, כי בחירת סעיפי העבירה והגשת כתב אישום על חוק המאבק בטרור מהווים אכיפה בררנית כלפי הנאשמים, שכן במקרים דומים לא יוחס חוק המאבק בטרור. עוד טען כי הנאשמים לא היו מודעים לעובדה שיש תינוקת ברכב. על כן ביקש להשית על נאשם 1 עונש של שנתיים מאסר בפועל. ב”כ נאשם 2 הצטרף לטיעוניו, וציין אף הוא שהנאשם לא היה מודע לכך שברכב נמצאת תינוקת.

בית המשפט גזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

1. על נאשם 1- 56 חודשי מאסר (ארבע שנים ושמונה חודשים).

2. על נאשם 2- 62 חודשי מאסר (חמש שנים וחודשיים).

בנוסף נגזרו עליהם מאסרים מותנים וכל אחד מהם חוייב לפצות את בני משפחת יואלי בסך 10,000 ₪.

זאת בהתחשב בצורך בהרתעת הרבים נוכח ריבוי העבירות על חוק המאבק הטרור המבוצעות ברחבי ירושלים על רקע אידיאולוגי, ובהדגישו כי יש לתת משקל מוגבר לשיקולי הרתעה והגנה על שלום הציבור מפני עבירות אלה, והמסר העונשי שיש להשמיע באופן ברור הוא, כי המעשים חמורים ויש להוקיעם מכל וכל. זאת על רקע נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. בית המשפט הדגיש בגזר הדין את הפגיעה החמורה בה פגעו הנאשמים בערכים של שמירה על שלמות הגוף והנפש, שמירה על ביטחון הציבור והיכולת לקיים שגרת חיים תקינה ללא מורא. 

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, קבע בית המשפט כי המניע הוא אידיאולוגי על מנת לפגוע ביהודים. הנאשמים יצאו במיוחד מרכבם ולקחו אבנים גדולות אותן יידו לעבר הרכב, לאחר שהבחינו בבני זוג בעלי חזות יהודית. כתוצאה מהאירוע התינוקת שישבה במושב האחורי נפגעה בפניה והאבן פגעה בבטנה וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות, כאמור. פוטנציאל הנזק מהאירוע הוא חמור מאד, ואך בנס לא נגרמה לתינוקת פגיעה פיזית חמורה יותר. כמו כן, אביה לא נפגע, אך מאחר שחלון הרכב לא התנפץ, למרבה המזל. בנוסף, בית המשפט התחשב בנזק הנפשי שנגרם לבני הזוג וכן בנזק שנגרם לרכוש. כמו כן התחשב בחומרה של עבירת יידוי אבן לעבר רכב, העלולה להביא לאבדן שליטה ברכב ולפגיעות קשות וחמורות ביושביו. הודגש, כי כל מי שזורק אבן לעבר רכב צריך לצפות שהאבן תפגע במי מיושבי הרכב, גם אם לא הבחין בו. עוד נקבע, כי קיימת חומרה נוספת בעיתוי ביצוע העבירות, במועד רגיש, יום ירושלים, לאחר חודש רמדאן רווי אירועי תקיפת יהודים וכוחות ביטחון על רקע לאומני וגזעני.

***

הנוסח המחייב הוא אך ורק נוסח ההחלטה / פסק הדין. התקציר אינו בא כתחליף להם.

***

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

פורטל פסקי הדין של ישראל

פס"ד חדשים באתר

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!