התובעת
י' ת' ת"ז *********
ע"י ב"כ עו"ד מאיה אדרי
נגד
הנתבע
א' ת' ת"ז *********
ע"י ב"כ עו"ד לביא נרקיס
פסק דין
הקדמה והצגת הצדדים:
התביעה המונחת הינה תביעה לביטול הסכם גירושין מיום 21.2.2021, אשר הוגשה על ידי האישה – י' ת' כנגד האיש – א' ת'.
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2004.**.** והתגרשו בחודש ינואר 2022.
לצדדים שני ילדים: ש' ילידת 2008.**.** ו- ש' יליד 2010.**.**
כנטען, הקטין ש' מקבל קצבת נכות מהמל"ל.
הנתבע הינו עובד שכיר בחברת ****.
התובעת עבדה בעבר כ***** ***** ב**** ********, אולם היא פוטרה מעבודתה, כפי שנטען בסיכומיה.
כיום התובעת הינה בעלת עסק מסוג "עוסק פטור" שאין לו כל שווי כלכלי (עסק **** ***** ל**** *****).
בין הצדדים פערי השתכרות משמעותיים.
בתובענה אשר הוגשה ביום 19.5.2021 עתרה התובעת לביטול ההסכם עקב הפרות שונות מצד הנתבע. הנתבע מכחיש כי הפר את ההסכם, ולחילופין טוען, כי חלק מההפרות נגרמו בשל מחדלים העומדים לפתחה של התובעת.
לאור מיהות טענות התובעת עורר בית המשפט את השאלה מדוע לא התבקש סעד של אכיפה במקום סעד של ביטול, וזאת לאור ההלכה הקובעת, כי גם במקרי הפרה יש להעדיף פתרונות אשר יקיימו את ההסכם ולא יובילו לביטולו.
על אף הערת בית המשפט, לא עתרה התובעת לתיקון או לשינוי סיווג התובענה, ודומה כי כיום, לאחר שהוסדרו לפחות חלק מהנושאים, עיקר טענתה של התובעת מתמצה בכך שהיא "הוטעתה ורומתה" לחתום על ההסכם, וכי על אף הוויתורים הנרחבים מצידה, היא נותרה כשידיה על התחתונה.
ובכן, לטענת התובעת, על פי הסיכום בינה לבין הנתבע, היא היתה אמורה להישאר לגור בדירת הצדדים בתמורה לתשלום של 625,000 ₪, כאשר הצפי היה כי לאחר שתיערך התחשבנות סופית בין הצדדים, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית, יוותרו בידיה (לאחר תשלום חלקו של הנתבע) בין 270-300 אלף ₪, לצד מחצית מכספי הפנסיה של הנתבע. ברם, הסתבר לתובעת בדיעבד, לאחר שהתקבלה חוות הדעת האקטוארית, כי היא אינה זכאית לקבל את הכספים אשר הובטחו לה בעל-פה ובאופן מוצהר כאמור, ואף נדרשת על פי חוות הדעת לשלם לנתבע כספים.
בגדרי דיון קדם המשפט אשר נערך ביום 16.1.2023, הסכימו הצדדים להסדר דיוני, על פיו תינתן הכרעה על סמך סיכומים בכתב, ללא הליך ראייתי.
זה המקום לציין, כי דרך המלך להוכחת טענות בדבר תרמית או טעות בהסכם גירושין, היא באמצעות הליך ראייתי, והדבר הובהר היטב לצדדים, ובייחוד לתובעת, עוד קודם לגיבוש הסדר דיוני. על אף זאת, עמדה התובעת על דעתה כי לא יתקיים הליך ראייתי.
חוות הדעת האקטוארית:
עובר לתובענה דנן ולאחר אישור הסכם הגירושין, פעלו הצדדים כמצוות ההסכם ופנו למומחה לראיית חשבון, לטובת הכנת חוות הדעת האקטוארית. הצדדים בחרו לפנות לרו"ח מר נתן שטרנפלד ולהסמיכו להכריע בענייני חלוקת איזון המשאבים.
לאחר הגשת חוות הדעת הראשונה, ביום 13.4.2021, התבקש האקטואר לתקן את חוות הדעת. חוות דעת מתוקנת הוגשה ביום 2.5.2021, וחוות דעת מעודכנת הוגשה ביום 23.9.2021. האקטואר הגיש עדכון נוסף, ביום 10.10.2021 אשר לא שינה מהותית את מסקנות חוות הדעת, אולם כלל מספר תיקונים טכניים והבהרות.
חוות הדעת העדכנית כוללת אפוא שתי חלופות: האחת, לאיזון מידי והשנייה, איזון דחוי למועד בו ימומשו הזכויות.
לפי החלופה הראשונה, על הנתבע להעביר לתובעת כיום סך כולל של 959,549 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
החלופה השנייה נחלקת למספר חלקים:
על הנתבע להעביר לתובעת כיום סך של 642,731 ₪.
ביום 31.1.2023 על התובעת להעביר לנתבע סך של 6,250 ₪ בהתאם לתשואה שתישא קרן ההשתלמות ****.
ביום 31.12.2024 יהיה על הנתבע להעביר לתובעת סך של 22,235 ₪, בהתאם לתשואה שתישא קרן ההשתלמות ב******** ****.
חתימה על פסיקתא ביחס לזכויות הפנסיוניות של הנתבע לטובת התובעת.
דיון והכרעה:
יוער בפתיח, כי אין מקום לדון בטענות בדבר הפרת הסכם הגירושין, משאלו נזנחו בשלב הסיכומים (הדברים אמורים ביתר שאת משלא נערך הליך ראייתי לגביהן).
אם כן, הסוגיות העומדות להכרעה, המצויות בלב המחלוקת, הינן תום הלב במשא ומתן, טעות, הטעייה ועושק ביחס להסכם הגירושין.
הלכה ידועה היא כי העותר לבטל הסכם גירושין אשר אושר כדין וניתן לו תוקף של פסק דין, בטענה של פגם ברצון, יידרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, וזאת בשל הצורך להגן על הציפיות הסבירות של בני הזוג, הקושי להשיב את המצב לקדמותו, וכן אופיו הסופי של הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף מחייב וחלוט של פסק דין (ראה: אבישי גריידי הסכם ממון וגירושין, אישור וביטול (תשס"ט 2009) עמ' 139-142.
הדברים נובעים גם מכך שבית המשפט התרשם במעמד אישור ההסכם, כי הצדדים הבינו את תוכנו של ההסכם ואת משמעות הדברים העומדים על הפרק, וכן התרשם כי הצדדים חתמו מרצונם החופשי, תוך הבנת ההשלכות המתחייבות מסעיפי ההסכם (בג"צ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם במאגרים המקוונים] (24.12.2006); ע"א 4/80 מונק נ' מונק, פ"ד לו(3) 421, 428) ; רע"א 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט(3) 421).
מהכלל אל הפרט.
הסכם הגירושין ואישורו:
הסכם הגירושין המצוי בליבת המחלוקת אושר על-ידי בית משפט זה ביום 21.2.2021 וקיבל תוקף של פסק דין.
במעמד אישור ההסכם שני הצדדים היו מיוצגים.
בדיון עצמו ביקשו הצדדים לאשר את ההסכם בכללותו, מלבד תיקונים טכניים קלים:
תיקון מועד התשלום בסך 625,000 ₪ מהאישה לאיש, בתוך 90 ימים ממועד הדיון (ולא ממועד חתימת ההסכם).
קביעת זמני שהות זמניים בין האב לבין הקטינים, עד אשר ישכור האב דירה באזור *****, וכן חידוד חלוקת זמני השהות אשר נקבעו בהסכם.
מתן טיפול תרופתי לש', וטיפול משפחתי לשני הקטינים.
הסכמות הנוגעות למועד יציאת הנתבע מהחשבון המשותף (תוך ציון כי ככל שתתעורר מחלוקת ביחס לכספים או קיזוזים מהחשבון המשותף, זו תועבר להכרעת האקטואר) וכן ביחס לחלוקת המיטלטלין.
בתום דיון לא קצר, במהלכו בית המשפט קרא את ההסכם וחזר על עיקרי ההסדרים בפני הצדדים, ולאחר שהוברר כי הצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי והם מבינים את תוכנו, את מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו, אושר ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.
כאמור, האישה הייתה מיוצגת במעמד אישור ההסכם, וכפי שניתן לראות מתמלילי שיחות הצדדים אשר צורפו לסיכומים, האישה הייתה מיוצגת גם בעת גיבוש ההסכמות ועריכת ההסכם.
הצדדים התייצבו פיזית לדיון בבית המשפט , בליווי באי כוחם והביעו את הסכמתם המלאה לכל תנאי ההסכם, תוך שהם מצהירים כי הם מבינים את המשמעויות הנובעות מחתימתם על ההסכם.
הצדדים גם נטלו חלק פעיל בדיון לאישור ההסכם, בכך שביקשו להוסיף או לשנות מספר תנאים, כמפורט לעיל. ניתן ללמוד מכך כי הצדדים היו מודעים היטב לתנאי ההסכם.
הפרת חובת תום הלב במשא ומתן ועילות הביטול בדיני החוזים – טעות, הטעיה ועושק:
התובעת מבססת את תביעתה לביטול ההסכם בעיקר על העילות הקבועות בסעיפים 12, 14, 15 ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973:
הפרת חובת תום לב במשא ומתן, טעות, הטעיה, ועושק.
נתחיל עם עילת העושק.
סעיף 18 לחוק החוזים קובע את הדברים הבאים:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
כדי להוכיח את עילת העושק, על הטוען לה להוכיח את התקיימות היסודות בדבר מצב קוגניטיבי ירוד. כמו כן צריך להתקיים קשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרות העשוק בהסכם וניצולו של האחרון. בנוסף, יש להוכיח כי תנאי ההסכם אינם סבירים וחורגים מן המקובל.
בענייננו לא נטען כי התובעת הייתה שרויה בחולשה שכלית או גופנית כה קיצונית באופן אשר הפך אותה לנוחה להשפעה. על כן, טיעון זה אינו רלוונטי. הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר לשם הוכחת חולשה אשר יצרה פגם בקוגניציה של המתקשר, יש הכרח במינוי מומחה (כגון, פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכו-גריאטר) על-ידי בית המשפט, וזה כלל לא נתבקש.
יתר על כן, אף אם מצבו הרפואי או הנפשי של המתקשר אינו מן המשופרים במועד ההתקשרות בהסכם, יש להוכיח מצוקה ממשית אשר מובילה לחולשה שכלית או גופנית באופן מהותי וממשי, הפוגמת ביכולת לקבל החלטות מושכלות.
רוצה לומר, על אף טענות התובעת בדבר מצב רפואי כזה או אחר –"התובעת פוטרה ממקום עבודתה ובנוסף לכל הלחץ והחרדות הקיומיות שלה עברה הליך רפואי קשה של ***** ***, הייתה כשבר כלי ולא יכלה לעבוד תקופה ארוכה עד אשר התאוששה וקמה על רגליה…", לא עלה בידה להוכיח פגיעה בקוגניציה/בתפקוד הקוגניטיבי שלה במועד החתימה ו/או אישור ההסכם.
חוסר ניסיונה ו/או העדר בקיאותה של התובעת בתחומי האקטואריה או הנדל"ן, אינו רלוונטי, שכן התובעת הייתה מיוצגת כאמור בעת החתימה על ההסכם, וכן במעמד אישורו והיה ביכולתה להתייעץ ביחס לכלל העניינים בהם היא אינה אוחזת בידע הנדרש .מכל מקום, חזקה על באת כוחה שנתנה לה ייעוץ מקצועי הולם המותאם לצרכיה ולמצבה הרגשי של התובעת באותה עת.
למעשה, מעיון בתמלילי השיחות אותם הציגה התובעת, עולה כי התובעת נטלה חלק פעיל במשא ומתן ואף פעלה בניגוד לעצת עורכת דינה.
כמו כן ואף לאחר אישור ההסכם, התובעת לא קפאה על שמריה, כאשר ערכה התכתבויות עם האקטואר וביקשה לעדכן את הדוחות מספר פעמים.
לא זו אף זו, מעיון בהסכם לא שוכנעתי כי מרבית תנאי ההסכם בלתי ראויים ומקפחים את התובעת, באופן כה קיצוני עד שאלו מזכים אותה באפשרות לבטל את ההסכם.
ההסכם כולל תנאים מצטברים ושלובים שאינם ניתנים להפרדה. ההסכם כולל התחשבות בצורכי הילדים ומתייחס לחובותיהם וזכויותיהם של הצדדים, כולל ויתורים הדדיים שלובים זה בזה. כך למשל, מחויב האב על פי ההסכם בדמי מזונות חודשיים בשיעור של 2,000 ₪ לכל אחד מהקטינים (ובסך הכל 4,000 ₪ לשני הקטינים), וזאת עד לגיל 18 שנים. עוד נקבע כי קצבת הביטוח הלאומי המשתלמת בעבור הקטינים וכל מענק לימודים עבור כל אחד מהקטינים, לרבות קצבת ילדים, ישולמו לאם. כן נקבע כי הצדדים יתחלקו במחציות ביחס להוצאות בריאות וחינוך חריגות, וכן כי האב מתחייב להמשיך לבטח את הקטינים בביטוח רפואי הקיים בעבודתו ומסובסד על-ידי עבודתו כל עוד הוא ממשיך לעבוד ב****. עוד סוכם על חלוקה שווה של היתרה בחשבון הבנק המשותף, ועל איזון שווים של שני כלי רכב הרשומים על שם האיש. הצדדים גם הסכימו על מינוי אקטואר – רו"ח מר נתן שטרנפלד, אשר יבצע את איזון המשאבים הרכושי, לרבות זכויות סוציאליות אשר נצברו במהלך חיי הנישואים (פנסיה, גמל והשתלמות).
סופו של דבר, עילת העושק על כל רכיביה, לא הוכחה ודינה להידחות.
תום לב במשא ומתן:
נמשיך עם סעיף 12(א) לחוק החוזים קובע כדלקמן:
"במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
מעיון בהתכתבויות, תמלילים ומסרונים אשר הוצגו עולה באופן ברור כי להבנת התובעת היא תישאר בסופו של יום, לגור בבית הצדדים, ולצד האמור בהתחשבנות הסופית היא תיוותר עם הרכב, הרכוש, מחצית הפנסיה של הנתבע וכן כסף נזיל בגובה 200,000 ₪.
ברם, התובעת מודה בעצמה, גם אם באופן משתמע, כי לצד ההבנות הנטענות בעל-פה, סוכם כי הצדדים יפנו לאקטואר אשר חוות דעתו תשמש כהכרעה סופית.
אם כן וכפי שעוד יוצג בהרחבה, משיחות הצדדים עולה, כי הייתה להם הערכה גסה של הסכומים אשר יוותרו בידה של התובעת בסופו של יום.
ברם, יש להבהיר כי המדובר בהשערה בלבד, שכן התוצאות הסופיות והמחייבות עתידות היו להופיע רק במסגרת פרק המסקנות בחוות הדעת העתידית של האקטואר.
המסקנה לפיה מדובר ב"השערה בלבד המבוססת על הערכה גסה" מתקבלת גם לאחר עיון בהסכם הגירושין אשר סעיפיו אינם כוללים התחייבות מפורשת של הנתבע להעביר לתובעת כספים עודפים, ללא כל קשר לממצאי חוות הדעת, וביתר פירוט:
ההסכם אינו מציין באופן מפורש כי התובעת תהא זכאית לפיצוי עודף בגין הפרשי ההשתכרות בין הצדדים.
אין בהסכם כל קביעה, המזכה את האישה לקבל סך של 200,000 ₪ – 300,000 ₪ במזומן לאחר קיזוז חלקו של הנתבע משווי הדירה (השווי המוערך על-ידי הצדדים שהם נטולי הכשרה בשמאות ), במנותק מחוות הדעת האקטוארית שאמורה להינתן.
ההסכם אינו כולל סעיף של פיצוי מוסכם, במנותק מחוות דעת האקטואר.
טענה עיקרית אשר הועלתה על-ידי התובעת הייתה כי דירת הצדדים הוערכה ביתר בהסכם (בהתאם לשווי אותו קבע הנתבע, כטענתה, וללא פנייה לשמאי). על כן, הסכום הכספי אותו נדרשה לשלם לנתבע בעבור רכישת חלקו בדירה קיפח אותה.
עם זאת הדברים אינם מגובים כאמור בהסכם כתוב. הדעת נותנת כי ככל שהתובעת הייתה סבורה כי הדירה הוערכה ביתר, שומה היה עליה לעגן בהסכם את זכאותה לקבלת תמורה יתרה מתוך הכספים או פיצוי מוסכם על חשבון הכספים אותם היא נדרשת להעביר לנתבע לשם רכישת חלקו בדירה, ובמנותק מחוות הדעת האקטוארית.
משהתובעת לא פעלה לשינוי סעיפי ההסכם ולעיגון זכאותה לסכומים כלשהם, ללא כל קשר לתוצאות חוות הדעת, אין לה להלין אלא על עצמה.
טעות והטעייה:
סעיף 14 (א) – (ב) לחוק החוזים שכותרתו "טעות" קובע את הדברים הבאים:
(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
סעיף 15 אשר כותרתו "הטעיה" קובע כדלהלן:
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
כאשר חוות דעת האקטואר התקבלה, שני הצדדים לא היו שבעי רצון (לפחות באופן מוצהר) מממצאיה. אכן, הם פנו לאקטואר בבקשה להשלמות/שאלות הבהרה, תוך שהתובעת מפנה אצבע מאשימה כלפי הנתבע בשל העלמת מסמכים.
בעקבות אותן בקשות, המומחה תיקן את חוות דעתו מספר פעמים.
על פניו איני מתרשמת כי הנתבע הונה את התובעת או לא חשף בפניה את מלוא הנתונים, באופן המזכה אותה בביטול ההסכם.
יודגש שוב, אין המדובר באקטואר מטעם הנתבע אלא אקטואר משותף מטעם בית המשפט, שמונה על פי המלצת ב"כ התובעת עצמה. לנתבע לא הייתה כל השפעה על תוצאות חוות הדעת האקטוארית.
עם זאת, לצד העובדה כי הנתבע לא המציא לאקטואר תחילה מסמכים מהותיים, בהם היה בכדי להשפיע על ממצאי חוות הדעת במאות אלפי שקלים, שוכנעתי, מתמלילי השיחות של הצדדים, כי הנתבע אכן גרם לתובעת להאמין כי היא תיוותר עם דלתא כספית מסוימת לאחר רכישת חלקו בדירה, וכי אותו הפרש יאפשר לה לפתוח ב"חיים חדשים".
ראה לעניין זה תמליל השיחה המסומנת 22.4:
"י': …כשאנחנו שוחחנו בשיחה המאוד מכבדת, אנחנו דיברנו על זה שאני אשאר עם הבית, עם הרכב, ויהיה לי עוד 150,000-200,000 שקל להתחיל את החיים.
א': אז אני אומר עוד פעם, זה היה הערכה גסה שעשיתי ללא,…
…י': אני סמכתי עליך,
א': ואת מסתמכת על המספר שאמרתי כבוק? זהו, את אומרת, אם זה לא יהיה 200,000 שקל מעבר,…
…א'…קודם כל לא אמרתי 200,000 שקל בטוח.
י': אמרת בין 150,000 ל- 200,000 שקל.
א': אז קודם כל בין 150,000 ל- 200,000 יש עדיין 50,000 שקל,…
…י': קיבלת על הבית 300,000 שקל יותר כי אתה אמרת לי, אנחנו יכולים ללכת לבית משפט על זה, ואמרת לי, אם את תביאי שמאי את תצאי החוצה עם הילדים לחפש בית.
א': נכון.
י': אל תדאגי, אני דואג לך שיהיה לך פנסיה ויהיה לך 200,000 שקל…חיים. אני דואג לך. אז פתאום אני צריכה להוסיף לך כסף?
א': מאיפה ראית, מאיפה ראית בדוח שאת נדרשת לשלם כסף?
י': אם האקטואר נותן אופציה שאני, הכסף שאתה צריך להעביר לי זה 600,000 שקל, זה אומר שאני צריכה להוסיף לך עוד 100 ואין לי פנסיה. ואם אופציה שנייה…".
הבטחת הנתבע לתובעת לפיה היא תיוותר עם דלתא כספית מסוימת לאחר רכישת חלקו בדירה, וכי אותו סכום יאפשר לה לפתוח ב"חיים חדשים", מקבלת משנה חשיבות עבור התובעת, שהיתה כאמור במצב רגשי לא יציב באותה תקופה, ובהינתן פערי ההשתכרותניכרים בין הצדדים, העדר משאבים פיננסיים משמעותיים בידי התובעת, והעדר כל יכולת ממשית לרכוש את חלקו של הנתבע בדירה.
אומנם אותו הפרש אשר היה אמור להיוותר בידה של התובעת לאחר פיצוי הנתבע על חלקו בדירת הצדדים, נותר בגדרי נתון עלום. עם זאת, התובעת הייתה נכונה להסכים על השווי אותו קבע הנתבע ביחס לדירה – 1,250,000 ₪ ללא פנייה לשמאי, וכן הייתה נכונה לוותר על איזון הנובע מפערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים. כמו כן ההסכם כולל כספים אותם התובעת נדרשת לשלם לנתבע בגין מיטלטלין – כאשר גם שווים של אלו לא הוערך על-ידי מומחה, ומופיע בהסכם כנתון קבוע (150,000 ₪).
ראה לעניין זה סעיפים 6.3 ו-6.4 להסכם:
"… מוסכם בין הצדדים כי לצורך האיזון, שווי דירת המגורים יהיה 1,250,000 ₪…המטלטלין הקיים בדירה (מוסכם ששווי 150,000 ₪) – יאוזן בין הצדדים…".
ראה בהקשר האמור גם השיחה בין הצדדים אשר תמלולה סומן כ 22.4:
"י': קיבלת על הבית 300,000 שקל יותר כי אתה אמרת לי, אנחנו יכולים ללכת לבית משפט על זה, ואמרת לי, אם את תביאי שמאי את תמצאי החוצה עם הילדים לחפש בית.
א': נכון".
ראה בנוסף ובמקום אחר באותו השיחה:
"י': כשאנחנו ישבנו לפני שעזבת את הבית והיתה לנו שיחה מאוד מכובדת לגבי ההסכם, והשיחה גם מוקלטת, של אז, אתה יודע את זה, שהכל היה מוקלט. אנחנו אמרנו ואני הסכמתי שלא יהיה שמאי ושאני אקנה ממך במרכאות את הבית ב- 1.250 מיליון ו- 150,000 שקל עבור הרכוש. ומ' (ב"כ האישה מ.ל.) רצתה להרוג אותי. ואתה יודע את זה. כי אנחנו ישבנו ואמרנו, אתה לא תיתן 85,000 שקל לעורך דין ובוא נסיים את זה יפה. ואז אמרת לי, אני דואג לך, אתה זוכר את זה? אני רוצה שיהיה לך פנסיה ואני רוצה שאת תקבלי את הבית, אני אקבל את הכסף שיש לנו, ואז אמרת, ויהיה לך עוד משהו כמו 200,000 שקל. פתאום לפי הדוח אני אמורה לשלם לך? לא הבנתי.
א': רגע רגע רגע, קודם כל כשאני דיברתי איתך עשיתי משהו בשיערוך שאני מכיר. אני לא יודע לעשות, אני לא יודע לעשות שיערוך של פנסיה לפי תקופות לא משותפות. אני לא אקטואר, עם כל הכבוד. היו כמה הערות שנכנסתי בו באמאמא שלו, לא יודע אם ראית. נכנסתי באמאמא שלו על זה שהוא העלים מסמכים שאני העברתי לו. אני, יש לי דין מאוד, דין מאוד קשה איתו. אני גם הולך לתבוע אותו כנראה. אבל זה לא משנה. באופן עקרוני את כל המסמכים העברתי לו. אני לא יודע לעשות את הדברים שהוא יודע לעשות. הערכתי הערכה ואם אני טעיתי בהערכה שלי, את רוצה לצלוב אותי? אני יודע, בסוף זה אקטואר שעושה חלוקה…".
אם כן ועל אף שאין המדובר בטעות או הטעייה היורדות לשורשו של ההסכם ומזכות בביטולו, על בית המשפט לענייני משפחה לתת את הדעת על ההבטחות אשר ניתנו עובר לחתימת ההסכם, בשלב המשא ומתן, ואשר שימשו כרקע לגיבוש ההסכמות. והדבר יורחב בהמשך.
סעיפים 6 ג' ו-8 לחוק יחסי ממון
אם כן, פסיפס הראיות הקיים בתיק מוביל אותנו למספר מסקנות:
טענותיה של האישה נגעו בתחילה לחישובים אותם ערך האקטואר ולהיעדר המסמכים אשר הומצאו לו מצד הנתבע או יותר נכון להיעדר ביקורת חקירתית.
לאחר תיקון חוות הדעת ושכלול כל הנתונים הפיננסיים, הלינה התובעת על ממצאי חוות הדעת אשר אינם מותירים בידיה את הדלתא הכספית עליה סיכמו הצדדים בעל-פה במסגרת שיחותיהם המקדימות קודם לגיבוש ההסכם וחתימתו.
כמו כן עלה באופן ברור, כי התובעת מלינה על כך שלא נערך איזון ביחס להפרשי ההשתכרות – כלומר חלוקה לא שווה בין הצדדים בשל פערי ההשתכרות, וכן עתרה באופן עקיף למוניטין. טענות נוספות אלה לא באו לידי ביטוי בהסכם ועל כן הן נעדרות תוקף משפטי. רוצה לומר, המדובר בטענות לאחר החתימה על הסכם הגירושין, כאשר היה מקום להעלותן עוד קודם לחתימה ואולי אף להשהות את החתימה עד אשר תושלם חוות הדעת האקטוארית, על מנת להשתית את ההסכם על אדנים בטוחים ולא על הערכות של צד זה או אחר.
אם כן, בשכלול כלל נסיבותיו של המקרה, טענות האישה דלעיל, , עולות אך כדי טעות בכדאיות העסקה, שאינה מזכה בביטול ההסכם.
לצד האמור עולה באופן ברור כי הנתבע התעקש להעמיד את הדירה על שווי מסוים וכך העריך גם את המיטלטלין בסכום מסוים, וזאת ללא פנייה לאיש מקצוע.
אישורו של האיש למעשה כי הוא אמר באופן נחרץ לאישה שאם היא תעמוד על מינוי שמאי, הדירה תימכר והיא (עם כושר השתכרותה הנמוך) תיאלץ עם הילדים לחפש דירה חלופית, סביר כי שימשו זרז לחתימת ההסכם מצד האישה. אומנם אותו זרז אינו עולה כדי הצדקה לביטול ההסכם, בייחוד בהיות האישה מיוצגת לאורך כל הדרך. אולם יש לקחת אותו בסיכום הסופי.
על מנת שהצדק גם יראה ולא רק יעשה, יוער, כי העיון בהסכם, מעלה כי אין זה הסכם המקפח את האישה באופן קיצוני המצדיק את ביטולו. נכון הוא שההסכם נעדר התייחסות בנושא של פערי השתכרות משמעותיים בין הצדדים. ברם, המדובר בנושא כלכלי הנתון לאוטונומיה של הצדדים לחוזה. משהוברר כי לא היה פגם ברצון ו/או בהבנה וכי ההסכם גובש נחתם ואושר בהבנה מלאה של הוראותיו תוך ששני הצדדים מיוצגים לאורך כל הדרך, אין כל בסיס או הצדקה לבטל את ההסכם ו/או לשנות הוראה מהוראותיו.
מחובתו של בית המשפט ובסמכותו לחתור לתוצאה צודקת, זאת, הן מכוח עקרונות הצדק והיושר הכלליים והן מכח סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. נדמה כי חתירה לתוצאה צודקת במקרה שלפנינו, בזיקה להבנות בין הצדדים קודם לחתימת ההסכם וכרקע לו- מחייבת לערוך תיקון מסויים כפי שיפורט להלן.
ככלל, פועלן המשולב של הוראות הסעיפים 6 ג' ו- 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, מסמיך את בית המשפט להתערב ביחס לאופן איזון המשאבים הפיננסיים של הצדדים על פי חוות הדעת האקטוארית.
סעיף 6 (ג) לחוק קובע כדלקמן:
"באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים".
ראה סעיף 8 (3) לחוק:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין- לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שווים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע…".
אם כן, ולאור שכלול כלל הנסיבות המפורטות, אני קובעת כי במקרה זה תחול החלופה הראשונה בחוות הדעת האקטוארית, זאת, בתנאים הבאים:
סך של 642,731 ₪ ישולם לידי התובעת בתוך 60 ימים.
עם זאת וככל שהתובעת טרם רכשה את חלקו של הנתבע בדירת הצדדים, ישולם לה סך של 17,731 ₪ בלבד (642,731 ₪ מינוס 625,000 ₪ אשר נקבעו בהסכם) ומלוא הזכויות בדירה ירשמו מידית על שמה.
לאותם הסכומים יצורפו הפרשי הצמדה ללא ריבית.
הסך של 642,731 ₪ ישוערך ממועד עריכת חוות הדעת העדכנית, והסך של 625,000 ₪ ישוערך ממועד אישור ההסכם ועד ליום התשלום.
בכל הנוגע ליתרה בגובה 316,818 ₪ יחולו ההוראות הבאות:
הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 ימים 50,000 ₪.
יתרת הסכום בגובה 266,818 ₪ תשולם לתובעת עם הפירעון הקרוב של קרן ההשתלמות ולא יאוחר מ- 6 שנים מהיום.
באפשרות הנתבע לשלם את היתרה בחלוקה של עד 10 תשלומים, בשים לב למועד הפירעון הסופי. היתרה תשולם בתוספת הפרשי הצמדה ללא ריבית, נכון למועדו של כל אחד מהתשלומים העתידיים.
למען הסר ספק, התובעת לא תהא זכאית לרישום פסיקתות על שמה ביחס לפנסיה של המשיב, לאור אישור החלופה הראשונה.
ואחרון: הנתבע טען כי יש לאזן את חסכון קופת הגמל וההשקעה ע"ש ילדי הצדדים, בעת משיכתם בפועל וכפי שצוין בחוות הדעת העדכנית של המומחה.
אין מקום לאזן סכומים אלה, מאחר והם רשומים ע"ש ילדי הצדדים ונועדו למענם ולהבטחת עתידם. נדמה כי חלה טעות נגררת בעניין זה, כאשר ההוראה בדבר הצורך לאזן את קופות הגמל הרשומות על שם הילדים, מופיעה בחוות הדעת העדכנית ובזו המתוקנת (חוות הדעת השנייה והשלישית), ואינה מופיעה בחוות הדעת הראשונה.
ראה לעניין זה האמור בסעיף 7 לחוות הדעת הראשונה: "הצדדים מנהלים קופ"ג להשקעה "****** ***" לטובת הילדה המשותפת של הצדדים…חסכון זה יהיה לטובת הילדה ואין על הצדדים להשתמש בחסכון זה למטרותיהם האישיות".
ראה גם האמור בעדכון המומחה האחרון מיום 10.10.2021: "קופות הגמל הם על שם הילדים ולאור התנגדותה של י' הם יהיו לטובת הילדים, ואין לחלקם כיום".
לאור תוצאות פסק הדין, כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא את פסה"ד לכלל הגורמים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"ג, 03 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
