לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה שרון עצמון הלוי
המאשימה
מדינת ישראל – תביעות נוער מחוז מרכז – באמצעות ב”כ עו”ד אנה קצובסקי
נגד
הנאשם
פלוני (עציר) תושבי איו”ש xxxxxxx – מובא באמצעות שב”ס
ע”י ב”כ עו”ד אחמד יאסין
ק. המבחן: אסתי קריגר
מתורגמנית לערבית: אמינה עאטף טהה – שעת תחילת הדיון: 12:30.
<#1#>
פרוטוקול
התובעת טוענת לעונש:
הנאשם יליד 2007, לאחר ניהול הוכחות בתיק נקבע שביצע את כל המיוחס לו בכתב האישום.
אומר בקצרה, נקבע כי ב-8/1/24 בשעות הבוקר, הגיע יחד עם אחרים כשברשותם כלי פריצה, לxxx. הנאשם והאחרים פרצו את הרכב לאחר שניפצו חלון, פירקו חובק הגה ופירקו גם את מנגנון ההנעה.
ניתקו את מחשב הרכב וגרמו לנזקים לרכב, כפי שהוכח במהלך ההוכחות בעצם והוגש אף דו”ח מז”פ כשתמונות הרכב נמצאות בפני ביהמ”ש.
הנאשם והאחרים הניעו את הרכב ועזבו את המקום כשהנאשם הוא זה שנהג ברכב, ביחד איתו אחר. שוטר הבחין ברכב בסמוך ליציאה מxxx, כרז לו לעצור, צפר, הדליק תאורה.
הנאשם לא רק שלא עצר, אלא התחיל לנגח רכבים. ניגח שני רכבים ומשאית. כתוצאה מכך, אזרחית נפגעה ונזקקה לטיפול רפואי. המסמך הרפואי של הגב’ xxx xxx נמצא גם כן בפני ביהמ”ש הנכבד – ת/3. העדה אף התייצבה בבית המשפט, סיפרה על הנזקים שנגרמו לה, חופשת מחלה ממושכת, החוויה הקשה שעברה. למעשה כל האזרחים סברו שמדובר בפיגוע, מאוד נבהלו מהסיטואציה.
הרכב הגנוב כשהוא נהוג על ידי הנאשם התנגד במשאית, כך שלא יכול היה לצאת מכיסא הנהג, ויצא יחד עם האחר מכיסא הנוסע. ניסה לברוח ברגל, ונתפס.
כמו שאמרתי, נזקי פח, נזקי גוף, כל זה – בשביל תאוות הבצע של נאשם שאפילו לא לקח אחריות. גם היום בתסקיר שירות המבחן שמונח בפני ביהמ”ש הנכבד, עומד על הכחשתו, מטיל את כל האחריות על האחר שברח, לא מוכן לגלות אמפטיה לקורבנות, ואנו סבורים כי צריך להיות לכך מחיר, שיבוא לידי ביטוי גם בעונש. כאשר גוזרים עונשו של מי שהודה וחסך זמן שיפוטי יקר, לוקחים זאת בחשבון לקולא. כמובן שזכותו של נאשם לנהל משפטו, לקבל את יומו בבית המשפט, ועם זאת, יש לקחת בחשבון שלא לקח אחריות ולא חסך מזמנו של בית המשפט, זמן העדים ולא יהיה זה שיקול לקולא לטובתו.
במעשיו פגע הנאשם בערכים המוגנים הידועים, בראשם זכות המדינה לברור את הבאים בשעריה, ביתר שאת טיעון זה נכון בעת מלחמה, כאשר הנטל על כוחות הביטחון כל כך גדול וכבד, עסוקים יומם וליל בסיכול סיכונים ביטחוניים. שוטרים מוצאים עצמם רודפים אחרי גנבי רכב. גניבות הרכבים ומילוטם לשטחים על ידי קטינים הפכו זה מכבר למכת מדינה שעל בתי המשפט להלחם בה בחורמה.
בנוסף, ביצע הנאשם עבירות תעבורה חמורות, שעה שנמלט משוטרים. למעשה התנהל אחריו מרדף. לפני פחות משנתיים נהרג שוטר במחסום על כביש 4 כשניסה לעצור גנב רכב, קטין, שניסה לברוח לשטחים.
מי שנוהג ברכב ללא רישיון, ללא ביטוח, כאילו נוהג וכלי נשק בידיו, וזה לא רק סיכון תיאורטי במקרה זה אלא ממש מדובר בנאשם שניגח רכבים כדי להימלט, לא יודע לנהוג וכל מה שראה לנגד עיניו זה הימלטות מאימת הדין, ולכן לא היסס לנגח רכבים. בנוסף לנזקי רכוש שגרם, החמיר מצבו פי כמה שלחץ על דוושת הגז ונכנס ברכבים של אזרחים תמימים, שכל חטאם שהיו במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, וזה בשבע בבוקר, בעת צאתם לעבודה.
שיקול נוסף הוא כמובן פרמיות הביטוח שכולנו כציבור מרגישים נטל זה על כיסנו. אותה מכת מדינה היא בנוסף גם נטל כלכלי.
אגיש פסיקה, כמובן הפסיקה העיקרית שאנו מפנים אליה, בכל הפסיקה מדובר בנאשמים שהודו, ולכן עתירתנו היום חמורה יותר.
מפנה לת.פ. 59631-01-24 של תל אביב, נסיבות דומות לעניינינו, בכך שמדובר בנהיגה פוחזת, אבל פה לא ניגח רכבים. ועם זאת, נדון ל-14 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, התחייבות ופיצוי בסך 2,000 ₪.
אני מפנה לת.פ. 57514-11-23 של כב’ השופטת פרוינד, ללא נהיגה פוחזת, נגזר על הנאשם 12 חודשי מאסר. הוגש ערעור ענ”פ 63695-02-24, שהורד ל-9 חודשים. מדובר בשב”ח ועבירות נלוות, אבל ללא נהיגה פוחזת וכל העבירות הנלוות.
הנאשם הזה לא הודה בדבר ולכן נקבע גם שביצע עבירות של חבלה ברכב, החזקת כלי פריצה.
להבדיל, בנסיבות מאוד דומות של ניגוח רכבים, ב-16/6/24 גזרה כב’ השופטת איילה אורן על צעיר בן 21 שהודה – 40 חודשי מאסר, כאשר רק מתחם העבירות שנקבע 24-48.
לאור כל הנתונים שציינתי, ובפרט אי נטילת האחריות, צבר העבירות, הרף הגבוה של אותן עבירות שביצע, עתירתנו היום היא ל-18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פיצוי לכל בעלי הרכבים כולל הרכב הגנוב והתחייבות.
הסניגור טוען לעונש:
מדובר בקטין כבן 16.5 ביום ביצוע העבירות ואשר נתון במעצר מיום האירוע.
מדובר במי שכאמור נעצר עד תום ההליכים ומזה למעלה מ-6 חודשים נתון במעצר של ממש, על כל המשתמע מכך.
שמעתי בקשב רב את טיעוני חברתי, וכמובן בעניין הערכים המוגנים, אין מחלוקת שאכן זכות המדינה לברור את הבאים בשעריה וגם הסיכון בנהיגה ברכב גנוב ואי ציות להוראות שוטרים, דבר שבהחלט מסכן את משתמשי הדרך, ואולם חברתי בכמה הזדמנויות חזרה וציינה את עניין ניהול ההליך.
אבקש מבית המשפט הנכבד לא לזקוף לחובתו את ניהול ההליך. זכותו של הנאשם לנהל הליך, זה כלל בסיסי בדיני העונשין, וכאמור – הקטין עמד על חפותו, כאמור בית המשפט מצא לאחר ששמע את העדים, להרשיעו.
עיינו בהכרעת הדין וכאמור אנו היום טוענים לעונש.
אני לא סבור שעצם ניהול ההליך כשמדובר בשב”ח ובגלל זה יש צורך להחמיר איתו וכפועל יוצא הענישה המתבקשת היום הינה ברף מאוד מאוד גבוה, שאף אין לו תימוכין בפסיקה. חברתי הגישה פסיקה שלא התקרבה למספר לו עתרה כעת. רוצה לומר שבעצם חברתי היום מבקשת להחמיר ולהוסיף על הענישה המקובלת חודשים רבים, אך ורק בגלל ניהול ההליך. הדבר לא נכון לשיטתי.
הקטין ניהל הליך, העיד וזו זכותו, ואין כאמור לבוא בסופו של יום לאחר שהורשע, או כשמסתכלים על התמונה שתיקו לקח זמן שיפוטי, כפועל יוצא להחמיר איתו.
עיינתי בכתב האישום ואכן יש פה שורת עבירות, אך מדובר בעבירות שלצערי אנו מכירים מדי יום. לא ראיתי נסיבה לחומרה, אכן נקבע שביצע גם עבירה של נהיגה פוחזת, אך כפי שבית המשפט גם נחשף במהלך ניהול התיק ושמיעת העדים, אותה נהיגה התבטאה במאות מטרים בלבד, כפי שציינו השוטרים מהיציאה של xxx עד הגשר, שזה פחות מ-500 מטר, ושעת בוקר, שהיה פקק. כך שלא דובר בנאשם שניהל מרדף ארוך, עבר צמתים או רמזורים באדום או גרם לרכבים לרדת מהכביש או סטה מהכביש. זה לא עלה, ועל כך העידו הן השוטרים והן האזרחים. ולכן, נכון שהייתה תאונה שהוא פגע ברכבים, אך בסופו של דבר אנו יודעים שיש תיקים חמורים יותר ויש עבירות של נהיגה פוחזת ברף מאוד מאוד גבוה ואף בתיק זה, לא נטען שהוא סיכן חיי אדם של ממש. יש עדויות של נהגים ואף התיק לא הועבר לעיון הפרקליטות, לצורך עיון בהגשת התיק כעבירה של סיכון חיי אדם.
הדברים מלמדים על כך, שאכן הוא כפי שבית המשפט הרשיעו, יש עבירת נהיגה פוחזת, אך חולק על דברי חברתי שמדובר בנהיגה פוחזת חמורה או ברף שאיננו מכירים או באיזושהי דרך לנסות מהאירוע כאן להצביע על אירועים חמורים וטראגיים אחרים, כגון אותו מוות של אותו שוטר לפני מס’ חודשים.
מבלי לזלזל חלילה בחומרת העבירות, עדיין מדובר בבחור צעיר, בן 16.5 שציין שבאותו יום הוא עבד בxxx במכירת מצתים, וכאמור אחרים הביאו אותו לxxx. גם בעובדות כתב האישום עולה, שעלו איתו אחרים וגם בית המשפט נחשף לכך בניהול ההליך וגם בסרטונים שהיו אחרים, כך שלא מדובר בקטין שיש לו איזשהו ניסיון או שהיה הרוח החיה או הדומיננטי באירוע הזה. אלא מבינים שמדובר בקטין שהגיע עם אחרים וכאמור, ביצע את מה שבית המשפט קבע במסגרת הכרעת הדין.
למעשה, דווקא הצוותא וקשירת הקשר בתיק זה, פועלת לטובתו של הנאשם ולא הפוך, שכן בית המשפט צפה בסרטון ובעדויות, וראה שיש אחרים שהרימו את מכסה המנוע, מישהו אחר שהיה ונכנס למושב הנהג. במקרה זה אני טוען שהצוותא מקילה איתו ולא מחמירה איתו, ואותם אחרים כאמור היו יחד איתו, כך שאי אפשר להגיד שהוא מספיק מתוחכם שיש לו ידע מקדים או שתכנן את זה לבד.
בנסיבות אלה, אבקש מבית המשפט לראות באירוע כמקשה אחת, כאירוע שלצערנו הוא נפוץ בתקופה האחרונה, אך לא עם נסיבות כאלה שבגינן יש צורך להחמיר עימו.
כיום מדובר עדיין בבחור שהוא קטין לכל דבר ועניין, בן 16 ו-7 חודשים. לא מדובר בקטין שהוא על סף הבגירות, כבן 17 ו-10 חודשים שלראשונה בחייו, במעצר כל כך ממושך. אני בקשר עם אמו ועולה מהתסקיר שהתקבל שהמשפחה היא משפחה נורמטיבית. אביו עם בעיות בריאותיות קשות, מרותק לכיסא גלגלים ויש לו עוד 8 אחים. הוא מגיל צעיר נשר מבית הספר ומנסה לעזור בפרנסת המשפחה.
לכן, כאמור, אלה נסיבות לקולא. גם לעניין תנאי המעצר והעומס שקיים היום בבתי מעצר, כל העניין של בג”צ הצפיפות ותנאי המעצר הקשים וגם מה שפורסם בפברואר, שאף בכלא אופק יש עומס ויש מעל המכסה בכ-40%. הדבר פוגע בזכויות הקטין ובתנאים הרגילים שהיה אמור לקבל. גם זה נתון שיש לקחת בחשבון, שכן מדובר בבית משפט לנוער על כל המשתמע מכך, ועל אף שבסופו של דבר כפי שאנו מכירים לצערי אין המלצה טיפולית כי מדובר בשוהה בלתי חוקי, עדיין יש להחיל את החוק ברוח החוק בעניינו של הקטין כאן.
באשר לפסיקה – אני מודה לחברתי על ההגינות שהציגה את שני פסקי הדין שהתקבלו במחוזי מרכז, במסגרתם בית המשפט המחוזי בשתי הזדמנויות מצא לנכון להקל בעונשם של קטינים והוריד את הענישה משנת מאסר ל-9 חודשים, ואני מדבר על ענ”פ 3398-04-24 ו-63695-02-24.
כך שאנו רואים מעצם העובדה שבפער זמנים של שבועיים בית המשפט המחוזי מוצא לנכון לקבל שני ערעורי הגנה ולהפחית בענישה על אף העלייה במס’ התיקים מסוג זה ועל אף המלחמה שמתמשכת, הדבר מצביע על כך שזו המדיניות, זה המחוז בו אנו מתדיינים, ולכן יש לתת בכורה ועדיפות למחוז מרכז ולפסיקה שנקבעה שם.
אני מודע לזה שפה יש עבירה נוספת של נהיגה פוחזת, אך אני סבור שאין בעבירה של הנהיגה הפוחזת כדי להביא לכך שעונשו יעלה בהרבה מהעונש שהותווה בפסקי דין של בית המשפט המחוזי.
מבקש מבית המשפט לגזור על הקטין 10 חודשי מאסר, ובאשר לרכיבים הכלכליים, מאחר שהוא נתון במעצר מזה תקופה, המצב הכלכלי הקשה שעולה מהתסקיר, להימנע מרכיבים כלכליים. לגזור מאסרים על תנאי קצרים.
הנאשם:
אני מצטער על כל מה שעשיתי. אני לא מרוצה ממה שעשיתי, מצטער. אני רוצה לחזור הביתה ולא רוצה לחזור לישראל.
<#2#>
גזר דין
ביום 30/6/24 ניתנה הכרעת דין בעניינו של הנאשם, בה קבעתי כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום: כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב בצוותא, החזקת כלי פריצה לרכב בצוותא, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת ברכב, חבלה במזיד ברכב בצוותא, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.
על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין, ביום 2/1/24 שהה הנאשם במדינת ישראל שלא כדין וללא אישור כניסה. בשעת בוקר הוא הגיע עם אחרים לרחוב xxxx בxxx, הם פרצו לרכב קאיה שחנה במקום, הניעו אותו ונסעו מהמקום כשהנאשם נוהג ברכב.
בהמשך הבחין בהם שוטר על גשר 57 בxxx וכרז לו לעצור. הנאשם החל לברוח כשהוא נוסע בין רכבים ופוגע במשאית וברכב של הגב’ xxx xxx.
האחר שהיה עימו ברכב עבר מהמושב האחורי לקדמי וברח מהדלת הקדמית, הנאשם שלא הצליח לצאת מהדלת שליד מושב הנהג, שכן היא נתקעה עקב התאונה, עבר למושב שלידו ויצא מאותה דלת והחל לברוח. הוא נתפס ונעצר על ידי המשטרה.
ברכב נתפסו מברג ומפתח צינורות המשמשים ככלי פריצה.
כתוצאה מהמעשים נגרמו לרכב הגנוב נזקים כפי שמפורט בכתב האישום, כמו כן נפגעה הגב’ xxx xxx ונזקקה לטיפול רפואי בבית חולים.
תסקיר שירות המבחן:
לקראת הדיון היום הוגש תסקיר, כאמור בחוק הנוער, לשירות המבחן אין המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. נכתב כי נפגשו עימו במקום מעצרו ושמעו ממנו את תיאור המשפחה. הוא למד עד כיתה ה’ בבית ספר יסודי ונשר מלימודים כדי לסייע לפרנסת משפחתו. הנאשם לא לקח אחריות על העבירות מלבד עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, הוא השליך את כל האחריות על שותפו לעבירה. תואר כי בתחילת מעצרו התקשה להתרגל לתנאים ועם הזמן הצליח להסתגל.
קצינת המבחן התרשמה שמצבו הנפשי הוא ירוד.
בשים לב לכך שלא לקח אחריות ולאור חומרת העבירה, ולאור העובדה שמדובר בנער שאינו תושב המדינה, לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית כלשהי.
טיעוני הצדדים:
התובעת עמדה על חומרת העבירות והדגישה את הנזקים שגרם הנאשם במעשיו למתלוננים השונים.
היא הדגישה את הפגיעה בערכים המוגנים וביתר שאת, כאשר אנו נמצאים עדיין בתקופת מלחמה. כמו כן הפנתה לחשש שחשו הנפגעים בתאונה, כולם סברו שמדובר בפיגוע כאשר הנאשם התנגש ברכבים.
הנאשם לא לקח אחריות ולא חסך זמן שיפוטי והיא ביקשה לתת לכך ביטוי בגזר הדין, הדגישה את העובדה שהעבירות של גניבות רכבים הפכו זה מכבר למכת מדינה. פעמים רבות נכנסים קטינים לישראל כדי לבצע עבירות אלו, יש להילחם בתופעה זו על ידי הטלת ענישה מחמירה.
עוד הפנתה לכך שהנאשם נמלט משוטרים ונהג בצורה מסוכנת. יש בכך כדי לסכן את הציבור וגם נתון זה צריך לבוא לידי ביטוי בענישה.
היא הגישה פסיקה ועתרה להרשעה, 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי כספי למתלוננים והתחייבות כספית.
הסניגור הזכיר כי מדובר בנער שביצע את העבירות בהיותו בן 16.5, אין לו עבר פלילי וזהו מעמד משפטי ראשון ויחיד. הנעצר עצור כבר 6 חודשים ועמד על זכותו לכפור ולנהל הוכחות. הסניגור ביקש שלא לזקוף זאת לחובתו, שכן מדובר בזכות והוא ניצל אותה.
לטעמו של הסניגור, עתירת התביעה מוגזמת ואינה עולה בקנה גם עם הפסיקה שהוגשה.
הוא ציין כי לנער היו שותפים, שהם היו הרוח החיה באירוע, אמנם בית המשפט קבע שהוא נהג ברכב אך הנהיגה הפוחזת הייתה מאות מטרים בלבד, אין מדובר במרדף ארוך, הוא גם לא סטה מהכביש ולא עבר ברמזורים אדומים, כך שאין מדובר ברף חומרה גבוה של עבירה זו.
הסניגור הפנה לנסיבות חייו שמפורטות בתסקיר, לקושי של הנער במעצרו וביקש להקל בעונשו.
עוד הזכיר את הנחיות הפסיקה בעניינם של קטינים, ואת העובדה שמצויים אנו בין כתלי בית המשפט לנוער. יש להתחשב בעקרונות אלה, גם כשמדובר בנער כדוגמת הנאשם.
הוא ביקש להסתפק ב-10 חודשי מאסר וענישה צופה פני עתיד, מתונה, ללא ענישה כספית, בשל המצב הכלכלי הקשה המתואר בתסקיר.
הנאשם אמר שהוא מצטער על המעשים, רוצה לחזור לביתו ולא יחזור לישראל ויבצע עבירות.
דיון והכרעה:
הנאשם שלפניי יליד נובמבר 2007, עומד לדין לראשונה על עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק ולצידה, עבירות רכוש חמורות וכן עבירות תעבורה.
כפי שכתבתי בפסקי דין קודמים, השילוב של עבירות אלו יוצר חומרה ממשית.
בנוגע לגניבות רכבים, כבר בעבר קבעו בתי המשפט כי מדובר ב”מכת מדינה” שיש להלחם בה בתוקף ולהטיל ענישה מחמירה (ר’ לדוגמא רע”פ 7890/10 מליטאת נ’ מדינת ישראל וכן ע”פ 2519/14 ענאד אבו קיאן נ’ מדינת ישראל).
ענישה על עבירות שב”ח בשילוב עבירות רכוש הוחמרה בשנתיים האחרונות, וזאת כי רבו המקרים בהם הקטינים נכנסים לישראל שלא כחוק, גונבים רכבים ונוהגים בהם ללא רישיון לעבר תחומי הרשות.
גם לכך התייחסתי בפסקי דין קודמים, ואף שופטי הנוער התייחסו בפסקי דין רבים שניתנו בתקופה זו. מדובר בתופעה קשה, בה נלחמים גורמי האכיפה, למרבה הצער לא בהצלחה מרובה.
כך לדוגמא, הוחמרה הענישה גם בבית המשפט המחוזי, ואם בעבר הוטלו מספר חודשי מאסר ספורים, הרי שלאחרונה בענ”פ 63695-02-24 פלוני נ’ מדינת ישראל (15/4/24), נקבע בבית המשפט המחוזי מרכז רף ענישה של 9 חודשי מאסר בפועל לקטין שביצע עבירות שב”ח, גניבת רכב, פריצה לרכב, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיונות. (במקרה זה לא הורשע בעבירה של נהיגה פוחזת).
בחנתי את נסיבות האירוע, והן הובאו לפניי במסגרת שמיעת הראיות בתיק הזה.
אם בדרך כלל מצויות בפני השופט המילים הכתובות בלבד, הרי שבמהלך שמיעת הראיות ניתן היה לחוש את המקרה בצורה חדה יותר.
שמעתי את השכן אשר יצא מביתו וראה את הנאשם ושותפיו מתעסקים ברכב, שמעתי את העדות שברכבן הנאשם התנגש, למדתי על הבהלה שהמעשים גרמו. שמעתי את השוטרים אשר כרזו לו לעצור והוא התעלם, את המרדף שביצעו אחריו עד תפיסתו כאשר ניסה לברוח מהרכב.
אני רואה בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם, אשר לא הסתפק בכניסה לישראל שלא כחוק, אלא ביצע עבירות רכוש חמורות, נהג ברכב ללא רישיון תוך סיכון הציבור. במקרה זה הסיכון גם התממש. אחת המתלוננות נפגעה ונזקקה לטיפול רפואי ונגרם נזק רב לרכוש.
צודקת התובעת בהזכירה גם את פוטנציאל הנזק בעבירות מסוג זה. אכן, לפני כשנתיים קטין כבן 17 פרץ מחסום משטרתי כשהוא נוהג ברכב גנוב וגרם למותו של שוטר.
פוטנציאל הנזק הרב מחייב גם הוא החמרה בענישה, כדי להפסיק תופעה קשה זו בה קטינים נכנסים לישראל שלא כחוק, גונבים רכבים ונוסעים בהם ללא רישיון ובצורה מסוכנת.
אל מול חומרת העבירות והצורך בהרתעה וענישה, הרי כשמדובר בקטינים יש לתת משקל משמעותי לשיקולי שיקום וטיפול.
הרציונל בעניין זה ידוע וברור. קטינים צעירים אינם מיטיבים תמיד להבין את חומרת מעשיהם ועל כן יש לחנכם לתקן מעשיהם, כדי שישובו אל החברה הנורמטיבית.
יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי קטינות אינה מהווה חסינות מפני ענישה, ולצד שיקולי השיקום יש לתת משקל גם לשיקולי גמול והרתעה.
בחנתי את הנסיבות האישיות והמשפחתיות של הנער. על פי התסקיר ניכר כי מדובר במשפחה הסובלת ממצוקה כלכלית, יחד עם זאת הנער דיווח על תפקוד תקין וחיובי של משפחתו, ועל כך שחונך שלא להיות מעורב בפלילים.
ביחס לעבירות, הנער עמד על כפירתו גם בפני קצינת המבחן ולא לקח אחריות, מלבד על הכניסה לישראל שלא כחוק. מדובר בחוסר לקיחת אחריות קיצוני למדי, שכן מהראיות עלה בבירור, שהנאשם היה ברכב הגנוב וברח ממנו.
קבעתי בהכרעת הדין כי גרסתו מלאת סתירות ושקרים, ניכר גם כיום לפי התסקיר, שהוא דבק בגרסה מופרכת ואינו לוקח אחריות על מעשיו כלל.
אמנם לא ניתן להכין תכנית שיקום כשמדובר בנער שאינו תושב המדינה, אך במקרה של הנאשם ההכחשה הגורפת וחוסר לקיחת אחריות על מעשיו, גם לא היו מאפשרים להכין תכנית שיקום בעניינו.
סוף דבר, בשים לב לחומרת העבירות, לצורך בהרתעה, בהיעדר המלצה טיפולית ולאור חוסר לקיחת האחריות, אני מחליטה להרשיע את הנאשם לפי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל”א 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן:
אני גוזרת על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 2/1/24.
אני גוזרת על הנאשם 6 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירות רכוש מסוג פשע לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.
אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירות רכוש מסוג עוון לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.
אני גוזרת על הנאשם חודשיים מאסר אותם ירצה אם תוך שנתיים מיום שחרורו יעבור עבירות על פי חוק הכניסה לישראל.
בשל המצב הכלכלי הקשה, החלטתי שלא להטיל ענישה כספית.
זכות ערעור כחוק.<#3#>
ניתנה והודעה היום י”ב תמוז תשפ”ד, 18/07/2024 במעמד הנוכחים.
שרון עצמון הלוי, שופטת, סגנית הנשיאה
התובעת:
אבקש היתר פרסום, ללא פרטים מזהים.
ב”כ הנאשם:
אבקש להשיב לו שרשרת וטלפון.
ב”כ המאשימה:
מסכימה.
אבקש להשמיד כלי פריצה.
<#4#>
החלטה
ניתן היתר פרסום לגזר הדין, ללא פרטים מזהים אודות הנאשם.
טלפון ושרשרת – יוחזרו לנאשם, מכשירי פריצה – יושמדו.
<#5#>
ניתנה והודעה היום י”ב תמוז תשפ”ד, 18/07/2024 במעמד הנוכחים.
שרון עצמון הלוי, שופטת, סגנית הנשיאה
שעת סיום הדיון 13:35.
הוקלד על ידי יעל בז’ה
