לפני יו”ר הועדה, כבוד השופטת (בדימוס) אורית אפעל-גבאי
חברת ועדה – הגב’ חביבה רוטשילד, חינוך
חבר ועדה – מר מוטי כהן, קרימינולוג
נציג/ת שב”ס – רס”ר נעמי יהושע
מזכיר הוועדה – מר חנן אביקסיס
מבקש
נדאל חמידה (אסיר)
נגד
משיבה
מדינת ישראל
נוסח החלטה לפרסום
עניינו של האסיר מוכר לוועדות השחרורים במחוזות השונים מהחלטות שניתנו בעניינו החל משנת 2021.
מדובר באסיר יליד 1974 (בן 50) אשר מרצה מאסר עולם שנקצב ל-30 שנה. תחילת ריצוי העונש ביום 8.12.97 ותום המאסר המלא ביום 7.12.2027. האסיר נדון למאסר עולם בגין עבירה של רצח. מדובר ברצח ש”הוזמן” על ידי גיסה של המנוחה (מוסא מסארוה) אשר פנה לאדם אחר (בילאל חביב) וביקש ממנו לאתר רוצח שירצח את המנוחה בתמורה לסכום כסף גבוה. בילאל, שותפו של האסיר, פנה לאסיר, אשר ביצע את הרצח ביריות אקדח. הרצח הוליד שני כתבי אישום. האחד נגד מוסא גיסה של המנוחה אשר לפי הנמסר לוועדה נפטר בכלא, ונגד האסיר; השני, נגד בילאל. נציין, כי בילאל שוחרר בהסכמת ב”כ היועמ”ש על ידי וועדת שחרורים מיוחדת ביום 15.11.2020.
ביום 9.8.2021 החליטה וועדת השחרורים המיוחדת במחוז הדרום לשחרר את האסיר בשחרור מוקדם בתוכנית מרכז אל אמל לשירותים חברתיים. החלטה זו בוטלה בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 20.9.2021. בין היתר הסתמך בית המשפט המחוזי על חומרת העבירה ונסיבותיה; המסוכנות הנשקפת מהאסיר; מידע מודיעיני שלילי של שב”ס; והקושי לפקח אל האסיר בתקופת הרישיון בהיותו תושב הרשות הפלסטינית. לאחר כשנה הגיש האסיר בקשה לדיון חוזר לפי סעיף 19(5) לחוק שחרור על תנאי. בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 7.11.2022 שכן נמצא שלא חל שינוי נסיבות המצדיק דיון חוזר. עתירה שהגיש האסיר נגד החלטה זו, נדחתה אף היא ביום 14.12.2022.
בהחלטה בבית המשפט העליון במסגרת בקשה לרשות ערעור שהגיש האסיר על ההחלטה האחרונה הנ”ל של בית המשפט המחוזי (רע”ב 8840/22) מציין בית המשפט העליון כי על אף שדין הבקשה להידחות מכוח הכלל שאין בית המשפט העליון מתערב אלא במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית, או שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינו הפרטני של האסיר, “…בחלוף זמן נוסף ממתן פסק הדין הראשון [20.9.21], סבורני כי יהיה מקום לבחינה נוספת של בקשת המבקש לדיון חוזר בעניינו על ידי וועדת השחרורים, וזאת בהינתן משך מאסרו הארוך, יתרת תקופת המאסר הקצרה יחסית שנותרה לו, ושחרורו של השותף. במהלך בחינה נוספת זו מן הראוי שיעמוד לפני וועדת השחרורים אבחון פסיכו דיאגנוסטי עדכני בעניינו של המבקש…”. אבחון כאמור נערך ביום 2.5.2023.
הדיון לפנינו היום הוא למעשה הדיון אליו כיוון בית המשפט העליון בהחלטתו הנ”ל.
נקדים ונאמר כי ב”כ היועמ”ש מתנגדת באופן נחרץ לשחרורו המוקדם של האסיר, והטעמים לכך הם אלה שנימנו בדיונים הקודמים בעניינו, כאשר לאלה נוספו הטעמים הבאים: מדובר באדם בעל הרשעה בעבירה ביטחונית (הקמת מחסום, חברות בהתאגדות בלתי חוקית, זריקה או הנחה של חומרי חבלה) אשר בוצעה בשנת 1991. האסיר נדון למאסר בפועל ……
…… לטענת ב”כ היועמ”ש, כאשר נתונים אלה מצויים ברקעו של האסיר לא ניתן לשחררו על תנאי לשטחי יהודה ושומרון, הן בשל חוסר היכולת לפקח עליו שם, והן –ובעיקר- לנוכח מצב המלחמה בו שרויה מדינת ישראל עתה. על פי טענה זו בשחרור האסיר יש משום הגדלת פוטנציאל הסיכון הביטחוני כלפי המדינה שכן לא ניתן לתת אמון בימים קשים אלה במי שנדון בעבר בגין עבירה ביטחונית ובמי שלפי הטענה, לא זנח את עמדותיו האידיאולוגיות במהלך מאסרו.
ההלכה והכללים בעניינם של מאסרי עולם ידועים וקבועים בחוק שחרור על תנאי. על אסיר המבקש להשתחרר על תנאי לשכנע את וועדת השחרורים כי הוא ראוי לשחרור וכי הוא אינו מסכן את שלום הציבור (סעיפים 5 ו-9 לחוק שחרור על תנאי). בעניינם של אסיר עולם, נקבע תנאי מכביד בחוק בסעיף 10(ב) שבו לפיו על וועדת שחרורים מיוחדת לשקול, בנוסף לשיקולים האמורים בחוק, גם האם חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו, ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה. מצוידים בכללים אלה נבחן את עניינו של האסיר לפנינו. שיקולים אלה יפים גם בעניינו של אסיר עולם תושב שטחים (רע”ב 7774/13 דק מאק נ’ היועמ”ש) נקבע כי הקושי בפיתוח נוכח השחרור לשטחי הרשות הפלסטינית הוא שיקול רלוונטי אך איננו השיקול הרלוונטי היחיד.
כאמור מדובר באסיר אשר מרצה יותר מ-26 שנים מאחורי סורג ובריח. נזכיר כי מדובר באסיר שהוא תושב שטחים, אשר לא יצא לחופשות כל תקופת מאסרו…….
……. הבן הבא בסדר הילדים חלה לאחרונה במחלת הסרטן והוא מטופל בטיפולים כימותרפיים, והבן הקטן הוא תלמיד בבית ספר. בני משפחתו של האסיר מבקרים אותו בבית הסוהר על פי מידת יכולתם.
דוחות גורמי הטיפול שהוגשו בעניינו של האסיר מתארים אדם אשר עבר תהליך שיקומי משמעותי בין כותלי בית הסוהר. בכל הנוגע למעשה העבירה, האסיר מגלה אחריות ומתאר את העובדות על פי החומר המשפטי. הוא מבטא תובנה לגבי המניעים העומדים בבסיס ביצוע עבירות, ומביע צער וחרטה על מעשיו. האסיר מסביר כי בעזרת הטיפול המעמיק בו שולב בבית הסוהר, הוא מצליח להבין את המניעים שהובילו אותו לביצוע העבירה, וכיום הוא בעל יכולת לבקש ולקבל עזרה. האסיר שולב בטיפול אינטנסיבי לאלימות במחלקת “אבני דרך” בין התאריכים 29.6.16 עד 3.2.19. מדובר במחלקה ייעודית לטיפול באלימות ועל פי עמדת גורמי הטיפול האסיר השלים בהצלחה את יעדי הטיפול. לאחר מכן בחודשים 11/12.2019 שולב בשיחות פרטניות עם עו”ס אשר עסקו בשימור תכנים שרכש ועשיית שימוש מושכל בהם. בראשית שנת 2020, הועבר האסיר למר”ש והשתלב בתפקיד של תומך סיעודי. במהלך תפקידו סיים קורס לתומכים סיעודיים, ואולם לנוכח קשיים פיזיים ונפשיים שחווה כתומך ביקש לשמש אסיר עבודה במר”ש, ושולב כאסיר עבודה. כך גם כיום. במסגרת עבודתו במר”ש השתתף האסיר בקבוצות שונות המתקיימות במקום (קבוצת שינוי דפוסים, קבוצת מודעות לעבירה וקבוצת ניהול כעסים). מנחי הקבוצות מציינים כי מדובר באסיר שהקפיד להגיע לכל המפגשים, נוכחותו בקבוצה בלטה, הוא שומר על כללי מסגרת תקינים, קשוב לנאמר ונראה כי הוא מודע למצבי הסיכון ולדרכים להימנע מהם. הדברים שלעיל נסמכים על דוחות גורמי טיפול מהימים 6.10.2022, ו- 7.9.2023.
האבחון הפסיכולוגי שנערך לאסיר ביום 2.5.23 מציין כי רמת מסוכנותו לאלימות עתידית היא בינונית, בקצה הנמוך של הטווח. עיקר הנקודות ניתנו עבור גורמים היסטוריים (10 נק’); לא נמצאו גורמים קליניים בהווה; ולגבי גורמי ניהול סיכון עתידי ניתנה נקודה אחת בעלת רלוונטיות בינונית לבעיות עתידיות צפויות עם לחץ או התמודדות. נאמר כי מדובר באסיר אשר מרשים כמי שהשכיל לשנות אורחות חייו, ומצליח לפעול בצורה אדפטיבית. הוא מציג הסתכלות מציאותית ומותאמת על צרכיו העתידיים ועל צורכי משפחתו, ומתאר מטרות בנות השגה בנוגע להשתלבות במשפחה ולהסתגלות בקהילה, תוך מודעות למצבי סיכון פוטנציאלים ויכולת להסתייע בגורמים חיצוניים. הנקודה נתנה בשל כך שמעבר לחיים בקהילה אחרי שנות מאסר כה רבות מגיל צעיר, כרוך בהתמודדות עם קשיים שאינם ספציפיים למאפייניו של האסיר, אלא נובעים מעצם מצב הדברים. בגוף הדו”ח נאמר כי הפרופיל האישיותי של האסיר מבטא מגמה חיובית, ללא ביטוי לעמדות או מאפיינים אנטי סוציאליים שעלו באבחון קודם. לא עולים ביטויים לקשיים בוויסות הרגשי, ונראה כי קיימת יכולת טובה לוויסות תוקפנות וכעס ולהבעתם בדרך מותאמת. מבחינה רגשית אין סימפטומים בסולמות הקליניים. האסיר מבטא עמדה חיובית כלפי טיפול ונראה כי חל שיפור ביכולתו לבטא את עצמו באופן אותנטי ולגלות קשיבות לרגשות אחרים ולרגשותיו. זאת על פני הנטייה שבלטה באבחונים קודמים לרצות את הסביבה, ודרך כך לזכות להערכתה. אנו רואים חשיבות גדולה בהתקדמות האסיר בעניין זה. האסיר מבטא נכונות להמשיך בהליכים טיפוליים, ומתאר את עצמו כמי שלמד לשתף ולבקש עזרה. בסיכום האבחון נאמר כי המגמה העולה היא של שינוי חיובי משמעותי. רמת המסוכנות שנמצאה נסמכת רובה ככולה על גורמים הסטורים שאין ביכולת האסיר לשנות, ועל הצורך על תוכנית ביניים לקראת שחרורו של האסיר הנובעת מעצם היותו אסיר המרצה מאסר ממושך אותו החל בגיל צעיר. במסגרת מאסרו השלים האסיר ובמידה רבה מיצה את התהליכים הטיפוליים הרלוונטיים, ובהיותו תושב שטחים קיימת תוכנית שיקום מטעם מרכז “אל אמל” הכוללת תעסוקה והמשך טיפול בקהילה. האסיר מביע רצון לגור עם משפחתו הגרעינית בטול כרם (בבית אחיו) וזאת בשונה מכוונה קודמת לגור עם הדוד בשכם. החלטה זו התקבלה על ידי האסיר בשיתוף עם אשתו וילדיו, על מנת לאפשר להם להמשיך בשגרת חייהם לצד ביקורים קבועים שלהם אצלו.
התמונה המצטיירת מן המקובץ היא שמדובר באסיר אשר עבר כברת דרך טיפולית מרשימה במהלך מאסרו. בעתירה שהגיש האסיר לבית המשפט המחוזי לאחר שנדחתה בקשתו לשחרור מוקדם, במסגרתה ביקש להשתלב במסגרת טיפולית נוספת על מנת לקדם את אפשרות שחרורו, ביטא ב”כ היועמ”ש את העמדה לפיה האסיר עבר הליך טיפולי מרשים, הוא אינו זקוק להמשך טיפול אלא לשימור תכנים. אף בית המשפט בפסק דינו התרשם כך (פס”ד מיום 12.1.22). דעתנו היא כי בכל הנוגע לאסיר שלפנינו, ניתן לומר כי עלה בידו לשכנע כי הוא עומד בתנאי המכביד של סעיף 10(ב) לחוק שחרור על תנאי בדבר שינוי בולט וממשי. נוסיף, כי התכנים האמורים בדוחות גורמי הטיפול ובאבחון מצאו את ביטויים גם בדברי האסיר לפני הוועדה בדיון היום.
ב”כ היועמ”ש טענה, כאמור, כי לנוכח ה”פרופיל” הביטחוני של האסיר, יש לומר לגביו כי הוא עדין מסוכן לביטחון המדינה. כך ככלל, וקל וחומר בתקופה הנוכחית שהיא תקופת מלחמה. נתייחס לכך להלן.
ב”כ היועמ”ש הטעימה כי בתקופת מלחמה מהווה האסיר לנוכח נתוניו גורם המסכן את ביטחון המדינה, אשר לא ניתן לשחררו על תנאי, הן בשל הפוטנציאל לביצוע עבירות נוספות והן בשל חוסר היכולת לפקח עליו בהיותו תושב שטחים.
………..
…… ב”כ האסיר פנה במהלך השנים לגורמי המודיעין בשב”ס בבקשה להסיר את הידיעה האמורה מתיקו של האסיר. אחת מן התשובות שנתנו על ידי גורמי שב”ס הייתה כי מדובר במידע ישן אשר עם הזמן החולף הרלוונטיות שלו יורדת, אך לא ניתן למחוק אותו.
………..
עניין נוסף שאנו מבקשים להאיר הוא העובדה ששותפו של האסיר, המשדלו לדבר עבירה, בילאל שוחרר בהסכמת ב”כ היועמ”ש ביום 25.11.20 לאחר שנדון, כמו האסיר שלפנינו, למאסר עולם שנקצב ל-30 שנה. נציין, כי בילאל הוא המשדל לדבר עבירה, הוא זה ש”גייס” את האסיר לביצועה, העמיד את הנשק לביצועה, הוא היה בוגר ממנו בתקופת ביצוע העבירה ונכח יחד עמו בזירת העבירה.
לאחר ששקלנו את מכלול טיעוני הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי האסיר לשכנע כי מתקיימים בו התנאים הקבועים בחוק, וזאת גם בתקופה הנוכחית ובתנאיה המיוחדים.
מדובר באסיר אשר עבר הליך שיקום מרשים בין כותלי בית הסוהר, ואשר גורמי הטיפול, לרבות פסיכולוג שב”ס, סבורים כי מיצה את ההליכים הטיפוליים בכלא. האסיר ריצה את חלק הארי מתקופת מאסרו הכוללת. הוא מרצה יותר מ-26 שנות מאסר מתוך 30 השנים שנקצבו לו. מדובר בתקופה ארוכה ומשמעותית בתנאי כליאה קשים שאינם כוללים יציאה לחופשות, כמתחייב מהיותו של האסיר תושב שטחים. משפחתו של האסיר (המשפחה שהקים) מתגוררת בישראל ועובדה זו סייעה ליכולתו לשמור על קשר עמה. איננו סבורים כי ההרשעה הקודמת של האסיר.
……. עומדת בעוכריו של האסיר כשיקול אשר יש בו כדי למנוע את השחרור המוקדם. הוא הדין בידיעה הבודדת משנת 2014. הראיה לכך שאף לשירות הביטחון הכללי אין עמדה בנוגע לשאלת שחרורו המוקדם של האסיר, ואף אין לו כל מידע עדכני או אחר אודותיו. במצב דברים זה, אנו סבורים כי חרף מצב המלחמה השורר בישראל ובזהירות הראויה, לא קיימת באסיר מסוכנות מיוחדת לביטחון המדינה הנובעת משני הנתונים הנ”ל (עברו והידיעה מ-2014). אכן יש לנקוט לגביו בעמדה זהירה הנובעת מעצם העבירה שביצע, ומן העובדה כי הוא עתיד להתגורר בשטחים, ואולם בנסיבות העניין מסקנתנו היא כי הכף נוטה לעבר שחרור שכן מדובר במי שנתוניו האישיים טובים במיוחד, הוא עבר כברת דרך משמעותית בכלא, וניתן לסמוך עליו בעת הזו, כפי שניתן האמון גם בשותפו הבכיר בעבר, שיעמוד בתנאי השחרור ובאתגרים הקשורים בכך.
נוסיף כי מרכז “אל אמל” לשירותים חברתיים בע”מ ערך תוכנית שיקום עבור האסיר הכוללת קבוצות טיפוליות ותעסוקה……. התוכנית כוללת לצד התעסוקה והמעטפת הטיפולית גם חתימה במשטרה. ….. כאשר מרכז “אל אמל” עוקב אחר החתימה אחת לשבוע בתחנת המשטרה.
בנוסף לכך, הציע ב”כ האסיר ארבעה ערבים תושבי טייבה, בני משפחתה של אשת האסיר אשר כל אחד מהם מוכן לחתום על ערבות אשר תחולט אם האסיר לא יקיים את תנאי השחרור כהלכתם, לרבות החתימה בתחנת המשטרה. אנו סבורים כי יש בתנאי זה משום חישוק האסיר והגברת הביטחון כי יקיים אחר תנאי השחרור.
בשולי החלטתנו נציין כי ראינו את התנגדות נפגעי העבירה לשחרור האסיר בשחרור מוקדם, ואולם עם כל הבנתנו לעמדה זו, אין מדובר בשיקול בלעדי אשר יש בו כדי למנוע את השחרור.
על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לשחרר את האסיר בתנאים הבאים:
האסיר יקיים את כל תנאי השחרור המפורטים בחוק ובפנקס השחרורים.
האסיר יתייצב בתחנת המשטרה בקדומים אחת לשבוע.
האסיר יקיים אחר כל התנאים שנקבעו בתוכנית “אל אמל” מיום 9.9.23, לרבות השתתפות בקבוצות, השתלבות בעבודה ועמידה בקשר עם מרכז “אל אמל”.
מרכז “אל אמל” יגיש דיווח לוועדה אודות עמידתו של האסיר בתנאי השחרור תוך שלושה חודשים מיום שחרורו, וכל חצי שנה לאחר מכן, וזאת עד לתום מאסרו המלא ביום 7.12.27.
האנשים הבאים יחתמו על ערבות בסך 15,000 ₪ כל אחד, אשר תחולט אם האסיר לא יעמוד בתנאי השחרור כאמור לעיל……
ב”כ האסיר ימציא צילומי תעודות זהות של כל הערבים לתיק וחתימתם על הערבות בבית משפט השלום בכפר סבא רח’ הטחנה 5 מהווה תנאי מוקדם לשחרור.
ב”כ הצדדים יגישו לוועדה תוך שבעה ימים נוסח מוסכם לפרסום ההחלטה.
ניתנה היום, כ”א אדר ב’ תשפ”ד, 31 מרץ 2024, במעמד הנוכחים.
אורית אפעל-גבאי,
שופטת (בדימוס)
גב’ חביבה רוטשילד,
חברת ועדה
מר מוטי כהן,
חבר ועדה
רס”ר נעמי יהושע
נציג שב”ס
