פלונית – ניתן פס”ד, דוד חלאוה, פסק דין

לפני

כבוד השופטת ליאת בנמלך

התובעת

פלונית – ניתן פס”ד

נגד

הנתבעים

1. דוד חלאוה

באמצעות בא-כוחו עו”ד יריב מדר

2. קרנית -קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

באמצעות בא-כוחה עו”ד מרדכי זוכוביצקי

נגד

צדדי ג’

1. דוד חלאוה

באמצעות בא-כוחו עו”ד יריב מדר

2. עובדיה חלבי

באמצעות בא-כוחו עו”ד ארקדי פולונסקי

פסק דין

1. עניינו של ההליך דנן בתאונת דרכים שאירעה ביום 4.10.2007 (להלן: התאונה), אשר לפי לוח השנה העברי אירעה במוצאי חג שמחת תורה. התובעת, קטינה כבת תשע במועד האמור, נפגעה כהולכת רגל מקטנוע בו נהג הנתבע 1, דוד חלאוה (להלן: חלאוה). למרבה הצער פגיעתה של התובעת בתאונה היתה משמעותית, ובהתאם לקביעות המומחים מטעם בית המשפט, נותרה היא עם נכות צמיתה, משוקללת, בשיעור של כ-36% (נכויות בתחום הנוירולוגיה ובתחום הפסיכיאטריה).

התובעת הפנתה את תביעתה לפיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), כנגד חלאוה, הנהג, וכנגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית), שכן הסתבר כי חלאוה נהג בקטנוע ללא פוליסת ביטוח תקפה, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש”ל-1970.

2. קרנית מצידה הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד חלאוה (צד ג’1), שנהג כאמור בקטנוע במועד התאונה, וכנגד עובדיה חלבי (להלן: חלבי), בן דודו של חלאוה (צד ג’2), שהיה רשום במשרד הרישוי כבעלים של הקטנוע במועד האמור.

3. לאחר הליכים ממושכים – אשר נבעו, בין היתר, מהגיל הצעיר בו נפגעה התובעת אשר בשלו נדרש היה להמתין פרק זמן ממושך להתגבשות הנכות הצמיתה והמומחים הרפואיים נדרשו להשלים את חוות דעתם בהתאם; מכך שנוכח מצבה הרפואי המורכב של התובעת, לא רק בגלל התאונה, מונו מומחים נוספים לבקשת התובעת ולבקשת קרנית (בתחום הקרדיולוגיה ובתחום כירורגיית החזה); וממחלוקות בין הצדדים ביחס לשיעור תגמולי המל”ל אותם יש לנכות מסכום הנזק, בהתחשב בנכויות הכוללות של התובעת – הגיעו התובעת וקרנית להסדר פשרה ביניהן.

בהתאם להסדר הפשרה, אשר הוצג בדיון מיום 21.10.2021, הוסכם כי קרנית תשלם לתובעת סך כולל של 850,000 ש”ח, מעבר לתגמולי המל”ל (תגמולי נכות כללית אשר נוכו באופן יחסי בסך של 505,521 ש”ח, קצבת ילד נכה בסך של 39,790 ש”ח, והקפאת חלק יחסי של הפעימה השלישית בסך של 32,179 ש”ח), ומעבר לתשלום תכוף בסך של 15,178 ש”ח. כן הוסכם באותו מעמד כי חלאוה וחלבי “מאשרים את סבירות סכום הפשרה ומאחר והם חולקים על ההודעה שהוגשה כנגדם, ימשיך הדיון בשאלת חבותם לשיפוי הנתבעת 2 [קרנית] במסגרת ההודעה לצדדים השלישיים”.

להסדר האמור ניתן תוקף של פסק דין, ובהתאם להסכמת הצדדים, הסוגיה בה נדרשת הכרעה היא האם יש לקבל את ההודעה לצדדים שלישיים, כלפי מי מהצדדים השלישיים או כלפי שניהם, וכפועל יוצא האם יש להורות כי על הצדדים השלישיים להשיב לקרנית את סכום הפיצוי בו נשאה כלפי התובעת ואת ההוצאות בהן נשאה בגין ההליך.

גרסאות הצדדים וטענותיהם

4. כל אחד מן הצדדים השלישיים הגיש במסגרת ההליך תצהיר עדות ראשית מטעמו, בו פרש את גרסתו לאירועים.

בתצהיר אשר הגיש חלאוה הצהיר הוא כי כשבועיים לפני התאונה הוא ביצע החלפה של קטנועים עם בן דודו חלבי, והקטנוע בו נהג בתאונה הועבר לחזקתו. כן הצהיר חלאוה כי כשחלבי העביר אליו את הקטנוע הוא ראה שיש רישיון רכב בתוקף וביטוח חובה בתוקף אך לא שם לב מתי מסתיים הביטוח, והוסיף כי סמך על בן דודו שהוא נותן לו קטנוע עם ביטוח בתוקף ולא לשבועיים בלבד. חלאוה הוסיף והצהיר כי רק לאחר התאונה התברר לו כי הביטוח של הקטנוע הסתיים יום אחד לפני התאונה. כן הצהיר חלאוה כי הקטנוע מעולם לא עבר על שמו במשרד הרישוי, כי מכר את הקטנוע לאחר התאונה וחלבי ביצע את העברת הבעלות, כי הוא אינו זוכר מי קיבל את תמורת הקטנוע (האם הוא, או חלבי או שהתחלקו בתמורה), וכי לא הועמד לדין בקשר עם התאונה.

5. חלבי הצהיר אף הוא בתצהיר מטעמו כי ביצע החלפת קטנועים עם חלאוה. חלבי הצהיר כי מדובר היה בעסקה בין השניים, שנערכה ביום 3.10.2007, בגדרה הבעלות בקטנוע שלו הועברה לחלאוה והבעלות בקטנוע של חלאוה עברה אליו. חלבי הצהיר כי לא ניתן היה לבצע העברת בעלות במשרד הרישוי באותו היום כיוון שמדובר היה בערב חג.

עוד הצהיר חלבי כי הקטנוע של חלאוה היה יקר יותר, ולכן שילם לו, למיטב זכרונו, סך של כ-1,000 ש”ח. חלבי אף הצהיר כי אחת הסיבות שהוא מכר את הקטנוע לחלאוה היא שיום המכירה היה היום האחרון של תוקף ביטוח החובה, כי אמר לחלאוה מפורשות שהביטוח נגמר למחרת, וכי חלאוה הבטיח שלא לנסוע ולהעביר את הבעלות בקטנוע מיד לאחר החג. עוד הצהיר חלבי כי חלאוה הכין זיכרון דברים עליו הם חתמו, וכי בצאת החג הגיעו אליו קרובי משפחה של התובעת ושאלו אם פגע בה והוא הראה להם את זיכרון הדברים. חלבי הוסיף והצהיר כי לאחר החג ביקש מחלאוה לבצע את העברת הבעלות בקטנוע וזה לא שיתף פעולה, וכשהגיעו לבסוף לדואר לבצע את ההעברה חלאוה הגיע עם חבר בשם עידן ועקנין (להלן: ועקנין) והודיע כי מכר לו את הקטנוע וביקש להעביר את הבעלות על שמו. חלבי הוסיף בתצהירו כי בנסיבות אלו הוא לא היה הבעלים של הקטנוע במועד התאונה, לא היתה לו אחריות לכלי הרכב והוא לא קשור לפרשה.

6. יצוין כי צדדי ג’ לא צירפו לתצהיריהם מוצגים כלשהם ולא זימנו עדים מטעמם.

קרנית הגישה תיק מוצגים מטעמה הכולל, בין היתר, אישור של משרד הרישוי ביחס לבעלות בקטנוע במועד התאונה (נ/7), אישור של קרנית כי הקטנוע לא היה מבוטח במועד התאונה (נ/10) ואת הודעתו של חלאוה במשטרה (נ/11), ובדיון ההוכחות הוסיפה והגישה את תצהירי התשובות לשאלונים שמסרו צדדי ג’, ותעודות עובד ציבור לעניין הבעלות בקטנוע במועד התאונה (נ/6) וביחס לכלי הרכב בהם היתה לחלבי בעלות (נ/5).

עוד אעיר כי לאחר שצדדי ג’ נחקרו על תצהיריהם, בנסיבותיו של תיק זה, ובפרט נוכח סכום הפיצוי שנפסק לתובעת, הגיל הצעיר של הצדדים השלישיים במועד האירוע, פרק הזמן שחלף מאז האירוע, וייצוגו של חלבי בידי הלשכה לסיוע משפטי, המלצתי לצדדים להגיע להסדר, אולם לאחר פרק זמן שניתן הודיעו הצדדים כי לא עלה בידיהם להגיע להסדר מוסכם, ועל כן, יש להכריע בתובענה.

7. הטענות אותן העלו הצדדים בסיכומיהם הן בעיקרן כדלקמן:

לטענת קרנית קמה לה זכות חזרה הן כלפי חלאוה והן כלפי חלבי, ובהתאם יש לקבל את ההודעה לצדדים שלישיים כלפי שניהם, בהדגישה כי חבותם כלפיה היא “ביחד ולחוד”.

בכל הנוגע לחלאוה, טוענת קרנית כי אין מחלוקת שהוא נהג ברכב במועד התאונה, וכן אין מחלוקת כי נהג בלי ביטוח בתוקף, בציינה כי הביטוח שרכש חלבי היה בתוקף מיום 3.9.2007 ועד ליום 2.10.2007, וממילא היה ביטוח מסוג “נהג נקוב בשם” ועל כן כיסה רק את נהיגתו של חלבי.

כן טוענת קרנית כי אין מקום לקבל את טענת חלאוה כי יש לדחות את ההודעה נגדו, על יסוד הגרסה שפירט בתצהירו. בעניין זה טוענת קרנית כי עדותו של חלאוה היתה מתחמקת ומגמתית ורצופה סתירות ותמיהות, כולל בנושאים מהותיים אשר הדעת נותנת כי אדם סביר היה זוכר אותם למרות חלוף הזמן. עוד טוענת קרנית כי חלאוה שינה מגרסתו בתצהירו, כאשר בעדותו ציין תחילה כי אינו זוכר האם ראה את תעודת הביטוח, ולאחר מכן טען כי ראה את תעודת הבטוח לפני שעלה לראשונה על הקטנוע, זמן מה לפני ביצוע ההחלפה, אך לא ידע לומר כמה זמן לפני התאונה עשה כן. קרנית מוסיפה כי מעדותו של חלאוה התברר כי במסגרת החלפת הקטנועים עם חלבי הוא מסר לו קטנוע שהיה שייך לאדם אחר, גם הוא ללא כיסוי ביטוחי, וכי ממכלול הדברים עולה כי חלאוה היה ער ומודע לכך שאסור היה לו לנהוג ללא ביטוח, אך בפועל לא טרח לוודא לפני שנהג בקטנוע האם קיים ביטוח תקף, והוא היה למעשה שווה נפש לסוגיה זו.

קרנית מדגישה כי לוּ חלאוה היה אכן מעיין בתעודת ביטוח החובה, כפי שמן הראוי והסביר היה שיעשה, היה נוכח כי תוקפה פג בתאריך 2.10.2007, וכן היה למד שהפוליסה בכל מקרה אינה מכסה את נהיגתו, כיוון שכאמור מדובר בפוליסה מסוג “נהג נקוב בשם”. כן טוענת קרנית כי הימנעותו של חלאוה מלבדוק ולוודא קיומו של כיסוי ביטוחי היא התנהלות לא סבירה של עצמית עיניים ולמצער רשלנות, ויש לקבוע כי בהתנהגותו דבק “רבב מוסרי” אותו יש למנוע מטעמי תקנת הציבור.

8. כן טוענת קרנית כי יש לקבל את ההודעה המופנית כלפי חלבי. בעניין זה הפנתה קרנית להוראות הדין ולפסיקה, מהן עולה כי זכות החזרה של קרנית חלה גם כלפי בעל הרכב או המחזיק שהתיר שימוש בו לאחר ללא ביטוח, כאחריות שילוחית.

לטענת קרנית הגרסה שהעלה חלבי בתצהירו לא הוכחה. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי זיכרון הדברים שלפי הנטען נחתם לא הוצג, וכן לא הוגשה ראיה התומכת בטענה להעברת תמורה כספית. כן מציינת קרנית כי בדיון הסתבר כי הקטנוע הנוסף שלפי הטענה הוחלף כלל לא היה בבעלות חלאוה אלא בבעלות אחר, מה שמשליך על מהימנות הגרסה, וגם ההסבר שניתן לכך שהקטנוע של חלבי לא הועבר על שם חלאוה כאשר הם נפגשו בדואר לביצוע העברת בעלות על הקטנוע הנוסף – כאשר טען כי חלאוה לא היה מוכן לרשום כלי רכב על שמו – נטענה לראשונה בעדותו ועומדת בסתירה לגרסתו של חלאוה. כן הוסיפה קרנית כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאינה נתמכת בכל ראיה, וכי חלבי לא הביא לעדות עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתו.

קרנית מוסיפה וטוענת כי אין חולק שחלבי היה ער ומודע לכך שהוא מוסר לחלאוה קטנוע חסר ביטוח, אך הדבר לא מנע ממנו למסור את החזקה בקטנוע לחלאוה והלכה למעשה להתיר לו לעשות בו שימוש. כן הוזכר בהקשר זה כי המסירה נעשתה לפי הנטען בערב החג, ולמרות שחלבי ידע כי לא ניתן לבצע העברת בעלות באותו מועד וכי הקטנוע ללא ביטוח, מסר את החזקה בו מבלי למנוע מחלאוה לעשות בו שימוש. קרנית הדגישה כי אמנם בתצהירו טען חלבי שחלאוה התחייב בפניו שלא לנסוע במהלך החג, אך בחקירתו העיד כי לאחר ההחלפה ראה את חלאוה נוסע בו. למרות זאת חלבי לא פעל להשיב לעצמו את החזקה בקטנוע, ובעדותו ציין כי מרגע ביצוע ההחלפה “זה לא מעניין אותי”.

קרנית הוסיפה והפנתה לפסיקה לפיה בבחינת הבעלות לעניין הוראת סעיף 7(6) לחוק הפיצויים ניתן משקל מכריע לרישום הבעלות, ולקיומה של חזקה לפיה הנהיגה ברכב נעשתה בהיתר מהבעלים, והנטל להוכיח היעדר שליטה פיקוח או זיקה לרכב מוטל על הבעלים המבקש לסתור אותה. כן הפנתה קרנית לפסיקה לפיה די במתן “רשות ראשונית” כדי לקבוע כי מדובר ב”היתר”, בהדגישה כי רשות יכולה להינתן גם מכללא, וכי יש לבחון האם התנהגותו של מתיר השימוש נגועה באשם. בענייננו, כך טוענת קרנית, הוכח שחלבי היה הבעלים הרשום של הקטנוע; טענתו כי היה בעלים פורמלי בלבד לא הוכחה; וזיקתו של חלבי לקטנוע נמשכה עד העברת הבעלות לועקנין, ובוודאי שהיתה קיימת במועד מסירת החזקה ביודעו שתוקף הביטוח של הקטנוע פג והוא לא ניסה למנוע את נהיגתו של חלאוה בקטנוע. בנסיבות אלו, טוענת קרנית, התנהגותו של חלבי, שהיה הבעלים של הקטנוע במועד התאונה ומתיר השימוש בו, נגועה באשם, המתבטא בידיעה, בפזיזות ולכל הפחות בעצימת עיניים ביחס לאפשרות שחלאוה ינהג בקטנוע בהיעדר כיסוי ביטוחי.

9. חלאוה טוען כי יש לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגדו.

חלאוה הדגיש את גילו הצעיר במועד האירוע, היה כבן שש עשרה ועשרה חודשים, וכן את פרק הזמן הממושך שחלף ממועד האירוע ועד למועד מתן עדותו. לגופם של דברים מפנה חלאוה בסיכומיו לסתירות בגרסתו של חלבי, ובפרט לכך שמהראיות עולה כי הביטוח הסתיים ביום 2.10.2007, ולמרות שהן בתצהירו והן בתצהיר התשובות לשאלון הצהיר חלבי כי החלפת הקטנועים בוצעה ביום 3.10.2007, טען בתצהירו ובעדותו כי מסר לו את הקטנוע יום לפני שהביטוח פג, ואף ציין כי אמר לו שיש ביטוח ליום. מכאן המסקנה, כך טוען חלאוה, כי חלבי שיקר לו באומרו כי יש לקטנוע ביטוח לעוד יום. כן טוען חלאוה כי הגרסה שפירט הוא בתצהירו, לפיה שבועיים לפני התאונה בוצעה החלפת הקטנועים וכאשר קיבל לידיו את הקטנוע ראה שיש רישיון בתוקף ולא שם לב מתי מועד הביטוח מסתיים, לא נסתרה ויש לאמצה, בציינו בין היתר כי הוא לא הועמד לדין בקשר עם התאונה.

חלאוה מוסיף וטוען כי יש לדחות את גרסת חלבי לעניין חתימת הצדדים על זיכרון דברים, בציינו כי חלבי לא הביא עדים לתמוך בגרסתו, וכי ההסבר שסיפק לטענתו כי קרובי משפחתה של התובעת הגיעו לביתו אינו משכנע. לטענתו חלבי לא דבר אמת בעניין זה כיוון שידוע לו ששיקר לו ונתן לו להשתמש בקטנוע תוך שהציג בפניו מצג שווא, והמציא את סיפור זיכרון הדברים כדי להתנער מאחריות. לאמיתו של דבר, כך נטען, לא נחתם זיכרון דברים, חלבי נותר הבעלים של הקטנוע, והמדובר אך בהחלפה של קטנועים בינו לבין חלבי נוכח היחסים המיוחדים ביניהם. עוד טוען חלאוה כי חלבי עצמו אינו טוען שמסר לו כי הביטוח היה לנהג נקוב בשם, כך שגם ללא קשר לתאריכים בהם הביטוח היה בתוקף לא היה כיסוי לנהיגה שלו, ובכך הוא הטעה אותו. חלאוה מוסיף כי מעדותו של חלבי ניתן ללמוד על חוסר האכפתיות שלו כלפיו וכלפי נסיעה ללא ביטוח, והוסיף כי הוא ידע מחלבי על קיומו של ביטוח, אך תעודת הביטוח לא נמסרה לו ולא היתה בידיו.

לטענת חלאוה בהינתן כל האמור יש לקבל את גרסתו, ולא את גרסת חלבי, ויש לקבוע כקביעה עובדתית שהוא ידע שיש לקטנוע ביטוח ולמצער לא היה צריך לסבור אחרת, ולכן עלה על הקטנוע “כשהוא בוודאות סבור ויודע שיש ביטוח”. לטענתו הוא הוכיח כי הוא לא ידע על אי קיומו של ביטוח הן מבחינה סובייקטיבית, והן מבחינה אובייקטיבית, ומשאין חולק שחלבי נתן לו היתר להשתמש בקטנוע, חל החריג הנובע משילובן של ההוראות הנוגעות לזכות החזרה של קרנית והוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים, ויש לדחות את ההודעה כנגדו.

לבסוף טוען חלאוה כי הנסיבות מוכיחות בבירור את אחריותו של חלבי – הבעלים הרשום, מתיר השימוש ומי שהציג מצג שווא לגבי הביטוח וידע על היעדר הביטוח – ואף אם ייקבע כי לו-חלאוה יש אחריות, אחריותו של חלבי משמעותית יותר ועולה על שלו.

10. חלבי טוען אף הוא כי יש לדחות את ההודעה כנגדו.

לטענת חלבי חלאוה הוא שמסר גרסה שקרית. כך אין לקבל את גרסתו לעניין מהות החלפת הקטנועים, כאילו מדובר היה בהחלפה “סתם” ולא בהחלפה לשם העברת הבעלות. לטענת חלבי ניתן ללמוד על כך בין היתר מהודאתו של חלאוה כי מכר את הקטנוע “הלאה” לועקנין, כעולה מתצהיר התשובות לשאלון שמסר (ובחקירתו העלה גרסה חדשה כי תיווך בינו לבין ועקנין), מכך שלא השיב לו את הקטנוע לאחר התאונה, ומכך שבחקירת המשטרה הגדיר את הקטנוע כשלו. לטענת חלבי גרסתו שלו והסתירות בגרסת חלאוה מובילות למסקנה כי התבצעה החלפה של הקטנועים, כך שהם הפכו לבעלים של הקטנועים החדשים. כן הצביע חלבי על סתירות נוספות בגרסתו של חלאוה, למשל ביחס לשאלה האם בדק את תעודת הביטוח לפני החלפת הקטנועים או שסמך עליו. כן טוען חלבי כי אם חלאוה עיין בתעודת הביטוח, כטענתו, הוא היה מודע לתקופת הביטוח (בין אם העסקה התרחשה ביום 3.10.2007 ובין אם נערכה כשבועיים לפני התאונה, כטענת חלאוה), והוא מוסיף כי בחקירתו ניסה חלאוה לפזר ערפל לגבי מועד בדיקת הפוליסה על ידו (כאשר שינה גרסתו וניסה לטעון למועד מוקדם ממועד ההחלפה, עליו לא הצליח להצביע), עד כי לא ניתן ליתן אמון בגרסתו. עוד טוען חלבי כי כיוון שחלאוה אישר כי בדק את הפוליסה, ראה הוא כי מדובר בפוליסה לנהג נקוב בשם, ועוד נטען כי טענתו שבדק את הפוליסה שומטת את הקרקע תחת טענתו כי סמך עליו. חלבי מוסיף וטוען כי הוא וחלאוה אינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, כי לא הוכח קיומו של קשר מיוחד ביניהם, וכי טענת חלאוה שביקש לבדוק את הפוליסה מלמדת כי לא היו יחסי קרבה מיוחדים. הנה כי כן, כך נטען, חלאוה היה חייב לבדוק את הפוליסה, הוא בדק אותה במעמד העסקה, ונהג בקטנוע ללא כיסוי ביטוחי, ועל כן קמה לקרנית זכות כלפיו.

לעומת זאת, כך טען חלבי, לו אין לייחס כל אחריות לתאונה. זאת שכן במכירת הקטנוע במצבו הביטוחי אין כדי להעביר אליו אחריות, והזיקה בינו לבין הקטנוע נותקה עם ביצוע עסקת המכר, שכן הבעלות והשליטה הועברו לאחר. חלבי טוען בהקשר זה כי טענת קרנית לפיה די ברישום הדקלרטיבי במשרד הרישוי אינה סבירה, וכי יש ליתן משקל לכך שלאחר האירוע הוא ביקש להעביר את הבעלות בקטנוע לחלאוה, אך זה סיכל זאת עד להעברת הבעלות בקטנוע לועקנין. לטענת חלבי הרישום שנותר על שמו הוא בבחינת “מכשול ראייתי” בלבד, אותו ניתן להסיר בנסיבות העניין.

לחלופין טוען חלבי כי גם אם תוטל עליו אחריות כלשהי, יש לקבוע כי חלקו של חלאוה גדול יותר, כמי שרכב על הקטנוע ללא ביטוח ופגע בתובעת, וביחסים שבינו לבין חלאוה יש לקבוע כי חלקו הוא בשיעור של 5% בלבד.

דיון והכרעה

הוראות הדין והפסיקה החלות בעניין

11. קרנית מבססת את הודעתה לצדדים שלישיים על הוראת סעיף 9 לחוק הפיצויים אשר כותרתו “זכות חזרה”, והקובע כך:

“(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

(1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;

(2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה.

(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.

(ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א), תהיה לפי פקודת הנזיקין.

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בזכות החזרה של מעורבים בתאונה לפי סעיף 3(ב) בינם לבין עצמם”.

בסעיף 9 הנ”ל נקבעו המקרים החריגים בהם קיימת “זכות חזרה”, והוא מפנה בהקשר זה, בין היתר, להוראות סעיפים 7 ו-7א לחוק הפיצויים.

סעיף 7 לחוק הפיצויים מונה שש חלופות בהן נפגע בתאונת דרכים אינו זכאים לפיצוי לפי החוק, ובהתאם לסעיף 9 לחוק בהתקיימן קמה זכות חזרה. החלופות הרלבנטיות לענייננו מופיעות בסעיפים קטנים (5) ו-(6):

“(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;

(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו”.

סעיף 7א לחוק הפיצויים קובע סייג לחלופה שבסעיף 7(5) לחוק, בקובעו כי על אף האמור בסעיף 7(5) לחוק:

“מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)”.

(לתכליתה של זכות החזרה של קרנית, ראו אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 504 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין)).

12. בהתאם להוראות אלו – המשתלבות עם הוראות סעיפים 2(א) ו-2(ב) לחוק הפיצויים (הקובעות את אחריות הנוהג ברכב, ואת אחריותו של בעלים או מחזיק שהתיר את השימוש בו), ועם הוראת סעיף 12 לחוק הפיצויים (הקובעת את המקרים בהם נפגע זכאי לפיצוי מקרנית) – ובהתאם לפרשנות אשר ניתנה להן בפסיקתו של בית המשפט העליון, כאשר קרנית משלמת פיצויים לפי חוק הפיצויים, עומדת לה זכות חזרה כלפי מי שנהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי מתאים, וכן כלפי בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כאמור.

עם זאת, כך נקבע בפסיקה, “זכות זו מותנית בקיומו של אשם בהתנהגות הנהג או המתיר; כלומר, שהם ידעו, או היה עליהם לדעת, על היעדר הכיסוי הביטוחי” [ההדגשה במקור] (ע”א 1872/22 פלוני נ’ פלונית, פסקה 10 (10.7.2023) (להלן: עניין פלוני)). בהקשר זה נקבע כי נוכח הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים, גם את הוראת סעיף 7(6) לחוק יש לפרש כך שלא תחול על מי שהתיר לאחר לנהוג ברכבו ללא כיסוי ביטוחי מתאים, בנסיבות שבהן התנהלותו של מתיר השימוש אינה נגועה באשם, והחריג שבסעיף 9 לחוק הפיצויים פורש כך שקיימת זכות חזרה כלפי מי שאחראי לתאונה ואם הוא היה נפגע בה, לא היה זכאי לפיצוי לפי הוראת סעיף 7 לחוק (עניין פלוני, סעיפים 12-13, והאסמכתאות המובאות שם).

בכל הנוגע לאשם של הנהג או של מתיר השימוש נקבע בפסיקה כי אשם זה מתבטא בידיעה, בפזיזות, בעצימת עיניים או למצער ברשלנות (ראו רע”א 3221/09 רוזנברג נ’ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 9 (21.7.2010); ריבלין, 508-509), וכי יש לבחון את שאלת קיומו של אשם “במבחן אובייקטיבי של ‘האדם הסביר’ בנסיבות העניין”. בהקשר זה נקבע כי בקביעת סטנדרט ההתנהגות “יש להתחשב הן במצב הראוי, הן במצב המצוי”, תוך שבית המשפט התווה את אופן בחינתה של הטענה בדבר סטייה מסטנדרט ההתנהגות הסביר (ראו עניין פלוני, פסקאות 15-27. עתירה לדיון נוסף בפסק הדין נדחתה לאחרונה, דנ”א 5689/23 פלוני נ’ פלונית (5.11.2023) (להלן: דנ”א פלוני)). כן יצוין כי נטל ההוכחה מוטל על קרנית, אך בהתחשב בכללים הראייתיים הכלליים ובשיקולי מדיניות המצדיקים להקל על מידת ההוכחה הנדרשת מקרנית, “במקרים רבים הנטל לא יהא כבד במיוחד” (ראו: רע”א 5825/19 פלוני נ’ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 5 (12.11.2019)).

יישום הוראות הדין והפסיקה על המקרה דנן

13. השאלה בה יש להכריע בענייננו היא האם בהתאם להוראות הדין והפסיקה האמורות קמה לקרנית זכות חזרה כלפי חלאוה או כלפי חלבי או כלפי שניהם.

אין מחלוקת כי במועד התאונה, 4.10.2007, לא היה ביטוח תקף על הקטנוע שפגע בתובעת (חלבי רכש ביטוח לתאריכים 3.9.2007 עד 2.10.2007, ראו תצהיר תשובות לשאלון, נת/4 תשובה לשאלה 15, וכן ראו: אישור קרנית מוצג נ/10, וטופס מידע על תיק ת”ד של המשטרה, נספח א’ לכתב התביעה). כן לא חלקו הצדדים על כך שהביטוח שנרכש על ידי חלבי היה ביטוח מסוג “נהג נקוב בשם” וכיסה את נהיגתו של חלבי בלבד (כפי שטען חלבי בעדותו, עמוד 36 שורות 27-29, עמוד 38 שורות 11-13 לפרוטוקול), וממילא לא חל על נהיגתו של חלאוה בקטנוע.

14. הן חלאוה והן חלבי ביקשו להרחיק את עצמם מאחריות לאירוע, ולשם כך העלה כל אחד מהם טענות המרחיקות אותו מן הקטנוע דנן, וטענות שלדידם מלמדות על היעדר התקיימות התנאים המקימים זכות חזרה בעניינם, והוסיפו וטענו כי תנאים אלו מתקיימים אך ביחס לבעל הדין האחר.

עמדתי לעיל על הגרסאות שהעלו חלאוה וחלבי. בין הגרסאות שהעלו השניים ביחס לאירוע הממוקד בו עסקינן קיימים הבדלים בולטים – בין היתר, ולא רק, ביחס למהות מסירת-החלפת הקטנוע, למועד המסירה, לשאלת קיומו של הסכם בכתב בין הצדדים, ולחלופי הדברים בין הצדדים בכלל ובנוגע לסוגיית הביטוח בפרט – ומכאן כי לפחות אחד מהשניים לא דבר אמת ביחס לעובדות מהותיות רלבנטיות. יתרה מכך, גם בכל אחת מהגרסאות של חלאוה ושל חלבי נפלו אי דיוקים וסתירות מהותיות, עד כי קיים קושי לקבל איזו מגרסאות אלו כמהימנה, ומתקבל הרושם כי אף לא אחד מהם סיפר את הדברים כהווייתם, כאמור כנראה מתוך ניסיון להרחיק עצמו מחבות ולהטילה על רעהו. אעיר כי לא נעלם מעיני כי השניים היו צעירים במועד האירוע (חלאוה היה כבן שש-עשרה ועשרה חודשים, וחלבי היה כבן שבע-עשרה וחודשיים), וכן לא נעלם מעיני פרק הזמן הממושך אשר חלף ממועד האירוע ועד למועד שמיעת העדויות, וכי חלוף הזמן האמור לא נגרם בעטיים של הצדדים השלישיים. בא-כוחו של חלאוה הדגיש נתונים אלו בסיכומיו וטען כי בשלהם אין מקום לזקוף לחובתו של חלאוה את העובדה שלא זכר את פרטי האירוע. אולם גם אם האמור יכול היה ליתן הסבר לכך שהשניים לא זכרו את כל הפרטים באופן מלא או לא דייקו ביחס לכל פרט ופרט, איני סבורה כי יש בו כדי להסביר היעדר מענה או סתירות בולטות ביחס לעובדות מרכזיות ומהותיות באירוע דנן, אשר לגביהן לא ניתן לקבל את הטענה לשיכחה בשל חלוף הזמן. על חלק מאותן סתירות ואי דיוקים, ועל נפקותם, אעמוד להלן, במסגרת בחינת התקיימות התנאים לזכות החזרה של קרנית כלפי הצדדים השלישיים.

א. הזיקה בין צדדי ג’ לקטנוע

15. כעולה מהוראות הדין עליהן עמדתי לעיל, התנאי הראשון אותו יש לבחון הוא הזיקה בין הנתבע (ובענייננו הצדדים השלישיים) לבין כלי הרכב, כאשר על פי לשונו של החוק זכות החזרה חלה כלפי מי שנהג בו, וכן כלפי בעליו או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג.

אין מחלוקת כי חלאוה הוא שנהג בקטנוע במועד התאונה, ועל כן בכל הנוגע אליו, פשיטא כי מתקיימת הזיקה הנדרשת בהתאם לחוק (“מי שנהג ברכב”). המחלוקת לעניין הזיקה לכלי הרכב רלבנטית לעניינו של חלבי, אשר טוען כי במועד התאונה הוא לא היה הבעלים של הקטנוע או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג. חלאוה טוען לעומתו כי במועד התאונה חלבי היה הבעלים של הקטנוע, וכך טוענת גם קרנית.

16. בהתאם לראיות אשר הוגשו, הבעלים הרשום של הקטנוע במועד התאונה היה חלבי (מוצג נ/6), ועל כך אין חולק. לטענת קרנית וחלאוה, די בכך כדי למלא אחר קיומו של תנאי “הבעלות” הקבוע בהוראות הדין.

בהתייחס למחלוקת זו יצוין כי חוק הפיצויים אינו כולל הגדרה למונח “בעל הרכב” המופיע בסעיף 7(6) לחוק. בפסיקה הובעה העמדה, כי הגם שרישום בעלות של כלי רכב במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי ואינו מכריע ככלל בשאלה הקניינית, הרי שלצורך הוראות החוק דנן “יש לפרש את המונח ‘בעל רכב’ בהקשר זה כבעליו הרשום של הרכב במשרד הרישוי שכן פרשנות אחרת לפיה יש לבחון בעלות בפועל מרוקנת למעשה מונח זה מתוכן שכן מה בין ‘בעל הרכב בפועל’ לבין ‘מחזיק’?” (ע”א (מחוזי תל-אביב-יפו) 8883-01-12 יעקבי נ’ סיטבון, פסקה 10 (5.11.2013) (להלן: עניין יעקבי)). בעניין יעקבי הודגש עם זאת, כי “מקום בו מדובר בבעלות פורמאלית בלבד כשלבעלים אין כל זיקה לרכב תתקשה קרנית להוכיח את יסוד האשם של הבעלים והוא יצא פטור” (שם, פסקה 10). גישה זו, השמה דגש בשלב הראשון על הבעלות הרשומה (לצד בחינת יסוד האשם בשלב השני), אומצה בפסקי דין רבים (ראו למשל: ת.א. (שלום תל-אביב-יפו) 53643-12-20 פלוני נ’ עלקם, פסקאות 26-27 (16.2.2023); ת”א (שלום באר-שבע) 12893-12-19 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ אבו עמאר, פסקה 12 (6.9.2023); ת”א (שלום תל-אביב-יפו) 75811-12-19‏ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ חיון, פסקה 17 (30.1.2022); ת.א. (מחוזי מרכז-לוד) 28748-05-15 פלוני נ’ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 19 (16.11.2020)). עם זאת יצוין, כי המלומד יצחק אנגלרד הביע דעתו כי יש לפרש את מושג הבעלות המופיע בהוראות החוק הנ”ל על פי משמעותו הרגילה, לפי דיני הקניין (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 210, 372 (ה”ש 21) (מהדורה חמישית, תשפ”ב-2022)), ועל פי עמדה זו נראה כי לא ניתן להסתפק בבחינת הרישום במשרד הרישוי. עם זאת יוער כי דומה שגם על פי גישה זו, הנטל לסתור את הרישום מוטל על בעל הדין המבקש לסותרו (ראו למשל: ת.א. (שלום באר שבע) 65232-08-21 פלונית נ’ ווקנין, פסקה 23 (11.5.2023)).

17. לטענתו של חלבי טענת קרנית כי בענייננו די ברישום הדקלרטיבי במשרד הרישוי כדי להקנות לה זכות חזרה כלפיו אינה סבירה, וכי משהוכחה לטענתו העברת הבעלות והשליטה המלאים לחלאוה, לא עומדת לקרנית זכות חזרה כלפיו. כפי שצויין לעיל, גם לפי הגישה המסתפקת ברישום הבעלות במשרד הרישוי לצורך קיום התנאי של “בעל הרכב”, הרי שאין מדובר בסוף פסוק לעניין זכות החזרה, וזאת נוכח התנאי המהותי הנוסף לפיו נדרש לבחון את יסוד האשם, ונוכח ההנחה הגלומה באותה גישה כי כאשר הרישום פורמאלי בלבד ולבעל הדין הרשום אין בפועל כל זיקה לכלי הרכב, יסוד האשם לא יתקיים, ולא תקום זכות חזרה.

אולם על מנת להסיר כל ספק בעניין, מצאתי לבחון לגופה את טענתו של חלבי לפיה במישור הקנייני הבעלות בקטנוע הועברה לחלאוה, ולא נותרה כל זיקה בינו לבין הקטנוע.

על פי טענתו של חלבי, יום לפני התאונה נערכה בינו לבין חלאוה “עסקה של החלפת קטנועים” במסגרתה “הבעלות בקטנוע שלי עברה לדוד ואילו הבעלות בקטנוע שהוא מסר לי עברה אלי” (סעיף 2 לתצהיר חלבי). דהיינו, על פי הנטען נערכה עסקת מכר מלאה, בגדרה הקטנוע דנן נמכר לחלאוה ונמסרה לו החזקה בו. כפועל יוצא טוען חלבי כי במועד התאונה הוא לא היה בבחינת מחזיק או בעלים של הקטנוע. על פי הנטען בתצהירו של חלבי העסקה בוצעה ביום 3.10.2007, יום לפני התרחשות התאונה. כן הצהיר חלבי כי בין השניים נחתם זיכרון דברים, וכי כיוון שהקטנוע שנתן לו חלאוה היה יקר יותר הוא שילם לו, למיטב זכרונו, סך של כ-1,000 ש”ח. חלבי הוסיף וטען כי כיוון שהעסקה בוצעה בערב החג לא נערך שינוי של רישום הבעלות באותו מועד, וכי נוכח אי שיתוף פעולה מצד חלאוה שינוי הרישום בוצע רק כחודש לאחר מכן (הבעלות נרשמה על שמו של ועקנין, לו לפי הנטען חלאוה מכר את הקטנוע, ביום 21.11.2007).

טענותיו אלו של חלבי נטענו בתצהירו בלקוניות מבלי שפירט בגדרו נתונים רלבנטיים מתבקשים. כך למשל, לא פורט בתצהיר איזה קטנוע מסר לו חלאוה כנגד הקטנוע שנמסר על ידו, והוא העלה בעניין זה טענות לראשונה בחקירתו (עמוד 39 לפרוטוקול), ובחקירתו אף טען כי בדיעבד הסתבר לו שהקטנוע שמסר לו חלאוה כלל לא היה רשום על שמו של חלאוה, אלא על שם בחור בשם עידן אוחנה (עמוד 37 לפרוטוקול), נתון המעורר שאלה לגבי עצם הטענה בדבר עסקת חליפין קניינית בין הצדדים (שכן לא נטען כי עידן אוחנה היה מעורב בעניין במועד החלפת הקטנועים).

כמו כן, כל הטענות שנטענו על ידי חלבי לעניין מהות העסקה שנערכה נטענו בעלמא, ללא כל תימוכין, כעדות בעל דין יחידה, ומבלי שזימן לעדות עד כלשהו שיתמוך בגרסתו. כך למשל, חלבי לא הציג עותק של זיכרון הדברים שלפי הטענה נחתם בין הצדדים. בחקירתו טען חלבי כי לא נותר בידיו עותק של זיכרון הדברים (עמוד 37 שורה 32 לפרוטוקול), אולם היות שעל פי הנטען בתצהירו במוצאי חג שמחת תורה הגיעו לביתו קרובי משפחה של התובעת והוא הראה להם עותק של זיכרון הדברים כדי לתמוך בטענתו שאינו קשור לקטנוע (סעיף 4 לתצהיר), מצופה היה לפחות כי יזמין לעדות את אותם קרובי משפחה על מנת שיעידו כי הוא אכן הציג בפניהם זיכרון דברים כאמור (ויוער כי חלבי העיד כי הוא יודע את שמות אותם קרובים וכי הם גרים ברחוב בו הוא מתגורר, עמוד 47 שורות 22-25 לפרוטוקול). בנוסף, בחקירתו טען חלבי כי גם אביו ראה את זיכרון הדברים (עמוד 43 שורה 23 לפרוטוקול), אך גם האב לא זומן לעדות. כמו כן, על מנת לתמוך בגרסה שסיפק חלבי מצופה היה כי יזמן לעדות את עידן אוחנה, שלפי הטענה על שמו היה רשום הקטנוע שחלאוה מסר לחלבי, על מנת שיספק פרטים לגבי עסקת החליפין שבוצעה, ובכלל זאת ביחס לתמורה שניתנה ולמי ניתנה (ויצוין כי לטענת חלבי גם אביו של אותו אוחנה נכח במועד העברת הבעלות בדואר, עמוד 46 שורות 2-3 לפרוטוקול). כן מצופה היה שחלבי יזמן לעדות את ועקנין, שלפי הטענה הבעלות בקטנוע בו נהג חלאוה במועד התאונה הועברה על שמו לאחר התאונה, שכן זה יכול היה להעיד האם הקטנוע נמכר לו על ידי חלבי או על ידי חלאוה, למי מסר את התמורה בגין הקטנוע וכיוצ”ב (ובמאמר מוסגר יצוין כי בחקירתו של חלאוה נטען על ידו כי הקטנוע שמסר לחלבי היה רשום על שם עידן ועקנין, עמוד 25 שורות 18-20 לפרוטוקול, ואילו מעדותו של חלבי עלה כי מדובר באדם בשם עידן אוחנה, עמוד 37 שורות 4-5, עמודים 45-46 לפרוטוקול. גם סוגיה זו לא התבררה עד תום ומכל מקום מי מהם לא הובא לעדות). כן יצוין כי כאמור חלבי לא מסר בתצהירו כל פרט לגבי הקטנוע שנמסר כנגד הקטנוע בו נהג חלאוה בתאונה, כך שלא ניתן לבחון את סבירות הטענה כי חלבי שילם לחלאוה סך של כ-1,000 ש”ח בגין הפער בין הקטנועים, טענה שגם לגביה לא הובאה כל ראיה, ואשר דומה כי חלבי העלה אותה על מנת לחזק את גרסתו בדבר ביצוע עסקה מוגמרת.

18. משבחר חלבי שלא לזמן לעדות עדים כאמור, יש להסיק כי עדותם של אותם עדים לא היתה תומכת בגרסתו (ראו ע”א 3303/13 סימן טוב נ’ סימן טוב תקשורת בע”מ, פסקה 17(א) (29.12.2015)), וכאמור חלבי לא תמך גרסתו גם בראיה אחרת כלשהי (למשל אסמכתא לכך שבתאריך הרלבנטי הוציא מהבנק סכום כספי על מנת לשלם לחלאוה). עדותו נותרה אפוא כעדות בעל דין יחידה ללא כל תימוכין.

לכך יש להוסיף את היעדר הקוהרנטיות בגרסתו של חלבי גם ביחס לפרטים מרכזיים נוספים, המקשה ליתן אמון בגרסתו בכללותה. כך למשל, בתצהירו טען חלבי שהעסקה בוצעה יום לפני שהסתיימה תקופת הביטוח, אולם טענה זו נסתרה כבר בתצהיר עצמו, שכן המועד האחרון של הביטוח היה ביום 2.10.2007 (ראו תשובה 15 לתצהיר התשובות לשאלון, מוצג נת/4) ואילו בתצהיר העדות הראשית וכן בתצהיר התשובות לשאלון (תשובה לשאלה 10) נטען שהעסקה בוצעה ביום 3.10.2007, כלומר יום לאחר סיום תקופת הביטוח (ויום לפני חג שמחת תורה). כמו כן, בעדותו של חלבי טען הוא כי מסר לחלאוה את הקטנוע ביום האחרון של הביטוח, ביום 2.10.2007 (עמוד 41 שורה 32 לפרוטוקול), וכאשר עומת עם אמירותיו בתצהיר התקשה לספק הסבר משכנע לאותן סתירות, וכך גם ביחס לשאלה מדוע הבעלות לא הועברה במועד העסקה הנטען (עמוד 42 לפרוטוקול, שם בין היתר טען כי ההחלפה בוצעה “כמה ימים לפני שמחת תורה והדואר היה סגור”, ובכך שינה שוב מגרסתו לעניין מועד החלפת הקטנועים). גרסתו של חלבי היתה לא אחידה אף ביחס לשאלה מי יזם את החלפת הקטנועים (עמודים 48-49 לפרוטוקול). נוכח סתירות אלו, והתרשמותי מעדותו של חלבי, לא מצאתי ליתן אמון בגרסתו.

19. אוסיף כי חלבי טען כי הסתירות בגרסתו של חלאוה מחזקות את גרסתו שלו.

אכן, גם גרסתו של חלאוה היתה לא קוהרנטית ולא בהירה. חלאוה הצהיר בתצהירו: “כשבועיים לפני התאונה אני ביצעתי עם בן דודי, עובדיה חלבי (צד ג’2) החלפה של קטנועים כך שהקטנוע נשוא כתב התביעה הועבר לחזקתי על ידי עובדיה ואני העברתי אליו קטנוע”. עוד הצהיר חלאוה “האופנוע מעולם לא הועבר על שמי במשרד הרישוי” ובנוסף “לאחר התאונה אני מכרתי את האופנוע ועובדיה ביצע העברת בעלות במשרד הרישוי. אני לא זוכר אם אני קיבלתי את התמורה של האופנוע או עובדיה או שהתחלקנו” (סעיפים 4, 7, ו-8 לתצהיר חלאוה). חלאוה נקט בתצהירו בלשון “החלפה” של קטנועים, מבלי שביאר את מהות הדברים והתכלית של ההחלפה, אולם מכך שהוסיף כי הוא שמכר הלאה את הקטנוע לאדם אחר (ויצוין כי גם בתצהיר התשובות לשאלון הצהיר: “לאחר התאונה אני מכרתי את האופנוע לחבר”, שאלה 12(א), נת/1, נת/2), מכך שאף העלה את האפשרות שקיבל תמורה עבור הקטנוע, ומכך שלשאלה מדוע לא העביר את הקטנוע על שמו השיב בתצהיר התשובות לשאלון “אינני יודע להסביר זאת” (תשובה לשאלה 11(י)) ניתן ללמוד לכאורה, מהקשר הדברים, כי חלאוה לא התכוון בתצהיריו לטעון להחלפת כלי רכב באופן רגעי, אלא לעסקה של החלפת שני כלי הרכב האחד כנגד השני.

לעומת זאת בחקירתו על תצהירו טען חלאוה כי מדובר היה ב”החלפה ולא עסקה … אנחנו רק החלפנו את כלי הרכב בינינו. כמו שחברים מחליפים דברים ביניהם. אני לא מבין על איזה עסקה את[ה] שואל” (עמוד 16 שורות 9-12 לפרוטוקול). כן השיב חלאוה: “אמרתי שלא היתה עסקה. היתה החלפה. לא עשינו עדיין שום עסקה, לכן כלי הרכב לא היה רשום על שמי מעולם” … “החלפה כמו ילדים” (עמוד 21 שורות 24-25, עמוד 23 שורה 25 לפרוטוקול). כמו כן בחקירתו הסביר חלאוה, ביחס להצהרתו כי מכר את הקטנוע לאחר, “מכרתי יכול להיות שגם תיווכתי לסגור ביניהם” (עמוד 26 שורה 29 לפרוטוקול), ולשאלה מדוע עליו למכור קטנוע של חלבי השיב “לא יודע לענות על זה, נערים ביניהם מחליפים ומתלהבים, זה לגיטימי” … “מה שקרה בפועל, עובדיה מכר את הקטנוע והעביר לו [לועקנין] בעלות” (עמוד 32 שורות 30-31, עמוד 35 שורה 8 לפרוטוקול). כן השיב חלאוה בחיוב לשאלה האם החלפת הקטנועים לא היתה מיועדת לרישום במשרד הרישוי אלא לשימוש ליום או יומיים (עמוד 22 שורות 6-9 לפרוטוקול). בהתאם, בסיכומיו טען חלאוה: “אנו נמצאים במצב בו היתה החלפה של קטנועים בלבד, הבעלות המשפטית והבעלות הפיזית היתה של עובדיה [חלבי]” (סעיף 135 לסיכומים).

עוד יצוין כי גם חלאוה בחר שלא לזמן לעדות עד שיכול היה לתמוך בגרסתו, ובפרט לא זימן לעדות את ועקנין, שכאמור יכול היה לשפוך אור העברת הקטנוע על שמו לאחר התאונה; ובנוסף חלאוה אישר בעדותו שהקטנוע שהוא מסר לחלבי לא היה רשום על שמו (עמוד 16 שורות 34-35, עמוד 25 שורות 10-11 לפרוטוקול. כן ראו תשובה לשאלה 9 בתצהיר התשובות לשאלון, נת/2), אך בחר שלא לספק בעניין זה פרטים ושלא לזמן את מי שעל שמו היה רשום הקטנוע, ואשר יכול היה גם הוא לשפוך אור על מהות ההחלפה שבוצעה.

20. הגרסה של חלאוה לגבי מהות החלפת הקטנועים, נותרה אם כן חסרה ולא ברורה. ואולם, איני סבורה כי בכך יש כדי להוביל למסקנתו של חלבי כי יש לקבל את גרסתו שלו, לפיה בין הצדדים נערכה עסקה מוגמרת של מכירת הקטנוע לפני התאונה.

לטעמי על יסוד הראיות והעדויות שנשמעו, במאזן ההסתברויות, ניתן לקבוע כי חלבי וחלאוה החליפו קטנועים, בין אם לפרק זמן מסוים ובין אם מתוך כוונה לבצע בהמשך החלפה באופן תמידי, אך לא הוכח כי עסקה הכוללת העברת קניין בקטנוע של חלבי לידיו של חלאוה, הושלמה לפני מועד התאונה. בין היתר נתתי דעתי בעניין זה לכך שלא הוכח כי במועד החלפת הקטנועים נערכה בין הצדדים התחשבנות כספית כלשהי, מה שמתבקש ככל שאכן היתה נערכת עסקה מוגמרת של החלפה. בהקשר זה יוזכר כי כאמור טענת חלבי כי הוא שילם לחלאוה סך של כ-1,000 ש”ח לא הוכחה ואף לא הוכח סבירות הסכום הנטען שכן לא נמסרו כל פרטים לגבי הקטנוע הנוסף; חלאוה לא ידע למסור כל פרט לגבי התשלום שהועבר מועקנין לאחר התאונה ולמי שולמה התמורה, ואף טען בתצהירו כי הוא לא זוכר האם שילם לו, או לחלבי או לשניהם; וגם חלבי לא הוכיח למי וכמה שילם לבסוף ועקנין. כן נתתי דעתי לכך שלא הועלתה כל טענה, וממילא לא הוכחה, מעורבותו של מי שעל שמו היה רשום הקטנוע הנוסף שמסר חלאוה לחלבי (על פי העדויות עידן אוחנה או עידן ועקנין), ומובן כי ככל שהיתה מושלמת עסקה של העברת קניין היה עליו להיות מעורב בה (ויצוין כי כלל לא הובהר כיצד חלאוה יכול היה לבצע עסקת חליפין קניינית ביחס לקטנוע שאינו שלו, וכיצד האמור מתיישב עם גרסת חלבי כי שילם סכום כספי לחלאוה); לכך שטענת חלבי בדבר קיומו של זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים לא הוכחה, והעובדה שבחר שלא לזמן עדים רלבנטיים אשר יכולים היו לתמוך בטענה זו אף מלמדת כי עדותם היתה מוכיחה ההפך; וכלל התהיות והסתירות עליהן עמדתי לעיל, אשר בשלהן אין בסיס ראייתי מספק לקבוע כי הוכח קיומה של עסקה מוגמרת של העברת הקניין בקטנוע.

הנה כי כן, חלבי היה רשום כבעליו של הקטנוע במועד התאונה, והוא לא הוכיח כי לפני התאונה נערכה בינו לבין חלאוה עסקת מכר מוגמרת אשר במסגרתה הועבר הקניין בקטנוע לחלאוה, וממילא לא הוכיח כי הרישום אינו משקף את הבעלות בקטנוע. המסקנה היא כי במאזן ההסתברויות יש לקבוע חלבי היה “בעל הרכב” במועד התאונה.

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לבחון האם חלבי היה גם בבחינת “מחזיק” ברכב. להשלמת התמונה אציין כי בפסיקה נקבע כי “מחזיק” הוא “מי שיש לו קשר הדוק עם הרכב הכולל את הזכות לשלוט ולפקח על הרכב ולהתיר לאחר לעשות בו שימוש” (ת”א (מחוזי מרכז-לוד) 10620-08-12 מדינת ישראל נגד קרנית, פסקה 23 (2.4.2017)). בענייננו, משחלבי מסר לחלאוה את הקטנוע בנסיבות עליהן עמדתי, ונוכח הקשר ההדוק שהיה לו עם הקטנוע במועד המסירה ושליטתו עליו, סבורה אני כי מתקיימת בעניינו גם חלופה זו.

לאמור אוסיף כי בעניינו של חלבי מתקיים גם חלקו הנוסף של התנאי – בעלים או מחזיק שהתיר שימוש ברכב. יצוין בהקשר זה כי על פי הפסיקה רשות של בעלים או מחזיק ברכב יכולה להינתן גם מכללא, כך שדי בדרך התנהגות שממנה משתמעת הסכמה או השלמה, וגם אי-נקיטת אמצעים יעילים למניעת נהיגה ברכב עשויה לעלות כדי מתן היתר מכללא לנהיגה זו (רע”א 10334/03 מזור נ’ קרנית (11.2.2004))‏. בענייננו חלבי הוא שמסר לחלאוה את הקטנוע ישירות, ולא ביצע כל פעולה מינימלית על מנת למנוע ממנו לנסוע בו, וממילא תנאי זה מתקיים בעניינו (וראו בהקשר זה גם להלן, במסגרת בחינת יסוד האשם).

המסקנה היא כי התנאי הראשון הנדרש לעניין זכות החזרה של קרנית מתקיים הן בעניינו של חלאוה (נהג ברכב) והן בעניין של חלבי (בעל הרכב או מחזיק שהתיר את השימוש בו).

ב. בחינת יסוד האשם

21. עתה יש לבחון את שאלת התקיימותו של התנאי הנוסף-המצטבר בו מותנית זכות החזרה של קרנית, וזאת ביחס לכל אחד מהצדדים השלישיים.

כפי שציינתי לעיל זכות החזרה של קרנית מותנית בקיומו של אשם בהתנהגות הנהג או מתיר השימוש, “כלומר, שהם ידעו, או היה עליהם לדעת, על היעדר הכיסוי הביטוחי” (דהיינו – ידיעה, פזיזות, עצימת עיניים או רשלנות); ואת שאלת קיומו של אשם יש לבחון “במבחן אובייקטיבי של ‘האדם הסביר’ בנסיבות העניין” (ראו עניין פלוני, פסקאות 10, 15-18).

אציין כי לאחר שבחנתי את גרסאות ועדויות הצדדים השלישיים, ובהתאם למבחנים שהותוו בעניין זה בפסיקה, סבורה אני כי הכף נוטה למסקנה כי יסוד האשם הוכח הן בעניינו של חלאוה והן בעניינו של חלבי.

22. לטענתו של חלאוה לא דבק אשם מוסרי בהתנהגותו שכן כאשר נהג בקטנוע לא ידע כי על היעדרו של ביטוח. לעומת זאת טוען חלבי כי לא דבק אשם מוסרי בהתנהגותו שלו שכן הוא מסר לחלאוה על היעדרו של ביטוח.

ואולם, גם בכל הנוגע לסוגיה מהותית זו, העלו השניים גרסאות שאינן קוהרנטיות והכוללות סתירות, עד כי לא ניתן ליתן אמון באיזו מגרסאות אלו.

חלאוה טען בתצהירו כי החלפת הקטנועים בוצעה כשבועיים לפני התאונה, וכי כאשר חלבי העביר אליו את הקטנוע “אני ראיתי שיש רשיון רכב בתוקף וביטוח חובה בתוקף אבל לא שמתי לב מתי מסתיים מועד הביטוח”. עוד טען חלאוה בתצהירו כי סמך על בן דודו חלבי שהוא נותן לו קטנוע עם ביטוח תקף “ולא לשבועיים בלבד”.

לעומת זאת בחקירתו השיב חלאוה כי “נראה לו” שההחלפה בוצעה “יום או יומיים לפני [התאונה]. “לא זוכר” (עמוד 18 שורה 1 לפרוטוקול). כמו כן בחקירתו השיב חלאוה “לפי מה שזכור לי קבלתי את הכלי רכב מעובדיה, הוא אמר לי שיש ביטוח. לא זכור לי אם ראיתי … או לא” (עמוד 18 שורות 23-24 לפרוטוקול), וחזר על כך כאשר נשאל האם יכול להיות שלא ראה כלל את הפוליסה “לא זוכר. לא יודע לענות על זה” (עמוד 27 שורות 15-16 לפרוטוקול). כלומר בחקירתו שינה חלאוה מגרסתו ולא טען שראה במו עיניו את תעודת הביטוח, כנטען בתצהיר, אלא כי ייתכן וסמך על דברי חלבי בעל-פה. לאחר שהוצגו לחלאוה בחקירתו דבריו בתצהירו טען הוא כי הם היו “עושים סיבובים” על הקטנועים האחד של השני, וכי יכול להיות שראה את התעודה אז – “יכול להיות שגם שבועיים לפני התאונה או שבוע לפני התאונה שעשיתי סיבוב” … “אני זוכר שראיתי תעודת ביטוח בתוקף, אני רק לא יודע להצביע מתי ואיפה” … “יכול להיות שחודש לפני התאונה לקחתי ממנו סיבוב על הקטנוע או שבועיים לפני, אני לא יודע לנקוט בזמן, אבל לפני התאונה אני יודע שראיתי תעודת ביטוח בתוקף ורשיון בתוקף … אני רק יכול להגיד שלפני שעליתי על הכלי רכב שלו פעם ראשונה היה תעודת ביטוח ברכב”, ולא ידע להשיב כמה זמן זה היה לפני התאונה (עמוד 27 שורות 31-36, עמוד 28 שורות 6-19 לפרוטוקול).

לא ניתן אפוא לבסס על עדותו של חלאוה תשובה ברורה לשאלה האם לפני התאונה חלאוה כלל ראה את תעודת הביטוח או שהסתמך על דברים שנאמרו לו בעל פה, ואם ראה את התעודה – כמה זמן לפני התאונה ראה אותה, ובאילו נסיבות (האם לפני שנסע על הקטנוע “לסיבוב”? האם במועד החלפת הקטנועים? אם במועד החלפת הקטנועים – האם זה התרחש שבועיים לפני התאונה או יום לפי התאונה?). לכל אחד מנתונים אלו יש משמעות בבחינת סוגיית יסוד האשם. כך למשל, ככל שחלאוה ראה את תעודת הביטוח במועד החלפת הקטנועים וככל שההחלפה בוצעה שבועיים לפני התאונה – כפי שנטען בתצהירו – היה מקום לבחון ולשאול האם דבריו של חלאוה בתצהירו “סמכתי על כך שבן דודי עובדיה נותן לי אופנוע עם ביטוח בתוקף ולא לשבועיים בלבד”, אינם מלמדים על קיומו של אשם מוסרי, הן במשקפי המצב הרצוי והן במשקפי המצב המצוי. זאת שכן לא ברור על מה התבססה הנחה כזו, ודומני כי בלתי סביר להניח קיומו של ביטוח למשך למעלה משבועיים מבלי שהדברים נשאלים ומתבררים, וכן ראוי היה להקשות בשאלה מה פרק הזמן המקסימלי אשר לשיטתו של חלאוה יכול היה הוא להניח קיומו של ביטוח (חודש? חודשיים?). יצוין כי גם אם חלאוה ראה את תעודת הביטוח זמן מה לפני החלפת הקטנועים כאשר עלה על הקטנוע ל”סיבוב” – כפי שטען בעדותו – יש רלבנטיות לשאלה כמה זמן לפני החלפת הקטנועים ולפני אירוע התאונה ראה את תעודת הביטוח, שהרי מטבע הדברים ביטוח אינו לנצח, ועולה השאלה מדוע לא ביקש לראות שוב את התעודה במועד החלפת הקטנועים. עוד אציין כי משטען חלאוה כי עיין בתעודת הביטוח, אך לא ראה למעשה את פרטיה (לא את המועדים הרלבנטיים ולא כי מדובר בביטוח לנהג “נקוב בשם”), כלל לא ברור אילו נתונים בדק בתעודה שהוצגה לו, והאם בחן אותה בעיון מינימלי.

אולם למעשה שאלות אלו, ואחרות, שראויות היו להיבחן בקשר עם בחינת יסוד האשם בעניינו של חלאוה, הן שאלות תיאורטיות בענייננו, שכן כאמור חלאוה לא פרש גרסה קוהרנטית אשר אותה ניתן לבחון במשקפי האשם המוסרי, והימנעותו מלהציג בפני בית המשפט גרסה אמינה “מביאה כשלעצמה למסקנה לפיה הדברים לא נעשו בתום לב, והגרסה האמיתית היתה פועלת כנגדו” (ראו והשוו: ע”א (מחוזי ירושלים) 13004-01-19 פלוני נ’ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 7 (8.7.2019) (להלן: עניין פלוני – מחוזי ירושלים); בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה – רע”א 5825/19 פלוני נ’ קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 6 (12.11.2019)).

23. בשים לב לסתירות שעלו כאמור בגרסתו של חלאוה, אשר בשלהן ועל יסוד התרשמותי מעדותו לא מצאתי ליתן בה אמון, לא ניתן לקבוע, במאזן ההסתברויות, כי הוא לא ידע על היעדר הביטוח.

בבחינת למעלה מהנדרש אוסיף כי גם אם חלאוה היה מוכיח כי לא ידע בפועל על היעדר הביטוח – כיוון שכלל לא הסתכל על תעודת הביטוח או כי הביט בה במבט כללי ולא בחן את פרטיה – נראה כי לא היה די בכך כדי להועיל לו בנסיבות העניין הקונקרטי. זאת שכן כאמור לצורך קיומו של יסוד האשם די בקיומה של פזיזות, עצימת עיניים או רשלנות, ובענייננו, בנסיבות אשר תוארו, דומה כי חלאוה סטה מסטנדרט ההתנהגות הסביר כפי שפורש בפסיקה.

אציין כי לא נעלמה מעיני טענותו של חלאוה בהקשר זה, כי הסתמך על בן דודו הגדול ממנו, אשר הציג בפניו מצג כי הקטנוע מבוטח, ועל רקע יחסים אלו הסתפק בדבריו בעל פה או במבט כללי על תעודת הביטוח. כאמור לעיל, לא מצאתי ליתן אמון בגרסת חלאוה בכללותה, ומכל מקום איני סבורה כי חלאוה הוכיח כי התקיימו בענייננו אינדיקציות ונסיבות קונקרטיות אשר על בסיסן ניתן לקבוע כי לא דבק בו אשם מוסרי על רקע יחסים מיוחדים בינו לבין חלבי (ראו והשוו: עניין פלוני, פסקאות 21-27; רע”א 9478/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ איי.אי.ג’י חברה לביטוח בע”מ, פסקה 8 (24.1.2013)). בין היתר לא הובאו ראיות היכולות ללמד על מידת האמון שרכש חלאוה לחלבי באופן כללי (ויוער כי זה גדול ממנו בארבעה חודשים בלבד) ולא הוכחו אינדיקציות היכולות ללמד על סבירות הסתמכותו של חלאוה על דברי חלבי בנסיבות הקונקרטיות (ולמשל חלאוה היה יכול לזמן בני משפחה שיעידו על היחסים בינו לבין חלבי לפני האירוע, על מעמדו של חלבי בקרב בני המשפחה ועל אינדיקציות קונקרטיות אחרות הרלבנטיות לעניין סבירות ההסתמכות). מכל מקום משחלאוה לא הוכיח מה נאמר לו על ידי חלבי, ומתי, מובן כי אין בטענות בדבר הסתמכות על אותם דברים, שלא הוכחו, כדי להועיל לו.

עוד אוסיף כי נראה שההסבר לאדישותו ולרשלנותו של חלאוה מצוי בסיכומיו שלו, שם טען “המדובר בהחלפה בין שני קטינים של צעצוע שהיה להם” (סעיף 70 לסיכומים). אולם כלי רכב, ובכלל זאת קטנוע, אינו “צעצוע”, והמקרה שלפנינו ותוצאותיו לגבי התובעת יעיד על כך; ובמישור הנורמטיבי – ומשלא הונחו לפניי ראיות היכולות לבסס את המסקנה כי במקרה הקונקרטי יכולה היתה להתגבש לחלאוה הנחה סבירה בדבר קיומו של ביטוח ונוכח הסתירות בגרסתו – אין מקום לקבל את הטענה כי התנהלותו המתוארת של חלאוה עולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות הסביר.

הנה כי כן, מסקנתי היא כי הוכח שיסוד האשם התקיים בעניינו של חלאוה.

24. נותר לבחון את שאלת קיומו של יסוד האשם בעניינו של חלבי.

בכל הנוגע לחלבי סבורה אני כי גרסתו, כפי שהיא מופיעה בתצהירו, מלמדת על התקיימות יסוד זה. בתצהירו טען חלבי כי אחת הסיבות שערך את עסקת החליפין באותו מועד, היתה שהיה זה היום האחרון שבו הביטוח היה בתוקף, ועוד הצהיר כי אמר לחלאוה מפורשות “שממחר לא יהיה כל תוקף לפוליסת הביטוח”. הצהרה זו של חלבי נסתרת בתצהיר עצמו, שכן חלבי הצהיר כי העסקה נערכה ביום 3.10.2007, וכזכור הביטוח היה בתוקף עד ליום 2.10.2007, כלומר הסתיים יום קודם. יצוין כי בחקירתו עמד חלבי על הטענה כי מסר את הקטנוע לחלאוה ביום האחרון של הביטוח, אך לא עלה בידו לתת הסבר משכנע לפער בתאריכים שצויינו (עמודים 41-42 לפרוטוקול).

עוד יצוין כי למעשה לא היתה רלבנטיות אמיתית למועד בו הסתייים הביטוח שכן הביטוח אותו ערך חלבי היה ביטוח לנהג “נקוב בשם”, וממילא לא היה ביטוח לנסיעה של חלאוה בקטנוע. חלבי לא טען בתצהירו כי הודיע לחלאוה נתון חשוב זה, אלא טען כאמור כי אמר לו “שממחר לא יהיה כל תוקף לפוליסת הביטוח”. כן אציין כי גם ביחס לשאלה האם חלבי ידע כי הביטוח שרכש הוא מסוג “נהג נקוב בשם” חלבי סתר את עצמו, כאשר מצד אחד אישר בחקירתו שהוא זה שרכש את הביטוח וציין “כן, עשיתי את זה כנהג נקוב בשם” (עמוד 44 שורות 12-17 לפרוטוקול); אך במענה לשאלה אחרת טען “לא ידעתי אפילו שהקטנוע שיש עליו נקוב בשם או כל נהג” (עמוד 43 שורות 16-17 לפרוטוקול). אעיר כי מעבר לסתירות בעדותו של חלבי בעניין זה, הרי שהטענה שאדם לא בירר את תנאי הביטוח שרכש פחות מתיישבת עם נסיון החיים ומעוררת קושי גם ברמה הנורמטיבית, ומכל מקום חלבי לא העלה בסיכומיו כל טענה כי לא ידע שהביטוח שרכש היה מסוג של “נהג נקוב בשם”.

אוסיף כי המסקנה בדבר קיומו של יסוד האשם מתחזקת נוכח הדברים שנאמרו על ידי חלבי בחקירתו. בחקירתו נשאל חלבי ביחס לכך שנתן לחלאוה קטנוע ללא ביטוח והוא השיב “הקטנוע היה בבעלותו והוא יכול לעשות בו מה שהוא רוצה זו [כך במקור] לא עניין שלי”, והוסיף כי חלאוה הבטיח לו לא לעשות שימוש בקטנוע “וזה כבר עניין שלו”; ולשאלה איזה צעד ממשי עשה שיימנע שימוש בקטנוע, השיב “לא. לא עשיתי צעד ממשי, חיכיתי שהדואר יפתח ונעביר בעלות. זה מה שעשיתי” (עמוד 42 שורות 31-33, עמוד 43 שורות 1-7, 32-34 לפרוטוקול). דברים אלו התחדדו בהמשך חקירתו של חלבי כאשר לשאלה כיצד נתן לחלאוה לעלות על הקטנוע ללא ביטוח השיב “לאחר שעשינו זכ”ד, אני בראש הייתי שהקטנוע בבעלותו וזה עניין שלו איך הוא ייקח אותו ומה יעשה איתו”. ולשאלה האם לא מעניין אותו אם חלאוה נוסע ללא ביטוח, השיב חלבי “לא. כי הקטנוע בבעלותו. זה לא מעניין אותי. זה כמו שמשהו מוכר למישהו רכב, הוא צריך לבדוק אם הוא עשה או לא עשה ביטוח. אם אתה מוכר רכב, אתה אומר לנהג לעשות ביטוח כהמלצה” (עמוד 44 שורות 33-34, עמוד 45 שורות 1-6 לפרוטוקול).

כן אציין כי חלבי סתר את עצמו כאשר תחילה העיד “הוא השאיר את הקטנוע שלו אצלי ולקח את הקטנוע שלי ונסע” (עמוד 44 שורות 26-27 לפרוטוקול), אך כאשר בא-כוחו של חלאוה הקשה עליו ושאל כיצד הדבר מתיישב עם הכתוב בתצהירו כי חלאוה הבטיח לו שלא ייסע בקטנוע, שינה מגרסתו וטען כי “הוא אמר שהוא גורר אותו לבית ברגל” וכי לא ראה את חלאוה כאשר נסע (עמוד 45 שורות 15-18 לפרוטוקול). גרסה זו הועלתה לראשונה במהלך החקירות, ולא מצאתי ליתן בה אמון גם נוכח היעדר מהימנותו של חלבי, בשים לב לסתירות בגרסתו.

25. הנה כי כן, עדותו של חלבי היתה רצפות סתירות ולא מצאתי ליתן אמון בגרסתו, ולמעשה – וכפי שנקבע גם בעניינו של חלאוה – די בכך כדי להוביל למסקנה “לפיה הדברים לא נעשו בתום לב, והגרסה האמיתית היתה פועלת כנגדו” (ראו עניין פלוני – מחוזי ירושלים, פסקה 7). כמו כן, חלבי מסר לחלאוה קטנוע ללא ביטוח בתוקף – לפי גרסה אחת המסירה בוצעה יום לפני תום תקופת הביטוח ולפי גרסה שניה היא בוצע יום לאחר מכן, ובכל מקרה הביטוח לא חל על חלאוה שכן מדובר היה בביטוח לנהג “נקוב בשם” – ומעדותו של חלבי ניתן ללמוד כי הוא היה אדיש לגבי כך וכי גילה חוסר אכפתיות ועצימת עיניים ביחס לנהיגתו של חלאוה על הקטנוע ללא ביטוח. כמו כן, משעדותו של חלבי היתה לא מהימנה, לא הונח בסיס לאמץ את גרסתו כי הזהיר את חלאוה על היעדר הביטוח או כי חלאוה התחייב לפניו שלא ייסע בקטנוע עד להסדרת הביטוח. בנסיבות האמורות, והיות שהנהיגה של חלאוה בקטנוע התאפשרה אודות לפעולותיו של חלבי, יש לחלבי אחריות לתוצאה (השוו: ע”א 53609-10-22 (מחוזי תל-אביב-יפו) קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ צדוק, פסקה 22 (22.6.2023))

המסקנה העולה מן האמור היא כי יש לקבוע כי גם בעניינו של חלבי הוכח קיומו של יסוד האשם, הנדרש על מנת להקים את זכות החזרה של קרנית.

חלוקה בין חלאוה לחלבי?

26. משקבענו כי לקרנית עומדת זכות חזרה הן כלפי חלאוה והן כלפי חלבי, מחוייבים הם כלפיה ביחד ולחוד (ויצוין כי בית המשפט שב על ההלכה אשר נקבעה בעניין זה בעניין פלוני, פסקה 31, וההלכה אושרה גם בדנ”א פלוני, פסקה 9).

27. אשר למישור היחסים שבין חלאוה לחלבי, טוען כל אחד מן השניים כי אשמו המוסרי פחות משמעותית משל רעהו, וכי יש ליתן לכך ביטוי בחלוקה ביחסים ביניהם.

ככלל, כאשר זכות החזרה מתקבלת ביחס למספר בעלי דין נבחן האשם המוסרי של כל אחד מהם, וכיצד הוא משליך על חלקו בנטל החיוב, ביחסים הפנימיים שביניהם (ראו: ריבלין, 523-527; רע”א 7179/12 קבועה נ’ קרנית – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 8 (‏29.4.2013)).

אולם בענייננו, וכפי שעולה מכל המתואר לעיל, הן חלאוה והן חלבי לא פרשו את מלוא העובדות הרלבנטיות לעניין ובחרו לגלות טפח ולכסות טפחיים, ולא ניתן היה ליתן אמון בגרסאותיהם. לפיכך, ומשהשניים לא הרימו את הנטל להוכיח את גרסאותיהם, סבורה אני כי לא ניתן לקבל את טענותיהם גם לגבי מידת האשם המוסרי היחסי של כל אחד מהם ביחס למידת האשם המוסרי היחסי של האחר (טענות המבוססות כולן על אותן גרסאות שלא הוכחו).

התוצאה הנובעת מכך היא כי ביחסים שביניהם יישאו חלאוה וחלבי בסכום פסק הדין בשני חלקים שווים.

סיכומם של דברים

28. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, ההודעה לצדדים השלישיים מתקבלת, הן כלפי חלאוה והן כלפי חלבי.

כאמור לעיל הצדדים השלישיים אישרו את סבירות סכום הפשרה שבין התובעת לקרנית, ולפיכך התוצאה היא כי חלואה וחלבי מחוייבים, ביחד ולחוד, לשפות את קרנית במלוא הסכום בו נשאה בהתאם להסכם הפשרה.

עד ליום 12.12.2023 תגיש קרנית פירוט של הסכום הכולל בו נשאה בהתאם להסכם הפשרה (כולל הוצאות ושכ”ט עו”ד), בצירוף פסיקתה לחתימה.

29. צדדי ג’ יישאו בהוצאות ובשכ”ט עו”ד של קרנית בגין ניהול ההודעה לצדדי ג’, אשר בהתחשב בהיקף חלק זה של ההליך וכלל נסיבות העניין, יועמדו על סך כולל של 25,000 ש”ח.

פסק הדין מותר לפרסום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט”ו כסלו תשפ”ד, 28 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.