בפני
כב' השופטת רותם עיאש
תובעת
פלונית – באמצעות עו"ד גדי אלפסי
נגד
נתבע
פלוני – בעצמו
פסק דין
1. א. הצדדים התגרשו זה מזה ביום 18.6.03.
ב. ביום 20.5.03, אושר בבית המשפט לענייני משפחה, הסכם גירושין עליו חתמו הצדדים ובו הסדירו בין היתר את הסוגיות הרכושיות אשר ביניהם.
ג. ביום 5.1.11 הגישה התובעת תובענה בעניין הוראות סעיף 28 להסכם הגירושין ולפיהן טענה כי מגיע לה מחצית מהדיבידנדים המשולמים לנתבע בגין מניית אגד.
ד. ביום 10.4.11 הוגש כתב תביעה מתוקן ובו עתרה התובעת כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי ולפיו זכויותיה במניה מקנות לה זכויות בדיבידנד שמניבה המניה, כן עתרה ליתן צו להורות לנתבע לשלם לה מחצית מהסכומים המתקבלים אצלו וכן כי בית המשפט יורה לנתבע לדווח לתובעת בכל הנוגע לשינויים שיחולו, אם יחולו בהרכב הזכויות במניה.
ה. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן והגשת כתבי הגנה ע"י הנתבעים, התקיימו שני דיונים ובדיון מיום 19.2.12 ניתנה החלטתי ביחס למחיקת הנתבעת 2 כנתבעת בתיק.
ו. יצוין כי יש פער גדול בין פנייתה הראשונית של התובעת בחודש ינואר 2011 ובין כתב התביעה המתוקן, ובין היתר הוריתי גם על תשלום אגרה מתאימה.
ז. יחד עם זאת ולצורך הבנת ההליך אתייחס בפסק דין זה גם לטענות הנתבעת 2 כפי שהובאו בכתב תשובה מיום 21.2.11 וגם בכתב ההגנה מטעמה שהוגש ביום 11.5.11.
טענות התובעת
2. א. התובעת טוענת כי עניינה של התביעה פרשנות הסכם הגירושין.
ב. התובעת טוענת כי בסעיף 28 להסכם הגירושין נקבע כי מניות אגד וניצב"א הם רכוש משותף של הצדדים ולכשיזוכה הבעל, בשווין, תקבל האישה מחצית מן הזיכוי.
ג. התובעת צירפה את אגד כנתבעת בתובענה.
ד. התובעת טוענת כי נודע לה כי אגד חילקה ומחלקת מפעם לפעם, דיבידנדים בגין המניה וזאת משנת 2003 ועד היום.
ה. התובעת טוענת כי היועצת המשפטית של אגד הודיעה לה כי אינה זכאית לקבל מחצית מהזכויות בגין המניה, שכן העיקול הרשום באגד הינו על המניה בלבד.
ו. התובעת טוענת כי היא בעלים של מחצית מהמניה, כפי שנקבע בהסכם הגירושין ובמסגרת בעלות זו, ישנן לה גם זכויות וחובות הנלוות לבעלים של הזכות.
ז. התובעת טוענת כי הנתבעים מנסים לטשטש את עובדת חלוקת הדיבידנדים, החל משנת 2003.
ח. התובעת טוענת כי אכן כפי שמציין הנתבע המניה היא מניית "עבודה", אלא שלטענתה אין סתירה בין כך ובין זכותה לקבל מחצית התנובה של המניה, כאשר היא מניבה תשואה לבעליה.
טענות הנתבע 1
3. א. בתשובתו מיום 26.1.11 לא הכחיש הנתבע כי קיבל כהגדרתו "מענק חד פעמי בסך
10,000 ש"ח " מאגד ואולם טען כי סכום זה הוענק לכלל העובדים השכירים, כולל שכירים שאין להם מניית עבודה באגד.
ב. בתשובתו טען הנתבע כי מעולם לא קיבל מניות הטבה, שכן החברה הייתה בגירעונות ומדובר במניית עבודה שאינה סחירה.
ג. בהודעה שהוגשה ביום 17.2.11 הגיש הנתבע תצהיר ובו צירף העתק החלטת פרוטוקול מזכירות אגד ולפיו הוחלט לחלק בשנת 2009 דיבידנד בגין רווחי האגודה בסך 10,000 ₪ ברוטו לכל חבר וכן חלוקת מענק לעובדים השכירים בסך 2,700 ₪.
ד. הנתבע שב וטען כי מדובר בתשלום מענק הנגזר מעבודתו ולא מעצם הבעלות במניה שכן רווחי האגודה נבעו ממאמץ החברים והובילו למתן הדיבידנד.
טענות הנתבעת 2 (אשר נמחקה כאמור)
4. א. הנתבעת 2 טוענת כי זכויות הנתבע 1 כחבר בה, נגזרות מעצם היותו חבר בעל מניה
באגודה.
ב. הנתבעת מבהירה כי אין להפריד בין עבודתו של המשיב באגודה ובין חברותו באגודה.
ג. הנתבעת מציינת כי לחבר באגודה נתונה מחד הזכות לעבוד באגודה ומאידך החובה לעבוד באגודה.
ד. המניה מוגדרת כמניית עבודה ולא כמניה הנסחרת בבורסה ועל כן מבהירה הנתבעת כי גם עיקול, אינו יכול להירשם על מניה עצמה אלא רק על כספי פדיון המניה להם זכאי בעל המניה לכשהמניה תיפדה.
ה. הנתבעת מציינת כי בחלוקת הדיבידנד אין כדי לפגוע בערך המניה.
ו. הנתבעת טוענת כי נוכח זו שהעיקול המוטל, מוטל על המניה עצמה ולא על הזכויות בה או זכויות עתידיות, שילמה את הדיבידנד לנתבע 1 בלבד.
ז. הנתבעת מבהירה כי ככל שבית המשפט ימצא לקבוע כי התובעת זכאית לקבל מחצית מתשלום הדיבידנד, הרי שיש להורות לנתבע 1 לשלמו שכן הכספים שולמו לו.
ח. בכתב ההגנה מעלה הנתבעת 2 גם טענות התיישנות, ככל הנוגע לדיבידנדים ששולמו או חולקו 7 שנים טרם מועד הגשת התביעה.
ט. הנתבעת 2 מתייחסת לטענת התובעת כי היא זכאית לזכויות וחובות בנכס ומציינת כי במקרה זה התובעת אינה מקיימת כל חובה הנובעת ממניית האגודה, אינה נוהגת על אוטובוס, אינה חלק מסידור העבודה.
י. הנתבעת טוענת כי אף אם במסגרת היחסים שבין התובעת לנתבע 1 הוסכם כי ישולם מחצית מהסכום שהתקבל, הרי שעל פי תקנוני ונהלי נתבעת 2 התובעת אינה בעלים של המניה במשותף עם הנתבע 1.
יא. בהודעה מיום 27.9.11 פירטה הנתבעת רשימת תשלומים, דיבידנדים שהועברו על ידה לנתבע 1, בין השנים 2003-2011.
על פי הודעה זו הועבר סך כולל ברוטו של 33,150 ₪, 26,000 ₪ נטו לנתבע 1.
דיון
5. סופו של יום לאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים ונותרו רשומים רק בעלי הדין הרלוונטיים, התברר כי אכן השאלה שבמחלוקת נוגעת לפרשנות ההסכם, האם הדיבידנד אשר שולם, במועדים שונים לנתבע, הוא פרי של המניה אשר יש לחלקו בין הצדדים, או האם הוא פרי עבודתו השוטפת של הנתבע.
6. סעיף 28 לפסק הדין, אשר עומד במחלוקת תובענה זו אומר כך:
"מוסכם בזה בין הצדדים כי מניות אגד וניצב"א הרשומות על שם הבעל, מהווים רכושם המשותף של הצדדים ולכן לכשיזוכה הבעל בשווין, תקבל האישה מחצית הזיכוי הנ"ל".
7. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי המניה עצמה היא רכוש משותף של הצדדים, הדבר עולה מפורשות מנוסח סעיף 28 להסכם ומעצם ההסכמה של הצדדים כי יחלקו בשווי המניה לכשיזוכה הבעל בשוויה.
אין גם מחלוקת כי בשל הוראות ותקנות פנימיות של האגודה השיתופית "אגד", על אף בעלות התובעת במניה, לא ניתן לרשום את בעלותה במניה ואולם אין הדבר גורע מעצם הבעלות המשותפת, במערכת היחסים הפנימית של הצדדים.
8. ממסמכים שצירף הנתבע לתצהירו מיום 15.2.2011, פרטיכל מזכירות, פרטיכל אסיפת מורשים ופרטיכל הנהלה, עולה כי הדיבידנד נשוא התובענה חולק כ"דיבידנד בגין רווחי האגודה".
באף לא אחד מהפרטיכלים אין זכר לטענת הנתבע כי הדיבידנד שולם בגין עבודה, מאמץ החברים או התייעלות.
לא זו אף זו, בפרטיכל המזכירות מיום 16.12.2010 ישנה התייחסות לשני נושאים:
אחד – חלוקת דיבידנד בגין רווחי האגודה לכל מי שהינו חבר באגודה.
שני – מענק לעובדים קבועים, שכירים או חדשים, בסכומים שונים כפי שצוין ולגביהם
מצוין מפורשות בפרטיכל כי המענק ישולם "בגין מאמץ לרווחי האגודה".
אנו למדים מהפרטיכל כי כאשר המענק לעובדים משולם בגין מאמץ, ישנה התייחסות מפורשת למטרת הענקת המענק.
לעומת זאת הדיבידנד שולם בגין החברות באגודה, קרי מעצם זכות הבעלות על מניית החברות באגודה ואין כל זכר לטענה כי הדיבידנד (במובחן מהמענק שהוזכר בהחלטה) שולם בגין מאמץ או בגין עבודה.
אין ספק כי בעל המניה הוא גם עובד באגודה, אחרת לא יכול היה להמשיך ולהחזיק במניה, אך הזכויות במניה הספציפית של הצדדים, היא בבעלות משותפת ומשכך זכויות המשולמות בגין המניה, דינן להיות משותפות אף הן.
9. הזכות לקבל את הדיבידנד הינה זכות הצמודה לעצם הבעלות במניה, משכך מצאתי טעם רב בטענת התובעת כי מכח סעיף 190 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, יש להורות על זכאותה לקבל מחצית מהדיבידנד המשולם בגין הזכויות הצמודות למניה.
10. דיבידנד הוא כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה, מכח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת.
הנתבע לא קיבל כל מענק בגין מאמץ, או מענק מסוג אחר, הוא קיבל דיבידנד אשר מעצם הגדרתו בחוק מוענק מכח הזכות כבעל מניה.
11. לא נראה מעבר לכך כי הסכומים ששולמו לנתבע כדיבידנדים נחוצה להם פרשנות נוספת.
12. ייתכן כי הנתבע טעה לחשוב כי פירות המניה, בשנים שטרם פדיונה המלא, מגיעים לו בלבד ואולם הוא טעה.
הכרעה
13. מכל האמור והמקובץ לעיל אני מורה כי מחצית הסכומים ששולמו לנתבע ע"י האגודה השיתופית "אגד" כדיבידנד בגין בעלותו במניה, מגיעים לתובעת ועליו לשלם לה אותם.
הסכומים המגיעים לתובעת הינם לאחר ניכוי תשלומי מס ששילם הנתבע בגין הסכומים ששולמו לו.
זהו גם דינם של סכומים שישולמו בעתיד ע"י האגודה השיתופית אגד, לנתבע, כדיבידנדים בגין הזכויות במניה.
14. אני מורה לנתבע לשלם לידי הנתבעת מחצית מהסכומים ששולמו לידו כדיבידנד בגין בעלותו באגודה השיתופית "אגד" וזאת ממועד פסק הדין בענין זה, 20.5.2003 .
15. סכומים שנצברו לחובת הנתבע עד היום ישולמו על ידו ב – 3 תשלומים שווים, התשלום הראשון ביום 5.11.2012.
התשלומים ישאו ריבית והצמדה עד למועד תשלומם בפועל.
16. בשים לב להתנהלות התובעת, אשר בעצמה סירבלה חלק מן ההליכים, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪ בלבד, אשר ישולמו בתוך 60 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד תשלומם בפועל.
17. בכך מסתיים בירור התובענה והמזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ט חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.
