לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה שרון עצמון הלוי
המאשימה
מדינת ישראל – פרקליטות מחוז מרכז – באמצעות ב”כ עו”ד אריאל סיני
נגד
הנאשם
פלוני- על ידי ב”כ עו”ד איל אוחיון
ק. המבחן: אסתי קריגר
<#1#>
גזר דין
*** עותק מאושר לפרסום***
פלוני יליד 18.8.2007 (להלן: “פלוני” או “הנאשם”), הודה בביצוע פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”), וכן בהחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
מעובדות כתב האישום עולה כי בין הנאשם לבין א.א יליד 2009 (להלן: “א.א.”) קיימת היכרות מוקדמת. ביום 9.4.24, בסמוך לשעה 1830, נשא הנאשם על גופו סכין שחורה (להלן: “הסכין”). באותו מועד, בנסיבות שאינן ידועות למאשימה, פגשו א.א וחברו בנאשם ואחרים שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה (להלן: “האחרים”) באזור ……… בפתח תקווה (להלן: “המקום”). בשלב מסוים התגלע וויכוח בין א.א לנאשם (להלן: “הוויכוח”) בעניין שאינו ידוע למאשימה. אז, התקרב הנאשם לא.א הניח יד על צווארו, ובתגובה הזיז א.א. את ידו של הנאשם ממנו. לפתע, שלף הנאשם את הסכין ממכנסיו ודקר את א.א. בחזהו (להלן: “הפציעה”). א.א. עזב את המקום תוך שהוא משתמש בחולצתו על מנת לעצור את הדימום מהפציעה. משהבחין בכך הנאשם, נכנס לרכב של אחד האחרים ונסעו אחרי א.א. לאחר מספר מטרים, עצרו הנאשם והאחרים את הרכב סמוך לא.א, הנאשם שוחח עם א.א. ומיד לאחר מכן נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הובהל א.א. לחדר טראומה בביה”ח “בלינסון” בפתח תקווה באמצעות אמבולנס. שם אובחן עם פצע דקירה באורך 20 ס”מ מאמצע בית החזה שמאל עד ימין, עם עומק מקסימלי בצד ימין עד הצלע. בהמשך, נלקח א.א. לחדר ניתוח שם נצרבו מוקדי דימום ונתפרו שריר ותת עור.
לבקשת הנאשם ובהסכמת המאשימה צורפו לגזר הדין עבירות נוספות:
ת”פ 2148-07-23 באישום הראשון הודה הנאשם בעבירות: שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי ס’ 413ג סיפא לחוק העונשין+ סעיף 29(א) לחוק העונשין. פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי ס’ 413ו סיפא לחוק העונשין+ סעיף 29 (א) לחוק העונשין. נהיגה ללא רישיון נהיגה- מעולם לא הוציא, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה(נ”ח), תשכ”א-1961 ועבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת בטוח רכב מנועי (נ”ח), תש”ל-1970.
על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן: ביום 29.5.23 בשעה 1840 לערך, החנה המתלונן ……… (להלן: “המתלונן”) (פקח בעיריית פתח תקווה) את הקטנוע בעל לוחית רישוי 7577873 (להלן: “הקטנוע”) אתו ביצע את תפקידו כפקח מתחת לביתו ברח’ ……… בפתח תקווה (להלן: “המקום”). בהמשך, בשעה 18:53 לערך, הגיעו הנאשם וא.ב (להלן: “הקטין”) למקום. אז פנה הנאשם לקטין וביקש ממנו ולהזיז את הקטנוע הצידה. באותן נסיבות פרצו הנאשם והקטין בצוותא חדא, לקטנוע בכך שהסירו חלק פלסטיק מקדמת הקטנוע, חשפו את הכבלים חשמלים, חיברו אותם ובכך הניעו את קטנוע. בהמשך השתמשו הנאשם והקטין בקטנוע כך שהנאשם רכב על הקטנוע והרכיב את הקטין והם עזבו את המקום. בהמשך, בשעה 1903 או בסמוך לכך, נהג הנאשם על קטנוע בגפו בצומת סירקין בפתח תקווה. בהמשך המתלונן הבחין בנאשם כשהוא נוהג על הקטנוע בשכונת פג’ה שבפתח תקווה, ופוגע עם הקטנוע ברוכב אופנוע אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה.
באותן נסיבות נהג הנאשם על הקטנוע כשלא היה לו רישיון נהיגה כחוק.
באישום השני הנאשם הודה בעבירות: הסגת גבול, עבירה לפי ס’ 447(א) לחוק העונשין+ סעיף 29(א) לחוק העונשין. גניבה, עבירה לפי ס’ 384 לחוק העונשין+ סעיף 29 (א) לחוק העונשין.
על פי עובדות אישום זה, במועד הרלוונטי לכתב האישום היה …………. (להלן: “המתלונן”) בעלים של דוכן של מארזי שוקולד, סיגריות, מצית ויינות בקניון …………… בפתח תקווה (להלן: “בית העסק”). במועד הרלוונטי בית העסק היה פתוח אך ארונות בית העסק היו נעולים. בתאריך 28.4.23 בשעה 2230 לערך נכנסו הנאשם ואחרים לקניון, קפצו לתוך בית העסק פתחו את ארון הסיגריות תוך כדי שבירתו ונטלו מספר רב של פקאטים של סיגריות וקופסאות בודדות בכמות שאינה ידועה למאשימה, בשווי רב.
עוד פתחו את קופת בית העסק, בדרך שאינה ידועה למאשימה, ונטלו מהקופה סכום כסף של 500 ₪. בהמשך פרסם נאשם אחר ביישומון אינסטגרם הודעה על מכירת הסחורה הגנובה. בהמשך למתואר, הוחזר חלק מהרכוש למתלונן.
באישום הרביעי הנאשם הודה בעבירות: שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי ס’ 413ג סיפא לחוק העונשין+ סעיף 29(א) לחוק העונשין. נהיגה ללא רישיון נהיגה- מעולם לא הוציא, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת בטוח רכב מנועי (נ”ח), תש”ל-1970 ונהיגה פוחזת של רכב, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.
על פי העובדות, במועד הרלוונטי לכתב האישום, קטנוע מסוג סאן יאן ג’ט בעל לוחיות רישוי 20979202 (להלן: “קטנוע 1”) אשר בבעלות חברת סופר באדי, היה בשימוש בלעדי של ………… (להלן: “המתלונן יעקב”). כמו כן קטנוע בעל לוחית זיהוי 2104879 (להלן: “קטנוע 2”), אשר בבעלות אדלר סימון, היה בשימושו של ……………… (להלן: “המתלונן בנימין”). בתאריך 19.6.23 במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, חנה קטנוע 2 בחנייה ……….. בפתח תקווה (להלן: “רחוב שפרינצק”). בתאריך 20.6.23 בשעה 1800 לערך, החנה המתלונן יעקב את קטנוע 1 על המדרכה ברחוב בוגרשוב … בתל אביב (להלן: “רחוב בוגרשוב”).
בהמשך בין השעות 1800-1845 לערך, הגיע הנאשם לרחוב בוגרשוב ונטל את קטנוע 1 ללא הסכמת המתלונן ועזב את המקום עם הקטנוע. בהמשך בתאריך 20.6.23 בשעה 2123 לערך, נטל אחד משותפיו של הנאשם לכתב האישום את קטנוע 2 מרחוב שפרינצק, בכך שגרר את הקטנוע בידיו ועזב את המקום עם הקטנוע. בהמשך אותו היום בשעה 2155 לערך ברחוב מנחם בגין לכיוון צפון הבחינו השוטרים בנאשמים רוכבים על הקטנועים, כך שהנאשם נהג על קטנוע 1 ונאשם אחר נהג על קטנוע 2 והרכיב עליו נאשם נוסף. בהמשך, שני הקטנועים החלו בנסיעה מרחוב מנחם בגין בפתח תקווה לכיוון צפון, פנו שמאלה לרחוב יעקב חזן וחצו את הצומת באור אדום; לאחר מכן פנו ימינה לכביש 40 לכיוון צפון.
בהמשך, בזמן שהקטנועים עמדו בנתיב שמאלי מכביש 40 לרחוב עין גנים בפתח תקווה, ניסו השוטרים לחסום אותם באמצעות רכב משטרתי אך הנאשמים נמלטו עם הקטנועים וחצו את הצומת באור אדום, כשאחד הקטנועים ביצע פניית פרסה והקטנוע השני פנה שמאלה לרחוב עין גנים בפתח תקווה. כאשר ברחוב עין גנים פינת נתן אלתרמן בפתח תקווה, חברו הנאשמים האחד לשני והמשיכו בנסיעה ברחוב עם הקטנועים כשהם חולפים את הרחובות פנחס, אחד העם וסוקולוב פתח תקווה וחוצים צמים ברמזורים אדומים.
בהמשך פנו הנאשמים ימינה לרחוב סוקולוב בפתח תקווה, ובצומת הרחובות סוקולוב פינת פפר חלפו את הצומת באור אדום. לאחר מכן פנו הנאשמים בצומת הרחובות גרשון אגרון ורוקח לשביל צמוד לפארק אשר מוביל לכביש 40. מיד ובסמוך לכך הסליקו הנאשמים את הקטנועים, כך שקטנוע 2 הוסלק בין מכולה לקיר בסמוך למתנ”ס יוספטל בפתח תקווה וקטנוע 1 הוסלק ברחוב ברנר 28 בפתח תקווה. הנאשמים החביאו את הקסדות שחבשו לראשם בסמוך למכולה. בהמשך אותרו הנאשמים על ידי השוטרים כשהם יוצאים רגלית מכיוון מתנ”ס יוספטל הנמצא ברחוב משעול אריה ונכנסו לביתו של הנאשם ברחוב השומר 1 בפתח תקווה.
לאחר האירוע הוחזרו הקטנועים לבעליהם.
ת”פ 46278-04-22 הנאשם הודה באיומים, עבירה לפי ס’ 192 לחוק העונשין.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 19.12.21 בשעה 1830 או בסמוך לכך, בבית הספר “צביה” שברחוב יבנה בפתח תקווה (להלן: “המקום”), החל דין ודברים בין הנאשם ואחר ל………… (להלן: “גבריאל”), ואחרים נוספים שזהותם ידועה למאשימה, וזאת בנושא אופניים אשר נלקחו על ידי גבריאל מבעוד מועד. באותן נסיבות, הגיע אפי יונה (להלן: “המתלונן”), ושאל את גבריאל מה מתרחש. או אז, החל האחר להכותו במכות אגרוף לראשו, בעיטות לגופו, והפעיל כנגדו שוקר חשמלי (להלן: “השוקר”), שעשה רעש אך לא זרם חשמלי, והכה באמצעותו בגופו של המתלונן עד שנפל על הקרקע.
באותן הנסיבות, החלה קטטה אלימה בין הנאשם לגבריאל במהלכה גבריאל אחז בראשו של האחר. לאחר זמן מה, הלך הנאשם לעבר אחר שזהותו אינה ידועה במדויק למאשימה, אשר החזיק בשוקר, נטל ממנו את השוקר, ושב שוב לעבר גבריאל והחל לרדוף אחריו תוך שהוא מדליק את השוקר אך לא הצליח לתפוס את גבריאל.
תסקירי שירות המבחן
סיכום התסקירים נמחק מהעותק המאושר לפרסום
לאור חוסר המוטיבציה לעבור הליך טיפולי משמעותי, ובשים לב לגורמי הסיכון הרבים המליצה קצינת המבחן לשלב את הקטין במסגרת חוץ ביתית שתיתן מענה לצרכיו הטיפוליים ולאיין את מסוכנותו. עם זאת, לאור התנגדותו, לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית כלשהיא.
ראיות לעונש:
מטעם המאשימה
אביו של המתלונן, מר …………. העיד ואמר כי הנאשם לא ריחם על בנו והמעשה היה עלול לעלות בחייו. הוא העיד כי בנו פגוע נפשית ופיזית מהמקרה וכי הנאשם הותיר על גופו צלקת בצורת שחיטה. בכל פעם שהוא רואה אותה הכל צף מחדש. הם החלו לשלבו בשיחות כדי לשקמו ולסייע לו נפשית. עוד העיד כי הנאשם ובנו היו חברים קרובים לפני המקרה, ועל כן הפגיעה רבה יותר. לפיכך גם העדיף בנו שלא להגיע לבית המשפט ולהעיד בעצמו.
במסגרת הראיות הוגשו תמונות הפציעה שסומנו ת/1-ת/3.
טיעוני הצדדים לעונש
ב”כ המאשימה עו”ד יצחק מורדוך סקר את העבירות בהן הודה הנאשם בתיקים שצורפו והפנה לחומרה העולה מהן: השימוש בשוקר כנגד אחר, עבירות הרכוש, נהיגה ללא רישיון ונסיעה מסוכנת תוך פגיעה באחר ועוד. חלקו של הנאשם בביצוע העבירות היה משמעותי וביום 3.4.24 נשמעו טיעונים לעונש, ב”כ התביעה עתרה להרשעה, שנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס משמעותי ופסילה. מדובר בענישה משמעותית ומוחשית שמטרתה להגן על הציבור מפני הנאשם. באותו דיון טען הנאשם כי מצבו טוב והצהיר על רצונו להתגייס לצה”ל. בית המשפט החליט להפנותו למעון “נווה חורש” כמתן הזדמנות אחרונה ולצורך אבחון והסתכלות. בחלוף ששה ימים בלבד ביצע הנאשם את העבירה בתיק זה. הוא דקר נער אחר, אותו הוא מכיר וזאת בשל סיבה סתמית. הוא גרם לו נזק משמעותי: מדובר בדקירה באורך 20 ס”מ שיכולה הייתה להביא למותו של המתלונן. מלבד הנזק הבריאותי והסכנה לחייו, מדובר בנזק אסתטי – יש לו צלקת בחזה אשר תלך אתו לכל מקום ותזכיר לו את אותו מעשה שיכול היה להוביל למותו.
הפרקליט ביקש כי בית המשפט ישים את הדגש בגזר הדין על זילות בחיי אדם – שבאה לידי ביטוי בכל העבירות, ועל זלזול בחוק. הנאשם לא ניצל הזדמנויות רבות שניתנו לו והמשיך לבצע עבירות. בנסיבות אלה יש צורך בהרתעת היחיד והרתעת הרבים ולא ניתן לדבר על שיקול השיקום כשיקול עיקרי במיוחד לאור העובדה כי הגישה הסלחנית כלפי הנאשם לא הוכיחה את עצמה. עוד ציין כי לטעמו, הציבור בטוח יותר כאשר הנאשם נמצא מאחורי סורג ובריח.
לטענת הפרקליט יש חשיבות למאסר ארוך מבחינה שיקומית וטיפולית. שכן ככל וייגזר על הנאשם מאסר קצר לא תתאפשר עבודה טיפולית בכלא. כמו כן מאסר ארוך יכול להוות תמריץ לנאשם לשתף פעולה עם גורמי הטיפול על מנת שיוכל לזכות בשחרור מוקדם. עוד טען הפרקליט כי קיימת מסוכנות שכן הנאשם אינו מחובר למניעים שהובילו אותו לבצע את העבירות, הוא לא מביע אמפטיה כלפי הנפגעים ועסוק רק במחירים שעליו לשלם.
לעומת זאת יש לציין לזכותו את הודאתו, אף ללא הסדר טיעון, חסכון בזמן שיפוטי והעדר עבר פלילי.
לסיום הפנה הפרקליט לפסיקה בה הוטלו עונשי מאסר על קטינים שביצעו עבירות דומות.
לאור כל האמור, עתר הפרקליט להרשיע את הנאשם ולהשית עליו 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי משמעותי למתלונן בתיק זה, קנס לגבי התיקים שצורפו, פסילה בפועל ופסילה על תנאי וכן צו למוצגים.
ב”כ הנאשם עו”ד אייל אוחיון טען כי לא בכדי הנאשם הודה במיוחס לו ואף ללא הסדר, זאת נוכח העובדה כי קורבן העבירה היה חבר שלו. תחושתו של הנאשם קשה – שכן לא הייתה לו כוונה לפגוע בצורה כזו במתלונן. הוא לא צפה שזו תהיה התוצאה של המעשה שלו. הוא לקח אחריות מלאה ומתבייש במעשיו.
הוא ציין כי הוא ער לחומרת העבירה אך הפסיקה שהוגשה על ידי הפרקליט אינה מתאימה לעניינו של הנאשם, מדובר בעבירות חמורות יותר ועל כן היא אינה רלוונטית ואין ללמוד ממנה.
עוד טען הסנגור, כי לעתים צעירים מבצעים עבירות מחוסר הבנה, ואין להחמיר איתם בפעם הראשונה. הוא הפנה לתסקיר וטען כי לנאשם לא הייתה משפחה גרעינית תומכת ועוטפת. מדובר במשפחה שחיה במציאות קשה ונראה כי הדבר השליך על הנאשם. תפקודו התקין בכלא מלמד על כך שאינו מסתבך ונראה כי חל שיפור במצבו.
באשר לדברי הפרקליט כי הנאשם אינו מחובר למניעים שלו טען הסנגור כי הנאשם צעיר, “הוא ילד” כלשונו. ויש להתייחס אליו ככזה. הוא הפנה לפסיקה שניתנה בבית המשפט המחוזי ת”פ 7657-12-21 מדינת ישראל נ’ דעדוש בעניינו של בגיר ולמתחם הענישה שנקבע שם וביקש לגזור עונש פחות שכן מדובר בקטין, אשר לקח אחריות מידית וחסך זמן שיפוטי. באשר לתיקים שצורפו אמר כי אינם מצדיקים הטלת עונש מאסר נוסף.
לסיום טען כי ככל והפרקליטות סברה שיש להטיל ארבע שנים היה עליה להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט לנוער.
הנאשם בדברו האחרון:
הביע חרטה על מעשיו. טען כי לא חשב שייגרם כזה נזק ולא התכוון שכך יקרה. עוד טען כי הוא עובר הליך שיקום בכלא ועתיד לעבור לאגף הטיפולי בקרוב.
אביו של הנאשם :
אמר כי הם ביקשו משירות המבחן לסייע לבנם שכן מדובר בילד אבוד וראו שאינם מצליחים לסייע לו, אך לא ניתנה עזרה. הוא התנצל על מה שקרה למתלונן והזכיר את גילו של קטין – בן 16.5, כל חייו לפניו והוא בטוח שהוא יעשה שינוי.
דיון והכרעה
פלוני נותן היום את הדין על מגוון עבירות אותן החל לבצע בהיותו צעיר כבן ארבע עשרה. המקרה הראשון בו היה מעורב אירע בשנת 2021 אז איים על מתלונן באמצעות שוקר חשמלי. בהמשך ביצע עבירות רכוש רבות בשנת 2023, ואת עבירת האלימות החמורה מכל ביצע בחודש אפריל 2024, בגינה הוא עצור עד היום.
על אף צבר העבירות המרשים מדובר בנאשם שהוא עדיין קטין – בקרוב ימלאו לו שבע עשרה שנים. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל”א- 1971, והפסיקה בעניינם של קטינים הדגישו את הצורך לתת משקל נכבד לשיקולים אישיים בעניינו של קטין ולסיכויי שיקומו. נקבע בפסיקה כי גם כאשר מדובר בעבירות חמורות, על בית המשפט לתת משקל משמעותי לשיקולים אינדיבידואליים ולאזן בין שיקולי שיקום לשיקולי הרתעה (ע”פ 49/09 מדינת ישראל נ’ פלוני, פ”ד סג(1) 752). לא בכדי נקבע כי שיקול השיקום כה משמעותי בעניינם של קטינים שכן חובתה של החברה היא לדאוג לטיפול בקטין, להבהיר לו את חומרת מעשיו ואת גבולות החוק, כדי שיחזור להיות אזרח מועיל : “לאפשר לקטין שסרח לפתוח דף חדש ולנהל חיים נורמטיביים כאזרח מתפקד ושומר חוק, תחת שיעמיק את הידרדרותו אל לב המדמנה העבריינית” [ע”פ 10715/05 פלוני נ’ מדינת ישראל, לא פורסם, 4.9.07 פסקה 4 לפסק דינה של כבוד השופטת ע’ ארבל].
בבחינת שיקולי הענישה השונים על בית המשפט לבחון את חומרת העבירות, אל מול נטילת האחריות עליהן, גילו של קטין, עברו הפלילי וסיכויי שיקומו:
“אכן, בעניינם של קטינים יש לבחון בקפידה את האינטרס השיקומי והטיפולי. ענישת קטינים מחייבת דגש מיוחד על שיקולי הענישה האינדיבידואלים, ובגדר אלה על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של הקטין, לרבות גילו, עברו הפלילי, חומרת המעשים בהם הורשע, האם הוא נוטל אחריות למעשיו ומביע חרטה כנה, ומהם סיכויי שיקומו. זאת, בין היתר, לאור חוסר הבשלות התודעתית של קטינים עקב גילם הצעיר, הרצון להגן על הקטינים מפני תנאי הכליאה והמפגש עם עבריינים בוגרים וכן מחויבותה של החברה לפעול לשיקום עבריינים קטינים…”
(ע”פ 281/15 פלוני נ’ מדינת ישראל, פס’ 11 [פורסם בנבו], 6.12.15)
לצד זאת נקבע כי “קטינות אינה יוצרת חסינות” ובמקרים המתאימים יגברו שיקולי גמול והרתעה על שיקולי שיקום:
“בהתאם לדין ולפסיקה, גם בגזירת עונשו של קטין, בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולי הענישה בהתאם לחוק העונשין, תוך התאמתם של עקרונות אלה לענישת הקטין, ככל שהוא סבור כי יש לתת להם משקל. בהתאם לכך, על אף מעמד הבכורה שניתן לשיקולי השיקום, בית המשפט אינו צריך להתעלם מיתר השיקולים. אכן, מקובלים עלי דבריו של חברי בפסק דינו, כי קטינות אינה יוצרת חסינות, וכי שיקולי גמול, הרתעה ומניעה עשויים לעיתים לגבור על שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של הקטין ולסיכויי השיקום שלו”.
(ע”פ 1589/23 פלוני נ’ מדינת ישראל, ניתן ביום 7.8.23).
בהתאם להוראות הפסיקה בחנתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת סיכויי שיקומו אל מול העבירות החמורות שביצע:
חומרת העבירות והנזקים שנגרמו
האלימות בה נקט הנאשם בתיק זה מהווה חלק מתופעת האלימות שפשתה ברחובותינו. למרבה הצער, אנו פוגשים באלימות בכל מקום ותופעה זו רק הולכת ומתגברת. רבות נכתב בגנות האלימות ובצורך להרתיע מפני יישוב סכסוכים בדרך אלימה:
“על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח, ואפילו צעירים הם, כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין, ובמיוחד אם הוא קטין, אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה. (ע”פ 3562-05 פלוני ואח’ נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 20.7.05).
האירוע המתואר בכתב האישום הוא קשה וחמור. פלוני דקר את חברו בסכין תוך כדי ויכוח שהתפתח ביניהם בשל ענין עלום כלשהוא. מדובר בדקירה עמוקה, לרוחב בטנו של המתלונן, קטין אף הוא. אם לא די בכך, גם לאחר שהמתלונן הצליח להימלט, הוא דלק אחריו ולאחר דין ודברים נמלט מהמקום מבלי להגיש לו עזרה.
התייחסות נרחבת ניתנה בפסיקה לתופעת הסכינאות אשר כונתה ‘תת תרבות הסכין’ במסגרתה צעירים בכללם גם קטינים עושים שימוש בסכין או חפץ חד אחר, במסגרת מריבה ולשם פתרון סכסוכים. בית המשפט העליון ציווה להחמיר בענישה כדי להכחיד תופעה חמורה זו הנושאת בקרבה פוטנציאל נזק רב מאד. (ראו לדוגמא ע”פ 324/19 פלוני נ’ מדינת ישראל [פורסם בנבו][8.5.19] וכן ע”פ 121/16 מדינת ישראל נ’ פלוני [פורסם בנבו][11.2.16]).
הנזק שנגרם לקטין המתלונן הוא רב וקשה. מיד בסמוך הוא הובהל לבית החולים ולחדר הניתוח. התמונות שצורפו מעידות על צלקת ארוכה ומשמעותית בבטנו. אביו תאר את הנזק הנפשי שנגרם לבנו, אשר נפגע מכך שהנאשם – שהיה חברו, פצע אותו בחוסר רחמים.
לעבירה חמורה זו מצטרפות עבירות הרכוש הרבות שביצע במהלך השנה שעברה: בשני מקרים נטל אופנועים ללא רשות בעליהם ונהג בהם ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח תקפה. במקרה אחד נהג בצורה מסוכנת כאשר נמלט משוטרים. הוא חצה מספר רמזורים אדומים ונסע בחוסר זהירות, בנס לא נפגע איש ולא נגרם נזק חמור יותר.
במקרה אחר הוא הסיג גבול לבית עסק בקניון וגנב רכוש בשווי רב. את כל העבירות הללו ביצע בצוותא עם אחרים. כך גם בעבירה הראשונה שביצע: הוא איים על מתלונן באמצעות שוקר. גם אז לא היה לבדו. שותפו לעבירה תקף את אותו מתלונן פיזית והפעיל נגדו שוקר חשמלי.
ניתן לסכם ולומר כי פלוני פגע במעשיו במתלוננים רבים וגרם נזקים לרכוש ולגוף. צבר העבירות והנזקים שנגרמו מצדיקים מתן משקל נכבד לשיקולי גמול והרתעה.
נסיבות אישיות וסיכויי שיקום
אין ספק שלפלוני לא היה קל לאורך השנים. הוא סובל מהפרעת קשב וריכוז וכן ממאפיינים אישיותיים מורכבים אשר הקשו עליו להשתלב בלימודים ובחברה נורמטיבית. גם הסביבה המשפחתית בה גדל תרמה לעיצוב אישיותו, הוריו התקשו להציב לו גבולות ולהתמודד עם רף התסכול הנמוך שלו ועם בעיות ההתנהגות שהפגין, ועם השנים דווח על קשיים התנהגותיים נרחבים וסיכון שהלך וגבר.
לפני כשנה נעצר הנאשם לראשונה, אך למרבה הצער לא היה בכך כדי להרתיעו. שירות המבחן עשה ניסיונות רבים לשלבו במסגרת שתרחיקו מהחברה עמה ביצע עבירות, אך הוא סרב לכל הצעה. עיון בתסקירים שהוגשו בתיקים שצרף, ובפרוטוקול הדיונים שקיימתי בעניינו מלמד על ניסיונות חוזרים לגייסו לתהליך טיפול. ניסיונות שלצערי, לא צלחו.
נתון מדאיג נוסף טמון בעובדה שפלוני ביצע את עבירת האלימות הקשה תוך כדי הליך משפטי תלוי ועומד, ולאחר שניתן צו להשמתו במעון “נווה חורש”, כניסיון אחרון להצילו. נראה כי דבריי בדיון נפלו על אזניים אטומות, הדאגות שהביע אביו לא נכנסו לליבו, ההליך המשפטי ומעורבות החוק בחייו לא הרתיעו אותו. ימים ספורים אחרי הדיון בו הוטל הצו, ביצע את העבירה החמורה מכולן.
אטימות זו מאפיינת גם את גישתו של הנאשם לעבירות ואת עמדתו כלפי נפגעי העבירה. הוא אמנם הביע חרטה, אך נראה כי עשה זאת מהפה ולחוץ. הוא לא הביע אמפתיה כלפי נפגעי העבירות ואינו מבין את המניעים שהובילו אותו לבצע עבירות. הוא לא ער לגורמי הסיכון הרבים ובעיקר עסוק במחירים שהוא משלם.
גם אחרי מעצרו לא שינה פלוני את דרכו, ודחה הצעות טיפוליות שהוצעו לו. הדיווח מהכלא מלמד על אותה התנהלות שאינה לוקחת אחריות על מצבו ועל עתידו. על אף שהצהיר באולם שמתכוון להשתקם, במעשיו הוא נוהג אחרת: ומקשה על גורמי חינוך וטיפול לסייע לו.
בנסיבות אלה, כאשר גורמי הסיכון כה רבים, וכאשר ניסיונות הטיפול לא צלחו כלל, לא ניתן לדבר על “סיכויי שיקום”. הנאשם הכתיב למעשה את גזר דינו, שכן ברור כי בנסיבות אלה, יש להגן על הציבור מפניו ולכלוא אותו לתקופה ממושכת.
יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בע”פ 827-14 פלוני נ’ מדינת ישראל (פורסם 21.9.2017):
“נראה כי בכך סיכויי שיקומו של הקטין אינם גבוהים. לפי אופיו של המערער, מעשיו הרעים, הימנעות מלקיחת אחריות, והעובדה כי איננו נתרם מהליכים טיפוליים רבים ומגוונים, דומני כי ענישתו היא שיקומו. לשון אחר: תקופת המאסר הארוכה שהושתה עליו אינה נובעת דווקא מהעדפתם של שיקולי גמול והלימה. גם השיקול השיקומי הוביל לגזר הדין החמור. לא עוד כפפות של משי. כל עוד לא יעשה המערער שינוי בתפיסת עולמו, כל עוד לא יבין את אחריותו לתוצאות התנהגותו, לא ניתן יהיה לגבש עבורו תוכנית טיפולית שיקומית שתהלום את צרכיו. כדברי קצינת המבחן, וכטענתו של ב”כ המשיבה, כל עוד יגיב המערער באלימות קשה כל אימת שיחוש מאוים, הרי שרמת הסיכון שלו לא תפחת והוא עלול לשוב ולבצע מעשים דומים בעתיד”
גילו של הנאשם
על פי הפסיקה: “ככל שהקטין קרוב יותר לבגירות בעת ביצוע המעשים, מוצדק יותר להתחשב בשיקולי הענישה הקבועים בחוק העונשין ובעיקר בעיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם לבין חומרת העונש”. (ע”פ 8144/13 פלוני נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.3.2015). וכן ראו ע”פ 5678/14 מדינת ישראל נ’ פלוני 26.5.15). את מרבית העבירות ביצע פלוני לפני כשנה בהיותו כמעט בן שש עשרה, ואת עבירת האלימות הקשה ביצע לפני כשלושה חודשים, בהיותו קרוב יותר לגיל שבע עשרה. מדובר בגיל בוגר יחסית וגם לו אתן משקל בקביעת העונש.
פסיקה במקרי אלימות דומים
עיינתי בפסיקה במקרים דומים בעניינם של קטינים אשר ביצעו עבירת אלימות חמורה, כאשר לא הייתה המלצה טיפולית, הוטלו עונשי מאסר בהיקפים שונים:
ע”פ 4688/10 פלוני נ’ מדינת ישראל (15.11.20) – בתיק זה הנאשם דקר את המתלונן דקירה עמוקה בחזה ובירך. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 4 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי המתלונן בסכום של 10,000 ₪. בית המשפט העליון הותיר את העונש על כנו והדגיש כי “קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה כשהמדובר במי שביצע פשע חמור. הצורך להגן על הציבור מפני עבריינים אלימים חל גם מקום שמבצע הפשע הוא קטין”.
ע”פ 1997/13 פלוני נ’ מדינת ישראל (29.8.13) –הנאשם דקר את המתלונן ארבע דקירות; 3 באזור הגב ואחת במותן. המתלונן התמוטט והמערער נמלט מן המקום מבלי להזעיק עזרה. המתלונן אושפז לתקופה של שישה ימים. בית המשפט המחוזי גזר על נאשם 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל ושנת מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים. בית המשפט העליון הותיר את העונש על כנו ועמד על החומרה הנובעת ממעשים אלה בהם צעירים נוטלים את החוק לידיהם ועושים שימוש בסכינים על מנת לפתור סכסוכים כאשר התוצאות הן לעיתים עד כדי אובדן חיי אדם. מדובר במי שהיה לו עבר פלילי בעת ביצוע העבירה.
ע”פ 324/19 פלוני נ’ מדינת ישראל (8.5.19) – בין הנאשם למתלונן פרץ עימות שבמהלכו הנאשם שלף סכין והניפה לעבר המתלונן, אשר ברח מהמקום. הנאשם ואחיו רדפו אחרי המתלונן עד שתפסו אותו. הנאשם דקר אותו והנאשם השני היכה אותו. המתלונן סבל מפצעי דקירה ופונה לבית חולים: בית המשפט המחוזי הטיל עליו 24 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, למרות העדר עבר פלילי. העונש אומץ בבית המשפט העליון.
ע”פ 2066/12 פלוני נ’ מדינת ישראל (5.2.13) נדחה ערעורם של שני קטינים שהורשעו בעבירות חבלה חמורה ושוד – הוטלו עליהם 15 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.
ע”פ 827/14 פלוני נ’ מדינת ישראל (21.9.14) הנאשם דקר באמצעות להב מתכת נער אחר עמו שהה בחלופת מעצר, הוא גרם לחתכם בפניו ובחזהו. הוטלו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 6000 ₪. הערעור על גזר הדין נדחה.
ע”פ 1261/18 פלוני נ’ מדינת ישראל (31.5.18) הנאשם דקר את המתלונן אותו לא הכיר, שתי דקירות וחבריו הצטרפו אליו והכו אותו. המתלונן אושפז בבית חולים לאחר שהובהל לשם במצב של הלם. על אף התרשמות חיובית של שירות המבחן הטיל בית המשפט המחוזי 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ו50.000 ₪ פיצוי. ערעורו של הנאשם נדחה.
יוער כי הפסיקה אותה סקרתי עסקה בעבירת אלימות בלבד. כזכור, לגזר דין זה צורפו עבירות נוספות, אשר לחומרתן התייחסתי לעיל. גם להן נתתי משקל בקובעי את עונשו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל: בשים לב לחומרת העבירות, הנזקים שגרם הנאשם במעשיו, גילו הבוגר יחסית והצורך בהרתעה ממשית מפני שימוש באלימות. כמו כן לאור ריבוי גורמי הסיכון, העדר אופק שיקומי והצורך להגן על הציבור מפני התנהגותו הרעה של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיעו, להטיל עונש מאסר משמעותי וענישה נלווית בכללה גם פיצוי משמעותי למתלונן בתיק זה. כולי תקווה כי הפיצוי יסייע לו בתהליך שיקומו מהפציעה הקשה.
לצד כל אלו, לקחתי בחשבון את גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה הראשונה, את העובדה שאין לו עבר פלילי, את החרטה שהביע ואת החיסכון בזמן שיפוטי בתיק זה. להם יינתן ביטוי באורך המאסר שאטיל.
לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה להרשיע את הנאשם לפי סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל”א 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן:
אני גוזרת על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 10/4/24 וכן בניכוי ימי המעצר בת.פ. 2148-07-23.
אני גוזרת על הנאשם 8 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מהיום יעבור עבירות אלימות מסוג פשע לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.
אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מהיום יעבור עבירות אלימות מסוג עוון לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.
אני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר אותם ירצה אם תוך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירות רכוש מכל סוג לרבות סיוע או ניסיון לעוברן.
הנאשם ישלם פיצוי למתלונן בתיק זה בסך 8.000 ש”ח.
הפיצוי ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים. תשלום ראשון יועבר תוך חודש ימים. החוב יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט. ניתן יהיה לשלם את הפיצוי כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:
· בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il
· מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000
·במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).
אני אוסרת על הנאשם לקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים ממועד שחרורו ממאסר.
אני אוסרת על הנאשם לקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, באם יעבור שוב את העבירות הבאות: עבירות רכוש הקשורות ברכב, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בזמן פסילה.
זכות ערעור כחוק.<#3#>
גזר הדין ניתן ביום י”ב תמוז תשפ”ד, 18/07/2024 במעמד הנוכחים.
העותק המאושר לפרסום נחתם ביום 23.7.24
שרון עצמון הלוי, שופטת, סגנית נשיאה
