מספר בקשה:7
לפני
כבוד השופט אילן דפדי
המבקשת/הנתבעת
WhatsApp LLC
ע"י עוה"ד יואב אסטרייכר, אדם שפירא וחני רוטשטיין כהן
נגד
המשיבה/התובעת
איילה בן גביר
ע"י ב"כ עוה"ד גיא אופיר ורועי בן דוד
החלטה
לפניי בקשת הנתבעת לכפירה בסמכות בית המשפט לדון בתביעה בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי.
השתלשלות הדברים עובר להגשת הבקשה
בתיק דנן הגישה התובעת במעמד צד אחד בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום וקביעת דרך ביצוע ההמצאה לנתבעת. בבקשה טענה כי החזיקה בחשבון ווטסאפ אשר נחסם ללא התראה מוקדמת או אפשרות להשיג על ההחלטה לחסמו. עקב כך, הגישה נגד הנתבעת תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים יחד עם בקשה למתן סעד זמני (ת"א 2566-06-21). לדבריה, הבקשה לסעד זמני נדחתה בשל העדר המצאה. לפיכך, טענה כי כתב התביעה "תקוע" עד שהנתבעת תגיש כתב הגנה, כך שהתביעה תתחיל להתברר רק ב-2023. לאור זאת, התעורר הצורך בהגשת התביעה בתיק דנן, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי/עשה המורה לנתבעת להירשם כחברה זרה המקיימת פעילות עסקית בישראל וכפועל יוצא לספק מען להמצאת כתבי בי דין עבורה. במסגרת הבקשה טענה התובעת כי יש לה עילת תביעה טובה וכי לא נראה שיכולה להיות מחלוקת בדבר השאלה האם הנתבעת מקיימת פעילות עסקית בישראל ובדבר העובדה כי זו אינה מקיימת את הוראות החוק ולא נרשמת כחברה זרה בהתאם למצוות סעיף 346 לחוק החברות. עוד טענה כי בהיותה אזרחית ישראל המתגוררת בה ועושה שימוש בחשבון הווטסאפ שלה בישראל, לא יכולה להיות מחלוקת שגם החוזה נעשה בישראל. מכאן, שגם נזקיה נגרמים ומתגבשים בישראל. היא הוסיפה כי הנתבעת מאפשרת גישה לשירותיה מכל מקום בעולם לרבות מישראל ועל כן לא יכולה להישמע טענה כי לא ציפתה שתמצא עצמה מתדיינת בבית משפט בישראל. לדבריה, מאחר שעל פי הפרסומים, כמעט כל אוכלוסיית ישראל עושה שימוש ביישומון ווטסאפ ומשהנזק נגרם בישראל, הפורום הנאות הוא בית המשפט בישראל. הבקשה הוגשה ללא תצהיר בתמיכה לה.
ביום 13.1.2022 ביקשה כב' השופטת סיגל רסלר – זכאי מהתובעת להבהיר מדוע לא הוגש ההליך בבית המשפט המחוזי בירושלים בגדרי ההליך המתנהל שם בין הצדדים.
בתגובתה, הסבירה התובעת כי מדובר בשתי עילות שונות שיש לנהלן בנפרד. לטענתה, לאחר פתיחת ההליך בירושלים נולדה לה עילת תביעה חדשה כך שהייתה זכאית לבחור אם לתקן את כתב התביעה שהוגש או לנקוט הליך חדש. היא הפנתה בין היתר להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.2021 לפיה הבקשה לסעד זמני לא נדונה לגופה. זאת, לאחר שקבע כי לא ניתן להמציא כתבי טענות לנתבעת באמצעות פייסבוק כפי שעשתה התובעת באותו מקרה. היא הסבירה כי התביעה נועדה בין היתר למנוע מצב בו בעל דין יידרש לבצע המצאה מחוץ לתחום. זאת, שעה שהדבר יכול היה להיחסך אם הנתבעת הייתה מקיימת את הוראת סעיף 346 לחוק החברות הקובעת כי תאגיד זר המקיים פעילות בישראל חייב ברישום במרשם החברות וכי עליו לפרסם מען המוסמך לקבל עבורו כתבי בי-דין.
לאחר קבלת הבהרות התובעת, ניתנה ביום 26.1.22 החלטת כב' השופטת רסלר –זכאי בה נעתרה לבקשה וניתנו הנחיות כיצד יש לבצע את ההמצאה.
לאחר כל אלה, הגישה הנתבעת בקשה לקבוע כי בהליך דנן לא בוצעה המצאה כדין. לטענתה, התובעת לא פעלה על פי החלטת בית המשפט ובהתאם להוראות אמנת האג בדבר המצאתם לחוץ לארץ של כתבי בי דין ועליה לפעול כך. בנוסף, ביקשה להורות לתובעת להמציא כדין את תרגומם של כל הנספחים והתצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה שהגישה למתן הנחיות ביחס להמצאה. עוד ביקשה לקבוע כי בהעדר המצאה כדין, היא אינה נדרשת להגיש בקשה בעניין סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי ולחלופין כתב הגנה. לחלופין בלבד, אם בית המשפט ידחה בקשתה, ביקשה לקבוע כי בקשת הנתבעת בעניין סמכותו של בית המשפט תוגש בתוך 60 ימים.
בתגובתה, הבהירה התובעת כי לבקשתה למתן הנחיות לקביעת דרך ההמצאה לא צורף תצהיר ולכן הדיון בסוגיית תרגומו מתייתר. עוד הפנתה התובעת להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בה נדחתה בקשה זהה.
בהחלטתי מיום 13.6.2022 דחיתי את בקשת הנתבעת לקבוע כי לא בוצעה המצאה כדין. זאת, בין היתר, לאור החלטתו של כב' השופט סלע בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים שניתנה בבקשה קודמת זהה, בה קבע כי בנסיבות המקרה לא היה צורך לתרגם את כל כתב הטענות ונספחיו ולכן אין מקום לקבוע כי ההמצאה אינה כדין. בהחלטתי ציינתי כי החלטת כב' השופט סלע מחייבת במערכת היחסים בין הצדדים ומהווה השתק פלוגתא שבגינו היה על הנתבעת לחזור בה מבקשתה. בסיפא להחלטתי קבעתי כי הבקשה נדחית, כי לאור התנהלותה המסרבלת תשלם הנתבעת לתובעת הוצאת בסך של 7,500 ₪ וכי עליה להגיש כתב הגנה בתוך 60 ימים.
עתה מוגשת בקשה זו במסגרתה עתרה הנתבעת לכך שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח תקנה 168 ויקבע כי על אף ניסיון התובעת לבצע המצאה לנתבעת מחוץ לתחום מדינת ישראל, בית המשפט לא קנה סמכות לדון בתביעה.
טענות הנתבעת
טענותיה המרכזיות של הנתבעת הן כי בתי המשפט נוהגים בריסון בהרחבת הסמכות של בית המשפט על נתבע זר. לכן, על התובעת מוטל נטל כבד להוכיח כי קיימת לה עילת תביעה והמצאה לנתבעת וכי הפורום הישראלי הוא פורום נאות; כי בהעדר תצהיר תומך לבקשה התובעת לא הוכיחה עילת תביעה או המצאה; כי התובעת לא הוכיחה כל עילת המצאה לפי תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך שהפנתה לסעיפי המשנה של סעיף 166 הרלוונטיים לבקשה. לדבריה, הטענות בבקשת ההמצאה ביחס לעילת ההמצאה הן עמומות וסתמיות. כך, לא מתקיימת תקנה 166(4) משום שהתביעה אינה קשורה בחוזה; לא מתקיימת תקנה 166(4א) משום שלא נעשה מעשה או מחדל בישראל; לא מתקיימת תקנה 166(5) משום שלתובעת לא נגרם כל נזק בר תביעה; לא מתקיימת תקנה 166(6) משום שהתבקש צו עשה; לא מתקיימת תקנה 166(9) משום שאין כל אדם אחר בתביעה זו. עוד טענה, למען הזהירות, כי אף אם בית המשפט יקבע כי קנה סמכות לדון בתביעה, יש לדחותה על הסף, מאחר שנושא התביעה הוא עניין כלכלי המצוי בסמכותה הבלעדית של המחלקה הכלכלית של בית משפט זה.
טענות התובעת
בתשובתה, טענה התובעת כי הבקשה מהווה דוגמא לשימוש לרעה בהליכי משפט. לדבריה, הבקשה מחזקת ותומכת בעילת התביעה. זאת, לאור הדרך המתישה והמכבידה שעל בעל דין לעבור על מנת לנהל הליך משפטי נגד הנתבעת שמבחינתה עושה הכל על מנת להביא לדחיית הקץ באמצעות בקשות פרוצדורליות מעין אלה. אף שהבקשה הוכתרה כבקשה לכפירה בסמכות "המתכתבת" עם הוראת תקנה 168, עסקינן בפועל בבקשה שנייה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שהוגשה כבר והוכרעה בהחלטת בית המשפט מיום 13.6.22. התובעת הוסיפה והפנתה להליך נוסף המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בו נדחתה בקשה דומה ביום 8.5.22. לטענת התובעת, הבקשה הראשונה שהוגשה על ידי הנתבעת והוכתרה בניסוח הדומה לתקנות הישנות היא למעשה בקשה מכוח תקנה 168 ואין מקום לאפשר הגשת בקשה נוספת. היא הסבירה כי הנתבעת הקפידה להגיש בקשות זהות בשני התיקים וכך גם עתה ביחס לבקשה דנן. בקשה לכפירה בסמכות הוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 2.6.2022 שטרם ניתנה בה החלטה, והבקשה דנן הוגשה בתיק כאן ביום 21.9.2022. לדבריה, בכל מקרה גם בהעדר החלטה בבית המשפט בירושלים, הנתבעת מושתקת להעלות טענות נוספות בעניין היתר המצאה מחוץ לתחום זאת נוכח החלטתי מיום 13.6.2022.
עוד טענה כי במועד הגשת הבקשה דנן, לא הוסף כל פרט עובדתי חדש, שלא ניתן היה לכלול במסגרת הטענות שהועלו בבקשה הראשונה, כך שהיה על הנתבעת לעשות כן ולא לפעול בשיטת "סלמי". לדבריה, כבר בבקשה הראשונה היא העלתה טענות הנוגעות לתרגומו או אי צירופו של תצהיר לבקשה.
לגופו של עניין, טענה התובעת כי יש לדחות את הטענות, כיוון שמקום בו בית המשפט קיבל את הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום, הגם שאינה נתמכת בתצהיר, הנתבעת מנועה מלהעלות טענות בעניין זה. משהוכרעה הבקשה להיתר המצאה, הוכרעה גם סוגיית הוכחת עילת התביעה. לדבריה, הנתבעת טועה ומטעה עת טוענת כי היות והבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום לא נתמכה בתצהיר, דינה בטלות. לטענתה, לא אחת נפסק כי היעדרו של תצהיר אינו מביא בהכרח לדחיית בקשה להיתר המצאה וכי ניתן ללמוד על עילת התביעה מהבקשה כשלעצמה. בנוסף, הנתבעת אשר טענה בדבר אי צירוף תצהיר על ידי התובעת, לא צירפה בעצמה תצהיר לבקשתה. הנתבעת אף לא טענה כי בענייננו חל הדין הזר ולא טענה איזה בית משפט בעולם מוסמך לדון בה. הנתבעת שותקת בעניין זה ולא בכדי, שכן היא יודעת שבדין הישראלי אבד הכלח על הטענה להחלת דין זר בעניין תאגידים בינלאומיים כגון הנתבעת הפועלים בישראל. יתרה מכך, כל בר דעת המחזיק טלפון נייד, יודע כי ווטסאפ הוא כלי תקשורת חיוני במדינת ישראל ומשמש לתקשורת בעסקים, בגופי תקשורת, בתי ספר ומשפחה. מעבר לכך, טענה כי רוב אזרחי מדינת ישראל עושים שימוש בשירותי הנתבעת, כך שהאמור בוודאי מצוי בידיעתו השיפוטית של המותב היושב בדין. לפיכך, עיסוק הנתבעת באי הגשת תצהיר היא קנטרנות לשמה ולא רלוונטית לשאלות שהוכרעו כבר. אשר לסמכותו של בית המשפט לעניינים כלכליים, טענה כי כתב התביעה אינו תוקף את החלטת רשם החברות או כל החלטה אחרת של רשות מהמדינה ולכן, התובעת כמי שנפגעה מאי קיום הוראות החוק, רשאית לקבל צו הצהרתי כמבוקש בכתב התביעה.
תשובת הנתבעת
הנתבעת ביקשה לאפשר לה להגיש תשובה לתגובת התובעת ונעניתי לבקשתה. בתשובתה טענה, כי אין מקום לקבל את טענות התובעת כי שתי הבקשות שהגישה בהליך כאן זהות. היא הסבירה כי הבקשה הראשונה עסקה בכך שהמסמכים שהומצאו לה לא תורגמו במלואם וכי ניסיונה של התובעת להמציא כתבי בי דין מחוץ לתחום השיפוט לא הושלם. דחיית הבקשה הראשונה לא יצרה השתק פלוגתא המחייב את דחית הבקשה השנייה היא הבקשה הנוכחית במסגרתה כפרה בסמכות בית המשפט. לדבריה, התובעת העלתה טענה זו גם בבית המשפט המחוזי בירושלים וטענתה זו נדחתה על יד כב' השופטת נויבירט, אשר קבעה כי הבקשה המוקדמת שהוגשה בעניין אופן ביצוע ההמצאה "לא הייתה בקשה לכפירה בסמכות" וכי יש לקיים דיון לגופה של בקשת הכפירה שהוגשה שם. לאור החלטה זו, טענה כי התובעת מנועה מלטעון כי מדובר בשתי בקשות זהות. עוד טענה, כי הבקשות שהגישה אינן יכולות להיות בקשות "לביטול היתר המצאה", משום שמנגנון דיוני כזה אינו קיים עוד וכי הבקשה לכפירה בסמכות אינה עוסקת בשאלות בהן עסקה הבקשה הראשונה בעניין אופן ההמצאה כך שאף מסיבה זו לא קם השתק פלוגתא. בנוסף, טענה כי אינה מושתקת מלהעלות טענות ביחס להעדר תצהיר מטעם התובעת, שכן במועד בו הוגשה הבקשה הראשונה לא ידעה כי לא הוגש תצהיר. היא הוסיפה כי לא הסתירה את העובדה שהוגשה בקשה זהה בהליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, הן משום שבית המשפט כאן מודע להליך המקביל והן משום שהבקשה לכפירה שהוגשה בירושלים שונה מהותית מהבקשה שהוגשה כאן ומעלה שאלות עובדתיות ומשפטיות שונות. היא טענה כי התובעת לא הכחישה כי אין לה עילת המצאה לפי אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 166 לתקנות ושבה על טענתה כי העדר תצהיר לתמיכה בניסיון ההמצאה, מחייב לקבל את בקשת הכפירה. לטענתה, אין לקבל את הטענה כי קיום פעילות בישראל הינה בגדר ידיעה שיפוטית של המותב היושב בדין, שכן בכתב התביעה התובעת מודה כי השאלה שיש לבחון היא קיומו של מקום עסקים בישראל או פעילות בישראל ואלה אינן עובדות הידועות וברורות לכל אדם. היא ביקשה לדחות את טענת התובעת בדבר אפשרות להגיש מחדש את בקשתה אותה תתמוך בתצהיר לאימות העובדות, שכן חזקה שאם הייתה יכולה לעשות כן, התצהיר היה כבר מצורף לתגובתה לבקשה לכפירה. לדבריה, טענת התובעת בעניין הפורום הנאות אינה רלוונטית שכן בקשת הכפירה לא מבוססת על טענת "פורום לא נאות" וגם כאשר בית המשפט סבור כי הפורום הנאות הוא בישראל, עדיין יש לדחות את ניסיון ההמצאה כאשר לא הוכחה עילת המצאה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, החלטתי לדחות את הבקשה.
בהחלטתה של כב' השופטת נויבירט בתיק המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.12.2022 נקבע כדלקמן: "בקשה לכפירה בסמכות, כופרת, הלכה למעשה, בקיומם של התנאים למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט. ככזו, היא מביאה לבחינה מחודשת של הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, שניתן בתחילה במעמד צד אחד. על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, עומדת למבקש לכפור בסמכות הזכות לחקור את התובע על העובדות המהוות את עילת כתב התביעה, כפי שפורטו בתצהיר התומך בבקשת ההמצאה מחוץ לתחום. אמנם בבקשת WhatsApp בעניין אופן המצאה מחוץ לתחום מיום 21.3.22 נמנעה WhatsApp מהתייחסות לחקירת התובעת. אך בקשתה הראשונה לא היתה בקשה לכפירה בסמכות. בבקשתה לכפירה בסמכות מיום 6.6.22, הבהירה WhatsApp כי היא עומדת על הזכות לחקור את התובעת בחקירה קצרה על התצהיר שהגישה בתמיכה לבקשה למתן היתר המצאה (במבוא לבקשה), ומכאן כי עומדת לה הזכות לעשות כן, כאמור. על כן אני קובעת התיק לדיון במסגרתו תיחקר התובעת חקירה קצרה, שמישכה לא יעלה על 15 דקות, וזאת ליום 12.1.23 בשעה 12:00".
מההחלטה עולה כי כב' השופטת סברה כי הבקשה הראשונה לא הייתה בקשה לכפירה בסמכות ולכן לא קיבלה את טענת התובעת להשתק פלוגתא לאור דחיית הבקשה הראשונה. מאחר שהבקשה להמצאה מחוץ לתחום שהוגשה בתיק שלפניה נתמכה בתצהיר התובעת ולאור בקשת הנתבעת לחקור את התובעת, קבעה דיון לצורך חקירת המצהירה. כאמור, במקרה שלפניי לא הוגש תצהיר עם הבקשה לקביעת דרך ההמצאה ולכן הצורך בחקירת המצהירה לא קיים.
אני מסכים כי החלטתה של כב' השופטת נויבירט לפיה מדובר בשתי בקשות שונות טובה גם לדיון שלפנינו. עם זאת וחרף האמור, אין בהחלטה זו כדי לגרוע מטענת התובעת בדבר השימוש לרעה בהליכי משפט על ידי הנתבעת וכי הגשת הבקשה על ידה מחזקת ותומכת בדבר הדרך המתישה והמכבידה שעל בעל דין לעבור על מנת לנהל הליך משפטי נגד הנתבעת. אסביר.
תקנה 158 (א) קובעת כי "מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבעת את מרות בית המשפט".
כאמור, בבקשה הראשונה עתרה הנתבעת כי בית המשפט יקבע כי בהליך דנן לא בוצעה המצאה כדין. לו בקשתה הייתה מתקבלת, אזי לאור תקנה 158 (א), בית המשפט בישראל לא קנה סמכות לדון בתביעה. לתוצאה דומה נגיע גם אם הבקשה דנן לכפירה בסמכות תתקבל. אף ששתי הבקשות נסמכות על נימוקים שונים, התוצאה אליה הן חותרות זהה. צודקת התובעת כי שום דבר חדש לא אירע. המידע והטענות שמעלה הנתבעת בבקשתה הנוכחית, יכולים היו להיות בידיעתה גם בעת שהגישה את בקשתה הראשונה, כך שלא היה מקום מלכתחילה לפיצול הבקשות. על הנתבעת היה לרכז את כל טענותיה במסגרת בקשה אחת. פיצול הבקשות יצר סרבול של ההליך והארכתו שלא לצורך, בדיוק כפי שטוענת התובעת.
זאת ועוד, בבקשה הראשונה ביקשה הנתבעת כי אם בית המשפט ידחה את בקשתה, יאפשר לה בהחלטתו להגיש בקשה בעניין סמכותו בהתאם לתקנה 168 או כתב הגנה בתוך 60 ימים מיום ההחלטה. בסיפא להחלטתי מיום 13.6.2022 בה דחיתי את בקשת הנתבעת, קבעתי כי עליה להגיש כתב הגנה תוך 60 ימים. בהחלטתי לא ניתנה הרשאה לנתבעת להגיש בקשה לכפירה בסמכות במקום כתב הגנה, כפי שביקשה. התנהלות זו של הנתבעת, מצדיקה גם היא את דחיית בקשתה.
גם לגופו של עניין, דין הטענה של הנתבעת להידחות. בכתב התביעה עתרה התובעת לכך שבית המשפט ייתן נגד הנתבעת צו הצהרתי וצו עשה הקובע כדלקמן:
"א. ווטסאפ הינו תאגיד רב לאומי המקיים פעילות בישראל.
ב. ווטסאפ חייבת ברישום כחברת חוץ בהתאם להוראת סעיף 346 לחוק החברות, התשנ"ט -1999.
ג. להורות לנתבעת בצו עשה להירשם במרשם החברות כחברת חוץ המקיימת עסקים בישראל בהתאם להוראת סעיף 346 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
ד. להורות לנתבעת בצו עשה לספק כתובת ונמען בישראל שיהיה רשאי לקבל תכתובות ו/או כתבי בי -דין עבורה".
אני מסכים עם הנתבעת כי קיימת חשיבות בהגשת תצהיר בתמיכה לבקשה לקבוע דרך המצאה מחוץ לתחום כפי שנקבע בתקנות ובפסיקת בתי המשפט. יחד עם זאת, בהחלט ייתכנו מצבים בהם ניתן יהיה להיעתר לבקשה גם בהיעדר תצהיר. כפי שטענה התובעת, העדרו של תצהיר אינו מביא בהכרח לדחיית בקשה להיתר המצאה ובמקרה דנן ניתן ללמוד על עילת התביעה מהבקשה כשלעצמה.
טענתה זו של התובעת מתיישבת עם החלטת כב' השופטת רסלר – זכאי מיום 26.1.2022 במסגרתה נעתרה לבקשת התובעת לקבוע את דרך ההמצאה ואף נתנה הנחיות כיצד יש לבצעה. זאת, מבלי שהבקשה נתמכה בתצהיר. מכאן שסברה כי בנסיבות המקרה דנן לאור מהותה של התביעה והסעדים המבוקשים, אין הכרח להגיש תצהיר וניתן להסתפק בבקשה כפי נוסחה וההבהרות שהוגשו. מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטה זו.
ואכן, בחינה של טענות התובעת והסעדים המבוקשים מובילה למסקנה זו. האם הנתבעת חולקת על כך שהיא מקיימת פעילות בישראל?! כפי שטענה התובעת, מיליוני ישראלים עושים שימוש יומיומי בשירותי הנתבעת וביניהם מותב זה. האם סבורה הנתבעת כי בית המשפט אשר חי בתוך עמו יקבע כי הנתבעת אינה מקיימת פעילות בישראל? מדובר בדברים שהם בגדר ידיעה שיפוטית.
זאת ועוד, הנתבעת מודה שהיא חברה זרה. האם היא חולקת על כך שאינה רשומה במרשם רשם החברות וכי אין כיום כתובת ונמען בישראל שרשאי לקבל תכתובות או כתבי בי דין עבורה? שהרי אם הייתה רשומה במרשם רשם החברות או אם הייתה לה כתובת קבועה ונמען בישראל, התביעה לא הייתה מוגשת מלכתחילה.
לא זאת אף זאת, ברור גם שהפורום הטבעי, למתן סעדים אלה הוא בית המשפט בישראל, אשר יבחן את הדברים על פי הדין הישראלי ויקבע בין היתר בהתאם לנתונים, שהנתבעת כמי שמקיימת פעילות בישראל תציג בפניו, האם יש ליתן את הסעדים המבוקשים. האם הנתבעת מצפה כי בית הדין הזר הוא שידון בתחולת חוק החברות הישראלי? האם היא סבורה כי בית הדין הזר הוא שיפרש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק החברות? האם בית הדין הזר הוא שיקבע האם עליה להמציא כתובת בישראל לאור היותה מעניקה שירותים בישראל? התשובה מצויה בגוף השאלה.
כפי שציינה התובעת, כבר נפסק זה מכבר, כי אי הגשת תצהיר אינה מביאה בהכרח לדחיית הבקשה. "כידוע, תקנה 501(א) קובעת את החובה לתמוך בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום בתצהיר. מדובר בדרישה מהותית ולא פורמלית, שכן מטרתו של התצהיר היא לשכנע כי קיימת עילת תביעה ממשית, וכי אין מדובר בתביעת סרק או בתביעה טורדנית; וכי עצמת העילה היא כזו של 'תביעה ראויה לטיעון' (רע"א 614/18 בן חנוך נ' ביו-עוז ביוטכנולוגיות בע"מ, פסקה 2 (7.6.2018) (להלן: ענין בן חנוך)). עם זאת, כלל הוא כי אי הגשת תצהיר אינה מביאה בהכרח לדחיית הבקשה; וכי ניתן ללמוד על קיומה של עילת תביעה טובה בשלב היתר ההמצאה אף אם לא צורף תצהיר, או אם הוגש תצהיר 'רזה' בנסיבות שבהן יש במסמכים הנוספים המצורפים לבקשה כדי ללמד על קיומה של עילת תביעה ממשית, ברמה של תביעה הראויה לטיעון" (ראו רע"א 4857/19 saskin נ' עו"ד גיא גיסין (22.12.2019, פורסם במאגר משפטי) אליו הפנתה התובעת בתגובתה).
עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנתה הנתבעת כדי להראות שבאי הגשת התצהיר יש כדי לבטל את ההחלטה שנעתרה לבקשת התובעת. כפי שציינתי לעיל, אני מסכים כי הגשת תצהיר אינה עניין טכני. זאת, כאשר מדובר בתביעה הכוללת עילת תביעה המצריכה הצגת תשתית עובדתית אותה יש לתמוך בתצהיר ערוך כדין. בעניין זה, אני מוצא לנכון להתייחס לפסק הדין של בית המשפט העליון אליו הפנתה הנתבעת בע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.13, פורסם במאגר משפטי) שם דובר על בקשה למתן צו מניעה לשידור כתבה טלוויזיונית שלא נתמכה בתצהיר. בית המשפט העליון הסביר את החשיבות של התצהיר לצורך קביעת ממצאים עובדתיים ובין היתר לצורך קביעת מידת ההשפעה של התכנית על ההליך הפלילי שהתנהל נגד בעל הדין באותו מקרה. באותו פסק דין קבע בית המשפט שאין מקום להסתמך על ידיעה פרטית של המותב הדן בתיק. לא זה המקרה שבפנינו בו מתבקשים סעדים שונים בנסיבות אחרות.
הנתבעת טוענת כי לא חלה עילת המצאה בהתאם לסעיף 166 לתקנות. בין היתר, היא טוענת כי לא חל סעיף 166(4) לתקנות משום שהתביעה לא קשורה בחוזה (ראו סעיף 19), אולם בהמשך היא כותבת: "ההסכם היחיד בין הצדדים – תנאי השירות של WhatsApp (אותו הסתירה התובעת בין מאות עמודי הנספחים שהגישה לבית המשפט הנכבד) – כפוף לדיני מדינת קליפורניה" (סעיף 20 לבקשה). תנאי השירות, כפי שמודה הנתבעת בעצמה, מהווים הסכם.
יש לזכור כי התובעת במקרה דנן לא עתרה לקבל סעד של פיצוי כספי מאת התובעת בגין התנהלות מפרה או מזיקה של הנתבעת. תביעה בגין עניינים אלה נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים. כל שנדרש הוא להורות לנתבעת לבצע פעולות אשר יובילו לכך שהנתבעת תהיה מחויבת לספק כתובת ונמען בישראל שיהיה רשאי לקבל תכתובת או כתבי בי דין עבורה. זאת, בהיותה נותנת שירותים בישראל לתובעת כמו גם לציבור הרחב. זו המטרה בתובענה דנן ואין בלתה. לפיכך, עילת ההמצאה היחידה הרלוונטית לצורך התובענה דנן היא תקנה 166 (4).
תקנה 166(4) קובעת כעילת המצאה מצב בו: "התובענה היא בקשר לחוזה, ומתקיים אחד מהמקרים האלה: (א) החוזה, כולו או מקצתו, נעשה או הופר בתחום המדינה או שנשללה האפשרות לקיימו בתחומה; (ב) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל". כפי שטענה התובעת בכתב התביעה שהוגש בבית המשפט בירושלים ושצורף כנספח לתובענה כאן, הנתבעת חסמה אותה ובכך מנעה ממנה לקבל שירות. התביעה כאן היא כאמור לקבל סעד שיאפשר מסירת כתבי בין דין לנתבעת לאחר שנתקלה בקושי לבצע מסירה של כתב התביעה שהוגש בבית המשפט בירושלים. מכאן, שמתקיימת לכאורה החלופה האמורה בסעיף 166(4)(א). הטענה של הנתבעת כי תנאי השירות כפופים לחוקי מדינת קליפורניה אינה משנה לעניין עילת ההמצאה, שכן החלופה הקבועה בתקנה 166(4)(ב) לפיה על החוזה חלים דיני מדינת ישראל, מלמדת כי על פי החלופה הקודמת בסעיף 166(4) (א), עילת ההמצאה מתקיימת גם כאשר על החוזה חלים דינים של מדינה זרה.
מעבר לנדרש, אציין כי התובעת בסופו של דבר צירפה לתגובתה תצהיר בו הסבירה עניין זה ואת הצורך שנולד בהגשת התביעה דנן עקב ההליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים (סעיף 6 לתצהיר). ככלל, אין מקום לאפשר הגשת תצהיר במסגרת תשובה ובכך לרפא המחדל של אי הגשת תצהיר בבקשה הראשונה. במקרה דנן, כפי שקבעתי לעיל, מדובר באחד המקרים בהם ניתן היה להיעתר לבקשה לקביעת דרך ההמצאה בהעדר תצהיר, כפי שנעשה בפועל. בוודאי שאין בנסיבות המקרה דנן כדי לבטל את אותה החלטה. מכל מקום, אם נותר ספק כלשהו אצל הנתבעת, יש בהגשת התצהיר בשלב מאוחר יותר כדי להסיר את אותו ספק.
אשר לטענה כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים כלכליים, זו תידון בבוא העת בפני המותב הקבוע שימונה לדון בתיק.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, בקשת הנתבעת נדחית. בהתחשב בכך שכתב התביעה הומצא לנתבעת לפני זמן רב, יש מקום לקצר את תקופת הזמן לצורך הגשת כתב הגנה. לפיכך, אני קובע כי כתב ההגנה יוגש בתוך 30 ימים. לאור התנהלותה המסרבלת של הנתבעת, תשלם לתובעת הוצאות בסך של 10,000 ₪.
החלטתי ניתנה בתוקף תפקידי כרשם.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
ניתנה היום,ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
