בפני
כב' השופטת ריבי לב אוחיון
מבקשת
פלונית, ע"י ב"כ עו"ד יעל נובוגרוצקי נכטשטרן
נגד
משיב
פלוני, ע"י ב"כ עו"ד תרצה פאוסט – גילה
קטינה בת 5 שנים
החלטה
החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת (להלן תיקרא "המבקשת" ו/או "האם), מיום 5.9.24 נגד המשיב, (להלן יקרא "המשיב" ו/או "האב"), לצו מניעה, במעמד צד אחד, האוסר על האב מפגשים עם הקטינה ללא פיקוח.
כן עתרה המבקשת להורות על בדיקתה של הקטינה ב"מרכז לין", הבודק פגיעות מיניות בקטינים, להפנות את האב לבדיקת מסוכנות ומסוגלות הורית ולאסור על האב ללון עם הקטינה במיטתו או בכל מקום אחר.
ביום 5.9.24 ניתנה החלטה בבקשה ע"י שופט תורן שקבעה כדלקמן: "מטעמי הבקשה, התצהיר והתמונות שהוגשו, אני נעתר לרכיב אחד בבקשה, קרי נאסר בזאת על האב להימצא עם הקטינה לבדו". כן נתבקש דו"ח עוסק חוק נוער בתוך 7 ימים.
לאחר בירורם של הדברים באופן מעמיק וממושך, ולאחר שהתקיים בפניי דיון ובו נחקרו הצדדים וסיכמו טענותיהם בע"פ, בהביאני בחשבון את מכלול הנתונים שלפניי, מצאתי לדחות הבקשה, כפי שיוסבר להלן.
רקע כללי נדרש
בטרם אדרש לבקשה אזכיר, כי במסגרת הליך י"ס אותו פתחה המבקשת, ביום 6.45.24 התקיים דיון בפני המותבת הקודמת שדנה בהליכים שבין הצדדים, כב' השוטפת אורית בן דור ליבל, בבקשה של המשיב לאפשר לו לנסוע עם הקטינה לחו"ל לצורך הפלגה בת 10 ימים באזור *****, עם בני משפחתו המורחבת.
לנוכח התנגדות המבקשת לבקשת המשיב, כאמור התקיים דיון במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות, ואלו העניינים הרלוונטיים לנדון דנן:
"1. צו עיכוב היציאה כנגד הקטינה יעמוד על כנו. הקטינה תהא רשאית לצאת מהארץ עם המבקש בין הימים 1.8.24 – 11.8.24 כנגד המצאת הערובות המצטברות כדלקמן:
אישור בכתב מאת ב"כ המשיבה לפיו הופקדה בידיה ערבות בנקאית בסך של 200,000 ₪, אשר תועבר לידי המשיבה על פי החלטת בית המשפט ככל שהקטינה לא תשוב לישראל.
ערבות של ערב, להנחת דעת ב"כ המשיבה, אשר יערוב לשוב הקטינה לישראל ואשר עד לשובה ייאסר עליו לצאת את ישראל."
וכן –
"5. מוסכם לפנות למומחה פרטי לצורך הדרכה הורית ותיאום הורי וניסיון להגיע להסכמות באשר לחלוקת זמני השהות של הקטינה בין הצדדים או כל החלטה אחרת שתידרש בנוגע אליה. הצדדים יסכימו בעזרת ב"כ על זהות המומחה ויעדכנו את בית המשפט בתוך 7 ימים."
וכן –
6". מבלי לגרוע מכל טענה ומבלי להודות בכל טענה ומבלי שיהא בכך משום הסכמה לחלוקת זמני השהות בעתיד או בקשר לזכויות בדירה, בשלב זה בו הצדדים חולקים קורת גג משותפת ועל מנת לאפשר לקטינה זמני שהות נפרדים עם כל אחד מהצדדים מוסכם כסעד ארעי כדלקמן:
בכל יום ב' בשבוע תהא המשיבה אחראית לאסוף את הקטינה ישירות מתום המסגרת החינוכית. המבקש מתחייב שלא לשהות בדירה החל מהשעה 15:30 ועד לשעה 21:00.
בכל יום ג' בשבוע יהא המבקש אחראי לאסוף את הקטינה ישירות מתום המסגרת החינוכית. המשיבה מתחייבת שלא לשהות בדירה החל מהשעה 15:30 ועד לשעה 21:00.
הקטינה תשהה עם כל אחד מהצדדים בסוף שבוע לסירוגין מיום ו' ועד ליום א'. אותו הורה יהא אחראי לקחת את הקטינה לגן ביום ו' וכן ביום א'. ההורה האחר לא ישהה בדירה החל מיום ו' בשעה 09:00 ועד ליום א' בשעה 09:00."
ביום 21.7.24 הוגשה חווה"ד של המומחית מטעם בימ"ש, הגב' פנינה פרנקל, והמלצותיה הן אחריות הורית משותפת לצדדים וחלוקת זמני שהות שוויוניים.
נימוקי הבקשה:
כאמור, ביום 5.9.24 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני לפיו יאסר על המשיב להיפגש עם הקטינה ללא נוכחות צד ג'.
נימוקי הבקשה הינם כי גילו של המשיב 66 שנים, כי הוא מתחיל להתנהג באופן מוזר וישנו חשש בקרב המבקשת שמפתח מחלת דמנציה, כי מאז עזבה המבקשת את החדר בו לנו בניה"ז, החל האב לישון באופן תכוף עם הקטינה במיטתו ואף אמר לילדה שהוא "מודה לה שהיא ישנה איתו". המבקשת טענה כי המשיב סוגר את דלת חדרו כשהקטינה איתו ומונע פתיחתה באמצעות חסימתה בחפצים כבדים, כי הוא נוהג להיכנס לחדר האמבטיה בזמן שהקטינה מתקלחת ומתבונן בה, כי הוא מתעקש לנגב את גופה לאחר שהקטינה מסיימת שירותים וכי הוא נותר בחדר השירותים גם כאשר הקטינה קוראת לאמה.
בעניין הטענות דלעיל טענה המבקשת בבקשתה כי היה לה ברור שמדובר בהתנהגויות מוזרות, ברם סברה כי זה חלק מההתנהגות האובססיבית של המשיב.
עיקרי הבקשה היו שני האירועים להלן: האחד – ביום 29.8.24 שבה המבקשת הביתה ומצאה את האב והקטינה ישנים יחד במיטתו, כאשר ידו של האב מונחת על ישבנה של הקטינה, המבקשת צירפה תמונה. השני – ביום 3.9.24 שבה המבקשת הביתה, מצאה את המשיב והקטינה ישנים במיטתו כשהקטינה עירומה בפלג גופה התחתון.
המבקשת טענה גם כי חרף הוראת המומחית שמונתה בהסכמת הצדדים, המשיב נוהג להסתובב עירום בנוכחות הקטינה ומתקלח כשדלת חדר האמבטיה פתוחה.
המבקשת שבה וטענה כי נראה לה שמדובר בהתפרצות של מחלת דמנציה, שחלק ממאפייניה הם התנהגות מינית בלתי מותאמת.
טענות המשיב:
ביום 10.9.24 הגיש המשיב את תגובתו וטען כי דין הבקשה להידחות שכן הוא מעולם לא פגע בקטינה לא באופן מיני ולא באופן אחר, כי בחוו"ד המומחית מטעם בימ"ש כבר צוין כי הקטינה ישנה לרוב עם אחד מהוריה וכי היא נמצאת בתהליך גמילה מחיתול ובקבוק בלילה, וכי מה שמשתקף מן התמונות הוא בדיוק מצב של גמילת הקטינה מחיתול בלילה.
כן טען המשיב כי בשל לילות הקיץ לעיתים נרדמת הקטינה בבגד קל בלבד, וכי לא ניתן לשלוט בכל תנועה בלילה ואין בהנחת ידו של האב על ישבנה של הקטינה בזמן שינה כדי להעיד כי פגע בה.
המשיב הפנה לחוו"ד המומחית בתיק שמצאה כי לקטינה קשר טוב עם כל אחד מהוריה והיא חשה עטופה ובטוחה עם כל אחד מההורים, ובהתאם המליצה על אחריות הורית משותפת וחלוקה שוויונית של זמני שהות בין ההורים. כן הפנה המשיב לחוו"ד משלימה של המומחית שהוגשה ביום 24.7.24 וציינה כי מאחר שהצדדים שונים זה מזה עד מאוד, כ"א מהם מייחס להורה האחר דפוסי התנהגות שלהערכתו עשויים לפגוע בקטינה. המשיב הפנה גם לדברי המומחית לפיהם לא מצאה צורך בהפניית הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית, או להפנות האב לבדיקה פסיכוגריאטרית.
המשיב העלה טענות נוספות, למשל שהמבקשת העבירה את הבקשה והחלטת בימ"ש מיום 5.9.24 לגננת של הקטינה.
בשולי תגובתו טען המשיב כי מטרתה של המבקשת היא להרחיק הקטינה ממנו וליצור ניכור הורי. האב ביקש לדחות הבקשה ולחייב האם בתשלום הוצאות ריאליות.
דיון והכרעה
כאמור ברישא להחלטה, דינה של הבקשה מיום 5.9.24 להידחות ובתוך כך דינה של ההחלטה לצו מניעה ארעי מאותו היום להתבטל.
המסמכים והנתונים העומדים בפני ביהמ"ש מפריכים את טענותיה של המבקשת, ואף למעלה מכך, מעלים חשד שמלכתחילה כלל לא חשדה שהמשיב פוגע בקטינה אלא ניצלה מצבים מסוימים כדי להגיש הבקשה דנן.
אתחיל מהעיקר, ביום 7.10.24 הוגש דו"ח עו"ס חוק נוער ואלו מסקנותיו: לאחר פניית ביהמ"ש נעשתה פנייה של לשכת הרווחה למשטרת ישראל לצורך בדיקתה של הקטינה. ביום 14.9.24 נחקרה הקטינה ובעדותה שללה כי אחראי במשפחה נגע לה באיברים פרטיים וכן שהיתה במיטה ללא בגדים. במהלך עדותה סיפרה על אלימות בין הוריה, לה היתה עדה מס' פעמים. כן מעדות הקטינה עלה כי אביה מבקש לראות לה את ה"פיפי" אך היא מסרבת.
ראשית – בחקירת הקטינה המשטרה, שהיתה בעת החקירה בת 4.10 שנים, שללה לחלוטין פגיעה מינית בה. עו"ס חוק נוער לא הודיעה כי יש לבצע בדיקות נוספות של הקטינה או מעורבות נוספת של עו"ס חוק נוער. למיטב הבנת ביהמ"ש, והמבקשת לא הביאה אישורים המעידים אחרת, לא נפתחה חקירה של משטרת ישראל נגד המשיב.
שנית – ידוע לביהמ"ש, כי המשיב נהג להיות עירום בנוכחות הקטינה. כך עלה בחוו"ד המומחית מיום 21.7.24 (עמ' 4 לחווה"ד), אך כך עשתה גם המבקשת. ניתן לראות הדברים הן בחוו"ד המומחית שם היא מציינת שהאב סיפר לה כי האם עירומה בנוכחות הקטינה, אך למעלה מכך, בעדותה בפניי אישרה המבקשת כי הקטינה רואה אותה עירומה, אך טענה כי אינה מסתובבת עירומה לידה (עמ' 2 לפרו', שו' 22-35). כמו כן, המבקשת אישרה כי היה מצב נהוג בבית בו האב היה עירום ליד הקטינה מאז ומתמיד, והשיבה לביהמ"ש כי אמרה לו בכלליות להפסיק עם זה והדבר עלה אצל המומחית.
סיכומו של עניין זה, המשיב התחייב בפני המומחית כי לא יהא עירום ליד הקטינה, בפרט בשל גילה, וביהמ"ש מצפה כי המשיב יקפיד על כך.
לעניין הבקשה, ככל שהמבקשת ניסתה לייחס למשיב פגיעה בקטינה מאחר שהוא מסתובב עירום (הטענה עלתה בבקשה), ראשית התברר כי מדובר במצב דברים שנהוג בקרב הצדדים זה מכבר, ושניהם לא הצניעו גופם מעיניה. לא ניתן לומר אפוא, כי מדובר במקרה חדש שמתווסף כנדבך נוסף לפגיעות שמייחסת המבקשת למשיב בקטינה. שנית, המבקשת לא הוכיחה כי חרף התחייבות המשיב שלא להיות עירום ליד הקטינה, הוא עשה כן.
שלישית – הקטינה שהיתה בשעתו בת למעלה מ-4.5 שנים טרם נגמלה מחיתול ובקבוק בשעות הלילה. פרט זה כשלעצמו מעורר תהייה, ברם ממילא בינתיים הקטינה נגמלה. האב סיפק נימוק מניח את הדעת ומקובל, לפיו בזמן גמילת פעוט מחיתול, יהיה לעיתים פלג גופו התחתון עירום.
גם בתמונה בה יושבת הקטינה על ברכי אביה כשהיא אינה לבושה בגופה התחתון אינה מעידה על פגיעה. אמנם בדיון במעמד צד אחד הביע ביהמ"ש תמיהה וזו, למצער, לנוכח זאת שבתקופה רגישה של הבדיקות שמתבצעות היה מצופה מהאב לנקוט משנה זהירות. עם זאת, אין מדובר בהוכחה לכך שמדובר בהתנהגות מינית בלתי מותאמת או חריגה של אב עם בת פעוטה, כאשר האב לבוש לחלוטין ויושב עמה בחדר הסלון בבית.
למעלה מכך, מחקירת הקטינה נשללה פגיעה מינית בה, מה שמחזק את גרסתו של האב לעניין אופן גמילת קטינה מחיתול.
רביעית – לעניין האמירה של הקטינה כי לעיתים אבא מבקש לראות לה את הפיפי אך היא מסרבת, סיפק המשיב במסגרת תגובתו מיום 27.10.24 הסבר מסתבר ומניח את הדעת לפיו מאחר שהקטינה היתה בשלב גמילה מחיתול, הוא ביקש לראות את ה"פיפי", כלומר לאשר שעשתה צריכה בשירותים.
חמישית – בחקירת המשיב בדיון שלפני לא עלה פרט המאשש את טענות האם. למעשה ניכר מהחומר שהונח לפני כי המבקשת חוקרת את הקטינה אודות המפגשים שלה עם אביה והקטינה אף אמרה לאמה: "אני אשקר עליהו" – על אביה, כך נכתב בתמלול שיחה בין אם לקטינה שהגישה המבקשת בעצמה.
עד כאן, באשר לשלילת פגיעה מינית של האב בקטינה.
עם זאת, מצאתי להתייחס לטענת המשיב כי המבקשת אינה מקבלת קשר נורמטיבי שלו עם הקטינה, וכי היא מנסה להרחיקו מהקטינה, וביתר שאת, מאז המלצותיה של המומחית לאחריות הורית משותפת. הדברים הללו רלוונטיים לעניינו משום שיש בהם כדי להוסיף על כך שמלכתחילה, בהתחשב במכלול הנתונים הקיימים, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ולהלן סדר השתלשלות האירועים:
ביום 27.6.24 הגישה המבקשת בהליך י"ס בקשה ליתן תוקף להמלצות המומחית הקודמת שמונתה בתיק, שהמליצה על הסדרי שהות לאב עם הקטינה שאינם כוללים לינה. בהחלטות מיום 15.7.24 נדחתה בקשת המבקשת מהנימוקים שהובאו שם ובעיקרם כי לתיק כלל לא הוגשה חוו"ד המומחית ולא המלצותיה וכפי הנראה דובר על מסמך שהועבר כטיוטה לצדדים.
ביום 2.7.24 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 6.5.24 בה הוסכם בין הצדדים כי הקטינה תצא את הארץ עם אביה לרגל הפלגה משפחתית.
במסגרת החלטה מיום 15.7.24 נדחתה בקשתה של האם. בין היתר התייחסה ההחלטה לעיתוי הגשת הבקשה שדחק את המשיב ואת ביהמ"ש לסד זמנים צפוף אל מול המועד בו הגיע לידי המקשת מסמך טיוטת המומחית הקודמת בתיק.
ביום 21.7.24 הוגשה חוו"ד המומחית לתיק שהמליצה על אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שוויוניים.
ביום 16.9.24 הגישה המבקשת בקשה לצו הגנתה והגנת הקטינה מפני המשיב.
הבקשה נדחתה בהסכמה לאחר דיון, ביום 8.10.24.
ביום 4.11.24 הגישה המבקשת בקשה שנייה לצו הגנתה והגנת הקטינה מפני המשיב.
הבקשה נדחתה בהסכמה לאחר דיון, ביום 6.11.24.
התנהלות המבקשת עד כה מדברת בעד עצמה ומעלה חשש כבד שהיא מונעת ממאבקיה במשיב ואינה רואה את טובת הקטינה וזכויותיה לקשר נורמטיבי ותקין עם אביה. המבקשת לא הכחישה כי מזה תקופה אינה מאפשרת לאב ולקטינה להיפגש, הגם שאין החלטה הקובעת זאת. המבקשת מעמידה את הקטינה תחת חקירות ובדיקות שונות, לרבות חקירות שלה והקלטתן. התנהלות המבקשת מדאיגה ויתכן כי היא זו שמצריכה בדיקה.
לגבי הבקשה דנן, המבקשת תיעדה את המשיב והקטינה בשני מצבים, אשר כפי הנראה היו שגרתיים אצלם ואינם חריגים ככלל. האחד, הקטינה ישנה עם אביה וידו על ישבנה והשניה הקטינה יושבת ללא תחתונים על ברכיו. נראה כי המבקשת צילמה את המראות כ"מוצאת שלל רב" ומתוך מטרה לצמצם הקשר של האב עם הקטינה, כאשר בנוסף לשלילת פגיעה בקטינה עפ"י ממצאי הגורמים המקצועיים, השתלשלות התנהלותה של המבקשת, אף הוסיפה על המסקנה כי אין ממש בטענותיה של האם לפגיעה של האב בקטינה.
סוף דבר-
הבקשה מיום 5.9.24 נדחית ובתוך כך מתבטלת ההחלטה לצו מניעה מיום 5.9.24.
הסדרי השהות שהוסכמו בשעתו (5.6.24) יעמדו בעינם לאלתר וככל שהקטינה לא היתה אצל אביה בסופ"ש האחרון היא תשהה עמו בסופ"ש זה (22.11.24).
המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיב בסך 5,000 ₪.
בהתאם להוראות מנהל בתי המשפט ובדבר הרחבת מאגר פס"ד והחלטות של בימ"ש לענייני משפחה, החלטה זו תפורסם תוך השמטת מלוא הפרטים המזהים, אלא אם תוגש התנגדות בתוך 7 ימים, שאז אבחן הדברים.
ניתנה היום, כ' חשוון תשפ"ה, 21 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
