בפני
כב’ השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
האם, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד יוסף
נגד
הנתבע:
האב, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד שמחיוב
פסק דין
עניינה של התביעה שבפני הוא פסיקת מזונות 2 קטינים והיא הוגשה על ידי התובעת (להלן גם: “האם”) כנגד הנתבע (להלן גם: “האב”).
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים נישאו בשנת 2008 —-.
לצדדים שני בנים משותפים, שניהם קטינים:
*** יליד 2011 —- כבן 10 וחצי.
*** יליד 2015 —- כבן 6 וחצי (להלן: “הקטינים” ו/או “הבנים”).
בין הצדדים מתנהלים הליכי משמורת והליכי רכוש בבית הדין הרבני.
הבן — אובחן בגיל שנה כבעל קשיים תקשורתיים משמעותיים, אובחן על הספקטרום האוטיסטי ואובחן כסובל ממחלת אפילפסיה (כמתואר בסעיף 17 לכתב התביעה).
ביום 6.5.2020 הגישה האם בקשה ליישוב סכסוך (י”ס 11958-05-20). התיק נסגר ביום 26.7.2020.
ביום 16.7.2020 הגישה את התביעה דנן, במסגרתה עתרה לפסיקת מזונות ומדור קטינים בסך 5,800 ₪ לחודש, כמו כן עתרה לפסיקת מזונות אישה בסך 3,900 ₪. האם העמידה את התביעה למזונות הקטינים ולמזונות אישה בסך כולל של 6,000 ₪ לחודש.
ביום 19.7.2020 האם הגישה בקשה לפסיקת מזונות זמניים.
ביום 26.8.2020 ניתנה החלטה על ידי כב’ השופטת רוסמן גליס (בפניה נדון התיק בתחילה עד שהועבר לשמיעה בפניי), אשר דחתה את בקשת האם למזונות זמניים הואיל והצדדים התגוררו באותה עת תחת אותה קורת גג והתנהלו מחשבון משותף:
ביום 19.8.2020 הגישה האם בקשה (בקשה 3) בהולה לעיון מחדש בהחלטה לפסיקת מזונות זמניים. האם טענה כי האב אינו מאפשר לה לעשות שימוש בחשבון המשותף, ואף טענה כי פתחה חשבון בנפרד.
ביום 14.9.2020 ניתנה החלטה הבקשה על ידי כב’ השופטת רוסמן גליס:
ביום 16.9.2020 הגיש האב בקשה לעיון מחדש (בקשה 4) להחלטה מיום 16.9.2020.
ביום 15.10.2020 ניתנה החלטת כב’ השופטת רוסמן גליס אשר הותירה את ההחלטה מיום 14.9.2020 על כנה, וניתנה החלטה להיעדר חיוב האב במזונות זמניים אולם תוך תשלום ההוצאות השוטפות של הבית ורכישת מזום:
ביום 4.1.2021 הגישה התובעת בקשה נוספת למזונות זמניים (בקשה 13). הואיל והאב מפקיד 3,500 ₪ לחשבון המשותף, לא נעתרתי לבקשת האם למזונות זמניים והותרתי את ההחלטה מיום 15.10.2020 על כנה. ביום 16.2.2021 ניתנה ההחלטה המפורטת הבאה בבקשתה של התובעת:
ביום 19.4.2021 התקיים קד”מ במעמד הצדדים אשר בחלקו ראשון של הדיון לא הייתה התייצבות מטעם האב (נסיבות שפורטו בפרוט’ הדיון), התיק נקבע להוכחות וניתנה החלטה כדלהלן:
“2. בהעדר התייצבות ולאחר שמיעת התובעת וב”כ, אני מורה כי קצבת הנכות של הבן *** וקצבאות הילדים של *** ו***, יועברו לידי התובעת בלבד. התובעת תוכל לפנות למל”ל בבקשה מתאימה”.
ביום 1.8.2021 הגישה האם בקשה נוספת לפסיקת מזונות זמניים (בקשה 17) ובקשה לחיוב האב בדמי שימוש. האם טענה כי הצדדים מקיימים חלוקת זמני שהות שווה עם הקטינים, ולטענתה האב המשיך להתגורר בדירת הצדדים ובגין כך עתרה לדמי שימוש ראויים.
ביום 29.9.2021 ניתנה החלטה בה דחיתי את בקשת האם לפסיקת דמי שימוש במסגרת תביעת מזונות והושארה על כנה ההחלטה הקודמת לאור קבלת קצבאות הילדים וקצבת הנכות של הבן *** לידי התובעת:
ביום 1.12.2021 נשמעו ההוכחות בתיק. לאחריהם ניתן צו לסיכומים בכתב.
ביום 8.2.2021 נדחתה בקשתו של האב לצירוף ראיה (בקשה 27) (לאחר הליך ההוכחות ולאחר הגשת הסיכומים בתיק):
ביום 10.2.22 נדחתה בקשתה של האם להגשת סיכומי תשובה:
יש לציין כי מדובר בהליך במסגרתו ניתנו 59 החלטות, והמחלוקות היו רבות. כן הוגשו למעלה מ-4 בקשות לפסיקת מזונות זמניים. ההתנהלות הייתה חריגה בהיקפה ומעבר לרגיל בתיק של פסיקת מזונות של שני קטינים.
בתיק התקיימו שלושה דיוני קד”מ ודיון הוכחות. לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב, ניתן כעת פסק דין.
ב. טענות הצדדים
האם עתרה לחיוב האב במזונות ובמדור הקטינים בסך כולל של 5,800 ₪ לחודש. כמו כן עתרה למזונות אישה בסך 3,900 ₪ לחודש, אך העמידה את התביעה על סך כולל של 6,000 ₪ לחודש.
האם עתרה לחיוב האב במחצית הוצאות רפואיות חריגות של הקטינים ולחיובו במחצית הוצאות חינוך חריגות.
בסיכומי האם עתרה למזונות עבור כל קטין בסך 2,900 ₪ לחודש, סה”כ 5,800 ₪ בגין מזונות שני הקטינים ומדורם. האם עתרה בסיכומים לחיוב האב בסך 2,500 ₪ לחודש בגין דמי שימוש ראויים מיום 1.5.2021 כל עוד מתגורר בדירה.
האם לא התייחסה לסוגיית קצבת הנכות וקצבאות הילדים.
האב טען כי יש לפסוק מזונות בהתאם להשתכרות הצדדים ובזיקה לזמני שהות עם הקטינים. כמו כן טוען כי יש להורות כי תשלומי ההוצאות החריגות ישולמו מתוך כספי קצבת נכות הקטין ***. האב טען כי יש לדחות את עתירת האם למזונות אישה הואיל ואינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה.
בסיכומי האב נטען כי יש לדחות את התביעה ולהורות כי הצדדים יישאו בהוצאות הקטינים ובהוצאות הבית בחלקים שווים. להורות כי קצבת הנכות של הקטין *** תופקד בחשבון משותף והוצאות כספים ממנו תבוצענה על ידי שתי חתימות. מכו כן עתר כי הוא ימונה כהורה מרכז.
ג. דיון והכרעה
הכנסות האם
האם טענה בכתב התביעה כי היא עובדת כסייעת בחברת —- בעיר —, ומשתכרת כ-4,400 ₪ ברוטו לחודש, וכ-3,700 ₪ נטו לחודש. האם טענה כי מצבה הכלכלי אינו יציב ואין לה מקורות הכנסה נוספים.
האם צירפה כנספח ד’ לכתב התביעה תלושי שכר לשנת 2018. כמו כן צירפה תלושי שכר עדכניים יותר לחודשים 1/2019, 4/2019-3/2020. עיון בתלושי השכר מעלה כי ממוצע השתכרות היה 3,770 ₪ נטו לחודש.
האם טענה כי נוכח מצבו הרפואי של הבן ***, הוא מקבל קצבת נכות חודשית מהמל”ל בסך 2,600 ₪ לחודש שהופקדה בחשבון המשתף של הצדדים.
האב טען בכתב הגנה, כי ממוצע השתכרות האם בהתאם לתלושי השכר הוא 4,226 ₪ נטו לחודש. לטענתו האם לא מנצלת את פוטנציאל ההשתכרות שלה ועובדת חמש שעות ביום ואינה עובדת בימי רביעי ושישי.
האם ציינה בתצהיר עדות ראשית בהרצאת פרטים שפורטה על ידה כי משתכרת 4,400 ₪ ברוטו לחודש וכ-3,000 ₪ נטו לחודש כסייעת. האם ציינה כי סכום קצבאות הילדים וקצבת הנכות מגיע לכ-3,000 ₪ לחודש.
האם צירפה לתצהיר עדות ראשית (נספח א’) תלושי שכר בין החודשים 9/2020-9/2021. מתלושי השכר עולה כי ממוצע השתכרות האם הוא 3,610 ₪ לחודש.
האם צירפה לתצהיר עדות ראשית (נספח ב’) פירוט תנועות בחשבון המשותף של הצדדים, ממנו עולה יתרה שלילית. כמו כן צורף פירוט הלוואות משכנתא בגינו כך החזר חודשי בסך 2,524 ₪ לחודש.
האם טענה בתצהיר עדות ראשית כי נאלצה לשכור דירה בגינה משלמת שכירות בסך 3,700 ₪ לחודש. חוזה שכירות צורף כנספח ג’ לתצהיר עדות ראשית. היא ציינה כי היא קיבלה סיוע מאביה על מנת לעמוד בתשלומים אלה לאור השתכרותה.
האם טענה בסיכומים כי על אף החלטת בית המשפט מיום 19.4.2021 כי קצבאות הילדים והקצבה של הבן *** יועברו לידי האם, הכנסתה נמוכה ואינה מאפשרת לה לנהל חיים נורמטיביים, הן נוכח יוקר המחייה והן נוכח אלימותו הכלכלית של האב.
האב שב וטען כי התקבל מהמל”ל תשלום רטרואקטיבי בגין קצבת נכות לקטין *** אשר האם נטלה לכיסה. האם צירפה אישורי מל”ל על קבלת תשלומים מהמל”ל. מאישורים אלה לא עולה קבלת סכום זה. האב לא צירף ראיה על קבלת הסכום.
האם כפרה בטענה זו בחקירה:
“ש : טוב, כשפעלתם לקבל את הקצבה קיבלתם סכום רטרואקטיבי של 47 אלף ש”ח את זוכרת את זה?
ת : לא קיבלנו סכום של 47.
ש : אז כמה כן?
ת : על מה אתה מדבר?
ש : שמקבלים קצבה שביטוח לאומי מכיר בנכות.
ת : אני לא זוכרת את הסכום.
ש : 47 אלף ש”ח את לא זוכרת?
ת : לא.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 15 שורות 16-21.
לטענת האב, החל מיום 1.1.2022 קיצבת הנכות עומדת על 3,700 ₪ לחודש.
האם אישרה בחקירה כי גובה הקצבה 3,000 ₪:
“ש :את מקבלת 3 אלפים ש”ח לחודש.
ת :כן.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 14 שורות 34-35.
האם טענה בסיכומים כי היא משתכרת כ-3,000 ₪ נטו לחודש מעבודתה כסייעת. האם טענה כי אינה מסוגלת לנהל אורח חיים תקין הואיל הואיל להיקף המשרה והצורך בטיפול בבן *** נוכח מצבו הרפואי. האם כפרה בסיכומים בטענות האב לפיהן קיבלה מהמל”ל סכומים בסך 47,000 ₪ שנטלה לעצמה.
האם השיבה על כך בחקירה:
“ש : אני שומע את מה שאת אומרת, איך זה מתיישב עם סעיף 11 לכתב התביעה שלך מה שאמרת עכשיו? ולמה אישה בת 42 מרוויחה 900 ש”ח בחודש?
ת : מכיוון שהיא נמצאת בהליך גירושין מאד מאד מורכב, מטפלת בילד אוטיסט שמאד קשה ויש לה דיונים והיא נעדרת מלא והיא נאלצה לעזוב את הבית שלה והיא צריכה לסדר כל מיני בירוקרטיות ולרוץ ולהתחנן בפני כל גורם בעולם שיפסיק לעקל אותה בגלל החובות שבעלה צבר.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 10 שורות 25-30.
האם צירפה לסיכומים בנספח ג’ פירוט הפקדות מהמל”ל בגין קצבאות הילדים וקצבת נכות הבן *** בין השנים 2018-2021. מהדוחות עולה כי האם בגין קצבת נכות לבן *** מתקבלים כ-2,600 ₪ נטו לחודש ובגין קצבת הילדים 379 ₪ לחודש.
האם שבה וציינה בסיכומים כי היא משלמת עבור שכירות סך של 3,700 ₪ לחודש.
האב טען בסיכומים כי האם משתכרת סך של 4,500 ₪ נטו לחודש.
האב טען בסיכומים כי החל מחודש 4/2021 הקטין *** גר עמו ולן אצל האם פעמים ספורות. לטענתו, הקטין *** נמצא במסגרת חינוך מהשעה 7:30 עד 16:30 ואין מניעה כי האם תממש את פוטנציאל השתכרותה ועובדת עד השעה 13:00.
ביום 19.4.2021 ניתנה החלטה לפיה קצבת הנכות של הקטין *** תועבר לידי האם. גמלת הנכות, בשונה ממטרתם של דמי המזונות, נועדה לספק את צרכיו הנוספים של הקטין הנובעים מהמוגבלות. לא ניתן לזקוף את גמלת הנכות להכנסת האם. עניין זה ידון עוד בהמשך.
האם נושאת בדמי שכירות בסך 3,700 ₪ לחודש.
לאחר בחינת תלושי המשכורות שצורפו על ידי האם ובחינת עדויות הצדדים וראיותיהם, אשר על כן אני קובעת כי הכנסת האם הינה בסך של 3,700 ₪ נטו בממוצע לחודש. סכום זה מהווה את הממוצע על הצד הגבוה של תלושי השכר ואני סבורה כי הוא הולם גם את פוטנציאל ההשתכרות של האם בהתחשב בזמני השהות ובמצבו של הקטין ***.
הכנסות האב
האב טען בכתב הגנה כי הוא עובד כאיש אחזקה בחברת “——–“. האב עובד משרה מלאה ומשתכר כ-7,550 ₪ נטו לחודש. לטענתו 500 ₪ הם עבור דלק ולכן שכרו הממוצע הוא 7,000 ₪ נטו לחודש. האב טען כי במקביל הוא עסק כמתקין פרטי כעוסק מורשה, אך בשל עומס נפשי ואיבחונו כחולה במחלת פיברומיאלגיה סגר את עיסוקו כעוסק מורשה בסוף שנת 2019.
לטענת האב בחודש 6/2020 פתח עוסק מורשה שטרם נשא פירות. האב הציג בנספח ב’ לכתב הגנה תעודת עוסק פטור מרשות המיסים מיום 1.6.2020.
האב לא הציג דוח הכנסות לשנת 2019.
האב צירף תלושי שכר בין החודשים 6/2019-6/2020 לפיהם ממוצע השתכרותו של האב הוא 7,644 ₪ נטו לחודש.
האב טען כי חשבונו האישי בבנק אוצר החייל מצוי ביתרה שלילית בסך של כ-80,000 ₪ כאשר ההחזר החודשי הוא 4,000 ₪ לחודש.
האב צירף בנספח ג’ לכתב הגנה אסמכתא להלוואה בבנק אוצר החייל בסך 80,000 ₪ כאשר יתרת ההלוואה 39,887 ₪ בהחזר חודשי של 1,939 ₪ לחודש. נראה כי אין מדובר ביתרה שלילית בסך 80,000 ₪ כנטען, אלא בסך ההלוואה שניטלה.
האב טען בכתב הגנה כי עד ליום 8.8.2019 הועברה משכורתו של האב לחשבון משותף.
האב טען בכתב הגנה כי עיון בעובר ושב בחשבון המשותף מעלה משיכות מזומן בסכומים גבוהים שבוצעו על ידי האם.
האם טענה בכתב התביעה כי האב עובד כשכיר בחרת “——” ומשתכר כ-8,800 ₪ ברוטו בחודש וכ-7,800 ₪ נטו. לטענתה, במקביל האב מתחזק עסק עצמאי בשם “—–“, שהכנסותיו הוסתרו ממנה ואין לה מידע אודותיהן. לטענתה שכרו והכנסותיו של האב הופקדו בחשבון האישי של האב בבנק אוצר החייל.
האב צירף לתצהיר עדות ראשית הרצאת פרטים. האב לא פירט את שכרו בהרצאת פרטים כנדרש אלא הפנה לכתב ההגנה, למרות שניתנה החלטה ביום 19.4.2021 לפיה על הצדדים היה להגיש הרצאת פרטים מעודכנת.
האב צירף לתצהירי עדות ראשית 22 תלושי שכר בין החודשים 1/2020-10/2021לפיהן ממוצע השתכרות האב 7,790 ₪ נטו לחודש.
האב לא צירף לתצהיר עדות ראשית אסמכתאות להכנסותיו כעצמאי.
האב צירף לתצהיר עדות ראשית הסכם שכירות מיום 6.1.2021 לפיו נושא בדמי שכירות בסך 2,800 ₪ לחודש.
בתצהיר עדות ראשית ציינה האם כי האב משתכר כ-7,800 ₪ נטו לחודש. כמו כן עובד באופן עצמאי כמתקין מערכות ——- בבתים ובמוסדות ולא ידוע לה סך ההכנסות ממקור זה.
האם לא צירפה אסמכתאות להכנסות האב, זולת לתלושי שכר של האב שצורפו לכתב התביעה מחברת “—–“.
האם טענה בתצהיר עדות ראשית כי למיטב ידיעתה האב נטל הלוואה בסך 26,000 ₪. היתרה לתשלום עומדת על סך 20,000 ₪ וההחזר החודשי הוא בסך של כ-2,000 ₪ לחודש.
האב טען בסיכומים כי עד ליום 1.11.2021 עבד בחברת “——-” והרוויח כ-7,000 ₪ נטו לחודש. מכתב סיום העסקה צורף כנספח 3 לסיכומים. האב לא פירט מה שיעור פיצויי הפיטורין שקיבל.
האב ציין כי החל לעבוד בחברת “—” בשכר של 5,300 ₪ נטו לחודש. האב טען כי פתח עוסק פטור ביום 22.6.2021 אך טרם נשא פירות מהכנסתו כעצמאי.
האב צירף תלוש שכר לסיכומים מחחודש 12/2021 מהמעסיק “—–” לפיו שכר הנטו של האב הוא 4,089 ₪ נטו.
האב טען בסיכומים כי הוא היחיד שמשלם את תשלום המשכנתא בסך 2,600 ₪ בחודש.
האם טענה בסיכומים כי האב מסתיר את הכנסותיו כעוסק עצמאי. האם שבה וטענה כי האב משתכר בסך של כ-7,800 ₪ נטו לחודש, והכנסותיו החודשיות מסתכמות בכ-15,000 ₪ נטו לחודש. האם טענה כי האב מומחה בהתקנת מערכות לגופים ולאנשים רבים. לטענתה, טענתו של האב כי פוטר ואינו מקבל דמי אבטלה הואיל והא מוגדר כעוסק פטור, אלא שעוסק פטור משתכר נכון לשנת 2021 בסך של כ-99,893 ₪ בשנה. לטענתה האב לא הציג הכנסות בגין כך.
האם טענה בסיכומים כי הצדדים התגוררו תחת אותה קורת גג עד חודש 5/2021.
האם טענה בסיכומים כי האב סתר את עצמו ולא הציג גירסה מהימה אודות תשלום שכירות אותו נושא. לטענתה מהליך ההוכחות ומההקלטה שצורפה, האב הפר את חוזה השכירות, לא עמד בהתחייבויותיו ואף על פי כן הגיש הסכם שכירות לתצהיר עדות ראשית.
במהלך הדיון התבקש מטעם ב”כ האם להציג הקלטת שיחה לפיה האב אינו שוכר דירה בניגוד למה שהצהיר וצרף בתצהיר עדות ראשית. מהחקירה עולה כי האב אישר כי אינו נושא בשכירות:
“עו”ד ר. יוסף : כן, אתה כותב שאתה משלם דמי שכירות 2800 ש”ח.
העד, מר *** : נכון, היום כבר לא.
ש : אבל כתבת א זה ב- 28/10.
ת : נכון, אני הפסקתי את השכירות.
ש : מתי הפסקת?
ת : חודש שעבר.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 28 שורות 25-30.
בהמשך אישר האב כי הוא מתגורר בדירה בבעלות הצדדים:
“עו”ד ר. יוסף : עוד משהו קטן, שנייה, תאשר לי שאתה מתגורר בבית שהוא בבעלות משותפת שלך ושל ***.
העד, מר *** : אני מאשר שאני מתגורר בבית עם הילדים שלי ועם ילד אחד שנמצא רק אתי בשמונת החודשים האחרו נים בבית שבבעלותי ובבעלות *** אני מאשר את זה.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 41 שורות 7-11.
לא עלה בידי האב להוכיח בהוכחות כי הוא נושא בדמי שכירות. בסיכומי האב, לא ציין כי נושא בדמי שכירות.
גם בחקירה האב לא סיפק תשובות להכנסתו כעצמאי:
“ש : כל השנים האלו שעבדת ב— היה לך עסק לא הרווחת כלום?
ת : לא, כשעבדתי ב— הרווחתי עד שחליתי בפיברומיאלגיה
ש : שאלתי על השנים הראשונות כמה הרווחת?
ת : אני לא יודע, אני יכול להוציא דוח רווח הפסד מרואה החשבון.
ש : למה לא צרפת?
ת : כי לא נדרשתי.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 25 שורות 1-6.
בהמשך השיב בנוגע להכנסתו מכך כיום:
“ש : האם מהעוסק הפרטי הזה אתה לא מקבל כלום היום?
ת : העוסק הפטור הזה רציתי לסגור אותו עוד לפני הקורונה, אני השארתי את העוסק הפטור על מנת שתהיה לי את האופציה ללכת ולייצר עוד פרנסה הביתה, לרוע מזלי לא קרתה עוד פרנסה, אני הפכתי מעוסק מורשה לעוסק פטור וזאת בדיוק הסיבה ש*** קמה להתגרש לפני 4 שנים כי ההכנסות ירדו ואז היא טענה לאלימות כלכלית כשאמרתי לה שאין לי כסף אז היא טענה לאלימות כלכלית והפכתי מעוסק מורשה לעוסק פטור כי היקף העבודה ירד והלכתי לעבוד כשכיר ועבדתי כשכיר 4 שנים ב—-.
ש : בעדכנית לא צרפת את העוסק פטור.
ת : העוסק פטור רציתי לסגור לפני הקורונה.
ש : הוא קיים או לא?
ת : הוא קיים.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 25 שורות 14-25.
בהמשך ציין האב כי אינו מקבל אבטלה הואיל והוא עוסק פטור:
“ש : תסביר לי איך אתה מסביר את זה שהיום, כרגע אתה מקבל דמי אבטלה?
ת : לא.
ש : אז אתה לא מקבל כלום?
ת : אדוני לפני כמה רגעים הסביר לבית המשפט שאני עוסק פטור, עוסק פטור לא מקבל דמי אבטלה אדוני הסביר את זה.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 28 שורות 6-10.
מחקירת האב עולה כי לאב הכנסות מעסקו כעצמאי. הכנסות אלו לא נתמכו ולו באסמכתא אחת.
יש לציין כי האב לא פעל בקלפיים גלויים ולא הציג תמונה מלאה בנוגע להכנסותיו. האב לא צירף אסמכתא להיעדר הכנסות מעסקו כעצמאי. גם בתקופות בהן עבד כעצמאי, לא צירף האב אסמתכא להכנסות מעיסוקו כעצמאי. כמו כן, גם מתלוש אחד ממקום עבודתו החדש של האב לא ניתן לאמוד את הכנסתו באופן מהימן, הואיל ומדובר בתלוש אחד.
אשר על כן, אני קובעת כי הכנסת האב מכל המקורות – הכן כשכיר והן כעצמאי – הינה לכל הפחות בסך של 8,700 ₪ נטו בממוצע בחודש. אין הגיון כלכלי ואישי כי האב ימשיך לעבוד כעצמאי ללא הפקת תשואה מעבודה זו. בחינת הראיות מעלה כי השתכרותו הממוצעת של האב עד לפתיחת ההליכים ובמרביתם הייתה כ-7,800 ₪. על כן הוספו על ידי עוד 1,000 ₪ לכל הפחות עבור השתכרותו כעצמאי. וככל שפחתה השתכרותו של האב כטענתו הרי שנדרש לבדוק השתכרות ממוצעת ולכך יש להוסיף כי – כפי שטעם כלפי האם – ביכולתו למצות את השתכרותו כעצמאי וכשכיר. לכך יש להוסיף עוד את חוסר הגילוי בו נקט האב וכן אי פירוט האם וכמה קיבל פיצויי פיטורין.
נראה כי בחישוב הכנסתם הפנויה של הצדדים, ישנו פער משמעותי בין הצדדים הואיל והאם נושאת בשכירות בגובה הכנסתה, ומנגד לאב הכנסות גבוהות יותר, ואינו נושא בדמי שכירות. סוגיית תשלום המשכנתא של דירת הצדדים נותרה לא ברורה כדבעי עד תום ההליכים. מחד טען האב כי הוא נושא במשכנתא. מאידך לאחר מכן התברר כי יש פיגורים. יתרה מכך, קבלת טענת האב כי הוא נושא הן במשכנתא והן בשכירות רק מעידה על מצבו הכלכלי האיתן מעבר למה שפירט בהליך.
לאם אין הכנסות נוספות זולת לעבודתה כסייעת. בניגוד לכך, לאב הכנסות כעצמאי וכשכיר. האב לא הציג את כלל הכנסותיו, ומכל מקום בין הצדדים פערי הכנסה משמעותיים.
יחס ההכנסות בין ההורים – בהתאם לקביעה לגבי הכנסות ההורים (האם – 3,700 ₪, האב – 8,700 ₪), יחס ההכנסות בין ההורים הוא 30% האם – 70% לאב. זו ללא התחשבות בשלב הזה בהוצאות עבור מדור.
חלוקת זמני שהות – מטענות הצדדים עולה כי בין הצדדדים מתקיימת חלוקת זמני שהות שווה. עם זאת יש לקחת בחשבון כי ההליכים מתנהלים בבית הדין הרבני וכי לטענת האב הבן *** שוהה עימו יותר. בין כל ובין כך מסיכומי הצדדים עולה כי החלוקה בעיקרה אינה שנויה במחלוקת. האם לא התייחסה למשמעות החלוקה לגבי תשלום המזונות. האב טען כי החלוקה השווה צריכה להוביל לדחיית התביעה וחלוקת הוצאות בין הצדדים בלבד.
צרכי הקטינים
בכתב התביעה טענה האם כי יש לחייב את האב במזונות ובמדור הקטינים בסכום כולל של 5,800 ₪, כמו כן האם עתרה למזונות אישה והעמידה את התביעה על סך 6,000 ₪. עם זאת יודגש כי האם ל נימקה עד תום ההליכים מדוע היא סבורה כי היא זכאית וקיימת עילת תביעה למזונות אישה.
בכתב התביעה פירטה האם את מזונות הקטינים באופן הבא:
האם לא הפרידה בכתב התביעה בין צרכי הקטינים. האם לא הפרידה בין הוצאות מדור להוצאות שוטפות של הקטינים.
בתצהיר עדות ראשית האם לא פירטה את צרכי הקטינים.
בסיכומים האם פירטה את צרכי הקטינים באופן הבא:
האב לא פירט את צרכי הקטינים בכתבי טענותיו.
האם לא צירפה אסמכתאות להוצאות הקטינים, אך צירפה פירוט חיובי אשראי.
יודגש, כי בסיכומיה של האם היא לא הפרידה בין צרכי הקטינים לצרכים תלויי שהות ולא תלויי שהות. כמו כן, האם לא הפרידה בין הוצאות חינוך חריגות של הקטנים והוצאות רפואיות של הקטינים לבין צרכיהם השוטפים.
האם לא התייחסה כלל לסוגיית קבלת קצבאות הילדים ולא התייחסה כלל לסוגיית קבלת ושימוש ומטרת קבלת קצבת הנכות של הבן ***.
באותו האופן גם האב לא פירט את הפרטים הנדרשים בענין צרכי הקטינים. הוא חזר וטען כי אין לחייבו במזונות כלל.
אין לצפות כי בימ”ש יעשה את מלאכתם של הצדדים במקומם, וינסה לדלות מהעדר הפירוט והנתונים את הפרטים הנדרשים להכרעה.
לאחר בחינת רכיבי ההוצאות שנתבעו יש מקום לבצע הפרדה לרכיבים תלויי שהות ולא תלויי שהות.
האם השיבה בחקירה בנוגע להוצאות הקטין ***:
“ש : בואי תסקרי לבית המשפט מה ההוצאות החודשיות של הבן ***.
ת : את הפרא רפואי הוא מקבל בגן, אין פה ספק.
ש : לא שאלתי על זה, שאלתי על הוצאות שאת מוציאה.
ת : אני נוסעת המון מכיוון שאין לי אוטו ואין לי רישיון אז אני מתניידת אתו במוניות, לא כל ה – 3 אלפים ש”ח הולך על מוניות אבל הילד צריך לאכול, אני צריכה לשלם שכר דירה, אני לא משתמשת בקצבה של הבן שלי בשביל שכר הדירה אבל אני אומרת שהכסף שלי הולך לשכר הדירה ואז מתוך הקצבה יש את כל השוטף, אני משלמת את הגן של הילד, אני, אני משלמת את ההזנה של הילד בגן, אני, וועד משלמת אני,
ש : נעצור שנייה.
ת : לא, לא, להמשיך, מחר יש לי תספורת לילד אוטיסט במקום מיוחד שאני נוסעת לאיזה מושב 250 ש”ח, יש, יש, יש לו מעת לעת טיפולים בבית החולים אם זה ביקורות, *** לעולם לא היה בביקורות האלו זאת אני שנוסעת וזוכר.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 12 שורות 32-36, עמוד 13 שורות 1-8.
בהמשך החקירה, האם לא סיפקה תשובות אשר לצרכי הקטין *** ולשימוש בקצבת נכות:
“ש : או קיי, כתוב פה יודגש כי *** בעל צרכים מיוחדים, מצוי על הספקטרום האוטיסטי וקצבתו מוקדשת כולה כולה להוצאות הכרוכות בטיפולים בו, טיפולים בו לא תספור, לא אוטובוסים ולא סיפורים, טיפולים, בואי תגידי לי מה הטיפולים?
ת : תראה, אני מבינה, אולי אה לא יודע,
ש : לא, לא.
ת : לא, אני רוצה לענות ככה, אתה לא יודע מה זה לטפל בילד, מה הוא טיפול בילד אוטיסט, טיפול בילד אוטיסט זה לרדת אתו למטה למשל לגינה ואז הוא אומר לך “אכולת, אכולת, אכולת” ואז אתה מבין שאתה חייב לעבור במכולת למשל וילד רגיל לא תקשורתי יודע גבולות, ילד אוטיסט לצורך העניין לא יודע ואז הוא לוקח מכל הבא ליד ואנחנו במכולת אחרת הוא משתטח אז הרבה פעמים אני צריכה להיות עם כסף כיס כי הוא מוריד מתוך המדפים, כדי להגיע ממקום למקום אני מתניידת, את הכסף של *** לחלוטין מבזבזת רק עליו, יש לי מעטפות, מעטפה של הגן, מעטפה של ההזנות, נגיד כתוב בגן שילמו הזנה כך וכך ***לא שילם, ***לא משלם, מבחינתו יש לו רק ילד אחד רק אני משלמת, אני גם משלמת על הבן הגדול שלי.
ש : מהקצבה.
ת : לא, דווקא זה לא.
ש : או קיי, טוב, אני אגיד לך את האמת לא הבנתי כלום, לא הבנתי איזה טיפולים מיוחדים שהם לא נכללים בגן את משלמת אחרי כל ההרצאה הזאת לא הבנתי.
ת : אני לא מצליחה להבין.
ש : השאלה לא ברורה לך.
ת : לא, לא ברורה לי.”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 13 שורות 22-36, עמוד 14 שורות 1-10.
בהמשך החקירה האם פירטה את הוצאות הקטין ***:
“ש : את אומרת שאת דואגת לבזבז את הכל זה מה שאת אומרת.
ת : לא, אני מאד מחושבת, אני אתמול הייתי בבנק, אתמול נכנסה הקצבה הוצאתי 2608 ש”ח, יצאתי מהבנק, הוצאתי 682 ש”ח בעבור קודם כל התשלום של הגן, 49 ש”ח עבור הזנה של חודש נובמבר, אחר כך הוצאתי עבור מתנה לגננת, שמתי במעטפה נוספת 250 ש”ח עבור התספורת של מחר, סידרתי לי, יש לנו ביקורת בוולפסון אז צריך לשלם לקראת טופס 17 כי לא משולמים הכרטיסים של הילדים, הייתי צריכה ללכת להפקיד בקופת חולים, אני ממש מחשבת ככה כל דבר, אני יודעת שחמישי שישי שבת *** אצלי אז אני יודעת שאני צריכה להיערך עם קניות”
ראו: פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 15 שורות 4-12.
האם טענה בכתב התביעה כי הבן ***אובחן כחולה צליאק. בצרכי הקטינים ציינה מזון ללא גלוטן הכרוך בהוצאות גבוהות. חרף האמור, בחקירה האם סתרה טענה זו וטענה כי מדובר בהוצאה עתידית בלבד:
“עו”ד ש. שמחיוף : יופי, הוצאות שונות 200 ש”ח, מה זה, איפה הקבלה?
העדה, גב’ ***: אני שבה למה שאמר עורך הדין שלי,
עו”ד ש. שמחיוף : אין.
העדה, גב’ *** : שאני יודעת שזה יהיה בעתיד.
עו”ד ש. שמחיוף : או קיי, אז כרגע אין.
העדה, גב’ *** : כרגע אין.
עו”ד ש. שמחיוף : או קיי.
העדה, גב’ *** : כרגע נקודתית אין, אבל בעתיד אני אזדקק, יש לי ילד עם צליאק, וכן.
ש : תראי לי קבלות על צליאק, את כותבת שיש הרבה הוצאות על הצליאק.
ת : אני שבה ואומרת, זוהי תביעה עתידית שאני דורשת.”
פרוטוקול מיום 1.12.2021, עמוד 21 שורות 20-29.
האם לא סיפקה גירסה נהירה אודות צרכי הקטינים והוצאותיהם. האם עתרה בכתב התביעה לחיוב האב במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים.
האם לא סיפקה תשובה עניינית לסיפוק צרכי הקטין *** באמצעות קצבת הנכות מהמל”ל. באופן זה, לא צורפה אסמכתא לצרכים אלו.
עם זאת נוכח הפערים בין הצדדים ובהינתן לתמונה הכוללת, יש מקום לפסיקת מזונות.
לאחר בחינת הרכיבים שנתבעו אני קובעת כי צרכיהם תלויי השהות (מזון וכלכלה, אחזקת מדור באופן יחסי) של שני הקטינים שהוערכו על ידי האם בסך כולל של 3,000 ₪ לשני הקטינים – הינם בסך של 2,600 ₪. מדובר בסכום נמוך ממה שנתבע על ידי האם שאני סבורה כי משקף נאמנה יותר את ההוצאות. בצרכים תלויי שהות לפי יחס ההכנסות האם אמורה לשאת בסך של 30% מתוך 2,600 ₪ שהם – 780 ₪. אולם בשל חלוקת זמני השהות היא נושאת בפועל ב50%X2,600 = 1,300 ₪. הפער הוא 520 ₪ אותו אמור האב לשלם לאם (260 ₪ לכל אחד מהקטינים).
האב אינו נושא בעת הזו בשכירות בניגוד לאם. אולם הוצאה עבור שכירות תהיה לו. אני סבורה כי הערכה על דרך האומדנה המייחסת לאב בעתיד הוצאת שכירות בשיעור דומה לשלם האם הינה סבירה. לאור חלוקת זמני השהות בין ההורים ולאור פערי ההכנסות ביניהם ועל מנת לאפשר לשני ההורים מחייה ראויה לטובת הקטינים ולזכותם, אני קובעת כי האב יישא בנוסף בתשלום מדור של הקטינים בסך של 750 ₪ (375 ₪ לכל אחד מהקטינים).
האם לא הפרידה בין צרכים שאינם תלויי השהות של הקטינים להוצאות החריגות. לאחר בחינת הרכיבים שנתבעו אני קובעת כי צרכיהם לא תלויי השהות של 2 הקטינים (ביגוד והנעלה, הגיינה טיפוח, והוצאות שונות) שהוערכו על ידי האם בסך של 700 ₪ – שניהם מעל גיל 6 – הינם 500 ₪ לחודש. מדובר בסכום נמוך ממה שנתבע על ידי האם שאני סבורה כי משקף נאמנה יותר את ההוצאות. בצרכים אלה על ההורים לשאת בהתאם ליחס ההכנסות 70% האב – 30% האם: 350 ₪ (175 ₪ לכל אחד מהקטינים).
בכל הנוגע לטענת האב כי יש לקבוע כי הוא יהיה ההורה המרכז – איש מהצדדים לא הרחיב בנושא זה כדבעי ולא נימק אותו. מבחינת ראיות הצדדים עולה כי על אף קשיים בהתנהלות האם וראיותיה שוכנעתי כי לאור פערי ההכנסות המהותיים בין הצדדים וכי האם נושאת בהוצאות הקטינים יש מקום וצורך לטובת הקטינים לפסוק מזונות, גם אם לא על הצד הגבוה.
בכל הנוגע לדרישת האם למזונות אישה – דין טענה זו להידחות. היא לא נומקה כדבעי כלל והעילות לפסיקת מזונות אישה שונים מהותית מפסיקת מזונות ילדים.
למרות החלטות ברורות שניתנו האם חזרה בסיכומיה כי יש לחייב את האב בדמי שימוש על מגוריו בדירה כחלק מתביעת המזונות – גם דין טענה זו להידחות. דמי שימוש הינם רכיב רכושי והעילות לחיוב שונים מהותית. על כן אין מקום לדון לכך במסגרת תביעת מזונות הקטינים.
קצבת נכות של הקטין *** – לאחר שמיעת ראיות ועדויות הצדדים הקצבה תועבר לידי האם. האב מצד אחד העלה טענות לגבי שימוש בקצבה על ידי האם מנגד לא הציג כל פרט מהותי לגבי מצבו של הבן, השימוש בקצבה כפי שהוא סבור וצרכיו של הקטין.
טענת האב לקבלת 47,000 ₪ מהמל”ל עבור נכותו של הקטין רטרואקטיבית ועל כן התחשבנות בגין כך בין הצדדים – נדחית.האב לא הוכיח טענה זו והאם צירפה מסמכים מהמל”ל שלא מעידים על קבלת סכום זה בפרט לא בעת משבר או פרידת הצדדים.
קצבת הנכות של הקטין תשמש עבור הוצאות החינוך והרפואה של הקטין ***, וכן עבור כל הוצאה חריגה הנובעת ממצבו. הוצאות רפואה וחינוך קשורות קשר ישיר למצבו של הקטין. גם הוצאות רפואיות שבשגרה כגון טיפולי שיניים דורשות התאמות לעיתים בשל מצבו של קטין שלו צרכים מיוחדים. על כן יש הצדקה כי כל הוצאות החינוך והרפואה וכל הוצאה חריגה ומיוחדת הנובעת ממצבו של הקטין ***, ישולמו ראשית לכל באמצעות קצבת הנכות של הקטין המשולמת לידי האם ובאחריותה ובכפוף להצגת אסמכתאות לאב.
כמו כן יש מקום לקבוע כי כל עודף של קצבה ייחסך לעתיד לבוא. חיסכון זה יהיה בין אם להוצאות בחודשים עתידיים בהם יהיה צורך בתשלום גבוה יותר של הוצאות החינוך והרפואה או צורך אחר הקשור ישירות למצבו של הקטין ובין אם תיוותר בסופו של יום ברבות השנים (כעת הקטין בן 6 וחצי בלבד) יתרה שתשמש את הקטין לצרכיו בבגרותו.
ככל שתיוותר יתרה חיובית בחודש מסויים מסכום קצבת הנכות היא תיחסך על ידי האם עבור הקטין בתוכנית חיסכון ייעודית לקטין בחשבון הבנק של האם. אחת לרבעון (1.4, 1.7, 1.10, 31.12) יוכל האב לקבל דיווח ודפי חשבון המתייחסים לתוכנית זו בלבד.
ככל שיהיה חודש שבו קצבת הנכות לא תספיק לכיסוי צרכיו של הקטין וטרם השתתפות ההורים בתשלום כלשהו – ישולמו סכומים ככל שיהיו מחשבון החיסכון עבור הוצאות אלה.
ההורים ידרשו לשלם רק אם קצבת הנכות לא תספיק לכיסוי ההוצאות הרפואיות והחינוכיות והצרכים המיוחדים של הקטין *** לרבות יתרות מחשבון החיסכון לקטין אליו יופקדו עודפי הקצבה. כל שקל מעל לסכום הקצבה ולאחר שימוש בכספים בחשבון החיסכון, ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להצגת קבלות על ידי האם לאב.
כמו כן ככל שיש הנחה/ סיוע/ מענק מכל גורם שהוא בנוסף לקצבת הנכות, טרם חיוב הצדדים בתשלום נוסף, תופחת ההנחה/ הסיוע בהתאם.
בהגדרת הוצאות רפואיות והוצאות חינוכיות יכללו ההוצאות הבאות: הוצאות רפואיות יכללו: ביטוח רפואי מטעם קופ”ח, טיפולי שיניים, אורתודנטיה, אופטיקאי (כולל משקפיים), ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת, הוראה מיוחדת לליקוי למידה, פסיכולוג, אבחונים, תרופות חריגות מעבר לסל הבריאות, וכן כל הוצאה רפואית חריגה אחרת. הוצאות חינוכיות יכללו: שכ”ל למוסדות חינוך שונים, צהרון, שיעורים פרטיים, הוצאות בי”ס לרבות ספרי לימוד, ציוד לקראת שנת הלימודים, תשלומי הורים וטיולים במסגרת מוסדות החינוך. קייטנות בחופשת הקיץ ובחופשת פסח.
כמו כן ובשל פערי ההשתכרות בין ההורים סברתי שאיזון נוסף ביניהם הוא כי קצבת הילדים של שני הילדים תתווסף למזונות הקטינים שמשולמים לאם.
בסופו של יום ובהינתן לפערי ההכנסה בין ההורים שוכנעתי כי יש מקום לחיובו של האב במזונות הקטינים באופן שבו ישולם סכום קבוע לידי האם. זאת גם לאור רמת הקונפליקט בין הצדדים וגם נוכח העובדה כי הכנסת האם כולה מגיעה לכדי תשלום דמי השכירות אותו נושאת. הסכום שנפסק אינו על הצד הגבוה, בוודאי לא עבור 2 קטינים, יש הצדקה לתשלום בפועל ולא לאי תשלום מזונות כפי שביקש האב.
בהתנהלות בהליך בפניי כאשר לא היה חיוב במזונות אלא חלוקה של הוצאות שהתחלקה בין ההורים, הועמק הקונפליקט בין הצדדים ונוצרו מחלוקות רבות ביותר שבסופו של יום פגעו בסיפוק צרכיהם של הקטינים. מזונות נועדו לספק את צרכי הקטינים ולדאוג כי רווחתם תישמר ככל שניתן וכאשר קבלת ההחלטות גם בענייני הוצאותיהם משרתת את טובתם.
על פי בע”מ 919/15 על ביהמ”ש לשקול בין שאר השיקולים את אופן סיפוק צרכיהם של הקטינים, הנובע בין השאר מהתנהלות בין ההורים ורמת הסכסוך ביניהם. כך שלא יימצא מצב שזכויותיהם של הקטינים וצרכיהם אינם מקבלים מענה.
אשר על כן האב יישא בתשלום מזונות ומדור הקטינים כדלקמן:
520 ₪ עבור צרכים תלויי שהות.
750 ₪ עבור מדור הקטינים.
350 ₪ עבור צרכים לא תלויי שהות.
סה”כ עבור מזונות ומדור 1,620 ₪ לחודש עבור שני הקטינים, 810 ₪ לכ”א מהקטינים.
מועד תחילת החיוב- עד לחודש 5/2021 יחולו ההחלטות הזמניות שניתנו ולא תתבצע התחשבנות לגבי מועדים לפני מועד זה. עד אותה עת הצדדים התגוררו תחת אותה קורת גג, קצבאות הקטין הועברו לידי האם והועברו כספים מטעם האב לחשבון המשותף. על כן עד למועד זה איני סבורה כי יש מקום לפסיקת מזונות. האם לא הוכיחה כי היה מחסור שנגרם טרם מועד זה והייתה התנהלות בעייתית ותמוהה של שני הצדדים ודי אם אזכיר את ההתכתשות שהייתה לגבי תיקון הדוד ע”י האב ולקיחת מזון בשקיות אשפה מהבית על ידי האם.
הואיל והאם צירפה הסכם שכירות מחודש 10/2021. לפני כן אין מחלוקת כי התגוררה בבית אביה. לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים ולאור העובדה כי אביה של האם תמך בה גם לאחר מכן לגבי השכירות ואין הוא אמור לשאת במדור הקטינים ולאור ההחלטה כי לא ישולמו מזונות בפועל עד לחודש 5/2021 למרות הגשת התביעה בחודש 7/2021, אני מורה כי מדור ישולם מעת שהאם עזבה את הדירה המשותפת בחודש 5/2021. הדבר מהווה איזון ביןה הצדדים ויפחית מחלוקות ועולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.
על כן תחילת החיוב על פי פסק הדין של מזונות ומדור תהיה החל מחודש 5/2021 ואילך.
בכל הנוגע לתשלומי ההוצאות הנוספות – לגבי הבן ***יחולו ההוראות המפורטות לעיל. לגבי הבן ***– הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות של הבן ***שאינן מכוסות במסגרת ביטוח בריאות ממלכתי ובהוצאות חינוכיות. בהגדרת הוצאות רפואיות והוצאות חינוכיות יכללו ההוצאות הבאות: הוצאות רפואיות יכללו: ביטוח רפואי מטעם קופ”ח, טיפולי שיניים, אורתודנטיה, אופטיקאי (כולל משקפיים), ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת, הוראה מיוחדת לליקוי למידה, פסיכולוג, אבחונים, תרופות חריגות מעבר לסל הבריאות, וכן כל הוצאה רפואית חריגה אחרת. הוצאות חינוכיות יכללו: שכ”ל למוסדות חינוך שונים, צהרון, שיעורים פרטיים, הוצאות בי”ס לרבות ספרי לימוד, ציוד לקראת שנת הלימודים, תשלומי הורים וטיולים במסגרת מוסדות החינוך. קייטנות בחופשת הקיץ ובחופשת פסח.
אשר על כן ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
האב יישא במזונות ומדור הקטינים בסך של 1,620 ₪ לחודש (810 ₪ לכל קטין) (להלן: “המזונות”) וזאת החל מחודש 5/2021 ועד הגיעו של כל קטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים.
מהגיעו של כל קטין לגיל י”ח שנה ו/או ממועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
להלן האמור בסעיפים א’-ב’ יחדיו – “המזונות”.
סכום המזונות ישולם ישירות לאם בכל 10 לחודש ומראש.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
בכל הנוגע לקצבת הנכות של הבן *** והוצאות חינוך ורפואה שלו – קצבת הנכות תועבר לידי האם ויחול האמור בסעיפים 112-120 לפסק הדין לגבי אופן השימוש בה. האמור בסעיף זה יחול מחודש 5/2021.
בכל הנוגע לתשלומי חינוך ורפואה של הבן ***– יחול האמור בסעיף 129 לפסק הדין.
האמור בסעיף זה יחול מחודש 5/2021.
ח. סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
ט. קצבת הילדים מאת המל”ל תשולם לידי האם עבור שני הקטינים, בנוסף לדמי המזונות.
עתירתה של התובעת למזונות אישה – נדחית.
עתירתה של התובעת לדמי שימוש – נמחקת.
הוצאות ההליך – לאחר שבחנתי את מספר ההחלטות שניתנו בתיק זה ולאור אופי ההליך וכן את התוצאה הסופית, לא סברתי כי יש מקום לחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תסגור את תלה”מ 38809-07-20.
ניתן היום, י”ג אדר א’ תשפ”ב, 14 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 11.12.23.
