לפני
כבוד השופטת מיכל סער
תובע
האיש
נגד
נתבעות
1. האישה
2. הבת
פסק דין
לפניי תביעה למתן צו הצהרתי, לפיו הנכס המצוי ברח’ .. במזכרת בתיה, שהזכויות בו רשומות על שם הנתבעת 2 – א’, בתם של הצדדים, שייכות להוריה – התובע והנתבעת 1, בחלקים שווים. כמו כן התבקש בית המשפט להורות על פירוק השיתוף בנכס זה וחיוב הנתבעת 1 בתשלום מחצית מהחובות הרובצים על הנכס.
רקע כללי
התובע והנתבעת 1 (להלן: “האיש והאישה”), נישאו בשנת 1992, ולהם 3 בנות: ק’ ילידת 1993, א’ ילידת 1997, ו-נ’ ילידת 2001.
האיש והאישה התגוררו יחד עם בנותיהם בבית מגורים שבבעלותם ברח’ .. בגדרה (להלן: “בית המגורים”).
בשנת 2018 פעלו האיש והאישה לרכוש מחברת .. (להלן: “חברת ..”) נכס נוסף – מחצית מזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש .. חלקה .., המצויים ברח’ … מזכרת בתיה, אשר יועדו לבניית בית דו משפחתי (להלן: “הבית במזכרת בתיה”). המחצית השנייה של המקרקעין נותרה בבעלותה של חברת .., אשר רכשה במקור את המגרש בשלמותו. (חברת .. מצויה בבעלות מר א.מ., שותף עסקי של האיש).
אין חולק בין הצדדים, כי הבת א’ (היא הנתבעת 2, להלן: “הבת”) חתמה על הסכם הרכישה, וכי מלוא הזכויות על הבית במזכרת בתיה נרשמו על שמה.
בין האיש והאישה נוצר קרע, ובשנת 2020 הגישה האישה כנגד האיש תביעה רכושית לאיזון משאבים ופירוק שיתוף, אשר מתנהלת במקביל לתיק זה (תלה”מ 30041-04-20, להלן: “התביעה הרכושית”). במסגרת התביעה הרכושית שהגישה, עתרה האישה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בכלל נכסי הצדדים המשותפים, לרבות בבית במזכרת בתיה.
לאחר שנוצר הקרע בין האיש והאישה, התברר לאישה כי חברת .. נטלה הלוואת משכנתא בסך 4.5 מיליון ₪ באישורו של האיש, וכי המשכנתא נרשמה על מלוא הזכויות בבית במזכרת בתיה, לרבות הזכויות הרשומות על שם הבת. בהמשך, האיש פעל להסרת השעבוד, ואין חולק כי השעבוד שהוטל על הבית במזכרת בתיה הוסר במלואו.
לאחר הגשת התביעה הרכושית על ידי האישה, הגיש האיש את התביעה שלפניי, כנגד האישה והבת, במסגרתה ביקש בין היתר כי יינתן צו הצהרתי לפיו הבית במזכרת בתיה הנו בבעלות משותפת של האיש והאישה, וכי יינתן צו לפירוק שיתוף בבית במזכרת בתיה ואיזון משאבים אל מול האישה, לרבות בחובות הצדדים.
להשלמת התמונה יצוין, כי במקביל למתן פסק דין זה, יינתן פסק דין אף בתביעה הרכושית שהגישה האישה כנגד האיש, אגב פרידתם.
סוגיית הבעלות בבית במזכרת בתיה
טוענות האישה והבת כי הבית במזכרת בתיה אמנם נרכש מכספי האיש והאישה, אולם ניתן במתנה לבת על ידי ההורים, ולפיכך הבית במזכרת בתיה שייך לבת ולא להורים.
תמצית טענות האיש
הצדדים חלוקים בסוגיית הבעלות בבית במזכרת בתיה: לטענת האיש, הבית במזכרת בתיה שייך לאיש ולאישה בחלקים שווים, וכי הזכויות בו נרשמו על שם הבת נתבעת 2 ‘באופן פורמלי בלבד’, כדי לקבל תנאי מימון טובים ולהימנע מתשלומי מס ניכרים. לטענתו, נוכח המחלוקות הרכושיות שבין האיש והאישה במסגרת ההליך הרכושי המתנהל ביניהם, האישה עשתה יד אחת עם נתבעת 2, בתם הבגירה של הצדדים, לצורך הברחת הרכוש המשותף של האיש והאישה, וכדי להעביר לחזקתה של הבת את הבית במזכרת בתיה.
לטענתו, במסגרת ההליכים הרכושיים שבין האיש לאישה פירטה האישה את הרכוש המשותף שיש לאזן, לרבות הבית במזכרת בתיה, והאיש והאישה אף שקלו חלוקה בעין של נכסיהם המשותפים, לפיה האיש יקבל את בית המגורים ואילו האישה תקבל את הבית במזכרת בתיה, בכפוף לתשלומי איזון. אולם הואיל ועל הבית במזכרת בתיה הוטל שעבוד לטובת הבנק בסך 4.5 מיליון ₪, טענה האישה כי האיש הבריח את הנכס ואיין את שוויו של הבית במזכרת בתיה, והסכמות הצדדים לא צלחו.
לטענתו, לאחר שהאישה החליפה ייצוג משפטי, והשעבוד שהוטל על הבית במזכרת בתיה הוסר, שינתה האישה את טענותיה והחלה לטעון כי הבית במזכרת בתיה אינו רכוש משותף, אלא ניתן לבת במתנה. הבת הצטרפה לטענת האישה בהודעה בכתב שהעבירה לאיש באמצעות בא כוחה ביום 29.4.2021. לפיכך, לא נותר לאיש אלא להגיש תביעה זו למתן סעד הצהרתי, כנגד האישה והבת.
לטענת האיש, הבעלות בבית במזכרת בתיה נרשמה על שם הבת, שכן הבת שימשה כנאמנת עבור הוריה, אולם הבית במזכרת בתיה לא ניתן לה במתנה. לטענתו, הבית במזכרת בתיה נרשם על שם הבת למראית עין, ומשיקולי מס ומימון בלבד.
תמצית טענות האישה
לטענת האישה, בשנת 2018, מתוך מחשבה על עתיד בנותיהם המשותפות, רכשו האיש והאישה נכס למגורים במזכרת בתיה, עבור בתם, נתבעת 2. לשם כך, חתמה הבת על ‘טופס הכרת לקוח’ וכן על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר המייפה את כוחו של האיש לפעול בשמה של הבת לשם רכישת הבית במזכרת בתיה ורישום הזכויות על שמה.
בהתאם לכך, נרשמו זכויות הבעלות בבית במזכרת בתיה ביום 27.10.2019 על שמה של הבת. לטענת האישה, לא ניתן ליתן צו הנוגד את הרישום הסופי והחלוט בטאבו, על מנת להכשיר עבירות מס.
עוד נטען, כי הסיבה הפיסקאלית לשמה כביכול רשמו הצדדים את הבית במזכרת בתיה על שם הבת כלל לא מתקיימת. לטענתה, על המגרש אין פטור ממס רכישה, ומס שבח אינו רלוונטי שכן האיש העיד כי האיש והאישה כלל לא התכוונו למכור את הבית במזכרת בתיה.
לטענת האישה, טענת האיש סותרת מסמך בכתב – הרישום בטאבו. עוד נטען, כי ככל והאיש היה צד למעשה פסול – התחמקות מתשלום מס, הרי אינו יכול לבקש סעד הצומח ממעשה זה.
תמצית טענות הבת, נתבעת 2
לטענת הבת, אביה מנסה לנשל אותה מזכויותיה בבית במזכרת בתיה המצוי בבעלותה, והכל כדי להתנקם באמה. לטענתה, היא אינה חלק מהסכסוך שבין האיש והאישה ואינה מבקשת לנקוט בצד כלשהו.
לטענתה, היא בעלים רשום של הבית במזכרת בתיה, לאחר שהנכס נרכש על ידי הוריה עבורה במתנה, והזכויות בו נרשמו על שמה. מדובר במתנה שהושלמה ברישום, ולפיכך אינה ניתנת לביטול.
עוד טוענת הבת, כי לא נערך כל הסכם נאמנות בינה לבין האיש בנוגע לבית במזכרת בתיה. האיש אף בחר שלא לצרף להליך את רשות המיסים או לשכת רישום המקרקעין. לא דווחה הצהרה על נאמנות לרשות המיסים. לטענתה, אין חולק כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתמה מאפשר לאיש לרשום את הזכויות בבית במזכרת בתיה על שמה של הבת. כוונת הצדדים הייתה כי הבת תיטול הלוואת משכנתא על מנת לממן חלק מהבית במזכרת בתיה, ומלוא התמורה שולמה עוד בשנת 2017.
לטענת הבת, היא הייתה שותפה מלאה לבנית הבית במזכרת בתיה והתאמתו לצרכיה. עוד נטען, כי בשל העובדה כי לבת נכס מקרקעין בבעלותה, היא הסתמכה על כך ולא ניגשה לתכנית דיור כלשהי מטעם משרד הבינוי והשיכון.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכלל הראיות שהונחו לפניי, מצאתי לקבל את טענת האיש ולקבוע כי הזכויות בבית במזכרת בתיה נרשמו על שם הבת, נתבעת 2, בנאמנות משתמעת ובאופן פורמלי בלבד, כאשר כוונת הצדדים הייתה כי זכויות הבעלות בבית במזכרת בתיה שייכות להורים בלבד.
כעת אפרט.
מסגרת נורמטיבית
כידוע, למרשם המקרקעין חשיבות רבה במיוחד. בסעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ”ט – 1969, נקבע כי: “רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו…”. בהתאם לכך נקבע, כי הנטל לסתור את הרישום ולהוכיח כי הוא אינו משקף את המצב האמיתי של הזכויות, הוא נטל כבד ביותר.
לצד זה נקבע בפסיקה, כי ניתן להכיר ביחסי נאמנות במקרקעין וכי אין חובה שיחסי הנאמנות בין הצדדים יירשמו בלשכת רישום המקרקעין או בכל פנקס אחר.
עוד נקבע בפסיקה, כי צדדים יכולים ליצור ביניהם “נאמנות משתמעת”, אותה ניתן להסיק ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם, וזאת אף אם לא עמדו בדרישות ליצירת נאמנות מפורשת (ת”א (מחוזי נצ’) 20267-08-21 ורדה גבאי נ’ יאיר רונן (14.09.2023). כמו כן נקבע, כי מקום בו עסקינן בנאמנות הנוצרת בדרך של “השאלת שם”, אין חובה כי ייחתם בין הצדדים חוזה בכתב. (ע”א 8168/09 ועד חברת עולי משהד (אירן) ירושלים נ’ הועד המרכזי לעולי (אנוסי) משהד אירן בישראל (23.10.2012).
בע”א 3829/91 וואלס נ’ גת, פ”ד מח(1) 801 (10.2.1994) הובהר כי:
implied trust” נוצר במשפט האנגלי כדי לענות על מקרים שבהם עולה מהתנהגות הצדדים ומפעולותיהם כי הייתה כוונה ליצור נאמנות, אך מסיבה זו או אחרת כוונה זו לא הובעה במפורש (ראה 15riddal, supra, at). כך למשל … כאשר א’ רוכש נכס בעבור ב’ אך רושם אותו, כפתרון זמני או קבוע, על שמו. בכל המקרים האלה, אף שכוונת הצדדים לא הובעה במפורש, משתמע ממערכת היחסים שביניהם ומהתנהגותם, כי למרות זאת שהנכס רשום על שם אדם אחד, “הזכויות שביושר” בו שייכת לאדם אחר…”.
בבע”מ 7033/15 פלוני נ’ פלוני ( 1.9.2016), נקבע:
“חוזה נאמנות, ככל חוזה אחר, יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, בכפוף לדין. חוזה נאמנות אף יכול שייערך במשתמע, שכן קיבול הצעת חוזה על ידי נאמן אינו חייב להיות באמצעות הודעה מפורשת מצדו. די אם יעשה הנאמן מעשה לביצוע החוזה או שיתנהג בצורה המעידה שקיבל עליו את חובת הנאמנות…”.
הפסיקה הכירה בכך שבין בני משפחה נהוגים לעיתים יחסי אמון מיוחדים, וכי ניתן ללמוד על הנאמנות מעדויות הצדדים, ועל תוכן הנאמנות ממכלול הנסיבות המעידות על אומד דעתם. (ראו: עמ”ש (מחוזי חיפה) 31419-03-16 פלוני נ’ אלמוני (21.03.2018), תמ”ש 40249-01-13 פלוני נ’ אלמונית (22.04.2014),תמ”ש 2057-03-12 מ.מ.כ נ’ ז.כ (02.01.2014)
בת”א (מחוזי חי’) 75309-07-19 פאוזיה מוסטפא נ’ סאלח מוסטפא (11.12.2022), נקבע:
“במסגרת יחסים בין בני משפחה, בהם מטבע הדברים יש יחסי אמון, ניתן לקבוע שמתקיימת נאמנות משתמעת מכוח התנהגות הצדדים. מדובר על נאמנות שמתקיימת במקרה בו מהות היחסים בין הצדדים היא כשל נאמנות, אולם הצדדים לא דיברו במפורש על נאמנות. בנוסף, נאמנות משתמעת תחול כאשר הכוונה הייתה ליצור נאמנות מפורשת, והצדדים לא עמדו בדרישות הפרוצדוראליות ליצירת נאמנות מפורשת. על-כן דומה כי ביחסי משפחה בפרט, לעיתים נכרת חוזה נאמנות ללא דקדוקי פורמליות או פירוט תנאי הנאמנות וזאת בשל יחסי האמון שמטבע הדברים יוצר הנאמנות רוחש לנאמן…”.
מן הכלל אל הפרט
כאמור, מצאתי לקבל את טענת האיש ולקבוע כי הזכויות בבית במזכרת בתיה נרשמו על שם הבת, נתבעת 2, בנאמנות משתמעת ובאופן פורמלי בלבד, נוכח יחסי האמון ששררו בין הבת להוריה, כאשר כוונת הצדדים הייתה כי זכויות הבעלות בבית במזכרת בתיה שייכות להורים בלבד.
להלן נימוקיי:
ראשית, בניגוד לגרסת האישה בהליך שלפניי, האישה טענה במסגרת התביעה הרכושית שהגישה (בהליך משפטי מקביל), כי הבית במזכרת בתיה שייך לצדדים בחלקים שווים ונרשם על שם הבת באופן פורמלי.
כאמור, טרם הגשת התביעה שלפניי הגישה האישה תביעה רכושית כנגד האיש, במסגרתה עתרה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בכלל נכסי הצדדים המשותפים. האישה כללה בתביעה שהגישה כרכוש משותף אף את הבית במזכרת בתיה.
ככל שהבית במזכרת בתיה היה ניתן במתנה על ידי ההורים לבת, היה מצופה כי האישה תטען זאת כבר בתביעה הרכושית שהגישה, כפי שטענה במסגרת ההליך שלפניי. לא רק שהאישה טענה כי הבית במזכרת בתיה הוא רכוש משותף של האיש והאישה, היא לא אזכרה כלל כי מדובר בנכס שניתן במתנה. האישה כתבה מפורשות כי חלקם של הצדדים נרשם בבעלותה של הבת, באופן פורמלי.
כך ובין היתר, טענה האישה בכתב התביעה שהגישה כי היא והאיש רכשו בחודש 8/2018 מחצית מהזכויות במקרקעין שיועדו לבניית בית דו משפחתי “באופן בו יחידה אחת (מחצית המגרש) תהא לבעלותם של הצדדים… והיחידה השנייה לבעלותה של חברת .. אשר רכשה … במקור את המגרש בשלמותו. חלקם של הצדדים במגרש נרשם באופן פורמלי לבעלותה של בתם ..”. (הדגש אינו במקור, מ.ס).
עוד הבהירה האישה בכתב התביעה הרכושית שהגישה, כי האיש והאישה העבירו את מלוא התשלום עבור רכישת המגרש ולרבות תשלומים לקבלן עבור בנייה. האיש והאישה אף נטלו מחשבונם המשותף הלוואת גישור ע”ס 200,000 ₪ עבור תשלומי הבנייה. לטענתה, הבית במזכרת בתיה מצוי בשלבי גמר, ולמעשה וכפי שהודיע האיש לאישה, הם היו זקוקים לסך של כ-500,000 ₪ לצורך השלמת הבניה. לשם כך החלו הצדדים בהליך לקבלת משכנתא אל מול בנק הפועלים. אלא שלטענת האישה, התברר לה במהלך מו”מ שניהלה מול האיש לחלוקת הרכוש ביניהם, כי ניטלה הלוואת משכנתא מבנק דיסקונט ע”ס 4,500,000 ₪ על ידי חברת .. ונרשמה על בעלותה של הבת, נתבעת 2. האישה ציינה בכתב התביעה הרכושית, כי לא העלתה על דעתה כי האיש ימשכן את הבית במזכרת בתיה על מלוא שוויו, כאשר לטענתה אין חולק כי הבית במזכרת בתיה אמור היה להיות נקי מכל שיעבוד או משכנתא. לטענתה, בכך ניסה האיש לרוקן את הנכס מתוכן, תוך שיתוף פעולה עם בעליה של חברת .., מר א.מ., שהינו חבר אישי ושותף עסקי של האיש.
האישה אף ביקשה בכתב התביעה הרכושית שהגישה, כי לצורך הבטחת זכויותיה בבית במזכרת בתיה, בית המשפט ייתן סעדים, לרבות רישום הערה על זכויות האיש בבית המגורים בגדרה (ראו: סעיפים 44-57 לכתב התביעה בתלה”מ 30041-04-20).
כמו כן, תחת הכותרת “הרכוש המשותף” של האיש והאישה, פרטה האישה את בית המגורים, את החברות שבבעלות האיש, וכן את הבית במזכרת בתיה אשר נרשם על שם הבת. כמו כן ביקשה מבית המשפט “לקבוע כי התובעת זכאית למחצית משווי הזכויות בבית במזכרת בתיה ללא קשר לשאלת השיעבוד..” (הדגש במקור. מ.ס. ראו: סעיפים 63-66 לכתב התביעה הרכושית).
יצוין כי, לאחר שהאיש הגיש כתב הגנה מטעמו, ביקשה האישה להגיש כתב תשובה בתביעה הרכושית. בית המשפט נעתר לבקשתה, ובכתב התשובה התייחסה האישה פעם נוספת לבית במזכרת בתיה, וחזרה על טענתה כי יש לחלק את שוויו בין האיש והאישה בחלקים שווים.
גם במסגרת הדיון שהתקיים בבית המשפט בתביעה הרכושית, התייחסה ב”כ האישה לבית במזכרת בתיה כאל רכוש משותף של האיש והאישה, וזאת על אף שהזכויות בו רשומות על שם הבת. כמו כן, ב”כ האישה ביקשה כי בית המשפט ימנה שמאי מטעמו לצורך הערכת שווי נכסי המקרקעין המשותפים, לרבות הבית במזכרת בתיה, לצורך איזון שוויים.
האישה, אשר טענה במסגרת הדיון ביחס לאופן רכישת הקרקע עליו נבנה הבית במזכרת בתיה, לא ציינה דבר לעניין נתינת הבית במתנה לבת. האישה אף התייחסה לבית במזכרת בתיה כ”הבית הפרטי שלנו”. (ראו: עמ’ 1, ועמ’ 3 שורות 23-35 לפרוטוקול מיום 20.12.20).
יתרה מכך, בדיון שהתקיים במועד מאוחר יותר, חזרה ב”כ האישה על טענתה כי יש לאזן את שווי נכסי הצדדים, לרבות את שווי הבית במזכרת בתיה. אף הוצע כי הצדדים יחלקו ביניהם את הנכסים בעין.
ראו פרוטוקול הדיון:
ב”כ האישה: “… יש את בית המגורים. למרבה המזל, ניתן עליו צו מניעה.
יש את הבית במזכרת בתיה. מבחינתנו, לא מעניין המשכנתאות. מחצית שווי שיקבע השמאי, הוא ישלם לה באיזון…
ב”כ האיש: … הצענו חלוקה בעין של הנכסים, איזון, מה שהיא רוצה כדי לסיים. הגב’ ביקשה את הבית ברחוב .. מזכרת בתיה – נעתרנו, אין שום בעיה.
האיש: אקח את הבית בגדרה. היא תיקח את הבית במזכרת בתיה, היא ביקשה אותו. המשכנתא תוסר לאלתר ובחלוקה כל החובות עלי.
ב”כ האישה: שיסיר קודם את המשכנתא מהבית במזכרת בתיה, אחרי זה נדבר. נקי – אין בעיה, היא רוצה את הבית”. (ראו: בעמ’ 8 לפרוטוקול מיום 11.1.21).
חיזוק לכך ניתן לראות גם בהתכתבויות שנערכו בין באי כוח הצדדים. האישה חזרה על הטענה כי הבית במזכרת בתיה הוא נכס משותף, עמדה על דרישתה כי האיש יפעל לאלתר להסרת השעבוד שהוטל על הבית במזכרת בתיה בסך 4.5 מיליון ₪ , ולא העלתה כל טענה כי מדובר בנכס שניתן במתנה לבת (ראו: נספחים 15-17 לתצהיר האיש).
באחת מההתכתבויות, מיום 30.3.2020, ציינה באת כוחה של האישה כי: “הנכס אמור להיות נקי משעבודים והתחייבויות וכי כוונת הצדדים הייתה ליטול הלוואת משכנתא ע”ש בת הצדדים … ע”ס כחצי מיליון ₪…. מרשך עושה יד אחת עם שותפו העסקי, חברת .. במטרה לגזול את זכויותיה של מרשתנו בנכס. מדובר בהברחת רכוש בוטה ושערורייתית”. (ראו: נספח 16 לתצהיר האיש).
האישה אף העידה בחקירתה, כי לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט, האיש והאישה הסכימו על הפרדה ביניהם, כך שהאיש ימשיך להתגורר בבית המגורים בגדרה, יחד עם הבנות ששם מצוי המרכז החברתי שלהן, ואילו האישה תתגורר בבית במזכרת בתיה. האישה אף פנתה לחברת מטבחים כדי להתאים את המטבח בבית במזכרת בתיה לצרכיה ושילמה דמי רצינות, אולם המו”מ בין הצדדים לא צלח. (ראו: בעמ’ 78-79 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
רק בהמשך ניהול ההליך המשפטי, ולאחר שהאיש הגיש את התביעה שלפניי, שינתה האישה את גרסתה מהקצה אל הקצה, וטענה לפתע כי הבית במזכרת בתיה כלל אינו שייך לצדדים, אלא ניתן במתנה לבת, נתבעת 2.
האישה ניסתה להסביר את השינוי בגרסתה בכך שחפצה למנוע מהבת לעמוד בחזית המריבה, וכי טענה כי מדובר בנכס משותף רק בשל השעבוד שהוטל על הבית במזכרת בתיה (ראו: סעיף 22 לתצהיר האישה). לא מצאתי בהסבר זה טעם מניח את הדעת לשינוי החד בגרסתה של האישה. האישה לא הבהירה כיצד הטענה כי מדובר ברכוש משותף מועילה להסרת השעבוד שהוטל על הנכס, לטענתה שלא בצדק.
לאחר שמיעת חקירות הצדדים השתכנעתי כי לאחר שהתברר לאישה כי על הבית במזכרת בתיה הוטל שיעבוד לטובת הבנק, ובמיוחד לאחר שהתגבר חששה כי לא תקבל את חלקה בנכס זה, שינתה את גרסתה מהקצה אל הקצה.
שנית, מהראיות שהונחו לפניי עולה, כי הבת לא שילמה עבור רכישת הבית במזכרת בתיה, ולא הייתה מעורבת כלל בהליך בנייתו.
אמנם אין חולק כי הבת חתמה על ההסכם לרכישת הבית במזכרת בתיה, וכי הזכויות בבית במזכרת בתיה נרשמו על שמה בלשכת רישום המקרקעין עוד טרם מועד הקרע בין האיש לאישה. אולם בפועל הבת לא שילמה דבר עבור רכישת הקרקע ובניית הבית, ואף לא הייתה מעורבת כלל בהליך בנייתו.
האיש והאישה מימנו מכספים משותפים את רכישת הבית במזכרת בתיה (ראו: סעיף 14 לתצהיר האישה, סעיף 14 לתצהיר האיש). כמו כן, הבת חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר והעניקה לאיש זכות מלאה לעסוק בכל הקשור לבית במזכרת בתיה.
כמו כן, האישה הייתה מעורבת בפרויקט הרכישה והבנייה של הבית במזכרת בתיה, בהליך תכנון הבית, וכן עמדה בקשר שוטף מול בעלי המקצוע השונים, לרבות הקבלן, האדריכל, חברת המטבחים, וזאת מבלי לערב כלל את הבת (ראו: סעיפים 35, 36, 43, 49, 50 לתצהיר האישה, נספחים 11-14 לתצהיר האיש, סעיפים 6-8 לתצהירו של הקבלן א.י., ראו גם: חקירת האיש בעמ’ 63 שורות 14-18 לפרוטוקול מיום 7.11.22). בחקירתה, האישה הודתה כי היא זו שעמדה בקשר עם בעלי המקצוע השונים, וכי הבת כלל לא התלוותה אליה לפגישות אלו, אלא הייתה באותה העת בצבא (בעמ’ 80 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
גם הבת הודתה בחקירתה, כי לא הייתה מעורבת בהליכי הבניה, ולא ביקרה בבית במזכרת בתיה טרם התחלת ההליכים המשפטיים בין הצדדים, למעט פעם אחת ויחידה יחד עם אחותה הקטנה:
ש. “אבל עד ל-, בעצם המצב עכשיו לאורך כל התקופה שעד עכשיו לא היית מעורבת ב-,
ת. לא הייתי,
ש. מה ייבנה בבית, איך יבנה?
ת. לא, לא.
ש. איפה יהיו נקודות חשמל,
ת. לא.
ש. לא.
ת. לא. שירתתי חמש שנים בצבא, לא היה לי זמן לבוא ו-” (בעמ’ 116 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
כמו כן, הבת העידה כי לא ידעה מהו גודל הנכס שנרכש (בעמ’ 122 לפרוטוקול מיום 8.11.22). עוד העידה, כי לא הייתה שותפה בקבוצת הוואטסאפ שעסקה בבניית הבית, וכי האיש והאישה לא התייעצו עמה בעניין הבית בשום שלב:
ש. את מכירה אולי קבוצת וואטסאפ של כל הגורמים שקשורים למיזם של מזכרת בתיה?
ת. לא.
ש. לא. בטח לא היית חברה בקבוצה כזאת אף פעם.
ת. לא.
ש. נראה לך הגיוני שתהיה חברה בקבוצה כזאתי?
ת. לא, ממש לא.
ש. למה לא? בונים לך בית.
ת. לא התייעצו איתי בשום השלבים, אמרו לי: “אנחנו קונים לך בית”, זהו, אני מבחינתי ציפיתי לקבל מפתחות כמו שאמרת, לא ציפיתי להיות מעורבת באף אחד מהשלבים והייתי קצינה שעשתה 12-2 שישי שבת יוצאת הביתה. לא, לא היה לי זמן לקחת חלק בדבר הזה, פיקדתי על פלוגה של 80 איש ושש קצינים, לא היה לי זמן לזה”. (בעמ’ 130 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
ובמקום אחר:
ש. “אז למה, אם כמו שאת אומרת שאמא שלך צריכה לשאול אותך, היא לא שואלת אותך כשהיא הולכת להזמין מטבח?
ת. לא הייתי מעורבת בשום דבר שקשור לבנייה של הבית. לא שאלו אותי על שום דבר, גם אבא שלי לא שאל אותי על שום דבר”. (בעמ’ 133 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים, כי על ההורים לשאת במלוא התשלומים הנובעים מבניית הנכס, וכי הבת לא תחוייב בתשלום כלשהו (ראו: עדות האיש בעמ’ 71 לפרוטוקול מיום 7.11.22, עדות האישה בעמ’ 82 שורות 8-11 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
למעלה מן הצורך יצוין, כי לטענת האישה, הבת ובן זוגה קיבלו את אישורם של האיש והאישה לשפץ על חשבונם את יחידת הדיור בבית המגורים בגדרה ולעבור להתגורר שם, אלא שלאחר הגשת התביעה האיש חזר בו מהסכמתו. האישה לא הבהירה באופן מספק מדוע הבת בחרה לשפץ את יחידת הדיור בגדרה, במקום לעבור ולהתגורר בבית במזכרת בתיה, שלטענתה ניתן לה במתנה (ראו: סעיף 12 לתצהיר האישה). הבת העידה גם כן, כי היא מתגוררת כיום עם בן זוגה ביחידת דיור בבית המגורים בגדרה (בעמ’ 118 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
שלישית, מצאתי כי האיש והאישה רשמו את הבית במזכרת בתיה על שמה של הבת באופן פורמלי בלבד, בין היתר על מנת להפחית תשלומי מס ולקבל מימון בנקאי לנכס בתנאים טובים.
עורך הדין אשר ייצג את הבת בביצוע עסקת רכישת הבית במזכרת בתיה – עו”ד צ.ד, נחקר ארוכות על ידי ב”כ הצדדים. בחקירתו חזר פעם אחר פעם באופן עקבי כי אמנם ייצג את הבת אשר חתמה על הסכם הרכישה, אולם למעשה מי שעמד מאחורי הקלעים ורכש את הנכס היו הוריה – האיש והאישה, ואילו הבת נרשמה כרוכשת באופן פורמלי, בהתאם להמלצתו המקצועית של עו”ד צ.ד, משיקולי מס ומימון בלבד.
ראו עדותו של עו”ד צ.ד:
ש. “יש לך חיסיון עורך דין לקוח עם הבת?
ת. לא, בוא נעשה קצת סדר עם העניין הזה, חסיון עורך דין לקוח פורמאלי יש, הבת היא הלקוחה שלי מבחינת הרישומים מבחינת כל העסקה, ולכן כדי להימנע ממצב של אי נעימות, או מצב של הפרה לכאורה של חסיון עורך דין לקוח, אז הבת היא הרשומה, והיא הלקוחה שלי בענייני האתיקה. הלקוחות היו האישה והאיש, שהם ההורים בעצם שיזמו את כל העסקה הזאת. לרכוש את הקרקע ולבנות בית, וליצור עסקת מכר. הרעיון היה שירשם על שם הבת, הוא שיקולי מס, כדי שהנכס יימכר בפטור במס שבח, במס רכישת דירה יחידה. זה פרקטיקה מקובלת, ורק לאחרונה זה היה בכותרות הרבה, רשות המיסים כבר הרימה ידיים, מבינה שזה פרקטיקה מקובלת רוכשים נכס על שם הילד, שהוא בגיר מעל 18 כדי לחסוך את המיסים שכרוכים במכירה אחר כך, במס רכישה, אם זה דירה יחידה. ולכן המלצנו את העסקה הזאתי בצורה כזאת שזה נרשם ככה על שם הבת, גם היה שהיא נכנסת לקבע אוטוטו, ומשכנתא. אחוזי המימון על דירה יחידה הם יותר גבוהים מאשר על דירה שניה. זה חלק מהשיקולים שהם…” (ראו: בעמ’ 29 לפרוטוקול מיום 31.10.22).
ובמקום אחר:
“לא, זה פשוט, החתימה הייתה, הבת באה, בידיעה שזה נכס של ההורים, ששולם, שמשלמים לבנות את הנכס, למכור את הבית, ולעשות עיסקה פרופר. הייתה עסקת מקרקעין נטו בידיעה שזה נכס שלהם, אני עוד פעם אני לא נכנס, אם בסופו של יום היו מחליטים להשאיר לילדה או לא להשאיר לה זה סיפור אחר אבל במועד העסקה, זה היה הרעיון, זה העצה שלי היתה היא תירשם, משיקולי מס, משיקולי מימון, זהו”. (בעמ’ 40 לפרוטוקול).
במקום נוסף:
ש. “תגיד לי מה מהניסיון המקצועי שלך, מה היתרון של רישום המקרקעין על שמה של הבת? אתה יכול להגיד מבחינה משפטית מהניסיון שלך מה היתרון בזה?
ת. אמרתי אני חוזר עוד פעם, השיקולים היו בשיקולים של מיסוי ושל מימון, שאתה רושם נכס, על ילד שהוא מעל 18 הוא יוצא מהתא המשפחתי, בהגדרה בחוק מיסוי מקרקעין קורה בין בני זוג וילדם הקטין נחשבים תא משפחתי, שהוא עובר את הגיל 18 אז הוא כבר בגיר והוא לא חלק מהתא המשפחתי גם אם הוא סמוך לשולחן הוריו. ולכן רושמים דירות על שם הילדים, משיקולי מס, מס רכישה דירה יחידה במקום דירה שניה, ומכירה ממס שבח בפטור מהשבח…” (בעמ’ 45-46 לפרוטוקול. ראו גם: בעמ’ 47 לפרוטוקול).
עו”ד צ.ד חזר והבהיר בעדותו, כי ההורים לא נתנו את הנכס במתנה לבת, אלא רשמו אותו על שמה באופן פורמלי בלבד, משיקולי מס ומימון (ראו: בעמ’ 62-65 לפרוטוקול. ראו גם: בעמ’ 70 לפרוטוקול). עדותו הייתה עקבית ומשכנעת בסוגיה זו, וזאת על אף שהעדות לפיה הוא נתן לצדדים ייעוץ משפטי לפעול בדרך זו, אינה משרתת לכאורה את טובתו המקצועית.
משנשאל עו”ד צ.ד מדוע לא ערך הסכם בין הבת להורים לעניין הבעלות בנכס, הבהיר כי ככל והיה נערך הסכם, הייתה מתעוררת שאלה לגבי חוקיות ההסכם, ולא רצה לחשוף את הצדדים לסיכון, ואולם השיקולים לרישום היו ברורים לצדדים. כמו כן העיד, כי ידע בשעת מעשה מה היה הלך הרוח בין הצדדים, מה הסכימו ביניהם ומה עמד מאחורי התנהלותם (ראו: בעמ’ 69-70 לפרוטוקול).
עוד נשאל, מדוע לא דאג לרישום הערת אזהרה או כל אמצעי אחר להבטיח את זכויות ההורים בבית במזכרת בתיה. עו”ד צ.ד הסביר כי לא נדרש לכך על ידי ההורים, כי לא צפה את הליך הגירושין בין ההורים, וכי הוא “לא עומד פה למשפט גם”. (בעמ’ 70-71 לפרוטוקול).
עו”ד צ.ד העיד כי נפגש עם הבת פעם אחת בלבד, שעה שהגיעה לחתום על הסכם הרכישה “… הילדה באה חתמה, זה היה בדיוק 20 דקות…” (ראו: בעמ’ 43 ובעמ’ 82 לפרוטוקול). עו”ד צ.ד הבהיר כי מי שניהל את כל העסקה ועמד מאחוריה היו ההורים, ובמיוחד האיש. ההורים היו הלקוחות והבת נרשמה באופן פורמלי בלבד (ראו: בעמ’ 84 שורות 18-23. ראו גם: בעמ’ 43 שורות 10-13, בעמ’ 53 שורות 9-10 , בעמ’ 86 שורות 2-4 לפרוטוקול).
חיזוק לכך ניתן למצוא בחקירתה של הבת, שהעידה כי אינה יודעת על אילו מסמכים חתמה בביקור אצל עו”ד צ.ד בקשר לרכישת הבית ולא קראה אף אחד מהם. כמו כן, העידה כי אינה יודעת על איזה ייפוי כוח חתמה לטובת אביה בקשר לבית במזכרת בתיה ומה המשמעות שלו. לטענתה סמכה על אביה באופן מלא (בעמ’ 119 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
האיש העיד אף הוא, כי רישום הבית במזכרת בתיה על שם הבת היה משיקולי מס, כשלמעשה מי שרכש את הנכס והיה הבעלים שלו היו האיש והאישה (בעמ’ 31 שורות 7-13 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
כמו כן הבהיר האיש, כי ההורים רשמו את הבית במזכרת בתיה על שם נתבעת 2 דווקא, הואיל והבת נ’ הייתה קטינה באותה העת, ולבת ק’ לא היו תלושי שכר, כך שככל והצדדים היו חפצים ליטול משכנתא, הדבר לא היה מתאפשר.
ראו עדות האיש:
ת. “אני סיפרתי לנתבעת 2 בעצה אחת עם האישה. קיבלנו החלטה לרשום את זה על אחת הבנות. יש לנו שלוש. ק’, א’ ו- נ’. היחידה, טכנית, שאפשר היה לרשום את זה עליה כי חשבנו אולי לקחת משכנתא, זו נתבעת 2. והיחידה שהיו לה תלושים. תלושי שכר, לא היתה קטנה. קטינה, סליחה. ק’ היתה בלי תלושי שכר. והיחידה שאפשר היה לרשום את זה עליה, היא לא הילדה המועדפת שלי. אני אוהב את שלושתן באותה מידה.” (בעמ’ 35 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
….
ש. אוקיי. עכשיו, אתה מאשר ואמרת שאתה הסברת לנתבעת 2 מה שהסברת. שהבית נרכש משיקולי מס. איפה זה היה שהסברת לה את זה? באיזו סיטואציה? איפה הייתם? מי היה על ידך? מי נכח?
ת. אני לכל בת אמרתי את זה בנפרד. אם זה בארומה או באוטו או בבית, אני לא זוכר.
ש מה זה לכל בת?
ת. כל בת. לק’ אמרתי את זה בנפרד. לנ’ אמרתי בנפרד. אמרתי, אני רושם את זה על א’ נתבעת 2, לא כי היא הבת המועדפת. כי יש לה תלושים. זה לא שלה. זה שלי ושל אמא. אנחנו נחליט מה לעשות עם זה. חד משמעית”. (בעמ’ 40 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
אף האישה העידה, כי באותה העת הבת נ’ הייתה תלמידה והבת ק’ הייתה סטודנטית אשר לא עבדה ולפיכך לא היו לה תלושי שכר מסודרים (בעמ’ 77 לפרוטוקול מיום 8.11.22). כמו כן, האישה העידה כי הצדדים סברו כי ייתכן ויהיה צורך ליטול משכנתא בשמה של הבת נתבעת 2, וכי היה ברור לצדדים כי ככל ואכן תיטול משכנתא, ההורים הם אלו שיישאו בתשלום החזר החוב (בעמ’ 45 שורות 17-24 לפרוטוקול מיום 8.11.22). הצדדים אף פנו לבנק לצורך עריכת הבירורים הנדרשים לנטילת המשכנתא (ראו: בעמ’ 66 לפרוטוקול מיום 8.11.22) .
גם הבת הודתה בעדותה, כי ההורים הבהירו לה כי יתכן ותאלץ ליטול משכנתא על שמה ולפיכך העדיפו לרכוש בית על שמה ולא על שם אחותה הגדולה:
ש. למה ההורים שלך בחרו דווקא בך לרשום כבעלים?
ת. בגלל שאני היחידה שהיה לה תלושי שכר, גם כתבתי את זה פה, שאלתי אותם גם למה ק’ היא לא הראשונה שעושים את זה על שמה, היא הייתה סטודנטית, היא לא עבדה באותו הזמן ובגלל זה אמרו לי שאני היחידה שאוכל לקחת משכנתא עבור הבית ולכן זה יירשם קודם, כל הבית הראשון יינתן קודם כל עבורי, בגלל השיקולים האלה שאני אצטרך לקחת משכנתא ואני צריכה להביא תלושי שכר והם לא עבדו באותו הזמן ולא יכלו לעשות את זה”. (בעמ’ 111 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
בנוסף, הבת טענה בעדותה כי ההורים הבטיחו לתת לכל אחת מהבנות סכום של 1.5 מיליון ש”ח להתחלת החיים, אולם לא הבהירה מדוע שהוריה יבחרו לתת רק לה במתנה בית ששוויו כ-4,600,000 ₪ (ראו: בעמ’ 133 לפרוטוקול מיום 8.11.22. כמו כן ראו: חוות דעת שמאית שהוגשה ביום 24.4.23 בתלה”מ 30041-04-20 ).
האישה העידה כי היא והאיש שקלו לתת אף לבת נוספת להתגורר בנכס, ולכן האישה פעלה להגדיל את שטח המרתף ולאפשר עוד יחידת דיור (בעמ’ 47 שורות 13-24 לפרוטוקול מיום 8.11.22). לטענתה, המטרה הייתה: “… עזרה, כל הרצון שלנו היה עזרה לבנות” (בעמ’ 48 שורה 2 לפרוטוקול). בהמשך אף הצהירה כי תשמח לחלק את הבית במזכרת בתיה לשלוש הבנות באופן שווה (בעמ’ 61 שורות 12-13 לפרוטוקול). ואולם, טענה זו אינה מתיישבת עם גרסת האישה כי הבית במזכרת בתיה ניתן במתנה לבת, נתבעת 2, דווקא.
בנוסף, האישה הודתה בעדותה כי היא זו שחתמה בשמה של הבת על מסמכי המשכנתא שהצדדים ביקשו ליטול, במקום הבת ובשמה. למעשה האישה חתמה את השם ‘א”(בעמ’ 103 לפרוטוקול מיום 8.11.22). לבסוף הצדדים לא נטלו הלוואת המשכנתא.
האיש העיד כי לא חשב שיקלעו למצב בו הבת דורשת את הזכויות בבית במזכרת בתיה: “לא עלה התסריט הזה שאני אצטרך להתעמת פה עם הבת שלי שהיא חושבת שהיא בת יחידה ותגיד שהבית שלה, זה לא עלה התסריט הזה, זה תסריט שעלה רק במוחה הקודח של האישה ואנחנו נמצאים פה בגלל הדבר הזה זה הכול”. (בעמ’ 96 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
למעלה מן הצורך יצוין, כי לאחר סיום דיוני ההוכחות האיש צירף התכתבות שנערכה לטענתו בווטסאפ בינו לבין הבת. מהתכתבות זו עולה, כי הבת רואה בבית במזכרת בתיה נכס משותף לאיש ולאישה.
כך ובין היתר כתבה ביום 2.4.2020: “הבית במזכרת בתיה זה רכוש משותף שלך ושל אמא. אתה שעבדת אותו במרמה לטובת … שלקח הלוואה של 4.5 מיליון שקל. לסדר שהכל יהיה כמו שהיה בהתחלה בלי שעבוד ובלי חובות”. (ראו: התכתבות שצורפה לתיק ביום 9.11.22).
כמו כן כתבה: “אני בסוף אשב בכלא על כל מה שקורה במזכרת בתיה. עשית(י) לכם טובה, ואני אוכל חרא עכשיו, על מה שקורה שם, גועל נפש”.
לסיכום חלק זה, התנהלות הצדדים כמפורט לעיל, וכפי שהתרשמתי מעדויותיהם, מלמדת על קיומה של נאמנות משתמעת אשר גובשה נוכח יחסי האמון והקרבה בין הצדדים.
התרשמתי כי הרישום של הבית במזכרת בתיה על שם הבת היה למראית עין ובאופן פורמלי בלבד, בין היתר בשל רצונם של האיש והאישה להפחית את החבויות במס המוטלות על הנכס ולאפשר קבלת מימון בתנאים טובים, כאשר כוונת הצדדים הייתה כי הבעלות בנכס שייכת להורים בלבד. לא מצאתי כי הבית במזכרת בתיה ניתן לבת במתנה. התרשמתי כי לאחר שנוצר סכסוך גירושין בין האיש והאישה, ובמיוחד לאחר הטלת המשכנתא על ידי חברת .. על הבית במזכרת בתיה, וככל שחששה של האישה כי זכויותיה בבית במזכרת בתיה יפגעו, עשתה יד אחת עם הבת כדי להוציא את הבית במזכרת בתיה ממצבת הנכסים המשותפים של האיש והאישה.
להשלמת התמונה יצוין, כי יש להצטער על כך שהקונפליקט בין ההורים החל לחלחל אף ליתר הבנות, ונתבעת 2 העידה כי היא אינה מצויה בקשר כיום עם הבת ק’ אשר התייצבה לטענתה לצדו של האיש. לפיכך, ונוכח מהות הסכסוך, בית המשפט עשה מאמצים רבים כדי לסייע לצדדים להגיע להסכמות ולייתר את ההליך המשפטי, אולם הדבר לא צלח.
אני ערה לקושי אותו העלתה הבת לעניין אופן הדיווח לרשויות המס, וכי האיש הצהיר בפני רשויות המס דבר אחד, ולאחר מכן בשינוי הנסיבות הצהיר את ההיפך בפני בית המשפט.
עם זאת, בפסיקה נקבע כי “הגם שקיימת חובה שבחוק לדווח על רכישת זכות במקרקעין בנאמנות לרשויות המס, שאף סנקציה בצידה (ראו סעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ”ג-1963, וכן סעיף 69(ג) לחוק), אי דיווח כאמור אין בו כדי למנוע את ההכרה בכך שהלכה למעשה הרכישה נעשתה בנאמנות”. (ת”א (מחוזי חי’) 75309-07-19 פאוזיה מוסטפא נ’ סאלח מוסטפא (11.12.2022)). כמו כן נקבע בפסיקה, כי אין באי דיווח לשלטונות המס כדי לאיין את העסקה. ניתן לרפא את אי הדיווח ואי תשלום המס אשר היה אמור להיות משולם באמצעות מתן הוראות והתניית העברת הזכויות במרשם המקרקעין בתשלום מלוא המיסים החלים לפי דין (ת”א (מחוזי ת”א) 36765-12-13 חנה בייקוביץ נ’ איילת ויגיסר הירשברג (17.11.2016)).
בענייננו, לא ניתן להתעלם מכך שהאישה והבת שיתפו פעולה עם האיש באופן מלא ברישום הנכס באופן פורמלי על שם הבת כאשר הדבר היה נוח להן, ושעה שסברו כי הדבר יועיל להורים.
בנוסף, מצאתי לאזן קושי זה באמצעות הצבת התנאי, לפיו רישום הזכויות בבית במזכרת בתיה יתבצע על שם ההורים בחלקים שווים, כפוף לדיווח אצל רשויות המס ותשלום מלוא המיסים החלים על הנכס בהתאם לדין, וכן כל תשלום שיידרש מרשויות המס, לאחר שרשויות המס יערכו את הבדיקות הנדרשות בהתאם לשיקול דעתם המקצועי, ובכפוף לכל דין.
החובות הנטענים הרובצים על הבית במזכרת בתיה
אין מחלוקת בין האיש והאישה כי עליהם לשאת באופן עקרוני בתשלום החובות המוטלים על הבית במזכרת בתיה, וכי הבת אינה צריכה לשאת בתשלום חובות אלו (ראו: עדות האיש בעמ’ 71 לפרוטוקול מיום 7.11.22, עדות האישה בעמ’ 82 שורות 8-11 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
האיש והאישה חלוקים ביניהם בסוגיית היקף החובות בהם עליהם לשאת.
תמצית טענות האיש
בכתב התביעה ציין האיש כי לו ולאישה חובות בסך מאות אלפי שקלים, לרבות בגין השלמת הבנייה בבית במזכרת בתיה. כמו כן עתר במסגרת כתב התביעה, כי רכושם של האיש והאישה יאוזן ויחולק, “לרבות מלוא החובות והזכויות בו עד למועד הקרע בחלקים שווים בין הצדדים” (סעיף 28 לכתב התביעה).
האיש צירף לכתב התביעה תכתובת מייל שקיבל ביום 25.3.21 ממר א.מ., הבעלים של חברת .. ושותפו העסקי, לפיו:
“מבקש להתארגן על תשלום… הבית מוכן למסירה קצת לפני מועד התשלום תכין לי צ’ק או העברה על סך 526,340 ₪. את החשבון הסופי נגמור אחרי שאתמחר את העלויות הנוספות כמו אגרת בנייה, חיבור מים, הגדלת המרתף וכו”. (ראו: נספח 5 לכתב התביעה).
בתצהירו פירט האיש חוב זה, וכן חובות נוספים שלטענתו עליו ועל האישה לשאת בהם בחלקים שווים:
השלמת תשלום לחברת .. בהתאם ל”הסכם שירותי ביצוע בניה” מיום 5.12.2018, לפיו לשם השלמת בניית הבית, ללא תוספות, עליהם לשלם סך נוסף של 526,340 ₪.
בנוסף, לטענתו בהתאם לכרטסת המצויה אצל חברת .. על הצדדים רובץ חוב נוסף בגין הוצאות. כך ובין היתר: השלמה על חשבון קרקע בסך 170,000 ₪, היטלי פיתוח, הגדלת מרתף, אגרות בניה בגין הגדלת מרתף, תוספות ושינויים, פיתוח חצר, דלת כניסה מעוצבת, פח אשפה, ציפוי אבן לחומה, ועוד. לטענתו, שילם סכום על חשבון החוב למועצה המקומית בגין הגדלת המרתף.
לטענת האיש, חברת .. נדרשה לעבודות נוספות לצורך קבלת היתר אכלוס הבית, לרבות ניסור חומה והנמכתה, סגירת מרפסות אנגליות, סגירת פתח כניסה להפרדת יחידת דיור עתידית, פירוק שערים שהותקנו והזמנת שערים חדשים התואמים לגובה חומה מאושר ועוד. לטענת האיש מדובר בסך של כ-100,000 ₪ נוספים.
עוד טוען האיש, כי הוא והאישה התחייבו לשאת בהפרשי עלות על שימוש בקבלן יקר יותר, בסך של 200,000 ₪.
לטענת האיש, בשל חובות אלו נאלץ ליטול הלוואה לשם תשלום בסך 400,000 ₪ לחברת .. ולמועצה המקומית. האיש צירף חשבונית לפיה שילם לחברת .. סך 400,000 ש”ח (נספח 28 לתצהיר האיש).
בסיכומיו טען האיש, כי על האישה לשאת במחצית ההוצאות אשר הוציא לאחר מועד הקרע בעבור בניית הבית בסך 621,706 ₪.
תמצית טענות האישה
מנגד, לטענת האישה הצדדים שילמו תמורת המגרש לחברת .. מיליון ₪ וכן מס רכישה. לטענתה, הצדדים שילמו סך 1,600,000 ₪ לחברת .. . לעניין התשלומים לקבלן טענה, כי עלות הבנייה של השלד כולל גמר עמדה על סך 1,250,000 ₪, וכי זוהי הצעת המחיר הסופית שהתקבלה מאת הקבלן. לטענתה, הצדדים שילמו את מלוא תמורת בניית הבית במזכרת בתיה לחברה היזמית ולקבלן המבצע – מר א.י., שהוא אחיו של האיש.
לטענתה, חברת .. התחייבה להתחיל לבנות לאחר מתן היתר בנייה. בפועל החלה לבנות טרם התקבל האישור ולפיכך הוצא צו הפסקת עבודה וחלו עיכובים שככל הנראה גרמו להוצאות כספיות, שיש להשית אותן על חברת .. . עוד נטען, כי כל התוספות המבוקשות (כגון: השלמת מרתף, פיתוח חצר, דלת כניסה, ציפוי אבן לחומה, תוספות ושינויים וכו’) אמורות להיות מכוסות וכלולות בסכום הכללי. לטענת האישה, לא ברור מדוע האיש בחר בדלת כניסה מעוצבת בעלות גבוהה במיוחד ללא קבלת הסכמת האישה, ולפיכך עליו לשאת בהוצאה זו לבדו.
עוד טוענת האישה, כי האיש עשה יד אחת עם שותפו העסקי י.מ. הבעלים של חברת .., ועם אחיו הקבלן א.י., כדי לנפח עלויות ולייצר הוצאות במסגרת מצג שווא. כך אף לעניין תיקון חומת הכניסה לבית, פירוק והרכבת השער, ועוד הוצאות שאינן נצרכות. כמו כן, לטענתה צורפו חשבוניות בדיעבד ולא בסמוך למועד התשלום הנטען.
דיון והכרעה
לאחר עיון בראיות שהונחו לפניי ושמיעת הצדדים, מצאתי לקבוע כי עקרונית על הצדדים לשאת בתשלום החובות הרובצים על הבית במזכרת בתיה באופן שווה. עם זאת, לא מצאתי כי עלה בידי האיש להוכיח במסגרת ההליך שלפניי כי על האישה לשאת מחצית מהסכום שפירט במסגרת סיכומיו.
ואסביר.
בכתב התביעה עתר האיש לתשלום חוב לחברת .. בסך סך 526,340 ₪ בלבד, וכן עתר לאיזון החובות עד למועד הקרע. בתצהירו הרחיב את היריעה ועתר לתשלום חובות נוספים, לרבות לאחר מועד הקרע, וזאת מבלי שהגיש כל בקשה לתיקון כתב התביעה. רק בשל כך יש לדחות את טענותיו לעניין החובות הנטענים שלאחר מועד הקרע.
מכל מקום, לא מצאתי כי עלה בידי האיש, שהנטל מוטל עליו להוכיח את תביעתו, להוכיח מהו הסכום שנותר לצדדים לשלם לצדדי ג’ (לרבות, לחברת .. ולקבלן), וכן לא עלה בידו להוכיח טענותיו לעניין הסכומים ששילם.
החובות שנותרו לתשלום לצדדי ג’:
בחקירת הצדדים עלה כי קיימת בניהם מחלוקת לעניין גובה התשלומים שנותרו להם לשלם לחברת .. ולקבלן – מר א.י. (אחיו של האיש, להלן: “הקבלן”), עבור בניית הבית במזכרת בתיה.
אין חולק כי בהצעת העבודה של הקבלן נרשם כי על הצדדים לשאת בתשלום בסך 1,250,000 ₪ פלוס מע”מ. הצדדים אישרו זאת בחקירתם (ראו: חקירת האיש בעמ’ 62 שורה 25, עמ’ 63 שורה 1 לפרוטוקול מיום 7.11.22, חקירת האישה בעמ’ 62 לפרוטוקול מיום 8.11.22. ראו גם חקירת הקבלן, בעמ’ 31 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
לטענת האיש, האישה ביקשה מחברת .. לעצור את העבודה מול האדריכל כדי לבצע שינויים בתכנון, לרבות הגדלת המרתף. לטענתו, נוכח השינויים שהצדדים ערכו בתכנון הנכס, נוצרו תוספות לתשלום, ועל הצדדים לשאת בתשלומים בגין תוספות אלו, וכי נותר להם חוב לחברת .. ולקבלן. בחקירתו טען כי מדובר בסך 500,000 ₪, שיש לשלם בגין שינויים שנערכו בנכס. (בעמ’ 67 שורות 11-17 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
מנגד, לטענת האישה הסכום הקבוע בהצעת העבודה מכסה את כל הוצאות הקבלן, הצדדים השלימו את כל התשלומים לחברת .. ולא נותר להם חוב לתשלום. לטענתה, מר א.מ. – הבעלים של .. הוא חברו ושותפו העסקי של האיש, והקבלן הוא אחיו. לטענתה, שניהם עשו יד אחת עם האיש כדי לנפח עלויות ולהטיל אותם על האישה שלא כדין.
בחקירתו של הקבלן עלו מספר תמיהות לעניין גובה החובות שנותרו לתשלום בגין הבית במזכרת בתיה.
כך ובין היתר, בחקירת הקבלן התברר כי מי שחתם מולו על החוזה לביצוע העבודות היא חברת .., וכי הוא לא חתם על חוזה מול האיש והאישה: “יש לי חוזה חתום מול חברת .., שהם שותפים. ואני בניתי לחברה של ..” (בעמ’ 30 לפרוטוקול מיום 30.10.22). כמו כן העיד, כי ההתנהלות שלו הייתה מול חברת … (בעמ’ 40 לפרוטוקול מיום 30.10.22). על אף שהחוזה וההתנהלות היו מול חברת .., התברר בחקירתו כי חלק מהכספים ששולמו בגין עבודתו הועברו אליו ישירות על ידי האיש, ולא באמצעות חברת .. (ראו: בעמ’ 43-44 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
משנשאל הקבלן בחקירתו מהו הסכום שנותר לתשלום על ידי הצדדים, ענה כי אינו יודע בדיוק ויש לבדוק בכרטסת. במקום אחר ענה כ-470,000 ₪. לא מצאתי כי הקבלן ידע לענות באופן ברור מה הסכום שהתקבל על ידי הצדדים, מה נותר לתשלום, ולא צורפו אסמכתאות בגין תשלומים ששולמו.
כמו כן התברר בחקירת הקבלן, כי הצדדים העבירו לו תשלומים, חלקם לחברת .. וחלקם ישירות לקבלן, אולם החשבונית הונפקה על ידי הקבלן לחברת … האיש לא צירף את החשבוניות עבור התשלומים ששולמו על ידי הצדדים (בעמ’ 32 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
גם בחקירתו של מר א.מ., הבעלים של חברת .., לא עלתה תמונה ברורה באשר לגובה החובות שנותרו לתשלום אל מול הסכומים שכבר שולמו לו על ידי הצדדים. כמו כן לא הובהר כמה נותר לשלם בגין התוספות הנטענות, מעבר לסכום הקבוע בהסכם שנחתם אל מול חברת … משנשאל מר א.מ. כמה נותר לתשלום עבור התוספות שבוצעו, לא נקב בסכום ברור, אלא השיב: “אני מאמין שבעוד מיליון שקל. ברור”. משנשאל מה עלות הבית בכללותו, השיב:”2 וחצי, 2 שבע מאות. עוד לא נגמר”. (בעמ’ 117-118 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
כמו כן, משנשאל מר א.מ. היכן בהסכם בינו לבין הצדדים נכתב כי עליהם להוסיף סך 200,000 ₪ בגין בחירת הקבלן, הודה כי הדבר לא כתוב בהסכם, אלא “זה ג’נטלמני”. (ראו: בעמ’ 121 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
עוד הודה מר א.מ. בחקירתו, כי הוא הפר את ההסכם מול הצדדים בעניין הסרת המשכנתא על הנכס, כאשר לטענתו: “בזה אני הפרתי אבל גם הם הפרו לי, לא קיבלתי כסף”. (בעמ’ 124 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
בנוסף, התברר כי מר א.מ. כלל לא שילם לקבלן את מלוא הסכום, וכי הוא חייב לו סך של “איזה 500 אלף…430, 470”. מר א.מ. לא נקב בסכום ברור וסופי (בעמ’ 155 לפרוטוקול מיום 30.10.22).
מהראיות עולה כי הצדדים ערכו שינויים בתכנון הבית במזכרת בתיה ובהוצאות הבנייה, חלקם בידיעתה ובהתאם לרצונה של האישה ועוד בטרם מועד הקרע (כגון: הגדלת המרתף, ראו חקירת האישה בעמ’ 47 שורות 13-20 לפרוטוקול מיום 8.11.22)). כמו כן האישה אישרה כי חפצה בכך שאחיו של האיש ישמש כקבלן וכי היא סומכת עליו ברמה המקצועית (ראו: סעיף 38 לתצהיר האישה). האישה אף הודתה כי עליה לשאת במחצית מהתשלומים שנותרו לשלם בגין עלויות הפיתוח והשלמת הבניה (ראו: חקירת האישה בעמ’ 83 שורות 18-25, בעמ’ 84 שורה 1 לפרוטוקול מיום 8.11.22). בנוסף, הודתה כי נותר סכום לתשלום לקבלן, אך לטענתה מדובר בסך של כ-100,000 ₪ (ראו: בעמ’ 71 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
דהיינו, על פניו ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי לצדדים אכן נותר חוב לתשלום לחברת .. ולקבלן בגין שינויים שנעשו בידיעת הצדדים והסכמתם בתכנון הבית במזכרת בתיה. לפיכך, כאמור, מצאתי לקבוע כי עקרונית וככל שלצדדים נותרו חובות הנובעים מהשלמת בניית הבית במזכרת בתיה, עליהם לשאת בתשלומם באופן שווה.
לצד זה, לא מצאתי לחייב את האישה בסכומים של מאות אלפי ₪ במסגרת ההליך שלפניי, כאשר האיש לא הבהיר מהם הסכומים המדויקים שנותרו לתשלום, מכוח מה הם נדרשים, לא ניתנה לאישה האפשרות לטעון טענותיה כנגד בעלי המקצוע באופן ישיר, ויתרה מכך, בעלי המקצוע כלל לא הגישו תביעה מתאימה להחזר כספם, ולא ברור מה הסכום ששולם להם עד כה וכמה נותר לתשלום.
כמו כן, הואיל ומר א.מ. הוא חברו ושותפו העסקי של האיש, ואף מצוי עמו בקשר יומיומי (ראו: עדות א.מ. בעמ’ 83 לפרוטוקול מיום 30.11.22), והקבלן הוא אחיו של האיש, לא מצאתי בחשבוניות החלקיות שצורפו על ידי האיש – וזאת מבלי להבהיר די הצורך מהו הסכום שכבר שולם, מהו הסכום שנותר לתשלום, עבור מה בדיוק שולם הסכום – כדי להוות אסמכתאות מתאימות לתביעת האיש להחזר תשלומים, שלטענתו שילם/על הצדדים לשלם.
שעה שההליך שלפניי הוא בין בני הזוג, ונוכח המחלוקת בין האיש והאישה ביחס לגובה הסכומים אותם הם חבים לצדדי ג’ שונים, ומשאין חולק כי צדדי ג’ אלו לא הגישו כל תביעה כנגד האיש והאישה לתשלום החובות, לא מצאתי צורך לקבוע את הסכום המדויק שנותר לתשלום לצדדי ג’ אלו ולהורות לאישה לשאת במחציתו, במסגרת ההליך שלפניי (ראו לעניין זה: עמ”ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד. ס נ’ ל. צ. ס (22.09.2020)).
ככל שתוגש תביעה כנגד האיש והאישה על ידי צדדי ג’ במסגרת דיונית מתאימה, תהיה לצדדים אפשרות להוכיח טענותיהם מול הגורמים הרלוונטיים אודות החובות הנטענים. כמו כן, ככל שהאיש והאישה יחויבו בתשלום הוצאות הבית במזכרת בתיה, יישאו בתשלום באופן שווה. מוצע לצדדים להגיע להסכמות מול צדדי ג’ הרלוונטיים ולייתר הליכים משפטיים בסוגיה זו.
ההוצאות שהאיש טוען כי שילם, ועותר לקבלת החזר:
גם סכומים אלו לא הוכחו כנדרש במסגרת ההליך שלפניי.
ראשית, האיש הודה בחקירתו כי חלק מההוצאות שולמו על ידו לאחר מועד הקרע, בסכום שונה מהצעת העבודה של הקבלן, ומבלי לקבל על כך את אישורה של האישה ואף ללא יידועה.
כך ובין היתר, האיש החליף את דלת הכניסה לדלת רחבה ויקרה יותר מהמפורט בעלויות הרשומות בהצעת הקבלן. לטענתו, הדבר נדרש כדי לקבל אישור מתאים מהרשויות לצורך הכניסה לבית. אולם האיש הודה בחקירתו כי לא שאל ולא קיבל את אישורן של האישה או הבת:
ת. “1,250,000 לפני כל השינויים שעשינו, זו ההצעה.
ש. אתה אומר שזה בסדר. בוא תגיד לי איזה שינויים אתה עשית, אם אתה עשית, ואיפה הקבלות עליהם והאם האישה או הבת אישרו לך לבצע את אותם שינויים? כמו החלפת דלת, לפי טענתך, בסכום של 30,000 שקל. האם האישה או הבת אישרו לך אחרי הקרקע לבחור דלת יקרה יותר?
ת. לא שאלתי, לא את האישה ולא את הבת”. (בעמ’ 68 שורות 14-25, בעמ’ 69 שורות 1-6 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
שנית, בחקירתו של האיש התברר כי חלק מהחובות הנטענים על ידו, שולמו בפועל מהחשבון המשותף של האיש והאישה.
כך ובין היתר, בחודש פברואר 2021 האיש חייב את החשבון המשותף שלו ושל האישה בסך 8,600 ₪ בגין דלת הכניסה (ראו: בעמ’ 70-71 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
כמו כן, האיש שילם את חשבון החשמל הנטען, מתוך החשבון המשותף של הצדדים (ראו: בעמ’ 76 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
שלישית, האיש לא צירף חשבוניות ו/או אסמכתאות מתאימות בגין ההוצאות בהן נשא לטענתו, והעיד כי חלק מהחשבוניות מצויות בידי חברת .. ואינן מצויות בידיו.
“מה ששולם יש קבלות מה שלא שולם, הגדלת מרתף זה אצל חברת .. זה בכלל לא אצלי, אני לא מקבל חשבוניות על בנייה, מחברת .. אני אקבל”. (בעמ’ 72 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
במקום אחר העיד האיש:
ש. “אני שואלת האם אתה בטוח שהסכום שאתה דורש היום במסגרת התביעה שלך 11 וחצי אלף שקלים סעיף 44/9, זה הסכום שאתה שילמת בפועל למי ציונה עבור הבית של הבת?
ת: זה אני מניח שאם זה כתוב אז כן.
ש: אתה מניח. יש לך איזושהי קבלה?
ת: לא, אפשר להמציא כל קבלה”. (בעמ’ 76 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
רביעית, בחקירתו של האיש התברר כי חלק מהחובות הנטענים על ידו, הוא טרם שילם:
ש: “אז על מה מדובר? אז על מה מדובר שאתה רוצה תוספת?
ת: על התוספות, אנחנו נביא לכם אם צריך, אנחנו נביא את הזה-
ש: תראה, אתה הגשת תביעה, אתה הגשת תביעה ואתה מבקש לחייב כספים אתה אומר שזה מגיע לחצי מגרש, אני לא ראיתי שום קבלה, לא ראיתי שום, מלבד הצהרה תוספות, היו תוספות, זה בסדר שאתה טוען שהיו תוספות שאתה גם אומר שלא ביקשת את האישור, לא של האישה, לא של הבת לאותם תוספות, אבל אין תוספות, זה מה שאתה אומר שאין לך הוכחה לתשלומים שביצעת, זה מה שאתה אומר?
ת: אני לא ביצעתי אני עוד חייב את הכסף הזה, מה זה ביצעת”. (בעמ’ 75 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
ובמקום אחר העיד האיש:
ת. “אנחנו שילמנו 200 אלף ₪ יותר לא’ בידיעתה. היא לא יודעת שום דבר, כלום היא לא יודעת, אז אנחנו שילמנו הכול,
ש: שילמתם את הכול?
ת: ההצעה של א’ הייתה יותר יקרה ב-200 אלף שקל. לא שילמתי עדיין את הדבר הזה, התחייבתי לשלם את זה,
ש: למי התחייבת?
ת: ל – א'”. (בעמ’ 81 לפרוטוקול מיום 7.11.22).
מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שהאישה הודתה בחקירתה כי על הצדדים לשאת באופן שווה בהחזר סך של 200,000 ₪ הלוואה שנטלו לצורך הבנייה (ראו: חקירת האישה בעמ’ 54, וכן בעמ’ 70 לפרוטוקול מיום 8.11.22).
הואיל והתביעה הוגשה בגין תשלומים ששולמו על ידי האיש עד למועד הקרע, והואיל ובחקירת האיש התברר כי חלק מהחובות שטען להם כלל לא שולמו, חלקם שולמו מהחשבון המשותף, ולגבי חלקם האיש לא צירף אסמכתאות מתאימות בתמיכה לתשלום, לא מצאתי כי עלה בידו להוכיח את טענותיו, ולפיכך לא מצאתי לחייב האישה בתשלום מחצית מהסכומים שנתבעו במסגרת ההליך שלפניי. ככל שהאיש עומד על טענותיו להחזר מחצית מהתשלומים ששילם בפועל לאחר מועד הקרע, טענותיו שמורות לו ויידונו במסגרת דיונית מתאימה, ככל שהאיש יעתור בהליך מתאים ויוכיח טענותיו.
לסיכום
אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
מצאתי להצהיר כי האיש והאישה הם הבעלים בחלקים שווים של מלוא הזכויות הקנייניות בבית במזכרת בתיה, המצוי … מזכרת בתיה והידוע כגוש .. חלקה .., וזכאים להירשם כך בלשכת רישום המקרקעין, וזאת בתנאי וכפוף לתיקון הדיווח אצל רשויות המס, וכן לאחר תשלום מלוא המיסים החלים על הבית במזכרת בתיה כתוצאה מרישום זה, ולאחר שרשויות המס יערכו את הבדיקות הנדרשות, בהתאם לשיקול דעתם המקצועי ובכפוף לכל דין.
על האיש והאישה לשאת בתשלום החובות הרובצים על הבית במזכרת בתיה באופן שווה. לצד זה, לא מצאתי כי האיש הוכיח במסגרת ההליך שלפניי מהו הסכום שנותר לתשלום או לחילופין ששולם על ידו בלבד בגין הבית במזכרת בתיה. טענות הצדדים לעניין זה שמורות להם ויתבררו במסגרת הליך מתאים, ככל שיוגש.
אני מורה על פירוק השיתוף בבית במזכרת בתיה בדרך של מכירה, וזאת כפוף להסדרת רישום הזכויות בנכס על שם שני הצדדים בחלקים שווים, תיקון הדיווח לרשויות המס ותשלום המיסים החלים על הנכס, כמפורט בסעיף א’ שלעיל.
הנכס יימכר כפנויי, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון. התשלום שיתקבל ממכירת הנכס, לאחר ניכוי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא הכרוכות במכירתו, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להוראות כל דין.
ניתנת לצדדים שהות של 60 יום להסדיר הרישום ולנסות ולמכור את הנכס בהסכמה. ככל שלא יעלה בידם, ימונה כונס נכסים לצורך הסדרת הרישום, תשלום המיסים, ביצוע המכירה וחלוקת התמורה כקבוע בפסק דין זה. הליך כינוס הנכסים, ככל שיכנס לתוקף, יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל, תחת הוראות כב’ רשם ההוצאה לפועל, אשר יהא מוסמך בכל הקשור להליך, מתן הוראות, קביעת שכר טרחה, מינוי והחלפת כונס הנכסים במידת הצורך וכיו”ב.
להשלמת התמונה יובהר, כי שאר נכסיהם של האיש והאישה יידונו במסגרת פסק הדין שיינתן במקביל בתביעה הרכושית שהגישה האישה (תלה”מ 30041-04-20).
נוכח התוצאה אליה הגעתי ובשים לב להתנהלות הצדדים, הנתבעות יישאו בתשלום הוצאות האיש בסך 20,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.
תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ותיקוני ניסוח.
ניתן היום, י”א אייר תשפ”ד, 19 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
