בפני
כב' השופט שמואל בר יוסף
מערער
א.ח
ע"י עו"ד ורד לוי
נגד
משיבה
ל.ז
ע"י עו"ד אבי אוחנה
פסק דין
עובדות הצריכות להכרעה
ביום 20.12.2018 הגיעו הצדדים להסכם, שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם), בו התחייב המערער לשלם למזונות ומדור בנותיהם של הצדדים (קטינות בנות 12.5 ו- 13.5 שנים לערך, להלן: הבנות), סך של 5,000 ₪ לחודש ומחצית מהוצאות נוספות (להלן: המזונות).
עוד הוסכם, שבכפוף לתשלום סך של 450,000 ₪ (להלן: סכום האיזון) יעברו זכויות המערער בדירת הצדדים לבעלות המשיבה.
המשיבה נקטה בהליכי הוצאה לפועל לגביית חוב מזונות של כ- 46,000 ₪, ולגביית המזונות השוטפים. נכון למועד מתן ההחלטה מושא ערעור זה, עמד החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך של כ- 42,000 ₪. החוב לא האמיר, עקב תקבולים בגין הליכי עיקול, וכן משום שחלק נכבד מסכום המזונות החודשי משולם באמצעות עיקול שוטף על קצבת נכות שמקבל המערער. זאת לדעת, בהתאם לתעודת עובד ציבור מהמוסד לביטוח לאומי מיום 14.4.2022 (נסרקה לתיק ביום 2.5.2022) למערער דרגת נכות כללית צמיתה של 65%, והוא זכאי לקצבה חודשית בסכום של 4,181 ₪ (להלן: קצבת הנכות).
המשיבה ביקשה מרשמת ההוצאה לפועל, להטיל עיקול 'עצמי' על מלוא סכום האיזון, וזאת לשם פירעון חוב העבר ולשם הבטחת פירעונם של המזונות לעתיד. כמתואר בהחלטה מושא הערעור, המשיבה נימקה את בקשתה בקשיי גביית המזונות, במוסר תשלומים ירוד של המערער, ובטענה שהמזונות העתידיים מסתכמים בסכום של 510,000 ₪ (סכום נומינלי ללא מחציות). המערער טען, שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, על מנת לסכל את ביצוע ההסכם. המערער ציין שמרבית המזונות השוטפים משולמים באמצעות עיקול קצבת הנכות.
ביום 13.1.2022 ניתנה ההחלטה מושא הערעור (להלן: ההחלטה), שעיקרה הוא כדלקמן:
טענות הצדדים
טענות המערער הן, בתמצית, כדלקמן:
ההחלטה נתנה בחוסר סמכות, מאחר שסעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: החוק) עניינו עיקול בידי צד שלישי ולא עיקול בידי הזוכה.
המשיבה לא הוכיחה חשש ממשי ומוצק שהמזונות לא ייפרעו, בשים לב לכך שהמזונות השוטפים משולמים, לרבות על ידי עיקול קצבת הנכות בסכום של כ- 4,000 ₪ לחודש.
ההחלטה איננה מידתית וסבירה, מאחר שהחוב בתיק ההוצאה לפועל מהווה פחות מ- 10% מהסכום שעוקל, ויש דרכים פוגעניות פחות להבטיח את תשלום המזונות.
טענות המשיבה הן, בתמצית, כדלקמן:
חלף המועד להגשת הערעור.
התצהיר שתומך בערעור פגום.
החלטת כב' הרשמת מיום 19.10.2021 (נספח א2 לתשובה לערעור) מקימה השתק ומניעות.
המערער מתחמק באופן שיטתי ומגמתי מתשלום המזונות, הנפרעים רק במסגרת הליכי הוצאה לפועל. כל התשלומים בתיק ההוצאה לפועל הינם כתוצאה מהליכי גבייה, והחוב הולך וגדל.
אין מניעה לעקל את סכום האיזון, מאחר שלעניין זה דין המשיבה כדין כל מחזיק.
דיון והכרעה
לפני שאעסוק בגופם של דברים, אסיר מן הדרך ארבעה נושאים דיוניים:
המועד להגשת הערעור – לא מצאתי תימוכין לטענה, לפיה חלף המועד להגשת הערעור. בכלל זה, המשיבה לא ביקשה לחקור את המערער אודות הצהרתו, לפיה קיבל את ההחלטה ביום 17.1.2022.
התצהיר – לא מצאתי ממש בטענת המשיבה, לפיה התצהיר התומך בערעור נערך שלא כדין, בהיותו " תצהיר 'בג"צי' " (לשון המשיבה). ראשית, ערעור איננו כתב טענות, כמשמעותו בתקנה 16(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. לכן, אין צורך לתמוך ערעור בתצהיר. שנית, גם כאשר יש לתמוך כתב טענות בתצהיר, מדובר בתצהיר הערוך לפי טופס 5 לתקנות, כאמור בתקנה 16(א) סיפא.
השתק ומניעות – גם אם אניח שהחלטה של רשמי הוצאה לפועל, שאיננה שיפוטית אלא מנהלית באופייה, עשויה לבסס השתק פלוגתא, לא מצאתי פלוגתא רלוונטית שהוכרעה בהחלטת כב' הרשמת מיום 19.10.2021. ככל שמדובר במוסר התשלומים של המערער, וכפי שיבואר להלן, הדבר נלמד מהצורך לנקוט הליכי הוצאה לפועל ומתיק ההוצאה לפועל גופו.
סמכות רשמי ההוצאה לפועל – לא מצאתי ממש בטענה, לפיה סמכות רשמי ההוצאה לפועל להטיל עיקול אצל צד שלישי, לא כוללת סמכות להטיל עיקול אצל הזוכה. הסמכות לעקל זכויות של החייב, המצויות בשליטתו, מוסדרת בפרקים ב' ו- ג' לחוק. הסמכות לעקל זכויות של החייב אצל צד שלישי, מוסדרת בפרק ד' לחוק. לפיכך, לעניין עיקול על פי החוק, צד שלישי – כל אדם או גוף שאיננו החייב עצמו, במשמע. לפיכך, גם הזוכה הוא בגדר 'צד שלישי'.
פסק דין למזונות מקים חיוב פסוק עתידי, שהופך בר גביה מהגיע מועד מסוים. לכן, החיוב לא יכול להבשיל לכלל חוב בטרם הגיע המועד האמור. ברם, מאחר שהתנאי היחיד להבשלת החוב הוא חלוף הזמן, רואה הדין בחיוב כגון דא חיוב וודאי (להבדיל, למשל, מחיוב מותנה).
לכן, אין מניעה להבטיח פירעון חיוב מזונות עתידי בסעדים שנועדו להבטיח את פירעונו של חוב, כדוגמת צו עיכוב יציאה מן הארץ (תמ"ש (משפחה תל אביב-יפו) 11540/06 ק.ר. נ' ק.ס. (נבו 28.06.2006) ), ועיקול (סעיף 45(ג)(2) לחוק, תמ"ש (משפחה ראשון לציון) 32713/02 פלונית נ' אלמוני (נבו 27.07.2006), ע"ר (משפחה חיפה) 11066-04-11 א.א נ' נ.א (נבו05.07.2011) ).
פשיטא, שבהפעלת הסמכות להטיל עיקול בעטיו של חיוב מזונות עתידי, מונחים על כפות המאזניים שיקולים נוגדים: מחד גיסא, אינטרס קנייני של הזוכה שהחיוב הפסוק (בפרט חיוב שעניינו צרכי מחייתם של הזכאים למזונות, הזוכה למעמד מיוחד, ר' סעיף 76(א3) לחוק) ייפרע מיד כאשר יהפוך לחוב. מאידך גיסא, חירות הקניין של החייב, לנהוג מנהג בעלים בזכויותיו. דומה שהשיקולים הדומיננטיים בכגון דא, הם: מוסר התשלומים של החייב (לרבות גובה החוב האקטואלי בתיק ההוצאה לפועל), סכום המזונות החודשי ומספר החודשים שנותרו לתשלום, מהות הנכס מושא העיקול (לרבות האפשרות להמירו בסעד 'פוגעני' פחות), ושיקולי תום לב במובנם הרחב. בין השיקולים הנ"ל מתקיימת מקבילית כוחות. כך, למשל, ככל שהחוב האקטואלי גדול יותר, וככל שמוסר התשלומים של החייב נמוך יותר, הנטייה תהא להחמיר, ולהיפך. נושא נוסף בעל חשיבות הוא מהות הנכס המעוקל. לא דומה עיקול ברישום על נכס מקרקעין לעיקול כספים, ולא דומה עיקול כספים שאינם נזילים לעיקול כספים בני שימוש. לפיכך, בטרם יוחלט על הטלת עיקול מכוח סעיף 45(ג)(2) לחוק, יש לשקול את השיקולים דלעיל ולאזן בין האינטרסים. עם זאת, כאשר כפות המאזניים מעויינות, או במקרה של ספק, ראוי לתת עדיפות להבטחת יכולת גביית המזונות. עדיפות זו מוצדקת, הן משום שמדובר בחיוב שהבשלתו לכלל חוב היא בבחינת קרוב לוודאי, והן לנוכח מהותו של התשלום/החוב – דמי מחיה לבת זוג או לילדים (ע"א 3783/16 נטלי סול אביטל נדל נ' הממונה על גימלאות השופטים – מנהל בתי המשפט (נבו 01.03.2017) ).
במקרה דנן, קיים חוב אקטואלי של כ- 42,000 ₪, המשקף אי תשלום מזונות משך כשמונה חודשים, במצטבר. חוב כגון דא מעיד על מוסר תשלומים לקוי. בה במידה, אין חולק שהחוב לא טפח (אף הצטמצם מעט ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל), וזאת בשל עיקולים שהוטלו. בכלל זה, כ- 80% מסכום המזונות החודשי נפרע מדי חודש בחודשו באמצעות עיקול קצבת הנכות. לא למותר לציין, שעיון בתדפיס תיק ההוצאה לפועל מעלה, שהחייב שילם אקטיבית מספר תשלומים על חשבון חובו, וזאת בניגוד לטענת המשיבה. נתון רלוונטי נוסף, לעניין חלופת עיקול, הן זכויותיו של המערער בחנות בתל אביב (להלן: החנות). ולבסוף יש להביא בחשבון שסכום המזונות הנומינלי המצטבר עד גיל 18 של הבנות (ממוצא של כחמש שנים X 12 X 5,000) הוא כ- 300,000 ₪ (לא כולל מחציות וחיוב כדי 1/3 בתקופת הצבא/שירות לאומי).
בשים לב לשיקולים דלעיל, אני סבור שהטלת עיקול בסכום של 450,000 ₪ אינו מידתי דיו. הטעם המרכזי לכך היא העובדה, שקצבת הנכות לה זכאי המערער לכל חייו (נכות צמיתה בשיעור של 65%) מכסה כ- 80% מסכום המזונות החודשי. עיקול קצבת הנכות מהווה בטוחה מהטובות שניתן לקבל, מאחר שהתשלום מבוצע על ידי המוסד לביטוח לאומי, באופן סדיר וקבוע, למשך כל חייו של המערער. בשים לב לכך, מהווה עיקול קצבת הנכות בטוחה שדינה, מבחינה מעשית, כדין עיקול כספי שוטף, בשיעור של 80% מסכום המזונות העתידי. לפיכך, מדובר בעיקול שווה ערך לסכום מצטבר של כ- 240,000 ₪, ולכן נותר להבטיח סך לא גבוה במיוחד, של כ- 60,000 ₪ (לאחר שייפרע החוב האקטואלי בסך של כ- 42,000 ₪). גם אם אוסיף לסכום האמור את המזונות האמורים להשתלם בתקופת שירותן הצבאי של הבנות (ככל שתשרתנה), ומחציות (שעיקרן, בשים לב לגיל הבנות, מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך, בקיזוז מענק הלימודים), עיקול של 450,000 ₪ פוגע במערער, כאמור, באופן לא מידתי. מדובר בסכום שהינו פי ארבע וחצי מסכום החוב האקטואלי בצירוף לסכום המזונות העתידי שאינו מובטח באמצעות קצבת הנכות (42,000 ₪ + 60,000 ₪). אני מתקשה למצוא לכך הצדקה. הדברים קל וחומר, לאור העובדה, שניתן לעקל את זכויות החייב בחנות. אמת, מימושו של נכס מקרקעין אינו מידי. ברם, ברי שלחנות כזו יש שווי הניתן למימוש, כפי שקבעה כב' הרשמת עצמה, בהחלטתה מיום 10.10.2021 (נספח א2 לתשובה לערעור), לאמור: "לחייב נכס בר מימוש: חנות בתל אביב. איני מקבלת את הטענה כי אין למי למכור או להשכיר את הנכס. בכל מקרה, ניתן לממש את הנכס באמצעות תיק זה, ואין סיבה לפרוס את החוב". קביעתה זו של כב' הרשמת חייבה להביא בחשבון את אפשרות מימוש החנות, כחלק ממארג השיקולים בנוגע לסכום העיקול.
ב"כ המשיבה טען בדיון, שעיקול קצבת הנכות לא מהווה בטוחה מספקת לפירעון המזונות, מאחר שתשלום הקצבה יופסק, ככל שהמערער יצא מן הארץ. אין בידי לקבל טיעון זה, מכמה טעמים: ראשית, בהתאם לפרסום באתר המוסד לביטוח לאומי, קצבת נכות כללית ממשיכה להשתלם לזכאי שיצא לחו"ל במשך שלושה חודשים ממועד יציאתו. יתירה מזו, ככל שהזכאי שוהה במדינה בעלת אמנה בנושא, התשלום יימשך גם לאחר מכן. לפיכך, לא מדובר בהפסקת תשלום על אתר עם היציאה מן הארץ. שנית, ככל שיש חשש ליציאת המערער מן הארץ, שלא על מנת לשוב, ניתן לעתור לעיכוב יציאתו. זאת ועוד, ככל שהפחתת סכום העיקול נסמכת על תשלום קצבת הנכות, אינני רואה מניעה להתנות זאת בקיומו של צו עיכוב יציאה מן הארץ (אין באמור משום הבעת עמדה כלשהי לעיצומה של בקשה ככל שהוגשה או תוגש). שלישית, וזה העיקר – עיקול מכוח סעיף 45(ג)(2), שעניינו מזונות עתידיים, כולל מעצם טיבו וטבעו איזון בין הזכויות והאינטרסים הנוגדים, כמבואר לעיל. לפיכך, עיקול כגון דא לא אמור לחסן את הזוכה מפני כל סיכון אפשרי בכל נסיבות שהן. טיבו של איזון הוא, שמקבילית הכוחות איננה נוטה באופן מלא לכיוונו של אחד הצדדים. הגם שכאשר בחיוב מזונות עסקינן, יש למקבילית הכוחות נטייה תחילית ברורה לכיוון הזוכה, יש לזכויות החייב השפעה ממתנת. לכן, התוצאה הנכונה לא אמורה לשקף חיסון מפני כל סיכון שהוא.
בראי השיקולים המפורטים לעיל, נחה דעתי, שדין הערעור להתקבל, במובן הבא:
בנוסף לעיקול שוטף על קצבת הנכות של המערער, ועיקול החנות, ולאחר שהמשיבה תקזז את סכום החוב האקטואלי (כפי שהיה בידיה לעשות אף ללא בקשה לעיקול, כאמור בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973) – יצומצם סכום העיקול ל- 100,000 ₪. סכום זה די והותר בו כדי להבטיח את פירעון היתרה הנומינלית של סכום המזונות (60,000 ₪, כמבואר לעיל), ביחד עם תשלום מזונות חלקי בתקופת הצבא/שירות לאומי וביחד עם מחציות. הדברים קל וחומר לנוכח האפשרות לממש, במידת הצורך, את החנות.
צמצום סכום העיקול הוצע בדיון, אך המשיבה דחתה אפשרות לצמצום כלשהו. זו, כמובן, זכותה של המשיבה. ברם, שוברו של השטר הוא פסיקת הוצאות, המתחייבת מן התוצאה הסופית. לפיכך, אני מחייב את המשיבה לשלם למערער הוצאות בגין הליך זה בסך של 10,000 ₪.
הפיקדון שהפקיד המערער יושב לו.
תואיל המזכירות לסגור את התיק.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י' אייר תשפ"ב, 11 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
