לפני כבוד השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
התובעת
ע”י ב”כ עו”ד כהן ועו”ד חמוי
נגד
הנתבעים:
.1 נתבע 1
.2 נתבע 2
.3 נתבע 3
ע”י ב”כ עו”ד ד”ר אוריון, עו”ד תמר ועו”ד מלר
החלטה
ביום 24.1.24 התקיים דיון ארוך ומפורט במעמד הצדדים וב”כ. לדיון זה קדם דיון נוסף ביום 20.7.23.
הצדדים הם אחים. הם בעלים במשותף במספר נכסי מקרקעין שקיבלו בירושה. הוגשו תביעות לפירוק שיתוף כפי שיפורט להלן.
גם בדיון הראשון וגם בדיון השני נעשה מאמץ רב ביותר להביא את הצדדים לידי הסכמות מושכלות. על אף שהאינטרס של הצדדים היה אמור להיות להשיא את התמורה שתתקבל מפירוק השיתוף, לבצע תכנוני מס נדרשים, לקצר את ההליכים ולהקטין את הוצאותיהם, הדברים אינם מסתייעים ונדרשת החלטת ביהמ”ש.
יצויין כי גם בדברים לגביהם הייתה הסכמה עקרונית לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה לגבי זהות גורמים שיתמנו, הדרך הדיונית בה יש לנהוג וכדומה.
בהתאם לכך ניתנת ההחלטה בשני התיקים שבכותרת.
תמ”ש 68109-03-23 – תביעה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי התובעת ביחס לנכסי המקרקעין הבאים:
לרשימת הנכסים הללו צורפה רשימה נוספת על ידי הנתבעים בכתב ההגנה:
מדובר בפירוק שיתוף במקרקעין של שורה של נכסים שאין מחלוקת שלא ניתן לבצע חלקה בעין שלהם. על כן, דרך המלך, היא באמצעות מכירתם.
ב”כ הנתבעים טוען כי טרם שביהמ”ש יורה על פירוק השיתוף יש צורך לבחינת סוגית המיסוי של כל הצדדים שתשמש לצורך מתן ההוראות לגבי פירוק השיתוף. לטענת הנתבעים, אין מקום להורות על פירוק שיתוף ובפרט אין מקום למינוי כונס נכסים טרם שסוגית המיסוי תבחן. לטענת הנתבעים סוגיית המיסוי יכולה להתוות את הדרך הנכונה לצורך ביצוע פירוק השיתוף כך שעלויות המיסוי שהצדדים יידרשו לשלם יהיו מתוכננות ומושכלות.
ב”כ התובעת עומד על כך שיינתן צו לפירוק השיתוף באופן מיידי. לשיטתו אין הגנה מפני פירוק השיתוף. התובעת עומדת על זכותה לפרק את השותפות בין הצדדים במקרקעין, ועל כן בהעדר מחלוקת על ביהמ”ש להורות באופן מיידי על ביצוע פירוק השיתוף באמצעות מכירה. כמו כן, נטען כי בשל היקף הנכסים וחוסר היכולת של הצדדים בעצמם או באמצעות ב”כ לבצע את פירוק השיתוף, ביהמ”ש מתבקש להורות על מינוי כונס נכסים חיצוני אובייקטיבי. לטענת ב”כ התובעת ככל שתהיה סוגית מיסוי שכונס הנכסים יסבור שיש לברר אותה, או כל סוגיה אחרת, יוסמך הכונס לבדוק זאת כחלק מהליכי פירוק השיתוף.
הלכה למעשה, יש הסכמה בין הצדדים על פירוק השיתוף.
המחלוקת מצומצמת לגדרי האם טרם פירוק השיתוף יידרש ביהמ”ש לקבל חוו”ד מומחה למיסוי מה הדרך העדיפה לביצוע פירוק השיתוף לאור מספר השותפים וריבוי הנכסים.
לאחר בחינת טענות הצדדים, יש מקום להורות על ביצוע פירוק השיתוף באופן מיידי.
יש הסכמה ברורה לביצוע פירוק השיתוף ע”י הנתבעים:
בכתב ההגנה בסעיף 47 נכתב על ידי הנתבעים מפורשות: “הנתבעים מסכימים לפירוק השיתוף ומעוניינים לכלול בו אף את הנכסים הנוספים המפורטים בסעיף 46 לעיל (שהרי אין מחלוקת, כי לכל שותף במקרקעין עומדת זכות בסיסית לדרוש, בכל עת את פירוק השיתוף בהתאם לאמור בסעיף 37 לחוק המקרקעין ולפסיקה העניפה בתחום)”.
בהמשך, בסעיף 49 לכתב ההגנה ציינו הנתבעים כי יש לבצע את פירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכסים, ואף נימקו מדוע לא ניתן לפרק בעין ולא ניתן להורות על רישום בית משותף.
גם בסעיף 50 לכתב ההגנה חזרו הנתבעים כדלקמן: “שיקול נוסף התומך בפירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכסים, הוא יצירת הפרדות מוחלטת בין התובעת לבין הנתבעים, בשים לב לתפיסתה של התובעת, לפיה בין הצדדים קיים ‘קרע אשר אינו ניתן לאיחוי’ (ראו: סעיף 12 לכתב התביעה). אף התובעת עצמה מציינת בכתב התביעה, כי היא מעוניינת ב’הפרדה מלאה ומוחלטת מהנתבעים’ (בסעיף 13 לכתב התביעה)”.
בסעיף 51 ציינו הנתבעים את סדר העדיפות במכירת הנכסים וציינו שורה של נכסים שיש להוציא מיידית למכירה.
והנה – כעת עותרים הנתבעים לסעד נוסף טרם שיורה ביהמ”ש על ביצוע פירוק השיתוף באמצעות המכירה. היעתרות לבקשתם הינה בפועל עיכוב פירוק השיתוף והשהייתו לפרק זמן לא ידוע. שעה שגם לשיטתם יש נכסים שהם סבורים שלשם הקטנת נזק נדרשת מכירה מיידית.
שוכנעתי יש מקום להורות על ביצוע פירוק שיתוף מיידי ברשימת הנכסים שתפורט להלן ואין מקום להמשך הליכים “מקדמיים” טרם פירוק השיתוף. אין לנתבעים הגנה מפני פירוק השיתוף. יתרה מכך, הם הביעו בכתב ההגנה כפי שפורט לעיל את הסכמתם המפורשת לביצוע פירוק השיתוף באופן של מכירה (להבדיל מפירוק שיתוף באופן אחר).
בבע”מ 7367/22 פלונית נ’ פלונית (להלן: “עניין פלונית”) עמד ביהמ”ש העליון על החשיבות להורות על פירוק שיתוף שעה שמתברר שאין הגנה מפני התביעה:
“[..]קטיעתו המוקדמת של הליך משפטי חסר תוחלת, משרתת את היעילות. לעניין זה, אם נמצא, כבר בשלב המקדמי, כי אין טעם ולא תועלת בניהול התביעה, הרי שהדבר היעיל ביותר – הן לבעלי הדין, הן לציבור בכללותו – הוא עצירת ההליך לאלתר, טרם התמשכותו, סרבולו והסתעפותו – התנהלות שלא תביא אלא לאותה תוצאה, שברור היה כי אליה נגיע כבר מלכתחילה. בדרך זו יחסכו עלויות שיפוטיות רבות, המוטלות על הצדדים ועל הציבור, ויחסך זמן שיפוטי יקר, שאותו ניתן יהיה לתעל לטובת בירורים נחוצים בהליכים אחרים[..]”.
ראו: בע”מ 7367/22 פלונית נ’ פלונית סעיף 24 לפסק דינו של כב’ השופט סולברג (26.1.23).
זהו המקרה בענייננו שעה שלא רק שאין הגנה אלא כתב ההגנה שזור הסכמה מובהקת לפירוק השיתוף בכלל נכסי הצדדים (למעט נכס אחד שעניינו יפורט להלן לגביו הוגשה התביעה בתמ”ש 23406-05-23).
בהמשך נקבע בעניין פלונית כי אין מקום להורות על עיכוב מתן הסעד שעה שיש זכות מוקנית לתובע ואין צורך בבירור משמעותי:
“[..] כאשר בידי תובע זכות מוצדקת, על פי דין, אין לנתבע זכות קנויה לעכב מימושה של זכות זו, עד לסיום מלא וסופי של ההליכים המשפטיים. אמנם, במרבית המקרים, עיכוב זה אינו אלא הכרח, בשל הצורך לקיים בירור משפטי; ואולם, כאשר אין צורך בבירור מסוג זה, משום שברור כבר מראשית ההליך כי צודק התובע בתביעתו – אין מקום לעכבו, ללא הצדקה, מלממש את זכויותיו.”
ראו: עניין פלונית, סעיף 25.
טעם נוסף להורות על פירוק השיתוף המיידי נעוץ בהיות הצדדים אחים וההליך בבימ”ש לענייני משפחה ומתוך מטרה ותפיסה לצמצם את הקונפליקט בין בני המשפחה (ראו: עניין פלונית, סעיף 37).
סוגית המיסוי חשובה וחיונית לצדדים. אולם אין היא מהווה עילה על פי חוק המקרקעין לעיכוב ביצוע פירוק השיתוף. יתרה מכך סוגיית המיסוי, ולא נטען אחרת על ידי הנתבעים אינה משנה את הסכמתם העקרונית לביצוע פירוק שיתוף באמצעות מכירה.
אין מניעה כי גם בעת ביצוע הליכי המכירה יבדוק כל אחד מהצדדים את היבטי המיסוי האישיים שלו. אין גם מניעה כי הכונס שימונה יידרש ככל שימצא לנכון לסוגיות אלה ואחרות להשאת התמורה והטבת מצבם של הצדדים. באופן זה יוכל גם להחליט כל אחד מהצדדים האם הוא חפץ להיות חלק מהליכי ההתמחרות לגבי חלק מהנכסים, אם לאו. אין גם מניעה כי גם לאחר החלטה זו, ועם התקדמות הליכי המכירה יוכלו כל הצדדים או חלקם לערוך הסכמים מתאימים ביניהם לגבי חלק מהנכסים או כולם.
בסופו של יום, יש הסכמה לפירוק שיתוף באמצעות מכירה. אין לנתבעים הגנה לעיכוב ביצוע פירוק השיתוף ויש להורות בהתאם.
יצויין כי נבדק עם ב”כ הצדדים, הן בדיון הקודם והן בדיון האחרון, האם תהיה נכונות ויכולת לשתף פעולה, אולם הדבר לא נשא פרי. בנסיבות הללו ולאור ריבוי הנכסים ומורכבות המכר, יש מקום למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע המכר.
בנסיבות הללו, ובהעדר הסכמה, יש מקום למינוי של כונס נכסים חיצוני אובייקטיבי על ידי בימ”ש.
אשר על כן, ניתן צו לפירוק שיתוף של הנכסים הבאים:
פירוק השיתוף יהיה באמצעות מינוי כונס נכסים אשר יפעל למכירת הנכסים בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. כונס הנכסים יחליט על סדר המכר ואופן ביצועו ובמידת הצורך יוגשו בקשות מתאימות לבימ”ש.
אני ממנה את עו”ד ליאור מזור ועו”ד ענבל בית הלחמי לכונסי נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף. המזכירות תמציא ההחלטה לכונסי הנכסים.
כונסי הנכסים יגישו הסכמתם וכתב ערובה בתוך 10 ימים.
כונסי הנכסים יעדכנו לגבי ביצוע פעולות הכינוס והתקדמותו כל 45 יום.
בכל הנוגע לתמ”ש 23406-05-23 –תביעה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי התובעת ביחס לנכס מקרקעין הבא המצוי בראשון לציון:
יש הסכמה כי מדובר בקרקע שניתנת לפירוק שיתוף בעין. המחלוקת נוגעת האם כשיטת התובעת בתביעה זו יש להכליל את פירוק השיתוף בעין במסגרת הכינוס או כשיטת הנתבעים בתביעה זו יש למנות שמאי מקרקעין אשר יערוך חוות דעת מתאימה לצורך פירוק השיתוף בעין כשלב מקדים.
הייתה הסכמה מפורשות בדיון לגבי ביצוע פירוק השיתוף במקרקעין אלה באמצעות פירוק שיתוף בעין. יש גם הסכמה כי לצורך ביצוע פירוק השיתוף בעין נדרשת חוו”ד שמאית ובה תכנית מסודרת לביצוע פירוק השיתוף בעין.
ב”כ הצדדים היו תמימי דעים בדיון כי אין ביניהם גם הסכמה לגבי זהות השמאי. שני הצדדים ביקשו כי ביהמ”ש ימנה שמאי לצורך ביצוע החלוקה בעין.
שקלתי האם יש מקום להעתר לבקשת התובעת לכלול את הנכס במסגרת הכינוס של שאר הנכסים. אולם אופיו של הנכס שונה ונדרש כשלב מקדים למנות שמאי שייתן חוו”ד לגבי הפירוק בעין. לכך – בעת הזו לפחות – אין צורך במינוי כונס נכסים. אולם ככל שהדברים יתקלו בקשיים, יהיה מקום לשקול זאת מחדש.
לבקשת הצדדים כי בימ”ש יימנה שמאי, אני ממנה את שמאי המקרקעין ערן בנטל לצורך הכנת תכנית לפירוק שיתוף בעין בנכס המקרקעין שפרטיו לעיל. זאת, בכפוף לקבלת הסכמתו מראש. השמאי יודיע בתוך 14 יום האם הוא נכון לקחת על עצמו את המינוי. ב”כ הצדדים יפנו אל השמאי במשותף.
ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים.
המזכירות תקבע תזכורת פנימית בכל תיק לבחינת הסכמת כונסי הנכסים ובחינת הסכמת השמאי ליום 14.2.24.
ניתן היום, כ”ב שבט תשפ”ד, 01 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
