לפני כב' השופט נפתלי שילה
המבקש
מ' פ'
ע"י ב"כ עו"ד גד טיכו
נגד
המשיבים
1. ר' א'
2. י' א'
ע"י ב"כ עו"ד יניב גורן
פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.3.23 (כב' השופטת לורן אקוקה בע"ר 21504-01-23) שהורה למבקש להפקיד ערובה בסך 3,000 ₪ בתוך 7 ימים להבטחת הוצאות המשיבים בערעור שהגיש על החלטת רשמת ביהמ"ש קמא מיום 25.12.22, שדחתה את בקשתו לעיון מחדש בהחלטה שדחתה את בקשתו לפטור מתשלום אגרה.
א. רקע עובדתי
1. המבקש והמשיבה 1 הם אחים והמשיב 2 הוא בעלה של המשיבה. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים. ביום 31.10.22 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה כספית על סך חמישה מיליון ₪ כנגד המשיבים.
2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרה במסגרתה הוא טען שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בתשלום האגרה. כב' רשמת ביהמ"ש לענייני משפחה העבירה את הבקשה לתגובת המשיבים והמדינה.
3. ביום 17.11.22, לאחר קבלת תגובות המשיבים והמדינה, דחתה כב' הרשמת גלי רון את הבקשה לפטור מאגרה וקבעה שתשלום האגרה יבוצע ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורציפים.
4. ביום 9.12.22 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה על תשלום האגרה. ביום 25.12.22 דחתה כב' הרשמת את הבקשה לעיון מחדש.
5. ביום 9.1.23 הגיש המבקש לבית המשפט קמא ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון מחדש.
6. ביום 15.1.23 ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא על הפקדת עירבון לערעור הנ"ל ולפיה: "עתה משהונח לפני, יערוב המערער ערערו בסך של 3,000 ₪ בתוך 7 ימים שאם לא כן תמחק הודעת הערעור…".
7. ביום 25.1.23 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה על הפקדת הערובה. לאחר קבלת תגובת המשיבים ותשובת המבקש לתגובה, ניתנה ביום 6.3.23 החלטת בית המשפט קמא הדוחה את הבקשה לפטור מהפקדת ערובה וקובעת שככל שלא תופקד הערובה בתוך 7 ימים הערעור ימחק (להלן: ההחלטה).
8. המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש את הבקשה למתן רשות ערעור שלפני.
ב. תמצית ההחלטה
1. שני הצדדים חטאו בפגמים פרוצדוראליים מהותיים בהגישם כתבי טענות שלא נתמכו בתצהיר ערוך כדין, אולם גם לגופה דין הבקשה להידחות.
2. החלטה זו עניינה בדחיית בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 17.11.22 ואין הערעור עוסק בטעויות לכאוריות שנפלו בהחלטה מיום 17.11.22 אלא רק בהחלטה בבקשה לעיון מחדש. "ההלכה לעניין זה קובעת כי אין מתדיין יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור על החלטה באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר".
3. המבקש שגה בכך שלא הבחין בין פטור מאגרה והשיקולים שנדרש ביהמ"ש לשקול בהקשר זה, לבין השיקולים בבקשה לפטור מהפקדת עירבון. הפקדת עירבון לא נועדה לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער אלא להבטחת הוצאות המשיבים המוטרדים בדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, כך שאם הערעור יידחה, לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, ככל שייפסקו.
4. בבקשה לפטור מהפקדת עירבון יש לתת משקל דווקא לסיכויי ההליך המשפטי הנדון, כך שיש להצביע על סיכוי בעל ממשות גדולה יותר בכדי להצדיק את הפטור.
5. תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת את החיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בהגשת הערעור. התקנה מפנה לתוספת השלישית שבה נקבע גובה הערובה שיש להפקיד. "אמנם בצד ההוראה המתייחסת לערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר מצוין פטור מהפקדת ערובה ועם זאת לבית המשפט הסמכות ושיקול הדעת לסטות מהאמור וזאת בהתאם להוראת תקנה 135(ב) לתקסד"א".
6. תקנה 135(ב) לתקנות קובעת שביהמ"ש רשאי להורות על שינוי סכומה של הערובה ומכוחה הוא אף רשאי להגדיל את סכומה ואף לסטות מההוראה המעניקה פטור ולהורות על הפקדה בנסיבות מתאימות.
7. "נוכח מהות ההחלטה עליה הוגש ערעור ובחינת סיכויי קבלתה, מצאתי כי יש להעמיד ערובה בשיעור שנקבע בהחלטתי. לא מצאתי בבקשה שלפני כל טעם לפיו אין בידי המבקש היכולת הכלכלית להפקיד את סכום הערובה שנקבעה שכן שיעורה אינו דומה לזה שמבקש המערער לפטור אותו במסגרת בקשה לפטור מאגרה".
8. ככל שהמערער לא יפקיד את סכום הערובה בתוך 7 ימים, הערעור יימחק.
ג. תמצית טענות המבקש
1. שגה ביהמ"ש קמא כשלא קיבל את הבקשה לביטול ההחלטה על הפקדת העירבון.
2. לא היה מקום לחייב את המבקש בהפקדת עירבון. מדובר בערעור בזכות על החלטת רשמת שלא לפטור מתשלום אגרה, כאשר הגשת הערעור בעניין זה פטורה מאגרה. הפטור מאגרה נובע מההכרה בחוסר יכולתו של המבקש לשלם אגרה ומוענקת למערער הזדמנות נוספת ובזכות, להביא את עניינו בפני שופט.
3. הדרישה להפקדת עירבון לצורך הגשת ערעור בנסיבות אלה, חוסמת את דרכו של המערער מראש למצות את זכותו לדון בבקשתו לפטור מאגרה וזאת, כאשר הדין מכיר בזכות זו ללא צורך בתשלום אגרה.
4. כאשר מדובר בערעור על החלטה שעניינה תשלום אגרה לצורך פתיחת הליכים בענייני משפחה, להבדיל מערעור על תוצאות הליך שהתקיים והוכרע, הצבת מחסום של הפקדת עירבון ימנע מהמערער מראש את הזכות לערער ויסגור בפניו מראש את שערי בית המשפט. הדבר פוגע בזכות הגישה שלו לערכאות ואף הופך את זכות הערעור "לאות מתה".
5. המבקש עומד בשני המבחנים שקבעה הפסיקה למתן פטור מהפקדת עירבון בערעור והם: קיומו של סיכוי ולו בדוחק לזכות בערעור והוכחת חוסר יכולתו של המערער. מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).
6. שגה ביהמ"ש קמא בכך שלא הפעיל את שיקול הדעת המסור לו בהתאם לתקנה 135(ב) לתקנות "ופטר את עצמו באמירה סתמית, חסרת כל בסיס, ללא שום נימוק, ובהתעלם מכל הראיות שהונחו בפניו שלא לומר ללא שום בחינה שלהם וקבע 'כי לא מצא כי אין בידי המבקש את היכולת הכלכלית להעמיד את סכום הערובה'".
ד. תמצית טענות המשיבים
1. תקנה 135(ב) לתקנות מסמיכה את בית המשפט לשנות, על פי שיקול דעתו, את סכום הערובה ומכאן שבסמכותו אף להגדילה.
2. סכום הערובה בסך של 3,000 ₪ הוא בשיעור נמוך ולא הוכח בפני ביהמ"ש קמא שאין למבקש את היכולת הכלכלית להפקיד את העירבון. המבקש אף מיוצג ע"י עורך דין פרטי.
3. בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית".
4. המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.
ה. דיון והכרעה
1. לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה?
2. ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021) קבע ביהמ"ש כי:
"הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין… בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות, עליו לאזן שתי תכליות אלו – הבטחת תשלום הוצאות הצד הפסיבי והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – עם זכות הגישה של יוזם ההליך לערכאות, אשר מהווה זכות יסוד בשיטתנו במשפטית."
3. תקנה 135(א) לתקנות דנה בהבטחת הוצאות המשיב בערעור וקובעת את הכלל לפיו: "עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב".
תקנה 135(ב) מעניקה לביהמ"ש שיקול דעת לסטות מהכלל הקבוע בסעיף קטן (א) וקובעת כי: "על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה".
פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות עניינו קביעת סכום הערובה בערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר ונקבע בו שערעור על החלטה כזו "פטור" מהפקדת ערבון.
4. השאלה שיש להכריע בה היא האם מקום שבו קבוע בתוספת השלישית פטור סטטוטורי מהפקדת ערבון, רשאי ביהמ"ש לסטות מכך ולקבוע סכום עירבון להפקדה. כלומר, האם במסגרת שיקול הדעת המסור לביהמ"ש לשנות את סכומה של הערובה כקבוע בתקנה 135(ב) לתקנות, רשאי ביהמ"ש לחייב בערובה למרות שבתקנות נקבע פטור מערובה?
5. בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), תקנה 427 קבעה את הכלל לפיו בערעור בעניין אזרחי על המערער להפקיד עירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור. תקנה 400 לתקנות הישנות קובעת חריג לכלל ולפיו ניתן פטור מהפקדת ערובה כאשר מדובר בערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הפרשנות שניתנה לחריג הקבוע בתקנה 400 קבעה שהסייג הפוטר מהפקדת עירבון בערעור חל כאשר מדובר בערעור על "החלטה אחרת" של רשם המתברר לפני שופט באותה ערכאה שבה הרשם מכהן (ראו: בש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' חנית נוב עו"ד (5.2.12) (להלן: עניין מועב) והאסמכתאות המובאות שם בפסקה 10). באשר לתכלית החקיקתית של הפטור הניתן למערער מהפקדת עירבון בערעור על החלטה אחרת של רשם, נקבע בע"א 7523/02 דני נסים נ' מעריב, הוצאת מודיעין בע"מ, נז(1) 865 (2002) כי:
"ניתן להבין את הפטור מחובת ההפקדה לערעור על החלטה אחרת של רשם, שכן ערעור זה מוגש בפני אותה ערכאה שהרשם מכהן בה, ובמובן זה ניתן לראות באותו ערעור חלק מן ההליך המתנהל באותה ערכאה, ואין מקום לחייבו בהפקדת עירבון, אלא אם כן חויב המערער בהפקדת עירבון בגדרו של ההליך העיקרי לפי מצוות תקנה 519."
בעניין מועב (פסקה 15) צוין כי:
"הפטור מהחובה להפקיד עירבון עשוי להיחשב כחלק מתפיסת-היסוד של המחוקק לאפשר לבעל-דין שעניינו נדון לפני רשם, להביא את עניינו לבחינה ערעורית לפני שופט של אותה הערכאה, תוך הסרת חסמים דיוניים מקובלים החלים בהליכים ערעוריים על "החלטות אחרות" של שופטים, קרי – ללא צורך בבקשת רשות ערעור וכן ללא צורך בהפקדת עירבון. זאת, נוכח ראייתו של הרשם כדרג שיפוטי נמוך יותר ביחס לשופט המכהן באותה ערכאה".
6. במסגרת התקנות החדשות, הוספה התוספת השלישית שבמסגרתה פורטו סכומי העירבון שיש לקבוע בכל אחד מסוגי הערעור, תוך הקניית שיקול דעת לביהמ"ש לחרוג מהסכומים הנקובים. בפריט 79 לתוספת השלישית המעניק פטור מעירבון בערעור על החלטות אחרות של רשם ביהמ"ש, עוגן הפטור שהיה נהוג בהתאם לתקנות הישנות. הרציונליים שעמדו בבסיס מתן הפטור בהתאם לתקנות הישנות, חלים גם על התקנות החדשות.
בע"א 5835/21 אברהם סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – סניף אשדוד (30.09.2021) ציין רשם ביהמ"ש העליון כי:
"התכלית המרכזית שבגינה ניתן פטור מהפקדת ערובה בהליך של ערעור על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון הינה להקל עם בעל-דין שעניינו נדון לפני רשם כאמור, והוא מעוניין להביא את עניינו לבירור ערעורי לפני שופט. תכלית זו עומדת אף ביסוד הכלל הדיוני הידוע שלפיו "החלטה אחרת" של רשם (ובכלל זה רשם בית המשפט העליון) נתונה לערעור בזכות בפני שופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט)… נראה, אפוא, כי כחלק מהקלת התנאים הדיוניים כמתואר סבר מתקין התקנות כי אין מקום לחייב בהפקדת ערובה בהליך ערעורי המופנה כנגד "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון, של רשם בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי שאינו רשם בכיר, אשר מתברר באותה ערכאה שבה מכהן הרשם. על כך יש להוסיף ולהעיר כי במקרים רבים ערעורים על "החלטה אחרת" של רשם בית המשפט העליון מופנים כנגד החלטות בבקשות לפטור מאגרה ומערובה ובכגון דא נראה כי מוקנה פטור סטטוטורי מהפקדת הערובה על מנת למנוע "מעגל דיוני שוטה" שבו יחויב יוזם ההליך להפקיד ערובה אך על מנת שיתבררו טענותיו לפיהן נעדר הוא יכולת להפקיד ערובה…".
7. אכן, הפסיקה הכירה בכך שלביהמ"ש מוקנית סמכות לחרוג מהסכומים הנקובים בתוספת השלישית, מעלה או מטה (רע"א 1875/21 שחם נ' אגף מס הכנסה פסקה 14 לפסק הדין (23.5.2021); ע"א 7300/21 משה מישל אסרף נ' כפיר בובליל (24.02.2022)). ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה. ודוק: בתקנה 135(ב) לתקנות הוסמך בית המשפט להורות על מתן פטור מהפקדת ערובה או על שינויה. בית המשפט לא הוסמך להטיל ערובה שעה שמחוקק המשנה הורה על הענקת פטור מהפקדה.
8. כשיש ספק ביחס לפרשנותו של חיקוק, יש להעניק לו פירוש שיהלום את עקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, לפיה זכות הגישה לערכאות היא זכות מהותית וחשובה. במקרה דנן, שעה שהערעור שהוגש לביהמ"ש קמא הוא על דחיית בקשתו לפטור מאגרה, יפים דברי י' רוזן-צבי בספרו הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שנייה, 2023) בעמ' 530 שציין כי: "כאשר ההליך הערעורי העיקרי קשור קשר הדוק לעצם יכולתו הכלכלית של בעל הדין, הנטייה תהיה לבחון בגמישות את בקשת הפטור, לרבות התנאי בדבר סיכויי הערעור, כדי "להימנע ממעגל קסמים" שיפגע קשות בזכות הגישה לערכאות של מעוטי יכולת, שהרי חיוב בעירבון כתנאי לערעור עלול לסכל את זכות הערעור של מערערים נעדרי יכולת כלכלית".
9. סיכומו של דבר: הערעור מתקבל. החלטת ביהמ"ש שהורה על הפקדת הערובה מבוטלת ובית המשפט קמא יכריע בערעור לגופו. המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.
10. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, כ"ז סיוון תשפ"ג, 16 יוני 2023, בהעדר הצדדים.