לפני כבוד השופט בן ציון קבלר
המבקשים
המחלקה לשרותים חברתיים – אשדוד (א, ד, ה, סיטי)- עו”ס נוער רשויות מקומיות 10000000368
בעניין
המשיבים
פלונית ת”ז xxxxxxxx
בעניין פלונית ת”ז xxxxxx
<#2#>
נוכחים:
עו”ס לחוק הנוער: עדי אגאי צוקרמן
עו”ס המשפחה: הגב’ תמרה פסח
ב”כ הקטינה: עו”ד אבישי הלל
רכזת טיפול ב”xxxxxx” – הגב’ אפרת פלק
המשיבה – נוכחת
הקטינה xxxxxx – נוכחת
פרוטוקול
עו”ס לחוק הנוער:
xxxxxx מוכרת לנו מזה כשנה, היא עברה אלינו מxxxx עם רקע מורכב. xxxxxx הגישה באומץ רב תלונה כנגד האב על פגיעה מינית והדברים מתבררים בביהמ”ש. האבא עצור עד לתום ההליכים.
הוסרה ממנו זמנית האפוטרופסות.
xxxxxx שולבה בxxxxxx לפני כ-3 חודשים ובעצם התחילו לעלות שם עניינים של פגיעות עצמיות מאוד מורכבות, השיא היה לפני שבוע וחצי שהיו גם פגיעות עצמיות והגישה למדריכה מכתב התאבדות ונלקחה לבדיקה פסיכיאטרית בבית חולים xxx, היא לא התאשפזה היא השתחררה.
נבקש אבחון ל-7 ימים בבית חולים פסיכיאטרי על מנת לראות איך לעזור לה וגם לגבי איזון תרופתי.
xxxxxx הסכימה ועכשיו לא כ”כ.
כן חשוב לי להגיד שמדובר בנערה אמיצה וחזקה, אנחנו אוהבות אותה ומגיע לה שיהיה לה טוב.
ב”כ הקטינה:
xxxxxx הגיעה אלינו לפני 3 חודשים וישר הבנו שהיא מדהימה ומלאה אומץ, יחד עם מורכבות בחייה, אנו עושות כמיטב יכולתנו, יש לxxxxxx הרבה כוח לגייס, היא נכנסה לכל אחת ללב.
אנו מודאגות לעניין הפגיעות באופן חלקי, היא פוגעת בעצמה ואנו מודעים לזה וגם שהצענו טיפול רפואי, xxxxxx לא מוכנה.
בעקבות הפגיעה האחרונה שהייתה קשה, אנו חושדות שהייתה פגיעה, היא ביקשה מעטפה ושאלנו למה היא אומרת שרשמה מכתב אובדני ודאגנו ובאותו היום הייתה בבית חולים xxx, היא אושפזה לשני לילות במחלקת ילדים תוך השגחה ואם אני מבינה נכון, קצת למנוחה מהאינטנסיביות של המסגרת, היא חזרה מתוך ידיעה שבבי”ח הפסיכיאטרית ראתה שxxxxxx זקוקה להמשך אבחון פסיכיאטרי והיא התאכזבה, שהלא היה מעבר ישיר מבית חולים xxx.
אני מאוד אוהבת את xxxxxx, אנחנו מנסות לעזור גם הביקור כאן היום אם צריך להיכנס לאבחון זה מתוך כוונה שxxxxxx תחזור אלינו. צוין על איזון תרופתי, xxxxxx מסרבת.
הפסיכיאטרית סבורה שהיא זקוקה, היא מסתובבת כל הלילה, בהתחלה הסכימה לטיפול התרופתי בלילה ואח”כ קראה על התופעות לוואי והפסיקה.
לשאלת ביהמ”ש – שהרי המסמך בהמלצה של הפסיכיאטרית של המסגרת הן מיום 13.6.24 והיום אנחנו ב-23.6.24, כיצד התנהגה הקטינה במהלך 10 ימים הללו, אני משיבה שזה מאוד משתנה. זה תנודתי, בין תפקוד באמת מאמצים כבירים אחרי לילות בלי שינה להגיע לבית ספר וישנה עד שעות הצהריים מאוחרות, גם חברתית זה משתנה, בין להיות חלק מהבית ולקחת חלק מהפעילויות לבין להיות קצרה ויכולה גם להגיב בצורה לא נעימה לאמירות של צוות וגם של נערות.
xxxxxx מאוד זקוקה כל הזמן לנראות ואני מאוד מבינה את זה ורוצה ועם זאת, שהיא מתפרצת יש לזה גם מקום שלנו לשים גבול וקשה מאוד לxxxxxx להכיל את זה.
אני מפרידה בין אמירות אובדניות לפגיעות עצמיות, לxxxxxx יש פצע חדש על השפה, לי הוא נראה כמו כוויה xxxxxx אומרת שזו לא פגיעה עצמית ואני רוצה להאמין לה.
לעניין האמירות הן לא נאמרות בפרסיה, יש לה מן משאלת מוות והייתה מעדיפה לא להיות בעולם, אני גם אמרתי שאני אצטרך להגיד את זה, יש לה כוונות אובדניות.
לשאלת ביהמ”ש, היא אמרה את זה ביום חמישי כשידעה שהדיון קבוע להיום.
היה מכתב, הוא לא אצלי.
הקטינה xxxxxx:
כבר זרקתי אותו.
ב”כ הקטינה:
נפגשתי עם xxxxxx ביום שישי והוא הוגש לתיק. נסעתי לxxxxxx לפגוש אותה ושוחחתי גם עם הצוות, נערה מדהימה ואפשר להתרשם. בפן המשפטי אני סבור שהבקשה הוגשה במסלול מאוד לא נכון ולא מדויק, גם נציגת המסגרת אומרת וגם זה עולה מהבקשה שבין היתר מבקשים לערוך אבחנה לקטינה כדי לבנות מענה טיפולי תרופתי, ראשית כל ככל שרוצים לבנות מענה, זה צריך להיות במסגרת של 3ה(א)(2), של חוק הנוער – טיפול והשגחה.
לא ניתן במסגרת בקשה לאבחון. מדובר בקטינה שנמצאת במעקב, מכירה אותה ואת נסיבות חייה ומה שמשפיע על התנודות זה לא בהכרח מצב נפשי, יש לה נסיבות חיים קשות, אינטנסיביות במסגרת הליכים אחרים שמתנהלים בעניינה (נחקרה ארוכות במהלך 3 ימים ע”י 3 סנגורים – בתיק יש 2 נאשמים, האבא ובת זוגו).
יתרה מזאת, אטען שבחודש האחרון היא נחשפה לדיון נוסף שבו האבא העלה להעיד בעדות ראשית שזו חוויה מטלטלת בפני עצמה. לשאלת ביהמ”ש מדוע הקטינה הייתה נוכחת, אני עונה שהיא ועו”ד נעמה טייב חשבו שטוב שהיא תשב בדיון.
יש פה נסיבות והצטברות של אירועים מאוד מורכבים, אולם גם כאשר ואני לא מקל ראש, גם כאשר זה הגיע לעצימות גבוהה, xxxxxx ידעה לפנות לצוות וידעה גם לשתף.
יתרה מכך, לא בכדי כאשר היא השתחררה מביה”ח הxxx למסגרת כי נקבע שאין מסוכנות מידית, אומרת הפסיכיאטרית והצוות גם, אין פה מסוכנות מידית דבר שמשפיע על כך שאין דחיפות מידית ויתרה מזאת, אנו נבוא ונטען זה שלא שאנחנו לא חושבים שאין צורך באבחון, אלא חולקים על המקום והדרך.
המחוקק בסעיף 3ג לא בכדי מצא לנכון להורות כי אבחון של קטין יעשה בכפיה כאשר לא ניתן לאבחן את מצבו של הקטין אלא בדרך אשפוז. כאשר המחוקק חוקק את הסעיף, יצא מנקודת הנחה צודקת שתמיד צריך להעדיף את הפתרון הפוגעני מאשר אשפוז כפוי.
על אחת כמה וכמה וביתר שאת שמדובר בקטינה חוויות קשות עם נסיבות חיים קשות ולכן לא נכון לטפל בנערה שכזו באמצעים כפויים. ניתן ואפשר ואם יש צורך אז גם צריך לאבחן את מצבה לא במסגרת צו כפוי, אפשר בקהילה. נסכים גם לסעיף 3ב שהדבר ייעשה תחת צו וגם שם המחוקק נתן מענה פוגעני פחות שנועד לסייע להגיע או לשרת את תכלית המטרה.
אני חושב שב-10 ימים הללו שxxxxxx חזרה למסגרת, אנחנו נטען שאין אירועים חריגים, נכון שהיו התפרצויות, אולם לא ניתן להשוות כמו בסרגל בתקופה שהייתה עובר לאשפוז לבין היום.
יש פסיכיאטרית במסגרת (מדובר באותה הפסיכיאטרית שבדקה את הקטינה בבי”ח הxxx ושמכירה אותה), אנחנו טענו בתחילת הדברים שמאחר ומדובר בנערה שכבר מאובחנת, דרך המלך הייתה 3ה, להביא אותה בפני וועדה פסיכיאטרית ואת הטיפול ואז תחליט אם יש מקום לטיפול כפוי ולאו.
לא ניתן לקחת את החוק ולעשות חיבורים ואקרובטיקה משפטית שלא נכונה במקרה הזה.
יש אפשרות לאבחון את מצבה של הקטינה בקהילה, יש לא מעט מקרים שההגנה מביאה חוות דעת במסגרת מפגש אחד או שניים, אלא אם יש התנגדות לשיתוף פעולה.
זה לא המצב, יש פה נערה שעם כל הקשיים יש לה נכונות לשתף פעולה ולא מיצינו וישר קפצנו להחלטה הפוגענית לפני שנבדקו אופציות אחרות.
זה לא תיק לאשפוז כפוי. אפשר לשמור את החלופה של האשפוז רק אם כלו הקיצים.
אני חושב שגם אבחון את המטרה של xxxxxx אם המסגרת מתאימה לה. אני יודיע מידיעה אישית שxxxxxx מסגרת מצוינת, אני תמיד מתרשם לחיוב, מאנשי הצוות המסורים, עם זאת, עדיין לא בטוח שזו המסגרת שמתאימה לה, אני אומר את הדבר לאחר ששוחחתי עם מנהלת המסגרת ועם עו”ד טייב שמלווה את הקטינה אבל שותפה גם לתפיסה שלא נכון לכפות עליה טיפול בצורה כה פוגענית וקשה. אבקש לבחון חלופה במסגרת הקהילה.
הקטינה xxxxxx:
לשאלת כולם, אני לא רוצה שתצאו.
אני חושבת שאני צריכה לעבור מסגרת, מה שאני עושה כי לא טוב לי במסגרת, רציתי שיעזרו לי והיה ההפך, לא מרגישה שעוזרים לי, אפילו האשפוז ישר רוצים לשלוח אותי, כל הגישה הזאת ואני צריכה להיות מצוינת בהכל ואני לא מצליחה.
אני מרגישה נוראי לא ברמה של להתאבד או לפגוע בעצמי ולקחת את חיי.
המכתב היה כי אני לא יודעת, לא חשבתי באותו רגע. אני יכולה להבין את הדאגה שזה מדאיג.
לשאלת ביהמ”ש, אני לא רוצה להתאשפז.
העדתי בבית משפט לפני יותר מחצי שנה ואני עצמי נכחתי בעדות של אבא שלי לפני כחודשיים, הייתי עם הסנגורית שלי נעמה טייב.
אני מתחייבת לשתף פעולה. אף פעם לא הייתי מאושפזת ובכלל לא חשבתי שאי פעם אגיע למצב שיציעו לי דבר כזה. (מחייכת).
המשיבה:
אין לי מה להגיד. אני חושבת שצריך לעשות כל מה שנכון לילדה אבל אני בעצמי לא יודעת מה נכון בשבילה ולכן אין לי מה להגיד באמת.
הגב’ אפרת פלק:
ד”ר מגן מגיעה לxxxxxx פעם בשבועיים ונותנת מענה ל-60 נערות.
היא אמורה להגיע פעם בשבוע אבל מגיעה פעם בשבועיים בשל אילוצים.
כמובן שאני באופן אישי ובxxxxxx בכלל רוצים להביא את המענה הכי מטיב.
נדרשת כוונה לטעמנו מה המורכבויות של xxxxxx, כולנו מבינים מתוך פרשנויות שלנו, אני מכירה את הצדדים הפוגעניים של אשפוז.
שיתוף הפעולה עם xxxxxx הוא חלקי. פעם ראשונה שד”ר איילת פגשה את xxxxxx היא לא הסכימה לדבר איתה עם שום דבר, אין ספק שמתוך נסיבות חיה יש לה חשש מאנשי טיפול.
אני מבינה את החשדנות הזאת ואני רוצה לתת לxxxxxx כמה שיותר שליטה בחיים שלה ויחד עם זאת, נסיבות חיה הותירו אותה להתמודד לבד.
ד”ר איילת מגן היא זאת שנותנת את המענה בקהילה ואין לנו מענה בקהילה אבל צריך לראות את זה.
ב”כ הקטינה:
לא מדובר בנערה שהיא במצב פסיכוטי, אין דלוזיות ואין הלוצינציות ולא בכדי סברו במחלקה שאין דחיפות מידית. לעניין הטיפול התרופתי אני מפנה למסמכים שהוגשו, בעיקר שורות 3-4.
קשה לתת אמון אבל אני חושב שדווקא מעורבותה של ביהמ”ש תטיב.
יכול להיות שהמסגרת לא הולמת את הדרכים שלה.
הקטינה xxxxxx:
אני שומעת את ביהמ”ש ואני מתחייב לשתף פעולה עם הפסיכיאטרית של המסגרת וללכת לפגישות.
כמו כן, אני גם מבינה שהפגישה צריכה להיות מהותית ולא טכנית ועליי לשתף מה שעל ליבי.
הדברים מקובלים עליי.(מחייכת).
<#3#>
החלטה
בפניי בקשה להורות על אשפוזה של הקטינה, ילידת 3.6.2008, וזאת למשך עד 7 ימים לצורך אבחון.
מיד שקיבלתי את הבקשה, קבעתי דיון אליו התייצבו הצדדים וטענו את טענותיהם בטוב טעם, לרבות הקטינה, אשר הסבירה את עמדתה בפירוט רב לצד נציגת המסגרת שאף היא הבהירה את החשש והדאגה לבריאותה ואף לחייה של הקטינה.
קראתי את המסמכים עוד טרם הדיון וכן שמעתי את הצדדים.
ב”כ הקטינה טוען כי קיימת לקות בבסיס המשפטי לפיו מתבקשת הבקשה, שכן הקטינה כבר מאובחנת ואם מבקשים לבדוק התאמות לטיפול תרופתי או לדברים מסוג זה, יש לערוך לה וועדה פסיכיאטרית.
ב”כ הקטינה טוען כי החוק הוא דווקני ויש חשיבות לקיום וועדה רבת משתתפים שבה מפעילים הצדדים שיקול דעת רב יותר אל מול המלצה כפי שיש בפניהם.
הקטינה אף היא הביעה באופן ברור ובהיר את התנגדותה לאשפוז.
ב”כ המבקשת חזרה על עמדתה והצביעה על המסמכים שצורפו וכמו כן תמכה בת נציגת המסגרת (“xxxxxx”).
שלילת חירותו של כל אדם הוא צעד קיצוני ביותר, או כל שכן, היכן שמדובר בקטין ואף מוכן אני להקצין ולומר, ככל שמדובר בקטינה, בוודאי ובוודאי קטינה עם רקע מורכב וקשה כמו הקטינה שבפניי.
נסיבות חייה של xxxxxx מכמירות לב.
קראתי את המסמכים שצורפו וליבי ליבי לקטינה על הדברים שספגה לאורך שנותיה.
גם אם מסכים אני עם ב”כ הקטינה כי המתווה המשפטי, ייתכן ואינו מדויק, הרי שלא רק בשל כך אני דוחה את הבקשה.
עליי להדגיש שאם היה מדובר רק “אקרובטיקה משפטית” ובסמנטיקה, הייתי מקבל את הבקשה.
אלא שלאחר שהתרשמתי מהקטינה וקראתי את המסמכים, דומני כי ניתן לעשות ולהשיג את מטרת הבקשה בדרך שהיא פחות פוגענית ובוודאי דרך שלא יהיה בה כדי לשלול מהקטינה את חירותה.
בתי החולים לבריאות הנפש הם מקום קשה.
השהייה בתוכם אף לתקופה קצרה, יש בה כשלעצמה פוטנציאל נזק, בוודאי למי שלא חווה אשפוזים מסוג זה בעבר.
ההמלצה שבפניי היא המלצה מתאריך 13.6.24, בין לבין חזרה הקטינה למסגרת ולא נרשמו אירועים מיוחדים או מסכנים, לא בריאות ולא נפש.
גם בהמלצה עצמה נרשם ברחל ביתך הקטנה כי אין מדובר “מסוכנות מידית” ועוד כתוב, כי איננה מתאימה להוראת אשפוז בשל האמור ואשר על כן, לא מצאו לנכון להורות על אשפוז.
כאמור 10 ימים חלפו והקטינה עומדת בפניי ומסבירה את מעשיה. היא מציינת כי את המכתב כתבה מבלי לחשוב על התוצאות שהוא יכול להביא וכי לטענתה המסגרת איננה מתאימה לה.
לאחר ששקלתי את הדברים, שותף אני לדאגתה של המסגרת, אך כאמור מבלי לפגוע במטרת הבקשה, מורה כי הקטינה תיפגש עם הפסיכיאטרית של המסגרת בהקדם האפשרי (שמעתי מגב’ פלק כי הפסיכיאטרית מגיעה רק אחת לשבועיים וזהו אילוץ שאצטרך להתמודד איתו).
הקטינה התחייבה לשתף פעולה עם הפסיכיאטרית ויש בכך כדי לשנות חלק מתמונת המצב שעלתה בפניי לפני הדיון.
בריאותה ושלמותה הגופנית של הקטינה הן באחריות המסגרת – משוכנע אני כי כשם שהקטינה ידעה לבוא ולהציג את מצוקותיה, תדע לעשות זאת גם בעתיד ותמצא אוזן קשבת לדבריה.
<#4#>
ניתנה והודעה היום י”ז סיוון תשפ”ד, 23/06/2024 במעמד הנוכחים.
בן ציון קבלר, שופט
הוקלד על ידי רוית ביטון
