התובעים:
הנתבעים:
ההליך
.1
.2
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
1. י. ש.
2. י. ש.
שניהם על-ידי בא כוחם, עורך דין מתתיהו ברוכים; עורך דין מוטי בונה
3. מ. ש.
על-ידי בא כוחו, עורך דין אורי נוה
נגד
1. א. ש.
על-ידי בא כוחו, עורך דין אורי אדלשטיין
–
2. ג. ש.
על-ידי בא כוחה, עורך דין מיקי ממיסטבלוב
3. ז. ש.
4. ר. א. ש. (אשל"א – באמצעות "שי" אפוטרופסות בע"מ)
מטעם "שי אפוטרופסות" – עורכת דין מרגלית נוח
פסק דין
ביום 21.05.2020 הגישו שני אחים ואחיינם, בעלי 9/20 חלקים מבעלות בדירה, תובענה לפירוק
השיתוף כנגד ארבע נתבעים, שלושה מהם אחים והאחת גיסתם (של שניים מהתובעים ואם התובע
3 שהיא אשל"א).
התובענה ביקשה לפרק השיתוף בדירה נשוא התובענה כפנויה מכל אדם וחפץ אגב מכירתה למרבה
במחיר, תוך כינוס נכסים.
1 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
.3
.4
ba
2
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
בין 17. סעיף 15(א) לפקודת הראיות קובע, כדלהלן :
מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר
בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשחה, אם התחר
המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם
לא יעשה כן. (ההדגשות אינן במקור)
כעולה מתצהירי התובעים 1 ו- 2, וזאחרוניס לא חוזהרו כדין ומשכך, חתנאי הנדרש
לקבילותו של התצהיר, לא התקיים ובהתאמה, לא מדובר בתצהיר כלל וכלל והינו
בטל מעיקרו.
השאר כתבו התובעים בסעיפים 14-16 לתביעתם, כך:
אותו תצהיר לגביו כתבו התובעים, הוא בליבת הגנת הנתבעים, וכך נכתב:
במשך השנים מתגוררת בדירה בתו של הנתבע 1 מבלי לשלם דמי שימוש ראויים וללא
הסכמת התובעים.
15. למען שלמות התמונה יוער, כי ביוס 22.5.19, הוחתמו התובעים 1 ו- 2 על תצהיר (ככל הנראח
התצהיר אומת על ידי אחד מעורכי הדין שעובדים במשרדו של ב"כ הנתבע 1) אשר זינו
בטלות וכן, מצייב תצהיר עדכני מטעם התובעיס 1 ו- 2, המבטל את התצהיר הקודם.
16. התובעים 1 ו- 2 יטענו, כי התצהיר מיום 22.5.19, אינו קביל וזאת, בשים לב לטענות שהעלו
בתצהיר המצורף לכתב התביעה
2 מתוך 32
1
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
.64
.65
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ba
.(57
טר
קיומה גם בעתיד.. נסיבות המקרה שבמסגרתן נלמדת הסכמתו בשתיקה של
בעל המקרקעין, עשויות למנוע את בעל המקרקעין מכוחו של דין ההשתק, או
עקרון תום הלב, מלהביא את הרשות לסיומה באורח חד צדדי ומייד זלצמן
ביטול הרישיון יכול שיותנה בתנאים שונים, מטעמי צדק, ולעתים יקבע בית
המשפט כי הוא אינו ניתן לביטול.
.(1985)
המסקנה לפיה דורש הצדק את קיום החוזה, צריכה להתבסס על נסיבותיו של כל
עניין ועניין, ועל כן יש לבדוק את העובדות כדי ללמוד ולהסיק מהן אם אכן זו
המסקנה המתבקשת. לא בכל מקרה, בו ניתן רישיון ובעל הנכס מבקש לבטלו,
דורש הצדק את המשך קיומו של הרישיון, ויש מקרים בהם ניתן, למשל,
להסתפק בתשלום פיצויים, כפי שיש גם מקרים, בהם אין הצדק דורש אפילו את
תשלומם של פיצויים כלשהם, אף היפוכו של הדבר הוא הנכון, היינו, יש נסיבות,
בהן תשלום פיצויים בעקבות סילוק ידו של בעל הרישיון הוא דווקא שיכול
לנגוד את תחושת הצדק" (ע"א 496/82 רוזן נ סלונים, פ"ד לט(2)337, 341
בנסיבות שבפני לא רק שלא מצאתי ראיה, כי ניתנה רשות בלתי הדירה, אלא ההיפך הוא הנכון.
הרשות אשר ניתנה לנתבע, ניתנת היתה לביטול בכל עת סבירה כפי שהסברתי לעניין התצהירים.
ויתור על תביעה בעבר אינו הסכמה מפורשת למגורים הדירים.
את סוגיית הרישיון הבלתי הדיר סיכם בקצרה וכיאה כב' סגה"נ אסף זגורי אגב תמ"ש (טבריה)
2690-10-10 י. נ. נ' ו. נ. (פמ"מ – 03.03.2013), וכך:
11 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
תמ"ש 49099-05-20 ש. נ' ש.
לפני כבוד השופט ארז שני
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
"הרשיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק (Estoppel) שפותחה בדיני היושר
האנגליים, השתק נועד למנוע תוצאות בלתי-צודקות, המתחייבות לכאורה מן הדין,
על-ידי השתקת המתנגדים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות או עובדתיות, שהן
נכונות כלשעצמן. השתק כמו זה שבענייננו מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן
ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין, אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום
לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה, על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין
מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל
עוד הוא רוצה בכך. עם זאת, לנוכח שיקולי הצדק שביסוד ההשתק, הפעלת הכלל היא
גמישה ולבית-המשפט ניתן שיקול-דעת בקביעת הסעדים אם רשות שימוש
במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים – על-פי נסיבות המקרה הקונקרטי.
המקרקעין,
כאשר הצדק מחייב קיומה של זכות בלתי-הדירה, אין היא באה לסיומה עם העברת
לא מכוחו של ההשתק, המכונה גם השתק קנייני ( Proprietary
Estoppel), היא חלה כלפי צד שלישי נושה, יורש או רוכש שזכויות בעלהמקרקעין עברו אליו. זאת, להוציא רוכש המקרקעין בתמורה ובתום-לב, שלא ידע
על קיומה של זכות השימוש (ע"א 7139/99 יובל אלוני נ אליעזר ארד, פ"ד נח(4)
27, 35 (01/04/2001); ג. זלצמן "רישיון במקרקעין", הפרקליט מב, תשנ"ח –
תשנ"ז), 25, בעמ 40-41).
כאשר עסקינן" ברשות גרידא" שניתנה חינם ללא כל תמורה כפי שניתנה בענייננו הרי
שאין זה הסכם במובן החוקי של המירה. ככזו, הרשות קיימת עקב רצונו החופשי של
המרשה, ומתבטלת עם גילוי דעתו של זה, כי אינו מעוניין להמשיך בהענקת הרישיון.
יוצא איפוא, כי בר רשות מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון
לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב (ראה לעניין זה ע"א 96/50
צינקי ואח' נ' ויקטור ואח', פ"ד ה(1) 474, 479; ע"א 50/77 מזרחי נ' אפללו, פ"ד
12 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.66
א.
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
לא(3) 433, עמ' 439; ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית- כנסת ובית מדרש, פ"ד
לא(3) 210, עמ 215 – 216).
על השאלה אם המדובר ברשות הדירה או בלתי הדירה יש להשיב לאחרבחינת
נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. יתכנו מקרים בהם ניתן רישיון בתמורה וחרף זאת
תהא הזכות הדירה ויהיו מקרים בהם רישיון שלא בתמורה יצמיח זכות בלתי הדירה
להמשיך ולהחזיק במקרקעין (ת"א (חיפה) 3402/06 בדיע ג'ריס : פיירוז ג'יריס
[פורסם בנבו] (12/10/2010)). רישיון חינם שהינו בלתי הדיר משתייך לקשת המקרים
הנדירים שכמותם קשה למצוא במקומותינו ובזמננו. בהקשר זה קיימת מטוטלת
פסיקתית. בתחילה קבעה הפסיקה, כי הגם שייתכנו מקרים חריגים בהם רישיון שלא
בתמורה יוכר כרישיון שאינו ניתן לביטול, הרי שקביעה כזו תיעשה אך במקרים נדירים
וכאשר הוכח, כי הייתה רשות מפורשת לשהיית המחזיק במקרקעין וכי האחרון הסתמך
על רשות זו (ע" א 515/76 לוי נ ויימן, פ"ד לא (2) 127, 132; ע"א 496/82 רוזן נ'
סלונים, פ"ד לט (2) 227, 241). ברם, בפסיקה מאוחרת יותר נפסק מפורשות שרשות
חינם אינה יכולה ככלל להיות בלתי הדירה וכי היא ניתנת לביטול בכל עת. עוד נקבע,
בהסתמך על פסיקה קודמת, שהמגמה צריכה להיות צמצום מופעיה של רשות בלתי
הדירה ולא הרחבתם (ראה. רע"א 1156/02 חי נ' לידאי, פ"ד נז(3) 949, 955-957).
אציין, כי אני שותף לגישה זו של צמצום המופעים של רשות חינם בלתי הדירה, כאשר
הנימוק לכך לטעמי, הוא ריקון מתוכן של זכות הקניין של הבעלים בשל הרחבת ההגנה
על הרשות הבלתי הדירה".
כאמור לא הוכח בפניי אף לא אחד משלושת היסודות העיקריים הדרושים שעה שנטען לרישיון
בלתי הדיר בלא מסמך מפורש ואלו הם:
תוצאה שאינה צודקת.
הסתמכות בתום לב ובאופן סביר.
13 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
.67
.68
.69
.70
ג.
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
שינוי מצב לרעה.
ba
טר
ואסביר. ראשית, טענות הנתבע ולפיהן שונה מצבו לרעה, על דרך השקעת כספיו בדירה ואי
רכישת דירה חלופית אגב האמרת מחירי המקרקעין, אינם ממין העניין.
לנתבע דירה אחרת, איש לא מנע ממנו או מבתו בכל עת לרכוש דירה נוספת.
שנית, אדם סביר לא היה מסתמך על טענה לחוזה בעל-פה משך עשרים שנה, כמזכה בבעלות או
ברשות בלתי הדירה, ממי שקשריו עימו אינם נפלאים, גם לא על תצהיר שאינו נוקב רשות או
בעלות במפורש.
אשר לטענת השקעת כספים – אזי גם לשימוש בדירה יש שווי, בוודאי על פני שנים רבות, וממילא
לא מצאתי ראיות להשקעת כספים.
הסכומים הנטענים בטלים בשישים לעומת שווי השימוש, ואם חפץ הנתבע, רשאי הוא לתבוע כמי
"שנטע במקרקעי הזולת".
לבסוף, בעניין זה אומר, כי תוצאה ולפיה טיפול באח שווה עשרים שנות מגורים בחינם לנתבע או
בתו ולא יותר, היא דווקא צודקת לטעמי.
:(06.07.2011 – "UÐ)
אמר ביהמ"ש המחוזי אגב ת"א (ת"א) 1592/05 אבו ערדה נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח
"הכלל הוא כי בר רשות השוהה ללא תמורה בנכס מקרקעין, אשר רישיונו בוטל,
זכאי לפיצוי בגין השקעותיו בנכס והשבחתו.
הלכה פסוקה מקדמת דנא כי אין' סימוכין לדעה שבעל מקרקעין חייב לפצות את ברי
רשותו על ביטול הרשות וסילוקם מעל מקרקעיו. יש וחבות זו נובעת מהסכם מפורש,
או משתמעת מהסכם או הסדר מכללא; אבל בהעדר התחייבות מפורשת או משתמעת
14 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
תמ"ש 49099-05-20 ש. נ' ש.
לפני כבוד השופט ארז שני
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
כאמור, אין להסיק חבות שכזאת לא מחוקי הגנת הדייר ולא מכל דין אחר, (דברי
השופט ח' כהן בע"א 160/62 עובדיה לוי נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד טז 1773,
1780)… בר רשות שהורשה להתגורר בנכס ללא תמורה והרשות בוטלה אינו זכאי,
אפוא, לפיצויים מכוח הדין עבור ביטול הרשות, אולם יכול שיהיה זכאי לפיצויים
מכוח הסכם מפורש או משתמע בין בעל המקרקעין לבין בר הרשות. עם זאת, יש
לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך התחשבות בשיקולים של צדק" (ר' רע"א 1156/02
רע" א 1238/02 עבד אל סלאם ח'יר : אלון לידאי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.5.03;
להלן" עניין ח'יר"), ור' בענין זה גם ע"א 32/77 טבוליצנקי נ' בית כנסת ובית מדרש,
פ"ד לא(3) 210; ע"א 515/76 לוי נ ויימן, פ,ד לא(2) 127; ע"א 657/71 יקותיאל
: שר האוצר, פ"ד כו(2) 564; בג"צ 45/71 קרושבסקי נ ראש עיר ת"א, פ"ד כה(1)
792; ע"א 234/07 גוטליבן לוי, פ"ד כה(1) 389; ע"א 346/62 רכטר נ' מנהל מס
עזבון, פ"ד יז 710, 701; וע"א 618/05 גדליז דיאמנשטיין נ מחלקת עבודות
ציבוריות –מדינת ישראל (לא פורסם [פורסם בנבו], ניתן ביום 21.3)…
בדונו בשיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת שווי הפיצוי לפינוי בר רשות מנכס
בו החזיק, קבע בית המשפט העליון ברע"א 2701/95 תחסין מוחי אלעדין כנען נ
אחמד עסק אלטיף (פ"ד נג(3) 151) כי: "על בית המשפט לבחון על פי נסיבות המקרה
האם יהיה זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרישיון והאם יש מקום
להתנות את הביטול בתנאים. לעניין זה יתחשב בית המשפט בין היתר בכוונת הצדדים
לרישיון, בתנאי הרישיון, בציפיה שיצר בעל המקרקעין אצל בעל הרישיון, במידת
הסתמכותו של זה אחרון על הרישיון שניתן, ובנזק שנגרם לו עקב כך".
בית המשפט הוסיף וקבע באותו ענין, כי יש לבחון את מערכת היחסים שנוצרה בין
הצדדים לא רק במשקפיו של הדין הפורמאלי, אלא גם על פי שיקולים של צדק".
15 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.71
.72
.73
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
בהכרעתה כתבה כב' השופטת וייס:
בת"א (רמלה) 2376/04 רשות הפיתוח נ' פייסל (פמ"מ – 09.03.2008), נידונה תובענה
לסילוק יד הנתבעים ממקרקעין בהם ישבו משך כ-27 שנים, במהלכן בנו מבנה בקרקע,
כשלטענתם: "המבנה המצוי בנכס מהווה קורת גג עבורם, נבנה במיטב כספם, והתובעת מנועה
מלטעון כל טענה, הואיל וידעה על מגוריהם בנכס ושתקה … הנכס הושבח על-ידי הנתבעים,
ולפיכך, משיקולי צדק, לא ניתן לבטל את הרשות."
"בפסיקה נמנו נסיבות חריגות ביותר, שרק בהן תיחשב הרשות לבלתי-הדירה.
העיקרון הוא שמדובר על הסתמכות רחבת היקף מצד הנתבע, על- כך שניתנה לו רשות
בלתי הדירה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעים להראות שהרשות שניתנה
להם איננה ניתנת לביטול"
בתמ"ש (טבריה) 45382-03-10 מ.מ.י. נ' נ.מ.י (פמ"מ – 11.01.2012), נקבע:" כאשר עסקינן
"ברשות גרידא שניתנה חינם ללא כל תמורה, הרי שאין זה הסכם במובן החוקי של המילה.
ככזו, הרשות קיימת עקב רצונו החופשי של המרשה, ומתבטלת עם גילוי דעתו של זה, כי
אינו מעוניין להמשיך בהענקת הרישיון. יוצא איפוא, כי בר רשות, מכוח רישיון שימוש
ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב
(ראה ע"א 95/50 צינקי ואח' נ' ויקטור ואח'; ע"א 50/77 מזרחי נ' אפללו; ע"א 32/77
אליאסף טבוליצקי נ' בית-כנסת ובית-מדרש; פרופ' נינה זלצמן במאמרה לעיל, עמ' 57)".
בע"א 7139/99 אלוני נ' ארד, נח(4) 27 (פמ"מ – 01.04.2004), (להלן: "פס"ד אלוני") קבעה
כבוד השופטת ד. דורנר, בדעת הרוב:
16 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.74
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
11
ba
השתק כמו זה שבענייננו מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן
ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין, אם המורשה הסתמך על ההרשאה
בתום-לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה, על-ידי השקעות
שהשקיע במקרקעין…
טר
וו
ועל כך כותב פרופ' פרידמן:
בת"א (ירושלים) 13402/02 בורה נ' בורה (פמ"מ – 10.05.2004), בו נדחתה טענה לרשיון
בלתי-הדיר, קבע כבוד השופט י. שמעוני, סגן נשיא בימ"ש השלום בירושלים, כך:
יוצא אפוא, כי על מנת להפעיל את דיני ההשתק צריך שיתקיימו כמה תנאים
בעל הנכס נתן רשות לפלוני, מפורשת או בשתיקה, ומקבל הרשות ביצע פעולות
מסויימות בנכס בהסתמך על הסכמת הבעלים, ומתוך ידיעה כי הוא מסכים
לנעשה. בנוסף, על מנת שבעל הנכס יהא מושתק מלבטל את הרשות שנתן
לאחר, צריך להצביע על נזק שנגרם למקבל הרשות כתוצאה מהסתמכותו על
הסכמת הבעלים' .
"כאשר פלוני בונה במקרקעין של הזולת, או משביחם בהסכמת הבעלים (בין הסכמה
מפורשת, בין השלמה שבשתיקה), בנסיבות שבהן הוא רשאי להסיק כי יוכל להשתמש
במקרקעין לצורכיו, עשוי בית המשפט להורות כי הרישיון להשתמש בנכס יהפוך
לבלתי-הדיר (Irrevocable). כן עשוי הוא לצוות כי הרשיון יהיה הדיר רק בכפוף
לתנאים, כאשר תנאי הוא מתן פיצוי נאות למקים או למשביח הנכס עבור השקעתו"
(ד פרידמן, שם, בע 219-220)".
17 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.75
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
בפסיקה המאוחרת "..נפסק מפורשות שרשות חינם אינה יכולה ככלל להיות בלתי הדירה, וכי
היא ניתנת לביטול בכל עת. עוד נקבע… שהמגמה צריכה להיות צמצום מופעיה של רשות
בלתי הדירה ולא הרחבתם. בר רשות, מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון
לדרישת סילוק יד, כשרק בנסיבות חריגות ביותר תתגבש רשות בלתי-הדירה במקרקעין.
לרוב, כשניתן ללמוד על כוונתם המפורשת של בעלי המקרקעין להעניק זכות זו לאחר, ובכל
מקרה, לאחר שאותו אחר הוכיח "הסתמכות רחבת היקף" (פס"ד רשות הפיתוח) על כך 6
שניתנה לו רשות זו. הסתמכות זו נוצרת, כדברי פרופ' פרידמן בפס"ד בורה:" כשפלוני בונה
במקרקעין של הזולת, או משביחם בהסכמת הבעלים".
(ראה: רע"א 1156/02, חיר נ' חיר, נז(3) 943 {פמ"מ – 11.05.2003}).
תנאי נוסף עולה בפס"ד אלוני על-ידי השופטת ד. דורנר, לפיו:
.
"השתק… מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש
במקרקעין, אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום-לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך
את מצבו לרעה, על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין…" או, כפי שמנסח זאת השופט
יצחק שמעוני בפס"ד בורה:"על מנת שבעל הנכס יהא מושתק מלבטל את הרשות שנתן
לאחר, צריך להצביע על נזק שנגרם למקבל הרשות כתוצאה מהסתמכותו על הסכמת
הבעלים"
במקרה דנן לא מתקיימת ולו אחת מן הדרישות שלעיל, שכן, לא הוכח כי לא היה בכוונת התובעים
והאחרים להעניק לנתבע רשיון בלתי-הדיר, ובכל מקרה, לא הוכיח זה "הסתמכות רחבת היקף",
וממילא לא שינה הנתבע את מצבו לרעה על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין, ואף לא הוכיח כל
נזק שנגרם לו כתוצאה מהסתמכותו לכאורה. משמע- הרשיון הינו הדיר!
18 מתוך 32
1
2
3
4
5
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.76
שיהוי
.77
.78
.79
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
החלת החריג לכלל במקרה דנן, משמעה ריקון מכל תוכן את ההבחנה בין בר-רשות מן המניין,
לבין בעל רשיון בלתי-הדיר, ותוצאתה דילול כמעט מוחלט של זכויותיו הקנייניות של כל מי
שההין בטובו לשכן אחר על דרך ויתור מסוים.
הגעתי אפוא למסקנה כי הרישיון שניתן לנתבע ו/או לבתו אינו רישיון בלתי הדיר ויש לראות
התובענה שבכאן כהודעה על ביטול הרישיון (וראה: רע"א 7226/08 עיריית קריית אתא נ'
יצחק {פמ"מ – 08.04.2010}).
טענות השיהוי מופנות על-ידי שני הצדדים, זה כנגד זה. הנתבע, לעניין הימנעות התובעים מלתבוע
עשרים שנה, והתובעים, לעניין אי רישום הנכס או אפילו הערת אזהרה לטובתם עשרות בשנים.
מאליו ברור כי משעסקינן במקרקעין, אין אנו בתחומי ההתיישנות ואולם, שיהוי מהו, כדאי להבין.
אביא מעט מדברי, אגב תמ"ש (ת"א) 10246-12-09 ד.ל.נ' נ.ב. (פמ"מ – 6.2.2013), וכך כתבתי
שם בנסותי להסביר את הממשק שבין התיישנות לשיהוי:
"ככלל, יעדיף בית המשפט, שסכסוכים בין בעלי הדין יוכרעו לגופו של עניין ולא
יסתיימו בפתרון דיוני פורמליסטי (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ואח,
פ"ד מ(2) 668, 671-672 [1986]); ע"א 2452/01 אורן, עו"ד נ' מגדל חברה
לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 [2002]).
התיישנות
בהביאי מעט מדברי חברי כב השופט יחזקאל אליהו אגב תמ"ש (ת"א) -2080-02
12 על האסמכתאות המובאות שם אומר.
19 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה תוך מתן משקל
לזכות החוקתית של הגישה לערכאות (ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי
סורוקה (פורסם במאגרים משפטיים) [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.3.2008). מנגד,
על בית המשפט לשקול את התכלית ואת הטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות (ע"א
9413/03 אילן אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (פורסם
במאגרים משפטיים) [פורסם בנבו] ניתן ביום 22.6.2008).
כב' השופט עמית ניתח ותמצת בע" א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה
אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (לא פורסם) [פורסם בנבו] ניתן ביום 19.9.10) להלן.
"עניין גיא ליפל") את הטעמים העומדים בבסיס ההתיישנות הדיונית, וכך באו לידי
ביטוי הדברים בס' 30 לפסה"ד.
ܐ
"א. טעם ראייתי הקשור בקושי ובהכבדה על הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך
זמן. מטבע הדברים, במהלך השנים מסמכים וראיות אובדים, עדים הולכים
לעולמם או מאבדים את זכרונם, מה שעלול לפגוע בהגנתו של הנתבע
ולהקשות על בירור האמת העובדתית.
אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון,
כך שיתאפשר לול כלכל את ענייניו מבלי להידרש להקצות ממשאביו' רזרבה
כספית שמא ייתבע בגין שנים עברו.
ההנחה היא כי תובע אשר "יישן על זכויותיו" תקופה ארוכה, זנח או ויתר או
מחל על תביעתו, ועם חלוף הזמן הולכת ומתבססת הציפיה של הנתבע כי לא
ייתבע.
20 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
.80
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ד.
טר
מנקודת מבט המערכת המשפטית, ראוי להקדיש את משאבי השיפוט לעניינים
שבהווה ולא לשחת זמנה על עניינים שאבד עליהם הכלח. קציבת תקופת
ההתיישנות תמרצת תובעים לא לישון על זכויותיהם ולהגיש תביעתם ללא
עיכוב.
להסדרי ההתיישנות יש השפעה החורגת מהצדדים הישירים להתדיינות
במיוחד על המדינה, יצרנים, ספקי שירותים ומבטחים. כך, לדוגמה, הארכת
תקופת ההתיישנות עשויה להשפיע על גובה הפרמיה בחוזה ביטוח ועל מחירי
מצרכים ושירותים ומכאן שלהסדרי ההתיישנות השלכה על רווחתם של
פרטים רבים בחברה".
בע"א 2919/07 מדינת ישראל נ' גיא-ליפל, סד(2) 82 (פמ"מ – 19.09.2010), (להלן: "הלכת
גיא-ליפל"), בסעיף 29 קבע כבוד השופט עמית:
"בפסיקה ניתן להבחין בנטייה לפרש בצמצום את תחולה של טענת ההתיישנות,
לפחות ברטוריקה של הדברים, כיוון שההתיישנות פוגעת בזכות החוקתית של
הגישה לערכאות ומונעת מהניזוק לממש את זכותו המהותית (ראו. ע"א
2242/03 אברהם נ' רשאד ([פורסם בנבו] 18.7.2005); ע"א 2387/06 פלונית
ן טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ([פורסם בנבו], 31.8.2008) (להלן: "עניין
טבע תעשיות"); עניין פלונית, בפסקה ו והאסמכתאות שם, עניין אלנקווה). עם
זאת, יש הגורסים כי את חוק ההתיישנות, כמו כל חוק אחר, אין לפרס לא באופן
מצמצם ולא באופן מרחיב, אלא על פי תכליתו (הנשיא ברק בע"א 8301/98
אנואר : ש.א.פ. בע"מ פ"ד נו(3) 345 (2002)). גישת הביניים גורסת כי יש
לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות,
אך זאת בנסיבות המתאימות: מקום בו היה הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה,
21 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
.81
.82
.83
.84
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
לא נפגעה זכותו של הנתבע להתגונן ואין בכך פגיעה באינטרס הציבורי לסיים
מחלוקות (ראו דברי השופטת (כתוארה אז) בייניש ברע"א 9041/03_עבדו
בטחיש : מדינת ישראל – משרד הבטחון [פורסם בנבו], 16.8.2005). הצעת
החוק נקטה גישה מאוזנת בין התובעים לנתבעים, כפי שעולה מהמבוא להצעת
החוק (רע"א 187/05 נסייר : עיריית נצרת ([פורסם בנבו, 20.6.10) (להלן.
"נסייר")".
לדברי לעיל מצטרף גם שיקול של מדיניות משפטית ראויה, כזו המשתקפת ונובעת גם מהלכת
גיא-ליפל שהבאתי לעיל.
מדיניות שכזו אינה חפצה לעודד התעוררותם מחדש של סכסוכים, שנים רבות אחרי שקמה עילת
התביעה, מבלי שכל אחד ואחד מיחידיו ידע לאחר שנים מה עוד יתבע ממנו ומי ידע אימתי וראה
גם תמ"ש (ת"א) 14157-02-15 ד. פ. נ' א. א. {פמ"מ – 26.12.2016).
אנו רגילים לומר כי טענת השיהוי, כחי הנושא עצמו, תשמש לדחיית תובענה רק במקרים חריגים
ומטעמים של צדק והגינות, כמו גם שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה להליך שיפוטי תקין.
.({18.3.1991 –
כאמור, נפסק כי השימוש בדוקטרינה של שיהוי לצורך דחיית תובענה ייעשה רק במקרים חריגים
מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאג לקיום הליך שיפוטי
תקין (ראה: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ'
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, נ"ז(5) 433 {פמ"מ – 2.7.2003}). עפ"י הפסיקה,
חלוף הזמן כשלעצמו, אין בו די כדי להביא לקבלת טענת השיהוי ויש צורך ב"דבר מה נוסף"
(ראה: ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן נ' לאה יונגר, פ"ד מ"ה(3) 749, 756 {פמ"מ
22 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
.85
.86
.87
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
.({26.10.2009
על הנתבע להוכיח שהיה בשיהוי משום מצג כי התובע ויתר על זכויותיו ובשל כך הוא שינה את
מצבו לרעה במשך הזמן. יש הגורסים כי נדרש תנאי שלישי שלפיו השיהוי נגרם בחוסר תום לב
(ראה: רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עיריית נתניה (פמ"מ –
11.09.2007). להבדיל מהסדר ההתיישנות, הרי שבנושא השיהוי מסור לבית המשפט שיקול דעת
רחב לגבי נפקות השיהוי בנסיבות המקרה הספציפי שלפניו. במסגרת זו ישקול בית המשפט, על
דרך האיזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם, תוך התחשבות
במהות התביעה ובסעד המבוקש במסגרתה.
נטל ההוכחה להתקיימותם של התנאים מוטל על הטוען לכך, היינו, על הטוען לשיהוי (ע"א
2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל {פמ"מ –
ברור לכל כי שינוי מצב לרעה לא יצור צדק או הגינות כלפי הנתבע ודי בו כשלעצמו על מנת
לדחות את התובענה, עת נופל שיהוי בלתי סביר בהגשתה.
בבע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית נט(1) 665 (פמ"מ – 8.9.2004) נאמר ע"י כב' השופט א.
רובינשטיין:
"בעיני, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפיה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל
נגזרת של תום לב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשווה סעיפים 39 ו-61
לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), בבחינת "אדם לאדם – אדם" (הנשיא
ברק, רע"6339/97T רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1)199). זו גם תמציתו הערכית של
הכלל "ועשית הישר והטוב" (דברים ו, יח)".
הבה נפנה לפסק הדין אשר ניתן בבש"א (ת"א) 12603/06 ד.ש נ' מ.פ (פמ"מ – 6.8.2008).
אמרה כב' סגה"נ ט. סיון ז"ל (כתוארה דאז), בין השאר שם:
23 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
.88
.89
I
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
גם טענות השיהוי, מניעות וויתור מטעמם של המבקשים מהותיות בעיניי לצורך
ההכרעה בדבר סילוקה של תביעת התובעת על הסף ומהטעמים שכבר פורטו.
תביעתה של התובעת למתן פסק דין הצהרתי במאובחן מתביעה כספית כנגד הזוכים
– הינה תביעה מן היושר, והיא כפופה גם לדיני השהוי.
נשאלת אפוא השאלה, האם צודק והגון לדחות התובענה
תביעה שביושר מתיישנת עכשיו כבדרך שתביעה שבדין מתיישנת, אך תביעה
שביושר יכול שתידחה גם מחמת שיהוי, אף אם תקופת השיהוי הייתה קצרה
מתקופת ההתיישנות תקופת ההתיישנות שנקבעה בחוק היא עכשיו" הגבול העליון
של תקופת השיהוי". (י. זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995,
בעמ 568)".
שבתובענה.
מרבית דיוני לעיל הן לעניין ההתיישנות והן לעניין השיהוי עסק באינטרס הציבור ובאי ההגינות
ולעניין חובת ההגינות, נשיאת ביהמ"ש העליון כב' הנשיאה ד. ביניש, בבג"צ 518/07 פלונית נ'
בית הדין הרבני הגדול (פמ"מ – 14.5.2009), בפס' 38-39:
"תחולתו של עקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל
תחומי המשפט. בין היתר, חלק עקרון תום הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים.
מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הינה כי על בעלי-הדין להפעיל את
הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר
ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (ראו, אהרן ברק
פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה כרך ב 550 (1993) (להלן. ברק – פרשנות
24 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
.90
.91
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
החקיקה, דודי שוורץ סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות 73 ואילך
(תשס"ז)). על בעלי-הדין לפעול בסבירות ובהגינות במסגרת ניהול הליכי המשפט
וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין (ראו. בש"א 6479/06 בנק דיסקונט
לישראל בע"מ נ שנפ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 15.1.2007), פס 4
והאסמכתאות המובאות שם)…
ככלל, התפיסה המנחה בהקשר זה הינה כי השמירה על האינטרס האישי של בעלדין צריכה להיעשות תוך התחשבות בציפיות הדיוניות המוצדקות של הצדדים
האחרים להליך, ותוך מילוי חובותיו של בעל-דין כלפי בית-המשפט. יוער כי
בדומה לעקרון תום-הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט מבוסס
בעיקרו על אמת-מידה אובייקטיבית, הנגזרת מרמת ההתנהגות המצופה והראויה
בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. כוונותיו הסובייקטיביות של בעל-דין והשאלה
האם פעל בזדון עשויה להשליך על המסקנה האם נעשה שימוש לרעה בהליכי
משפט, עם זאת, אמת-המידה המרכזית בהקשר זה הינה סבירות והגינות, קרי –
כיצד בעל דין סביר והגון היה נוהג בנסיבות המקרה".
אלא מאי, שבכאן הותרת הבעלות בלא תביעה לסעד הצהרתי מצד הנתבע בידי היורשים, קיפוח
מי מהיורשים שלא חתם על תצהיר, השארת גבולות זכויות השימוש ותום הרישיון בערפל, כל
אלו אינם מצדיקים מחיקת התובענה בשל שיהוי ואינם מלמדים על מחילת מי מהתובעים על
זכויותיהם במקרקעין לנצח.
האם יש לראות בדירה כתפוסה
סבור אני ששאלת השיפוי לא תצמיח ישועה לנתבע. גם אם נמו התובעים על זכויותיהם שנים, אי
מעש, בנסיבות של בעלות רשומה, אינה מהווה הסכמה לוויתור על בעלות.
25 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
92
.93
.94
.95
.96
.97
..98
האם עסקינן במתנה?
.99
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
הבעתי כבר בשעתו (וראה: תמ"ש (ת"א) 9636-01-18 י. ס. נ' ת. ג. ס. {פמ"מ – 04.03.2019}),
כי העובדה שקרוב משפחה מתיר לקרובו לדור בדירתו אינה רישיון בלתי הדיר ואינה הופכת את
זה שחסד גמלו עימו לדייר מוגן.
כדי שתיווצר דיירות מוגנת יש צורך בהסכם מפורש המקובל על הכל, לדיירות מוגנת (וראה:
בג"צ 438/10 עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל נ' שר האוצר {פמ"מ – 07.03.2012}).
בנתחי את סוגיית החוזה בעל-פה והתצהירים כבר הסברתי שלא מצאתי כל מסמך הקובע כי
הנתבע ו/או בתו הם דיירים מוגנים. הנתבע עצמו, להבדיל מביתו, גם יכול, בשל אי מגוריו בדירה,
להיחשב כמי שנטש אותה זה מכבר.
דוחה אני אפוא, את הטענה לקיום דיירות מוגנת, אין בנמצא אפילו חוזה שכירות לעניין דיירות
מוגנת המופנה כלפי הבת והוא רלוונטי לימינו אלה.
אין יכול להיות ספק שעל הסוגיה יש לקרוא שתי תקופות: שנים ארוכות בטרם התצהירים
והתקופה אחר כך.
בטרם נחתמו התצהירים ברור שמבחינה משפטית לא ניתן דבר זולתי רשות שימוש במקרקעין.
מתנה.
בקריטריון שבפסיקה (וראה: ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, מח(1) 801 {פמ"מ – 10.02.1994}),
לא ניתן לראות בנתבע כמי שנוצרה חובה משפחתית טבעית לדאוג לו.
העובדה שהנתבע כאח רכש לעצמו דירה או לא רכש דירה אינה מטילה חבות על אחיו ליתן לו
ברור כי את המצב שטרם חתימת התצהירים יש לראות כלל היותר כמתן רישיון שימוש.
26 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
.100
.101
.102
.103
.104
.105
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
הנוצר השתק שיפוטי?
טר
את התצהירים יש לראות כהתחייבות אולי שלא לשנות מצב קיים, עד לזמן לא מוגדר, אך מתנה
אין כאן.
כזכור, מתנה במקרקעין מסתיימת ברישום (וראה: ע"א 8622/06 פלוני נ' עיזבון המנוחה
פלונית ז"ל {פמ"מ – 03.03.2009}), ובכאן יכולה להיות לכל היותר התחייבות ליתן מתנה, אך
כאמור לא כך מפרש אני את המצב המשפטי.
ודוק. אי פעולת הנתבע לקדם רישום זכויות בנכס על שמו משך 20 שנה מדברת בעד עצמה,
לאמור, כי מתן בעלות או רשות בלתי הדירה אין כאן.
טענתו הנוספת של הנתבע היא כי אותם תצהירים יצרו השתק שיפוטי כנגד התובעים.
כאשר עמדתי על טיבם של התצהירים, בעיניי, ובל נשכח שאין הם מחייבים את מי מהבעלים שלא
חתם עליהם.
הסברתי כי לטעמי אין התצהירים מונעים תובענה בעת הזו לפירוק השיתוף. מכאן שאין בפניי
השתק שיפוטי המונע מהתובעים לתבוע.
מהו השתק שיפוטי, הסביר בית המשפט העליון ברע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים
והשקעות, נט(6), 625 (פמ"מ – 08.03.2005), באמרו כך:
"א.(1) הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין
מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני
הליכים שונים, התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר
27 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
(2)
(3)
(4)
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם
לרעה של בתי המשפט. הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין
לבין בית-המשפט, ולכן תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למקרים
שבהם מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין
דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה. כמו כן טענה בדבר השתק שיפוטי
יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק (633ב
ה).
על-פי הפסיקה, אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך
הקודם, כלומר, שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך
הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. תנאי זה נובע
מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על-ידי שני טריבונלים שונים. לפיכך
אם בית-המשפט הראשון דחה את טענתו של בעל הדין, אין מניעה שהוא
יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר (1633).
מהדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון אין מתחייב בהכרח שהמתדיין זכה
בדין בהליך הראשון. די בכך שהטענה התקבלה על-ידי בית-המשפט אף אם
בסופו של יום בעל-הדין לא צלח במשפט, על-כן גם קבלת סעד זמני בהליך
הקודם עשויה להיחשב להצלחה שיוצרת השתק שיפוטי ומונעת מבעל-הדין,
שנהנה מהסעד הזמני, לטעון טענה סותרת בהליך מאוחר יותר (634א – ב,
ד).
במקרה דנן המבקשים זכו בסעד זמני שעמד בתוקף במשך כחצי שנה. אמנם,
זכייה זו הושגה בתובענה החדשה שהוגשה לאחר הגשת ההליך הנוכחי, אולם
הסעד הזמני ניתן טרם הדיון בהליך. על-כן אף שמדובר בהליך שנפתח בשלב
28 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
.106
.107
.108
.109
.110
.111
.112
ba
אין לאפשר מכר חיצוני, כינוס נכסים, או קדימה שלא לנתבע
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
מאוחר, יש לראות בו כהליך שבו הייתה ההצלחה הקודמת, אף אם אין מדובר
בהשתק שיפוטי במשמעותו המקובלת, אין ספק כי המבקשים עשו שימוש
לרעה בהליכי משפט (634ו, 636ז)."
מאז ניתנה ההלכה הנ"ל המשיכה הפסיקה להתפתח ולמעשה, התכוונה למנוע כל מצב בו טוען
אדם בפני רשות טענות סותרות (וראה: ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (פמ"מ – 14.01.2016}).
אומר, כי סיום סכסוך על-פי התצהירים אין בו מניעות נצחית לתובענה בכאן, אין בו גם סתירה
עובדתית המקימה את יסודות טענת ההשתק השיפוטי.
טוען הנתבע בין השאר, בהבינו כנראה כי עמדתו לפיה יוקפא שימושו בנכס עד כלות ימי כל
צאצאיו, כפי האמור בכותרת לעיל, בהסבירו כי ממילא יקבל הוא את רוב התמורה.
בטענה זו אין ממש מכל אספקט, ונדמה שתומכת היא בתחושתי ולפיה בניגוד ללשון תקנות 1-5,
טען הנתבע טענות שהן "מן היקב ומן הגורן".
המחיר.
שימושה רב השנים של בת הנתבע שאינה בעלים כלל, אינו נותן יתרון המזכה אותה בזכות קדימה
על-פי דין (וראה סעיף 101 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969).
למעשה, דין הקדימה שבחוק מאפשר רק השוואת המחיר למחיר אשר יציע קונה מיטבי, וגם אז,
לרוב תיגרם התמחרות, כך שאין באותה קדימה יתרון ממשי מבחינת המחיר.
גם אם ייקבע בסוף יום כי הנתבע זכאי ליותר או לפחות מן התמורה (ואין אני רואה הכיצד עדיין,
ולא זה מצב העניינים כעת), לא יכול הוא לגרום לפגיעה במיעוט, על דרך סרבנות לנסות ולמקסם
29 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
.113
.114
.115
.116
העדר תצהיר עדות ראשית של הנתבעת 2
.117
.118
.119
.120
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
.121
ba
טר
פירוק השיתוף מתבצע לא רק על-י
-ידי שומת הנכס אלא גם על-ידי פרסומו ברבים, על-מנת להשיא
את התשואה הגבוהה ביותר, ואין נפקא מינה לחלקי בעלות השותפים בנכס.
יש להניח כי המנוח היה עושה צוואה לטובת הנתבע
רעיונו הנוסף של הנתבע להימנע מכינוס נכסים, לאמור התניית כל אפשרות למימוש בהסכמתו,
בבחינת זכות וטו לא רק שאין לה בסיס, היא למעשה ניסיון למנוע פירוק השיתוף או לרכוש את
הנכס בזול. תום לב דיוני אין כאן.
בכל הכבוד, גם טענה זו של הנתבע לא תסייע לו.
נתבע אינו בוחר לנקוט הליך, זה נכפה עליו וזכותו גם להצטרף לתובענה, גם שלא למסור תצהיר.
באלה אין כדי למנוע מבעל דין להגיש סיכומים.
הדין הישראלי מכיר במצב של קיום צוואה או קיומה, ובנדיר יראה בראיות בכתב מעין צוואה
(וראה: ת"ע (ת"א) 43608-08-14 ו. ו. נ' י. ה. ז. {פמ"מ – 30.03.2017}).
מאז פטירת המנוח בשנת 1999 לא טען הנתבע לקיום מעין צוואה.
טענה אינטרסנטית ולפיה היה המנוח לבטח עושה צוואה לטובת הנתבע, לא ניתן להסתמך עליה.
טענה לביטול הסכמת המצהירים הוא הרחבת חזית
ואומר, כי טיפולו של אדם בזולתו, גם אם נמשך שנים, אינו הופך אותו ליורש בלעדי.
התביעה ואינה בגדר הרחבת חזית.
גם טענת הנתבע כאן דינה דחיה, שכן הטענה ולפיה התצהירים אינם מונעי התובענה, היא בליבת
30 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
.5
.6
.7
.8
.9
.10
.11
.12
טענות התובעים 1 ו- 2, בתמצית
.13
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ba
טר
בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 2, ביקשה זו לברר את "כדאיות פירוק השיתוף בעיתוי הנוכחי"
ובמידת הצורך למנות את בא כוחה ככונס נכסים. בכך למעשה טענה הנתבעת 2 טענה שאין בה
בבחינת הגנה בפני תובענה לפירוק השיתוף.
הנתבעת 4 בהגנתה הסכימה מפורשות לתובענה וביקשה למנות את באת כוחה ככונסת נכסים.
הנתבעת 3 לא הביעה עמדה של ממש.
שונה בתכלית היתה עמדת הנתבע 1, אשר ביקש לדחות התביעה ואפילו על הסף. למעשה, ההליך
כולו נובע מסירובו של הנתבע 1 לנדרש בתובענה.
כנובע מסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, זכות התובעים להביא לפירוק השיתוף.
כל תצהיר ולפיו כביכול ויתרו התובעים על זכויותיהם אינו קביל ואינו בעל תוקף משפטי. מדובר
בערימה, בתצהירים שלא נערכו כדין ואשר לא נקראו על-ידי התובעים טרם חתמו עליהם.
לחילופין, לא נרשם במפורש בתצהירים דבר הוויתור.
לא חל על התצהירים השתק שיפוטי ושימוש בהם ייצור אי צדק.
לא היתה לתובעת גמירות דעת ליתן לאיש מתנה בדירה, וחוזה המתנה בטל, גם בשל העדר
מסוימות, חוסר מעש, פקיעת המתנה והעדר מסוימות באשר למועד הביצוע.
3 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
.14
.15
.16
.17
.18
.19
טענות התובע 3, בתמצית
.20
.21
.22
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
המתנה לא הסתיימה ברישום, אין שום פעולות דיווח על המתנה לשלטונות מס שבח, לא נעשו
שטרי מכר או ייפויי כוח, ולשון התצהיר סתומה היא, תוך אי ביצוע הסבר נדרש טרם התצהיר.
אין מדובר בהתחייבות בלתי הדירה של התובעים בהם נהג הנתבע 1 באופן מחפיר ובנוסף הנתבע
1 לא שינה מצבו לרעה, גם ניתנה הודעת ביטול לגבי המתנה.
ba
טענת היות הדירה "תפוסה" לא הועלתה אפילו בכתב ההגנה.
הדירה אינה ניתנת לחלוקה בעין.
טר
לא היה הסכם בין האחים לעניין בעלות הנתבע 1 בדירה ולא נעשה דבר משך שנים להעברת
הבעלות לנתבע 1, שאינו אלא בעל רשות ללא תמורה.
לנתבע 1 או לבתו אין זכות דיירות מוגנת וטענה זו כלל אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף
33(א) ו- (ב) לחוק הגנת הדייר.
סעדים.
דין התצהירים נשוא טענות הנתבע 1 בטלות בשל פגמים שנפלו בהם.
טענות הנתבע 1, בתמצית
מבוקשת רשות לתביעת שווי השימוש שעשה הנתבע 1 והבאים מכוחו בדירה על דרך פיצול
הגישה תצהיר עדות ראשית.
בשלב הגשת הסיכומים ביקש פתע הנתבע 1 למחוק את סיכומי הנתבעת 2, מן הטעם שזו לא
4 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
הוצאות
.122
.123
.124
סוף דבר
מעמדה של בת הנתבע
.125
.126
.127
ג.
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
הכלל הוא שהוצאות נקבעות גם בשיעור ריאלי וגם ובין השאר על-פי הקריטריונים דלהלן:
ba
א. מיצוי ההליך והיקפו – ובכאן לא נותר הליך כלשהו שלא מוצה.
ב. היקף ההליך – ושווי דירה הרי נמדד תמיד במיליון ₪ ויותר.
תום ההליך והצורך בטיעונים שהיה בהם לקצר או לשבש ההליך.
טר
–
הנכסים.
זו האחרונה אינה נתבעת כלל ומכאן שלא ניתן, במישרין, לבקש סילוק ידה מן הדירה.
פינויה של זו השוהה בדירה ובמידת הצורך מטעם הנתבע, מוטל על הנתבע ובמשתמע על כונס
אני מורה על פירוק השיתוף בדירה נשוא התובענה, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ למרבה במחיר,
ואגב חלוקת התמורה, בניכוי הוצאות.
המכירה בין בעלי הנכס כפי חלקיהם הרשומים.
בנסיבות העניין ולאור ריבוי הצדדים ואינטרס הנתבע למנוע פירוק השיתוף, סבור אני שיש צורך
למנות כונס נכסים ניטראלי.
אני ממנה אפוא, את עורך דין אליעד שרגא ככונס נכסים לשם ביצוע הוראת פסק דין זה, בכפוף
להסכמתו.
סבור אני כי פסק דין זה הוא בבחינת פסק דין חלקי, אשר לא יושלם עד לאישור הסכם מכר וכפי
הוראת הדין.
31 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
.128
.129
.130
.131
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
כונס הנכסים ירשום הערה מתאימה, יפרסם הנכס כפי שיקול דעתו, ינהל הכינוס בחשבון נפרד
ויהא רשאי גם להיעזר בשירותי תיווך.
הנתבע יישא בהוצאות הנתבעים בחלקים שווים, סך כולל של 70,000 ₪.
המזכירות תסגור את התיק.
אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
ניתן והודע היום כ"א אדר ב' תשפ"ב, 24.03.2022.
32 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
.23
.24
.25
.26
.27
.28
.29
.30
.31
.32
.33
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ba
הנתבע הוא שטיפל שנים בבעלי הדירה, האח המנוח וזאת משך כ- 30 שנה ולכן יש להניח
כי המנוח שהלך לעולמו בגיל צעיר, היה עושה צוואה ומותיר הדירה לנתבע 1.
טר
זכויותיהם בדירה.
מכאן התצהירים שבמחלוקת ומשך 20 שנה לא רצו הצדדים ממנו (מהנתבע) מאומה.
אין מדובר בעסקת מתנה אלא בעסקה המונעת פירוק שיתוף, ובוויתור מצד חותמי התצהירים על
/….
אין לקבל את הטענה כי זכות התובעים לבטל הסכמתם לשימוש הנתבע ובתו בדירה בכל עת, כי
זו הרחבת חזית מהטענה המקורית של העדר הסכמה.
התצהירים יוצרים נגד התובעים השתק שיפוטי.
הרוב.
התובענה הוגשה בשיהוי (20 שנה) מאז פטירת הבעלים, האח
בכל מקרה יש לראות בתצהירים ויתור מצד התובעים על התמורה, למעט הנתבעת 4.
לנתבע 1 זכות רכישה בקדימה על-פי שומה ואין לאפשר כינוס נכסים, שכן הוא ממילא יקבל את
טענת הנתבע 2, בתמצית
הנתבע השקיע בדירה גם ניזוק מן הטיפול באח המנוח.
הדירה היא בבחינת מי שסעיף 33 לחוק הגנת הדייר חל עליה בשל הסכמת האחים למגורים
ובכלל, בתו של הנתבע 1 לא היתה צד להליך ולכן לא ניתן לפנותה.
הנתבעת 4 והמנוח …. ז"ל, גם הוא יורש ומהנתבעת 4 צומחות זכויות הנתבעת 2, לא ויתר על
זכויותיו בדירה ולכן מן הראוי להורות על פירוק השיתוף.
5 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
2
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
טענות הנתבעת 4, בתמצית
.34
.35
.36
.37
.38
.39
.40
.41
.42
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
אין ראיות כי האחים התכוונו ליתן לנתבע את הדירה ואיש לא הסמיך את …, בעל-פה, מה שספק
אם היה לוותר, מה גם שהנתבע לא היה בקשר עם מי מאחיו 30 שנה.
הנתבע 1 לא פעל לרישום אף שידע היטב מה משמעות הרישום
גם הנתבעת 3 שטענה לוויתור מצידה על התמורה בפירוק השיתוף, לא הסבירה באמת מה טעם
לא הועבר אפילו חלקה על שם הנתבע.
אין ראיה לזכות שימוש בלתי הדירה ואת הרישיון ניתן לכן לבטל בכל עת.
אין בנמצא ויתור מפורש ופוזיטיבי המאפשר הכרה בדיירות מוגנת.
דיון והכרעה
תצהיר "ויתור"
לא הוכחה השקעת הנתבע בנכס, ושווי דמי שימוש מה עליהם?
חלוף הזמן כשלעצמו אינו מצדיק קבלת טענת שיהוי בתובענה.
עם תצהיר ובלעדיו, רשאי בעל דירה לסרב למגורי מי שאינו בעלים בנכסו.
א.
בליבת ההגנה של הנתבע 1 וכל התומך בו מצויות שתי טענות:
כי מאז נפטר בעלי הדירה המקורי, האח … בשנת 1999, לא ביקשו היורשים בעלי הדירה
לממשה עד לשנת 2018.
וכאמור מסעיף 35 לכתב ההגנה, וכך:
6 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
.43
.44
.45
.46
.47
ba
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
טר
בשאלת "חוסר המעש" על פני עשרים שנה נדון בהמשך (נקדים רק ונאמר כי לא תשמע טענת
התיישנות במקרקעין, כל עוד רשומים הם על שם התובעים), לאור טענות השיהוי שהועלו ואולם,
שאלת טיבם המשפטי של התצהירים מחייבת התייחס
אקדים ואומר, כי אין בידי לקבל את טענות המצהירים בדבר "לא ידענו, לא הסבירו, לא הבנו".
אדם החותם על תצהיר, אם אינו מבין אל יחתום (וראה: ת"א (באר שבע) 57999-10-18 אסרף
נ' עו"ד בובליל {פמ"מ – 21.09.2021}) והוא נתפס בחזקת מי שחתם והעיד כאמור בתצהיר, על
כל המשתמע.
הוא חוזה אופייני.
אלא שתצהיר אינו אלא העדה על מצב עובדתי, אין הוא הסתלקות שלא הושלמה מירושה, גם אין
אין בדעתי גם לקבוע כי הוכח לי דבר קיום חוזה בעל-פה בין צדדים, כולם או חלקם, המעמיד את
הדירה "לרשות ולהלנת" הנתבע 1. לדעתי, חוזה כאמור לא הוכח.
עימו.
חוזה במקרקעין צריך לכתב, גם לדיווח (וראה: ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, לו(3) 701 {פמ"מ –
28.07.1982}) וצריך הוא למסוימות (וראה: ה"פ (נצרת) 35220-11-13 חסין נכסים בע"מ נ'
קורין נכסים בע"מ {פמ"מ – 17.11.2014}).
מה משמעות העמדת הדירה "לרשות הנתבע", עד מתי ובאילו תנאים? ואם גם לבעלותו, מה טעם
לא נעשה כל דיווח או תצהיר משך 20 שנה? והרי הנתבע אינו "הדיוט" שאינו מבין מה נעשה
7 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
.48
.49
.50
.51
.52
.53
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
לא נאמר מי היו הצדדים הספציפיים ל"חוזה" שבעל פה, מתי נערך, ומכאן שקשה לא רק לקבוע
כי אכן היה חוזה כזה, לא ניתן אפילו לכנותו חוזה וגמירות הדעת לגביו לא הוכחה.
אם כפי שאומר הנתבע, יונקים התצהירים מן "החוזה" שבעל פה, שלצורך פסק דין זה הוא בבחינת
מה שלא הוכח ולכן אינו קיים, מה משמעות התצהירים?
ברור שיורשי האח המנוח גם הם מבעלי הנכס, לא חתמו על תצהיר כלשהו ודי בכך להצדיק
מתן צו לפירוק השיתוף.
ליבת התצהירים של התובעים בסעיף 7, לאמור:
גם כאן אין הדברים פשוטים.
ראשית, אם הוענקה הדירה לנתבע 1 בתמורה לטיפולו בבעלי הדירה אחיו המנוח, מדוע
לכתחילה נתבע פירוק השיתוף כבר בשנת 2018? ומדוע לא נעשה דבר להסתלקות מן העיזבון
או לרישום הנכס על שם הנתבע?
שנית, המונח בתצהיר "אין לי ולא היתה לי כל דרישה ביחס לדירה כלפי הנתבע או בתו", מחציתה
אינה נכונה, שכן בעבר היתה דרישה, ומחציתה אינה ברורה.
לטעמי, אמירה מהנתבע בתצהיר כי "אין לי דרישה ביחס לדירה", אינה הסכמה כי הוויתור הוא
לנצח, אלא שהוא נכון לאותו יום ובוודאי שאין הוא ויתור על בעלות.
8 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
.54
.55
.56
.57
.58
.59
.60
.61
ba
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
ונשאל מדוע לא נוסח התצהיר כך שייאמר בו משפט מפורש, כגון "אני מסכים להעברת הדירה
לבעלות הנתבע 1"? הרי עורך דין ניסח את המסמך?
הדברים מתיישבים יותר עם ויתור הדדי על תובענות במסגרת פשרה, על רקע תביעה קודמת,
יותר מאשר עם חוזה במקרקעין, תוך הותרת הבעיה לעתיד לבוא.
ניסוחו של סעיף 7 לתצהיר – "אין לי ולא היתה לי" אינו קובע "ולא תהיה לי".
מערכת הציפיות הסבירה של הנתבע 1 לא היתה צריכה אפוא, לחרוג מעבר לאי מעש לפירוק
השיתוף בבחינת "שביתת נשק" אשר סופה אינו ידוע, ואינו מגן על הנתבע 1 מפני מי שלא חתם
על התצהיר, גם לא מי שחתם עליו לעתיד לבוא.
אין עורר כי הנתבע לא ראה בתצהיר "עסקה במקרקעין" המחייבת דיווח, גם לא עילה לתובענה
לסעד הצהרתי בדבר הבעלות.
אם אנו רואים בתצהירים תצהיר על מצב עובדתי בלבד, הרי שזה אינו נושא פני עתיד, ואם אנו
רואים בתצהיר כתב התחייבות, הרי שזו, כאמור, אינה אומרת דבר לעתיד לבוא, אלא אולי על
דרך "ההסק" לזמן סביר בעתיד.
רשות בלתי הדירה
מהו אותו "זמן סביר" בו לא יוצגו דרישות? הבה נבין ראשית שמדובר בזמן קצוב, שהרי חוק
המקרקעין, גם דיניו אינם חפצים בהקפאת בעלות על נכס ומניעת סחרות בו לשנים ארוכות (וראה:
ע"א 663/87 נתן נ' גרינר, מה(1) 104 {פמ"מ – 06.12.1990}).
אין לי ספק שאותם תצהירים מהווים כתב ויתור על דמי שימוש ראויים עד למועד נתינתם לפחות,
גם ויתור על דרישות לסילוק ידה של בת הנתבע עד למועד בלתי מסוים בעתיד.
9 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
.62
.63
ba
גם יחד.
טר
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
רשות בלתי הדירה היא כמובן רשות לעשות שימוש בנכס באופן שאינו מוגבל בזמן ולא ניתן
לחזור מן הרשות. כוונת הנתבע היא כי הרשות ניתנה לו ולבתו, המשתמשת בדירה שנים ארוכות,
אמר בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (וראה: ע"א (מרכז) 14713-11-08 קאפי נ' מנהל מקרקעי
ישראל {פמ"מ – 27.01.2010}) בין השאר כדלהלן:
"רישיון במקרקעין יכול שינתן על פי חוזה בין הצדדים או מכללא, זה האחרון הוא
"היתר של רצון טוב שנותנו רשאי לבטלו בכל רגע" (נינה זלצמן" רישיון במקרקעין"
הפרקליט מב 24, 24 (תשנ"ה) (להלן. "זלצמן") וכך מצינו במאמרה של זלצמן.
בגדר המושג רשות מכללא נכללים כל אותם מצבים שבהם ההחזקה או השימוש של
פלוני בנכס אינם מעוגנים בהסכמה מפורשת שנתן בעל המקרקעין, אלא בהסכמה
הנלמדת ממחדלו של בעל המקרקעין לפעול לסילוקו של פלוני מן הנכס, אף שעומדים
לרשותו כל האמצעים לכך. הסכמתו שבשתיקה של בעל המקרקעין לפעולתו של פלוני
בנכס היא שמונחת בבסיסה של הרשות מכללא. ההסכמה נלמדת ממשך הזמן שחלף
ומהתנהגותו הפסיבית של בעל המקרקעין בנסיבות המקרה המעידה שהשלים עם
נוכחותו של פלוני בנכס או עם השימוש שהוא עושה בנכס" (שם, בעמ 56-57).
הרשות אינה מסתיימת כל עוד לא גילה בעל המקרקעין כי בדעתו לבטלה. עם זאת,
תיתכנה נסיבות בהן לא תבוטל הרשות באופן מיידי וחד צדדי, על אף כוונתו
של בעל המקרקעין להביא לסיומה. עקרונית, רשות שנלמדה מכללא אינה
מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת על ידי גילוי דעתו כלפי
פלוני שאין הוא מוכן עוד להמשיכה. זוהי רשות חינם המתחדשת מרגע לרגע,
כל עוד לא פעל בעל המקרקעין לסילוקו של פלוני. אולם, ככל שהיא נמשכת
בלא תגובה מצידו של בעל המקרקעין היא יוצרת ציפיה אצל פלוני להמשך
10 מתוך 32
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
