לפני כב’ השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא
התובעת:
האם
הנתבע:
האב
פסק דין
עניינו של פסק דין זה בפסיקת מזונותיהן של שתי קטינות המתגוררות בבית האם, בעוד שני אחיהן הקטינים מתגוררים בבית האב.
רקע והליכים קודמים:
הצדדים נישאו ביום 15/7/2008 והביאו לעולם ארבעה ילדים שעודם קטינים:
בן יליד 2/8/09 (כיום בן כ- 14 שנים), בת ילידת 6/10/10 (בת כ- 13 שנים),
בן יליד 7/1/14 (בן כ- 9.5. שנים) ובת ילידת 31/5/18 (בת כ- 5.5. שנים).
הצדדים ניהלו אורח חיים חרדי, אך חייהם המשותפים נקלעו למשבר ובראשית שנת 2020 נפתחו ההליכים המשפטיים ביניהם, כפי שיפורט להלן:
בפברואר 2020 פתחה האם יישוב סכסוך (י”ס 55289-02-20), אשר נסתיים בלא הסכמות.
במרץ 2020 עתרה לקבלת צו הגנה כנגדו (ה”ט 28873-03-20) אשר לאחריו החליט האב שלא לשוב עוד למגורים עם המבקשת, תוך קביעת זמני שהות עם הילדים בשעות אחה”צ;
במרץ 2020 הגישה האם תביעה לקבלת משמורת (תלה”מ 40373-03-20);
ובסמוך לכך תביעה למזונות הקטינים (תלה”מ 40343-03-20);
ביום 10/4/20 חוייב האב במזונות ארבעתם בסך 4,500 ₪ לחודש. ביום 14/9/20 לאחר מעבר הבן הגדול יותר לאביו, עתר האב להפחית המזונות, אך בהחלטה מיום 14/12/20 נקבע כי נוכח הפער בין מצבם הכלכלי של ההורים, אין לשנות החיוב במזונות זמניים.
ביום 15/9/20 התגרשו הצדדים, כמחצית השנה לאחר פתיחת ההליכים.
בספטמבר 2020 הגיש האב תביעת משמורת (תלה”מ 25345-09-20);
ובנובמבר 2020 הגישה האם תביעה לחלוקת הרכוש המשותף (תלה”מ 32184-11-20).
במסגרת דיוני קדם המשפט נדונו כלל ההליכים בין הצדדים, הוגשו תסקירים בעניין הילדים, תצהירי רכוש בענייני הממון והרצאות פרטים בעניין המזונות.
באשר לחלוקת זמני השהות של הילדים עם ההורים, ביום 24/2/22 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת ההורים לפיה הבנים יתגוררו עם האב בעוד הבנות עם האם, תוך קביעת חלוקת זמני שהות הדדיים באופן בו בכל יום שלישי יימצאו ארבעת הילדים עם האב בשעות אחר הצהריים, בכל יום חמישי יימצאו ארבעת הילדים עם האם בשעות אחה”צ ובשבתות יימצאו הילדים פעם עם האם ופעם עם האב, לסירוגין.
ביום 16/1/22 הגיש האב כתב הגנה (לאחר קבלת ארכה) בו טען כי הבנים נמצאים אצלו חלק ניכר מהזמן, לאן הכנסה נוספת ולכן יש לקבוע חיוב מינימלי במזונות.
באשר לחלוקת הרכוש, בפסק הדין האמור מיום 24/2/22 ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה כל צד יישאר הבעלים של הזכויות שצבר במקום עבודתו בתקופת החיים המשותפים.
באפריל 2022 הגישה האם תביעה להעתקת מקום מגורים לרחובות (תלה”מ 10025-04-22). בהמשך נקבע כי התביעה תתקבל בכפוף לכך שהיא תהא על אחראית על הסעת הבנות לאשדוד לשם קיום זמני שהות. בהמשך הודיעה כי זונחת כוונתה זו.
ביום 22/5/22 , לאחר שגם הבן אליה עבר להתגורר אצל אביו, הופחתו המזונות הזמניים והועמדו על 3,000 ₪ לחודש עבור הבנות בתוספת מחציות, ממועד מעברו של הקטין אליה.
בדיונים שהתקיימו לפני נעשה ניסיון להביא הצדדים לידי הסכמו ובהעדרה נקבע מועדים להגשת תיקי מוצגים ולשמיעת ראיות.
ביום 6/10/22 הגישה התובעת תיק מוצגים והרצאת פרטים מטעמה;
ביום 24/10/22 הגיש הנתבע תיק מוצגים והרצאת פרטים מטעמו.
ביום 3/11/22 התקיימה ישיבת הוכחות, בה נמסרו עדויות שני הצדדים, כאשר בתום הדיון הודיעו הצדדים כי מסכימים שהבן אליה יימצא אצל אימו גם בכל יום ראשון אחה”צ.
בעניין המזונות נעשה נסיון לגבש הסכמה, אך הדבר לא נסתייע. לפיכך הוריתי עלהגשת סיכומים. ביום 28/11/22 הוגשו סיכומי האם וביום 15/1/23 הוגשו סיכומי האב. פסק הדין ניתן כעת בשל מצב בריאותי בלתי צפוי במשפחת הח”מ, לגביו נמסרה הודעה נפרדת.
עיקרי טענות האם:
לטענתה, הכנסתו החודשית של האב עומדת על כ- 10,466 ₪ , עליה יש להוסיף החזרי מס בגובה כ- 2,116 ₪ מידי חודש בגין שווי רכב וטלפון נייד.
באשר למצבה הכלכלי טענה כי נותר כפי שהיה, כאשר היא מסתייעת רבות באביה. על יסוד נתונים אלה טוענת כי פער ההכנסות הוא 50%. באשר ליתרת הזכות בחשבון הבנק שלה, טוענת כי מדובר בכספים שאביה העביר לה תמורת המכונית, כאשר כספים אלה מיועדים לחסכון עבור אירוע בת המצווה של הבת הבת נ’.
באשר לבת הבת נ’ טוענת כי החיוב אבסולוטי הואיל והיתה בת כשנתיים במועד הגשת התובענה. בעוד שלגבי הבת א’ החיוב הוא מדין צדקה ובמסגרתו יש להביא בחשבון את צרכיה ואת היחס בין הכנסותיהם של ההורים.
באשר לבנים טוענת כי על אף שמתגוררים בבית האב, גם היא נדרשת להוציא עבורם כספים בלתי מבוטלים כגון ביגוד, הנעלה , תספורת , תרופות ומשקפיים.
על יסוד כל אלה, טוענת כי יש לעמיד המזונות על סכום שלא יפחת מ- 4,000 ₪ לחודש, על אף שצרכיהן עולים על כך.
עיקרי טענות האב:
עמדתו העקרונית היא כי ההוצאות הנדרשות על ידי האם מופרזות, מציין כי הצדדים ניהלו אורח חיים חרדי ובמסגרת התורנית אליה משתייכים סכום ההוצאות הנדרש נמוך משמעותית מהסכום השכיח במשפחות שאינן נמנות על מגזר זה.
באשר למצבו הכלכלי, טען כי משתכר 8,500 ₪ לחודש. מכחיש טענות התובעת כי הכנסתו גבוהה יותר וטוען כי הכנסתו כוללת הטבות שנתיות ובונוסים. כתימוכין לכך מציין זכאותו לסיוע ממשרד השיכון, כאשר אחד הקריטריונים לכך הוא הכנסה שאינה עולה על סך של 10,311 ₪ לחודש.
באשר למצבה הכלכלי של האם, טען כי משכורתה עלתה והיא אינה מממשת פוטנציאל השתכרותה, העשוי להיות רחב יותר אם תרחיב שעות עבודתה. עוד טען כי בחשבון העו”ש שלה יתרת זכות משמעותית המלמדת על מצבה הכלכלי המשופר. זאת, בשל עיסוקיה הנוספים ולא בשל מכירת המכונית לאביה, הואיל והכספים שנתקבלו ממקור זה הועברו לכיסוי החוב המשותף בבנק איגוד.
עוד טען כי האם נוהגת בכלי רכב מסוג ג’יפ אאוטלנדר אשר בפועל נמצא בבעלותה ואשר עלות אחזקתו גבוהה, נתון שאינו עולה בקנה אחד עם טענותיה לקושי כלכלי.
בנוסף טען כי יש להפחית החיוב במזונות הזמניים שנקבעו ולהורות על קיזוז המזונות ששולמו עבור הבן ב’ מיום מעברו אליו בספטמבר 2021, כאשר הפחתה נוספת יש לבצע ממועד מעבר הבן אליה אליו במאי 2022.
טען כי אינו צריך לשאת בחלקן היחסי של הבנות עבור המדור ששכרה. מדובר בדירת גן חדשה אשר עלותה כ- 5,000 ₪ לחודש, בעוד הוא מתגורר בדירת קטנה אשר עלותה כ- 3,000 ₪ לחודש ותואמת את אורח החיים שלהם כמשפחה חרדית. סבור שיש לערוך הבחנה בין “מדור הכרחי” לבין מדור שהוא בגדר מותרות או בגדר חיוב מדיני צדקה ומכיוון שהמדור שבחרה הוא בגדר מותרות, מן הראוי שכל צד יישא בהוצאות המדור .
בסיכומיו מבקש להעמיד המזונות על 1,500 ₪ לכל היותר . מוסיף וטוען כי טובת הקטינים מחייבת שכל קטין יזכה לתנאים כלכלים ומשפחתיים דומים ושווים בכל אחד מן הבתים לצורך כך יש להבטיח כי יישארו בידיו די כספים לסיפוק צרכי הבנים הנמצאים באחריותו.
המסגרת המשפטית
כידוע, כאשר מדובר במזונות ילדים אשר על הורים חל הדין העברי, יושת החיוב במזונות על פי העקרונות שנקבעו בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (נבו, 19/7/17) לפיהם מגיל 6 ואילך יושת החיוב על פי דין צדקה, היינו על פי היחס שבין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, נוסף על חלוקת זמני השהות ביניהם.
בעמ”ש 14612-10-16 פ. ב. נ’ א. ב. (נבו, 20/12/2017) פסק כב’ השופט שוחט כי בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת נטל חלוקת הנשיאה של הורים במזונות ילדיהם הקטינים, עליו לאזן באופן ראוי בין מספר משתנים: צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו ערב הפירוד; יכולתם הכלכליות של הורי הקטינים מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה; קביעת יחסיות ביכולתם הכלכלית של ההורים, זה מול זה; וחלוקת זמני השהות בפועל.
בעמ”ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 פלוני נ’ פלונית (נבו 07.02.2019) נקבע כי יש להימנע מנוסחאות אריתמטיות נוקשות העלולות ליצור קושי ביישום העקרונות הללו.
מאליו מובן כי כאשר חלק מהילדים נמצאים בבית אחד וחלקם נמצאים בבית אחר, יש לבחון צרכי הילדים בביתו של כל אחד מההורים, באופן בו יווצר איזון בין הילדים.
ר’ פסיקה קודמת באותו עניין בתמ”ש 53490-09-12 האב נ’ האם (נבו 10.11.2014)
דיון והכרעה
בעניין שלפנינו, לעת הזו, הבנות מתגוררות בבית האם ואמורות לקיים זמני שהות עם האב, בעוד הבנים מתגוררים בית האב ומקיימים זמני שהות עם האם. לפיכך, לאחר בחינת יכולותיהם הכלכליות של ההורים, לצד בחינת צרכי הילדים, יש לערוך איזון כולל.
באשר לצרכי הילדים, יש להביא בחשבון כי רמת החיים בה הורגלו היתה צנועה יחסית, כמקובל בקהילה החרדית, בה נהנים הצדדים מהטבות כלכליות נרחבות, לרבות שכר דירה מופחת, הוצאות חינוך נמוכות, סיוע כלכלי בחגים וכיוצא באלה.
הבת הגדולה יותר שוהה במועדונית לאחר סיום הלימודים, אשר עלותה 129 ₪ לחודש. הבת הצעירה שגילה 5.5. שנים שוהה בצהרון אשר עלותו 150 ₪ לחודש ובגן עבורו נדרשת לשלם לקופת הגן 50 ₪ לחודש. היינו סה”כ 200 ₪ לחודש. לגבי הבנים לא נמסרו נתונים אך יש להניח כי עליות החינוך דומות ועומדות על כ- 200 ₪ לחודש לכל אחד מהילדים.
במצב דברים זה, ניתן להעמיד את הסכום החדשי הנדרש לכל אחד מהילדים על 1,500 ₪ לחודש, כאשר סכום זה כולל בתוכו גם את הוצאות החינוך והבריאות.
ר’ בעניין זה פסיקת כב’ השופטת פ.ג. כהן בתלה”מ (ק”ג) 1002-10-17 פלונית נ’ פלוני (נבו, 18/4/22) לגבי לארבעה ילדים.
באשר לרכיב המדור, במצב דברים בו אצל כל הורה שני ילדים, כדי להימנע מחישוב כפול, יהיה נכון יותר להביא בחשבון את כלל הוצאות המדור ביחס לכל הורה.
באשר למצבו הכלכלי של האב, האב עובד כשכיר בחברת ל.ב. מזה כארבע שנים. הכנסתו החדשית עומדת על 10,553 ₪ לחודש נטו, על פי ממוצע תלושי השכר שהציג לחדשים אוקטובר 2021 עד יולי 2022. החזרי המס שקיבל עומדים על כ- 5,000 ₪ לשנה. מכאן כי הכנסתו הממוצעת כולל ההחזרים עומדת על 11,000 ₪ לחודש.
דפי התנועות בחשבון הבנק שלו מלמדים על יתרה אפסית, היינו מאוזנת.
הוצאותיו עבור מדור עומדות על 3,000 ₪ לחודש, בהפחתת סיוע בשכר דירה בגובה 1,150 ₪ לחודש ובתוספת הוצאות אחזקת מדור בגובה 1,150 ₪ לחודש, כך שהסכום הכולל עומד על 3,000 ₪ לחודש. הוצאותיו האישיות יועמדו על 2,000 ₪ לחודש, כמקובל.
נמצא כי הכנסתו הפהבת נ’ עומדת על 6,000 ₪ לחודש.
מתוך סכום זה עליו לכלכל את שני הבנים הנמצאים בביתו, באמצעות 3,000 ₪ לחודש.
נמצא כי הסכום הפנוי שנותר בידיו בפועל עומד על 3,000 ₪ לחודש.
באשר למצבה הכלכלי של האם, האם עובדת כשכירה במשרד עורכי דין מזה מספר שנים. הכנסתה החדשית עומדת על 6,164 ₪ נטו, על פי ממוצע תלושי שכר לחדשים ספטמבר 2021 עד אוגוסט 2022. דפי התנועות בחשבון הבנק שלה, אשר לא צורפו להרצאת הפרטים מסיבה שאינה ברורה, מלמדים על יתרת זכות בגובה 50,000 ₪ נכון למועד הדיון. האם אמנם טענה כי הדבר נובע מכספים שהעביר לה אביה עבור המכונית שמכרה לו, אך הדבר אינו מתיישב עם עדות האב לפיה כספים אלה שימשו לכיסוי החוב בבנק איגוד. אפשר כי לאם הכנסה נוספת שאותה ניתן היה לגלולת אילו המציאה את דפי הבנק כנדרש. מאליו מובן כי אי המצאת ראיה מחילה את החזקה לפיה אילו היתה מוגשת אותה ראיה היה בכך כדי להחליש טענותיו של בעל הדין הנענע מהבאתה. ר’ לעניין זה ע”א 27/91 קבלו נ’ שמעון, פ”ד מט (1) 450). על יסוד דברים אלה ניתן לאמוד הכנסתה בפועל על 7,000 ₪ לחודש.
הוצאותיה עבור מדור עומדות על 5,000 ₪ לחודש, ברובע חילוני אשר עלותו גבוהה יותר. האם הודיעה כי לקראת פתיחת שנת הלימודים יש בכוונתה לעבור לדירה ברובע ט’ בסמוך למסגרות החינוך, אשר עלותה נמוכה יותר. האם מקבלת סיוע בשכר דירה בגובה 1,150 ₪ לחודש. יש להניח כי מגורים באזור צנוע יותר יעמדו על 4,000 ₪ לחודש, כאשר הוצאות אחזקת המדור יעמדו על 1,150 ₪ לחודש. בהתחשב בהפחתה בגין הסיוע בשכר דירה יעמוד הסכום הכולל עבור הוצאות המדור ואחזקתו על 4,000 ₪ לחודש.
הוצאות המחיה של האם עבור עצמה יועמדו 2,000 ₪ לחודש, כמקובל.
נמצא כי הכנסתה הפהבת נ’ של האם עומדת על 1,000 ₪ לחודש.
מתוך סכום זה עליה לכלכל את הקטינות אשר במשמורתה, בעלות של 3,000 ₪ לחודש.
באשר ליחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים, על מנת לאפשר לכל אחד מההורים לספק את צרכי הילדים הנמצאים עימו באופן מאוזן, כאשר הכנסתו הפהבת נ’ של האב עומדת על 5,000 ₪ לחודש בעוד הכנסתה הפהבת נ’ של האם עומדת על 1,000 ₪ לחודש, כאשר צרכי הקטינים עומדים על 6,000 ₪ לחודש, התוצאה המבקשת היא כי האב יעביר לאם 2,000 ₪ לחודש. באופן זה יוכל כל הורה להקדיש לשני הילדים אשר במשמורתו סכום של 3,000 ₪ לחודש.
עם זאת, בכל הנוגע להוצאות חריגות הנדרשות עבור בילדים, יש לחלק את הנטל באופן ההולם את היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים. הכנסתו הפהבת נ’ של האב עומדת על 5,000 ₪ לחודש, בעוד הכנסת האם על 1,000 ₪ לחודש. לפיכך יש לחייב האב לשאת ב 80% מהוצאות החינוך והבריאות החריגות.
באשר למועד התחולה, בשים לב לכך שהילד הבן ב’ו עבר למשמורת האב כ- 7 חדשים טרם מעברו של הבן אליה, ובשים לב לכך שנותרו עוד 7 חדשים עד מועד הגיעה של הבת הבת א’ לגיל שש, מצאתי כי יש להחיל האמור ממועד מעבר שני הקטינים למשמורת האב, לצד החלת עקרון החיוב מדין צדקה גם על הבת הבת נ’.
לאור דברים אלה, נפסק בזאת כדלקמן:
האב ישלם למזונות שתי בנותיו הקטינות אשר במשמורת האם סכום של 2,000 ₪ לחודש. התשלום יבוצע בגין התקופה המתחילה ביום 1.2.22. עד למועד האמור יחול החיוב במזונות זמניים.
התשלומים יבוצעו ביום ה- 1 לכל חודש קלנדרי באמצעות הוראת קבע מחשבון האב לחשבון האם, אשר תעודכן אחת לשלושה חדשים, ללא חיוב רטרואקטיבי.
תשלומים שלא יבוצעו במועד, יחויבו בתשלומי ריבית, נוסף על ההצמדה.
קצבאות הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי עבור הבנות יועברו לאם, בעוד הקצבאות המיועדות לבנים יועברו לאב.
הוצאות חינוך ובריאות חריגות, כפי שיומלצו על ידי גורמי החינוך והבריאות, ימומנו באופן בו האם תישא ב- 20% בעוד האב יישא ב- 80%. מי מההורים הסבור כי הוצאה כאמור נדרשת עבור מי מהילדים, יפנה להורה השני על מנת לקבל עמדתו מראש בצירוף האסמכתאות הנדרשות. הורה המקבל את הפניה ישיב עליה תוך 24 שעות, כאשר העדר תגובה תיחשב הסכמה. התכתובת תיעשה באמצעות יישומון וואטס’אפ, בלשון נקיה. התשלום ייעשה תוך 30 יום ממועד התשלום, יחד עם החיוב הבא במזונות.
הואיל והטענות נתקבלו בחלקן ונדחו בחלקן, אין צו להוצאות.
בכך מסתיים בירור ההליך ולכן ייסגר התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים, בהתאם לכללים בעניין זה.
ניתן היום, י”א תשרי תשפ”ד, 26 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה
