לפני
כבוד השופט, סגן הנשיא שאול שוחט
כבוד השופטת עינת רביד
כבוד השופט נפתלי שילה
המערערת
היועצת המשפטית לממשלה
ע"י ב"כ עו"ד דנית חשין
נגד
המשיבים
1. פלוני
ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר וינוגרדוב
2. פלונית
פסק דין
השופט נפתלי שילה:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 8.5.23 (כב' השופט ארז שני בתמ"ש 48493-07-22) שקבע שהמשיב 1 הוא אבי בתה של המשיבה 2 והורה לרשום זאת במרשם האוכלוסין.
א. רקע עובדתי
1. הקטינה —- (להלן: הקטינה), נולדה ב—- ביום 00.00.19 והיא רשומה במרשם האוכלוסין כבתה של המשיבה 2 (להלן גם: האם או המשיבה) ללא רישום שם אב.
2. המשיבים הם יהודים והמשיב 1 (להלן גם: המשיב) טוען שהיה בקשר זוגי עם האם כשבאותה עת הייתה האם נשואה לגבר יהודי אחר שהיא עדיין נשואה לו.
3. בתעודת הלידה ה—- נרשמו המשיבים כהורי הקטינה. ביום 00.00.20 שבה האם לארץ בגפה והקטינה נשארה בחזקת המשיב במקום מושבו ב—. ביום 00.00.22 עלה המשיב ארצה יחד עם הקטינה ולטענתו נמסר לו ע"י נציג משרד הפנים כשביקש לרשום אותו כאבי הקטינה, שעליו לפנות לבית המשפט בתביעת אבהות לצורך רישומו כאבי הקטינה ולקבל פסק דין.
4. ביום 00.00.22 הגיש המשיב בקשה לקביעת אבהות שבמסגרתה עתר לעריכת בדיקת סיווג רקמות (להלן: התביעה). המערערת טענה בתגובה, שבשל החשש שעריכת בדיקה גנטית לבירור אבהות עלולה לפגוע בכשרות הקטינה, יש לפעול בהתאם לסעיף 3 לחוק מידע גנטי תשס"ח – 2008 (להלן: החוק) ולפנות לנשיא בית הדין הרבני הגדול לצורך קבלת חוות דעתו.
5. ביום 00.00.23 הוגשה תגובה נוספת מטעם המערערת לאחר שהתקבלה חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הגדול (להלן: חוות הדעת). בחוות הדעת נאמר כי: "נראה שאין לאשר במקרה זה כל בדיקה ובוודאי לא בדיקת רקמות מוכחת שעלולה לסכן עוד יותר את מעמד הקטינה. לפיכך דעתי היא כי בנסיבות המקרה אסור לאשר את הבדיקה הגנטית, כדי שלא לפגוע באפשרות להכשיר את הקטינה…אין מנוס מן המסקנה כי לא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא". לכן, המערערת התנגדה לעריכת בדיקת רקמות או לקיים בירור אחר בכל דרך אחרת, בשל הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה העלולה להיגרם לקטינה.
6. ביום 00.00.23 התקיים דיון בתביעה בבית המשפט קמא. בפתח הדיון הודיע בית המשפט כי לאור העובדה שהמשיבה נשואה לאיש אחר, בכוונתו לקבוע אבהות פסיכולוגית למשיב ובסיום הדיון ניתן פסק הדין והחלטות נוספות שבמסגרתם הוצהר שהמשיב הוא אבי הקטינה וניתנה הוראה לרישום האבהות במרשם האוכלוסין (להלן: פסק הדין).
7. המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו. האם לא הגישה תשובה לערעור ולא התייצבה לדיון. בפתח הדיון בערעור ציינה ב"כ המערערת שנערכה פנייה נוספת למשיבה בשבוע האחרון על מנת שהיא תתייצב לדיון ואולם היא סירבה להגיע.
ב. תמצית פסק הדין
1. אין מחלוקת שהקטינה נהרתה ב—-, נולדה ב—- כשהמשיבים חיו יחדיו ועל פי פסק הדין של בית המשפט ב—- נמסרה המשמורת על הקטינה למשיב. לכן, יש להעניק את המשמורת למשיב כאבי הקטינה. "בלתי סביר לחלוטין מחד שהקטינה נהרתה על ידי בעלה של הנתבעת שעה שזה נותר בישראל והקטינה נהרתה ב—- ומאידך עולה השאלה של חשש לממזרות או טענה שהעלתה האם ש"רוב בעילות אחר הבעל".
2. לאור פסק הדין מ—-, "הורם נטל הראייה הראשוני לטענה כי הקטינה היא גם בתו של התובע ולא רק של אמה". יש מקרים שבהם "טוב שלא לדעת עד הסוף". ב"כ היועמ"ש הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט ו"נחה דעתי בנטל הדרוש בדין האזרחי, כי הבת היא בתו של האב ושל האם בכאן ולפיכך אני קובע כקביעה אזרחית גרידא, כי האב הוא אביה של הקטינה. כך יירשם במרשם האוכלוסין".
3. לאחר שפסק הדין הוקרא לצדדים וב"כ המערערת טענה שהרישום במרשם ייפגע בקטינה, החליט ביהמ"ש כי: "בין אם מגדיל הרישום את החשש ובין אם לאו, זכותה של הקטינה להירשם במרשם האוכלוסין ולו על מנת שתוכל לקבל שירותים מן המדינה, מסמכים מן המדינה וחשוב מכל – שירותי ביטוח לאומי ושירות רפואי. הדברים, מבחינת משקל החשיבות, גדולים בעיניי יותר מאשר הגברת החשש ולפיו תגלה הרבנות הראשית את עברה הגנטי של הקטינה".
4. לאחר שהמערערת ביקשה שבית המשפט ישקול חלופות אחרות, החליט ביהמ"ש כי: "אשר לשאלה האם ליתן לאב רק אפוטרופסות, לטעמי מהווה הדבר בשל שיקולים שבדת, פגיעה בלתי מידתית גם בקטינה אשר זכותה לדעת מי אביה, גם באב שזכותו להיות רשום כאביה של הקטינה וגם הצורך לנתק פורמאלית את הקשר בין בעלה של האם לבין הקטינה".
ג. תמצית טענות המערערת
1. מדובר במקרה מורכב שבו קיים חשש כבד לפגיעה בכשרותה של הקטינה לפי דין תורה. לא ניתן היה לתת פסק דין המצהיר על אבהות המשיב מבלי שהמשיב בכלל עתר בבקשתו לסעד של אבהות אזרחית, שהרי לא ניתן היה להעניק סעד שלא נתבע כלל. בנוסף, לא ניתנה למערערת הזדמנות להגיב לטענה זו ואף לא היה מקום להצהיר על אבהות אזרחית מבלי שהופעל המבחן המדורג כפי שנקבע בר"ע 1364/04 היועמ"ש נ' פלוני (5.7.06) (להלן: שיטת המדרג). אפילו השלב הראשון במדרג שכולל את בחינת טובת הקטינה הספציפית לא בוצע בעניינינו ולא הוזמן תסקיר.
2. שגה ביהמ"ש קמא שלא נתן את המשקל הראוי לחוות הדעת ולא נבחנה כראוי הפגיעה בקטינה. בנוסף, שגה ביהמ"ש כשקבע שבעלה של האם בעת הוריית הקטינה לא יכול להיות אביה, קביעה שעלולה להשליך על מעמדה האישי של הקטינה.
3. הקטינה ממילא רשומה במרשם האוכלוסין כבתה של המשיבה ולכן היא זכאית לכל השירותים הניתנים לכל אזרחי המדינה לרבות בתחום החינוך והבריאות. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך להורות על שינוי בפרטי המרשם.
4. קביעה שעלולה להביא לפגיעה בכשרות היוחסין של הקטינה ולהטיל עליה אות קלון חמור ביותר של ממזרה לכל חייה, מנוגדת לטובת הקטינה. לממזור הקטינה יש השלכות קשות ביותר וקביעה כזו מחייבת דיון מעמיק והתייחסות במלוא כובד הראש. לא ניתן היה להתעלם מסכנת הטלת פסול בקטינה ומכך שכל קביעה של בית המשפט יכולה לשמש כראייה לחובתה של הקטינה כשבעתיד תבקש להינשא. קיים חשש שקביעות בית המשפט קמא יהוו ראייה שבית הדין הרבני לא יוכל להתעלם מהן והן עלולות לשמש לחובתה של הקטינה.
5. בניגוד לקביעה בפסק הדין, המערערת לא טענה שלקביעת אבהות אזרחית אין השלכות מבחינה הלכתית. בית המשפט התעלם מהוראות החוק ובמיוחד מסעיף 28ה' לחוק שמעמיד כערך עליון את הצורך לבחון את טובת הקטין תוך הימנעות כמעט מוחלטת מבדיקה גנטית בנסיבות המעוררות חשש לפגיעה בכושרו של קטין להינשא לפי דין תורה. טעה ביהמ"ש קמא שהתעלם מחוות הדעת שבה קיימת התייחסות אף לאפשרות של עריכת בדיקות אחרות ונקבע בה בצורה ברורה שלא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא.
6. לאחר מתן פס"ד שקבע את שיטת המדרג, נחקק בשנת 2008 תיקון לחוק שקבע בסעיף 28ה(א)(1) שאם נוכח בית המשפט שממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרות הקטין ואין דרך לערוך את הבדיקה באופן שהפגיעה תמנע, לא יורה בית המשפט על עריכת בדיקה. לאחר התיקון לחוק מתעורר ספק האם יש עדיין מקום להפעלת שיטת המדרג. מהתיקון לחוק עולה שמניעת ממזור הקטין עדיפה על קביעת זהות האב הביולוגי. גם אם שיטת המדרג עדיין קיימת, טעה ביהמ"ש קמא שלא נתן מעמד בכורה לחשש הממזרות.
7. ביהמ"ש קמא לא פעל כלל בהתאם לשיטת המדרג ו"דילג" אפילו על השלב הראשון במדרג שכולל הזמנת תסקיר או חוות דעת מומחה ובחינת טובת הקטינה. בית המשפט קמא הסתמך על הראיות המועטות שהיו לפניו ולא בחן כלל את טובתה של הקטינה הספציפית והאם קיימת נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מהכלל המונע עריכת בדיקה ובירור כשעולה חשש לממזרות. היה על בית המשפט לדחות את התביעה ולקבוע שהקטינה תוכל לבחור כיצד לפעול והאם לקיים בירור ביחס לזהותו של אביה רק לאחר שתהיה בגירה.
8. טעה ביהמ"ש קמא כשדחה על הסף את הצעת המערערת לפיה המשיב ימונה לאפוטרופוס על הקטינה ואבהותו לא תקבע. במקרה דנן, לאור עמדת נשיא בית הדין הגדול, היה על ביהמ"ש להורות על סגירת תיק האבהות מאחר שאבהות בכל צורה שהיא עלולה לפגוע בכשרותה של הקטינה ולא ניתן לטעון שקיימת "חומה בצורה" בין פסק הדין לבין האפשרות שהלכתית ייקבע שהקטינה היא ממזרה.
9. אפילו שהמשיב לא עתר בתביעתו לסעד של אבהות אזרחית, משאירה המערערת לשיקול דעת בית המשפט את האפשרות של החזרת התיק לביהמ"ש קמא על מנת שיבחן האם יש מקום לפעול על פי שיטת המדרג, לאחר שישמע את עמדות הצדדים, לרבות עמדת המערערת שאמונה על טובת הקטינה.
10. בנוסף, בית המשפט קמא לא מוסמך לתת הוראות בדבר שינוי המרשם. מדובר בהחלטה מנהלית ומי שמבקש להשיג עליה צריך לפעול במישור המנהלי ולפתוח בהליך בבית המשפט לעניינים מנהליים.
11. לקטינה יש את כל הזכויות כאזרחית ישראלית מכוח היותה בתה של האם. יש להעניק בכורה לחשש הממזרות ולדחות את תביעת האבהות. לפיכך, יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין. לחילופין, יש להורות על השבת התיק לצורך בירור שאלת האבהות על סמך ראיות לאחר שיתקיים הליך מלא בהתאם לשיטת המדרג.
ד. תמצית טענות המשיב 1
1. הרישום במרשם האוכלוסין לא מהווה ראייה לפי ההלכה היהודית ולכן לא קיים סיכון למעמדה האישי ההלכתי של הקטינה. הרישום משקף את העובדה לפיה מיום הוולדה של הקטינה, המשיב הוא זה שמגדל ומטפל בה וממלא גם את מקומה של האם שנטשה אותה מיד עם הוולדה ועד היום. האם הודיעה שהיא מוותרת על זכותה כאם להחזיק בקטינה ולקיים עמה הסדרי שהות.
2. לאור העובדה שהאם התנתקה מהקטינה, קיים צורך שהמשיב יוכר כהורה ויוכל לדאוג לכל צרכיה וזכויותיה של הקטינה, לרבות מול גורמי החינוך והרפואה. בהעדר רישומו של המשיב כאב, הוא נתקל בקשיים בירוקרטיים רבים כגון חוסר יכולת לרשום את הקטינה למסגרת חינוך או לקבל שירותי בריאות. לכן, למעמדו כאב קיימת חשיבות רבה להבטחת טובת הקטינה.
3. דווקא הגשת הערעור עלולה לגרום לעריכת דרישות וחקירות מיותרים במקום "שהשתיקה יפה להם" כפי שנקבע בפס"ד. בית המשפט קמא לא קבע "קביעות מוחלטות" בדבר נסיבות הורתה של הקטינה והדגיש דווקא שהחלטתו נקבעה לפי הנטל האזרחי בלבד. בית המשפט קמא נמנע במכוון מלחפש ולגלות ראיות נוספות וזאת על מנת שלא לסכן את כשרותה ההלכתית של הקטינה.
4. בפועל, בעלה של האם לא היה ב—- בעת הוריית הקטינה ולכן לא ניתן לייחס לו הורות של הקטינה בכל דרך אפשרית. המשיב מתנגד לחלופות שהוצעו ע"י המערערת כגון אומנה או אפוטרופסות. שכן, המשמעות תהיה שבעלה של האם הוא אבי הקטינה והמשיב מתנגד לכך נחרצות. קביעת המשיב כאב פסיכולוגי שמאפשר את רישומו כאב במרשם, תואמת את טובת הקטינה.
5. ביהמ"ש קמא לא התעלם מחוות הדעת של כב' נשיא בית הדין הגדול. אדרבא, בית המשפט לא הורה לערוך בדיקת רקמות והשתית את כל פסק הדין על ההנחה שבמקרה דנן נכון למעט בחקירות ובהבאת ראיות העלולות להקשות על דיונים עתידיים בבית הדין הרבני בעניין מעמדה האישי של הקטינה.
6. המשיב הגיש בקשה שהסעד שהתבקש בה הוא קביעת אבהות. לכן, יכול היה בית המשפט להורות על אבהות פסיכולוגית ולא מדובר בהרחבת חזית התביעה כפי שטוענת המערערת. בדיקת הרקמות שהתבקשה הייתה רק אמצעי לצורך הסעד העיקרי שהתבקש והוא הצהרת אבהות.
7. פסק הדין "מצא את הדרך הזהירה, הנכונה והצודקת לאיזון בין זכויות הקטינה לקבלת מעטפת הורית דואגת ומסורה מחד, לבין זכותה לשמר על מעמדה האישי לפי ההלכה היהודית" ולכן יש לדחות את הערעור.
ה. דיון והכרעה
1. לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהורות על ביטולו של פסק הדין מנימוקים אלו:
2. הנימוק הראשון – סעד של הכרה באבהות פסיכולוגית כלל לא התבקש בתביעה שהמשיב הגיש. בתיאור הסעד שהתבקש בתביעה נאמר כי "כבוד בית המשפט מתבקש לתת צו לביצוע בדיקה גנטית… ולקבוע את אבהותו…". המשיב אפילו לא העלה כסעד חלופי עתירה לקביעת אבהות פסיכולוגית והצעה זו עלתה ע"י בית המשפט מיוזמתו בתחילת הדיון, מבלי שהתאפשר למערערת להגיב ולבחון הצעה זו באופן מושכל וסדור.
3. הנימוק השני – בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, המערערת לא הותירה את ההכרעה האם להכיר במשיב כאב פסיכולוגי לשיקול דעת בית המשפט. בעמ' 6 שורות 19-20 לפרוטוקול הדיון טענה ב"כ המערערת כי היא "מותירה לשיקול דעת בית המשפט לפסוק בהתאם למדרג". דהיינו, ההסכמה הייתה לפעול בהתאם לשיטת המדרג ולא להכרה באבהות פסיכולוגית. בית המשפט קמא גם כלל לא פעל בהתאם לשיטה זו ואפילו לא ביצע את השלב הראשון במדרג שדורש קיום בחינה של טובת הקטין הספציפי ונסיבות חייו באמצעות תסקיר או חוות דעת מומחה וזאת מבלי שיובאו ראיות בדבר הורתו של הקטין.
4. הנימוק השלישי – פסק הדין התבסס על כך שניתן פסק דין ב—- המכיר במשיב כאבי הקטינה. ברם, לא ניתן שום פסק דין כזה וכל מה שהציג המשיב הם תעודת לידה ודרכון —- שבו מצוין שהמשיב הוא אבי הקטינה. ברם, מדובר בתעודות שהתבססו על הצהרת המשיבים בלבד מבלי שנערך והתקיים שום דיון משפטי בערכאה משפטית ב—-. המשיב אישר בדיון שהתקיים לפנינו שלא קיים שום פסק דין —- המכיר במשיב כאבי הקטינה (עמ' 3 שורה 33).
5. הנימוק הרביעי – הקביעות הנחרצות בפסק הדין עלולות לשמש כראיות שיביאו לממזור הקטינה ולפגיעה בייחוס שלה. בחוות הדעת קבע כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול כי: "לא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא". למרות זאת, ניסוחי בית המשפט קמא בפסק הדין עלולים לשמש כראיות בהליך עתידי שיתברר בבית הדין הרבני בכל הנוגע לכשרותה להינשא ליהודי והדבר מהווה פגיעה קשה ביותר בטובת הקטינה. כפי שנקבע בע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736 (1980): "כאשר עומדת בפנינו שאלה, אם להעדיף את הזכות והחובה להגיע לחקר האמת על פי הבדיקה או למנוע חשש של קיפוח ופגיעה במעמדו של הילד בהיוודע דבר פסולו, מן הנכון ומן הראוי להעדיף את טובתו של הקטין ולנקוט כל דרך, שחשש של ממזרות ייטמע ואין לעשות לגילויו ולקביעתו במסמכים מאושרים וידועים".
6. בבע"מ 7038/12 פלוני נ' פלוני (16.10.12) הדגיש כב' השופט רובינשטיין שיש לעשות הכול על מנת למנוע אפשרות שיעשה שימוש בקביעות בית המשפט בכל הנוגע למעמדה של הקטינה ויש להסתייג מכל בדל של אמרה שעשויה לממזר את הקטינה. לדבריו: "לדידי אילולא אותה "חומה בצורה" שהעמיד בית המשפט המחוזי בין הכרעתו "האזרחית" לעניין רישום האבהות, לבין דיון "דתי" עתידי אפשרי בשאלת הכשרות להינשא, היה קשה מאוד להלום את הכרעתו".
ראו גם: רמ"ש 27412-05-15 ז. צ. ג. נ' א.ה. (21.10.15).
7. סעיף 28ה(א)(4) לחוק (שנחקק במסגרת תיקון מס' 3 לחוק משנת 2008) קובע כי: "נוכח בית המשפט, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו הביא לפניו את עמדתו לעניין עריכת הבדיקה…כי ממצאי הבדיקה עלולים לפגוע בכשרותו של קטין…וכי אין דרך לערוך את הבדיקה באופן שימנע את הפגיעה, לא יורה על עריכת הבדיקה, אלא אם כן מצא שיש צורך בעריכת הבדיקה לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם". המערערת מעלה בערעורה את השאלה האם לאור התיקון הנ"ל לחוק עדיין ניתן להפעיל את שיטת המדרג. אין צורך להכריע בשאלה זו בהליך דנן. שהרי כאמור, בעניינינו ממילא לא הוגשה תביעה להכרה באבהות פסיכולוגית ולא התבקש כלל ע"י המשיב להפעיל את שיטת המדרג. בכל מקרה, מסעיף זה נלמד עד כמה צריך להיות רגיש בית המשפט כשמתעורר חשש לפגיעה בכשרות הקטין. יש צורך לפעול בזהירות רבה ביותר ולוודא שכל קביעה ואמירה של בית המשפט קמא לא תעורר בעתיד קושי לקטינה ותפגע באפשרותה לבוא בקהל ישראל בהתאם להלכה היהודית. כפי שקבע כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 9638/08 פלונית נ' פלוני (21.12.08): "…הגישה הבסיסית של מניעתם ככל האפשר של מקרי ממזור… חז"ל ביטאו את צערם העמוק ואת עומק הפגיעה באדם שנמצא ממזר ואינו יכול לבוא בקהל…על בתי המשפט האזרחיים לשוות גישה זו לנגד עיניהם".
8. הנימוק החמישי – בית המשפט קמא סבר שהמצב טרם מתן פסק דינו הוא כזה שלקטינה יש קושי בקבלת שירותים חיוניים כגון ברישום למוסדות חינוך ובקבלת שירותים רפואיים ולכן טובתה מחייבת את רישום המשיב כאביה. ברם, אין בסיס לקביעה זו מאחר שלקטינה אזרחות ישראלית מכוח האם והיא זכאית לקבל את כל השירותים והזכויות כמו כל אזרח אחר והעובדה שאין לה אב רשום אינה פוגעת כלל בזכויות אלו.
9. הנימוק השישי – בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון (בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה (1.4.15) (להלן: עניין פלונית)) קיימים רק ארבעה אדני הורות (פיזיולוגית, גנטית, מכוח אימוץ ומכוח זיקה לזיקה) ולא קיים אדן של הורות פסיכולוגית. כפי שנקבע בעמ"ש 17436-10-21 היועמ"ש נ' ע' (3.11.22): "…לאור פסיקה זאת, לכאורה התשובה לשאלה שבפנינו, אם הורות פסיכולוגית יכולה להיות מוכרת כהורות לצרכי רישום במרשם האוכלוסין, די ברורה. התשובה שלילית. היא אינה נמנית על אחת מאפשרויות הקניית הורות בישראל (זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לזיקה), שהוזכרו בעניין פלונית…בכך למעשה נחסמה הדרך בשלב זה, וכל עוד לא הכיר המחוקק, או נקבעה הלכה אחרת על ידי בית המשפט העליון, באפשרות הכרה של הורות פסיכולוגית, כמודל הורות לצרכי רישום בישראל".
10. הנימוק השביעי – לבית המשפט קמא לא הייתה סמכות לשנות את הרישום במרשם היות שנושא זה לא נמנה בין הסמכויות שהוקנו לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995. כפי שנקבע בעמ"ש 9003-07-20 מדינת ישראל נ' פלוני (28.12.20): "הדין עם המערערת כי סמכותו של בית המשפט קמא מצומצמת לתת הצהרה בתביעות אבהות. הא ותו לא. סעיף 1 ס"ק 3 לחוק לענייני משפחה מגדיר מהם "ענייני משפחה" שבהם יש לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון ולפסוק ולעניינינו נכתב כי יש לו סמכות לפסוק ב"תובענה לאבהות או לאימהות". עולה מכאן שאין בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לתת ללשכת רישום האוכלוסין הוראות באשר ליתר הפרטים שעל המרשם לכלול…אם המבקש להירשם ברישום ראשון סבור שנוהל זה או החלטה בעניינו ניתנה שלא כדין או שאיננה סבירה, עליו לחפש את תרופתו בבית המשפט לעניינים מנהליים. אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להורות בעניינים אלו ואין לו סמכות לבקר החלטה מעין זו".
11. כפי שציין כב' השופט רובינשטיין בבג"ץ 6751/04 מ.ס. נ' בית הדין הגדול לערעורים, פ"ד נט(4) 818, 854-855: "נושא רגיש…הוא הממזרות, שעליו אמרו חכמים (משנה חגיגה א',ז') כי הוא בבחינת דברי הפסוק 'מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות'…ואת צערו של מי שהוכרז כממזר ראו חכמים כ'דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם'…גישת ההלכה היא לחפש דרכים למנוע הכרזת אדם כממזר, שקשה לראות פגיעה גדולה הימנו בכבודו של אדם". כפי שהוצע למשיב ע"י המערערת, הוא רשאי להגיש תובענה למינויו לאפוטרופוס ובכך לעגן את סמכויותיו ביחס לקטינה. אין גם מקום להשיב את התיק לביהמ"ש קמא, שעה כאמור, הסעד היחיד בתביעה היה לעריכתה של בדיקת רקמות ולהצהרת אבהות על פי תוצאות הבדיקה.
12. סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולפטור את המשיב מהוצאות נוכח נסיבותיו של מקרה זה.
______________
נפתלי שילה, שופט
השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:
אני מסכים.
______________
שאול שוחט, שופט
סגן הנשיא, אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.
______________
עינת רביד, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ה' אדר א' תשפ"ד, 14 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא
אב"ד
עינת רביד, שופטת
נפתלי שילה, שופט
