לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בפני

כב’ השופטת תמר סנונית פורר

התובעת:

התובעת

ע”י ב”כ עו”ד בוקר

נגד

הנתבעת:

הנתבעת

ע”י ב”כ עו”ד פלסנר

פסק דין

א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

התובעת (להלן: “***”) והנתבעת (להלן: “**”) (להלן גם: “בנות הזוג” או “הצדדים”) ניהלו קשר זוגי בין השנים 2008-2020. נישאו בשנת 2009 בנישואים רפורמיים.

בנות הזוג החליטו במשותף להרחיב את התא המשפחתי ולממש את אימהותן ולשם כך רכשו תרומת זרע ממנה הרתה התובעת .

בשנת 2012 ילדה התובעת , תאומים *** (בן) ו** (בת) כיום בני 11 (להלן: “הקטינים”).

ביום 6.1.2014 ניתנו לנתבעת צווי אימוץ על הקטינים.

בחודש 9/2020 נפרדו הצדדים וקיימו הסדר “נסטינג” בדירה השכורה בה התגוררו עד לפרידתן. הנתבעת המשיכה להתגורר באותה הדירה ב*** והתובעת עברה בחודש 1/2021 להתגורר ב*** יחד עם בת-זוגה ***.

ביום 2.2.2021 הגישו הצדדים בקשה לאישור ומתן תוקף של פסק דין להסכם פירוד ויחסי ממון שנחתם על-ידן ונקבע מועד לאישור הסכם אך הן חזרו בהן והתיק נסגר (תה”ס 3838-02-21).

ביום 16.2.2021 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך שנסגר בהעדר הסכמות ביום 10.3.2021.

ביום 22.3.2021 במסגרת הליך לצו הגנה (ה”ט 38929-03-21) ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הדדיות של הצדדים שעיקרן הפרדה בין הצדדים בזמני שהותן בדירת ה”נסטינג”.

בחודש 3/2021 הגישו שתי הצדדים תביעות לקביעת זמני שהות. בהחלטה מיום 1.12.2021 הוריתי כי כל טענות הצדדים תיבחנה במסגרת תלה”מ 56422-03-21 שנפתח ע”י התובעת במועד מוקדם יותר.

ביום 8.11.2021 ניתן פסק דין בתלה”מ 56422-03-21 בו נקבעו זמני שהות שווים לצדדים כדלהלן:

“אשר על כן אני מאמצת את המלצות התסקיר ומורה כדלקמן:

חלוקת זמני שהות של הקטינים עם האימהות תהיה כפי שהומלץ בתסקיר:

שבוע א’ – הנתבעת– ראשון, רביעי, סופ”ש עד ראשון בבוקר. התובעת – שני, שלישי וחמישי.

שבוע ב’ – הנתבעת – שני, רביעי, חמישי. התובעת – ראשון, שלישי, סופ”ש עד ראשון בבוקר.

עו”ס לסדרי דין תסדיר חלוקה שווה של חגים וחופשות.”

ביום 25.4.2021 הגישה התובעת את תביעת המזונות וכן תביעה רכושית תלה”מ 54100-04-21.

ביום 1.6.2021 ניתנה החלטה ראשונה למזונות זמניים כדלהלן:

ביום 1.12.2021 לאחר שמיעת הצדדים בדיון ניתנה החלטה שניה למזונות זמניים בה קבעתי כי החל מחודש 4/2021 הנתבעת תישא במזונות בסך 1,000 ₪ עבור כל קטין ובסה”כ 2,000 ₪ לשניהם החל ממועד הגשת התביעה. לא הוריתי על תשלומי מדור בשל היעדר אסמכתאות המעידות על כך שהתובעת נושאת בתשלומי שכירות. נקבעו עוד כי הצדדים יישאו בהוצאות חינוך ורפואה חריגות לפי יחס הכנסות 42% התובעת ו-58% הנתבעת. קצבת הילדים תתחלק בחלקים שווים בין האימהות.

להשלמת התמונה יצויין כי התיק הרכושי (תלה”מ 54100-04-21) עודנו מתנהל וקבוע להוכחות.

ביום 25.1.2023 לאחר דיון ההוכחות התובעת ביקשה לצרף הסכם שכירות מיום 18.1.23 של דירה ב*** בה היא מתגוררת לאחר פרידתה מבת-זוגה *** וכן כתב ערבות וצילומי המחאות. ביום 21.2.23 אישרתי הגשת הסכם השכירות.

בתיק התקיים דיון קד”מ ודיון הוכחות הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם ניתן פסק הדין כעת.

ב. דיון והכרעה

הכנסות התובעת

לטענת התובעת היא עבדה בעבר בתחום ה*** אך מזה עשור שהיא אינה כשירה לעבודה בשל נזק עצבי בכף ידה והכנסתה היחידה היא מקצבת אובדן מקצוע. לטענת התובעת מדובר בהכנסה שאינה בטוחה אשר מותנית בקבלת אישור מתחדש מוועדות וגורמים רפואיים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי היא מקבלת קצבת אובדן עבודה בסך 10,000 ₪ לחודש. בתצע”ר ובסיכומים (סעיפים 10 ו-8 בהתאמה) טענה התובעת כי קצבת הגמלה היא בסך כ-10,821 ₪ ברוטו לחודש (נספח א לתצע”רהתובעת) ממנה היא משלמת תשלומים חודשיים קבועים שלהלן: ביטוח לאומי וביטוח בריאות – 340 ₪ לחודש (נספח ב’ לתצע”רהתובעת); מס הכנסה – 8% (נספח ג’ לתצע”רהתובעת); ביטוח אובדן כושר עבודה הנדרש כתנאי לקבלת הקצבה – 128 ₪ בתצע”ר / 138 ₪ בסיכומים; ביטוח חיים ובריאות – 223 ₪ בתצע”ר / 364 ₪ בסיכומים; ביטוח סיעודי נדרש בשל מצבה הרפואי – 534 ₪; קופ”ח -144 ₪; אובדן כושר עבודה של הנתבעת שמחצית ממנו מעבירה הנתבעת כחיסכון לקטינים – 512 ₪ בתצע”ר / 550 ₪ בסיכומים.

לטענת התובעת בנוסף היא נושאת לבדה בהחזרים חודשיים בסך 2,170 ₪ בגין חוב משותף לצדדים לביטוח לאומי והלוואה משותפת לצדדים, שהנתבעת הפסיקה על דעת עצמה לשאת בהם.

בתצע”ר טענה התובעת כי לאחר ניכוי התשלומים החודשיים הקבועים ללא החזרי חוב והלוואה נותר לה סך נמוך מ-6,300 ₪ נטו לחודש ובסיכומיה טענה כי נותר לה סך של כ-5,704 ₪ נטו לחודש וללא החזרי הלוואות סך של 7,874 ₪ נטו לחודש.

לטענת הנתבעת ממסמכים שצירפה התובעת עולה כי סכום הגמלה הממוצע שהיא מקבלת עומד על סך של 10,907 ₪ נטו לחודש ולא כנטען על-ידה. בחקירתה טענה הנתבעת כי מלבד הכנסתה מגמלה לתובעת הכנסות נוספות ע”ס 3,000-4,000 ₪ בחודש (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 50, שורות 35-36) אך לא הסבירה את מקור הכספים.

בחקירתה נשאלה התובעת לגבי הפקדות לחשבונה בשנת 2021 על פי תדפיסי עו”ש. לטענת הנתבעת בסיכומיה בנוסף לגמלה הופקדו בחשבונה סכומי כסף בסך ממוצע של כ- 9,771 ₪ לחודש. לטענת התובעת מדובר בהלוואות בנקאיות, מבת-זוגה ואחיה (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 11 שורות 13-20) אולם היא לא צירפה אסמכתאות מתאימות ולא צירפה תצהירים מאת המלווים. התובעת לא הסבירה מדוע לא עשתה כן (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 9 שורות 11-31). כמו כן טענה שמדובר בכספים שהועברו לחשבונה מחשבון וועד הכיתה והנהגת הורים (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 10 שורות 7-22) וגם לגבי זה לא צירפה אסמכתאות.

העולה מכך כי לתובעת יש הכנסות של כספים שהיא לא הבהירה את טיבם, סכומם ומועדיהם.

לטענת הנתבעת מאז פרידת הצדדים התובעת מתגוררת יחד עם בת-זוגה ב*** ואין לה הוצאה בגין שכר דירה. בחקירתה טענה התובעת שהיא אינה משלמת את חלקה בשכר הדירה בסה”כ 7,500 ₪ ישירות לבת-זוגה, אלא בדרך של תשלום עבור חלקה של בת הזוג בהוצאות אחרות בבית (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 20 שורות 30-36). בחקירתה טענה התובעת כי בשל מצבה הכלכלי אין ביכולתה לחתום חוזה להשכרת דירה ולכן עדיין מתגוררת עם בת-זוגה לשעבר (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 11 שורה 26).

זמן קצר לאחר תום ההוכחות ביום 25.1.23 הגישה התובעת הסכם שכירות עבור דירה ב*** בה עברה להתגורר לאחר פרידתה מבת-זוגה בשכ”ד חודשי ע”ס 6,500 ₪ יחד עם כתב ערבות וצילומי המחאות. הנתבעת טוענת כי הדבר מוכיח את טענותיה על כושר השתכרות משמעותית של התובעת והעובדה שהציגה מצג אחר בהוכחות נועדה על מנת שלא תחקר על כך.

לטענת הנתבעת, התובעת אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה, היא בעלת הכשרה ב— ונכותה אינה מונעת ממנה עיסוקים אחרים שלא בתחום ה***.

התובעת צירפה לכתב התביעה מכתב פירוט תשלומי גמלה מחברת כלל לתקופה 4/2020-3/2021. בדיקת ממוצע תשלומי הגמלה מעלה כי הכנסתה הממוצעת של התובעת מקצבת גמלה עומדת ע”ס של 10,907 ₪ נטו לחודש לאחר ניכוי מס במקור. מסכום הגמלה יש לנכות תשלומי ביטוח לאומי ובריאות שהוכחו ע”י התובעת בסך של 340 ₪ לחודש. אשר על כן אני מעמידה את הכנסתה החודשית של התובעת מקצבת גמלה ע”ס של 10,567 ₪ נטו לחודש.

התובעת טענה כי בנוסף עליה לשלם תשלומים קבועים מדי חודש כתנאי לקבלת הקצבה אך טענה זו נטענה ללא מסמכים המוכיחים את מהות, נחיצות וגובה התשלומים ועל כן איני לוקחת תשלומים אלו בחשבון בחישוב הכנסתה החודשית.

מחקירתה של התובעת ובחינת הראיות שצורפו על-ידה עולה כי מלבד קצבת הגמלה מתקבלים באופן קבוע בחשבונה סכומי כסף אשר את פשרם לא הבהירה באופן מספק. גם פירוט חיובי האשראי של התובעת והוצאות הקטינים שפורטו על-ידה מעלה כי רמת חייה גבוהה מהכנסתה הנטענת על-ידה. אשר על כן אני מעריכה את תוספת הכנסתה החודשית הקבועה של התובעת באופן שמרני על הרף הנמוך בסך של 2,000 ₪ לחודש.

אשר על כן אני קובעת כי הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת היא בסך של 12,567 נטו לחודש.

התובעת צירפה הסכם שכירות עדכני בשכ”ד של 6,500 ₪ לחודש כך שהכנסתה הפנויה היא בסך של 6,067 ₪ לחודש.

הכנסות הנתבעת

הנתבעת היא בעלים במשותף (50%) של חברת XXXX בע”מ (להלן: “החברה”) המפעילה סניפים של רשת *** ובמסגרת זו עוסקת בשיווק ומכירה של מוצרים ל*** (ראו: חוות-דעת מיום 8.2.23 בתיק הרכושי בין הצדדים (תלה”מ 54100-04-21)). בין שתי הצדדים מחלוקות לגבי החברה שיתבררו במסגרת ההליך הרכושי ואין זה המקום לדון בהן (גם אם שתיהן הרחיבו באופן מה את טענותיהן גם לחברה במסגרת זו).

לטענת התובעת בסעיף 48 לכתב התביעה הכנסתה החודשית של הנתבעת עומדת בממוצע ע”ס של כ-24,000 ₪ נטו לחודש כמפורט להלן (סכומי נטו לחודש):

הכנסה כנגד תלוש משכורת – 11,500 ₪.

הטבת רכב צמוד מגולמת בתלוש המשכורת ללא ניכוי מס – 3,000-3,500 ₪.

הפרשות לזכויות סוציאליות משולמות ע”י החברה – 1,060 ₪.

טלפון נייד – 105 ₪.

דיבידנד – כ- 4,166 ₪.

הכנסות במזומן – כ- 5,000 ₪.

לטענת התובעת בסעיף 22 לתצע”ר הכנסתה הבסיסית של הנתבעת לפני חישוב הטבות ודיביבדנד עומדת ע”ס של 18,000 ₪ נטו לחודש. בנוסף יש לנתבעת הכנסה חודשית במזומן אשר אינה מדווחת ע”ס של כ- 6,000 – 8,000 ₪ נטו לחודש ובסה”כ כ-24,000 ₪ נטו לחודש.

להוכחת הכנסות הנתבעת במזומן צירפה התובעת כנספח יב לתצע”ר מסמכים שלטענתה מהווים אסמכתאות לתשלומי מזומן ששילמו הצדדים עבור הוצאות משק הבית המשותף מהכנסותיה במזומן שלהנתבעת . חלק מכך הנן ראיות בלתי קריאות ואין להתחשב בהן. עם זאת בבקשה 9 עתרה התובעת להוספת ראיות על תשלומים במזומן בסכומים ניכרים:

תליון יהלום בסך של 5,725 ₪ ששולם במזומן.

תשלום לחופשה בסך של למעלה מ-14,000 ₪ במזומן.

תשלום למלון בסך של כ-2,800 ₪ במזומן.

בתשובה לכך טענה הנתבעת כי החשבוניות והקבלות הן על שמה של התובעת ועל כן אין ליחס לה את התשלום במזומן. היא הדגישה שהמסמכים מראים שהצדדים ביצעו רכישות במזומן על בילויים שלהן כזוג ומתנות לימי הולדת. כמו כן ציינה כי המסמכים אינם מוכיחים כי היא זו שקיבלה סכומים במזומן.

צירוף זה של ראיות מעלה כי הייתה התנהלות עניפה במזומן. עניין זה יילקח בחשבון לגבי שתי הצדדים כפי שיפורט להלן.

כמו כן צירפה התובעת תמליל שיחה בין השתיים אשר מוכיח לטענתה כי לנתבעת הכנסות בשיעור של כמה אלפי שקלים במזומן מדי חודש (צורף כנספח יב לתצע”ר). לאחר בחינת מלוא התמלולים שצורפו על ידי התובעת עולה תמונה שממנה מצטייר כי הנתבעת הייתה חפצה לסיים את המחלוקות בין השתיים בצורה עניינית ומהירה. כמו כן אין בתמלולים אישור כפי שטוענת התובעת לסכומים הנטענים. עם זאת עולה כי גישתה של הנתבעת באותה העת הייתה לתת לילדים באופן ראוי והולם.

בחקירתה אישרה הנתבעת כי יש לה הכנסות במזומן בסך של 1,100 ₪ לחודש: “יש לי כרגע בנוסף הכנסה של 1100 שקל בחודש מהצד. סה טו” (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 38 שורה 20). בהמשך החקירה אישרה שבעבר היו לה הכנסות במזומן בסכומים גבוהים יותר:

“עו”ד בוקר: ז”א שיכול להיות שהיו סכומים יותר גבוהים בחודש מאשר 5000 שקל?

העדה גב’** : עוד פעם, היה חודש שהיה הרבה פחות, והיה חודש שהיה יותר. דיברנו על הממוצע, מה שהיה אז, כשהיה אז, היו דברים אז[..].”

(ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 64 שורה 24-33):

יוער כי בכתב התביעה ובתצע”ר הכחישה הנתבעת כי היא מקבלת הכנסות במזומן.

לטענת התובעת ניתן להסיק על היקף הכנסותיה של הנתבעת גם משווי רכבה של הנתבעת שעומד ע”ס 160,000 ₪. לטענת הנתבעת שווי רכבה הוא 73,000 ₪ בלבד והיא צירפה אסמכתא המעידה על עלות רכישתו.

הנתבעת הכחישה את גובה ורכיבי הכנסתה שנטענו ע”י התובעת וטענה למספר גרסאות בעניין זה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא מועסקת כעובדת בחברה שבבעלותה כנגד תלוש משכורת והכנסתה הממוצעת עומדת ע”ס של כ-11,174 ₪ נטו לחודש. בתצע”ר טענה הנתבעת להכנסה חודשית ממוצעת ע”ס של 11,480 ₪ נטו כולל דמי הבראה ושווי רכב. ובסיכומים טענה להכנסה חודשית ממוצעת ע”ס 11,570 ₪ נטו כולל דמי הבראה ושווי רכב. בהמשך סיכומיה טענה שהכנסתה החודשית עומדת לכל היותר ע”ס של 12,670 ₪ נטו לחודש.

בסעיף 8 לסיכומיה טענה הנתבעת כי הכנסתה כעובדת החברה לא השתנתה באופן מהותי במשך כל 14 שנות עבודתה. יחד עם זאת בחקירתה אישרה הנתבעת כי הכנסתה השתנתה במשך השנים (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23, עמוד 41, שורות 16-19) וכי בשנת 2020 עמד ממוצע הכנסתה ע”ס של כ-15,000 ₪ נטו לחודש:

“עו”ד בוקר: אנחנו מדברים על 2020, בסדר? לא על 22. כל זה ב-2020. האם ב-2020 הממוצע שלך, שאת אמרת לתובעת בהקלטה, ואני תיכף, אם תרצי, אני, יש הרבה כאלה,

העדה גב’** : כן, כן.

עו”ד בוקר: ההכנסות שלך זה בערך 15000, 16000 שקל נטו בחודש.

העדה גב’**: ההכנסות של היו בממוצע 15000 שקל בחודש באותה תקופה.

עו”ד בוקר: ז”א לא כולל הרכב הצמוד נכון? 15000 שקל כניסה.

העדה גב’** : נכון”.

(ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23, עמוד 38, שורות 26-33)

לטענת הנתבעת שווי הרכב מגולם בשכרה בסך של 2,650 ₪ ואין המדובר בתוספת של כ-3,000 ₪ לחודש כנטען ע”יהתובעת . בחקירתה אישרה הנתבעת כי יש לה רכב מהחברה והחברה נושאת בכל עלות אחזקתו ובהוצאות דלק (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 35, שורות 16-22)

בחקירתה אישרה הנתבעת כי בהתאם לתלוש המשכורת בנוסף לשכר נטו מופרשים עבורה כספים לפנסיה, ביטוח מנהלים, פיצויים, קופת גמל ורכב. יוער כי בסיכומיה טענה הנתבעת כי כעולה מחוות-הדעת בתיק הרכושי אין לה קרן השתלמות או קופת גמל על שמה:

“עו”ד בוקר: או-קיי האם מקבלת הפרשה לפנסיה מביטוח המנהלים?

העדה גב’** : כן.

עו”ד בוקר: יופי? האם לקבל את הפרשה לפיצויים?

העדה גב’** : אני לא יודעת אם יש פה בתלוש.

עו”ד בוקר: אני מראה לך מצד שמאל למעלה [..] של 1200 שקל כל חודש, הפרשה לפיצויים.

העדה גב’** : כן, נהדר.

עו”ד בוקר: אני מראה לך גם, שבעצם יש הפרשה לקרן השתלמות. זה נכון או לא? לקופת גמל?

העדה גב’** : יש פה לקופת גמל. נכון.

עו”ד בוקר: [..] מעבר ל-11.5 והתוספות שאנחנו מקבלים פה בהפרשות שדיברנו עליהם, והרכב הצמוד, האם גבירתי מקבלת גם הכנסות במזומן?

העדה גב’** : יש לי כרגע בנוסף הכנסה של 1100 שקל בחודש מהצד. סה טו”.

(ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 38, שורות 6-20):

לטענת הנתבעת הדיבידנד שקיבלה ע”ס 49,000 ₪ הוא חד-פעמי בכל 14 שנות פעילות החברה ואין להתחשב בו בחישוב הכנסתה החודשית. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שלנתבעת יש טענות שבחלקן התקבלו לגבי כלל מקורות ההכנסה שלהתובעת , כך יש להתחשב גם בהכנסה זו.

שתי הצדדים ביקשו לייחס משמעות להסכם שנחתם אך לא אושר וכ”א מהן סבורה כי הוא מחזק את טענותיה בתביעה זו. בסופו של יום סברתי כי אין מקום לתת משקל להסכם שלא אושר והצדידם חזרו ממנו.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה ולתצע”ר תלושי משכורת לתקופה 5/2020-4/2021 ולתקופה 12/2020-11/2021 (בהתאמה) המתאימים להכנסה הנטענת על-ידה. יש לקחת בחשבון כי הנתבעת עובדת בחברה שבבעלותה וגובה הכנסתה החודשית נקבע על-ידה או למצער בתיאום עימה. העובדה שהנתבעת העידה בחקירתה כי מאז שנת 2020 פחתה הכנסתה החודשית בכ-3,400 ₪ נטו תומכת בסברה זו ומביאה למסקנה כי הכנסתה של הנתבעת על פי תלוש המשכורת פחותה מהכנסתה בפועל או למצער מפוטנציאל הכנסתה. ההסברים של הנתבעת בעניין זה לא היו מספקים, גם אם הרושם הכללי שהותירה חקירתה היה מהימן.

הצגת הדברים לגבי הכנסותיה של הנתבעת לא הייתה מדוייקת הן לגבי הסכומים המדוייקים בהם החברה נושאת עבורה וכן בגילום הוצאות המשולמות ע”י החברה. לאחר בחינת חומר הראיות ושמיעת הצדדים אני קובעת כי הכנסתה החודשית הממוצעת של הנתבעת מכלל מקורות הכנסתה הם: מהכנסותיה הממוצעות מהחברה המשקפות משכורת (בסך של כ-11,500 ₪ נטו בחודש) וכן גם הטבות הניתנות לה על ידי החברה באופן קבוע לרבות רכב, טלפון, דיבידנד (גם אם לא באופן מלא) (בסך נוסף של 2,500 ₪) – בסך של 14,000 ₪ לחודש. אני סבורה כי הערכה זו מבוססת על הנתונים שהוצגו והם גם על הצד השמרני. עם זאת לסכום זה יש להוסיף עוד הכנסות במזומן.הנתבעת אישרה בחקירתה קבלת סכום של 1,100 ₪ באופן קבוע כעת. בעבר סכומים אלה היו בשווי של כמה אלפי שקלים בחודש. על כן וגם באופן שמרני אני מעריכה את הכנסותיה במזומן בסכום נוסף של 2,500 ₪ לחודש. סיכומו של דבר הכנסתה של הנתבעת מכל המקורות מוערכת בסך של 16,500 ₪ לחודש בממוצע.

על פי הסכם שכירות שצירפה לתצע”ר הנתבעת שוכרת דירה בשכ”ד של 7,500 ₪. אשר על כן אני מעמידה את הכנסתה הפנויה של הנתבעת ע”ס 9,000 ₪ לחודש.

יחס הכנסותיהם של הצדדים הוא 57% לנתבעת – 43% לתובעת. יחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הוא 60% לנתבעת – 40% לתובעת.

חלוקת זמני שהות

לצדדים זמני שהות שווים על פי פסק הדין מיום 8.11.2021 בתלה”מ 56422-03-21.

צורכי הקטינים

לטענת התובעת במהלך החיים המשותפים הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה הכוללת קניות לילדים, מסעדות ונסיעות בחו”ל. בכתב התביעה עתרה התובעת למזונות שוטפים בסך של 4,050 ₪ לחודש עבור כל קטין בתוספת חלקם של הקטינים באחזקת מדור בסך של 1,950 ₪ לחודש וב-40% מעלות המדור ולחייב את הנתבעת לשאת ב- 80% (75% בסיכומים בהתאם לפערי השתכרות) מעלות הוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים.

התובעת צירפה לכתב התביעה קבלות על חלק מהוצאות אחזקת מדור של הדירה בה התגוררו הצדדים ב*** , תשלום לחברת סלולר ועמודים מהסכם שכירות עבור דירה ב*** ללא העמוד בו מצוין שכר הדירה.

בכתב התביעה פירטה התובעת את צורכי הקטינים כדלהלן:

בתצע”ר טענה התובעת כי היא משלמת עבור הוצאותיהם הישירות של הקטינים סכום של 8,000-9,000 ₪ לחודש ופירטה את ההוצאות הנטענות ללא הפרדה בין כל אחד מהקטינים וכאשר חלק מההוצאות הן חודשיות וחלק שנתיות (דבר המקשה לבחון את הטענות וההוצאות):

התובעת צירפה לתצע”ר הסכם שכירות שנסרק באופן לא קריא ממנו עולה כי שכה”ד הוא 6,800 ₪ לחודש (נספח ו) רשימות כתובות בכתב יד של הוצאות שונות (נספח ח) קבלה על תשלום חשבון חשמל לתקופה 8-10/2021 ע”ש מר**** , פירוט תשלומים לקופ”ח, לחברת ביטוח ותדפיסי חיובי כרטיסי אשראי כאל לתקופה 1-8/2021, מקס לתקופה 1-7/2021 וישראכרט לחודש9/2021 (נספח ט).

בסעיף 25 לסיכומיה טענה התובעת כי צורכי הקטינים הינם ע”ס של כ-14,333 ₪ לחודש ופירטה את ההוצאות כדלהלן :

גם פה ההוצאות מופיעות יחדיו לשני הילדים ללא הפרדה נדרשת וללא שיש הפרדה לגבי הוצאה חודשית ושנתית.

לטענת התובעת היא ההורה המרכז המשלמת את מרבית הוצאות הקטינים. לטענת התובעת על היקף הוצאות הקטינים ומשק הבית המשותף ניתן להסיק מהעובדה שסך הכנסות הצדדים עמדו על כ-34,000 ₪ נטו לחודש והן השתמשו במלוא הסכום למימון הוצאות התא המשפחתי ומסיבה זו לא חסכו וחשבונות הבנק שלהן היו ביתרת חובה. הנתבעת אישרה בחקירתה כי בחייהם המשותפים לאחר הולדת הקטינים עלו הוצאותיהן על הכנסותיהן וכל אחת מהן הייתה ביתרת חובה של כ-15,000 ₪ (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 46 שורות 28-31 ועמוד 47, שורות 1-2 ועמוד 52, שורות 7-8).

לטענת הנתבעת צורכי הקטינים שנתבעו ע”י התובעת מופרזים, אינם תואמים את רמת חייהם של הצדדים ואת אורח חייהם של הקטינים ולא הוכחו. הנתבעת ציינה בכתבי טענותיה את סך כל הוצאותיה ולא פירטה מהם הוצאות וצורכי הקטינים אלא טענה כנגד הנטען ע”יהתובעת .

לנתבעת טענות כנגד ההוצאות שפירטה התובעת שעיקרן כי מדובר בסכומים מופרזים (חוגים, תרופות, חו”ל ועוד) וכן שגם היא נושאת בהוצאות הקטינים (ביגוד והנעלה, מזון, מתנות, דמי כיס, ביטוחים וכו). כמו כן לטענת הנתבעת היא נושאת לבדה בחלק מהוצאות הקטינים כדוגמת הצהרון. בחקירתה אישרה הנתבעת כי הצדדים טסו עם הקטינים לחו”ל פעם בשנתיים וכי הייתה להם עוזרת בית מדי שבוע (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 53, שורות 4-15).

לטענת הנתבעת הוצאות נסיעה שסווגו כשונות ונוסחו בהפרזה צריכות לחול על התובעת בלבד שבחרה להעתיק את מקום מגוריה מ*** .

לגבי תשלום מדור לטענת הנתבעת, לתובעת אין הוצאות מדור ואילו לטענת הנתבעת היא אינה נושאת ישירות בתשלום שכ”ד אלא בדרך של תשלום חלקה של בת-זוגה בתשלומים אחרים בבית כנגד שכ”ד. לאחר דיון ההוכחות התובעת צירפה הסכם שכירות מיום 18.1.23 של דירה ב**** בשכ”ד של 6,500 ₪ לחודש בה היא מתגוררת לאחר פרידתה מבת-זוגה ** וכן כתב ערבות וצילומי המחאות.

לטענת הנתבעת עד למועד ההחלטה למזונות זמניים היא העבירה לתובעת כנגד קבלות סכום ממוצע של כ-4,844 ₪ לחודש בגין מחצית מכל הוצאות הקטינים ובכלל זה שכ”ד, ביגוד והנעלה, חוגים, ביטוחים רפואיים, חסכונות ועוד.

בחקירתה העריכה הנתבעת את כלל הוצאות הקטינים ע”ס כ-6,000 ₪: “לשיטתי הילדים עולים 6000 שקל בחודש. הכל כולל הכל” (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.23 עמוד 45, שורות 9-10).

לטענת הנתבעת מאז החלה לשלם בהתאם להחלטה למזונות זמניים היא בגירעון חודשי שגדל בכל חודש ב-2,300 ₪ והיא נזקקת לתמיכה כלכלית מבני משפחתה ואילו התובעת נותרת עם הכנסה פנויה של כ-15,000 ₪ לחודש. לטענת הנתבעת בקביעת סכום המזונות יש להתחשב גם בתוצאות ההליך הרכושי בין הצדדים ובפרט בחיוביה האפשריים של הנתבעת כלפי התובעת.

לטענת הנתבעת בכתב התביעה בשל זמני השהות השווים ופערי השתכרות זניחים בין הצדדים אין לפסוק תשלומי מזונות אלא להורות כי בהוצאות תלויות שהות של הקטינים – תישא כל אחת מהאימהות בעת שהותם עימה ובהוצאות שאינן תלויות שהות וכן בהוצאות חריגות – תישאנה האימהות בחלקים שווים. בתצע”ר ובסיכומים ביקשה הנתבעת לבטל את דמי המזונות או להפחיתם לסך של 500 ₪ לחודש עבור שני הקטינים ולהורות כי הוצאות חינוך ורפואה של הקטינים ישולמו בהתאם לפערי הכנסות הצדדים באופן שהתובעת תישא ב-83% ונתבעת ב-17% מעלותן.

התובעת פירטה בסיכומיה בסעיף 24 טבלת צרכים בסכומים מעודכנים למועד הגשת הסיכומים ללא הפרדה בין הקטינים וללא הפרדה בין צרכים תלויי שהות, שאינם תלוייי שהות, אחזקת מדור והוצאות חינוך ורפואה חריגות והפנתה לסכום המזונות אליו עתרה בכתב התביעה בלא לציינו במפורש.

שתי הצדדים לא פעלו כנדרש בפירוט צרכי הקטינים. התובעת בטבלאות שהוגשו על ידה לא ניתן היה לדלות במדוייק מה צרכי הקטינים בחלוקה חודשית, מה נכלל כחלקם של הקטינים במדור ובאחזקתו במדוייק, מה הוצאה חודשית ומה שנתית (נרשמו יחד בערבוביה וללא חלוקה כנדרש), והפרדה בין הוצאות חינוך שוטפות וחריגות והוצאות רפואה שוטפות וחריגות. הנתבעת מצידה הכחישה וטענה כי הסכומים מופרזים ולא הציגה גרסה מפורטת ומנומקת לצרכי הקטינים.

על כן יש לפסוק את צרכי הקטינים מהתמונה הכללית שהתבררה ועל דרך האומדנה וההתרשמות מחקירות הצדדים. רמת החיים הנחזית הינה רמת חיים גבוהה כאשר האימהות לא החסירו מהקטינים דבר. על כן אני מעמידה את סכום ההוצאות השוטפות ללא מדור ואחזקתו בסך של 3,000 ₪ לחודש לכל קטין. סכום זה כולל הוצאות עבור כלכלה, ביגוד והנעלה, תרבות ובילויים, פארם, טלפון נייד, הוצאות רפואה שוטפות, מתנות לימי הולדת. מתוך סכום זה אני קובעת כי כל אחת מהצדדים נושאת באופן ישיר בסך של 1,700 ש”ל חודש משהות הקטינים עימה. יש כעת לקבוע כיצד יחולק הסך הנוסף של 1,300 ₪ לכל אחד מהקטינים שאינו נובע מהוצאות ישירות של שהות הקטינים אצל כ”א מהאימהות.

מאחר ויש פערי השתכרות בין הצדדים בשיעור של 57/60% לנתבעת אל מול 43/40% לתובעת אני קובעת כי הנתבעת תשא בתשלום בסך של 750 ₪ לחודש לתובעת כמזונות שוטפים. באחריותה של התובעת יהיה לרכוש מסכום זה גם ביגוד והנעלה עבור שני הבתים, תשלומים עבור הוצאות בריאותיות שוטפות, מתנות לימי הולדת לילדי הכיתה. סכום זה מגלם את צרכי הקטינים והפערים בין הצדדים בהכנסות ועל מנת לדאוג כי צרכי הקטינים יסופקו בשני הבתים.

סה”כ תישא הנתבעת במזונות שוטפים בסך של 750 ₪ לכל אחד מהקטינים. בנוסף, באחריותה של התובעת יהיה לרכוש מסכום זה גם ביגוד והנעלה עבור שני הבתים, תשלומים עבור הוצאות בריאותיות שוטפות, מתנות לימי הולדת לילדי הכיתה.

מדור ואחזקת מדור – לתובעת הוצאות שכירות בסך של 6,500 ₪ ולנתבעת בסך של 7,500 ₪. לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים ולאור זמני השהות השווים יש מקום לפסיקת מדור ואחזקתו על הצד המינימלי. על כן יתווסף תשלום בסך של 250 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים עבור מדור ואחזקת מדור.

סה”כ תישא הנתבעת בסך של 1,000 ₪ לכ”א מהקטינים עבור מזונות ומדור.

מועד תחילת התשלום – בחודש 4/2021 נפסקו מזונות זמניים ללא מדור בסך של 1,000 ₪ לחודש לכל קטין. מאחר והסכום שנפסק כעת הוא זהה והרכבו רק שונה במעט – הופחתו מזונות, הוסף מדור, סברתי כי אין מקום לשינוי רטרואקטיבי ועד לחודש 8/2023 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.8.2021.

בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין הצדדים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות והמדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים. סברתי גם לאור הסכסוך בין הצדדים כי פסיקה בשיעורים לא שווים על פי פערי ההכנסות עלולה לעודד המשך התדיינות ותמריץ להתדיינות בכל שינוי של מי מהצדדים בהשתכרותו. מועד תחילת תשלום בחלקים שווים יהיה החל מחודש 9/2023 ועל מנת שלא לגרור את הצדדים להתחשבנויות אין קץ. במזונות הזמניים נפסק כי הנתבעת תשא בשיעור של 58% והתובעת בשיעור של 42% בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות החינוך. בסופו של יום ולאור הכלל שאין מקום להחזר מזונות שנאכלו סברתי כי באיזון בין הצדדים אין מקום לשינוי זה אלא מחודש 9/2023. עד לחודש זה תחול ההחלטה למזונות זמניים.

על כן בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ישאו הצדדים בחלקים שווים החל מחודש 9/2023 בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ביטוח בריאות ממלכתי. עד לחודש 8/2023 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.8.2021.

על כן בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ישאו הצדדים בחלקים שווים החל מחודש 9/2023 בהוצאות החינוכיות של הקטינים לרבות: רכישת ספרי לימוד וציוד לימודי, תלבושת אחידה, שיעורים פרטיים, צהרון, עלויות מסגרות חינוך וקייטנות. בניכוי מענק המל”ל בתחילת שנה”ל. ועד לחודש 8/2023 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.8.2021.

קצבת הילדים מהמל”ל תתחלק בין האימהות בחלקים שווים.

לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:

החל מחודש 4/2021 ועד לחודש 8/2023 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.8.2021.

החל מחודש 9/2023 הנתבעת תישא עבור מזונות ומדור שוטפים של כל אחד מהקטינים בסך של 1,000 לחודש ₪ (להלן יחד: “המזונות”), סה”כ 2,000 ₪ לחודש.

באחריותה של התובעת החל מחודש 9/2023 יהיה לרכוש מסכום המזונות גם ביגוד והנעלה עבור שני הבתים, תשלומים עבור הוצאות בריאותיות שוטפות, מתנות לימי הולדת לילדי הכיתה.

תשלומי המזונות ישולמו ישירות לתובעת בכל 10 לחודש ומראש ועד הגיעו של כל קטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעו של כל קטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.

דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה. 

בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ישאו הצדדים בחלקים שווים החל מחודש 9/2023 בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ביטוח בריאות ממלכתי. עד לחודש 8/2023 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.8.2021.

בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם ישאו הצדדים בחלקים שווים החל מחודש 9/2023 בהוצאות החינוכיות של הקטינים לרבות: רכישת ספרי לימוד וציוד לימודי, תלבושת אחידה, שיעורים פרטיים, צהרון, עלויות מסגרות חינוך וקייטנות. בניכוי מענק המל”ל בתחילת שנה”ל. ועד לחודש 8/2023 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.8.2021.

סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.

קצבת הילדים מהמל”ל תתחלק בין האימהות בחלקים שווים.

הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפם של ההליכים והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ”א יישא בהוצאותיו (ראו: ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ ואח’ נ’ תפן מדיקל בע”מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב’ השופט עמית).

טרם חתימה – בעבר השכילו הצדדים להגיע להסכם ולאחר מכן הדברים לא צלחו. ההתרשמות משתי הצדדים גם עתה בתום הליך זה ולאחר בחינת חקירותיהן, התמלולים שהובאו על ידי התובעת – הינה כי ביכולתן ליישב כל המחלוקות ביניהן, לטובת ילדיהן, גם עתה וטרם יימשך ההליך בתביעה הרכושית ועוד הליכים נוספים שסופם מי ישורנו. מצאתי לנכון לציין זאת כי דווקא השיח המכבד, המקדם והראוי שהתקיים בעבר בין הצדדים שעלה מהתמלולים ביניהן וגם בהוכחות וגם בהתחשב בכך שמדובר בהליך מורכב של חקירה נגדית – לא נעלם מהעין. חלפו חודשים רבים מעת פרידת הצדדים, טוב תעשנה הצדדים אם תשקולנה המשך דרכן כפי שהיטיבו לעשות בעבר. המפתח לכך היה ועודנו בידיהן.

המזכירות תסגור את תלה”מ 53596-04-21.

ניתן היום, י”א אלול תשפ”ג, 28 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 14.2.24.

לצורכי נוחות קריאה, השמות בפסק הדין הם “תובעת” ו”נתבעת” (ולא שמותיהן הפרטיים של האימהות).

לחזור למשהו ספיציפי?

Picture of פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!