בפני
כב’ השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
האב, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד שלמה
נגד
הנתבעים:
1. הבן, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד בן דוד ועו”ד שקולניק-קרייר
2. האישה, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד דיין וולפנר ועו”ד יהב
פסק דין
פסק דין זה עניינו תביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעים בסך של 1,839,222 ₪. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם מדובר בכספים אשר מהווים הלוואה שניתנה מהתובע לנתבעים, או שמא מדובר במתנה.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
התובע (להלן: “התובע” או “האב”) הוא אביו של הנתבע 1 (להלן: “הנתבע” או “הבן”). הבן הוא בעלה לשעבר של הנתבעת 2 (להלן: “הנתבעת” או “האישה”). הנתבעים היו נשואים משנת 2011, מועד הקרע ביניהם נקבע ליום 1.7.2020 (במסגרת תלה”מ 51538-11-20), והם התגרשו ביום 7.6.2021.
בין הבן והאישה (להלן יחד: “הצדדים” או “בני הזוג”) מתנהלים הליכים משפטיים נוספים בכל הנוגע לפרידת הצדדים. בעקבות כך, הוגשה גם התביעה דנן.
ביום 25.12.2011, חתמו הבן והאישה על הסכם ממון (שאושר על ידי נוטריון) (צורך כנספח 1 לכתב ההגנה המתוקן של הנתבעת). במסגרתו, קבעו את אופן חלוקת נכסי המקרקעין שיצברו במהלך חיי הנישואין. כך בסעיף 2.2 להסכם:
ביום 6.8.2013 רכשו הבן והאישה דירת מגורים ברחוב —-, —- (להלן: “הדירה”) בסך כולל של 2,530,000 ₪ (הסכם רכישת הדירה צורך בנספח 2 לכתב ההגנה המתוקן של הנתבעת). הדירה נרשמה על שמם בחלקים שווים (נסח טאבו צורף בנספח 3 לכתב ההגנה המתוקן של הנתבעת). בהסכם רכישת הדירה נקבעו מועדי התשלומים הבאים:
ביום 31.8.2013 חתמו האב, הבן והאישה על הסכם הלוואה (להלן: “הסכם ההלוואה”) (צורף כנספח 1 לכתב התביעה המתוקן). לפי הסכם זה, האב הלווה לבן ולאישה סך של 510,000 ₪ לצורך רכישת הדירה. עוד הוסכם בהסכם כי יתכן שיתווספו סכומים נוספים לסך ההלוואה, שיועברו לאישה ולבן על ידי האב במועד מאוחר יותר ממועד חתימת ההסכם, וכי גם הם יהיו כפופים לאמור בהסכם ההלוואה. זאת, באמצעות הצגת אסמכתא של העברה בנקאית או העתק המחאות:
לטענת התובע במשך השנים, הועברו לנתבעים סכומי כסף שונים על ידי התובע, אשר לטענת התובע מהווים גם הם חלק מסך ההלוואה. מדובר בסכומי כסף המסתכמים בסך של 1,839,222 ₪, אשר כוללים את הסך של 510,000 ₪ כאמור בהסכם ההלוואה, ובנוסף סך כולל של 1,329,222 ₪, אשר לגרסתו של התובע הועברו על ידו בקשר לרכישת הדירה, כדלהלן:
ביום 7.8.2013 הועבר על ידי התובע לחשבון הבנק של הנתבעים, סך של 510,000 ₪ עבור התשלום הראשון לקבלן הדירה (להלן: “ההעברה הראשונה”).
ביום 20.4.2014 הועבר על ידי התובע לחשבון הבנק של הנתבעים, סך של 125,000 ₪, וכן סך של 525,000 ₪ – הכל יחד לטענתו כדי לכסות את התשלום השני לקבלן הדירה (להלן: “ההעברה השניה”).
יתרת ההעברות הועברו בכמה וכמה העברות בנקאיות, מדי חודש, וכולן סוכמו בדו”ח העברות בנקאיות שצירף התובע לכתב תביעתו (להלן: “יתרת ההעברות עבור המשכנתא”). הסכום הכולל לו טוען התובע הוא בסך של 679,222 ₪ עבור תשלומי המשכנתא.
האב טוען כי כל ההעברות הכספים לעיל ניתנו לבן ולאישה כהלוואות לצורך רכישת הדירה, וכעת הוא עותר להשבתן.
החל מחודש 6/2020 החלו הליכים משפטיים בין הנתבעים. בעקבות כך הוגשה תביעה זו על ידי התובע ביום 7.4.2021.
ביום 6.10.21 אישרה כב’ הרשמת לתובע לתקן את כתב תביעתו. בהתאם הוגשו כתב תביעה מתוקן וכתבי הגנה מתוקנים.
להשלמת התמונה יצויין כי הדירה נמכרה במסגרת התיק הקשור (תלה”מ 51538-11-20) בחודש 9/2021 תמורת סכום של 3,220,000 ₪. חלק מתמורת המכר עוקל בהתאם להחלטת כב’ הרשמת מיום 12.12.2021 להבטחת תביעה זו בסך של 1,035,000 ₪.
במסגרת ההליך התנהלו בפניי 3 דיונים – דיון קדם משפט ושני דיוני הוכחות. כמו כן התקיים דיון בפני כב’ הרשמת בסעד הזמני. הוגשו סיכומים בכתב ע”י התובע וע”י הנתבעים. בהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
תמצית טענות הצדדים
טענות האב
האב טוען כי בני הזוג חייבים לו סך כולל של 1,839,222 ₪ אשר ניתנו על ידו כהלוואה לצורך רכישת הדירה.
האב טוען כי הבן והאישה היו מודעים מלכתחילה לכך שהכספים שניתנו להם, גם מעבר לסך
של 510,000 ₪ הנקוב במפורש בהסכם ההלוואה, הם כספים שניתנו להם כסיוע כלכלי לצורך רכישת הדירה וניתנו להם כהלוואה. משהסתיים הקשר הזוגי בין הבן והאישה, האב דורש שסך ההלוואה תוחזר לו במלואה על ידם בהתאם להסכם ההלוואה.
האב טוען כי הנתבעים לא הוכיחו כי מדובר בכספים שניתנו להם במתנה, וכי לא הצליחו להוכיח כי הוצג להם מצג לפיו יכול היה להיות להם ספק שמדובר במתנה ולא בהלוואה. לטענת האב, האישה מסרה לאורך ההליך גרסאות סותרות, אולם היא לא הכחישה את עצם חתימתה על הסכם ההלוואה. כך, גם, מסרה בגרסתה במסגרת הליך מקביל שמתנהל בין הבן והאישה לפירוק השיתוף ביניהם בהליך תלה”מ 51519-11-20, שם טענה כי החוב עומד על הסך של 510,000 ₪. לפיכך, האישה מנועה כעת מלטעון כי ההסכם הוא “פיקטיבי ומשולל תוקף”, ויש לדחות את טענותיה באשר לתוקפו של ההסכם.
כמו כן, האב טוען כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה ל”עסקה הסיבובית” ולא הצליחה להוכיח כי התובע משך כספים לטובתו מהחשבון המשותף של הנתבעים, ובכך רוקן מתוכן את מתן הכספים כהלוואה לבן ולאישה.
לטענת האב, כל העברות הכספים אשר בוצעו לאורך כל תקופת הנישואין של הנתבעים לרבות לתשלום המשכנתא, היו בגדר תמיכה כלכלית שניתנה לנתבעים עבור רכישת הדירה ובהתאם להסכם ההלוואה הוא זכאי לקבל כספים אלה בחזרה.
טענות הבן
הבן הגיש כתב הגנה קצר, אשר במסגרתו ציין כי הוא מסכים ותומך בתביעת האב. לטענת הבן, העברות הכספים ניתנו לו ולאישה כהלוואות, והם היו מודעים לכך לאורך כל הדרך. כעת כאשר הם מצויים בהליך גירושין הריי שעליהם להחזיר את הכסף שניתן להם מהאב.
הבן, בתצהירו, טען כי מתחילת הקשר הזוגי בינו לבין האישה, הוא דאג להסדיר את העניינים הכלכליים ביניהם ולכן הם אף חתמו על הסכם ממון בטרם נישאו. בהמשך לכך, ומאחר שהאב הסכים לעזור להם לרכוש דירה, גם נחתם מרצונם ובהסכמתם המלאה הסכם ההלוואה.
לטענת הבן, הדירה נרכשה בסך של 2,530,000 ₪ ולצורך המימון שלה הוא והאישה נטלו יחד משכנתא על סך 1,384,874 ₪. ההחזר החודשי, לשיטתו, עמד על סך של 7,500 ₪ בחודש, ויחד עם ביטוח הדירה סך של 8,000 ₪ בחודש. הסך הנ”ל – לצד גם ההוצאות השוטפות של משפחתם, שולמו מהחשבון המשותף שלו ושל האישה, בעוד שההכנסות בחשבון היו אך ורק מהכנסותיו מעבודתו של הבן, וכן סכומי כסף משתנים שהגיעו מהאב לצורך תשלום המשכנתא. מעבר לכך, האב תמך בהם כלכלית גם מעבר לתשלומי המשכנתא, ולא כלל זאת במסגרת תביעתו.
לטענת הבן, כפי שגם הודתה האישה, ללא הלוואות האב לא הייתה להם היכולת הכלכלית לרכוש את הדירה, ואף גורם אחר לא היה מעמיד להם הלוואה לצורך כך. לטענת הבן, האישה לא הכחישה את חובותיה לאב גם לאחר פרוץ הסכסוך בין הנתבעים, אך שינתה את עמדתה ביחס לכך רק במסגרת תביעה זו. לפיכך, לטענתו האישה הכירה בהלוואה מצד האב, אך כל מבוקשה הוא להתנער כעת מחבותה.
לטענת הבן, יש לדחות את טענותיה של האישה בדבר אי-מודעותה למהותו של מסמך הסכם ההלוואה, עת חתמה עליו, שכן כל הנסיבות מצביעות על כך שלא כך היה: האישה היא אשת עסקים וחתימה על מסמכים משפטיים אינה זרה לה; התכתובות מעידות על כך שהיא מודעת לעצם קיומה של הלוואה על הסך של 510,000 ₪ כפי שצוין במפורש בהסכם ההלוואה; וכן בהליך אחר בין הצדדים היא הכירה בעצם קיומו של החוב.
טענות האישה
האישה עותרת לדחיית התביעה על כלל רכיביה.
לטענת האישה, הכספים שהועברו לצדדים ניתנו כמתנה מצד האב, ולא כהלוואות. האישה טוענת כי הסכם ההלוואה מאוחר לחתימה על הסכם רכישת הדירה, וכי היא חתמה עליו מבלי לדעת על מה היא חותמת. לטענתה לא הוסבר לה באף שלב שהיא חותמת על הסכם ההלוואה, אלא נאמר לה שמדובר במסמכים שקשורים למשכנתא ותו לאו (כך, בסעיף 20 לתצהירה). בנוסף, טענה כי ההסכם פיקטיבי וכן כי ההסכם מהווה החתמתה על הסכם תחת עושק וניצולה על ידי התובע והבן.
האישה טוענת כי יש לדחות את התביעה בשל כך שמעולם לא הוצג לה ולבן מצג לפיו הם יידרשו אי-פעם להחזיר את הכספים שניתנו להם מהאב, בחזרה אליו. כמו כן, לטענתה, הסכם ההלוואה גם הוא מעולם לא דובר ביניהם, עד למועד פקיעת הנישואין.
לטענת האישה, הסכם הממון בינה לבין הבן קובע כי ככל שירכשו נכס ויתגוררו בו במהלך חייהם המשותפים, הריי שהנכס יהיה בבעלות שניהם בחלקים שווים. והריי, כעת, באמצעות הסכם ההלוואה התובע מבקש לרוקן מתוכן את הסכמות הצדדים כפי שנקבעו מראש.
האישה טוענת כי מאחר שהכספים הגיעו לחשבון הבנק המשותף של הצדדים, מיוזמתו של האב ומבלי שהיה ביניהם הסכם הלוואה תקף, הריי שחלה “חזקת המתנה”. כמו כן, היא טוענת כי עד שנת 2014 החשבון היה על שמו של הבן בלבד, וגם לאחר מכן, כשהצטרפה לחשבון לבקשת הבנק למשכנתאות, היא לא הייתה מעורבת בכספים הנכנסים והיוצאים מחשבון בנק זה. משכך, לא הייתה לה מודעות לעצם העברת הכספים והסכומים שהועברו בפועל מהאב, וכפועל יוצא גם לא לקיומן של הלוואות.
האישה טוענת כי היא לא הסכימה, בשום שלב, לקבל הלוואות ללא הגבלת סכום כ”שיק פתוח” מהאב (כך, בסעיף 32 לתצהירה). היא טוענת, כי התובע והבן הם ששלטו בחשבון הבנק אליו הועברו, לכאורה, כספי האב אליהם, וכי האב ניהל ושלט בחשבון זה כבשלו.
מעבר לכך, לטענת האישה, העברות הכספים של האב לחשבון זה נעשו כחלק מ”עסקה סיבובית” של הבן ואביו במטרה להבריח נכסים וכספים מהקופה המשותפת של האישה והבן. כך, לשיטתה, הבן משך משכורות נמוכות מהעסק, בעוד שהאב משך סכומי כסף גדולים ולאחר מכן העביר את אותם סכומים לחשבון המשותף של האישה והבן.
דיון והכרעה
בפסיקה נקבע כי בשל ייחודה של מערכת היחסים המתנהלת בין בני משפחה, ובמיוחד בזו המתנהלת בקשר הטבעי והקרוב שבין הורים לילדיהם, קיימת חזקה לפיה העברת כספים נעשית מתוך כוונה לתת מתנה. עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנותן, ועליו להוכיח כי היה ברור לכולם שמדובר בהלוואה שיש להחזירה, ולא במתנה:
“הרציונל מאחורי חזקת המתנה הוא כי כאשר עסקינן ביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים יתבצעו העברות של כסף או נכסים בין הנותן, לבן חסותו. הנסיבות וטיב היחסים בין הצדדים מצביעים לרוב על כך שהעברות אלו נועדו להיות מתנה, אלא אם תיסתר החזקה […] למעשה, הכלל משלב בין סטטוס משפטי לבין מציאות החיים. אם נדייק, ונצעד רק לפי אמות המידה של חובה לדאוג לצרכיו של המקבל – כי אז החזקה לא תחול גם בין הורה לבנו הבגיר. במצב האמור, אין חובה משפטית לאב לדאוג לבנו. אלא הניסיון ומציאות החיים מלמדים כי לא פעם הורה לא משחרר עצמו מהדאגה לבנו, גם אם החובה המשפטית אינה בנמצא מחמת גילו של הבן”
ראו: רע”א 8068/16 קטן נ’ כהן סעיף 4 לפסק-דינו של כב’ השופט הנדל (25.1.2018) (ההדגשות בקו – הוספו).
בע”א 3829/91 וואלס נ’ גת נקבע כי:
” לעומת זאת, כאשר מדובר ביחסי משפחה – קיימת חזקה, שאף היא ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה לתת מתנה ,hayton and marshall, supra 271bogert, suprat, at; 434at). חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים שבין הורים וילדים) ([4] (1955) scanlon v. Scanlon), והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעניק לנעבר מתנה”
ראו: ע”א 3829/91 וואלס נ’ גת, פ”ד מח(1) 801, 811.
במקרה של מחלוקת באם מדובר במתנה או הלוואה יש לבחון את נטלי ההוכחה ואת הראיות שמובאות במקרה הספציפי. כך, נקבע כי יש לייחס משקל לראיות שיוצגו בפני בית המשפט, וכי המסקנה הסופית תמיד תהיה תלוית נסיבות:
“משקלן הסגולי של הראיות הדרושות על מנת לבסס את חזקת המתנה בין קרובים משתנה בהתאם לנסיבות, ובכללן טיב קשרי המשפחה והן מהות המתנה ונסיבותיה. …ברי, כי לא ניתן לקבוע כללים נוקשים וכפי שנקבע בפרשת גולדברג, המסקנה הסופית הינה לעולם תלוית נסיבות. אכן, הורתה ולידתה של חזקת המתנה הינה בניסיון החיים וניסיון זה מורה אימתי לא קמה החזקה, לרבות מקום בו מהות המתנה או שוויה אינם עולים בקנה אחד עם הענקה, ואפילו בין בני משפחה.”
ראו: תמ”ש 35951-12-14 ש.א. נ’ א.ס (14.12.2015) (ההדגשות בקו – הוספו).
על מנת להוכיח שמדובר בהלוואה (ולא במתנה), לא קיימת דרישה ספציפית לקיומו של הסכם בכתב, אך עם זאת, נטל שכנוע מוגבר ירבוץ על כתפי הטוען להלוואה:
“החזקה החלה לגבי מתן הלוואה בין קרובים במעגל הקירבה הראשוני אינה מקימה אמנם “דרישת כתב”, אך היא יוצרת חובת הוכחה מוגברת, ועל התובע לעמוד הן בדרישה של: “המוציא מחברו עליו הראיה”, והן בנטל לשכנע כי חרף יחסי הקרבה הראשוניים בינו לבין המקבל, אין מדובר במתנה שהוענקה אלא בהלוואה שיש להשיבה”
ראו: עמ’ 13 לפסק דינו של כב’ השופט כהן, בתמ”ש 7630/06 י.פ נ’ ר.פ.ה (11.12.2006) (ההדגשות בקו – הוספו).
בענייננו נחתם הסכם הלוואה בין הצדדים. ההסכם הוגש על ידי שני הצדדים לבימ”ש.
ראשית יש לבחון את טענותיה של האישה כנגד תוקפו של הסכם הלהוואה (להבדיל מטענותיה לגבי פרשנותו).
האישה טענה טענות נוגדות לגבי הסכם ההלוואה במסגרת הליך זה ובהליך הקשור. לטענותיה הסותרות של האישה יש לתת משקל ניכר מאחר והיה מדובר בגרסאות נוגדות לכל אורך ההליך. התנהלות זו משפיעה על כלל הגרסה הנטענת של הנתבעת באופן שלא ניתן לתת אמון בגרסתה שהשתנתה ללא הרף ולא הייתה עקבית.
בכתב ההגנה המתוקן טענה האישה בתחילה כי מדובר בחוב פיקטיבי וכי הסכם ההלוואה נחתם על ידי הנתבעים לאחר רכישת הדירה וקבלת חלק מהכסף לרכישתה. באותה נשימה טענה כי בחינת הסכומים הנתבעים מעלה כי חלקם אינם קשורים לרכישת הדירה. בהמשך טענה כי החוב הוא תוצאה של קנוניה שרקמו התובע והנתבע שמטרתם היא לעשוק אותה ולגזול ממנה את מעט הרכוש שצברו הנתבעים במהלך הנישואין (סעיף 2).בהמשך טענה גרסה נוספת כי ההסכם נחתם אולם התובע הבטיח כי הכסף לרכישת הדירה יינתן במתנה וכי ההסכם נחתם תוך לחץ פסול, עושק וניצול חולשתה של הנתבעת (סעיף 3).
גרסה נוספת בכתב ההגנה הייתה כי הסכם ההלוואה אינו אלא “עסקה סיבובית” בין התובע לנתבע: הנתבע שעבד בעסק של התובע קיבל את שכרו הן בתלוש שכר והן בהעברה בנקאית מחשבונו של התובע לחשבון הנתבעים. בשנת 2016 העביר התובע את העסק לניהול הנתבע ו”בתמורה” החל הנתבע להעביר כספים מהעסק לתובע, וזה נהג להעביר סכומי כסף לחשבון הנתבעים בעסקה סיבובית (סעיף 6).
בתצהיר עדות ראשית טענה הנתבעת שוב לעסקה סיבובית בין התובע לנתבע וכי הכספים שהעביר התובע לא היוו כלל מתנות או סיוע לצדדים. כמו כן טענה כי הסכם ההלוואה לא הוזכר מעולם וכי לא דובר כי הצדדים יצטרכו להשיב כספים לתובע:
לא למותר לציין כי לא הובאו הוכחות פוזיטיביות מזמן אמת על ידה לתמיכה בטענה זו.
בהמשך תצהיר עדות ראשית טענה הנתבעת כי התובע החתים אותה על הסכם ההלוואה והיא לא הסתכלה ולא התעמקה במסמך ופשוט חתמה. היא טענה כי הולכה שולל על ידי התובע ולא ידעה על מה היא חותמת:
לכך יש להוסיף כי במסגרת הליך פירוק השיתוף בין הנתבעים (תלה”מ 51519-11-20) הנתבעת הודתה, באמצעות באת כוחה (אשר מייצגת אותה גם בהליך דנן), כי היא אינה מתכחשת לסך של 510,000 ₪ שניתנו לה מכוח הסכם ההלוואה:
“ב”כ הנתבעת: […] ההסכם משנת 2013 מחולק לשניים, יש 510,000 ₪ שניתנו לפני חתימת ההסכם ולזה מרשתי לא מתכחשת. אך מוסיפים לזה סכומים נוספים שניתנו לאחר חתימת ההסכם במשך שנים ארוכות בטענה שמדובר בהלוואות” (ראו: פרוט’ מיום 11.4.21, תלה”מ 51519-11-20, עמ’ 2 שורות 28-30).
הסכמתה זו של הנתבעת גם קיבלה ביטוי בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים בפרוט’ הדיון:
“7. יתרה מכך, הנתבעת ציינה גם במועד הדיון כי היא מסכימה לפעול בהתאם לרישום הדירה, החזר המשכנתא המשולמת כיום על ידי הצדדים והחזר לאביו של התובע של ההלוואה לגביה נחתם הסכם בשנת 2013 של 510,000 ₪.” והנה כעת הנתבעת מתכחשת נחרצות גם לסכום זה.
האישה בחקירות שוב סתרה את עצמה והציגה גרסאות אחרות שהשתנו גם במהלך תשובותיה בחקירות.
בדיון שהתנהל בסעד הזמני בפני כב’ הרשמת טענה האישה כי לא היו לנתבעים כספים לרכישת הדירה ולכן נאמר להם כי הכספים הם מתנה. היא חזרה וטענה לגבי חתימתה על הסכם ההלוואה כי לא ידעה על מה היא חותמת (ראו: פרוט’ מיום 6.12.21 עמ’ 12 שורות 2-7). בהמשך טענה כי הסכם ההלוואה הוצד לה כמסמך הקשור למשכנתא (עמ’ 12 שורות 21-24). כב’ הרשמת שאלה את האישה ממה לטענתה נובע הלחץ בחתימה על הסכם ההלוואה שעה שהמקדמה לקבלן שולמה לפני החתימה על הסכם ההלוואה והתשלום הבא היה חודשים לאחר מכן, והאישה השיבה: “הם באו, החתימו אותי על המסמך לצורכי המשכנתא וזהו.” (עמ’ 13 שורות 8-11). בהמשך טענה: “לא על איזשהו לחץ, אבל הייתי צריכה לחתום. לא הייתה לי הזדמנות לקרוא או לבדוק” (שורה 15). כאשר נשאלה בחקירה כיצד היא טוענת כי המסמך היה לצורכי משכנתא שעה שהמשכנתא נלקחה רק בשנת 2014 (וההסכם נחתם ביום 31.8.2013), השיבה כי לא עירבו אותה וכי סמכה על התובע והנתבע במאה אחוז. בהמשך טענה כי לא חשבה שטומנים לה פח (ראו: פרוט’ מיום 6.12.21, עמ’ 13 שורות 18-27).
בחקירתה של האישה בהוכחות היא טענה כי היא לא יודעת על מה חתמה וכי הבינה בדיעבד כי מדובר בהסכם הלוואה:
“עו”ד שלמה: […] את לא מכחישה את עצם החתימה על הסכם ההלוואה, זה נכון? החתימה שלך על הסכם ההלוואה.
העדה, גב’ ***: אני מניחה שחתמתי, אני לא יודעת על מה אני חתמתי. […] זה הוגש לי כאיזשהו מסמך שקשור למשכנתא או שקשור לדירה, לרגע לא ידעתי על מה אני חותמת, רק בדיעבד אחר כך הבנתי שזה היה הסכם הלוואה.
עו”ד שלמה: [..] את אומרת ‘השיטו לי, הושיטו לי מסמכים’, ל*** לא הייתה מדפסת בבית. מועד החתימה על ההסכם הוא יום שבת. מאיפה הגיעו הניירות האלה? נכון שאתם הדפסתם אותם בבית והבאתם אותם?
העדה, גב’ ***: אין לי מושג. לא, ממש לא, אני לא זוכרת את זה. אני זוכרת ש*** בא עם כמה דפים והחתים אותי.
עו”ד שלמה: [..] ראית את הכותרת על המסמך? כתוב למעלה ‘הסכם הלוואה’.
העדה, גב’ ***: לא ראיתי כלום, הוא אמר לי זה משהו שקשור לדירה למשכנתא.
עו”ד שלמה: לא ראית את הכותרת על המסמך ‘הסכם הלוואה’?
העדה, גב’ ***: לא.
עו”ד שלמה: [..] לטענתך לא קראת את המסמך. ביקשת זמן לקרוא אותו? לעיין בו?
העדה, גב’ ***: כי הם אמרו לי שזה משהו שקשור לרכישה של הדירה או של המשכנתא, אני לא זוכרת בדיוק. סמכתי עליהם ב-100%.
עו”ד שלמה: את נוהגת בדרך כלל לחתום על הסמכים או מסמכים בלי לקרוא אותם?
העדה, גב’ ***: מה שאני יודעת שאני צריכה לבדוק אני לא הולכת לבדוק, ההסכם ממון הלכתי ובדקתי.
עו”ד שלמה: [..] אני אגיד לך משהו שנראה לי קצת מוזר. גם מבלי לקרוא את המסמך, כתוב למעלה ‘הסכם הלוואה’, ולשיטתך לא הסכמת ללוות כספים, אז לא ברור לי למה חתמת. כתוב למעלה, ‘הסכם הלוואה’. בכותרת.
העדה, גב’ ***: אבל אני הרגע אמרתי לך שאני לא ראיתי שכתוב שם הסכם הלוואהץ
עו”ד שלמה: לא ראית שום דבר? חתמת בלנקו בלי לראות אפילו את הכותרת.
העדה, גב’ ***: חתמתי בנקו. הם אמרו לי,
עו”ד שלמה: בלי לראות אפילו את הכותרת.
העדה, גב’ ***: ‘זה איזשהו משהו לרכישת דירה, רק צריך פה את החתימה’.
עו”ד שלמה: בלי לראות אפילו את הכותרת?
העדה, גב’ ***: אמרתי כבר, בלי לראות את הכותרת.”
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 97, שורות 35-22; עמ’ 98, שורות 20-1 (ההדגשות בקו – הוספו).
גרסה זו לא הותירה רושם משכנע.
כמו כן, כשנשאלה הנתבעת על גרסתה על אודות עושק וכפייה, היא חזרה בה מהטענה, וטענה כי לא כך היה הדבר:
“עו”ד שלמה: [..]אמרת, או יותר נכון, כתבת בכתב ההגנה שלך שהרגשת שכופים עלייך או עושקים אותך לחתום על הסכם הלוואה. הרגשת את הכפייה או את העושק הזה כבר במועד החתימה?
העדה, גב’ ***: לא, זה, לא. כי אני,
עו”ד שלמה: לא הרגשת?
העדה, גב’ ***: כי זה פשוט משהו שהוגש שצריך לחתום עליו בשביל לרכישת הדירה.
עו”ד שלמה: אז לא הרגשת עושק או כפיה?
העדה, גב’ ***: לא. אני לא יודעת למה זה נרשם בצורה כזאת.
עו”ד שלמה: בסדר גמור. מישהו לחץ עלייך לחתום על ההסכם?
העדה, גב’ ***: לא. פשוט הביאו לי דף, סמכתי עליהם, חתמתי.”
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 98, שורות 30-20 (ההדגשות בקו – הוספו).
האישה בסיכומים טענה כי הסכם ההלוואה הוא פיקטיבי ונועד להתעשר על חשבונה ולגזול את חלקה בדירה המשותפת של הצדדים. האישה בסיכומיה הציגה טענות חדשות שחלקן זכרן כלל לא בא בכתבי הטענות ובגרסה העובדתית שלה טרם לכך. כל גם למשך טענה מצד אחד כי הסכם ההלוואה הוא פיקטיבי ובד בבד הוא נעדר גמירות דעת ומסויימות וחסר תוקף משפטי מחייב. בהמשך טענה כי יש להבחין בין תשלומים עבור הרכישה ששולמו על ידי התובע לבין תשלומי המשכנתא וכי יש להחריג בשל פרשנות ההסכם את תשלומי המשכנתא.
בסיכומים טענה האישה עוד כי הסכום של 510,000 ₪ ששולם – שפורט במפורש בהסכם ההלוואה ששולם על ידי הצדדים מחשבון הנתבע והתובע רק ביצע את הפעולה הטכנית של ההעברה. יתרה מכך, הדברים עומדים בניגוד לכך שהתובעת כבר הסכימה בעבר כי סכום זה הוא הלוואה (ראו לעיל לגבי הצהרתה בהליך קודם).
לכך יש להוסיף כי הוצגו לאישה בעת חקירתה תכתובות בינה לבין הנתבע – אשר הוכחו כי נמחקו על ידה – (צורף כמוצג ת/2), ובתכתובות הללו האישה מציינת כי היא אחראית להלוואות שנלקחו בזמן הנישואין וכי תשיב אותן לאחר חישוב:
צורפה הוכחה כי ההודעות נמחקו על ידי האישה:
האישה נחקרה ארוכות על סוגייה זו ועל מחיקת ההודעות (ראו: פרוט’ מיום 8.9.22 עמ’ 117-123). עם זאת בסופו של יום סברתי כי אין לתת משקל ניכר לראיות אלה מאחר שהן במישור מערכת היחסים שבין הנתבעים וכי אין בהם הוכחה פוזיטיבית כי האישה מסכימה להלוואות מהאב או מאשרת את ההסכם ההלוואה.
בכל הנוגע לטענת האישה כי לא ידעה על מה חותמת וכדבריה “חתמה בלנקו” – דין טענה זו להידחות. בעניין זה חל “חזקת ידיעת החותם”:
“כלל מוכר הוא שחזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא קרא והסכים לתוכנו (ע”א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, פ”ד נד (3) 591; ע”א 6645/00 שלמה ערד, עו”ד נ’ ז’אק אבן, פ”ד נו (5) 365; ע”א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע”מ נ’ שרה רייז, פ”ד נח (3) 934).
ראוי להבהיר את אופייה של החזקה שאדם החותם על מסמך קרא אותו (להלן: “חזקת ידיעת החותם”). חזקה זו הינה עובדתית אך לא רק. רוצה לומר, שהחזקה קובעת כי החותם קרא את המסמך בפועל. זהו מימד עובדתי אך לצידו קיים מימד משפטי. החותם נושא באחריות לחתימתו ואינו יכול ליהנות מעצימת עיניים. […] תיאור זה מציג שילוב של ידיעה, יכולת לקרוא, בד בבד עם טענה בדבר בחירה שלא לקרוא. אין המשיבה יכולה ליהנות מטענה כזו. זאת ועוד, במקרה זה, הידיעה של המשיבה גוברת על הסתייגויותיה משום שדי בידיעה כללית שהינה חותמת על היעדר זכויות במקרקעין – ביתה. מעדותה עולה שהבינה כי משמעות המסמך הוא היעדר זכויותיה בבית. חזקת “ידיעת החותם” היא אפוא עובדתית ומשפטית בתיק זה.”
ראו: ע”א 8510/09 בנק הפועלים בע”מ נ’ נויברג ואח’ סעיף 4 לפסק דינו של כבק השופט הנדל 24.11.2011)).
גם בכל הנוגע לטענות האישה לגבי עיסקה סיבובית, האישה לא הצליחה להוכיח טענה זו ואף לא לפרטה באופן מספק. האישה נשאלה בחקירתה לגבי טענתה כי חלק מהסכומים שקיבלו מהתובע היו מתנה וחלק היו חלק מהעיסקה הסיבובית אולם לא ידעה להשיב מה החלוקה: “אין לי מושג”, “אני לא יודעת” (ראו: פרוט’ מיום 8.9.22, עמ’ 111 שורות 21-31). בהמשך החקירה התבקשה לפרט מועדים ופרטים לגבי העיסקה הסיבובית ולא ידעה לפרט פרטים בסיסיים:
“עו”ד שלמה: [..] את טוענת בסעיף 6 לכתב ההגנה שלך שהכספים הועברו בעסקה סיבובית. מתי התחילה העסקה הסיבובית הזאת לטענתך? לפני שהעסק עבר ל***? אחרי שהעסק עבר ל***? מתי התחילה העסקה סיבובית הזאת?
העדה, גב’ ***: אני לא יכולה לדעת בוודאות אבל לפי מה שאנחנו בדקנו וזה, נראה שכשהעסק עבר.
[..]
עו”ד שלמה: כשרכשתם את הבית, לפי העדות שלך, *** היה שכיר אצלך נכון? נכון?
[..]
העדה, גב’ ***: או-קיי.
עו”ד שלמה: הוא התחיל לעבוד במאי 13 ואת אמרת שבמאי 13 הו עבד אצלך בעסק.
העדה, גב’ ***: נכון. [..]
העדה, גב’ ***: הוא בא להחליף אותי בחופשת לידה.
עו”ד שלמה: [..] אבל בסעיף 6 לכתב ההגנה שלך את טוענת שהכספים שהועברו הם חלק מהשכר של ***, אז איך זה מסתדר?
העדה, גב’ ***: הכספים שהובאו מאבא שלו, לא ממני.
עו”ד שלמה: אבל הוא לא, אמרת שהוא חלק מהשכר של ***, אבל הוא לא עבד אצל אבא שלו.
העדה, גב’ ***: את יודעת, זה, שוב, לא רוצה להסתכסך ולא רוצה להגיד דברים שאני לא זה, תשאלי אותם.
עו”ד שלמה: אבל זה לא שכר, את מסכימה איתי. אם הוא עבד אצלך ולא אצל אבא שלו באותו זמן,
העדה, גב’ ***: תגידי לי, למה שאי אפשר לא לתת כספים ולא לקרוא לזה שכר וכדי,
עו”ד שלמה: את קראת לזה שכר.
העדה, גב’ ***: נכון, כי אני חושבת שזה היה שכר.
עו”ד שלמה: אבל הוא עבד אצלך.
[..]
העדה, גב’ ***: אבל זה היה קומבינה שהם עשו.”
(ראו: פרוט’ מיום 8.9.22, עמ’ 125 שורות 27-35, עמ’ 126 שורות 1-26).
בהמשך אומתה האישה עם העובדה כי הכספים שהיא טוענת כי הם חלק מהעסקה הסיבובית הועברו תמיד בסמיכות למועדי התשלום לקבלן וכאשר התבקשה להסביר זאת השיבה כי אינה יכולה להסביר (ראו: פרוט’ מיום 8.9.22, עמ’ 128 שורות 9-12).
בחקירתו של התובע הוא נחקר לגבי טענת הנתבעת לגבי עיסקה סיבובית והכחיש זאת מכל וכל (ראו: פרוט’ מיום 8.9.22, עמ’ 83).
אשר על כן גם הטענה לגבי עיסקה סיבובית לא הוכחה ועל כן נדחית.
סופו של דבר – הצדדים חתמו על הסכם ההלוואה. טענותיה של הנתבעת לגבי תוקפו של ההסכם לא הוכחו, ולא היו משכנעות, ואין לתת בהן אמון לאור שינויי הגרסאות. אשר על כן אני קובעת כי הסכם ההלוואה תקף.
בסיכומיה של האישה הועלתה על ידה לראשונה טענה חדשה (סעיף 4) כי הסכם ההלוואה הפיקטיבי מאיין את הסכם הממון המחייב בין הצדדים ומבטל את שיריון זכויותיה של האישה בדירת המגורים ומשך וביותו משנה את הסכם הממון הוא טעון אישור בהתאם לחוק יחסי ממון – דין טענה זו להידחות דיונית ומהותית. דיונית מאחר ומדובר בהרחבת חזית וטענה שלא נטענה קודם לכן. יתרה מכך מדובר בטענה עובדתית נוגדת לטענות קודמות – שהרי מצד אחד טענה הנתבעת כי מדובר בהסכם פיקטיבי, מצד שני טענה כי חלה עילת העושק לביטולו של ההסכם, מצד שלישי טענה כי חתמה אך לא ידעה על מה היא חותמת וכעת טוענת מצד רביעי כי ההסכם לא השתכלל כלל מאחר ולא אושר על פי חוק יחסי ממון. אין מקום לקבל התנהלות שכזו של בעל דין. לכך יש להוסיף כי הסכם יחסי הממון הוא במישור היחסים שבין בני הזוג בלבד. הסכם ההלוואה הוא במישור מערכת היחסים שבין התובע לנתבעים. הנתבעת לא פירטה על כך כלל באופן מספק. ייאמר עוד כי אין כל התייחסות על ידי הנתבעת לעובדה כי הדירה נמכרה וכי לבקשתה היא קיבלה את מחצית הכספים המגיעים לה מהדירה (בהתחשב בעיקול שהוטל להבטחת תביעה זו). על כן דין טענה זו להידחות.
הסכם ההלוואה הוא הסכם מאוחר וספציפי שנחתם לאחר הסכם הממון. כאמור לעיל, ממילא, הסכם הממון נחתם בין הצדדים לבין עצמם – והאב, כצד שלישי וחיצוני לו, אינו מחויב באשר קבוע בו. ויודגש, עסקינן כעת בתביעה כספית מצד האב, תביעה להשבת הלוואה בהתאם להסכם הלוואה שנחתם מול הנתבעים, ולא באיזון משאבים.
לא למותר לציין כי למרות שהנתבעת עתרה בסיכומיה כי בימ”ש ייקבע כי ההסכם בטל, הרי שעד לניהול ההליכים המשפטיים לא העלתה טענה לגבי תוקפו של ההסכם ולא הודיעה גם על בטלותו לתובע או לנתבע.
אשר על כן ולאחר ששוכנעתי כי הסכם ההלוואה תקף יש לבחון אילו סכומים נכללים בגדרי הלוואה על פי ההסכם.
האישה טענה בכתב ההגנה כי הנתבעים לא נזקקו להלוואות הנטענות על ידי התובע לצורך התשלומים לרכישת הדירה, שכן היו להם חסכונות משלהם, וכן גם כי לא הוכח שהסכומים המבוקשים על ידי התובע התקבלו דווקא ממנו (כך בסעיפים 4, 37-32 לכתב הגנתה). אולם, בחקירתה, היא הצהירה כי בלעדי עזרתו הכלכלית של התובע הצדדים לא היו מצליחים לרכוש דירה לאור מצבם הכלכלי של הנתבעים:
“עו”ד שלמה: לא. זה יהיה מדויק לומר שחוץ מ*** לא היה לך מקור אחר לקבל כספים לרכישת הדירה?
העדה, גב’ ***: לא, לא חיפשנו גם מקור אחר.
עו”ד שלמה: לא חיפשתם גם מקור אחר. לא ניסיתם לחפש מקור אחר או שישר פניתם ל***?
העדה, גב’ ***: לא ניסינו לחפש מקור אחר. *** גם בא ממקום שהוא רוצה לעזור לנו והוא רוצה, שאני כמו הבת שלו, [..] והוא רוצה לדאוג לנו.
עו”ד שלמה: [..]את בטח יכולה לאשר לי שגם אף גורם אחר לא היה נותן לכם כסף בשים לב להיסטוריה וליכולת הפיננסית שלכם.
העדה, גב’ ***: המוגבלת שלי.
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022, עמ’ 97, שורות 22-10 (ההדגשות בקו – הוספו).
עורך הדין שערך את הסכם הממון ואת הסכם ההלוואה, עו”ד ליאור עמר (להלן: “עו”ד עמר”) העיד בהליך לגבי היחס בין הסכם ההלוואה להסכם הממון ולגבי כך שלולא הסכם ההלוואה לא היו מקבלים הנתבעים את הכספים מהתובע. במסגרת חקירתו, ציין עו”ד עמר בנוגע להסכם הממון כי ערך הסכם סטנדרטי, מבלי מעורבותו של האב, ללא בקשות מיוחדות ממי מהצדדים (ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 20, שורות 17-13).
כך גם, עו”ד עמר הסביר כי מאחר שהסכם הממון קבע כי דירה שנרכשה במסגרת החיים המשותפים, למרות שניתנו כספים במתנה, תהיה רכושם המשותף של הצדדים, ביקש האב לערוך הסכם הלוואה. האב ביקש להגן על זכויותיו:
“ת: הסכם ההלוואה נוצר כתוצאה מסעיף שביקש עו”ד של ***.
ש: הסכם מה?
“ת: הסכם הממון תוקן בשעתו, לפני חתימתו על ידי עו”ד של ***. והיה שם סעיף שאומר שבמידה ויתגוררו בדירה שתירכש מכספים, אפילו אם יתקבלו במתנה, זה רכוש משותף. כשבא נושא של המימון לדירה החדשה, דובר על כך שבעצם ביקש ממני *** להגן על הכספים האלה. והדרך להגן עליהם לפי בקשתו זה הסכם הלוואה. לכן ערכתי את הסכם ההלוואה בעקבות אותו סעיף בהסכם הממון.
ש: זאת אומרת, הסכם ההלוואה נועד למעשה, לאיין את אותו סעיף שעו”ד של *** שביקש שאמרו לה בסדר, בסדר, אין בעיה, חודש לפני החתונה היא רוצה לבטל את החתונה, מכניסה סעיף והסכם ההלוואה לפי מה שאתה אומר, בא לטפל בעניין הזה.
ת: תשובתי היא שאם לא היה נחתם הסכם ההלוואה, לפי הבנתי לא היו מקבלים את המימון, לא היו מקבלים את המימון ולא יודע אם אני יכול לומר פה, וזה נכון גם לגבי האחיות של ***. “. (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 20, שורות 34-23; עמ’ 21, שורות 3-1 .
עו”ד עמר ציין במפורש בחקירתו, כי זה היה רצונו של האב באותה העת, וכי הוא החליט שלא לתת כספים כמתנה: “אני אומר את הדברים כפי שאני זוכר אותם וכפי שאני מבין אותם. נכנס אליי לקוח והציג לי סוגיה איך מגנים על הכסף, אני רוצה לתת את זה כהלוואה ולא כמתנה. אם זה היה מתנה, אני יודע לעשות הסכמי מתנה, גם את זה אני יודע לעשות. ברגע שהוא ביקש ממני להגן על כספו, לעשות הסכם הלוואה, זה מה שערכתי ובהסכם הזה התייחסתי לדברים מאוד ספציפיים שעלו בפגישה שלי עם *** בשנת 2013.” ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 21, שורות 22-17 (ההדגשות בקו – הוספו).
האב ציין בחקירתו כי הוא עשה עם בנותיו האחרות וחתניו גם הסכם הלוואה:
“עו”ד דיין וולפנר: בסעיף 1 לתצהיר שלך, אתה טוען שערכת הסכמי הלוואה, עם כל ילדיך, כמה ילדים יש לך חוץ מ***?
העד, מר ***: עוד שניים.
[…]
עו”ד דיין וולפנר: בסעיף 3. כמה כסף הלווית לכל אחת מבנותיך?
העד, מר ***: אם אני זוכר, לבת הצעירה שלי איזה מיליון וחצי, משהו כזה ולבת הגדולה שלי, כמעט כל הדירה.
[…]
ש: החזירו לך את ההלוואות?
ת: לא היו צריכים להחזיר לי, אני הייתי דורש מהם את ההלוואות בחזרה, אם היה סיפור נגמר ביניהם, בינם לבין הבעלים שלהם. כל עוד שהם איתם, שיהיו.”
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 31, שורות 20-35 (ההדגשות בקו – הוספו).
העובדה כי נחתם הסכם הלוואה בין התובע גם לשתי בנותיו וחתניו מחזקת את העובדה כי מדובר בהתנהלות משפחתית מקובלת במשפחה זו וכי לולא חתימה על ההסכם לא היו מתקבלים הכספים. התנהלות זו שאינה קשורה לנתבעים מחזקת את טענותיו של התובע ואת תום ליבו.
הסכם ההלוואה קובע, בסעיף 1.3, כי סכום הבסיס להלוואה שקיבלו הצדדים, ואשר אותו הם חייבים לאב מכוח ההסכם, הוא 510,000 ₪. בנוסף קבעו הצדדים כי יש אפשרות להלוואות נוספות לצורך רכישת הדירה מעת לעת (בכפוף לאסמכתאות):
אני דוחה את טענת האישה ביחס לכך שקיימת סתירה של הסכם ההלוואה מול האמור בהסכם הממון. הסכם הממון קובע בסעיף 2.2.2. כי “…אם תירכש דירת מגורים בה יתגוררו בני הזוג עם ילדיהם המשותפים, במקרה כזה, הדירה תחשב כרכוש משותף של הצדדים והם יהיו הבעלים בה בחלקים שווים”. ואכן, כפי שנקבע במסגרת הליך פירוק השיתוף, הדירה ותקבולי מכירתה התקבלו על ידי הבן והאישה בחלקים שווים. זאת, כפי שגם אישרה בעצמה האישה כאמור, בכפוף להחזר ההלוואה לאב – הלוואה שלכל הפחות עומדת על סך של 510,000 ₪ הקבוע בהסכם מפורשות.
ההעברה הראשונה
על פי סעיף 1.3 להסכם ההלוואה נכון למועד עריכת ההסכם סכום ההלוואה הוא בסך של 510,000 ₪. בהמשך קבעו הצדדים בסעיף 2 להסכם ההלוואה כי הם מסכימים להעמיד את מתן ההלוואה ליום 22.8.2013 על סך של 510,000 ₪.
מאחר ונקבע על ידי כי הסכם ההלוואה תקף הרי שעל הנתבעים להשיב לתובע סך זה.
הנתבעת אישרה כמפורט לעיל בתחילה כי הסכום הנ”ל אכן ניתן לצדדים. בהמשך חזרה בה מההסכמה כי מדובר בהלוואה. בסיכומיה חזרה על הכחשה גורפת לכל הסכומים שנתבעו ועתרה לדחיית כל התביעה על כל רכיביה. בהמשך טענה כי הסכומים הועברה מחשבון הבנק של הצדדים דבר המהווה הוכחה כי אין מדובר בסכום של התובע. עם זאת בחינת דף החשבון שצורף על ידי התובע (נספח ד’ לתצע”ר של התובע) – מעלה כי הסכום לקבלן שום מחשבון זהו אולם בצמוד לו הועברו לנתבעים סכומים לצורך ביצוע התשלום לקבלן (50,000 ₪, 110,000 ₪, 50,000 ₪, 195,000 ₪, 10,925 ₪, 93,716 ₪). על כן התובע הוכיח גם את העברת הסכומים בפועל לצורך רכישת הדירה.
מאחר וההסכם תקף ומאחר ובהסכם נקבע כי הצדדים חבים בסכום של 510,000 ₪, וטענותיה של הנתבעת לגבי תוקפו של ההסכם נדחו כולן, אני מקבלת את רכיב התביעה הנ”ל במלואו.
אשר על כן אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבעים חייבים לתובע את הסך של 510,000 ₪ על פי הסכם ההלוואה.
כעת יש לבחון בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה לגבי ההעברות הנוספות הנטענות על ידי התובע האם הן נכללות בהגדרה שפירטו הצדדים בהסכם כסכומים נוספים שיכללו בהלוואה: קרי סכומים שהם “לצורך רכישת דירה מעת לעת”. כאשר נדרשת גם אסמכתא של העברה בנקאית או העתק המחאות.
ההעברה השנייה
ההעברה השנייה בוצעה, לטענת האב, ביום 20.4.2014 ועמדה על סך 650,000 ₪ (525,00 ₪ + 125,000 ₪), באופן שבו סך של 525,000 ₪ הועבר ישירות לקבלן ממנו נרכשה הדירה, וכן סך של 125,000 ₪ הועבר לחשבון הנתבעים במטרה להעמיד עבורם את הסכום לתשלום עבור הקבלן.
במסגרת תצהיר עדות ראשית של התובע הוא פירט לגבי ההעברה השניה כך:
לצורך הוכחת טענותיו לגבי ההעברה השניה צורפו על ידי התובע המסמכים הבאים:
נספח ד’ לתצע”ר – צורף דף חשבון של הנתבעים ממנו עולה כי ביום 17.4.2014 הייתה העברה מבנק הפועלים לחשבון הנתבעים בסך של 90,000 ₪ וביום 20.4.2014 הייתה הפקדה של שיקים בסך של 29,630 ₪. ביום 20.4.2014 הייתה העברה ביום 20.4.2014 בסך של 125,000 ₪ המופיעה כתשלום שובר. בנספח ה’ צורף אישור על תשלום השובר מחשבון הנתבעים כשהמבצע הוא התובע. לכך צירף התובע קבלה מהקבלן המעידה על ביצוע תשלום השוב באותו יום ובאותו סכום עבור הנתבעים.
נספח ו’ לתצע”ר – צירף התובע העתק אסמכתא על הפקדת שיקים והפקדה כספית: עולה כי התובע העביר לחשבון הנתבעים ביום 20.4.4.2014 שיקים בסכום מצטבר של 29,630 ₪. כמו כן צורף ביום 17.4.2014 הועבר לחשבון הנתבעים סך של 90,000 ₪ מפסגות קופת גמל – קרי סה”כ הסכום המצטבר 119,630 ₪.
העולה מכך כי הייתה העברה לקבלן מחשבון הנתבעים שבוצעה על ידי התובע בסך של 125,000 ₪. התובע העביר לאחר מכן סכום של 119,630 ₪. צורף בנספח ט’ חשבונית מהקבלן על שם הנתבעים בסך של 125,000 ₪ מיום 20.4.2014.
נספחים ז’ וח’ לתצע”ר – צירף התובע אסמכתא לתשלום שובר בסך של 525,000 ₪ לקבלן. צורפה כל השרשרת להוכחה – של העברת הכספים, התשלום וקבלה של הקבלן על השובר מיום 20.4.2014. צורף אישור על תשלום בסך של 525,000 ₪ מחשבון הבנק של התובע ביום 20.4.2014. צורף בנספח ט’ חשבונית מהקבלן על שם הנתבעים בסך של 525,000 ₪ מיום 20.4.2014.
בכל הנוגע לסכום של 525,000 ש”ח: התובע הציג הוכחות מלאות על ביצוע התשלום לצורך רכישת הדירה כאמור על פי הסכם ההלוואה והוכיח כי הוא העביר לנתבעים סכום זה ומחשבון הבנק שלהם הוא שילם לקבלן עבור רכישת הדירה.
האישה טוענת כי האסמכתא שהציג האב אינה מקשרת בין תשלום הסך הנ”ל לבין הטענה כי התשלום בוצע עבור רכישת הדירה. לטענתה, מדובר בסך שהבן העביר לאב, באמצעות שיקים מחשבון בבנק הפועלים, ורק לאחר מכן האב שילם באמצעות כספים אלה לקבלן.
באשר לסך הנ”ל, על אף טענות האישה בסיכומיה לפיהן הנתבע הוא זה שהעביר את אותם כספים לחשבון המשותף ולאחר מכן הכסף הועבר לקבלן, ולא האב. האישה נשאלה בחקירתה, והשיבה כי גם היא מחזיקה בדעה שככל הנראה האב הוא זה ששילם את כל הסכום:
“עו”ד שלמה: [..] בתאריך 20/04/2014 שולם לקבלן על החשבון 650,000 שקלים. 125,000 שקלים ועוד 525,000 שקלים. מי העביר את הכספים האלה לקבלן?
העדה, גב’ ***: אני מניחה ש***, אני לא יודעת.”
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022, עמ’ 106, שורות 13-10 (ההדגשות בקו – הוספו).
כמו כן, האישה הסבירה בחקירתה כי היא לא שוללת את הקשר בין העברת הסך של 525,000 ₪ לבין הקבלן:
“עו”ד שלמה: עוה”ד שלך טענה שסכום של 525,000 שקלים הועבר מהחשבון של *** לגורם בשם ‘אגודות תרומה’ ולא לקבלן, למרות שיש קבלה של הקבלן שהוא קיבל את התשלום באותו יום עם חותמת של בנק לאומי. איך את מסבירה את זה שאותו סכום מתקבל בדיוק באותו יום אצל הקבלן אם *** לא העביר את הכסף?
העדה, גב’ ***: אני לא יודעת כי אני גם לא יודעת מה זה אגודת תרומות. [..] ניסיתי לברר, גוגל, אולי זה כן שם אחר של הקבלן ואני לא יודעת, לא מצאתי כלום.
עו”ד שלמה: פנית לקבלן?
העדה, גב’ ***: לא.
עו”ד שלמה: לא. יש לך אסמכתא שמעידה על זה שאת או *** העברתם את הכסף הזה?
העדה, גב’ ***: לא.”
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022, עמ’ 108, שורות 25-19 (ההדגשות בקו – הוספו).
האב הציג – כנגד אסמכתא לתשלום הסך של 525,000 ₪, קבלה על אודות התשלום של 525,000 ₪ מצד —- בע”מ (קרי, הקבלן שמכר לצדדים את הדירה לפי הסכם הרכישה), על אותו הסך של 525,000 ₪ מיום 20.1.2014 (צורף וסומן כעמ’ 36 בנספח ז’ לתצהיר האב). לפיכך, האב הוכיח – בעזרת האסמכתאות המתאימות כנדרש בהסכם ההלוואה, כי אכן סך זה הועבר לצורך רכישת הדירה.
באשר לסך של 125,000: האב טוען כי העביר לחשבון הבנק המשותף של הנתבעים את הסך הנ”ל, כדי שיהיה באפשרותם לשלם זאת לקבלן. לטענתו, הוא העביר ביום 17.4.2014 סך של 90,000 ₪ וביום 20.4.2014 סך של 29,630 ₪. כהוכחה לכך, צירף את תדפיס חשבון הבנק המשותף של הבן והאישה (שהיה בזמנו על שם הבן בלבד) המצביע על תקבולים אלה (צורף וסומן כעמ’ 25 בנספח ד’ לתצהיר האב); אסמכתא על הפקדת 3 שיקים בסך של 29,630 ₪ לחשבון של הבן, על ידי האב (קרי, סך כולל של 15,000 ₪ + 6,815 ₪ + 7,815 ₪) (צורף וסומן כעמ’ 30 בנספח ו’ לתצהיר האב) – בהקשר זה, על אף שלא הוצגו השיקים עצמם, הריי שהוכחת מעורבותו של האב בעצם הפקדת השיקים, לצד העובדה כי האישה לא הצליחה לנמק ולהוכיח כי הכספים הגיעו ממקור אחר, מספיקות דיו כדי להוכיח כי האב הוא המקור להעברת הכסף הנ”ל. אסמכתא על פידיון קופת גמל פסגות שנוהלה בבנק הפועלים, בסך של 90,000 ₪ (צורף וסומן כעמ’ 31 בנספח ו’ לתצהיר האב); וכן אסמכתא על כך שתשלום השובר בוצע על ידו מחשבון הבנק המשותף, כנגד קבלה על אודות התשלום של 125,000 ₪ מטעם הקבלן (צורף וסומן כעמ’ 28-27 בנספח ה’ לתצהיר האב).
לאחר בחינת הטענה של האב לגבי 125,000 ₪ לא שוכנעתי באופן מספק כי האב הוכיח כי שילם עבור רכישת הדירה סך של 125,000 ₪ כנטען על ידו במסגרת ההעברה השניה. להבדיל מהשרשרת המלאה שהוכחה לגבי הסכום של 525,000 ₪. לגבי ההעברה הנ”ל לא ניתן ליצור את אותה חפיפה בין הפקדת כספים לחשבון הנהתבעים לצורך הרכישה כנדרש בהסכם וביצוע התשלום מהם לקבלן. הסכומים אינם חופפים. הסכום בחשבון הבנק מפסגות ומהשיקים מגיע לסך של 119,630 ₪ (ולא 125,000 ₪ ששולם לקבלן). הסכום של 125,000 ₪ אמנם הועבר מחשבון הנתבעין אולם נדרש ליצור הלימה בין תשלום על ידי התובע לתשלום לקבלן לצורך רכישת הדירה. ייאמר ברורות – שוכנעתי כי הסכומים הועברו על ידי התובע לחשבון הנתבעים בסכום של 119,630 ₪. אולם זאת לא מספיק על פי נוסחו הברור של הסכם ההלוואה. מדובר בסכום נמוך יותר ממה ששולם לקבלן. המועדים סמוכים למועד התשלום לקבלן אך לא זהים. מאחר ולא ניתן ליצור את אותו קישור הנדרש על פי הסכם ההלוואה – לא שוכנעתי כי יש להכליל את הסך של 125,000 ₪ במסגרת ההעברה השניה.
גם חקירות הצדדים לא שיכנעוני כי הסכום הועבר לצורך רכישת הדירה.
באשר לסך של 29,630 ₪ בשיקים מתוך 125,000 ₪: האב נשאל על כך בחקירתו, והשיב כי מדובר ב-2 שיקים מחשבון הבנק שלו, ועוד שיק שהסב לטובת הצדדים – שככל הנראה קיבל מלקוח שלו:
“ש: אני מראה לך בבקשה, הפקדה שאתה ביצעת, עמוד 30 לתצהיר שלך. הפקדה שאתה ביצעת לחשבון של ***, 3 שיקים, 29,630. תוכיח לי בבקשה שזה שיקים שלך ולא שיקים שניתנו ל***, שקשורים ל***.
ת: אני אגיד לך.—– זה חשבון שלי.
ש: איפה?
ת: כתוב, מספר חשבון בנק —–.
ש: אז, בוא תסביר לי שניה את מהות השיקים, למה שיקים בסכומים כאלה ספציפיים?
ת: למה? אני, תשמעי, אני יש לי עסקים שאני מקבל שיקים מאנשים ואני מעביר את השיקים האלה, יכול להעביר לבן שלי. ”
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 53, שורות 19-10.
באשר לסך של 90,000 ₪ מפדיון קופת גמל בפסגות מתוך 125,000 ₪: האב נשאל על כך גם בחקירתו, והשיב כי מדובר בקופת גמל על שמו, אך לא יכול היה להוכיח באמצעות אסמכתא כי חברת הביטוח פסגות לא שיתפה פעולה בעניין זה. האב גם טען, כי כחלק מהמאמצים שלו להעמיד את כל סכומי הכסף לבן ולאישה, הוא הביא כספים ממקורות וקופות חיסכון שונות, וזו הייתה אחת מבין היתר:
“ש: אז בוא נראה בבקשה, את ה-90,000 האם הם שולמו על ידך? כי אני רואה, שמי שזיכה את החשבון ב-90,000 זה פסגות קופת גמל ב-17 לאפריל.
ת: כן.
ש: בבקשה גברתי עמוד 31. פסגות קופת גמל.
ת: כן. פסגות קופת גמל שלי.
ש: שלך?
ת: כן.
ש: אתה יכול להראות לי שזה שלך? כי זה הועבר לטובת ***.
ת: רגע, אני רוצה להגיד לך, אנחנו לא יכולים להוציא שום דבר מפסגות, כי פסגות זה חברה ולא רוצים לתת לנו שום נייר. זה המצב. שלא יכלנו להוציא מהם את הניירות של פסגות. כי פסגות.
[…]
העד, מר ***: את לא נותנת לי להשלים. מאיפה הם יעבירו 90,000 שקל? מאיפה? אם לא ממני מאיפה הגיע 90,000 שקל?
[…]
העד, מר ***: להם לא היה כסף. אני שילמתי, אני שילמתי את כל הזה, נתתי להם. 90,000 שקל מפסגות שאני מכרתי פסגות בשבילם. אם את יודעת כמה דברים אני מכרתי, אם תראי, אף פעם אין מלא, כי לקחתי מפה והעברתי מפה ולקחתי, שכסף לתת להם. לא הייתי כזה גדול כמו שאת מתארת אותי, מולטי מיליונר. אני מולטי מיליונר בסדר. העברתי לו 90,000 שקל, זה מה שרשום פה מפסגות.”
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 51, שורות 4-14, 33; עמ’ 52, שורות 33-28 (ההדגשות בקו – הוספו).
כאשר האישה נשאלה על יתר ההעברות, ועל הסך של 90,000 ₪ שמקורו פידיון מקופת גמל בפסגות, השיבה כי היא לא מכירה את מקור הכספים הנ”ל או את שייכותה או שייכות הבן לקופת הגמל, מאחר שלא הייתה מעורבת. אם כן, היא טענה במפורש כי היא לא שוללת קשר בין ההעברות לבין הקבלן:
“עו”ד שלמה: [..] באותו מועד שולם לקבלן גם סכום של 125,000 שקלים לאחר הפקדה של 90,000 שקל מפסגות קופות גמל. היה לך בשנת 2014 קופת גמל בפסגות?
העדה, גב’ ***: לא.
עו”ד שלמה: לא. יש לך אישור שאת או *** ביקשתם לשחרר קופת גמל ככל שהייתה כזאת?
העדה, גב’ ***: לא, אני גם בכלל לא, אין, הם עשו את הערבובים שלהם שם בחשבון.”
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022, עמ’ 108, שורות 25-6 (ההדגשות בקו – הוספו).
אולם אין די בתשובה זו על מנת לעמוד לטעמי בנטל המוטל על התובע להוכיח את תביעתו במלואה ולעמוד בתצנאי שהצדדים קבעו בהסכם כי עליו להוכיח כי הכספים ניתנו לרכישת הדירה.
אשר על כן אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבעים חייבים לתובע את הסך של 525,000 ₪ על פי הסכם ההלוואה. הרכיב של 125,000 ₪ לא הוכח ואני מורה על דחייתו.
יתרת ההעברות עבור המשכנתא
האב טוען, כי העביר לחשבון המשותף של הבן והאישה, מדי חודש, ובסמוך למועד תשלום המשכנתא, סכום כסף העומד על סך המשכנתא החודשית וביטוח הדירה, בסך של 8,000 ₪, כחלק מההלוואה שנתן לצדדים לצורך רכישת הדירה. לטענתו, האישה אף הודתה בכך שהיא ידעה לאורך הדרך כי הוא זה שנושא בתשלומי המשכנתא, והיא אף לא התיימרה להכחיש עובדה זו במסגרת חקירתה וכתבי טענותיה. לטענתו היה ברור לכל הצדדים כי האב הוא זה שנושא, מעבר לסך ההתחלתי, גם בתשלומי המשכנתא, כחלק מרכישת הדירה, הריי שמדובר בסכומים אשר גם הם מהווים הלוואה לפי ההסכם ההלוואה.
האב העמיד את תשלום מלוא העברות עבור המשכנתא בסך של 679,222 ₪ בגין יתרת ההעברות עבור המשכנתא.
האישה טוענת, כי תשלום מימון שוטף בדמות העברות לצורך מימון המשכנתא, לא נכלל במסגרת הסכם ההלוואה. שכן, הסכם ההלוואה קובע כי מדובר בתשלומים “לצורך רכישת הדירה”, קרי, תשלומים שבוצעו בתחילת הדרך אך ורק לצורך סגירת עסקת הרכישה ולא למימון ההלוואה בגינה. יתרה מכן, היא טוענת, כי מאחר שלא נאמר לה לאורך הדרך אילו כספים מהווים בדיוק את ההלוואה, והיא לא חתמה על הסכמה כללית לסיווג של האב, על דעת עצמו, כל סכום שהוא ללא הסכמתה וידיעתה בכל פעם, כהלוואה – לא ניתן לחייב אותה.
כמו כן, טוענת האישה כי הכספים הנ”ל שהועברו על ידי האב, לא היו בהכרח שייכים לו. שכן, כפי שאף אישר הבן במסגרת הליך איזון המשאבים, חלק מהכספים הועברו לבן כחלק מהמשכורת שלו בעבודה בעסק המשותף. לטענת האישה, מדובר ב”עסקה סיבובית” במטרה להשיא את רווחי העסק וכך גם את רווחיו של הנתבע, אלא שכעת זו מוצגת בכסות הלוואות מהאב.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי דין טענות האב – להתקבל.
בכל הנוגע לטענת האישה כי תשלומי המשכנתא אינם תשלומים עבור “רכישת הדירה” אלא רק אמצעי מימון – דין טענה זו להידחות. המשכנתא החודשית של הצדדים הייתה בסכום גבוה של כ-8,000 ₪ בסכום כולל. לולא תשלומי המשכנתא על ידי התובע, לא הייתה הדירה של הצדדים. כך כפשוטם של דברים. הטענה כי מדובר רק ב”מימון” ולא ב”רכישה”, אינה עונה על פרשנות תכלילית פשוטה ונדרשת העולה מההסכם, ומהווה התממות של הנתבעת וניסיון למנוע חיובה בתשלומים אלה.
יתרה מכך במסגרת הסכם ההלוואה ציינו הצדדים כי נדרש כי הסכומים יהיו עבור רכישת הדירה וישולמו מעת לעת. תנאי זה מתגלם במלואו באמצעות תשלום המשכנתא.
האב הציג אסמכתאות על אודות העברות, מדי חודש, של סך 8,000 ₪ (ויותר), וכנגד זאת את פירוט תשלומי המשכנתא לפי תיעוד הבנק (צורפו וסומכנו כנספח י’ לתצהיר עדות ראשית של האב ובנספח י”א לתצע”ר). האב אף הדגיש בחקירתו כי כל חודש בחודשו הוא שילם את המשכנתא:
“ש: בסעיף 9 אתה גם מצהיר כי על פי בקשתם של הנתבעים, הפקדת מדי חודש בסמוך למועד בו בוצע חיוב החודשי של המשכנתא סכום מתאים לכיסוי חיוב סכום המשכנתא החודשי. איך *** ו*** ביקשו את זה? חד פעמית, מעכשיו לעתיד? כל חודש מראש? איך ביקשו ממך?
“ת: כל חודש בחודשו.
“ש: כל חודש ביקשו ממך?
“ת: כל חודש בחודשו, אני משלם את המשכנתא. ”
ראו: פרוט’ מיום 7.9.2022, עמ’ 33, שורות 17-11 (ההדגשות בקו – הוספו).
כמו כן, האב עמד בנטל להוכיח כי אותן העברות להן טען, אשר נעשו מדי תחילת כל חודש בחודשו, וסמוך למועד תשלום המשכנתא על ידי הנתבעים, בוצעו בקשר לתשלום המשכנתא. שכן, אף מעדותה של האישה, עלה האישה מכירה בכך שהאב הוא זה ששילם את תשלומי המשכנתא ולמעשה שהוא זה שלקח את המשכנתא וקנה עבורם את הדירה, אך לטענתה – תשלומים אלה ניתנו לצדדים כמתנה ולא כהלוואה. אין בידי לקבל טענה זו. כך, בחקירתה:
“עו”ד שלמה: [..] על פי הסכם המכר עד לתאריך 31/08/2014 היה עליכם להעביר לקבלן סכום של 1,771,000. חשבת, התארגנת איך את מארגנת את הכסף הזה? את התשלום השני.
העדה, גב’ ***: למה שאני אחשוב להתארגן? שוב, הבן-אדם אומר ‘אני קונה לכם בית’.
עו”ד שלמה: [..] הלכת לחתום על משכנתא. בהסכם עם המשכנתא, הסכם עם הבנק, יש סכום. ביררת איך הגעתם לסכום הזה? כמה שולם? כמה צריך לשלם? או שפשוט באת וחתמת על מסמכים של המשכנתא?
העדה, גב’ ***: באתי וחתמתי על המסמכים של המשכנתא.
עו”ד שלמה: ביררת על מה את חותמת?
העדה, גב’ ***: על המשכנתא.
עו”ד שלמה: קראת אבל על מה את חותמת שם?
העדה, גב’ ***: לא. שוב, סמכתי על מה שהם אומרים לי.
עו”ד שלמה: סמכת על מה שהם אומרים. תנאי ללקיחת המשכנתא או שיש לכם את הסכום הראשוני לרכישת הדירה או ששולם הסכום הראשוני כבר לרכישת הדירה. הצגתם לבנק במועד החתימה על הסכם המשכנתא את האסמכתאות על הסכום הראשוני ששולם?
העדה, גב’ ***: אני לא יודעת, לא זוכרת, אולי *** הציג, לא יודעת.
עו”ד שלמה: אולי *** הציג. שאלת מאיפה שולמו הסכומים האלה?
העדה, גב’ ***: לא, אני הנחתי שזה מ*** או לא יודעת.
עו”ד שלמה: [..] אתם באים לקחת משכנתא, את הולכת לחתום על משכנתא, את רואה הסכם משכנתא של הבנק הסכום של בערך מילון ארבע מאות. את לא פונה ל*** ואומרת לו, ‘הבטחת שתיתן לנו את הכספים במתנה לדירה, למה אני צריכה לשלם משתכנתא’?
העדה, גב’ ***: למה שאני אגיד לו? הוא בא אלינו ואמר את זה, אז מה אני צריכה לפנות אליו?
עו”ד שלמה: הוא בא אלייך ואמר לך שאת צריכה לקחת משכנתא?
העדה, גב’ ***: שהוא לוקח משכנתא כדי שהם יוכלו לשלם את,
עו”ד שלמה: ש*** לוקח משכנתא? לא הבנתי.
העדה, גב’ ***: אני, הבנתי אותך. בסדר, היא הייתה עלינו אבל זה הוא ניהל את כל ההצגה הזאת שם.
[…]
עו”ד שלמה: אני מופיעה במקום מסוים, אומרים לי מול בנק, רשות שהיא לא, בואי נאמר, אין לה שום סנטימנט אליי, ואני צריכה לחתום על הסכם שאני מתחייבת, מתחייבת לשלם מיליון ארבע מאות אלףשקלים משכנתא. ואני אומרת לעצמי, אם *** אמר לך שכל הכספים לדירה במתנה, למה את צריכה לחתום על משכנתא? לא אמרת לו ‘למה אני צריכה לחתום על משכנתא? אמרת שתיתן לי את הכספים דירה במתנה’?
העדה, גב’ ***: אני מניחה שלא היה לו את כל הסכום במכה, אני לא יודעת, לא נכנסת לעניינים, החשבונות איך הוא עושה, מה הוא עושה.
עו”ד שלמה: לא אמרת לו ‘אבל אם לא תוכל להחזיר את המשכנתא’,
העדה, גב’ ***: לא חשבתי ש*** לא יוכל להחזיר. הוא,
עו”ד שלמה: אבל לא אמרת לו ‘אני חותמת, אני מתחייבת, ואם לא יהיה לי להחזיר מה יהיה’?
העדה, גב’ ***: לא חשבתי שהוא יזרוק אותי לכלבים.[..] חשבתי שהוא יעמוד מאחוריי ומאחורי ***.
עו”ד שלמה: [..] לשיטתך *** עזר והפקיד סכומים על ימין ועל שמאל כמתנה בחשבון.
העדה, גב’ ***: לפי מה?
עו”ד שלמה: בחשבון.
העדה, גב’ ***: לבקשתי אמרת?
עו”ד שלמה: אני אומרת, בחשבון המשותף. לשיטתך אמרת שהוא מפקיד כספים על ימין ועל שמאל.
העדה, גב’ ***: לא לבקשתי. כן.
עו”ד שלמה: ‘לשיטתך’ אמרתי, לא אמרתי ‘לבקשתך’.
העדה, גב’ ***: או-קיי סליחה, אז לא הבנתי נכון.
עו”ד שלמה: מפקיד סכומים על ימין ועל שמאל בחשבון. את שואלת אותו מה זה הסכומים האלה?
העדה, גב’ ***: אני בכלל לא, לא הסתכלתי מה הולך בחשבון הזה. אני לא הייתי מעורבת, אמרתי ל*** תמיד, ‘כל עוד אבא שלך מיופה כוח שם ועושה מה שהוא רוצה בחשבון, אני לא, אני לא נכנסת למחלה הזאת’. שלהם.
[…]
עו”ד שלמה: [..] את יכולה לפרט לי, את אומרת שהכספים ניתנו במתנה. את יכולה לפרט לי מתוך הכספים שנתבעו, קיבלת תביעה על מיליון שמונה מאות, כמה לשיטתך ניתן במתנה? הסכומים החד פעמים ששולמו לקבלן, הסכומים של המשכנתא, כל הסכומים, אף לא אחד מהסכומים. כמה מהסכום שנתבע לשיטתך הוא ניתן במתנה?
העדה, גב’ ***: כל הסכום שהוא הכניס אלינו לחשבון, לא חשבתי שאי-פעם יתבעו אותו.[..] וגם לא הייתי תמיד יודעת מה הוא, לא הייתי יודעת מה הוא מעביר לחשבון.
עו”ד שלמה: אבל זה לא מה ששאלתי.
העדה, גב’ ***: אני ידעתי שהוא מעביר למשכנתא, לא ידעתי שהוא מעביר שם כספים.”
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022; עמ’ 110-108, עמ’ 111, שורות 20-10 (ההדגשות בקו – הוספו).
בהמשך חקירתה, האישה חזרה ואמרה במפורש כי ההעברות של סך 8,000 ₪ מדי חודש על ידי האב נעשו – באופן הכי ברור ופשוט – מאחר שהאב הוא ששילם את המשכנתא עבורם:
“עו”ד שלמה: [..] יש לך הסבר מדוע כמעט מדי חודש עבר סכום של שמונת אלפים שקל, כמעט בדיוק, למעט חודשים חריגים שעוה”ד שלך שאלה עליהם, אבל מדי חודש הועבר סכום של שמונת אלפים שקל. למה דווקא הסכום הזה ולמה בסמיכות למועד שבו המשכנתא ירדה? יש לך הסבר לזה?
העדה, גב’ ***: מה זאת אומרת? כי הוא שילם את המשכנתא.”
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022; עמ’ 128, שורות 7-3 (ההדגשות בקו – הוספו).
בהתאם להסכם צירף האב אסמכתאות על תשלום. כמו כן צורף דו”ח העברות בנקאיות על ידי רו”ח (נספח י”א לתצע”ר של האב) בהתאם לסעיף 3.3 להסכם ההלוואה. האישה למעט הטענות הכלליות לא העלתה טענה בספציפית לגבי הדו”ח הנ”ל ועל כן אין מניעה לקבלו. בחינת הדו”ח מעלה גם קשר של מועדים בין ביצוע התשלום לביצוע המשכנתא. כמו כן יודגש כי התביעה מתייחסת לתשלומים מחודש 7/2016 ואילך ולא למועדים מוקדמים יותר מאחר והבנק לא סיפק לתובע אסמכתאות. בכך הלך התובע כברת דרך עבור הנתבעים, והדבר מחזק את תום ליבו ואת נכונות התביעה.
בחינת התשלומים מעלה כי מרביתם הם בסך של 8,000 ₪ אולם יש חודשים כי מדובר בסכומים גבוהים יותר ויש חודשים שמדובר בסכומים נמוכים יותר. עם זאת סברתי כי מאחר והנתבעת לא התמודדה עם האמור בטבלה זו לגופה ומאחר ויש קשר בין המועדים לתשלום לתשלום המשכנתא ומאחר והנתבע צירף אסמכתאות בהתאם להסכם ההלוואה וכן דו”ח רו”ח אין מקום לערוך לכך תחשיב נוסף ויש לקבל את הנתונים בהתאם לכך.
כך, עולה כי הצדדים ידעו והכירו בכך כי אותו סיוע כלכלי משמעותי שהאב מעניק להם מדי חודש, כולל בחובו גם את סך של תשלומי המשכנתא – וכי הוא זה ששילם את המשכנתא. אם כן, לפיכך נוצר קשר ברור בין תשלומי המשכנתא לבין הסיכום של האב, הבן והאישה במסגרת הסכם ההלוואה, והסך של 8,000 ₪ מדי חודש, אשר הועבר לחשבון הבנק המשותף של הצדדים, מסווג כהלוואה.
גרסת האישה כפי שעלתה בחקירה, לפיה האב התכוון לקנות להם במתנה את הדירה או לחלופין לקחת משכנתא במקומם או בשבילם, או לחלופין לקנות להם מלכתחילה את כל הדירה – היא לא סבירה בנסיבות העניין. אם אכן כך היה – לא היה נחתם הסכם הלוואה מלכתחילה, ובמיוחד לא היה בו המנגנון שכל הרציונל שלו היה לצבוע כל סכום שניתן לזוג בעבור הדירה – כהלוואה.
יצוין גם, כי על אודות התמיכה הכלכלית של האב בבן ובאישה העיד בפניי גם אחייה של האישה, מר ***, אך לא ידע פרטים מהותיים וספציפיים. חקירתו לא הוסיפה לבירור העניין.
גרסה זו של האישה, שמבקשת כעת להשתחרר מאותם חיובית אין מקום לקבלה. האישה הודתה והכירה בכך שהאב הוא זה ש”הוא לוקח משכנתא”, וכן “שהוא מעביר למשכנתא” את הכסף לחשבון הבנק המשותף של הצדדים וכן – “כי הוא שילם את המשכנתא” (כך, במילותיה, בפרוט’ מיום 8.9.2022, עמ’ 109, שורה 32; עמ’ 111, שורה 20; עמ’ 128, שורה 7). טענותיה של האישה בהקשר זה, מתעלמות מעצם קיומו של הסכם ההלוואה, ואף מבקשות לרוקן מתוכן את תנאיו של הסכם ההלוואה.
הנתבעת בהקשר זה אף ציינה כי היא לא העבירה מעולם כספים לחשבון הבנק המשותף, על אף שידעה שההוצאות שם – כולל תשלום המשכנתא, מאוד מאוד גבוהות, שכן היא הייתה סמוכה ובטוחה שהתחייבויותיה לתשלומי המשכנתא ישולמו, ולא בכדי. הנתבעים שניהם מודים, כי הם התרגלו לקבל עזרה כלכלית גדולה מאוד – אף מעבר לסך תשלומי המשכנתא, עד כדי שחיו על חשבון האב, כך ממש.
הנתבע אישר כי האב הוא זה ששילם – מאז ומתמיד – את תשלומי המשכנתא בהתאם לסיכום שלהם איתו:
“עו”ד דיין: [..] אבא שלך טוען שכל חודש הוא העביר לחשבון שלכם כסף לכיסוי החזר המשכנתא לבקשתכם. איך ביקשתם את זה?
העד, מר ***: מה זאת אומרת ‘איך’? [..] בעל פה.
[…]
עו”ד דיין: כל חודש מחדש או פעם אחת וזהו?
העד, מר ***: כל פעם.
עו”ד דיין: כל חודש?
העד, מר ***: כל פעם.
[…]
עו”ד דיין: אז תראה, אבא שלך תובע סכומים שהוא העביר רק מיולי 16, עד אז הוא לא העביר?
העד, מר ***: מה שהוא תובע, את יכולה לשאול אותו מה הוא תובע.
[..]
עו”ד דיין: המשכנתא שולמה מהחשבון שלך, נכון?
העד, מר ***: נכון.
עו”ד דיין: היא שולמה ע”י אבא שלך תמיד או רק מ-2016?
[..]
העד, מר ***: היא שולמה מאבא שלי תמיד.
עו”ד דיין: אז למה הוא תובע רק מ-2016?
העד, מר ***: כי אם אני לא טועה, בגלל שאין, אין, אי אפשר להוציא שחזור של מה היה ובגלל זה הוא גם לא תובע את זה.”
ראו: פרוט’ מיום 8.9.2022; עמ’ 152, שורות 35-12; עמ’ 153, שורות 16-1 (ההדגשות בקו – הוספו).
אשר על כן שוכנעתי כי התובע העביר לנתבעים באופן קבוע, מוסכם, ידוע ומבוקש על ידם, סכומים משתנים עבור תשלומי המשכנתא מדי חודש בחודש.
התובע עתר רק לסוכמים שיש בידיו אסמכתאות ולא מראישת לקיחת המשכנתא. התובע פעל על פי ההסכם ויש לקבל את טענותיו בהקשר זה.
אשר על כן אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבעים חייבים לו את הסך של 679,222 ₪ על פי הסכם ההלוואה.
סיכום
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הוכיח כי הנתבעים חייבים לו סך כולל של 1,714,222 ₪ (510,000 ₪ בגין ההעברה הראשונה, 525,000 ₪ בגין ההעברה השניה, ו-679,222 ₪ בגין יתרת ההעברות עבור המשכנתא).
ריבית והצמדה – מאחר שהצדדים סיכמו ביניהם כי ההלוואה תישא הצמדה למדד המחירים לצרכן בסעיף 3.2 להסכם ההלוואה, כאשר מדד הבסיס יהא מדד המחירים לצרכן ביום 22.8.2013 (מדד חודש 7/2013), הריי שאני קובעת כי יתווסף סך של הצמדה בלבד לסכום החיוב עד למועד הגשת התביעה. על הסכום שפסקתי יתווספו הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה ביום 7.4.2021 ועד לתשלום בפועל.
חלוקת החבות בין הצדדים – מאחר שמדובר בהלוואות שנטלו יחד בני הזוג מהאב, אני מורה על חיוב כל אחד מהם במחצית מהסך הכולל לו נעתרתי. קרי, כל אחד מהנתבעים יהיה חייב לאב סך של 857,111 ₪.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה הגעתי זכאי התובע להוצאותיו מהנתבעת בלבד. הנתבע תמך בתובע וסייע לתביעתו ואין מקום לחיובים ביניהם. כמו כן לא סברתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות הנתבע. על כן הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 23,400 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את תמ”ש 15553-04-21.
ניתן היום, ו’ אב תשפ”ג, 24 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 12.12.2023.
