בית המשפט לענייני משפחה בב”ש, השופטת דיאנה פסו-ואגו: החלטה בשאלת סמכות עניינית של בית דין רבני מול בית משפט לענייני משפחה (תלה”מ 14032-11-24)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

מספר בקשה:3

לפני

כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו

תובע:

מ.מ.

נגד

נתבעת:

ל.ב.

החלטה

עסקינן, בתביעה להחזקת קטינים, אחריות הורית וזמני שהות, אותה הגיש התובע, ביום 06.11.24, בהתאם למקום מגוריהם האחרון של הצדדים, XX ובה עותר לקבוע, כי ילדיהם המשותפים של הצדדים, קטינים בני כשבע וכחמש, יועברו להחזקתו, וביתם הקבוע יקבע בביתו ובהתאמה יקבעו זמני שהות, בין הקטינים לנתבעת, האם.

תובענה קשורה, הוגשה על ידי הנתבעת, “לשינוי מען מגורי קטינים”, וזו נקבעה ליום 25.11.24. נוכח סד הזמנים ולשם ייעול ההליכים, נקבע, כי התובענה שלפני, תידון ותבחן במעמד הדיון, וניתנה לנתבעת אפשרות להגיש תגובתה וככל ותידרשנה הוראות נוספות, אלו יינתנו בתום הדיון, לרבות בדבר הגשת כתב הגנה.

הנתבעת הגישה תגובתה, ביום 24.11.24, שם העלתה, בין היתר, טענת סף, בדבר חוסר סמכות עניינית, של בית המשפט לענייני משפחה וכי זו מוקנית לבית הדין הרבני. לטענתה בית הדין הרבני “קנה” סמכות זו, לאחר שהצדדים חתמו על הסכם גירושין (להלן: “הסכם גירושין”) ולאחר זה נבחן, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, ביום 25.2.2021.

הנתבעת הוסיפה, כי במסגרת ההליך, בפני בית הדין הרבני, נידונה ונבחנה “טובת הקטינים”, טרם ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין. כיוצא מכך בית הדין “דן ופסק” ולכן כל עניין שהוסדר במסגרת ההסכם הגירושין, הוא בסמכות בית הדין, לרבות פרשנות ההסכם, בחינת אומד דעתם וכיוצא בזה.

בדיון שהתקיים ביום 25.11.2024, טען עו”ד —-, ב”כ הנתבעת: “בבית הדין היתה הסכמה וניתן לזה תוקף של פסק דין ואם רוצים לבוא ולשנות יפנה בבקשה לבית הדין הרבני.” עוד הוסיף “לשאלת בית המשפט בשאלת הסמכות העניינית, אני עדיין טוען ומחזיק בדעתי כיוון בית הדין דן ופסק, כל שינוי במה שדן ופסק ישנה סמכות ממשוכת (צ.ל. “מתמשכת” – ד.פ.ו.) של בית הדין ועל כן, אם היה ורוצה לפנות היה צריך לפנות הדין לשנות את ההחלטה… “.

בתום הדיון התבקשו מספר סעדים ונקבע, כי קודם להכרעה בהם, יש להכריע בטענת הסף, וניתנה לב”כ התובע הזדמנות להגיש תגובתה בכתב, היא התגובה שלפני. לטענת התובע, בפני בית הדין הרבני, הוגשה בקשה לאישור הסכם גירושין וזו בלבד. לא נידונו תובענות הנוגעות לענייני הקטינים, לרבות בעניינים מושא התובענה דנא. כן נטען, כי בפני בית הדין נידונה אך בקשה “בתיק אישור הסכם”.

אטעים כי לבקשת הנתבעת לא צורפו מסמכים לבסס הנטען ואלו הוגשו במסגרת התגובה.

דיון והכרעה

לבחינת סוגיית הסמכות הנמשכת, אפנה לבג”ץ 8578/01 חליווה נ’ חליווה, פ”ד נו(5) 634, שם הבהיר בית המשפט העליון כי:

“אין באישור ההסכם כפסק- דין על – ידי- בית- המשפט לענייני משפחה כדי להקנות לו סמכות נמשכת לדון בסוגיה. ככלל, דוקטרינת הסמכות הנמשכת חלה על-פי מהותה ותכליתה במצבים שבהם בית המשפט דן ופסק מכוח סמכות מקורית לגופה של סוגיה בעלת אופי מתמשך, כך שמן הראוי שימשיך להחזיק בסמכותו בהתדיינות נוספת בין בני-הזוג באותה סוגיה”.

בהעדר הסכמה של הצדדים, כי הערכאה תקנה הסמכות הנמשכת לדון באותה סוגיה, סמכות נמשכת מותנית בהתקיימות שני תנאים מצטברים:

התנאי הראשון, כי “ההחלטה המקורית ניתנה לאחר בירור ושקילה. עליה לשקף הליך של דיון משפטי, שבמהלכו נשמעו או הוגשו טיעוני הצדדים, נקבעו ממצאים ונתקבלו הכרעות. על כן ברור, ראשית, כי סוגיה מאוחרת שכלל לא נדונה בערכאה המקורית וממילא לא הוכרעה, לא תקים סמכות נמשכת לאותה ערכאה ואפילו היא קשורה לענינים אחרים, שכן נדונו” (ראו בג”צ 4111/07).

התנאי השני “שהסוגיה המאוחרת קרובה במידה מספקת לזו המקורית, עד כי נשמר צביונו המתמשך של הענין, שהוא המצדיק שיבה אל הערכאה אשר בראשונה” (ראו בג”צ 4111/07).

אין חולק כי הצדדים חתמו על הסכם גירושין, אשר במסגרתו הסדירו יחסיהם, לרבות ענייני רכוש , מזונות, “משמורת” וזמני שהות. בתאריך 25.1.2021 התקיים דיון בבית הדין הרבני, לאישור הסכם זה וניתן תוקף של פסק דין.

כאמור, סמכות נמשכת מתקיימת מקום בו הצדדים התדיינו, במסגרת דיון, לגופו של עניין, התקיימו דיונים, בוצעו חקירות, נשמעו טענות הצדדים לעומקם, נעשה בירור והתקבלה הכרעה בעניין, בפני ערכאה מסוימת.

ב”כ הנתבעת ביקש לסמוך על ברור שנערך קודם לאישור ובשל חשיבות הדברים אביא הדברים כפי שתועדו:

אישור ההסכם בלבד, אינו מקנה סמכות נמשכת לבית הדין. בעניינינו עולה כי לא הוגשו תביעות, לא התקיימו דיונים לבירור טענות הצדדים, התקיים דיון אחד תחת תיק “אישור הסכם גירושין”, במהלכו בית הדין בחן תוכן ההסכם, עמד על רצון הצדדים ואומד דעתם בחתימה על ההסכם וכי אכן חתמו והבינו את תוכנו של ההסכם, והכל תוך רצונם החופשי.

מעורבותו של בית הדין, כפי שניתן להיווכח מקריאת פרוטוקול הדיון (המתפרש על פני 11 שורות, שכל שורה בין שתי מילים לבין עשר מילים), לא היתה לשם בחינת טובת הקטינים, צרכיהם, וכל סוגיה אחרת בעניינם, אלא, כאמור, לוודא רצון הצדדים.

בנוסף, על מנת שלבית הדין תוקנה סמכות נמשכת, יש להראות קיומה של תביעת גירושין כרוכה. בעניינו, לא הוגשה תביעת גירושין וכל הכרוך לה, אלא הוגש אישור הסכם גירושין, שאמנם כולל בתוכו את סוגית רכוש, זמני שהות ומזונות, אך לא כתביעה כרוכה (בעניין זה ראה סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג- 1953).

לאמור אוסיף ואפנה לכך שהתובעת בעצמה הגישה תובענה להעתקת מגורים, כמובא לעיל, לבית משפט זה, כאשר לכאורה, עניין זה, לגרסתה, בסמכותו של בית הדין הרבני ודי בכך, כדי לשמוט הקרקע מטענתה.

מכלל האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת לחוסר סמכות עניינית.

הנתבעת תשא בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

מאשרת פרסום ההחלטה כפוף להשמטת כל פרט מזהה ובהתאם לנהלים.

ניתנה היום, א’ כסלו תשפ”ה, 02 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.

לחזור למשהו ספיציפי?

תמונה של פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!