בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשים
עזבון המנוח ס. פ. ע שנשא בחייו ת.ז 0000
באמצעות יורשיו:
1. פ. ס. ע
2. פ. ס. ע
עזבון המנוח פ. ס. ח שם צד א’ ללא שם של חסוי שנשא בחייו ת.ז 000
באמצעות יורשיו:
3. ד. ס. ח
4. ס. פ. ח
עזבון המנוחה פ. עשנשאה בחייה ת.ז 0000
באמצעות יורשיה:
5. פ. ס. ע
כולם ע”י ב”כ עוה”ד ס. סמור
נגד
משיבים
1. מ. ח
2. ג’. ח
פסק דין
1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת רויטל באום) בתיק תמ”ש 26634-06-23 (להלן: “התיק קמא”) מתאריכים 20/6/23 ו- 4/7/23, במסגרתם דחה בית המשפט בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד.
רקע בקצרה
2. המבקשים הגישו ביום 20/6/23 כתב תביעה נגד המשיבים.
3. יצוין כי המבקשים הם יורשיו ויורשי יורשיו של המנוח ס. פ. ע ז”ל (להלן: “המנוח”), שהינו אחיו של המשיב 1 (להלן: “מ’ “).
4. כנטען בכתב התביעה, המנוח קיבל מ-מ’ אחיו במתנה ביום 18.12.2002 (להלן: “יום המתנה”) שטח של 1479/27596 חלקים מזכויותיו במקרקעין (להלן: “שטח המתנה”) הידועים כגוש XXXX חלקה XX מאדמות …… (להלן: “המתנה”).
5. להוכחת המתנה הנטענת צירף התובע לכתב התביעה מסמכים כדלקמן:
א. הסכם מכר ללא תמורה על המתנה;
ב. ייפוי כח בלתי חוזר מיום המתנה חתום על ידי מ’, שנטען כי משמעו גם ויתור על זכותו לחזור בו מהמתנה;
ג. אישורי מיסים, המלמדים כי עסקת המתנה דווחה כדין למיסוי מקרקעין;
ד. נסח רישום מקרקעין היסטורי מיום 12.3.2023 (להלן: “הנסח ההיסטורי”) המלמד על רישום הערת אזהרה על אודות עסקת המתנה לטובת המנוח ביום 23.12.2002, שנמחקה בטעות, כמפורט בסעיף 25 לבקשה.
6. עסקת המתנה לא נגמרה ברישום, ונטען כי המתנה מעולם לא בוטלה על ידי מ’.
7. ביום 29.8.2022 יתרת זכויותיו הרשומות של מ’ במקרקעין, לרבות שטח המתנה, היו 6130/27196. שטח זה העביר מ’ במתנה לבנו ג’, המשיב 2 (להלן: “ג’ “) כעולה מהנסח ההיסטורי (להלן: “עסקת ג'”).
8. לנוכח עסקת ג’ הוגשה, בין היתר, התובענה העיקרית קמא, במסגרתה התבקש בית משפט קמא להצהיר על תוקף עסקת המתנה וזכויותיו של המנוח מכוחה.
9. מעבר לכך – ציינו המבקשים בכתב התביעה קמא, כי לאחרונה המשיבים החלו לבצע במקרקעין עבודות עפר וחפירות שיש בהן לקבוע עובדות בשטח. זאת הגם שרישומי הזכויות בחלקה הן במושע ולא קיים הסכם חלוקה בין בעלי המקרקעין.
לכן בין סעדי התביעה העיקרית התבקש בית משפט קמא, להוציא מלפניו צו מניעה קבוע, שימנע מהמשיבים לבצע עבודות חפירה/חציבה/בניה בשטח המקרקעין עד להסדרת הבעלות של המנוח מכוח הסכם המתנה, והסדרת הגבולות והחלוקה בין בעלי המקרקעין.
10. ביום 12.6.2023, כשבוע טרם הגשת כתב התביעה, הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרתו התבקש בית משפט קמא ליתן צו זמני המורה למשיבים להפסיק ביצוע עבודות המבוצעות על ידם במקרקעין; וכן צו שימנע ביצוע עבודת בניה ו/או חפירה ו/או חציבה במקרקעין עד למתן פסק הדין בתובענה קמא.
הבהירו המבקשים בבקשתם, כי עסקינן בסעד זמני דחוף שימנע שינוי המצב הקיים במקרקעין כיום, באופן העלול לפגוע בזכויותיהם במקרקעין.
ציינו המבקשים כי קיימות ראיות לכאורה (שפירטו בבקשה, ולאחר מכן בכתב התביעה) להוכחת עסקת המתנה, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עניינם. זאת כיוון שהעבודות שמבצעים המבקשים הינם ללא רישיון כדין, ובכל מקרה עלולים להותיר המבקשים בפני “שוקת שבורה” ומצב עובדתי קיים במקרקעין, ככל שיזכו בדינם.
החלטות השופטת קמא בבקשה לסעד זמני
11. ביום 12.6.2023 נתנה השופטת קמא החלטה בבקשת הסעד הזמני, שהוגשה כאמור טרם הגשת כתב התביעה, במסגרתה החליטה כדלקמן:
“לפני בקשה לסעד זמני בלא שהוגשה תביעה עיקרית, ועל כן לא ברור כיצד הסעד הזמני נועד לשרת תביעה שכזו.
עזבונות אינם רשאים לתבוע, ועל כן לא ברור מדוע נרשמו העזבונות כתובעים כאמור.
לא ברור מהנסח שצורף האם לצדדים זכויות במקרקעין, אם כן – ממתי, ואם לא – כיצד מי מהם בעל דין רלוונטי (לתביעה שטרם הוגשה, ומהותה אינו ברור מטעם זה).
מהבקשה עולה, כי במקרקעין – שחלוקתם מעולם לא בוצעה, בנויים בתיהם של המבקשים, ועל כן לא ברור מדוע יש למנוע מהמשיבים לבנות עליה את בתיהם; כשם שאי חלוקת השימוש במקרקעין לא הפריעה למבקשים לבנות את בתיהם, לא ברור מדוע על בית המשפט למנוע, במעמד צד אחד וללא תביעה עיקרית אף בשים לב להערות הנ”ל, מהמשיבים את בניית בתיהם.
הבקשה, כמו שהוגשה, נדחית בשלב זה.
עד ליום 19.6.23 תוגש תביעה עיקרית, בה התובעים אינם עזבונות והם בעלי זכויות רשומים במקרקעין, שאם לא כן – התיק ייסגר ללא צורך בהחלטה נוספת”.
12. ביום 20.6.2023 הוגש כאמור כתב התביעה קמא, בו פורטו שמות היורשים בעזבונות התובעים.
במקביל, ביום 20.6.2023 הוגשה בקשה נוספת על ידי המבקשים נושאת כותרת “הבהרה ובקשה בהולה מטעם המבקשים”, בה למעשה חזרו על הבקשה לצו מניעה זמני, תוך הדגשה כי עבודת המשיבים במקרקעין החלו לפני מספר ימים. לטענת המבקשים, המשיבים מבצעים חפירות עומק במקרקעין באופן שיש בו לשנות את פני השטח לחלוטין, ולא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.
בו ביום, 20.6.2023, החליטה השופטת קמא בבקשה הנדונה, כדלקמן:
“העסקה במקרקעין אשר נטען כי בוצעה בין האחים הינה משנת 2002. השנה כעת היא 2023. אם לא היה למנוח דחיפות לרשום את זכויותיו במקרקעין במשך יותר מ-20 שנה, אין כל דחיפות למתן צו מניעה היום.
הבקשה נדחית”.
13. ביום 25.6.2023 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר לבית משפט קמא, במסגרתו הבהירו, כי הגם שזכויות המנוח לא נרשמו מאז עסקת המתנה, המשיבים החלו לאחרונה בביצוע העבודות, ומכאן דחיפות הבקשה.
ביום 29.6.2023 דחתה השופטת קמא גם בקשה זאת של המבקשים, בציינה כי:
“גם מאז 2019 ושנת 2020 חלפו מס’ שנים בהם לא עשו המבקשים כל פעולה. אין בבקשה זו חידוש שיהא בו כדי לשנות את שנקבע בהחלטות קודמות”.
14. ביום 2.7.2023 הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיון חוזר ושוב חזרו על הדברים והדגישו את חשיבות הענין, תוך הדגשה כי המשיבים מתנהגים בבריונות ובחוסר תום לב; כשמטרתם לגזול את זכויות המבקשים ולהתעשר שלא כדין על חשבונם.
השופטת קמא דחתה אף בקשה זאת וציינה בהחלטתה מיום 4.7.2023, כדלקמן:
“זוהי בקשה רביעית באותו ענין.
אין בה חידוש שיהא בו כדי לשנות את שנקבע בהחלטות קודמות.
אני מחייבת את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין התנהלותם בסכום של 1,500 ₪, אשר תשלומו יהווה תנאי לקבלת כל בקשה נוספת מהם בתיק זה”.
15. כאמור בקשת רשות הערעור הוגשה על ההחלטות קמא מתאריכים 20.6.2023 ו-4.7.2023 (להלן: “ההחלטות קמא”).
נימוקי בקשת רשות הערעור
16. טוענים המבקשים כי טעה בית משפט קמא בהחלטות קמא, מטעמים כדלקמן:
א. כשקישר בין מועד עסקת המתנה בשנת 2002, לסעד הזמני הנדרש כיום, לנוכח פעולות החפירה שהחלו המשיבים לבצע אך לאחרונה;
ב. כשהתעלם מזכויותיהם הנטענות של המבקשים במקרקעין מכח עסקת המתנה, שנפגעו על ידי עסקת ג’;
ג. כשהתעלם מביצוע חפירות העומק שמבצעים המשיבים במקרקעין ללא היתר כדין, תוך פגיעה בזכויותיהם הקנייניות, בחוסר תום לב ובבריונות, ותוך קביעת עובדות בלתי הפיכות בשטח;
ד. כשלא נעתר במצב הדברים הנתון, לבקשת הסעד הזמני במעמד צד אחד, במיוחד כשעסקינן במקרקעין שזכויות בעליה רשומות במושע, ואין הסכם חלוקה בין הבעלים;
ה. כשחייב את המבקשים בהחלטת יום 4.7.2023 בסך של 1,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.
דיון והכרעה
17. תקנה 139 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 (להלן: “התקנות”) קובעת כדלקמן:
“ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן סעד זמני, שניתנה לפי צד אחד ושלא נדחתה בלא צורך בתשובה, יידון במעמד צד אחד, זולת אם בית המשפט הורה אחרת”.
מכוחה של תקנה זאת, החלטתי לדון ולהכריע בבקשת רשות זה במעמד צד אחד, וללא צורך בתשובת המשיבים.
18. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, שוכנעתי ליתן רשות ערעור ולהכריע בערעור על יסוד החומר שבכתב שלפניי, מכח סמכותי על פי סעיף 138(א)(5) לתקנות.
19. אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל משני טעמים, כדלקמן:
א. אי קיום דיון במעמד הצדדים בבקשת הסעד הזמני, אפילו סבר בית משפט קמא כי אין מקום ליתן סעד זמני במעמד צד אחד;
ב. באי מתן סעד זמני ארעי כמבוקש, עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים.
טעם א’ – אי קיום דיון במעמד הצדדים בבקשת הסעד הזמני
20. ב-רע”א 8339/21 עצמאות ניהול מלונות בע”מ נ’ פלטרין השקעות בע”מ ואח’ (21.6.22), להלן: “ענין עצמאות”) ציינה כב’ השופטת וילנר לענין קיום דיון בבקשת סעד זמני, את הדברים הבאים:
“נקודת המוצא לדיון בענייננו היא תקנה 97(א) לתקנות, שלפיה ‘הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין’, מבלי לגרוע מסמכויות בית המשפט לפי פרק ח’ לתקנות, שמאפשר לבית המשפט להחליט בבקשה מבלי לקיים דיון, בין אם הבקשה מצריכה תשובה ובין אם לאו (ראו תקנות 50(2) ו-50(4)).
ברע”א 1556/21 עירון נ’ עו”ד בר-אור (22.4.2021), קבע בית משפט זה כי ההפניה לפרק ח’ הנ”ל בתקנה 97(א) נועדה לעגן את ההלכה, שלפיה דרך המלך היא קיום דיון בבקשה לסעד זמני במעמד בעלי-הדין, כשבצידה פתח צר לדחיית הבקשה ללא דיון, כאשר הבקשה איננה מגלה עילה אף לא על פניה” (ציטוט מפסקה 9).
21. אם כן דרך המלך בבקשות לסעד זמני היא, לקיים דיון במעמד הצדדים. רק במקרים חריגים, כשהבקשה אינה מגלה עילה, אף לא על פניה, ניתן לדחותה ללא קיום דיון.
22. איני סבור כי המקרה דנן, לאור המתואר בבקשה, שמחד גיסא מבסס לכאורה את זכויותיהם של המבקשים במקרקעין (עסקת המתנה) ומאידך גיסא מבסס לכאורה פגיעה בזכויותיהם (עסקת ג’) ופעולות חפירה שעלולות להביא לשינוי בלתי הפיך במצב המקרקעין, נמנה על אותם מקרים “חריגים שבחריגים” (כלשונה של השופטת וילנר בענין עצמאות), בהם מוצדק היה לדחות בקשת סעד זמני ללא דיון. לשון אחרת – לא שוכנעתי כי בקשת המבקשים אינה מגלה עילה אף לא על פניה.
שוב נפנה לענין עצמאות, שם ציינה כב’ השופטת וילנר כי:
“…החשיבות שבקיום דיון כאמור נעוצה בכך שלהכרעה בבקשה לסעדים זמניים עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על בעלי הדין ועל המשך הדיון בהליך הנדון…” (ציטוט מפסקה 10).
23. ודוק – גם אם סברה השופטת קמא כי אין מקום ליתן סעד זמני במעמד צד אחד, היה עליה לקבוע דיון בבקשה במעמד הצדדים תוך זמן קצר (ראו תקנה 97(ז) לתקנות – “בית המשפט יקיים הדיון בבקשה לסעד זמני… בלא דיחוי”).
טעם ב’ – באי מתן סעד זמני ארעי כמבוקש, עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים
24. סעיף 95(ב) לתקנות קובע כדלקמן:
“הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה”.
25. סבורני כי המקרה דנן, לאור המפורט בבקשה (עסקת המתנה, עסקת ג’, ביצוע חפירות עומק, תוך צירוף תמונות להמחשה), מלמד כי עסקינן בבקשה המצדיקה לפחות צו ארעי, שכן יש בה כדי לקיים את תנאי תקנה 95(ב) לתקנות.
26. הבהירו המבקשים כי התעוררותם לאחרונה להגשת התובענה והבקשה לסעד זמני, נובעת מעסקת ג’ שנגמרה ברישום רק ביום 29.8.2022 והחפירות במקרקעין שהחלו לאחרונה, ללא היתר כדין, ובוצעו (לפי הנטען) על ידי המשיבים, או מי מהם, או מי מטעמם.
27. הבהירו הצדדים כי אי עצירת עבודות החפירה כעת, עלול להוביל לקביעת עובדות בשטח, שינוי פני השטח ונזק בלתי הפיך למקרקעין, וממילא לזכויותיהם בה.
28. טענות אלה מלמדות כי מאזן הנוחות נוטה לכאורה לכיוון עמדת של המבקשים בנדון, שלו משקל לא מבוטל בהכרעה בבקשות מסוג זה [השוו לענין זה – ע”א 4679/23 פריש נ’ פוטזניק, פסקה 3 (6.7.2023)].
29. במצב דברים זה אני גם מורה על ביטול ההוצאות שהושתו על המבקשים לטובת אוצר המדינה בשיעור של 1,500 ₪ בהחלטה קמא מיום 4.7.2023.
סוף דבר
30. דין הערעור להתקבל.
31. ניתן בזאת צו מניעה ארעי, האוסר על המשיבים, או מי מהם, או מי מטעמם, לבצע עבודת חפירה ו/או חציבה ו/או כל פעולת בניה, במקרקעין, כהגדרתם לעיל (להלן: “הצו הארעי”).
32. הצו הארעי יהיה בתוקף עד לדיון שיקיים בית משפט קמא במעמד הצדדים במועד קרוב, ולא יאוחר מ-14 ימים מיום מתן פסק דין זה, בהתאם ליומנו, בכפוף לתנאים הבאים:
א. הפקדת כתב התחייבות עצמית על ידי המבקש תוך שלושה ימים מהיום, לפי תקנה 96(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט – 2018. אם לא כן יפקע הצו הארעי ללא צורך בהודעה או החלטה נוספת.
ב. הפקדת סכום במזומן או בערבות בנקאית צמודה בשיעור של 15,000 ₪ כערובה לפי תקנה 96(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט – 2018.
הערובה הנ”ל תופקד עד ליום 13.7.2023 בקופת בית משפט קמא, שאם לא כן יופקע הצו הארעי ללא צורך בהודעה או החלטה נוספת.
33. לאחר קיום במעמד הצדדים, יחליט בית משפט קמא, על פי שיקול דעתו, האם להותיר את הצו הארעי כצו זמני עד למתן פסק דין בתובענה קמא, או לבטלו.
כן רשאי בית משפט קמא, במידה שיותיר את הצו הארעי כצו זמני, לשנות את תנאיו, לרבות סכום הערובה.
34. ב”כ המבקש ימסור הבקשה לצו מניעה זמני לכל אחד מהמשיבים, בצירוף החלטתי זו וכתב התביעה העיקרי, במסירה אישית, לא יאוחר מיום 12.7.2023, ויוגשו אישורי מסירה לתיק קמא.
35. המשיבים יגיבו לבקשה בתיק קמא בצירוף תצהיר עד שלושה ימים לפני מועד הדיון שייקבע על ידי השופטת קמא.
36. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות ברמ”ש זה.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ”א תמוז תשפ”ג, 10 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
